ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
אמיר משולם  
#1 נשלח : יום שני 30 אוקטובר 2006 20:15:04(UTC)
Amir Meshulam


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 10/11/2013(UTC)
הודעות: 370

תודות: 4 פעמים
קיבל תודה: 68 פעמים ב 37 הודעות

מה זה שבר הליכה?
המינוח "שבר הליכה" הוא סלנג צבאי לסוג פציעה המכונה בז'רגון המקצועי "שבר מאמץ" (Stress fracture), או "שבר עייפות"
(
Fatigue fracture) משום שהוא נפוץ בקרב טירונים של יחידות חי"ר ונגרם לרוב ברגלים עקב המסעות המפרכים שהם עוברים.
בתיאוריה יכול שבר מאמץ להיגרם בכל עצם מעצמות הגוף אך בפועל הוא מתהווה כמעט תמיד בעצמות הרגלים.  

 

מה ההבדל בן שבר מאמץ לשבר רגיל? 
שבר רגיל נגרם מהפעלת כוח חד פעמי הגדול ממה שהעצם מסוגלת לשאת.
שבר מאמץ נגרם משחיקת העצם כתוצאה מעומסים רציפים המופעלים עליה בתחום יכולתה.

 

כמה זה נפוץ בצבא?
לפני שפיתחו בצה"ל מודעות לשברי מאמץ עמד אחוז הנפגעים על כרבע מהטירונים. כיום, עם הטמעתו של "סרגל המאמצים הצהלי" ירד אחוז הנפגעים לסביבות עשרה אחוזים, שזה עדיין סכום לא מבוטל.  

 

כמה זה נפוץ בשביל האפאלאצים?
זאת אחת הפציעות הנפוצות בחודש הראשון על השביל ונשים נוטות לפתח את זה יותר מגברים.  

 

למה זה קורה? 
אצל אנשים בריאים שאינם סובלים מאוסטיאופרוזיס (בריחת סידן), מחלות מטבוליות אחרות, או דפורמציות של כף הרגל, נגרם שבר המאמץ כתוצאה מהפעלה מהירה מידי של עומסים גבוהים על העצם, כך ששיעור שחיקתה גבוה מקצב השיקום והחיזוק שלה על ידי הגוף. בכל רגע נתון יוצר הגוף ריקמת עצם חדשה בכדי להחליף ריקמת עצם שנשחקה תחת עומסי הפעילות היומיומית. התהליך הזה הוא בדרך כלל מאוזן וריקמת העצם שנוצרת זהה לזאת שנשחקת, אך כשמפעילים בפתאומיות עומסים גבוהים   על העצם וממשיכים לעשות זאת ברציפות, עלול קצב שחיקת העצם לעלות על יכולת הגוף לבנות ולחזק אותה ואז נוצרים סדקים מיקרוסקופיים במעטפת העצם שמתפתחים, בהעדר טיפול ומודעות, לשבר מלא.

 

בתוך כמה זמן זה קורה?
בעומסים גבוהים (+20 ק"ג) וללא הכנה מוקדמת, עלול שבר המאמץ להתפתח בתוך ימים ספורים ובמקרים קיצוניים בתוך יום יומיים ואפילו במספר שעות.
 

 

איזה עצמות מועדות לסבול משברי מאמץ?
הפגיעות הנפוצות של שברי מאמץ הן:
1. בעצמות השנייה והשלישית של כף הרגל (
metatarsals 2&3)
2. בשתי עצמות השוק: עצם הטיביה Tibia  (שוקה) ועצם הפיבולה Fibula (שוקית).

הפגיעה בעצמות כף הרגל היא האופיינית לטירונים בצבא וממנה נגזר הסלנג "שבר הליכה".
הפגיעה בעצם השוקה היא הסוג הפחות סימפטי של שבר מאמץ וידועה בתור "סינדרום שבר המאמץ של אמצע הטיביה". במקרה הזה לרוב לא מדובר בשבר ממשי כי אם בדלקת חריפה של הקורטקס (מעטפת העצם) כחמישה עד עשרה ס"מ מעל לקרסול. עצם נוספת שעלולה לסבול משבר מאמץ היא עצם העקב אך זה אירוע נדיר יחסית.   

 

מה הדרך הטובה ביותר למנוע שברי מאמץ?
היות ושבר מאמץ נגרם אצל אדם בריא כתוצאה מהפעלת עומסים גבוהים מידי על עצמות הרגלים ללא מוכנות טובה שלהן (שנאמר: עמוס מדי, מהר מדי), הרי שהדרך הבדוקה למנוע שברי מאמץ היא בהפעלה מדורגת של העומסים. הגוף הוא מכונה מדהימה וברגע שמופעל עומס על השלד, הוא ישר מתחיל לבנות, לצופף ולחזק את ריקמת העצם. אבל שבר המאמץ לא נגרם מעומס סטטי שפועל על הגוף שהרי הגוף יכול לשאת עומסים של מאות ק"ג מבלי להינזק. שבר המאמץ נגרם מהפעלת העומסים בתנועה על משטחים קשים. במצב זה סופגות העצמות חבטות חוזרות ונשנות ונגרמת שחיקה גבוהה של ריקמת העצם. אם אנחנו נתנפל על השביל ונלך מהיום הראשון "מצאת החמה עד צאת הנשמה" הסיכוי שלנו לפתח שבר מאמץ הוא כמעט ודאי. וחבל, כי משבר מאמץ לא כל כך קל להחלים ובטח לא משבר מאמץ בעצם הטיביה. 

 

כיצד נדע שמתפתח לנו שבר מאמץ?
שבר מאמץ מייצר כאב באיזור מוגבל, ישר מעל לנקודה בה נפגעה העצם. הכאב מתחיל בעוצמות נמוכות אך הוא הולך ומתחזק ככל שהפעילות המאומצת נמשכת. ברוב המקרים תיווצר באיזור השבר גם נפיחות ובזמן לחיצה נחוש כאב די חד. מה שהכי מאפיין שבר מאמץ (בהתהוותו ולא כשהוא עובדה מוגמרת) זה שבזמן מנוחה הכאב נחלש ואפילו נעלם. אני רוצה להדגיש את הסימפטומים פעם נוספת!!!
כאב משבר מאמץ הוא כאב שמתחיל "משום מקום", הוא מופיע פתאום בכף הרגל או מעל לקרסול, הוא הולך ומתחזק ככל שאנחנו ממשיכים בפעילות ודועך לגמרי או כמעט לגמרי בזמן מנוחה.
אם הכאב נמשך גם בזמן מנוחה, עם או בלי נפיחות, אז יש לנו ככל הנראה שבר מאמץ מוגמר ואלה ממש חדשות איומות כי זמן ההחלמה המינימלי הוא חודשיים.

 

חודשיים?
כן בהחלט, חודשיים ואם זה ממש חריף אז אפילו שלושה חודשים, מה שאומר שאת השביל כנראה שלא נסיים באותה שנה. זה קריטי לזהות סימפטומים ראשונים של שבר מאמץ ולהתחיל בריפוי עוד לפני שהכאב הופך להיות עיקש גם במנוחה. 

 

נניח ואני מזהה סימפטומים ראשוניים של שבר מאמץ במרחק יום הליכה מעיירה. האם כדאי לי לסחוב עד לעיירה כדי לנוח בה?
רק אם במקביל תזמין לעצמך כרטיס טיסה לארץ כי את הטיול שלך באפאלאצים גמרת!
שימו לב כל החכמולוגים. מהסימפטומים הראשונים של שבר מאמץ ועד לשבר מוגמר זה עניין של חמש שעות הליכה!!!!!!
אם נתרגם את זה לזמני החלמה, אז בחמש שעות אנחנו עלולים לגרום נזק שיקח לגוף 12 שבועות לתקן!!!.

 

אז מה אתה מציע? שנשאר תקועים באמצע היער עד שיפסיק הכאב?
את זה לא אמרתי כי גם שבר מאמץ בתחילת דרכו דורש לפחות שבוע מנוחה וטיפולים. מה שצריך לעשות זה לרדת למינימום במשקל התרמיל (להעיף אוכל מיותר ואת רוב המים), להעזר במקלות הליכה בתור קביים ולחתוך לכביש הראשון בעבור טרמפ דחוף לעיירה.  

 

כיצד אפשר לודא שאכן מתפתח לנו שבר מאמץ ושלא מדובר בפציעה אחרת? 
את הזיהוי הודאי של שבר מאמץ ניתן לעשות רק במרכז רפואי ולא באיזה קליניקה נידחת לאורך השביל. במרכז רפואי יבדוק אותנו אורטופד מוסמך שעדיף עשרות מונים על רופא כללי, נטול ציוד מתאים, בעיירה של 25 משפחות.
בשלב הראשון ישלח אותנו האורטופד לצילום רנטגן של איזור הפגיעה. הוא עושה זאת בכדי לשלול אפשרות שמדובר בשבר אמתי או נקע. אם תוצאות צילום הרנטגן שליליות, או אז גדלה הסבירות שמדובר בשבר מאמץ. 

 

מדוע לא ניתן לראות את שבר המאמץ בצילום רנטגן?
את שבר המאמץ לא ניתן לראות בצילום רנטגן היות ובשלב הראשוני מדובר רק בסדק מקרוסקופי והעצם נראית בצילום שלמה לחלוטין. צילום הרנטגן יעיל רק כעבור שבועיים שלושה של החלמה, שכן בזמן הזה נבנית באיזור השבר ריקמת עצם חדשה (תהליך המכונה הצטלקות, או התייבלות של השבר) ואת הריקמה החדשה (הצלקת) ניתן לזהות בצילום.

 

אז לא חבל לזרוק 100-60 דולרים על צילום רנטגן לא מועיל?
זה בהחלט חבל, אבל האורטופד חייב לעבוד "לפי הספר" וסדר הפעולות שלו אוטומטי:
א. בדיקה ידנית ואבחנה ראשונית.
ב. צילום רנטגן לשלילת ממצאים פתולוגיים.
ג. הפניה למיפוי עצמות או MRI

 

מה זה מיפוי עצמות?
מיפוי עצמות או ליתר דיוק סריקת עצמות (Bone Scan), היא הטכניקה השניה בטיבה אחרי MRI, לזיהוי מוקדם של שבר מאמץ. בשיטה זאת מוזרק לוריד חומר רדיואקטיבי הפולט קרינת גמא ונוטה להיספג בעצמות (Technetium-99m). כעבור שעתיים שלוש של המתנה, במהלכה צריך לשתות הרבה, נעמד הפצוע מאחורי סורק (מצלמת גמא) אשר בודק את ריכוז החומר בעצמות. עצמות לא פגועות סופגות כמות קטנה של החומר הרדיואקטיבי אבל עצם הסובלת משבר מאמץ סופגת כמות גדולה והתוצאה נראית כמו כתם כהה (Hot Spot) על הרקע הלבן של העצם. תוצאות הסריקה מתקבלות בצילום המזכיר בצורתו צילום הרנטגן. הרופא (או הטכנאי) שמבצע את הסריקה, נמנע בדרך כלל מלקבוע שמדובר בשבר מאמץ ומסתפק בדיאגנוזה שריכוז החומר מעיד על טראומת עצם האופיינית לשבר או דלקת חריפה.   

 

יש סכנות בסריקת עצמות? 
לא. הטכניקה בטוחה לחלוטין ורמת הרדיואקטיביות מינימלית. לעיתים נדירות סובל הנבדק מבחילות והקאות לזמן קצר. 

 

אם סריקת העצמות היא הטכניקה השניה בטיבה, מדוע לא לבצע ישר MRI? 
משום ש MRI היא בדיקה יקרה רצח ואם אתם צריכים לשלם עליה במזומן (עד לקבלת ההחזר) האוברדרפט ישתולל. במיפוי  MRI (הדמיה מגנטית - Magnetic Resonance Imaging) נכנסים לתוך אלקטרומגנט גלילי גדול וחלול והטכנולוגיה החדשנית הזאת (שאין לי מושג איך היא עובדת) מפיקה תמונה צבעונית מרשימה של העצמות שניתן לזהות בה בבירור את קו השבר המקרוסקופי. 

 

מה נעשה אם הרופא יתעקש לשלוח אותנו ל MRI? 
אם יש לכם מספיק כסף (או שהביטוח משלם מהר) כדאי ללכת על זה, אחרת צריך להתעקש חזרה על סריקת עצמות. 

 

כמה הסריקות האלה עולות? 
סריקת עצמות עולה בין 400 ל 600 דולרים. MRI עולה בין 1000 ל 1500 דולרים.
הסכומים הללו הם לפני מס וללא עלות בדיקת הרופא ולכן 
בהחלט מומלץ להישאר בריא. 

 

בתוך כמה זמן ניתן להחלים משבר מאמץ? 
משך ההחלמה משבר מאמץ תלוי לחלוטין בדרגת חומרתו. אם הצלחנו לאבחן אותו מוקדם, אנחנו יכולים להבריא אותו לגמרי בתוך שבועיים. אם השבר מוגמר והדלקת חריפה, יקח לפחות 12-10 שבועות להחלמה מלאה.   

 

כיצד מטפלים בשבר מאמץ? מגבסים אותו? 
לא. שבר מאמץ הוא שבר ללא תזוזה של העצם ולכן הקיבוע בגבס אינו נחוץ.
אם הצלחנו לאבחן את שבר המאמץ בתחילת דרכו אז הדבר החכם הראשון שנעשה יהיה לקחת שבוע שלם של חופש מוחלט מהליכה תחת עומס. במהלך השבוע הזה אנחנו יכולים להפעיל לחץ על הרגל הפגועה אבל חשוב להימנע מתנועות דפיקה של הרגל – כמו ריצה, קפיצה, טיפוס מדרגות וכיוצא בזה. מי שיכול לארגן לעצמו אופניים, או בריכת שחיה מחוממת, או חדר כושר עם סטפר, הרי שכל הפעיליות הללו הן חיוביות ותורמות לחיזוק הרגל מבלי לפגוע בעצם הבעייתית. במהלך שבוע המנוחה חשוב, במיוחד בימים הראשונים, לטפל בפציעה כאילו זאת פציעת שריר, כלומר לקרר את איזור הפציעה (להתחיל אפילו עם 20 דקות בכל שעה ) לחבוש אותו בלחיצה (ראה - הטיפול בפציעות השריר), להרים את הרגל הפצועה ולקחת 800 מ"ג של איבופרופין שלוש פעמים ביום (עם אוכל) + 1500-1000 מ"ג של תוספי סידן. בשבוע השני, אפשר להתחיל בהליכה ללא משקל. זה הזמן הטוב ביותר לבצע סלק-פק, כלומר הליכה על השביל ללא התרמיל. בכל מקרה, משך ההליכה בשבוע השני חייב להיות מדורג. נתחיל בהליכה קצרה של עד שעתיים ונגיע בסוף השבוע להליכה של חמש שעות. במשך כל השבוע השני יש להמשיך ולקחת את הכדורים נוגדי הדלקת (אם יש דלקת ונפיחות) ואת הסידן. בשבוע השלישי אנחנו יכולים לחזור להליכה עם תרמיל, אבל להקפיד להוריד משקל בזמן דריכה על הרגל הפצועה. זה אומר שבירידות מסלעים הרגל הבולמת תהיה הרגל הבריאה. אם הכל הולך כשורה אז הצלחנו להתגבר על שבר המאמץ והגוף שיקם את העצם הפגועה כך שאיזור השבר אפילו חזק יותר ממה שהיה לפני כן.   

 

עכשיו קדימה לקטדין.


 

הערה כללית:
את המאמר הזה כתבתי בשנת 2003 אחרי שחוויתי שני שברי מאמץ בשני טרקים שונים וזיהיתי בעוד מועד גרעיני התפתחות של כמה נוספים
המאמר נכתב באוריינטציה של שביל האפאלאצים אך הוא תקף לכל שביל ארוך או בינוני
ב 10 שנים שחלפו, הוזלו משמעותית סריקות האם-אר-אי אך הן עדיין יקרות למדי  
שברי מאמץ יכולים לסיים ביומיים תכנון הליכה של חודשים והם סוג של פציעה מאוד מתסכל ונפוץ.
אפשר וצריך להתגונן בפניהם והמגננה מספר 1 היא להוריד במשקל התרמיל

אז קחו לתשומת לבכם ובהצלחה במסלול

לנגי אמנון

 

נערך ע"י מנהל יום שישי 03 יוני 2016 16:35:07(UTC)  | סיבה: לא צויינה

מממן
משתמשים הצופים בדיון זה
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.