ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
אמיר משולם  
#1 נשלח : יום שלישי 31 אוקטובר 2006 14:53:43(UTC)
Amir Meshulam


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 10/11/2013(UTC)
הודעות: 368

תודות: 4 פעמים
קיבל תודה: 65 פעמים ב 35 הודעות
המים לאורך שביל האפאלאצים הם לרוב באיכות טובה מאוד ואפילו מעולה. חלק גדול מהשלטרים ממוקם בסמוך למעיינות ואת המים הקרים והנפלאים ניתן לשתות ללא כל חשש.
כמובן שזה עולם לא מושלם ולעיתים מזדמנות נאלץ המטייל לקחת מים מנחלים ואפילו מביצות.
האם שווה להשקיע בטיהור קבוע של המים או שעדיף לשתות חפשי ולטפל בטפילים שעלולים לחדור?
על פניו, עושה רושם שעדיף לטהר את המים ולא לקחת סיכונים, ואכן רוב המטיילים עושים זאת, אך אם נחקור לעומק מטיילים ותיקים בשביל, ניווכח לדעת שרובם לא טורחים לטהר את המים.
טיהור המים מופיע בשלוש קטגוריות

1) הרתחה
2) טיהור כימי
3) טיהור מכני בעזרת פילטרים

הרתחה היא אמצעי יעיל אבל לחלוטין לא פרקטי. לא יעלה על הדעת שנעסוק שעות בהרתחה של אלפי הליטרים הדרושים לגוף לאורך המסלול. אין לנו את הזמן או הדלק לעניין

הטיהור הכימי (תמיסות איודין, כלור וכדומה) הוא נוח מאוד אך יש לו שלוש מגרעות בולטות
א. הוא הורס את הטעם הנפלא של המים והופך אותם לגועל נפש רציני!
ב. הוא דורש זמן המתנה ארוך לפני שניתן לשתות את המים (בין עשר דקות לחצי שעה)
ג. היעילות שלו אינה 100% ויורדת משמעותית עם הירידה בטמפרטורת המים.

טיהור בעזרת פילטרים הוא הפיתרון המומלץ וצריך להיות ברירת המחדל של מי שבוחר בטיהור.
גם לפילטרים השונים יש שלוש מגרעות בולטות.
א. הם יקרים
ב. הם שוקלים די הרבה ולא תמיד נוחים לתיפעול
ג. הם דורשים תחזוקה
אני חייב לציין שבעשר השנים האחרונות חדרו לשוק מספר פילטרים קלים ויעילים שהחליפו דגמים מגושמים וכבדים ששלטו עד לאמצע שנות התשעים.
כשבאים לקנות פילטר אסור להתפתות לתג מחיר נמוך כי מה שחשוב זה המשקל ונוחות התיפעול.
פילטר קל ויעיל, עם חלקי חילוף, עולה הרבה ויכול בקלות להגיע לרמה של 150 דולר ויותר.
בזמן שהלכתי בשביל ה PCT נתקלתי בכל סוגי הפילטרים וכמעט כולם דרשו דקות ארוכות של פימפום ברמות קושי שונות. אם זאת נוכחתי לדעת שישנם פילטרים שכלל אינם דורשים פימפום והם נוחים להפליא. בסוג זה של פילטרים, המטייל ממלא ישירות בקבוק או שקית מים ומחבר להם צינורית שבמרכזה ממוקם הפילטר. את הבקבוק/שקית מכניסים לתא העליון של התרמיל והמים זורמים לפה בכוח הכבידה. היתרון העצום של שיטה זאת הוא בקלות ומהירות התיפעול, רק למלא מים ולהמשיך ללכת. החיסרון הוא שהפילטר קטן יחסית וצריך להחליפו כל 300 ליטר.

באופן אישי אני מעדיף שלא לטהר את המים ולהשתמש באיודין במקרים הנדירים בהם המים נלקחים ממקור מאוד מפוקפק ומזוהם. מי שבוחר כמוני שלא לטהר את המים צריך להכיר את הזיהומים אליהם הוא עלול להחשף ואני רוצה להתמקד רק בשניים השכיחים ביותר בהם יש לו סיכוי ממשי להיתקל.

1) Giardia Lamblia
2) Pinhead worms

הגיארדיה הוא טפיל הגדל במעיים של מארח (פונדקאי) ומופרש בצואה. אצל בני אדם הוא גורם למחלת מעיים הידועה בשם גיארדיאזיס (Giardiasis). היות ובעלי חיים מרבים לחרבן בקרבת מקורות מים שיטת ההדבקה הנפוצה של הטפיל היא בשתיית מים המכילים את הפרזיט.
חשוב לדעת שלא כל מי ששותה מים הנושאים את הטפיל נדבק בגיארדיה ולא כל מי שנדבק מפתח את הסימפטומים של גיארדיאזיס. מכאן, אגב, ההנחיה של רשות שמורות הטבע בארה"ב, על איסור עשית צרכים במרחק הקטן ממאה מטר ממקור מים, שכן אדם הנגוע בגיארדיה לא בהכרח מודע לכך.
רק אחד מעשרה נגועים בקירוב (11%) יפתח את הסימפטומים של המחלה והם שילשול, גזים וגרפסים בעלי ריח חריף של ביצה מסריחה. שילשול עלול להיגרם מכל כך הרבה חולירות אחרות כמו חידקי קולי, סלמונלה והרעלת קיבה כך שזה לא סימפטום אופייני לגיארדיאזיס. גרפסים מסריחים הם לעומת זאת כן.
גיארדיאזיס לא הורגת ולא מסוכנת אבל היא לא נעימה. הטיפול היעיל במחלה הוא בלקיחת מנה של 4 כדורים (עם האוכל לפני השינה) מהתרופה הזולה "טיניבה" המוכרת בשם הגנרי שלה Tinidazole.
התרופה הזאת נפוצה בארץ אבל לא ניתן להשיג אותה בארה"ב שבה משתמשים בתרופה יקרה אימים בשם Flagyl. מומלץ לצאת לשביל עם 8 כדורים (שתי מנות) כאמצעי ביטחון.

התולעים הלבנות נמצאות בחול ויכולות לעבור בהתזת חול לפי הטבעת (מי ששוטף את התחת במים) או בשתיית מים עם חול. את התולעים ניתן לזהות בקלות בקיבה וזה לא מראה מלבב לגלות שכל המעיים שלנו שורצים תולעים. בכל מקרה, התולעים לא מסוכנות ופרט לאי נוחות שולית וגירוי קל של פי הטבעת, הן לא גורמות נזק. הטיפול המקובל הוא לקיחת מנה גדולה של שום (4-5 שיניים). יש לחתוך את השום לקוביות ולבלוע את כל המנה בבת אחת עם אוכל.
בכל ההליכות שלי בשביל האפאלאצים, PCT והרוקי הקנדיים, לא השקעתי כל מאמץ בטיהור מים ובסך הכול סבלתי פעם אחת מתולעים (PCT) ופעם אחת מגיארדיה (AT) עם סימפטומים קלים יחסית.
זה לא מחיר כל כך כבד לשלם מול הטיפול הקל והמוצלח הקיים.
אני לא רוצה להישמע מעודד אי טיהור מים. רצוי לטהר בפילטר כל מקור שאינו נביעה ישירה וקולחת.
בכל מקרה, מי שבוחר כמוני (מתוך עצלנות וחיסכון משקל) שלא לטהר, אז בנוסף לסכנות ודרכי הטיפול שתארתי קודם אני מצרף את ההמלצות ושיקול הדעת שפרסמה האגודה לחקר הגיארדיה בארה"ב.

1) מקור מים הזורם מהר עדיף על איטי וזה המשתלב מהצד עדיף על זה שנע במקביל לתוואי השביל.
2) באגם או ביצה מומלץ לשתות בנקודת ההזנה ובעדיפות שנייה בשפך, במיוחד עם הזרימה מהירה.
3) ככל שהמים קרים יותר הם בטוחים יותר. הסכנה בקיץ גדולה בהרבה מאשר בחורף.
4) מקורות מים גבוהים בטוחים יותר מנמוכים בשל מיעוט בעלי חים ומסלול זרימה קצר יותר.
5) האדמה היא פילטר מעולה ולפיכך מי נביעה ובאר הם לרוב בטוחים.
6) הסכנה לזיהום גדולה יותר בשנת בצורת. בשנים גשומות מתרחש ניקוי טבעי של מקורות המים.
7) יש להימנע משתיית מים הזורמים דרך איזורים עירוניים.
8) אל תשתה ממקור מים עכור או מוקצף. אם אין ברירה, תרתיח את המים.

הרבה בריאות לכולם.

אמנון
מממן
משתמשים הצופים בדיון זה
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.