טוב... לצערי התעכבתי בלכתוב את התגובה, והיום בשעה טובה סיימתי משהו ומצאתי את הזמן להתפנות לכתוב.
אז, איך אפשר לסכם חוויה כזאת ?!?!
התחלנו את השביל 6, 4 בנים ו 2 בנות, יצאנו ב 25.9 מקיבוץ דן כמובן...
אז כמובן כבר על ההתחלה בשביל ה"סיפתח" השער יציאה מהקיבוץ היה סגור ובן קיבוץ נחמד הסביר לנו איזו דרך שניתן להקיף את הגדר... מה שכמובן כלל להקיף את כל הקיבוץ, ולמזלנו באמצע פגשנו גברת נחמדה שעזרה לנו ודאגה שיפתחו את השאר... כמו שאומרים, מתחילים ברגל ימין...
במהלך השבועיים הראשונים, ובעיקר בשבוע הראשון נתקלנו עוד במזג אויר די חם, עד לרמה שנאלצנו לקצר את הקיטועים המתוכננים על מנת לאפשר יותר זמן מנוחה בשעות החמות, מה שהתגלה כדבר חיובי שרק תרם לבניה נכונה של הגוף... ללא פציעות מיותרות!.
בסוף השבוע הראשון נאלצנו להפרד מאחת הבנות, שהחליטה שהיא מיצתה את זמנה בשביל, דבר שלא היה מפתיע מכיוון שהיא בכל מקרה תכננה לעזוב שבוע מאוחר יותר מכיוון שהתחילה ללמוד... אז נשארנו חמישה...
השבוע מאזור ירדנית ועד זכרון... הוכרז כאחד השבועות היותר קשים בשביל... לכולנו... אבל עברנו אותו בשלום יחסי... לי היה את הכבוד לנקוע את הקרסול בירידה מהכרמל...
לאחר מכן החלק על חוף הים מג'סר ועד ת"א היה מדהים מדהים מדהים!, ההליכה כייפית, לרוב הלכנו יחפים והאויר של הים... אבל, וזה אבל עצום!... הקטע ביער חדרה, באמת שלטעמי הוא הקטע הכי פחות יפה בשביל ואפילו יש לומר די מיותר... אבל כנראה שאין פתרון אחר על מנת לעקוף את תחנת הכוח...
קצת לפני הרצליה, עברנו את אחת החויות שהשאירה "סימן" אצל כל אחד מאיתנו, ממש מתחת לסידני עלי חי אדם מדהים בבית מדהים על חוף הים... ניסים - איש המערות. למזלנו תוך כדי שאנחנו עומדים על החוף ונדהמים מהבית ניסים יצא החוצה וראה אותנו והזמין אותנו לסיור וקפה אצלו בבית... חויה מדהימה!, גם הבית שחפור רובו בתוך ההר, וגם האיש עצמו... הסיפורים... פשוט מעורר השראה... וכמובן שכולנו מתכננים לחזור לבקר אצלו בשנית.
לאחר מכן כשהגענו לת"א נפרדנו מהבחורה השניה שהחליטה גם כן שהיא מיצתה את דרכה בשביל, אבל במקביל התחזקנו בחבר משפחה של אחד החבר'ה שהצטרף אלינו לשבועיים ימים...
( בנק' הזו אני חייב לציין... שימו לב, כל מי שהולך על החוף ומתכנן להמשיך על החוף עד השפך של הירקון ואז להתחבר אליו במקום ללכת דרך רחובות ת"א, אל תעשו את זה מהסיבה הפשוטה שאין מעבר... ובנוסף זאת חויה להסתובב עם התיקים באמצע ת"א, אתה זוכה למספר מבטים מבוהלים מתל אביבים שלא רגילים לראות "תופעות טבע שכאלה" )
אחרי שבת"א עשינו יום מנוחה, המשכנו בדרכנו ובלילה הזה הגענו באמת למלאכי השביל שלפי דעתי היו הכי מדהימים שביקרנו אצלהם (מבלי להפחית מאף אחד אחר... כל אדם שפותח את ביתו הוא מדהים, כן ירבו )... אבל בכל מקרה הגענו לישוב מזור, לדני ורונית פרל... שבאופן מדהים בתוך דקות ספורות אתה מרגיש אצלם כמו בבית, עוד לפני שהגענו הכינו לנו שולחן עם נרות, כיבוד ושתיה... ופתחו לנו את ביתם... להתקלח לאכול וכל מה שחפצנו בו, אפילו שהם לצערנו באותו היום הם היו חייבים ללכת לחתונה...
משם המשכנו לצעוד והתגלגלנו לנו עד לבית גוברין, ממליץ בחום להכנס למערות בתל גודד (בערך שעתיים וחצי ברצף היינו מתחת לאדמה). ששם נאלצנו לעשות 3 ימים של הפסקה שבמהלכם ירדנו לדרום גם עם ג'יפ וגם עם רכב פרטי בשתי קבוצות לעשות את כל ההטמנות.
לאחר מכן חזרנו לבית גוברין, והמשכנו להתגלגל עד ערד ששם עשינו יום מנוחה נוסף בפארק ערד, ופה חייבים לציין לטובה את החבר'ה שבאו לבקר והשקיעו עם הפויקה...
מערד התחלנו את אחד השבועות היותר קשים ארוכים ומנותקים מהעולם עד למצפה שבמהלכם נגנבה לנו ההטמנה בחניון לילה גבי חווה, דבר שהתגלה לנו כלא מפתיע בכלל ויש שם הרבה גניבות... לדעתנו אלה הבדואים, מכיוון שראינו תנועה ערה מאוד של בדואים בחניון... האם לעוד מישהו כאן נגנבה שם הטמנה ?! למזלנו זה היה יום שבת ופגשנו כמה ג'יפיים שתרמו לנו מים והצלחנו למשוך עד למצפה בלי לשנות תוכניות באופן חריג.
במצפה התארחנו בבי"ס שדה, שאני חייב לציין אותם לטובה אותם שהעניקו לנו אירוח מדהים באוהל הבדואי שם בחינם ( בניגוד לבי"ס הר מירון שלקחו 40 שקלים מכל אחד מאיתנו עבור לינה בקמפינג בחוץ ).
אחרי מצפה ממשיכים להתגלגל עד אילת שבדרך כמובן עוברים במקומות מדהימים כמו נאות סמדר ושחרות שכמובן אירחו אותנו בצורה מדהימה, וגם לשם חלקנו מתכננים לחזור בקרוב.
זהו בקצרה ממש ממש ממש סיפור הדרך שלנו, אבל לצערי דפי האינטרנט קצרים מידי לספר את כל החויות שעברנו, את מלאכי השביל לאורך כל המדינה, את הג'יפיים שפגשנו לאורך הדרך וכמעט תמיד עצרו לשאול אם אנחנו צריכים משהו ולרוב גם פינקו באוכל או משקה קר (כן ירבו!) וכמובן את כל המקרים ההזויים שקרו לאורך הדרך.
אם אפשר לסכם את השביל באיזה משפט או חוויה אחת... אפשר להגיד שגילינו שבאופן מדהים, אפילו אפשר להגיד קוסמי הכל בסופו של דבר מסתדר!... שאין לך מים, משום מקום הם יגיעו בסוף או שנשבר לך המוט של האוהל באמצע המדבר... בדיוק יגיע הג'יפ שדווקא לו יש מוט ספייר לאוהל שמתאים בדיוק בשבילך... ועוד עשרות סיפורים כאלה...
לגבי התמונות... אני מעלה עוד שתיים מאזור חוף הים, וכל כמה ימים אני אעלה עוד ועוד תמונות, כדי לשמור על צפייה... מקווה שתהנו.
ניר.
NirTzi39418.8413194444