בניגוד לדעת קודמי: לא רואה צורך בהכנה מסיבית כזו, אלא בהכנה בסיסית של ידיעת הגוף ונכונות נפשית לזיעה ולמאמץ. לכי בקצב שלך, השביל יתן לך את השאר. הכושר הגופני ייבנה תוך כדי הליכה. בהתחלה תלכי לאט, תוך שבוע תסתדרי ותקבלי מה שצריך ותוך שלושה שבועות לא תכירי את עצמך.
הסוד הוא ההליכה בקצב הנכון, כלומר: לא להעמיס על הגוף. אותה קריעה ושלפוחיות שזמי דיבר עליהם, נובעים לדעתי ממאמץ יתר. אפשר גם אחרת. אז תעשי 10 ק"מ ביום, לא 20. סו וואט? תיהני. הקצב שלך יתפתח עם הגוף. ההליכה היא יותר בראש מאשר בשרירים. קשה? תנוחי.
שביל ישראל הוא לא משימה אפית - מונומנטלית נוראית, אלא חוויה של הנאה וכיף, יופי, טבע , מקומות, הסטוריה ואנשים. אדם בעל בריאות סבירה, בכל גיל, יכול לעשות אותו - בקצב שלו. אל תפחידו עם הכנה לטירונות סיירות וסכין בין השיניים. זה ממש לא נכון.
הכנה וכושר בסיסי נדרשים מכל מטייל ארוך טווח, אבל לדעתי לא ברמה שזמי ויענקל'ה מתארים אלא הנכונות הנפשית להתמודד עם הקושי כחוויה בטיול - והקושי תמיד יהיה, אבל לא חייב להיות גדול! ועצם הידיעה שאת יכולה לעשות דברים כאלה, או עשית טיולי שטח בעבר, מספיקה לזה.
לדעתי, מי שצריך הכנה גופנית מסיבית הוא יותר אדם שלא התמודד עם קשיי הליכה, או קושי פיזי \ מנטלי, מוקדם, מעולם. זה יותר מתאים למנטליות זרה מאשר לשלנו.
לגבי המשפחה: אין לי שום מושג במשפחות ובאימות של אחרים, אחת מספיקה לי מעל הראש, תודה. מנסיוני, תמיכה אחורית ממשפחה או חברים מאוד עוזרת במהלך טיול כזה.
אולי דווקא ההתרחקות לזמן מה מהלחצים והתכנונים לעתיד, ופסק המחשבה לבד ובשקט, יועילו. הפרק הזה בין סיום הלימודים למחוייבויות הבאות (מלכודת עבודה \ דירה \ נישואין \ ילדים) הוא בערך השקט האחרון בחיים....
אם זה כ"כ קריטי או עילה נוראית למריבה, קחי חבר או חברה, הצטרפי לקבוצה - לפחות בהתחלה - אנשים שתיהני איתם במידת האפשר - ותיהני.