טוב, אז חזרתי לפני מספר ימים.
המסלול שאותו עשיתי התחלק לשני מסלולים עיקריים. הראשון – ארבעה ימים על תוואי AV1, חוץ מהיום האחרון (אסביר בהמשך למה). השני – מסלול ה Tre Cime שנמצא בצד השני של הדולומיטים. תחילת הצעידה – הראשון באוקטובר.
יום 1 – ברייס עד סנס
יום 2 – סנס עד Lavarella
יום 3 – Lavarella עד Lagazoui
יום 4 – Lagazoui עד קורטינה (דרך שביל מס' 401 – עמק Travenanzes)
יום 5 – נסיעה מקורטינה לרפוגיו ארונזו, ומשם תחילת המסלול לאיזור Talschlusshutte (לנתי במלון הסמוך כי לא היה מקום ברפוגיו)
יום 6 – יום מנוחה במלון ספא מפנק (תודה אמנון על ההמלצה המבריקה)
יום 7 – מ Talschlusshutte ל Pian Di Cengia
יום 8 – חזרה ל Auronzo ונסיעה באוטובוס לדוביאקו
כאן הסתיים הטיול בדולומיטים. מכיוון שנשארו לי מספר ימי אקסטרה, המשכתי בטרמפ מדוביאקו חזרה למינכן, שכרתי רכב וטיילתי עוד יומיים וחצי באוסטריה (טירול) ובוואריה. קינחתי ביומיים במינכן משם טסתי חזרה לארץ.
מזג האויר בתחילת אוקטובר:
לרוב היה מצוין. היה לי יום אחד של ערפל וגשם קל, בקטע שבין סנס ללאבארלה (שגם ככה לפי התגובות כאן בשרשור, נחשב ליום פחות יפה). ביום הראשון והשביעי היה מעט מעונן אבל התבהר בהמשך. בחצי השני השל היום השמיני התחיל לרדת שלג במקומות הגבוהים. שאר הימים היו שמשיים ונהדרים. בלילה שבין היום השני לשלישי, ירד שלג בפסגות, מה שהוסיף לנוף הנפלא גם כך. הטמפרטורות – במקומות הגבוהים (לאגאזוי ופיאן דה צ'ניה למשל) קר מאוד גם במהלך היום, בסביבות 0 מעלות. בלילה מינוס 3 עד 5. בשאר המקומות, בין 3 ל-8 מעלות במהלך היום, בסביבות 0 בלילה.
לינה:
כאן נפלתי. ביומיים הראשונים לא היתה בעיה. סנס היה חצי מלא. ישנתי לבד בחדר של שלושה. לאבארלה היה כמעט מלא, (שהיה פתוח עד התשיעי בחודש, כמו גם פאנס ושאר הרפיוגים שנשארים פתוחים אחרי סוף ספטמבר) וישנתי בחדר של חמישה עם עוד שני אנשים. היה מקום גם בפאנס. ביום השלישי התכנון היה ללון ב Col Gallina, שהחליט להיות סגור (למרות שהוא אמור להיות פתוח כל השנה). למזלי לאגאזוי היה זמין (ודי ריק). מזל שישנתי שם, כי השקיעה והזריחה מהתצפית שם – חבל להחמיץ.
ביום הרביעי הייתי אמור ללון במלון בפאסו גיאו, ולצערי לא היה מקום במלון כאשר ניסיתי להזמין מקום לילה לפני. רפוגיו Fedare החליטו לסגור ביומיים הקרובים, ויצא שנשארתי בלי מקום לינה. לכן בצער רב שיניתי את המסלול. לאחר התייעצות עם אחד האחים הנחמדים שמנהלים את לאגאזוי, הוחלט להמשיך ברגל עד קורטינה, על שביל 401 שעובר בעמק Travenanzes. המסלול הזה יפה מאוד ולא היתה לי תחושת אכזבה בסופו. מה שכן, מדובר בירידה רצופה של יותר מ1400 מטר בגובה, וכמעט 24 ק"מ במרחק (לא יום קל למי שסובל מירידות), מלאגאזוי ועד Fiames, משם ניתן לקחת אוטובוס של כמה דקות עד לקורטינה (ניתן גם להמשיך ברגל עוד 4 ק"מ ולוותר על האוטובוס).
כאמור, בתכנון המקורי הייתי אמור להמשיך ביום הרביעי עד פאסו גיאו, ביום החמישי עד העיירה פסקול (דרך סיטה די פיומי), ולאחר מכן דרך קפאנה טרייסטה עד פאסו דורן. לצערי התוכנית הזו מתה ברגע שלא היה לי מקום ללינה בפאסו גיאו.
לגבי המסלול השני Tre Cime, למרות שרשום כאן בפורום שלא ניתן להגיע באוקטובר באוטובוס לאגם מיזורינה או רפוגיו ארונזו, אז בהחלט ניתן, אבל לא באוטובוס אחד. לוקחים מהתחנה המרכזית של קורטינה את אוטובוס מס' 445 עד Carbonin (התחנה הסופית שלו היא דוביאקו), ושם מחליפים לקו 444 שמגיע עד רפוגיו ארונזו. סה"כ כ7-8 יורו, במקום 45 יורו (!) במונית.
גם רפוגיו Talschlusshutte היה מלא כשניסיתי להזמין יום אחד מראש, וביום למחרת הוא היה סגור (מחוץ לעונת השיא, הרפוגיו נסגר יום אחד בשבוע.. זכיתי ליפול על היום הזה). למזלי אמנון היה זמין והמליץ על מלון נפלא שנמצא כ2 ק"מ הליכה מהבקתה. מדובר במלון ספא שנקרא Dolomitenhof. יש במלון בריכה, סאונה, ג'קוזי, מסאז'ים, מסעדה מעולה (מומלצת ע"י מישלן) וחדרים מפנקים. החלטתי להישאר שם עוד לילה וליהנות מהמתקנים והנוף המשגע שנשקף ממנו. מומלץ בחום. המחיר ששילמתי – 107 יורו ללילה (סה"כ 2 לילות).
מסקנות:
לגבי מזג האויר בתחילת אוקטובר, ועומס המטיילים על המסלול עצמו - לטעמי, אין שום בעיה ואפילו מומלץ לטייל בתחילת אוקטובר. רוב הזמן היה קר אבל יבש ונוח. בימים על ה AV1 כמעט ולא פגשתי אנשים בדרך (חוץ מהיום הראשון שגם נפל על סופ"ש. רפוגיו ביילה אפילו היה פתוח. אני מניח שרק המסעדה ורק בגלל שזה היה סופ"ש). מסלול ה Tre Cime משמעותית יותר עמוס במטיילים, בעיקר בחלק הראשון שלו, אבל עדיין יחסית נוח (לעומת עונת השיא ששמעתי שבלתי אפשרית מרוב מטיילים). הדבר החשוב שלמדתי הוא, שלמרות שמדובר בסוף העונה ושהעיירות מסביב (וילאבאסה, דוביאקו וקורטינה) די ריקות, היצע הבקתות די מצומצם ומומלץ להזמין מקום מראש (לפחות כמה ימים מראש באיזורים הבעייתיים כמו פאסו גיאו שם יש רק 10 חדרים זוגיים).
היום המועדף עלי היה היום השלישי. הקטע של שביל 20B (הארור והנפלא) ואגם לאגאזוי - פשוט נהדר.
הרפוגיו הכי טוב – Pian Di Cengia. הכי קטן (15 מיטות, כולן בדורמיטורי), ללא מקלחת (יש בידה קטן שאפשר לשטוף בו איזורים אסטרטגיים, אבל מבקשים לא לבזבז הרבה מים), אבל האוירה הכי טובה והאוכל הכי טוב – בפער לא קטן. נהדר.
מפות - למי שמטייל עם סמארטפון, יכול להוריד את המפה של המסלולים מהשרשור הראשי. ביחד עם OruxMaps, אין צורך לקחת מפות מנייר.
לסיום:
1. תמונות למי שמעוניין: https://flic.kr/s/aHskLMeaRK
2. אם בכל זאת מישהו רוצה, יש לי 4 מפות 1:25,000 של Tabacco. מפות 31, 03, 25 (AV1), ומפה מס' 10 - Tre Cime. המפות למסירה. מוזמנים ליצור קשר.
3. תודה רבה לאמנון ולכל מי שעוזר כאן בפורום הנפלא הזה.
נערך ע"י מנהל יום שישי 04 אוגוסט 2017 19:15:53(UTC)
| סיבה: לא צויינה