הי לכולן.ם,
חזרנו לפני שבוע וקצת משלושה שבועות נפלאים באיטליה, שהתחילו בטרק יוצא דופן בן 6 ימים (Alta via1 (8.9-12.9
נסענו בהרכב משפחתי: הורים+ 2 מתבגרים בני 14 ו 17.
בקצרה המסלול:
Lago Di Braies ל Sennes - הגענו ב 7.9 לונציה, נסענו לדקתלון להצטיידות וישנו בדוביאקו (Hotel Heidi , מלון פשוט, נקי ונעים). בבוקר נסענו לאגם, חנינו בחנייה הכי מרוחקת ושילמנו 5 אירו ליום (בהתחלה רצו גם 5 אירו ללילה אבל התווכחתי ודי מהר ירדו מזה). התמהמנו בבוקר והתחלנו ללכת רק אחרי 11:00. זו היתה טעות. כפי שאמרו רבים, עדיף לצאת מוקדם בבוקר כי העלייה ארוכה, קשה ולא נגמרת. בהתחלה קצת התברברנו עד שמצאנו את התחלת השביל (ממש עוקפים את האגם ולרגע היה נדמה לנו שאנחנו חוזרים חזרה), ובסיפור הדרך כתוב שהסימון לתחילת השביל הוא 1-4 , אבל על השלט כתוב 1. Sennes קטן ונחמד.
Fanes - ההליכה ל Fanes לא קשה, המקום עצמו...בסדר. ישנו עם חבורת צרפתים שניסרו לנו כל הלילה.
Scotoni - מזג האויר היה גשום וערפילי החל מהשעות המוקדמות של הבוקר, אבל החלטנו להגיע ל Scotoni על 20B . פגשנו קבוצה אחרת לפנינו שהחליטה להמשיך באיגוף ולא לקחת סיכון מחשש לדרדרת. השביל פשוט מהמם. הלכנו בערפל, ממש בתוך העננים ולמרות שציפינו לקושי בטיפוס יש שם משהו קסום. אז צריך להפעיל שיקול דעת אבל אם אפשרי-ממליצים בחום. Scotoni הוכתר במשפחה שלנו כרפיוג הטוב ביותר. האוכל היה מעולה, השטרודל פיגוז והחדר (שלנו לבד!) היה נהדר. תודה לאזהרה מראש על בעלת הבית -אבל לא הרגשנו בזה.
Averau - משום שהגענו ל Scotoni ב 20B התחלנו ב 18B. העליה ארוכה מאוד, ורוב הזמן היינו לגמרי לבד. זו באמת עלייה יוצאת דופן באוירה שמשרה. לדעתנו שווה לא לוותר על השביל הזה. בגלל מזג האויר הגשום החלטנו לוותר על המנהרות ב Lagazuoi, ירדנו עם הרכבל לפאסו פלצרגו, אין הכרח לתפוס טרמפ כדי להגיע לרכבל שעולה ל Scoiattoli . הליכה קצרה לצד הכביש מובילה לשביל 424 שמגיע עד לרכבל. למרות שלכאורה זה די פשוט להגיע ל Averau מ Scoiattoli , הסימון בשטח לא ככ ברור וכמעט היינו על השביל ל Nuvolau . בעקרון נצמדנו לחלק הימני בטיפוס הקצר מ Scoiattoli
Passo Staulanza - הבוקר ב Averau היה גשום הרבה יותר מהימים הקודמים והטמפרטורות צנחו. בהתייעצות מוקדמת עם אמנון החלטנו להתחיל ללכת, לראות איך מזג האויר מתקדם ולהחליט. לכן ירדנו מ Averau בדרך הבטוחה (והפחות יפה) מתחת לרכבל לכיוון רפיוג Fedare . למרות הירידה הנוחה יחסית הגשם שטף אותנו, ומיד כשנכנסנו ל Fedare להתחמם התחיל לרדת שלג כבד. תוך דקות הוא נערם וכיסה את הכל. אמנם זו חוויה עוצמתית אבל היא סיימה את הטיול. הזמינו לנו מונית שיכולה לנסוע בשלג לכיוון קורטינה היפיפיה ושם למעשה סיימנו את המסלול. לא קיבלנו בחזרה את הפיקדון כי הביטול היה פחות מ 24 שעות.
לאורך כל המסלול סיפור הדרך היה התורה שלנו והוא זה שאיפשר קבלת החלטות וביטחון ללא מדריך בשטח. הדפסתי אותו בשלושה העתקים, ולמרות שקראתי אותו לפני הטרק אלף פעם, הוא כל הזמן שימש אותנו בהליכה. היה גם דף מרוכז של טיפים שאספתי מהקובץ. התיאור היה מדוייק להפליא למעט עניין הזמנים. כל מקטע נמשך יותר זמן מהמצויין בסיפור הדרך וכפליים ממה שכתוב על שילוט הדרכים , אולי כי מעולם לא עלינו לגבהים כאלו, עצרנו לא מעט ואולי ההליכה עם משקל שלא רגילים אליו.
זו הזדמנות להודות לאמנון ולכל האנשים הנהדרים כאן על ההשקעה בידע ומידע. בלעדיכם לא היה לנו את האומץ הדרוש ללכת על הטרק הזה. ידעתי שאפשר להתייעץ גם online ושבכל מצב לא נהיה לבד. בזכותך אמנון הצלחנו לשמור על קור רוח ברגעים מותחים ולסיים את הטיול הכי טוב שאפשר. תודה מכל הלב, מכולנו.
ועוד טיפים/מסקנות -
מפות: רכשנו באגם אבל המפה מאוד דקה ואולי בגלל הגשם והלחות אבל הן לא שרדו. המלצה חמה - קנו תיקית פלסטיק שקופה מקצועית למפות. ראינו כאלו אצל המטיילים המדוגמים וזה ממש מאסט. אנחנו לא הסתדרנו עם מפות בנייד (יטופל עד לפעם הבאה) אבל מפה אמיתית מאפשרת להתמקם באיזור נרחב ואין לה תחליף לדעתנו.
מזג אויר: תחילת ספטמבר זו עונת מעבר. שלא כמו בארץ, המעברים אכן מתרחשים ובצורה יותר קיצונית מהצפוי. בפועל נהנינו מיומיים שמשיים, אך לא חמים במיוחד (היינו עם סווטשרטים). החל מהיום השני מזג האויר האפיר, התהלכנו לכל אורך המסלול עם פליזים ומעילי גשם וביום האחרון זכינו במנת שלג הגונה שסיימה את הטרק. אני לא יודעת מה קורה בתחילת העונה אך ההמלצה שלנו לכל מי שמתעתד להגיע בסופה הוא לבוא ערוך. המשמעות מבחינת ציוד היא להגיע עם מעילי גשם, כפפות טובות אטומות למים , מכנסיים מניילון, כובעים או כל סרט לראש שמגן מהרוחות. אני לא יודעת לומר דבר לגבי שלג. בשבילנו מזג האויר היה מושלם רוב הזמן למאמץ פיזי.
ציוד: משום שעבורנו זה טרק ראשון החלטתי לנהל את הרכישות בשלבים. מה שלא נרכש - הושכר . אחרי התייעצות פה ובפורום ציוד, רכשנו בארץ נעלי הליכה. ההשקעה בלמידה וקנייה מושכלת משתלמת. הנעליים של כולנו היו נוחות להפליא, אטומות למים ולא מעט בזכותם צלחנו את מזג האויר והמסלול. מכנסיים, חולצות מנדפות, גרביים לטרקים, כובעים , כפפות - רכשנו בדקתלון בונציה. חצי מחיר לעומת הארץ וקיבלנו החזר מעמ כשחזרנו .
תיקים - הבנתי שזו הוצאה כספית מסיבית לתיקים איכותיים ולכן החלטתי שלטרק הנוכחי נשכור ורק אחרי שנבין מה אנחנו מחפשים נוכל לרכוש. נעזרתי בגיא המקסים מ nubi שהיה סבלני, ייעץ ועודד. שכרנו שלושה תיקים, שניים של 60 ליטר של OSPREY (דגמים שונים עם תמיכת גב, לבעלי ולבן הבכור שהתחלקו בציוד של הבן הצעיר ובצ'ופרים שהבאתי מהארץ) ואחד בדגם נשי (?) של lowe-alpine ללא תמיכת גב. הבן הצעיר היה עם תיק ישן של 40 ליטר של OUTDOOR שהיה לנו בבית. לגבי הנוחות - זה משהו שאנחנו יכולים לומר עכשיו מנסיון ועל הדגמים שהיו ברשותינו. ההמלצה היא - לפני הנסיעה מלאו את התיקים במשקל היעודי. תסתובבו עם תיקים מלאים (בבית, בטיול בשכונה...) איזה שעתיים. אי אפשר לדעת אם תיק יהיה נוח או לא כשהוא ריק. תיק לא נוח שמשפשף את הכתף או הצוואר זה סיוט. שכרנו גם מקלות הליכה מעולים Black Diamond Trail (היו לנו גם של דקתלון ועוד סוג נוסף, שהיו פחות יציבים ונוחים, וגם לא התקפלו לגודל מספיק קטן להכנס למזוודה).
ביגוד- לקחתי בדיוק (אבל בדיוק) לפי הרשימה המומלצת. והקפדתי שהכל יהיה מנדף ומתייבש מהר. (כדאי להשקיע גם ב 2 זוגות גרביים טובות) ולמרות שחזרו על ההמלצה מליון פעם - אני חוזרת ואומרת - קחו כמה שפחות. המשקל הוא קריטי. כמעט בכל הרפיוג'ים היו מגבות נקיות ואנחנו הסתדרנו עם מגבת אחת דקה. ליינרים- שכרנו בנובי את הכי דקים (שבארץ עולים מעל 100 שח). בגלל תחזית מזג האויר לקחתי גם מעילים שיתאימו לטמפ' נמוכות ובתיק הם הופכים לכיסים קטנים. למרות ששיטת הבצל עבדה לנו (מיקרו פליז+מעיל גשם) ובפועל השתמשנו בהם פעמיים בלבד, אני לא בטוחה שהייתי מוותרת עליהם. מי שמטייל בתחילת העונה- לוותר. במועד שלנו - לקחת ומי שאין לו מעיל כזה- אפשר לשכור ובאמת שווה להשקיע לקנות אחד ממש טוב (מחמם ואפס משקל). כלי רחצה וכאלו-רק בבקבוקונים קטנים. זה הזמן להשתמש בכל הדוגמיות. אוכל- באחד הטיפים מישהו סיפר שלקח לבנו שוקולדים ותמרים. תודה רבה! קניתי לפני היציאה מהארץ תמרים, שקדים, חטיפי קוקוס, כיפכפים ודומיהם. הצ'ופרים הללו הרימו אותנו ברגעי המשבר . עבורינו הרבה יותר חשוב מעוד חולצה. וגם- הבאנו חפיסת קלפי טאקי. בילוי מושלם אחרי ארוחת הערב (ודוחה התמכרות לנייד).
הכנה לפני הטרק: כולנו עושים פעילות גופנית ויחסית בכושר טוב. בפועל היו הבדלים גדולים בינינו ביכולת הטיפוס ובייחוד בכל מה שקשור לסיבולת לב ריאה. העלייה לגבהים מאוד משפיעה על הנשימה. מה שקרה הוא שלא תמיד הצלחנו ללכת כולנו יחד, חלקים מהמסלול הפכו לקשים מאוד לחלקנו. לא צפיתי את הפערים ואני מניחה שאי אפשר לדעת הכל מראש אבל ההמלצה שלי היא לנהל שיחת תיאום ציפיות. גם אם מדובר בהרכב משפחתי או חבורת חברים שמכירים אבל זו הפעם הראשונה שהולכים יחד- כדאי לדבר מה עושים אם חלק מתקדמים וחלק מאוד איטיים, מה חשוב לכל אחד בקטעים הקשים, או כשיש פתאום לחץ זמן ועדיין המרחק גדול. זה לא יפתור את כל הסיטואציות אבל זה מכין מנטלית ויכול למנוע משברים.
לסיום, חווית הטרק היתה עוצמתית ומיוחדת עבורינו כמשפחה ולכל אחד בנפרד. להתמודד פיזית ומנטלית עם ההליכה הקשה, המשקל על הגב, מזג אויר לא קל , להנות מהביחד אבל להצליח למצוא ולתת מרחב פרטי, נתנו לנו תחושת סיפוק וגאווה (בטח עבורנו ההורים) והפכו את כל הטיול שלנו גם בהמשך לחוויה נפלאה, מהנה ומגבשת. ברור שטרקים זה בעיקר שגעון של אמא אבל אני מקווה ששנה הבאה מישהו יצטרף אלי להשלים את השביל.
שוב תודה לכולכן.ם עד לפעם הבאה (בקרוב...)
אפרת וכל המשפחה.
נערך ע"י משתמש יום שלישי 10 אוקטובר 2017 23:18:54(UTC)
| סיבה: לא צויינה