הגיע הזמן להחזיר חובות...
קודם כל, תודה לאמנון, יובל ויתר חברי הפורום על כל המידע.
המידע הזה סייע לנו להכנה נהדרת, עד רמה של מידע על זמני אוטובוסים!
אז הנה כמה דברים שלמדנו בדרך:
מפות - את מפה 31 קל מאוד להשיג. את מפה 3, לעומת זאת, לא מצאנו באף חנות. במקומה קנינו את מפה 21 של חברת LagirAlpinaשעשתה את העבודה למרות כמה טעיות קטנות (למשל, סימון הגובה של לגזוי כ- 2572 במקום 2752).
מהנסיון שלנו, חובה לצאת לדרך עם מפת סימון שבילים, ולעקוב אחריה. יש המון שבילים צדדיים, ושבילים מצטלבים. אם בוחרים שביל צדדי, כדאי שזה יהיה כשיודעים לאן הוא מוביל... והאם הוא מתחבר לשביל הראשי, ואיפה....
בכל הרפיוגיו הפרטיים יש מגבות בחדרים. אז מטיילים מפונקים יכולים לוותר על הסחיבה, לפחות למי שעושה את החלק הצפוני שיש בו פרטיים.
ברוב הפרטיים מגישים ארוחת ערב בין 6 ל- 7:30. אבל ראינו שמגישים גם למי שאחר.
במקומות שמזמינים מראש לארוחת בוקר + ארוחת ערב היא מוגשת בשעה קבועה (7:00), ומי שמאחר (גם ברבע שעה) צריך להזמין מהתפריט המלא.
אוכל – לא בכל הימים יש רפיוגיו לעצירה בצהריים. בימים כאלה ניתן לקנות סנדביצים ואוכל אחר לדרך מהרפיוגיו שבו ישנים. אם מזמינים בערב, הצידה לדרך תחכה לכם בארוחת הבוקר.
לגבי המשקל, אנחנו שמרנו על משמעת משקל חמורה (בין 6 ל-8 ק"ג, תלוי בכמות המים), ומאוד מאוד הודינו לחברי הפורום על ההמלצה הגורפת. התיקים פשוט לא הפריעו לנו. מומלץ מאוד.
מקלות וציוד הליכה אחר – מהנסיון שלנו, אם עוצרים ללילה לפני הטרק בישוב קרוב, עדיף לא לקנות צידו בארץ אלא שם. המבחר גדול יותר, האיכות גבוהה יותר, והמחירים זולים יותר. בקורטינה יש כמה חנויות עם כל פיסת צידו שרק צריך. אנחנו שמחנו על כל דבר שלא מצאנו בארץ וקנינו גם שם (כמו פליז דק במידה קטנה) וכבר החלטנו שאת השלמות הציוד לקראת הטרק הבא נעשה במקום [וכן, יהיה הטרק הבא].
לגבי זמנים – כבר כתבו על זה הרבה פעמים, אבל בכל זאת. הזמנים שכתובים בסיפור הדרך פשוט לא רלוונטיים. אנחנו כמעט נכנענו בבוקר הראשון, כשראינו שהקטע הראשון בעליה, מהאגם עד הפיצול עם 4, לקח לנו יותר מפי שניים מהזמן שכתוב בספר. נלחצנו וחשבנו שכל הסיפור גדול עלינו. לשמחתי, היו עוד הרבה שעות אור לפנינו, והחלטנו להמשיך, מכיוון שהקטעים הבאים לקחו לנו הרבה פחות. [בדיעבד, היתה לנו איזו תקלת התאקלמות קצרה למרות כל ההכנות.]
גם בהמשך הדרך ראינו שאין קשר בין הזמנים שכתובים בסיפור הדרך לבין הזמנים שלוקחים לנו קטעים שונים. זה תלוי מאוד בכושר האישי, ובקצב ההליכה. גם למדנו שלנו עדיף לעשות את הדרך לאט, להנות ממנה, לעצור ולספוג את הנופים והמקומות. אנחנו יותר נהנינו לעשות עצירות ארוכות לפיקניקים וקריאה באמצע הדרך, מאשר להקדים להגיע לרפיוגיו. זה כנראה עניין של טעם אישי, אבל בעיני עדיף לעצור ליד מפל או כר דשא ולהגיע לרפיוגיו רק לקראת 6 בערב, מאשר להזדרז ו"להספיק" עוד כמה קילומטרים.
אבראו – כבר כתבו, ונחזור גם אנחנו: להכין את הארנק. יקר, אבל שווה כל סנט.
ולנו אין ספק שנחזור שוב [גם הג'וניור בן ה-10 ישב בערב האחרון של הטרק על קערת פסטה והודיע לנו שנהיה חייבים לחזור על זה].
ושוב, תודה על כל העצות החכמות שקבלנו פה. פורום נפלא.
נחזור להתייעץ לקראת הקיץ הבא. בינתיים הולכים לשפר את הכושר....