סימון השבילים- חשיבה מחדש- החברה' עושים יופי של עבודה ובתור לקוח אני מודה להם על שאפשרו לי לטייל בלי המפה ביד, תודה רבה! לפי דעתי השביל אמור להוות מעין ציר ראשי שעובר בסמוך למקומות מיוחדים ובעלי משמעות וערך מכל סוג שהוא, ולאפשר בחירה חופשית של המטייל באופי הטיול שלו ולא "להכריח" אותו לעבור במקום זה או אחר, עם זאת המעבר של השביל בכל נקודות הישוב על מגוון עדות ועמי הארץ הוא חשוב ביותר! רוב הסימון לאורך השביל היה מעולה, היו מקומות שהיו מעט מידי סימנים, והיו עם יותר מדי,כשאתה הולך 30+ ק' ביום אתה לא רוצה להבלבל בפניה, לכן לתגבר את נקודות הפניה נראה לי חשוב, לדוגמא: הייתה נקודה ביער יתיר שהשביל הראשי מתפצל ל-v והסימון נמצא באמצע בין שני השבילים,פתיחת מפה רק גורמת לך לטעות יותר, משום ששם מסומן שהשביל הולך בדרך הראשית התחתונה, ובשטח הדרך הראשית היא העליונה וכשאתה עומד ומסתכל מנקודת הפיצול אינך רואה סימון המשך בשני השבילים, הסטייה אינה נוראית וניתנת לתיקון בקלות אם שמים לב בזמן אני מניח שאם הולכים ולא שמים לב כל כך לסימונים אז לא יטעו כי בטבעיות ימשיכו על המחלותה! ויש עוד מקומות, במקומות שישנם שלבים מברזל- אני בחור צעיר ובכושר, למה להתקמצן על השלבים? נראה לי שיש הרבה אנשים שהיו שמחים לקבל עוד איזה שלב או שניים, שוב בפרופורציות, לי אישית לא הייתה שום בעיה אך ניסיתי לחשוב מנקודת מבטה של אימי "הקשישונת" וכך הגעתי למסקנה זו,ובכלליות השביל זקוק לרענון,בדרום כשעברתי ב"עופר-לנד" (סמי ויולי עופר) התחלתי להשתעל ולשתות יותר מים, עד שהגעתי לשדה בוקר, אבק!? לא היה נעים בכלל ! אך הנוף פיצה! אך הכרבולת! זה המקום לכתוב לכם חברי הפורום הקפדנים ונאמני השביל, שאני אדם מרובע בחינוכו ולכן אני מתנגד לחשיבה נוקשה מסוג זה, ולכן את השביל ביצעתי על פי ראות עיניי ובחלק מן המקומות "יישרתי" פינות, לא בהרבה, אך במעט, ולכן גם דילגתי על ארבעה ימים, שניים מתוך רצון לחזור אליהם בזמן אחר, ושניים מחוסר עניין, מבחינת המרחקים, בחרתי ללכת 30+ ק' ביום כי זה היה לי נוח לא קשה מדי ולא קל מדי יכולתי בקלות ללכת גם יותר מ-40 ק' ביום אך מבחינת מקומות לינה אוכל ומים 30+ התאימו יותר,הכל בראש חברים!לדוגמא מערד למצד תמר לקחו לי 6 וחצי שעות! מזל שפגשתי חברה' שעשו א.צהריים וכך העברתי את הזמן עד השקיעה,בתואר "היום של כל הטיול" זוכה היום האחרון- הרי אילת- מבאר אורה עד טאבה יום לא פשוט הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטאלית, עוצמת הסלעים הכובשת, והר צפחות...    לדעתי ויתור על כל "המותרות" של היום יום מעצים את החוויה של הטיול ומעמיק את הערכתנו לחיים שלנו! כל אחד מוותר על דברים מסויימים, אני ויתרתי על הרוב- העבודה, חברים, משפחה, מוצרי חשמל למיניהם, אמצעי חימום ואוכל, והייתי כולי מרוכז בהויתי הנוכחית, שזהו הטיול עצמו! באותם רגעים לא היה קיים שום דבר אחר!                

לגבי המסקנות שעלו במוחי- נראה לי שאני אלך לטפס על עוד כמה הרים בעולם (לא היו מספיק בשביל)