ביום שישי ה- 16 לחודש יצאנו זוגתי ואני לקטע השלישי שלנו על השביל והפעם מבית ספר שדה מירון עד כפר שמאי (יום שישי) ובשבת מכפר שמאי עד מגדל. יצאנו מהבית מוקדם בבוקר ובמושבה מגדל השארנו את הרכב וחברנו לנהג מונית נחמד (אך מצונן קשות) שהקפיץ אותנו לבית ספר שדה מירון. המסלול התחיל בשעה 08:00 . העליה בשביל הפסגה עברה בקלילות עם מזג אויר אפרורי (דני רופ הבטיח שישי של שמש). הנוף בפסגה פיצה בגדול ואפילו זכינו לראות את החרמון לבן לבן (נראה לי שזה היה החרמון הסורי).התחלנו לרדת לקראת הישוב מירון בדרך כמובן ניצני הפריחה רקפות בשפע ועוד.לקראת סוף הירידה מעט אחרי כיסא אלייהו קטע הזוי לחלוטין: 4 אברכים לבושים כמיטב המסורת כולל מגבעות ובידם לא להאמין מזוודות (אולי הם טעו בדרך לדיוטי פרי?).ראינו שהם נראים אבודים ושאלנו אם אפשר לעזור להם,מתברר שהם רצו להגיע לבריכות שכווי.הסברנו להם את הכיוון ולא ממש הצלחנו לשכנע אותם שללכת לשם עם מזוודות ולא ממש מאורגנים עם מים וכו..זה לא רעיון ממש חכם,אבל כנראה שהם שמים מבטחם בידי שמיים. עזבנו אותם והמשכנו בדרכנו לקראת הכניסה לנחל עמוד עליון. עוד כמה קילומטרים ואנו בצומת ההצטלבות ביציאה לכפר שמאי. כאן אנו נוטשים את השביל השעה כבר צהריים ויש לנו עוד כ- 2 ק"מ עד הצימר החם שמחכה לנו בכפר שמאי.(לצערי הפעם אין תמונות,ככה זה כשאתה לא בודק מראש שכרטיס הזכרון ריק). המשך יבוא....