 דירוג: שביליסט בכיר קבוצות: חבר
הצטרף: 11/03/2005(UTC)
הודעות: 493
תודות: 25 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים ב 37 הודעות
|
מוקדש לענבר io_travel
 תקדישו לי שיר בשירשור ההכנה וגם אתם תקבלו שירשור סיכום אישי.
ענבר יקרה,אני מתאר לעצמי שאת ההסטוריה והמור"ק של הJ.M.T את מכירה אז ברשותך נתחיל ישר ולעניין.
תזמיני WILDERNESS PERMIT בזמן (186 ימים מראש טפסים באתר של הפארק ביוסמיטי) אני הלכתי מיוסמיטי לוויטני (דרומה) למרות שיש גם את הכיוון ההפוך (נראה לי שה "גל" המקובל הוא דרומה) נחתתי בסן-פרנסיסקו ולפי דעתי אם את לא רוצה משהו מסויים בעיר (היקרה והתפוסה בתיירים תמידית) אז התחנות שלך הן שדה תעופה-REI-אוטובוס לעיירה בשם MERCED שם זול יותר ויש שם את האוטובוס YARTS שמגיע ליוסמיטי. תגיעי בבוקר ותקבלי את הPERMIT שלך,יאפשרו לך להעביר את הלילה בקמפינג בתנאי שהאישור שלך הוא להתחיל את השביל ביום המחרת.האיזור של יוסימיטי מלא בתיירים ובאמריקנים שצריכים לסמן " וי " על האזרחות החדשה-דנדשה שלהם . אל תתבלבלי בין השביל לבין הMIST TRAIL שניהם נפגשים למעלה אבל ה "מיסט" קשה יותר למרות המפלים היפים (תנחשי מי התבלבל)תעשי את HALF DOME אם את רוצה (תנחשי מי לא עשה ותביאי תמונות טובות) השביל לא קשה ואפשר להגיע לטולומני מדואו ( חלק מהשמות אכתוב באנגלית וחלק בעברית,תזרמי ) ביומיים ,יש שם חנות ודואר שתיהן מנוהלות ע"י אותו צוות לכן השעות של הדואר גמישות יש שם כביש ואתר קמפינג גדול (קרוואנים וכ"ו ) ואזור להייקרים. לפי דעתי תשלחי אוכל לכל נקודה שאת יכולה ואל תסחבי טונות על הגב ,זה לא יכנס לך לBEAR BOX וגם את לא אתון-משא וגם להתחיל להתפשר על איכות האוכל והכמות זה לא משהו.בטולומני שלחתי חלק מהאוכל לRED MEADOWS והתחלנו (אני והפרופסור) לעלות בדרך לדונהיו -פאס . כמה מיילים לתוך ההליכה התחיל לכאוב לי בדריכה על בוהן ימין, אחרי כמה מיילים נוספים הכאב עלה לגב כף הרגל,את היום הבא ביליתי מדדה את כל הדרך חזרה (מהגשר LYELL FORKS ועד לטולומני) הפרופסור המשיך כמובן ("אל תכעס אם אמשיך בשביל" , באימש'ך ?!?). תפסתי טרמפ לMAMMOTH LAKE ואחרי יומיים (שם נשתל זרע הפורענות של ZIRO DAY כפולים ) מדרסים,תחבושת אלסטית והתמכרות לאייביפרופין ( ש-לום) הגעתי לרד מדואו (השארתי לך כמה מיילים לעשות בעצמך, בהצלחה ותצלמי הרבה). משם בשלושה ימים לV.V.R ,עכשיו,אגם מדיסון נמוך כבר שלוש שנים בערך,מה שאומר שאזור עגינת הסירות רחוק יותר ממה שכתוב בספרים/מפות/שלט על השביל עצמו, חלק מהדרך הנוספת הולכים על מה שהיה האגם, נוף ירחי משהו,תעקבי אחרי הטביעות נעליים שעל החול ואחרי הסימנים הכתומים (נדיר) עד שתגיעי לדגל אמריקני שמונף באמצע שומקום (שם צילמו את הנחיתה של ארמסטרונג על הירח אגב) ושם יהיו הסירות. את הצד השני בין VVR לאגם הנסוג עוברים בטנדר בלי כיסאות. בVVR יש בירה ראשונה חינם,חנות ומסעדה (החנות יקרה ,האנטרנט עולה כמה דולרים והשף עושה קסמים במטבח) יכול להיות שיציעו לך עבודה (שטיפת כלים) תמורת ארוחת ערב ,קחי ! (כאמור השף אלוף ) לא יעלה לך לשים שם אוהל או להישאר. הם גם מקבלים חבילות אוכל שתשלחי (וגובים עליהם תשלום כמובן).לאחר חווית ההגעה החלטתי לעשות SHORT CUT חזרה לשביל (זה נגמר ביום של 13 מייל) העצירה הבאה היתה בבישופ ,כל השביל מלא אגמים ואחו והפאסים לא קשים (כמובן שהדרך לעבור פאס היא להגיע קרוב לפאס בערב ולעבור את הפאס בבוקר למחרת. תזכרי, פאס לא שומרים לארוחת ערב !! כעיקרון כל השביל הוא יום שלם עלייה ואז למחרת פאס ויום שלם ירידה) אגב העצירה בבישופ, יש כמה דרכי הצטיידות: הדרך של להיות חמור משא ( יהיו מספיק סוסי משא אמיתיים על "שביל חירבון הסוסים " המכונה J.M.T , לא צריך גם אותך) דרך נוספת היא שיביאו (על גבי סוסים כמובן) את האוכל שלך לנקודות מפגש (תקציב ופרוצדורות מקדימות,אני זר ,לא עשיתי את זה) וירידה לעיירות דרך שבילים צדדיים (יתרון- הכי פשוט להסתובב ולהצטייד וכמובן ZIRO DAY (כפול !!) חסרונות- ככה עושים 40 מייל נוספים שלא קשורים לשביל) אני בחרתי בדרך השלישית כמובן. בישופ עיירה סבבה (אחלה מסעדות מקסיקניות ) לעומת זאת לעיירה הבאה (אינדיפנדנס) תשלחי לעצמך חבילה כי אין שם כלום ( המוטל שייך לאותו בנ'אדם שגם התחנת דלק והסניף "סבווי" שלו) בנוסף לזה הדואר סגור גם שישי וגם שבת (עוד הוכחה לזה שהעיירה לא באמת קיימת) בין בישופ לאינדיפנדנס מתחיל להיות פחות תיירותי ויותר קשה , זכרי את השמות GOLDEN STAIRCASE,MATHER PASS ואל תתפתי לעשות אותם באותו יום למרות הקרבה , מדובר בסוויצ'בקים (זיג-זגים) סלעיים ,ארוכים וחלקם גם עליות/ירידות חדות.בכלל רוב השביל סלעי (או עם אבני חצץ וחול מעצבנים) וחשוף ,קחי קרם שיזוף ושפתון הגנה או שתלכי (אם את מסוגלת) בשרוולים ארוכים
אותו דבר עם GLEN PASS עליה קשה וירידה תלולה. הבשורה הטובה אחרי שחזרת מאינדיפנדנס זה שעוד מעט זה נגמר ומיד אחרי FORESTER PASS (שמזכיר לך בפעם האחרונה למה עושים PASS בבוקר,לאט ובקור רוח) יש רצועה של גבעות קלות ומהירות עד לטיפוס לMOUNT WHITHNEY כמובן שכל העליה היא סוויצבקים אבל את כבר רגילה ,גם השביל הצר והמצוקים התלולים שלצידו כבר לא מפחידים אותך ומגיעים לצומת וויטני (המכונה גם "צומת מרמיטה") שימי את התיק הכבד בצד (כמו כולם) תוציאי ממנו את ה בר-בוקס (כמו חלקם) ותעלי את השני מייל לפסגת ההר (בזהירות,כפרה עלייך,ב-ז-ה-י-ר-ו-ת) אחרי שירדת תאספי חזרה את התיק השלם שלך ואת הבר-בוקס (שלא כמו חלק מאלו שלא הפרידו ביניהם ונתנו למרמיטות לחגוג על עוד הייקר סאקר) ורדי בTRAIL CRAST (שוב,בזהירות הראויה) האגם הראשון שתראי אחרי עוד מאתיים סוויצ'בקים נקרא טרייל-קמפ והוא מאוד (מאוד,מאוד) OVER USED כי כולם עוצרים שם משני צידי ההר, גם הרוחות החזקות שם לא עושות אותו יותר נוח,אם את יכולה תמשיכי לOUTPOST CAMP . ומשם לוויטני פורטל ול LONE PINE לא יהיה לך בעיה לתפוס טרמפים מאפ מקום לאורך השביל או השבילים הצדדים
אין סיבה לרוץ על השביל ולעיתים קרובות גם אי אפשר ( קחי ת'זמן ותהני) . הוא הרבה יותר חשוף (שמש ביום וקור אחה"צ ) וסלעי מהA.T למשל,תרבות-השביל על השביל עצמו ובעיירות כמעט ולא קיימת  (בניגוד גמור לA.T). מלא אגמים ופסגות וכו".  נזכרתי, השביל מלא !!!! ביתושים וזבובים, מלא !!!!!
עלי והצליחי (לרדת)
המלצות ושאלות ספציפיות יותר יתקבלו ויענו בשמחה
רועי
waterboy41509.5592476852
|
 1 משתמש הודה ל waterboy עבור הודעה מועילה זו.
|
|