ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
oded  
#1 נשלח : יום חמישי 08 אפריל 2010 21:15:54(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
בשנת 2009 יצאתי לשני טראקים בנפאל. ברצוני לספר על
הטראק הראשון שלי והגדול יותר לאיזור שבמשך שנים
רציתי להגיע אליו- האוורסט המכונה רשמית בנפאל "סגרמטה" [/
שנמצא באיזור הסולו-קומבו.

רקע גיאוגרפי קצרצר:

איזור זה מחורץ בעמקים רבים שהגדול שבהם הוא עמק
הקומבו עצמו המוביל עד לאיזור הגבול הסיני ולפסגות
האוורסט,לוטסה ונופצה.
בחלק הצפון מזרחי ישנם שני עמקים שנחרצו על ידי שני
קרחונים, קומבו(שיצר את עמק קומבו) ונגוזומפה (שיצר את עמק גוקיו).
הם מוקפים משלושה צדדים בהרי ענק מרהיבים ותחילתם בהרים עוד יותר ענקיים.
החלק הצפוני של נפאל הוא מהגבוהים בעולם ולכן שוררים בו תנאים אלפיניים של קור ויובש.
משטר המשקעים מושפע מהמונסון ההודי שנובע מתנאים אטמוספריים במפרץ בנגל.

על כן נפאל מוצפת גשם בקייץ והחורף הוא קר ויבש אך גם בשאר השנה צפוי גשם מקומי בהרים וכמות רצינית של שלג.
למרות כל זאת, נפאל נמצאת על אותו קו רוחב כמו קאהיר ולכן
השמש גם באביב,בסתיו ובחורף היא די חזקה.
הטראק הזה כמו כמה אחרים (לנגטאנג הלמבו וגויזאקונד, אנפורנה בייסקמפ ואראונד אנפורנה) הם מסוג "טיולי בתי תה" שכשמם כן הם.
לאורך המסלול נמצאים עשרות בתי תה ולודג'ים שמאפשרים מנוחה,אוכל ושינה בתוך כפרים, ביניהם ובמקומות ישוב עונתיים .
עובדה זו מייתרת את הצורך בכלי בישול,מיזרון
שטח ואוהל וניתן ללכת עם פחות ציוד על הגב.
דבר שבגבהים של מעל 4000 מ מהווה יתרון גדול מאוד.
לטראק אין צורך במדריך אם כי רבים שוכרים מדריך וסבל (כי זה זול ומקובל בנפאל) אך לדעתי אין בכל זה צורך.

ציוד ולוגיסטיקה:

כלל אצבע- travel light
אני יכול לתת רשימה של מה שאני לקחתי לטראק אם כי היא תהייה רשימה חלקית מהזיכרון.
שק שינה של C 7- מעלות (לי יש למינה 20 של מאונטיין הארדוור ), ליינר מפוליאסטר
(מומלץ להעלאת הטמפ' של השק"ש וגם מונע צורך בניקוי שק השינה),
לונג ג'ון (גטקס) מחממות וחולצה תרמית ארוכת שרוולים לצרכי פיג'אמה.
חמצוואר מפליז על האוזניים אם ממש קר...

לגבי הליכה: חולצה מנדפת קצרה לחלקים הנמוכים(והחמים) של הטראק (בהתחלה ובסוף), חולצה תרמית דקה(לי יש של קראפט),
מעיל פליז קל (monkey man   של מאונטיין הארדוור, פליז פולרטאק thermal pro ),
מעיל פוך שקניתי באמצע הטראק(לא חובה אבל מפנק ומחמם בערבים הקפואים בהימלאיה),ומעיל גשם HYVENT שקניתי בקטמנדו בחנות SHONA'S alpine desigh ,
מעיל גשם דק ופשוט בלי כל מיני פיצ'רים מתוחכמים.
קל, נושם,ועמיד.
כובע צמר עם ביטנת פליז שמיוצר בנפאל ומאוד מחמם,גם את האזניים.
תחתונים, גרביים,כפפות,משקפי שמש (חובה כדי למנוע עיוורון שלג.ראיתי מסכנים שחטפו את זה...)
,משחה נגד יובש לשפתיים עם הגנת UV, קרם הגנה,נייר טואלט, אלכוהול לחיטוי לידיים,מגבת קטנה,מישחה ומברשת לשיניים.

עזרה ראשונה: כדורים: אורמוקס נגד מחלת גבהים (AMS ), אקמול, אנטיביוטיקה בעלת פעולה רחבה(גם נגד בעיות בבטן),נגד אלרגיה(המון אבק בלודג'ים).
כל מה שצריך נגד שפשפת, פציעות, נקעים וחשוב מאוד- מקלות הליכה - לפחות אחד בשביל לרדת מפאסים תלולים...

איך מארגנים את הטיול? מצטיידים בשתי תמונות פספורט, דרכון וב 1000
רופי במזומן והולכים למשרדי ACAP (רשות שימור שמורת האנפורנה) שם מוציאים כרטיס TIMS וקונים כרטיס לכניסה חד פעמית לפארק הלאומי סגרמטה.
אוטובוס לוקחים לכפר ג'ירי מהתחנה העירונית של קטמנדו בסמוך לרחוב קאנפאת. האוטובוסים יוצאים בשעות הבוקר ב 6:00, 6:30 ו7:00 בבוקר.
הנסיעה לוקחת 8 שעות כולל עצירות והמתנות לא הגיוניות.
אני קניתי את הספר trekking in the everest area של trailblazer guides והתרשמתי ממנו מאוד.
הוא נותן פירוט רב,כתב אותו טייל בעל נסיון, הוא נותן עצות טובות, ומפורט מאוד. מגיע לרמת פירוט של "במזלג הדרכים היכן שיש בית לבן ושלושה אבנים פנה ימינה".

כמה מלים על מחלת גבהים:
ברגע שעוברים 3500 מ לשים לב לגוף!
בעקבות ירידת הלחץ האטמוספרי וירידת אחוז החמצן באויר, הגוף עובר תהליכים פיסיולוגיים ומגיב בצורה שונה מאדם לאדם לתנאים החדשים.

כל אינדיבידואל מתאקלם בקצב שונה לגובה ומצריך כמה ימים של מנוחה.
יש לשים לב לסימפטומים של מחלת גבהים והם: סחרחורת, כאבי ראש, דיסאוריינטציה,"היי",חוסר תיאבון,קושי בשינה,קשיי נשימה במנוחה.

יש מספר כללים.
לאחר הגעה ל 3500 מ', לנוח יום אחד.
כל יום לא לעבור 500 מ' עליה ביום. כל 1000 מ לנוח עוד יום להתאקלמות.
לעלות גבוה יותר מהמקום בו אתה מתכוון לישון ואז לחזור כדי לסייע לגוף לישון במצב טוב יותר(אופציונאלי) וברגע שיש סימפטומים, לא לעלות. לנוח.
ואם הסימנים מתחזקים לשקול ירידה למטה. כאשר הסימפטומים מחמירים , לרדת למטה ללא דיחוי.
אפילו 300 מ יביא להקלה.
אי התייחסות לסימפטומים עלול להביא לסיבוכים ולסכנת מוות!
אם חבר שלכם או אדם זר יראה במצב של דיסאוריינטציה, נשימה מהירה, והוא מסרב לרדת, לא לוותר לו ולהתעקש שירד מייד.
היו מקרים של מוות ממחלת גבהים!

המשך יבוא...


מפה של סולוקומבו...

oded40280.695625
מממן
oded  
#2 נשלח : יום שישי 09 אפריל 2010 14:41:10(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות

הגישה לקומבו: את הטראק אפשר להתחיל במקום בו נגמר הכביש,
בג'ירי או להגיע בטיסה ללוקלה ולהתחיל משם.

היתרונות בהתחלה מג'ירי: נוף יפה, בניית כושר הדרגתית, הסתגלות איטית ולדעתי המפגש עם הכפרים בגבעות הנמוכות של ההימלאיה מרתק בפני עצמו.
נוסף לכך, המגיעים בטיסה ללוקלה נמצאים תוך יום בגובה 3500 מ' ויצטרכו לעבור התאקלמות מהירה לגובה.

היתרונות בטיסה ללוקלה- קיצור לוח הזמנים.

הסיפור שלי מג'ירי לנמצ'ה

הגעתי לבדי לג'ירי מקטמנדו בלי שותף לטראק. האמנתי שאתקל
במטיילים אחרים בדרך.
לאחר לילה בלודג' משפחתי חביב, יצאתי לצעוד מתחנת האוטובוס
אל השביל הישן לכפר shivalaya שדרך ג'יפים כבר מגיעה עד אליו.


השביל מתרחק מדרך הג'יפים ועולה אל גבעה המתרוממת מעל ג'ירי.


התברברות קצרה עם דרך הג'יפים ושיחה עם חקלאי נפאלי. הוא רוצה
לנסוע לעבוד בישראל. הפצרתי בו שלא יעשה זאת כי ה"בוסים" ינצלו אותו ולא ישלמו לו טוב, אבל הוא בשלו. הוא כיוון אותי לשביל הישן והגעתי למין מעבר הרים קטנצ'יק ומעבר לו ירידה תלולה אל שיווליה .


הכפר יושב בתוך עמק נמוך והשביל נכנס לכפר ופונה שמאלה ולמעלה, אל הגבעות מצידו השני של העמק. כמו שאומרים, ירידה לצורך עליה.
הכפר שיועד לשינה היה הכפר דוראלי היושב על שיא המעבר הבא (2700 מ)
אבל מסתבר שבאיזור הגבעות יורד גשם גם במרץ...
התחיל מבול שהכריח אותי להתחבא מתחת למחסן שדחפו לתוכו תרנגולות ושמו עליהן סל עץ קלוע מונח הפוך כדי שלא יברחו.
ילדה קטנה רצתה עוגיות והסתלקה והנה בגשם השוטף צצים לפתע שני אנגלים בחולצות כותנה קצרות לבנות ושתי מטריות ענקיות...
אב ובן בטיול השנתי לאוורסט. גראהם נוהג להגיע כל שנה לאוורסט והפעם לקח עימו את בנו אלכס בן ה 19 . הצטרפתי אליהם והלכנו לדוראלי בגשם שהלך והתמעט.


בתמונה: טראסות חקלאיות ליד שיווליה Amnonl41554.6989236111
oded  
#3 נשלח : יום שישי 09 אפריל 2010 15:32:36(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות

לאחר שינה זדוראלי הקרירה ירדנו מטה במאות מדרגות חצובות בסלע דרך

באנדר אל עמק ליקהו קולה. אלכס בבעיה. הרגל שלו רועדת מרוב מאמץ

והתרמיל שלו ארוז בצורה לא טובה. בקינג'ה, הכפר שבקרקעית העמק,

נפרדנו זמנית. הם נשארו לישון שם ולנוח, ואני המשכתי.
בין העמק בו נמצאתי לעמק הבא בתור ממזרח, נמצא גוש הררי מאסיבי

והדרך עוברת בנקודה הנמוכה ביותר באוכף בגובה 3600 מ. עליה

מאסיבית של 1000 מ מקינג'ה.
הדרך מקרקעית העמק מעלה מתפתלת וכוללת את המכסה הרגילה של

מדרגות חצובות בסלע ולאט לאט אני צובר יותר ויותר גובה עד שלבסוף

נעלם העמק בין הגבעות. פורטרים (סבלים) חולפים על פני ובתים בודדים

 נמצאים על השביל. גשם קל יורד ובסופו של יום הדרך מעט מתיישרת עד

הכפר סאטה.

למחרת הדבקתי זוג מטיילים מגרמניה שסיפרו לי על מסע מטורף שערכו

ברכב שכור ממרוקו לטימבוקטו עם כומר כלשהו...

המשכתי אל המעבר ועברתי שיחי רדונדרון פורחים באדום עז,ורוד ולבן.


שלג בדרך ללינג'ורה פאס

בלמג'ורה פאס עצמו מתחיל שלג וככל שירדתי מטה הוא שינה צורה

 לגשם. הירידה אל העמק היתה מתונה וכמעט בלי מדרגות.
סוף ההליכה היומית בכפר ג'נבסי. לאחר מספר שעות איחוד מחדש עם

האנגלים שצעדו יום שלם מקינג'ה...

junbesi

הדרך מג'נבסי עלתה במדרגות אל צלע ההר דרך יערות רדונדרון מדהימים

בצבעי הפרחים שלהם. שיא הטיפוס בבית תה שמוכר גבינת יאק (מממ)

ונוף של האוורסט (חבל שעננים כיסו אותו).
המשכתי מטה תחת גשם קל ואת הנהר חציתי על גשר מתכת תלוי.

תצפית על העמק

שוב עולים מצידו השני של העמק דרך יער אורנים בדרך שאני זוכר

כתלולה,קשה ומייגעת. על הפאס עצמו ישנו בית עם כמה ילדים קטנים

שמשחקים ב"פורטר". קבוצתנו הקטנה גדלה לחמישיה כששני שוודים

הצטרפו אלינו. לארס ודניאל.
הירידה מטה היתה תלולה בתחילה אבל אז הפכה לשביל נעים יותר שיורד

במתינות במורד. עקפנו המון סוסים וחמורים נושאי סחורה בשיירה אינסופית

עד לנונטלה ללינה. הירידה נמשכה למחרת בבוץ חלקלק ומדרגות אבן.
הגענו לעמק הדודקוסי, נהר החלב. עמק זה יוביל אותנו עד קרוב לנמצ'ה בזאר

וכרגע הוא תלול מאוד.
בינתיים נקעתי קלות את הקרסול. לא נורא, ממשיכים.
המשך השביל על הגדה הימנית של הדודקוסי. הרבה עליות וירידות עד

קריקולה,בין שדות וטראסות חקלאיות יפיפיות.
מקריקולה עליה קשה במדרגות אל בופסה (עצירה לשינה).
הדרך המשיכה בעליות וירידות בין שיירות של פרדות אל פאס קטן,קארי

לה,וירידה תלולה מטה לפויאן. שוב עליה קלה וירידה תלולה אל סורקה

 שיושבת על פלג היורד מין ההרים אל הדוד קוסי.
מסורקה השביל הופך למרוצף באבנים והאוירה מאוד בודהיסטית עם המון

סטופות,גלגלי תפילה וקירות מאני (מנטרות מצוירות על הסלעים כמו גרפיטי

 בודהיסטי ענק,קירות שעליהם לוחות שחרוטות בהם מנטרות. מראה נפלא.
chaplung היה מקום חניה מוצלח ללילה והיום הבא היה היום בו הגענו סוף

 סוף לנמצ'ה.

צעידה מהירה לאורך הנהר כשהעמק הולך ומשתטח והוא כבר לא תלול כמו

קודם.
עברנו את נקודת הפיצול ללוקלה והשביל הוצף ב"משלחות" מפונקות מחו"ל עם

 ציוד נוצץ וכל כך מיותר. למה ללכת עם חותלות ומכנסי גורטקס ומעילי גורטקס?

 בכלל לא קר ואין גשם או שלג? הרגשנו כעס ובוז כלפי המשלחות הנוצצות הללו.

 הרגשנו ממש מין גאוות יחידה שכזו. אנחנו,ף הספרטנים, הסזיפיים, שעלו וירדו

כל כך הרבה גבעות ועמקים, עם ציוד זול ופשוט, לעומת מה שהסתובב שם על

השביל...לא לדבר על זה שהם בקושי סחבו תרמילון קטנטון בעוד עדר של יאקים

ופלוגה של פורטקים סחבו את הדאפל בגס והתרמילים שלהם. הכעיס מאוד לפגוש

 בדרך פורטר יחיד שסוחב 100 קילו!!! של 4 תרמילים מחוברים בחבל כי שני

זוגות החליטו להתקמצן בתשלום לשני פורטרים ושכרו אחד שיסחוב כל כך הרבה.

בכל מקרה, הגענו לנקודה בה צריך להגיד שלום לנהר החלב ולהתחיל לטחון עוד

עליה אחת.

הגשר האחרון מעל הדודקוסי
הגענו אל הכניסה לשמורת הטבע סמרגטה והצגנו את הקבלות וכרטיסי הTIMS ,

מילאנו פרטים,שמחנו שכל הדרך לא היה שום מאואיסט שיחלוב מאיתנו כסף,

(גראהם סיפר שבשנים הקודמות הוא נאלץ לטוס ללוקלהכי מאואיסטים לקחו

"תרומות" מכל מי שעבר בדרך. עכשיו הם בממשלה (כעת ב 2010 הם

כבר לא)).
חציתי את הגשר בדיוק ששני יאקים חצו מהצד השני היה קצת מלחיץ אבל

הם לא היו במצב רוח נגחני אותו יום..
העיליה מאפיק הנחל היה תלול בהתחלה, מישורי לאחר זמן מה,שוב עליה

תלולה ואז הליכה במגמת עליה ביער אורנים (הייתי כל כך בנפילת אנרגיה

שחיסלתי חבילת עוגיות שלמה בשתי דקות).
לנמצ'ה נכנסנו בשלג קל ובאנחת רווחה הורדנו את תרמילנו באחד בתי

ההארחה המטופחים בלב הכפר. היכרותי הראשונה עם בני השרפה.(sherpa)

Namche bazzar

Amnonl41554.6994444444
oded  
#4 נשלח : יום שישי 09 אפריל 2010 21:50:08(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
עוד כמה מילים על ג'ירי-נמצ'ה

טראק מדהים, נמשך כשבוע, עם כמות עליות וירידות
שלא ראיתי בעבר.
גם באנפורנה עולים ויורדים אבל לתפור כל כך הרבה עמקים וגבעות זה באמת קצת מוגזם.
אבל הנוף וגם הנוף האנושי שווה את זה.
רק בעמק הדודקוסי העליון ראינו את השרפה הראשונים ועד אז אלה היו תושבים מסוג אחר. אני לא כל כך זוכר מאיזה מוצא אתני.

הרפתקה קולינרית- הלודג'ים מציעים ארוחות מערביות בסגנון נפאלי- כלומר פיצות על בסיס של צ'פטי(מין לאפה קטנה ודקה)
מעט מאוד בשר,והרבה תפוחי אדמה.
בגלל שאנחנו טראקרים תפרנים, אכלנו לארוחת ערב דאלבאט
שזו ארוחה נפאלית טיפוסית שכוללת מרק עדשים,אורז לבן,תפוחי אדמה וירקות מבושלים בקארי
ולחם דק וקריספי שנקרא פאפאד ולפעמים צ'פאטי.
לבוקר היינו אוכלים ביצה מסוג כלשהו(חביתה,עיין וכו), טוסט עם חמאה,דייסת קוואקר,מוסלי עם מים ואבקת חלב ותה שחור.
לצהרים מרק נודלס (אינסטנט) עם ירקות
או תפוחי אדמה אפויים,מטוגנים או צלויים,או צ'יפס והרבה ביסקויטים.

תמונות נוספות של הדרך מג'ירי לנמצ'הoded40277.7869791667
oded  
#5 נשלח : שבת 10 אפריל 2010 15:20:26(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
נמצ'ה בזאר היא ממש עיר בזעיר אנפין.
דרכים מרוצפות אבן, מלונות, מסעדות, מאפיות,
שוק,סופר מרקט,הרבה חנויות שמוכרות מזון לקמפינג,
חנויות ציוד לטרקים וטיםוסים עם סחורה סינית מוברחת על ידי טיבטים מעבר לגבול,
גומפה אחת מעל הכפר והמון מטיילים מכל הסוגים והמינים ושיירות יאקים העולות ויורדות עמוסות ציוד
אל הכפרים שלמעלה.

נמצ'ה בנויה סביב מכתש טבעי שהרים מסביב לה.
ההרים מושלגים, ושלג ירד כל יומיים בערך.
פתיתים לבנים דקים מסתחררים ברוח הקלה.

חמישתינו חנינו בגסטהאוס נחמד ונחנו את יום המנוחה שלנו להתאקלמות.
אני כבר הייתי כחצי השנה האחרונה פעמיים בגבהים הללו, בלדאק ובסיקים, כך שהגוף שלי היה מורגל פחות או יותר.
חיכינו עוד יום כדי שלארס יחזור לאיתנו ממחלת המעיים שלו
ולמחרת בבוקר קמנו כולנו חולים...
הקאות, שלשולים,כאבי ראש וחולשה. אין ספק שהויקינגי הדביק את כולנו...
יום לאחר מכן האנגלים חזרו לאיתנם ויצאו לדרך.
גראהם אמר שאם הוא ישאר עוד יום בנמצ'ה הוא ישתגע.
אצלי הענינים היו בכי רע. במשך שני לילות הזעתי
זיעה קרה עד שהחולצה היתה ספוגה במים. בערב קיבלתי "טיפול שרפה"- מים חמים בקערה עם טיפות של tigerbulm ,
מין משחת פלאים סינית, והתחושה של עילפון קרב עברה לה.

שני מטפסים אמריקאים שהיו אצלנו במלון אמרו לי שכל החיידקים יושבים בנמצ'ה וכולם נהיים חולים.
צא לדרך כי פה תישאר חולה. אכן למחרת יצאתי לדרך אחרי שקניתי מעיל פוך ללילות הקרים (קל,דחיס,מחמם).

צפונית לנמצ'ה, הטופוגרפיה כוללת שלושה עמקים מוקפים הרים גבוהים.
הגדול מכולם הוא עמק הקומבו,ממערב לו עמק גוקיו ועמק הבוטה.
העמקים מקושרים ביניהם דרך מעברי הרים וזוהי דרכנו..
לארס ודניאל יצאו לפני באותו יום, 1.4.09
הדרך כללה טיפוס ראשוני במעלה דופן המכתש שסביבו נמצאת נמצ'ה, עד נקודה שבה ההליכה מישורית יותר,
מתפתלת סביב רכסי גבעות ועוברת כפרים,לודג'ים ומאפיות,
עם תצפית יפה על האוורסט, ואז לאחר הפניה לגוקיו,יורדת בתלילות אל עמק הדודקוסי העליון.


שם ממש לפני הגשר, מצאתי את לארס ודניאל שחיכו לי.
היום הזה היה קשה. עדיין הייתי חלש מהמחלה,
ראשי סחרחר ולא תמיד הצלחתי ללכת ישר בלי זיגזגים.
בכל אופן חצינו את נהר החלב והתחלנו לטפס
במעלה צידו השמאלי של קניון עמוק, דרך יער, מתפתלת סביב דופן הקניון.
היום היה יפה מאוד. שמיים כחולים ושמש חזקה.
עצרנו באמצע הדרך ובהינו בהרים סביבנו.
לכך התכוונו הבודהיסטים בכינוי "שנגרי לה"?
לאחר התמעטות היער,ופיתול אחד אחרון סביב גבעה,
עברנו דרך סטופה אל תוך מישור רחב,
הגומפה היפה של טינגבוצ'ה והכפר מעט למטה יותר.
איזו הרגשת הקלה! אפשר לנוח סופסוף.
בריחתי מחיידקי נמצ'ה הושלמה.
חניון הקמפינג והלודג'ים היו מלאים, ורק טוב ליבם של משפחה בריטית שהצטמצמה לחדר אחד הצילה אותנו מהמשך נדודים.
ערפל כיסה את השמיים והקור התחזק.
הבוקר היה מדהים. פתחתי את הדלת ואמרתי "וואו".
לארס הסתכל וגם אמר "וואו".
בדיוק מולנו, מעל אתר הקמפינג של טינגבוצ'ה עמד לו הר ענקי.
שמו אמה דאבלם והוא מאוד מרשים.

נשארנו לנוח אותו יום בטינגבוצ'ה, ולמחרת המשכנו בדרך אל דינגבוצ'ה.

הדרך בין שתי הבוצ'ה היתה מרשימה מאוד.
ירדנו במורד הגבעה של טינגבוצ'ה אל כפר ששמו, איך לא,דיבוצ'ה.
הדרך עברה ביער מכושף וגשר תלוי מעל נחל.

כאן החלו עליות וירידות שעייפו אותי שוב וכאבי ראש מחלתיים הציקו לי.
עלינו גבוה מעל הנחל, היער התמעט והלך והאקלים הפך לאלפיני. שיחים קטנים ואדמה צחיחה.
הרוח התחזקה ונהייה קר בזמן העצירות.
כמו כל שביל בנפאל, הוא החל יורד בתלילות אל
אותו נהר שחצינו מקודם, ועולה בתלילות מצידו השני.
כמו אתמול, עליה סיזיפית במעלה עמק,
עליה וירידה של גבעות, פניה ימינה,
עוברים סטופה וקיר מני, והנה דינגבוצ'ה נחה לרגלינו. 

ישבנו לנוח ואמרנו שלום להר שניראה כמו ספינקס מושלג

אני התאוששתי כמעט סופית מחוליי נמצ'ה
אך מצבו של לארס היה לא כל כך טוב.
נחנו עוד יום בדינגבוצ'ה ואז הוא החליט לוותר על המסע לעמק צ'וקונג הנמצא בניצב לדינגבוצ'ה,
ותחת זאת ללכת בדרך הקלה אל טוקלה, בעמק הקומבו.
נדברנו בינינו להפגש שוב בלובוצ'ה עוד יומיים
ואני המשכתי לבדי אל עמק צ'וקונג והכפר צ'וקונג.
הדרך היתה נוחה פחות או יותר ותוך שעות ספורות הגעתי לצ'וקונג.
בעל הגסטהאוס היה ראי, שזה מוצא אתני שונה
משל השרפה והאיש היה כל כך נחמד ועוזר.
המחירים היו נוחים, הצלחות מלאות מעל ומעבר והדלבט טעים להפליא.
באותו לודג' נתקלתי באם וביתה מישראל,
למרבה ההפתעה. הבת עלתה לבדה אל צ'וקונג רי,
הר במטווח הליכה מהכפר ומחר הן יורדות
במורד העמק בדרך הקלה ללובוצ'ה.
אני בחרתי בדרך הקשה.
מעמק צ'וקונג יש קיצור דרך ללובוצ'ה, במרכז עמק קומבו, והוא עובר דרך פאס בגובה 5500 מ'.

הלכתי לבד, יצאתי אחרי זוג מטפסי הרים מכסיקאים
והלכתי אחרי עקבות רגליהם כדי לא להתברבר.
הדרך יפה מאוד, וכוללת אגמים קפואים ומפלים קפואים,
טיפוס סלעים תלול ושביל מתון על גבעות עגולות.

בסביבות השעה 2 הגעתי לשיא הפאס עם כאב ראש מנקר.
התישבתי על המעבר והבנתי שיש לי בעיה לרדת...

(בתמונה אפשר לראות את המוריין של קרחון הקומבו
והשביל העולה בו. רחוק יותר ניתן לראות את הבתים של לובוצ'ה)

הצד השני היה דרדרת ענקית של אבנים
שאיך שנוגעים בהן הן נופלות.
נפילה אל הבולדרים שמחכים למטה לא מומלצת.
לפי ההוראות בספר (trekking in the everest region)
הלכתי ימינה ומצאתי איזור פחות תלול
והחלקתי על התחת בחלקים מסוימים ורצתי בזיגזג חלקים אחרים תוך שימוש במקל ההליכה שעוד נשאר שלם.
באמצע הדרך הסתובבתי לראות כמה כבר ירדתי

כאן גיליתי סימון של השביל (רוג'ום) ודילגתי על
בולדרים שזזים אם נוגעים בהם)
ומשם על שביל תלול מטה אל עמק הקומבו
וקרקעית המוריין של הקרחון הענק.
דידיתי מטה, התישבתי, לקחתי כדור ארומוקס
להקל על כאבי הראש,אכלתי תפוחי אדמה וצ'פאטי
וביצים קשות, ואז התחיל שלג...
עליתי בשביל על המוריין ובשני שליש הדרך
הסתכלתי אחורה וכמעט לא ראיתי כלום!
ראות כמעט אפס! ללכת לרוחב קרחון בסכנה של מחיקת
השביל על ידי השלג לא היה רעיון טוב כל כך
אז סבתי על עקבותיי והלכתי על השביל במורד הקומבו.
במפה הקרחון מסתיים בנקודה שנקראת טוקלה ויש שם לודג' ולשם הלכתי.
חציתי זרם של מים בין בולדרים שירד מהמוריין,
והשלג ירד וירד.
השביל נמחק לחלוטין. הייתי בטוח שלטוקלה אני כבר לא אגיע
וסופי יהיה למות מקור פה בלילה
או לבנות איגלו מאבנים.
בסופו של דבר החלטתי לעלות על הגבעות
כדי לראות לאן אני הולך.
לפתע התבהרות קטנה חשפה גבעות משני צידי הקרחון
שהולכות ומתכנסות לנקודה אחת.
היה שם גם צינור כלשהו על הגבעות. כניראה של מים.
ידעתי שניצלתי והתחלתי לעלות לרדת בגבעות
הלבנות בערפל עד שהגעתי אל שביל שעליו הלך פורטר.
הגעתי לטוקלה, לבוש במעיל הירוק הדק שקניתי
אצל shona's,צעיף בד כחול שהפך ללבן וכיסוי תרמיל שגם נהייה לבן.
הגעתי ללודג' בהרגשת הקלה והתחלתי לנער את כל השלג ולתלות לייבוש הכל...
ב commonroom פגשתי שוב את דפנה ואמא שלה ואכלנו מרק שום
כדי להחזיר נוזלים ולהילחם בכאבי הראש.
השלג ירד כל הלילה.
תמונות מנמצ'ה דרך צ'וקונג לקומבו Amnonl41554.7054282407
זמי1  
#6 נשלח : שבת 10 אפריל 2010 16:57:32(UTC)
זמי1


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 14/11/2005(UTC)
הודעות: 5,586
ישראל

קיבל תודה: 98 פעמים ב 71 הודעות

לא נראה לי שזו "המלצה" ללכת בעקבותייך, מה עם המלצות נוספות? כלומר טיפים.

עוד רעיונות לטרקים בנפאל

Amnonl41554.6886342593
oded  
#7 נשלח : שבת 10 אפריל 2010 22:59:10(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
כמה מילים על הדרך מנמצ'ה לעמק קומבו

הדרך מנמצ'ה ללובוצ'ה אינ קשה ואינה מסוכנת. הקושי נעוץ בעובדה שהטראק נמצא בגבהים של 3500-4500 מ ודלילות האויר משפיעה על ההולכים, בייחוד בעליות.

מדינגבוצ'ה הדרך מתפצלת: שמאלה ישירות אל עמק הקומבו ואל טוקלה ולובוצ'ה, והשניה ימינה אל עמק צ'וקונג והכפר עם אותו שם.

הדרך העוברת דרך צ'וקונג ללובוצ'ה היא אתגרית יותר אך הבעיה היחידה היא הירידה התלולה מקונגמה לה (5500 מ) אל לובוצ'ה שכוללת דרדרת תלולה, בולדרים, שביל פתלתל,וקרחון. הבעיה שאני נתקלתי בה היא שלג
שאילץ אותי לוותר על חציית הקרחון, ותחת זאת ללכת סביבו אל טוקלה.
השלג מחק את הדרך , דבר שהלחיץ אותי מאוד אבל היות והקרחון מסתיים ליד טוקלה, אין שום בעיה לנווט דרך הגבעות.

עמק צ'וקונג: העמק הפנימי הזה מוביל אל לובוצ'ה דרך קונגמה לה, ובמעלה העמק אל הכפר צ'וקונג ושני הרים בסביבתו
צ'וקונג רי בגובה 5400 מ בערך והעליה אליו קלה יחסית, וצ'וקונג טצה, שקצת מסובך יותר להגיע אליו והוא גבוה יותר.
לממשיכים הלאה, כמה אגמים ומחנה הבסיס של Island peak.
למשלחות בקמפינג מלא מחכים שלושה מעברים גבוהים וקשים של מעל 6000 מ' בקצה העליון של העמק המובילים לרכס מקאלו האיימתני.



המלצות והערות להליכה בגובה רב

אני מצאתי נוח ללכת עם חולצה תרמית דקה ארוכת שרוולים ומכנסי הליכה.
במצב של רוח חזקה, עננות או סתם קור,אני מציע לבישת מעיל גשם קל ונושם (גורטקס ודומיו, או hyvent שקל יותר
ונושם יותר טוב, ושכולל רוכסן מתחת לבית השחי לאיוורור).
בזמן הפסקות, ללבוש פליז או מעיל פוך (באיזור חשוף לרוח, מספיק קצה ענן להוריד את הטמפ' בכמה מעלות טובות.).

אני מעדיף מקל הליכה יחיד (טוב לרדת איתו את קונגמה לה למשל, להיעזר בו בעליות וירידות.
למה לא הלכתי עם שניים? הרוח גורמת לאף לנזול בתנאים אלה, הצורך לעיין במפה או בספר, והרצון לצלם גרם לי להבין שיד פנויה חשובה לי יותר מאשר הליכה עם שני מקלות.
אבל יהיו שיחלקו עלי.

אם ממש קר, היו לי כפפות ליינר פאוארסטרץ' וכובע צמר שיעזור לא לקפוא.
טיפ לצילום בקור- שימו 2 סוללות בכיס כדי שיפעלו טוב יותר במצלמה והדליקו את המצלמה לפני צילום וכבו מיד אחר כך. לא למחוק תמונות כי זה מבזבז סוללה.

ארוחות: אני מציע ארוחת בוקר טובה, רק מרק נודלס לצהריים וארוחה מזינה לערב- דאלבאט מומלץ. המון אנרגיה ותמיד מקבלים תוספת. המחירים עולים עם הגובה כך שמומלץ לשאת כסף נפאלי כמה שיותר כי שער הדולר בהרים שערורייתי.
דלבאט- אורז לבן, מרק עדשים, ותבשיל ירקות ותפוחי אדמה.

לדרך, תמיד שיהיה בתרמיל חבילה של ביסקויטים או מארס\סניקרס כאנרגיה זמינה.

כדי למנוע מחלת גבהים:
מרק שום, לשתות כמה שיותר, ולא לעלות יותר מ 500 מטר ליום.
לשאת כדורי אורמוקס לחירום, ולנוח לילה נוסף על כל 1000 מטר עליה.

למי שזמנו בידו, אני ממליץ בחום להתחיל מג'ירי. אבל אם הזמן מוגבל, ומחליטים לטוס ללוקלה, באמת כדאי לנוח שני לילות בנמצ'ה ועוד לילה נוסף בטינגבוצ'ה או דינגבוצ'ה
על מנת להמנע ממחלת גבהים.

אל האוורסט!
תיאור הטראק שלי הגיע לטוקלה שנמצאת בעמק הקומבו במקום בו
נגמר הקרחון הגדול.

כשקמתי אותו בוקר הכל סביבי היה לבן. טור ארוך של
יאקים,פורטרים,מטיילים ומטפסי הרים שירך דרכו על שביל בשלג, לבן וקסום. כמה פיתולים אל tukla pass ומעבר לו ירידה משמאל לקרחון, שהמוריין שלו מסתיר אותו מעיני הציבור
אל הכפר לובוצ'ה.
הכפר לובוצ'ה ניראה יפה בלבן. אפילו מיזבלה נראית יפה בלבן. איתרתי את המקום בו לנו חבריי השוודים, וכמו איוב, גם לארס סובל מיד האל המנסה אותו. הפעם הבטן בסדר אבל הגב שלו נתפס וכבר יומיים הוא לא יכול לזוז מהמיטה.
אחרי שתרמתי לו את כל כדורי האנטיביוטיקה שלי בשביל הבטן שלו, מסרתי לידו כדורים נגד דלקת שרירים כדי להקל על גבו הדואב.

למחרת אני ודניאל סחבנו בשביל לארס את הציוד שלו והלכנו אל המקום העונתי ממנו מגיחים לבקר את מחנה הבסיס של האוורסט. שם המקום גוראק שפ (gorak shep) ובשוודית זה אומר "חרא" או משהו כזה.

הדרך לשם כל כך יפה!!
אמנם הטיפוס אל לובוצ'ה פאס לא קל בגובה הזה (4700 -4900 מ) אבל יפה ולבן.
אחרי הפאס וכמה וכמה פניות,עליות וירידות, נכנסנו למוריין של קרחון קטן המתחבר לקרחון הקומבו.
היופי כאן ממש סוריאליסטי.. כמו בהדמיית מחשב, כמו בסרט מדע בדיוני, כמו בחלום...

בדרך לעוד פאס...

חציית המוריין

לבסוף, עולים חזרה מהמוריין, ויורדים במורד הגבעה אל מישור מושלג בו נמצא הישוב העונתי Gorak shep

החיים במקום זה כל כך נפלאים. הנוף מדהים (וכל כך מסונוור שמורידים את משקפי השמש...) ולקראת שקיעה הצבעים סנסציוניים. נגמרו לי הסופרלטיבים...

כשהתכוננו לצעידה אל מחנה הבסיס ירד שלג והתרמומטר עמד על
2- . הדרך טיפסה מעל למישור של גוראק שאפ והחלה לעלות ולרדת דרך הגבעות המושלגות, סביב בולדרים ענקיים, ולבסוף צנחה מטה אל תוך קרחון הקומבו עצמו!
הקרחון מת. מכוסה שכבת עפר ולכלוך, ואינו נע יותר ככל הניראה (לפחות זה מה שאמרו לי).
ההתחממות הגלובלית בעוכריו. בדרך יאק השתרע על הקרח והשתזף בשמש, בגובה של 5300 מ.
היה מאוד קר, והראש כאב. הלכנו להציץ באוהל של איזו משלחת וצרפתי אחד גער בנו
"this is a private expedition. you must leave imidietly"
מאוכזבים הלכנו משם והסתובבנו קצת בין האוהלים, ראינו מקרוב את "Khumbu icefall" וכשהחל שוב שלג הסתובבנו לחזור.

כשעברנו לצד השני של הקרחון וחזרנו אל הגבעות והבולדרים, החלה סופה של ממש. השלג עף בעוצמה והלם בפנים,בלחיים,בשמורות העיניים והזקנים התמלאו בכפור.
יאק מרושע לא רצה להתקדם,הלך לאט וחסם את השביל.
לאחר שעה של איומים,בעיטות וידוי אבנים מצד בעלת היאק, הצלחנו להגיע בשלום לעמק הרחב של גוראק שפ ולאח המבוערת בחדר האוכל החמים.

תחילתו של קרחון הקומבו, קיר הקרח וסוף העמק

Everest basecamp

מטלה אחרונה נותרה לנו בעמק זה (5100 מ מעל פני הים)-תצפית על הוד רוממותו האוורסט ושניים מרעיו.
שם גבעת התצפית- קאלה פאטאר- הסלע השחור, בהינדי.
לשמחתינו היום היה יום בהיר ויפה עם שמיים כחולים,
כמו לפי הזמנה.

העליה היתה דרך שביל בשלג, שעלה ועלה ועלה.
לבסוף אפשר גם לראות את הפיסגה, את פסגת פומורי מעליו
ומה שנותר זה לקפץ על בולדרים מכוסים בקרח ולהגיע לפיסגה.
יש שם צביר של אנטנות ואוסף של מטפסי הרים
וסתם טרקרים כמונו עומדים,מצלמים ומתפעלים.

האוורסט

עוד באותו יום חזרנו ללובוצ'ה. גם מצב גבו של לארס השתפר וכולנו היינו מרוצים.

תמונות נוספותoded40279.9774768519
oded  
#8 נשלח : יום שני 12 אפריל 2010 19:21:56(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
רוב המטיילים רוצים לראות את האוורסט מקרוב.
ולאחר שהשיגו את מבוקשם, הם ממהרים חזרה לנמצ'ה ולוקלה (כ 3 ימי הליכה) וטסים לציביליזציה.
מעטים ממשיכים לעמק גוקיו, הנמצא מערבית ובמקביל לעמק קומבו.
הדרך הקצרה ביותר כוללת ירידה במורד הקומבו עד פריצ'ה, פניה ימינה ועליה במעלה עמק גוקיו.
הדרך האתגרית יותר יוצאת מלובוצ'ה במעלה נחל הזורם לעמק הראשי, והעפלה למעבר הרים בשם צ'ו לה (5400 מ) וגלישה אל עמק גוקיו וחציית הקרחון לרוחבו.

צ'ו לה הוא פאס שקרחון קטן נמצא בפסגתו (על האוכף) והעליה והירידה תלולים ובמזג אויר גרוע מהווה סכנה.
למזלנו זכינו בשני ימים בהירים ולמעט קרח שכיסה כמה מהסלעים, לא היתה לנו בעיה לחצות אותו.

החבורה הקטנה שלנו התפצלה שוב, כשלדניאל נמאס מההרים והוא חזר לנמצ'ה בעוד אני ולארס ממשיכים.
מלובוצ'ה השביל פונה ימינה קצת מעל עמק רחב שצדדיו מכוסים עשב ומולנו הרים מושלגים. ממש כמו סצנה מרוהאן ב"שר הטבעות".
לבסוף, העמק מתמתן והשביל חוצה את הנחל על גשר רעוע ומצידו השני של העמק נמצא כפר עונתי קטן בשם דזונגלה.

למחרת קמנו מוקדם עם packed lunch וצעדנו במעלה העמק שהשתפע במתינות ממש עד לגוש אדיר של הר שחסם כל מעבר.
משם פשוט מטפסים כמעט אנכית בים סלעים ובולדרים שחלקם מכוסים קרח וצריך להזהר לא להחליק.

מכאן, יש מין רמה בשיפוע קל, ומכוסה שלג וקרח. עצרנו לצהריים על הקרחון של צ'ו לה והמשכנו ללכת בנתיב שנכבש בשלג על ידי עשרות סוליות נעליים , עולים אל שיא המעבר


אל צ'ו לה


המעבר עצמו

הירידה נראתה יותר מפחידה ממה שהיתה באמת. שביל פתלתל החוזר על עצמו כמה עשרות פעמים שחלקו מכוסה שלג,קרח ובוץ. חבורה שהיתה שם קשרה חבל לפסגה ונעזרה בו כדי לא להחליק.
ירדנו למטה ודילגנו מעל שדה בולדרים שחיכה לנו למטה. משם כמה עליות וירידות על גבעות ואז מורד בעל תלילות בינונית
עד לכפר עונתי שם אכלנו צהריים שוב כי היינו מאוד רעבים.



בכלל התזונה בטראק הזה אינה טובה מספיק וכולם איבדו כמה קילוגרמים טובים (בקטמנדו גיליתי שאיבדתי 10 קילו בטראק הזה).
הירידה התלולה נמשכה וכאן אני ולארס טעינו בדרך ובמקום לחצות את קרחון נגוזומפה, מצאנו עצמינו בראש צוק הצונח לתוך עמק.
מצאנו שלוחה אחרי שלוחה שלקחה אותנו אל העמק ומצאנו עצמנו בכפר נא. כמה קילומטרים דרומית לכפר גוקיו אליו רצינו להגיע.
לארס בינתיים החליט שגם לו נמאס מההרים, והוא נפרד ממני למחרת וצעד לנמצ'ה, ואני המשכתי לבד אל עבר האגמים של גוקיו.

עמק גוקיו אינו מפרוסם כמו האח הגדול קומבו אבל הוא מאוד מאוד יפה ומסתורי.
במרכז העמק נמצא הכפר גוקיו על עשרות הלודג'ים שלו עם אוכל לתיירים,על שפת האגם השלישי של גוקיו.
לידם, בצורה מאוד נוחה, נמצא ההר גוקיו רי,בגובה 5300 מ, ומהווה תצפית טובה לאוורסט בשעות הבוקר.
הרחק במעלה העמק נמצאים עוד 3 אגמים. והשישי שבהם הוא למעשה מספר אגמים קפואים קטנים הנמצאים בבקעה מוקפת הרים באוירה של סוף העולם... הכל שם כל כך יפה ...


הצד השני של צ'ו לה


אגם גוקיו


קרחון גוזומפה



עמק גוקיו מפסגת גוקיו רי

לאחר כמה ימים נפלאים בעמק גוקיו, יצאתי מלווה בשני חברים אל הפאס המוביל לעמק נוסף ממערב לעמק גוקיו, עמר הבוטה.
הפאס הזה נקרא רנג'ו לה וכל הדרך אליו וממנו מרוצפת במדרגות. בדרך יש גם icefall קטן וכמובן שהאוורסט מסתכל עלינו כל הדרך.


האוורסט והאגם מרנג'ו לה

עמק הבוטה עמוק,צחיח ושונה מעט מהעמקים הקודמים.
הדרך דרכו מעניינת ובגלל הירידה בגובה, מספר הכפרים והשטח המועבד גדולים יותר.
לאחר יומיים הגעתי לכפר תמה השוכן על עמק רחב מתחת לערוץ הנהר. יום הליכה נוסף דרך יער רדונדרון מכוסה עננים הוביל לנמצ'ה שהיווה מין אי של ציויליזציה (כלומר חשמל,אינטרנט ואוכל זול ומגוון).

תמונות מצ'ו לה וגוקיו

רנג'ו לה ועמק בוטהoded40280.6840277778
tzurlis  
#9 נשלח : יום שני 19 אפריל 2010 01:29:36(UTC)
tzurlis


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 25/03/2007(UTC)
הודעות: 718

קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות
איש סיפור מדהים. עשית לי חשק.
תמיד רציתי ללכת אחרי "קים" של קיפלינג, אלה מקומות שהוא כותב עליהם.
עוד.
oded  
#10 נשלח : יום שני 19 אפריל 2010 01:31:37(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
יש עוד פרק אחרון...הירידה למטה(ועוד כמה עליות)
אנסה לכתוב מאוחר יותר הערב.
תודה על הפידבק.
oded  
#11 נשלח : יום שני 19 אפריל 2010 03:51:37(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
הגעתי לנמצ'ה בזאר באחר צהריים ערפילי לאחר צעידה שהחלה בצהריים מהכפר tame
תוך פרידה מקבוצה נחמדה של אמריקאים שנשארו ללון שם בלודג' של apa sherpa,
איש נפאלי ותיק טיפוסים שהיה את מספר הפעמים הרב ביותר על האוורסט.

הדבר הראשון שעשיתי בנמצ'ה היה לצרוב את כל התמונות על DVD ולהדפיס את המאמר שפירסם המנחה שלי ושהיה מבוסס על המאסטר שלי שסיימתי שנה לפני כן.
קצת סוריאליסטי לקרוא על פיסיקה במקום כזה.. הDVD דרך אגב, פגום ולא ניתן להעתיק אותו למחשב.
היות ומחקתי את התמונות מהמצלמה, ניצבתי אל מול שוקת שבורה. למזלי הרב, העלתי לפייסבוק מספר רב של תמונות (יותר מ 200) לפני שהדיסק נפגם.

בנמצ'ה פגשתי בחור פולני שהכרתי בגוקיו וביחד יצאנו למסלול הנידח ממטיילים המוליך לכפר טומלינגטר במזרח נפאל.
מפה של המסלול

יצאנו מנמצ'ה ועברנו אותה דרך שממנה הגעתי חודש לפני כן, הפעם במהירות, בירידה.
תוך שעה הגענו לעמק הדוד קוסי והמשכנו במהירות אל צ'פלונג וצ'וריקארקה.
מסורקה החלה עליה מפרכת אל פאס דרך מספר מדרגות רב מספור
ורק ב 7 בערב הגענו אל המעבר.
את הדרך למטה עברנו בחושך מוחלט דרך מספר בתים ושאלנו על לודג'.
לבסוף כמה ילדים הזמינו אותנו ללודג' שלהם. ה"לודג'" הסתבר כמשחטת בשר.
כשעברנו שם הם בדיוק סיימו לשחוט חזיר והחלו לנסר את גופתו ולהפריד נתחי בשר מגופתו המדממת.
החדר הגדול היה מלא בנתחי בשר בפאלו מיובשים ואנחנו ישנו בחדר בעליית הגג. חוויה מעניינת.

רצנו למחרת דרך פויין וקארי לה אל הכפר היפה בופסה שם אכלנו צהריים. זו היתה הארוחה האחרונה שלא כללה דאל באט במשך שבוע שלם.
יצאנו אחר הצהריים ונטשנו את דרך המלך לג'ירי, כדי להכנס לשביל המוליך לסלפה פאס ולעמק ארון.

השביל ירד ועלה דרך נחלים מספר ואת הכפר קארטה. המשכנו במגמת עליה אל עבר הראשון משלושת הפאסים שעלנו לחצות.
כבר ירד הערב כשהגענו לבית בודד על אם הדרך. בקשתנו ללינה התקבלה בחיוב על ידי זוג הזקנים שגר שם.
לארוחת הערב אכלנו דאל באט ובבוקר צמפה- דייסת שעורה סמיכה ומרוכזת של אנרגיה קשה לעיכול.

למחרת עברנו דרך הכפר פנגקומגמה אליו רצינו לבוא עוד אתמול
ולאחר טיפוס לא קשה הגענו לפאס והתחלנו יורדים ממנו עמוק למטה אל עמק עמוק של נהר ה הינקו קולה דרך יער רדונדרון בשיא פריחתו.
פרחים אדומים וורודים ולבנים ליוו אותנו אל העמק.
חצינו את הנהר הקניוני משהו לאחר ארוחת צהריים קצרה והתחלנו בטיפוס מהגיהינום.
השביל היה ברוטלי. מדרגות ושביל switch back אכזרי העולה דוך דרך הגבעות ולא סביבן.
סוף העליה לקח אותנו לעמק גבוה ויפה ואל כפר קטן ואנשים נפלאים שארחו אותנו, והיו מאוד נחמדים. שם הכפר najing dingma והחברים בונים גומפה (מינזר) במקום זה שקרס ותרמנו להם 200 רופי שיעזרו למימון.
המראה של השמש השוקעת בין ההרים, מוקפים בשדות שעורה זהובים היה מרהיב.
החדר שלנו היה עשוי מעץ עם גג מעץ קלוע.
באזורים האלה, הנמוכים יחסית, חם מאוד והתושבים משתמשים בבתי עץ וקש כדי ליצור לעצמם סביבה מאווררת יותר מאשר בתי אבן.

למחרת הלכנו במעלה העמק עד רגלי ההרים ואז דוך בין שתי גבעות אל הפאס שנמצא בראשו של נקיק צר. סורקי לה.
מיותר לציין שנחצבו בו מדרגות אבן ענקיות.
בצידו השני חיכו לנו רוכלים עם דברי מאפה נפאליים וגבינת יאק.




מסורקי לה, כמו אתמול , יש ירידה תלולה לעמק עמוק. אבל הפעם הדרך היתה מתונה יותר ונמשכה זמן רב יותר.
עברנו כרי דשא ושדות אורז ועדשים, וירדנו בתלילות אל אחד המינזרים העתיקים ביותר בנפאל. בן 800 שנה.

Chambalin Gompa

ירדנו דרך כפרים קטנים,שדות ונחלים אל כפר ענק שמשתרע על איזור נרחב. לקח לנו זמן מה לעבור את בונג וכאן החלה ירידה תלולה מאוד אל הנהר הונקו קולה.
צפינו במפל ענקי ממרומי הגשר השבור למחצה, אכלנו מעט, וידענו מה הולך לקרות.
בחום הלח של העמקים הנמוכים בנפאל האביבית, השביל הפך ברוטלי בטיפוס תלול במשולב עם מדרגות חצובות בסלע.
התחלנו לעלות בחמש וסיימנו ב 7 וחצי.
לאחר שלב המדרגות, עברנו נחל ועקפנו גבעה ודרך טרסות האורז במעלה התלול הצלחנו להגיע אל הכפר גודל.
מצאנו לודג' והיינו באמת מותשים. הכרחנו את עצמנו לאכול. היינו כל כך עייפים שגם את הרעב איבדנו.

היינו כל כך עצלנים בבוקר. המפה והספר סיפרו לנו על השלב הבא- סלפה פאס בגובה 3200 מ'. ידענו שזה הפאס האכזרי מכולם ומצבנו הפיזי והמנטלי שכנע אותנו שהיום יהיה יום קצר. נלך לכפר הקרוב למעבר ונישן בו. כך השתרענו במיטות וקראנו.
יצאנו בעשר (מאוחר!) ועלינו בשביל אל השדות מעל לגודל



השדות מעל goodel

ונכנסנו לעמק פנימי החודר אל בין הגבעות אל הגוש המאסיבי של ההרים המקיפים את סאלפה פאס.
הדרך עלתה וירדה דרך נחלים קטנים. עברנו עצי רדונדרון עם פרחים אדומים נפלאים אל הכפר סאנאם.
האיש בלודג' היחיד בכפר אמר לנו שמכאן לסלפה זה שעתיים.
הסתכלנו אחד על השני, משכנו בכתפיים ובדממה התקבלה ההחלטה לצעוד למעלה.
הדרך למגה פאס היתה הקלה ביותר מאז עזבנו את בופסה!
עליה הדרגתית, חציית נחל, עליה במעלה עמק ירוק ויפה, על פנינו חלפה שיירת פרדות, והינה המדרגות המוכרות אל עוד פאס נפאלי.
העלינ היתה קלה. הגענו בשש בשעת בין ערביים מאוחרת אל סאלפה ועצרנו ללילה בבית התה בפיסגה. אשה חביבה שלנה בבית התה הכינה לנו דאל באט והדליקה מדורה בתוך הבית.
ישנו טוב, וטוב שכך. כי בבוקר ציפה לנו יום סזיפי ומייגע.
הירידה מסלפה היתה מאוד מאוד תלולה. השביל התפתל במורד גבעות תלולות, תוך שימוש באלפי מדרגות אבן אכזריות.
על מדף סלע ישבה גוראנסה ומשם הירידה התחדשה. השביל עובר דרך כפר מוארך ותלול בשם ג'ובארי. עברנו שדות אורז
(באט),עדשים (דאל) ותפוחי אדמה (אלו), כשהגבעות למעלה מתשתשות בראות העכורה והעמק למטה הולך ומתקרב אלינו.

המדרגה האחרונה הוליכה לכפר פאדי (מרגלות הר) ולארוחת צהריים.
הטראק המשיך לאורך העמק המוליך מטה מפאדי והתפתל.
הלכנו לאט מרוב עייפות וכששקעה השמש עדיין נמצאנו בדרך.
בסביבות תשע, לאחר ביסוס לאור פנסים בין בולדרים וחציית הנהר על גשר שלא היינו בטוחים לאן הוא מוביל, הגענו לבית בודד, כשעה מגוטה בזאר, והשתכנו בו.
זה היה ערב נפלא. המשפחה ידעה רק נפאלי, וניסינו לתקשר בשפה זו, על אף ידיעותינו הדלות בה.
דאל באט טעים, ושינה בכניסה לבית על שתי מיטות מאולתרות היו פינוק אמיתי.
תענוג לישון בחוץ בין הכוכבים. גם חתול אחד חשב כך וישן על גרג כל הלילה.

הדרך לגוטה בזאר היתה קצרה ועברה ממש בין שדות אורז מוצפים
ובתי עץ וקש.
בכפר חיכה לנו תענוג צרוף- בננות. לא אכלתי בננות יותר מחודש. הם היו כל כך מתוקות ונפלאות.
החל להיות חם מאוד. עלינו על גבעה מעל לעמק, ולאחר שעתיים ביער הגענו לעוד שדות ושני כפרים. עברנו את שיא הגיבעה וירדנו בתלילות אל עמק ארון.


(מעל גוטה בזאר)

היום הארוך הזה לא נגמר כל כך מהר. חצינו את נהר ארון על גשר תלוי ממתכת ונכנסנו אל עולם אחר.


בדרך לטומלינגטר

העמק רחב מאוד וחולי, וכפר דייגים קטן ועני שוכן כחצי שעה מהגשר.
בתי עץ בנויים על כלונסאות וחיות משק מסתובבות בין הבתים. ברווז רשע הלך אחרינו וצעק עלינו בקול גדול.

בחמש עברנו את הכפר והלכנו במורד העמק בדרך שנראה היה שאין לה סוף. הלכנו בחברותא עם מספר נפאלים שצעדו אף הם דרומה,במורד הארון.
נפרדו מהם הכפר בדרך לעת ערב והמשכנו לצעוד עד לנקודה בה חשדתי שיש פניה לטומלינגטר.
לשמחתינו צדקתי. הינחו אותנו לקיצור דרך תלול והופענו לנו בלב הכפר, ליד לודג' קטן של משפחה חביבה ועצרנו ללילה.
כמה טוב היה לשתות בירה קרירה!
ביום זה תם הטראק אך לא תם הסיפור...
הימים ימי זעם בחבל צ'יטואן. בני המיעוט הtharu כעסו מאוד על השילטון המרכזי בנפאל מאיזו סיבה והכריזו על bhand - שביתה כללית ומכיוון שהדרך היחידה לקטמנדו עוברת בצ'יטואן,
אין יותר אוטובוסים.
הדרך היחידה מלבד להתחיל לצעוד עד קטמנדו היתה טיסה.
אלא מה? 110$ לתייר ו 3000 רופי לנפאלי.

לא היה לנו המזומן הדרוש וניסינו לשכנע את סוכני הנסיעות לגבות מאיתנו תשלום נפאלי.
סוף הענין היה שמנהל הסניף של יטי אירליינס טס איתנו לקטמנדו ובידו כרטיס האשראי שלי עד קטמנדו. שם הוצאתי כסף מהכספומט ונתתי לו 200 דולר בכסף נפאלי.

כל העסק היה מוזר ועוד יותר מוזר היתה הטיסה.
קודם כל, תדעו שטומלינגטר הוא כפר יפה, אבל כמעט ולא רואה תיירים, מלבד מטפסים למקאלו בייסקמפ. לכן אין שום סיבה שהחנויות יחזיקו נייר טואלט בכפר.
היות ובשבוע מנמצ'ה לטומלינגטאר גם לא היה נייר טואלט בכפרים בדרך, פירושו של דבר ששנינו נאלצנו להשתמש בטכניקה הנפאלית (במילים אחרות, כד מים ויד שמאל).
אחר הצהריים לקח אותנו בעל הלודג' שלנו למסיבת יומולדת של בן של חבר שלו.
היתה שם מסיבה שמחה שכללה בשר וצ'אנג (יין אורז) וראקסי (וויסקי אורז). היינו מאוד מבסוטים והיה בהחלט מעניין להיות שם.

הטיסה:
שדה התעופה של טומלינגטר היה כר דשא שעליו כמה מטוסים דו מנועיים קטנים. בית הנתיבות ניראה כמו מחסן מוזנח ובאמת קיווינו שננחת בשלום בקטמנדו.


המטוס בטומלינגטר והתרמיל הכחול שלי במרכז הערמה

איך היתה הטיסה? טולטלנו בין זרמי הרוחות וכיסי האויר. נסתמו לנו האזניים ונוסע נפאלי אחד היה על סף בכי.

אבל תוך שעה היינו בקטמנדו, חזרה לציויליזציה.
עם מאפיות, חנויות כלבו,וסמטאות עמוסות במוניות,ריקשות ואופנועים.

תמונות מסלפה ארון Amnonl41554.6959490741
imtl  
#12 נשלח : יום שני 19 אפריל 2010 05:19:11(UTC)
imtl


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 05/08/2007(UTC)
הודעות: 1,475
גבר
ניו זילנד

תודות: 37 פעמים
קיבל תודה: 137 פעמים ב 87 הודעות
hi Oded,

I thought you went all the way up to Makalu B.C.
and did the 3 cols trek....

Any case the stories are great! You already know how I
feel towards the Himalayas...

Didn't you wanna go after Renju La to the Tashi Labcha?
Or was that too much? It costs a hell load of money as well.

The pics are amazing!
Good on ya!

You plan any more trips to Nepal?

Eyal
"In a hundred ages of the gods I could not tell thy of the glories of the Himalayas"
http://yetithruhikes.blogspot.com
oded  
#13 נשלח : יום שני 19 אפריל 2010 15:08:55(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות
היי אייל
לא...שלושת הפסים המטורפים מצ'וקונג למקאלו וטשי לבצה לא היו בתיכנון...

אם כי דפנה, ששנינו מכירים ושאותה פגשתי בצ'וקונג ואחר כך בגוקיו רצתה לחזור לג'ירי בדרך אחרת והראתה לי במפה שלה את רולוואלינג. אמרתי לה רגע, קראתי בספר של טריילבלייזרס והודעתי לה על פאס בגובה 5700 מ עם קרחון באמצע עם קארוואסים וצורך בקמפינג מלא של יומיים,ציוד להליכה בשלג וליווי של שרפה, אז היא ויתרה...

ההרים בנפאל מהממים!!!
אני רוצה להפנות אותך לאתר של אפרת נקש ולסיפור שלה על קנצ'נדזונגה
http://www.efratnakash.com/diaries/the_kangchenjunga_at_a_touching_range.pdf

בהחלט תיכנון לעתיד להגיע לשם. באיזה שהוא חודש מרץ (להמנע מגשמים של פרי מונסון והעלוקות חסרות הרחמים של נפאל) באחת השנים שיגיעו.

גרג, השותף הפולני שלי לסלפה-ארון, מאוד רוצה ללכת מצ'וקונג למקאלו בייסקמפ בשנה הבאה. הוא הולך מאוד מהר ,כך שיש סיכוי שהוא יעשה את זה.
הוא ניסה ללכת לגנג'ה לה באמצע מאי עם שני נפאלים טאמאנגים
והם חזרו לקייג'ין גומפה אחרי שהשלג הגיע לגובה החזה...

רולוואלינג נשמע מסלול אתגרי ומעניין, גם צ'וקונג-מקאלו נשמע מעניין.
קנצ'נדזונגה ניראה על פניו קל יותר וזול יותר (למרות הרושם שמנסות סוכנויות הטיולים בקטמנדו ליצור) ויפה. אני חושב שלמטייל הלא אלפיני המסלול הזה בהחלט אפשרי אבל לא למי שמעולם לא היה מעל 3500 מ.

אני רוצה מאוד ללכת לקנצ'נדזונגה, ואם תיקרא את הלינק של אפרת תיראה כי רק ב 4 לילות יש צורך בקמפינג מלא,וממש אין צורך לשלם הון תועפות לחברה בקטמנדו כדי שתארגן את הטראק הזה.

תהנה בPCT
איזה טירוף! חצי שנה בניו זילנד ועכשיו עוד חצי שנה ברוקי'ז!
חוויות לכל החיים,אייל.
תהנה!
imtl  
#14 נשלח : יום שני 19 אפריל 2010 15:36:19(UTC)
imtl


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 05/08/2007(UTC)
הודעות: 1,475
גבר
ניו זילנד

תודות: 37 פעמים
קיבל תודה: 137 פעמים ב 87 הודעות
היי עודד,

מאיפה לעזאזל אתה מכיר את דפנה??? אני מתחיל לחשוש לחיי...

מכיר את האתר של נקש... העניין הוא שהטרקים שאני אוהב בצורה שאני אוהב נראים קצת שונה. יש לי הרבה מידע על קאנצ'נג'ונגה.
הטרק ברמת דאולגירי ולדעתי אפילו פחות מזה. לא צריכה להיות כל בעיה טכנית שם. חודש מרץ כלשהו נשמע מצויין. זה התכנון שלי. תהיה בקשר איתי בקשר לזה. אולי נאחד כוחות.

מצ'וקונג למאקאלו בייס קמפ? שלא יעשה את זה. שילך בכיוון ההפוך. האמפו לבצ'ה הוא מאוד מסוכן גם ככה והכיוון שהוא רוצה זה אפילו יותר קשה. גם ההתאקלמות הרבה פחות טובה. שידע שהוא צריך לעבור את הווסט קול ואת שרפני קול אחד אחרי השני. הרבה עושים זאת אפילו באותו יום. אבל בכיוון ההפוך זה פשוט ממש ממש קשה. אם הוא מאונטנירר אז אני מניח שהוא יותר מוכן לזה. בכל מקרה זהירות זהירות זהירות.

אגב, הטאשי לבצ'ה זה לא קמפינג ליומיים. זה קמפינג ל5-6 ימים. אני מכיר את דפנה והתוכניות שלה... שתמשיך עם האנפורנה היפייפיים לפני שיהיה לנו ישראלית הרוגה בהימאליה.

גאנג'ה לה איזור מסוכן ופסיכי. יומיים לפני שאני חציתי את הפאס 2 גרמנים והשרפות שלהם חזרו עם הזנב בין הרגליים והפחידו אותנו שזה בילתי אפשרי. טוב נו... אני עקשן.

הפיסיטי זה לא על הרוקיס. זה הסידיטי. הפיסיטי זה לאורך הרכסים של דרום קליפורניה ואז על הסיירה נבאדה ועל הקסקיידס. עוד 10 ימים!

הסידיטי יקרה גם כן.

תודה!
אייל
"In a hundred ages of the gods I could not tell thy of the glories of the Himalayas"
http://yetithruhikes.blogspot.com
oded  
#15 נשלח : יום שני 19 אפריל 2010 20:45:47(UTC)
oded


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/04/2008(UTC)
הודעות: 361

קיבל תודה: 6 פעמים ב 3 הודעות

היי
אני אמסור לו את ההמלצה. התוכניות שלו לא מגובשות עדיין. בינתיים המצב בפולין לא משהו, וכמו מליוני צעירים פולנים אחרים, הוא מנסה את מזלו בבריטניה כדי להרוויח קצת כסף.
שלחתי לו אימייל מפורט על קנצ'נדזונגה והוא יחשוב על זה.

המחשבה לחזור לטומלינגטר לא ממש קוסמת לו. אך ככל הניראה הוא יתחיל משם. אולי למקאלו בייסקמפ (שדרך אגב לא מצריך קמפינג אלא במחנה עצמו) במעלה אלפי המדרגות הפסיכוטיות ומשם לצ'וקונג.

קנצ'נדזונגה- בצידה ואצליח למצוא חלון הזדמנויות במרץ-אפריל כלשהו, התוכנית שלי ללכת ללנגטאנג להתאקלמות (הצעה מבורכת של מטפסת קנדית ותיקה שפגשתי בנמצ'ה)ואולי להציץ באגמים הקדושים שפיספסתי שנה שעברה בגלל גשם ועננים של סוף מאי.
ואז לפנות לקנצ'נדזונגה.
אבל בינתיים, תהנה בפיסיטי.
ומכל ההייקרים הלא שפויים של אמריקה...

שמות באנגלית:
Kanchendzunga trek
makalo base camp
rolwaling-tashi lebtsa-tame
makalo basecamp-chukung-dingboche-namche
הטראק האחרון מאוד מאוד קשה.  
טאשי לבצה- פאס מאוד קשה ומסוכן

Amnonl41554.6912731482
משתמשים הצופים בדיון זה
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.