שלום לכולם
זה עתה שבתי בשלום מטרק ה- AV1.
אחרי שנעזרתי בפורום הזה לא מעט לפני הנסיעה (ובהקשר זה תודה ענקית לאמנון! ), אני שמחה להחזיר קצת בעצמי ולהוסיף מידע על הטרק מתוך התרשמותי האישית.
המסלול שלי ארך 8 ימים, שמתוכם שני ימים היו בעצם רק חצאי ימים:
יום ראשון – טיסה לורונה, מונית לתחנת הרכבת, רכבת ל- VillaBassa, אוטובוס ל- Lago Di Braies וטיפוס ל- Bialle. מדובר בהליכה קצרה במישור (לצד האגם), טיפוס מתמשך של כ- 900 מ' אנכי ואז ירידה קצרה לבקתה. סה"כ, 3:15 שעות נטו (ב"נטו" כוונתי לשעות הליכה בפועל לפי סיפור הדרך, ללא הפסקות כלשהן).
טיפים חשובים ליום זה:
1. אני הגעתי ל- VillaBassa רק בשעה 17:00, תפסתי אוטובוס לאגם ב- 17:09 והתחלתי לטפס בשעה 17:30. השקיעה היתה אמורה להיות ב- 20:34 (בפועל היה מעונן ולכן לא יכולתי להבחין מתי התרחשה בדיוק). כתוצאה מכך היו לי רק 3 שעות להשלים את הטיפוס, שהוא ממש לא קל, ומתחיל בלי "חימום" של ממש, אחרי שעות ארוכות של ישיבה בתחבורה ציבורית. למרות זאת, בגלל לחץ הזמנים לא הרשתי לעצמי לעצור ולו לרגע. הגעתי ל"פס" בשעה 20:40 בערך, בשרידי אור אחרונים, כשהיה קשה להבחין בפרטים. משם לבקתה לקח עוד 10 דקות, כשב- 20 המטרים האחרונים לבקתה (מישור) השתמשתי בפנס. למרות שאני הצלחתי לעמוד במטלה, אני מאוד לא ממליצה להתחיל טיפוס בשעה כל כך מאוחרת, גם אם אתם בכושר טוב משלי, שכן זה לא משאיר כמעט שום מרווח ל"תקלות" (בציוד או בגוף), או להנאה (צילומים, התרשמות מהנוף המדהים של האגם וכו').
2. ב- Rifugio Bialle אין מפות של המסלול. מפה של חלק זה של המסלול (מס' 31) יש רק ב- Sennes.
3. ב- Rifugio Bialle אין מקלחת, והמים אינם טובים לשתיה. לכן יש לקנות מים מינרליים במקום. עם זאת, כמה דקות הליכה בהמשך המסלול מובילות למים טובים, כפי שנמסר לי (לא ניסיתי).
יום שני – מ- Rifugio Bialle ל- Rifugio Lavarella. יום קצר של 4 שעות הליכה נטו. תחילה המסלול במגמת ירידה קלה ל- Rifugio Sennes, המשך צעידה נינוחה למדי עד לירידה תלולה בדרך כורכר רחבה ל- Pederu, ומייד לאחריו טיפוס בזיגזגים (לא קשה מדי) וצעידה מישורית למדי עד ל- Lavarella.
טיפים:
1. ב- Lavarella אין מפה של המשך המסלול (מס' 3). מצאתי כזאת לראשונה רק ב- Rifugio Lagazuoi.
2. Rifugio Lavarella מומלץ בחום. נוף יפה, אירוח חביב, חדרים נוחים וארוחת בוקר טובה ומגוונת.
יום שלישי – מ- Rifugio Lavarella ל- Rifugio Dibona – יום ארוך יחסית, כ- 7:15 שעות נטו והרבה יותר ברוטו - במיוחד אם מחליטים, כמוני, לאכול צהריים דוקא ב- Rifugio Lagazuoi... היום מתחיל בטיפוס תלול אך קצר, ולאחריו הליכה מישורית עד ל- Malga Fanes Grande. המסלול ממשיך במישור פחות או יותר, עד לתחילת הטיפוס ל- Forcella Del Lago. טיפוס תלול למדי, שמסתיים בפס צר שממנו יש ירידה תלולה לאגם (Lago Lagazuoi). מהאגם מתחילה עליה תלולה וממושכת עד Rifugio Lagazuoi. ניתן לחתוך כ- 200 מ' לפני סוף הטיפוס להמשך המסלול (למי שאין עניין מיוחד ב- Rifugio Lagazuoi או בנוף שנשקף ממנו). במהלך הטיפוס ניתן להבחין בשרידי ביצורים וחפירות ממלחמת העולם הראשונה. למורעלי היסטוריה צבאית למיניהם - ניתן לבקר גם בתוך המנהרות. ב- Rifugio Lagazuoi יש מסעדה גדולה ואמור להיות נוף מדהים (עד שהשלמתי את הטיפוס היה מעונן למדי). יש שם גם רכבל שמחבר את הפסגה ליישוב שבתחתית ההר (לא רלבנטי למסלול), דבר שיוצר עומס מטיילים רב ביותר במקום.
משם יש לרדת בחזרה את 200 המ' האחרונים של הטיפוס, ולהמשיך במסלול (ימינה) לכיוון Forcella Col Dei Bos. חלק זה של המסלול במגמת ירידה מתונה ואינו קשה. משם המשכתי עד ל- Rifugio Dibona.
הטיפים ליום זה:
1. ב- Rifugio Lagazuoi יש מפות של כל חלקי המסלול. אני הצטיידתי שם במפות מס' 3 ו- 25 שכיסו את מסלול ה- AV1 שלי עד תומו (לא כולל קטע ה-via ferrata האחרון).
2. בדיבונה ארוחת הערב היא חלק מחבילת האירוח (כלומר – חצי פנסיון), והיא לא רעה בכלל. לעומת זאת, ארוחת הבוקר "חלשה", וכוללת לחם, חמאה וריבה, וקפה.
יום רביעי – מ- Rifugio Dibona ל- Passo Giau – כ- 4 שעות נטו (ברוטו, עבורי, הרבה יותר). ביום זה באה אצלי לידי ביטוי עייפות מצטברת מהימים הראשונים, ולכן הלכתי הרבה פחות טוב מהמתוכנן. למרות זאת, הסטיה מהתכנון הניבה רק הפתעות טובות ולא פגעה בסופו של דבר בלוחות הזמנים של המסלול.
היום התחילה בירידה תלולה ומעצבנת של כ- 1 שעה, בתוך היער, על אדמה רטובה, בוצית ומחליקה - עד לכביש. משם צעדתי כ- 2.5 ק"מ לאור הכביש במגמת עליה קלה (כ- 100 מ' עליה אנכית, כחצי שעה) עד לתחנת רכבל, שהביא אותי בתוך כמה דקות ל- Cinque Torri (10 יורו). בנקודה זו מתחיל טיפוס לא קשה ל- Rifugio Averau (כרגע בתהליך בניה של בקתה חדשה), ומשם טיפוס, לא ארוך אך בדרך קשה (בולדרים), ל- Rifugio Nuvolau (כ- 1 שעה נוספת סה"כ).
הירידה מ- Rifugio Nuvolau מתחילה בדרך שהיא "ויה פרטה", וכוללת כבלים חדשים מברזל וסולם ברזל במצב סביר. לא מדובר בירידה קשה, ואני לא השתמשתי בציוד מיוחד לשם כך, למרות שהיו מטיילים שהשתמשו ב"סלינג" וקסדה. לאחר הירידה יש מקטע הליכה לא נוח (בולדרים) שבסיומו ירידה תלולה נוספת בסיוע כבלים (ארוכה מעט יותר מהראשונה). לאחר מכן השביל יורד עד ל- Paso Giau, תחילה בתלילות ולאחר מכן במתינות. בנקודה זו עצרתי כאמור, הרבה לפני התכנון שלי לאותו יום.
הטיפים ליום הזה:
1. לא לוותר על הרכבל. ההליכה החדגונית של כחצי שעה לאורך כביש חוסכת טיפוס ארוך ומתיש הרבה יותר ביער שבמעלה ההר.
2. ב- Rifugio Nuvolau מוכרים סנדויץ' חם של "פניני עם סלסיצ'ה" (מעין המבורגר) ב- 6 יורו. טעים ביותר ומהווה השלמה מצויינת לארוחת הבוקר הבלתי מספקת בדיבונה...
3. הירידה מנובלאו מסומנת בשטח כ- "via ferrata" לכל דבר ועניין (בניגוד לסיפורי הדרך שקראתי), אם כי מדובר בדרך קלה יחסית, כנראה (לא עשיתי אחרות), וקצרה מאוד (כ- 10 מ' בקטע הראשון וכ- 20 מ' בקטע השני). מי שאינו חש בנוח עם ירידה מצוק בסיוע כבלים וסולמות צריך לקחת זאת בחשבון! במקרה כזה יש דרך חלופית, שמחייבת חזרה ל- Rifugio Averau.
4. אין כמו לקחת מלון באמצע המסלול. ב- Passo Giau אין דורמיטוריס ולכן לקחתי חדר רגיל כולל ארוחת בוקר. המחיר (לזוג או ליחיד) הוא 69 יורו. בתמורה קיבלתי: אירוח חם ולבבי, חדר נוח ומדוגם (עד לרמת הפלזמה..), מרפסת עם נוף להר, מיטה מצוינת, מקלחת כיפית וארוחת בוקר מדהימה! בנוסף, סעדתי ארוחת ערב במסעדת המלון (לצלילי מוזיקה קלאסית חרישית), שהיתה פשוט מעולה ולוותה גם ביין מצוין (קיאנטי). לא להיבהל מהעומס התיירותי בצהריים (כולל אופנוענים רבים) – אחר הצהריים האזור מתרוקן והופך לשלו ביותר, עם נוף יוצא מן הכלל!
5. ב- Passo Giau מגישים מעדן מקומי שכולל גביע זכוכית גדול מלא באוכמניות ומעל קצפת טעימה. מומלץ בחום!
יום חמישי – מ- Passo Giau ל- Rifugio Sonino Al Coldai – ביום זה ניסיתי לפצות על הפיגור שפתחתי ביום הקודם. לשם כך בחרתי בוריאנט של המסלול העובר דרך Staulanza. סה"כ – 7:30 שעות נטו.
מ- Passo Giau טיפסתי ל- Forcella Giau (כ- 1 שעה). טיפוס מתון בתחילה ותלול לקראת הסוף. משם הליכה מתונה למדי במגמת ירידה, ובסופה טיפוס נוסף ל- Forcella Ambrizzola (כ- 1 שעה). בנקודה זו יש לפנות ימינה (לא לרדת כמו שנדמה), ולהמשיך בטיפוס קל, לאחר מכן בשביל מישורי על צלע ההר ואז המשך במגמת ירידה ל- Forcella Roan. חוצים כר מרעה רחב של פרות, וממשיכים בדרך שעולה ויורדת עד שמסתיימת בירידה ברורה ל- Rifugio Citta Di Fiume (כחצי שעה). משם חוצים את הנחל וממשיכים ביער במגמת ירידה לכיוון Staulanza. הדרך עוברת בתחילה ביער, ולאחר מכן על צלע הר ובינות לבולדרים. לבסוף מגיעים לכביש, שמעברו השני נמצא Rifugio Staulanza (כ- 1 שעה).
משם המשכתי לאורך הכביש, שבהמשך הפך לדרך כורכר רחבה ביער, עד למסעדה נוספת. מאותה נקודה מתחיל טיפוס תלול על צלע גבעה מדושאת לכיוון Casera Di Pioda. הדרך לא מסומנת היטב, אך ניתן להבחין בשביל (כדאי לוודא כיוונים עם המפה). בסיום הטיפוס ממשיכים באחו ישר עד שבהדרגה השביל מתחבר עם דרך כורכר שמגיעה מימין. ממשיכים בדרך הכורכר כ- 400 מ' ואז יורדים בשביל תלול וקצר ל- Casera Di Pioda. בנקודה זו מתחיל הטיפוס ל- Rifugio Sonino Al Coldai שנמשך כ- 1 שעה (אם משתמשים בקיצורי הדרך שנחרשו ברגלי צועדים בצלע ההר, זה לוקח כ- 45 דקות בלבד).
הטיפים שלי:
1. ליד Casera Di Pioda יש ברז מים קרים טובים. ניתן להתרענן ולמלא בקבוקים / שקיות שתיה לפני הטיפוס.
2. לא התרשמתי במיוחד מ- Rifugio Sonino Al Coldai. מקום המוני למדי, תפריט בנאלי, מקלחת בתשלום נוסף (4.5 יורו לאסימון של 4 דקות!), מיטה מאוד לא נוחה (קפיצים שבורים), ארוחת בוקר דלה ביותר שכללה לחם, חמאה, ריבה וקפה ולא סיפקה את האנרגיה הדרושה ליום הליכה נוסף. המחיר לחצי פנסיון (לא כולל מקלחת ושתיה) הוא 48 יורו, שבהשוואה למקומות אחרים לאורך המסלול נראה Over Priced. עם זאת, לזכותם אציין שהגעתי ללא הזמנה מראש, וסידרו לי מיטה במגורי העובדים (חדרון קטן בתוך המבנה שבו מצויים מגורי העובדים וכלל 2 מיטות. היתה אמורה להגיע אשה נוספת אך בפועל שהיתי שם לבד). אם ניתן להגיע ל- Tissi באותו יום – עדיף כנראה (מדיווחים ששמעתי ממטיילים אחרים).
יום שישי – מ- Rifugio Sonino Al Coldai ל- Passo Duran – יום שכולל כ- 6:50 שעות הליכה. היום התחיל ב"היי-לייט" שכלל את אגם Coldai היפה. הטיפוס לאגם הוא קצר. משם ממשיכים במגמה מעורבת, שכוללת הרבה עליות וירידות, ומסתיימת בטיפוס ל- Forcella Di Col Rean. קיימת ככל הנראה דרך עוקפת בצלע ההר, שחוסכת את מרבית העליות והירידות (בתנאי שאינה מושלגת) – לא ניסיתי אותה מאחר שנראה היה שיש עדיין שלג על המסלול. משם המסלול עובר למגמת ירידה ברורה, שהולכת ומתעצמת במיוחד בסמוך ל- Rifugio Vazzoler (סה"כ כ- 3 שעות נטו). משם ממשיכים בדרך כורכר רחבה שיורדת בתלילות ובזיגזגים עד שבאחד העיקולים יוצא שביל צר להמשך המסלול. השביל עולה ויורד ביער, עד שמתחיל לטפס בעקביות בזיגזגים לכיוון היציאה מהיער. השביל עובר לאורך צלע ההר בינות בולדרים, וממשיך לטפס בתלילות עד ל- Forcella Col Dellorso. משם השביל יורד קלות וחוזר לעלות לכיוון הפס השני – Forcella del Camp.
לאחר Forcella del Camp השביל יורד רוב הדרך, ולקראת הסוף מטפס מעט בחזרה ל- Rifugio B.Carestiato. משם נמתחת דרך כורכר שעולה ויורדת (בעיקר יורדת) עד לכביש שבו נמצא Passo Duran והבקתה שבה בחרתי להישאר – San Sebastiano.
טיפים:
1. במהלך הטיפוס ל- Forcella Di Col Rean יש שילוט שמפנה ל- Tissi. גם אם לא מתכוונים להגיע ל- Tissi (לא חובה אם לא מתכוונים להישאר שם), זו עדיין הדרך - ויש להמשיך בה עד לשילוט ברור לכיוון Vazzoler.
2. לאחר כ- 2/3 מהדרך שבין Forcella Col Dellorso ל- Forcella del Camp יש סימון בולט של חץ כחול המצביע כלפי מעלה. ליד אותו חץ לא מופיע סימון המסלול (אלטה ויה 1) או שם היעד הקרוב, אבל זהו בדיוק הכיוון שבו יש ללכת (על סלע סמוך מופיע כיתוב ל- Passo Duran). לכן יש להתעלם מסימון ישן של אלטה ויה הנראה במרחק מה באותו מישור, לפנות בהחלטיות שמאלה ולטפס למעלה, ותוך זמן קצר ביותר מגיעים לפס.
3. היום שבו הלכתי קטע זה של המסלול היה יום חם ולח בצורה יוצאת דופן, דבר שהאט מאוד את ההתקדמות. צריך לקחת דברים כאלו בחשבון כשמתכננים את כמות ההליכה היומית. כמובן, נדרשים מסנני קרינה, כובע והרבה מים.
4. קצת אחרי שעברתי את Carestiato הוצע לי טרמפ על ידי רכב שעבר בדרך לפאסו דוראן. הנהגת היתה חביבה ביותר וזה קיצר משמעותית קטע דרך מייגע ולא מעניין. אם האפשרות נקרית בדרככם – שווה!
5. בפאסו דוראן ישנם שני מקומות לינה. אני נשארתי כאמור ב- San Sebastianoונהניתי מארוח חם ומסביר פנים ביותר. החדרים עצמם נוחים וכוללים מקלחת צמודה לכל חדר משותף. ארוחת הבוקר לא רעה, וכוללת גם נקניקים וגבינות (יש לרדת לקומת המרתף). מומלץ בהחלט!
יום שביעי – מ- Passo Duran ל- Pian de Fontana – יום שכולל כ- 6:20 שעות הליכה. יום קל בהרבה מקודמו, אולי בגלל שהיה חם קצת פחות. הקטע הראשון של הדרך כולל ירידה בכביש של כ- 20 דקות עד לאחד העיקולים, ומשם המשך בשביל מיוער שעולה ויורד לסירוגין. השביל מסתיים בטיפוס ל- Forcella Moschesin, וממנו ממשיך השביל במגמת ירידה (כולל טיפוס על גבעה באמצע..) עד לפרשת דרכים שממנה יש פניה ל- Rifugio Sommariva Al Pramperet. אם אין עניין מיוחד ב- Pramperet, אזי אין סיבה להגיע לשם וניתן לחסוך כמה עשרות מ' נוספים של הליכה. במקום זאת פונים ימינה ומתחילים מייד בטיפוס תלול לפס הראשון, שהוא צר אך מרשים ביותר. משם ממשיכים בכיוון ירידה קלה, חוצים מישור נרחב בעל מראה "ירחי" שומם, ומתחילים בטיפוס קל על בולדרים לכיוון הפס השני - Forcella De Zita Sud. בחלקו האחרון הופך הטיפוס לתלול, אך התוצאה מתגמלת מאוד מבחינת הנוף (תלוי כמובן במזג האויר). משם המסלול עובר למגמת ירידה מוחלטת, ותלולה ביותר במשך רוב הדרך, עד ל- Rifugio Pian De Fontana.
טיפים:
1. השינה ב- Rifugio Pian De Fontana היא בדורמיטריס בלבד. כדאי לנסות ולהגיע מוקדם על מנת "לתפוס" את המיטות הנוחות יותר, בקומת הקרקע של מבנה הדורמיטרי הראשי (ואולי אפילו במבנה הקטן יותר שמאכלס רק אנשים בודדים).
2. ב- Rifugio Pian De Fontana אין מקלחת חמה. יש מקלחת קרה בלבד במבנה הדורמיטרי הקטן. אני לא ראיתי אף אחד שניצל את ההזדמנות למקלחת קרה. הרוב הסתפקו בשטיפה קלה בברז בחוץ.
3. קבלת הפנים בריפוג'יו היא נהדרת, ולמרות התנאים הספרטניים יש אוירה טובה במקום. ארוחת הערב טעימה ומשביעה (חצי פנסיון), ארוחת הבוקר בסיסית ביותר – אבל המקום מומלץ.
4. במסעדה שבריפוג'יו תלוי לוח הזמנים של האוטובוסים המגיעים לבלונו מנקודת סיום המסלול, למי שמוותר על חלקו האחרון (לאחר Pass Junction 1590). ניתן להתייעץ בנושא גם עם בעלת הבית.
יום שמיני – מ- Rifugio Pian De Fontana לבלונו (4 שעות הליכה נטו). היום הקל ביותר במסלול, ובעצם חצי יום בלבד. תחילת הדרך בהמשך הירידה בצלע ההר עד לגובה של כ- 1490 מ'. משם יש עליה תלולה אך לא ארוכה ל- Forcella La Vareta (סה"כ כ- 1 שעה). חוצים את האחו וממשיכים בשביל שמקיף את ראש ההר, עד שהשביל מתחיל לרדת ל- Pass Junction 1590. בנקודה זו ישנו סלע שטוח גדול שעליו מצויירים 3 חצים אדומים ארוכים (ודהויים) שמכוונים את ה"תנועה". אלו שממשיכים לקטע האחרון של הטרק (ויה פרטה שמחייב ציוד) ימשיכו ישר. האחרים (כמוני), יפנו ימינה וימשיכו בירידה תלולה ביותר ביער עד ל- Rifugio Furio Blanchet (סה"כ כ- 1.5 שעה). מהריפוג'יו יוצאת דרך ג'יפים רחבה שממשיכה את מגמת הירידה. בשלב זה יש חוסר בהירות מסוים בסימונים בשטח. על פי המפה, ישנן 3 דרכים להגיע לכביש שמוביל לבלונו: היצמדות מושלמת לדרך הג'יפים הרחבה כל הדרך (המסלול הארוך ביותר); סטיה מדרך הג'יפים לאחר סדרת העיקולים החדשים השניה והגעה לתחנת אוטובוס שנמצאת מעט אחרי La Muda; המשך בדרך הג'יפים וסטיה ממנה רק באמצע, אזי מגיעים לתחנת אוטובוס אחת אחר כך ועוברים דרך מפל יפהפה (אולי La Pisa). בפועל, האפשרות השניה לא היתה מסומנת היטב בשטח, ולכן מצאתי את עצמי (וכך גם מטיילים אחרים שהגיעו אחריי...) בוחרת באפשרות השלישית. מבחינת זמנים, הדבר מאריך מעט את הדרך לעומת האפשרות השניה (להערכתי), אבל הירידה בדרך הג'יפים נוחה יותר לברכיים ובכלל. בסיום הירידה הגעתי לכביש בגובה של כ- 480 מ'. מעברו השני נמצאת תחנת האוטובוס שמוביל לבלונו.
טיפים ליום האחרון ואחר כך:
1. האוטובוס המוביל לבלונו הינו אוטובוס מס' 1. שעות שבהן הוא עובר ב- La Muda הן (בין השאר): 10:50, 12:47 ו- 14:30. כמה דקות אח"כ הוא מגיע לתחנה שאליה הגעתי אני מהשביל. על מנת להגיע לתחנה יש לחצות את הכביש ולהמשיך כ- 300 מ' עד למבנה רעוע המוקף בגדר פלסטיק כתומה. על עמוד התחנה רשומים זמני האוטובוס. התעריף לבלונו הינו 3 יורו.
2. האוטובוס עוצר בתחנת האוטובוס של בלונו שצמודה לתחנת הרכבת. ניתן להמשיך ישירות ליעד הבא או להישאר בבלונו (מה שאני עשיתי). בלונו עיירה מקסימה, ניתן לקחת חדר במלון בלב העיר, מרחק הליכה מהרכבת (אני בחרתי ב- Albergo Capello, 50 יורו ללילה כולל ארוחת בוקר טובה) ולשוטט בעיירה. ישנם במקום מבנים עתיקים, כנסיות יפות והרבה רוגע. מתחת למלון שציינתי ישנה מסעדה טובה מאוד שבה ניתן לאכול ארוחת ערב.
3. רכבות לוורונה יוצאות ב- 6 ו- 7 בבוקר, ואח"כ ב- 9 בבוקר (יש להחליף רכבת בפדובה). רם בוחרים ברכבת של 9, מגיעים לתחנת הרכבת הראשית של ורונה ב- 13:30. מלון מומלץ בחום – Trieste. מצוי במרחק תחנת אוטובוס אחת מתחנת הרכבת (קוים רבים מגיעים אליו, לרבות 11, 12, 13 ואחרים) ומרחק 5 דקות הליכה מהעיר העתיקה ו- 10 דקות הליכה מהארנה (אמפיתאטרון רומי עתיק) שבתוך העיר העתיקה.
4. בוורונה – כרטיסים לאופרה בארנה העתיקה ניתן לקנות גם באותו היום ממש. מומלץ מאוד! לוורונה שווה להקדיש כמה שעות, עיר מרשימה!!
ציוד שלקחתי
בגדים – 2 חולצות קצרות מנדפות זיעה, חולצה ארוכה מנדפת זיעה, מעיל פליס, 2 מכנסי טיולים מתפרקים, 4 זוגות גרביים דקים (לבישת 2 זוגות זה על זה בכל פעם, תוך החלפה ביניהם). לבנים.
לקחתי ולא השתמשתי כלל – חולצה ומכנסיים תרמיים, מעיל גשם, מכנסי גשם, כובע פליס וכפפות מפליס (לקחתי כציוד למקרה חירום, אם אתקע בחוץ – מה שכמעט קרה...).
נגד השמש – כובע רחב שוליים, מסנני קרינה לגוף ולשפתיים, משקפי שמש.
עזרה ראשונה וכמה תרופות (אדויל וכו').
עזרה שניה וציוד הישרדות: כלי תפירה, אולר קטן, שקית שתיה, מצפן (כולל ראי בתוכו), פנס ראש, שמיכת מילוט, אזיקונים, מיתרים, משרוקית, שרוכים רזרביים, גפרורים, חצי גליל נייר טואלט, בקבוקון קטן עם נוזל לחיטוי ידיים, שקיות ניילון במגוון גדלים.
חומרי קריאה וניווט - סיפורי דרך (ומפות שקניתי בדרך), מרקר לסמן על המפה, ספר דק ועט. נגן מוסיקה וטלפון סלולארי + מטען.
שינה ורחצה - ליינר משי של שק שינה, 120 מ"ל של שמפו נוזלי (ששימש גם כסבון וכנוזל כביסה), מברשת שיער קטנה, משחת שיניים ומברשת שיניים, קרם לחות קטנטן, כפכפים שמתאימים גם לרחצה, מגבת טיולים.
מצלמה וציוד נלווה – כ- 2 ק"ג. מי שאינו צלם נלהב כמוני יכול להפחית מאוד את המשקל בסעיף זה..
מקלות הליכה.
שק איטום ודחיסה לכל פרטי הלבוש.
סה"כ, כולל המצלמה והתרמיל (אך לפני מים) – כ- 9.5 ק"ג.
לסיכום - טרק מהנה ביותר, בטוח להליכה, בעל מבנה גמיש (ניתן לפיצול גם לקטעי הליכה קצרים של כ- 4 שעות ביום) ומומלץ בהחלט!