גיחה 38 (22-23.4.11) מעין שביב לרכס מחמל
שמירת הרט"ג בחניוני הלילה בדרום היא ברכה. ניצלנו זאת בכדי לעשות גיחה דו-יומית, הפעם להר הנגב.
התחלנו בעין שביב, היכן שסיימנו את הגיחה ה-11 באפריל אשתקד
למען האמת, חששנו משטפונות באותו היים, ואף שקלנו תכנית חלופית בהרי אילת. אך בבוקר (לינה אצל המלאכית החביבה במשאבי שדה) היו שמיים בהירים, וגם אם היה יורד גשם - היינו כבר מגיעים לראש מעלה זיק ולשם שום שיטפון לא מגיע.
הטיפוס במעלה זיק הייתה קשה פחות משזכרתי, אולי בשל מזג האוויר הקריר. עלייה לא מי יודע מה קשה, מרפסת קטנה עוד מאמץ והנוף של בקעת צין נפרס מתחתנו
המשך עלייה קלה עד לראש מעלה הג'יפים.
את התמונה הזו אני אוהב
מראש מעלה זיק רואים מקומות רבים בהם הלכנו כמו מעלה שביב היורד למעיין מצפון-מזרח, חוד עקב (רואים בבירור את נתיב הירידה של שביל ישראל להולכים מצפון לדרום) וכן את גבעת מדור והכרבולת, אליהם אולי נגיע בשנה הבאה. הר צין נראה אף הוא בבירור.
הליכה ארוכה על דרך ג'יפים. דרכי ג'יפים הם הבעייה הגדולה שלנו. אלון שונא ללכת עליהם. הוא מתעב אותם ונעצר כל מאתיים מטרים ומסרב להמשיך. למזלנו הגיעה קבוצת משפחות מרמת השרון העושה את השביל עם ילדי כיתה ח' . אלון ראה כמה ילדים קטנים יותר הולכים, ושינה את דעתו. אחד ההורים אף זיהה את אלון מהפורום, והילד הנרגן פשוט קיבל טורבו ולא רצה לסיים. בשלב זה נורית הגיעה עם הג'יפ והחליפה אותי על ציר הנפט. התמודדות עם אלון בדרכי ג'יפים זו ההתמחות שלה. אני לקחתי את אחד הילדים מהקבוצה שהיה זקוק לפינוי אל חניון חווה ואלון המשיך כאילו לא קרה כלום. סיימנו בחניון חווה העליון בדיוק כשהתחיל לטפטף.
ביציאה מהשטח למצפה הגשם התגבר, ואיתו באה קשת מעל רמת נפחא.
לתחילת היום השני הצטרפו אלינו חבר הפורום הייקר ומשפחתו, שעשו את המסלול המעגלי הצפוני יותר..
יורדים אל הנחל . מתחילים ללכת לאורכו, והקניון היפה הזה נשטח למרגלותינו.
אתמול נפל מטייל בנחל חווה, עד כי היה צורך בחילוץ של 669. כנראה במקום הזה.
וזהו גב חווה היפה, מקום מעולה לשכשוך.
מקירות הקניון מזהה הייקר שיכרון זהוב (מישהו רוצה תה צמחים?), וכן כמה פרגים וכמובן - שיחי פיקוס התאנה הבוקעים מן הסלעים.
חוזרים לנחל, נפרדים מהייקר ומשפחתו וממשיכים במעלה הערוץ המבולדר.
הצבעים כאן מתחלפים
אלון מתמודד עם בולדרי-ענק, הנדמים לקוביות-משחק של גזע נפילים אשר הטיחו אותן אל הקרקע. פה ושם הוא מנסה להיות כהרקולס, מפלס דרכו באמצעות דחיקתם הצידה.
את המפל הענק הזה הוא הקטן, בקושי מטר ושלושים, טיפס בדוך ללא שום בעיה. אני חטפתי שם מכה אדירה בברך.
איזה נחל יפה. הערוץ המסתורי מגיע לקיצו. נותר רק לטפס אל-על. מבט אחרון לאחור. כשאני מסתובב להמשיך - אלון כבר בחצי הדרך למעלה. אנחנו עולים בינות לסדקים יפים שאלון מעולם לא ראה כדוגמתם. הוא מטפס עד הסוף, נעזר ביתדות.
הנוף למעלה אדיר. לראות את הסדקים מלמעלה, ולהתענג על כל ס"מ של טיפוס. אלון אוהב את המדבר, את הנוף הפראי והקטעים האתגריים. את נחל חוה הוא אוהב במיוחד.
ממשיכים ללכת על רמת המדבר, קצת עליות, ירידה קטנה לדרך ג'יפים וחזרה לציר הנפט.
אני מחליט שמצב הברך מהמכה לא מי יודע מה, וכדאי לותר על הירידה במעלה מחמל. אנו מבחינים בשיירת ג'יפים ומנופפים לה. דני מרמת גן ומשפחתו הכניסונו לרכבם וקיבלנו מסע אל לב המכתש דרך מעלה נוח. לצערי אין תמונת סיום במצד מחמל (מיהרנו להיכנס לג'יפ) מלבד זאת בה נראים מעלה מחמל ודרכי הג'יפים.
נתונים סיכומיים
סה"כ לגיחה זו על השביל: 20 ק"מ
סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 360 ק"מ
סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)
סיכת כסף-הוענקה מעט לפני יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)
סיכת זהב-הוענקה באורון (4.3.2011)
יתרת מרחק לסיום השביל - 640 ק"מ לערך.
נתיי40659.642337963