גיחה 53 (17.3.12): ממפער המכתש הקטן לנחל עקרבים

קור אימים, העצמות קופאות - במילים  אחרות מזג אוויר מושלם לגיחה מדברית לא קלה.  ליתר דיוק - מבחן אמיתי לריאות המפוחמות שלי ולרגליים הקטנות של אלון. היום אנו מתמודדים עם  אחד המבחנים של השביל בה"א הידיעה.

את הלילה עשינו אצל רעות, מלאכית השביל המקסימה מכפר הסטודנטים של דימונה. מקוה שמיני התרגימא שהותרנו ערבו לחיכה. אלינו מצטרפים "הייקר", חבר הפורום ובנו - צמד אתלטים בחסד עליון.

אחרי שראינו את נועם  עולה על רכב בדרכו לצבוט את הלחיים של הבן המקסים שלו, אנו מתחילים את המסע במפער המכתש או בעברית "שער אשמדאי". עוברים את עמוד החשמל, שעליו יענקל'ה ממליץ להתבונן ולחפש את שרידי השטפונות. אלון מחייך. האם יחייך גם בסיום?

הליכה של כחצי ק"מ וחוברים לשביל לא רחוק מתחנת השאיבה.

ההליכה במכתש נעימה ומלאה בהפתעות. אמר מי שאמר כי המכתש הקטן הוא היפה מבין מכתשי הארץ, ואני נוטה להסכים איתו. אנו מתפעלים מהצבעים היפים שמלווים אותנו, ותצורות הסלע  המספקות לנו פסלים סביבתיים כמו כבש של קדישמן שעליו ציפור אבן.

הייקר מספר כי יש הטוכנים שצמח זה הוא ה"מן" שאותו אכלו בני ישראל במדבר. בין פרחיו הנקביים ניתן למצוא גרגרים לבנים ומתוקים. אלון טועם את הצמח ומסכים כי אכן טעמו כצפיחית בדבש. מכל עבר צצים כל מני פינות חמד כמו ה"קניון האפור". אלון נח על "הספה האדומה" בעוד הייקר מכין תה העשוי מעלי צמח הכוכב, שטעמו מזכיר אפרסק רענן.

לפני היציאה מערות נחל חצרה המנקז את המכתש, אנו עוברים בקניון אדום וחולי, שבו שולט מקור החסידה הפורח בשיא תפארתו. סלע צור בצורת כף יד מנופף לשלום.

הייקר בודק ערוץ מבולדר בעוד אנו ממשיכים על השלוחה. הוא יודע לעשות חיים, למצוא נקודות-חן מסביבנו ולבחון אותם, כמו את הדייק המרהיב וכן את "לב המאפליה". אני נהנה מיופיו הפנימי של המכתש.

הילדים, מה יש לומר, חברים טובים. מסתודדים וממתיקי סוד - ושלא אעז להפריע להם. הם מביטים באתר החולות הצבעוניים ובנ.ג. 126 ומתפעלים מהיופי. עד מהרה אנו בתחתית מעלה עלי הידוע כאחד הקטעים התלולים והקשים. הפרש גבהים של כ-300 מ' על כקילומטר.

עוד כוס תה, כריך קטן ומתחילים בטיפוס. טוב, תלוי אך אתם מגדירים טיפוס. הייקר, בנו ואלון שלי פתחו מבערים עלו למעלה בדילוגים ובשירה תוך 55 דקות.

חצי שעה לאחר מכן ...

ככה זה כשסוחבים עשרות קילו עודפים על ריאות מעושנות.

והנה קצת מתמונות מעלה עלי: המעקה על הסכין, אחד מן המאובנים שממתינים למטיילים, מבט למטה בחצי הדרך, מדרגות על הדרדרת, קטע מרפסתי קטן וחביב, "סדק סדק תרדוף" (משפט אלמותי של דודו טופז זצ"ל), וזו נורית המצלמת אותנו מלמעלה.

תמונות נוף מלמעלה לא יצאו לנו, נסתפק בזו שצילמתי במהלך הטיפוס

מבט הניצחון של הילד שכבש את מעלה עלי

ממשיכים בכיוון חניון הלילה. אלון כבר נופל מהרגליים מרוב עייפות. התכנון היה לסיים בכביש 227 והוא מסרב להמשיך. בנו המקסים  של הייקר מצטרף אליו כאקט אצילי של חברות, אך יותר רחוק מכאן אלון שלי לא מסכים להמשיך.

נתונים סיכומיים:



מרחק הליכה ליום זה: 9 ק"מ+0.5 מנהלי

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 498 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה מעט לפני יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

סיכת זהב-הוענקה באורון (4.3.2011)

השרשור ננעל - המשך עלילותינו על השביל -

http://www.hike.co.il/posts/t68122-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%99