... עד שתיגמר הסופה, לא לדאוג ;)
שביל ישראל קצת הפתיע אותנו בתור זוג של קרטופלי כורסא אבל עמדנו בו בגבורה...
ביום הראשון עשינו לא מעט טעויות וסיימנו אותו ממש בשקיעה עם הפסקה אחת בלבד לפני העליה למעיין ברוך. במעבר מים השני שנראה לנו בלתי עביר בעליל (היום אנחנו יודעים שהיינו פשוט צריכים לעבור לסנדלים וללכת דרך המים...) עברנו מהצד בזחילה בבוץ במעיין מאורה של שיחי פטל (לקח שלושה ימים לכל החתכים להפסיק לשרוף...)
הקמנו אוהל ליד החניה של האנדרטה וגילינו על בשרינו שהרצפה בtarptent מאוד חלקה... המזרונים שלנו פשוט החליקו למטה וכל הרצפה עצמה החליקה על הtyvek שפרשנו מתחתיה...) בקיצור - האוהל צריך לעבור טיפול מונע החלקה עם סיליקון (לפי הנרי...)
ביום השני התארגנו לאט מדי והיינו תשושים אחרי הלילה חסר השינה שהיה לנו והחלטנו לקחת יום חופש למרות שזה נורא ביאס אותנו. הלכנו לבית הקברות של כפר גלעדי ולסיור בתל חי ואת הלילה העברנו באכסניית תל חי.
בבוקר קמנו מוקדם ויצאנו ליום השני. משום מה הכניסה דרך המכללה נפתחת רק ב9 אז היינו צריכים לעלות לתחילת שביל הפצועים... היום היה נהדר והנוף היה מרשים למרות האובך.
הגענו בסביבות 4 לנחל קדש. לא היה לנו מושג למה אנחנו נכנסים וסיימנו עם אור אחרון כשיצאנו בזחילה לפני העיקול האחרון וברחנו לכיוון כביש 886...
ישנו בחדר מטיילים ברמות נפתלי.
היום השלישי היה נהדר גם כן וסיימנו אותו בצימר בדישון. סימון השבילים ליד מפעל האריזה גרוע במיוחד ואיבדנו אותו לחלוטין, בחור שעבר שם אמר לנו שזה קורה לכולם ושצריך להמשיך עד העץ למטה... בשביל שיורד למטה פגש אותנו חקלאי נחמד ונתן לנו כמה קלמנטינות טעימות במיוחד שנקטפו זה הרגע.
נחל דישון היה מקסים ושופע מים, חציות הנחל כבר הפכו לנו לשגרה, את חלקן שרדנו בזכות הגורטקס על הנעליים ואת חלקן עברנו בסנדלים כאשר לא היה מעבר רדוד מספיק.
היום הרביעי היה קשה - תפס אותנו גשם והיינו קצת איטיים במעבר לציוד גשם אז נרטבנו, המשכנו עד מעביר המים של כביש 899 אותו לא עברנו כי זה נראה לנו כמו התאבדות אז חזרנו למתקן מקורות ושם ניסינו לתפוס טרמפים לברעם (ביררנו טלפונית ויהודה מברעם אמר שנוכל לבוא)
בסוף התחלנו לעלות את הכביש המסוכן (אין שוליים) וטנדר משטרה שהגיע ממול עצר לנו ולקח אותנו לברעם.
חדר המטיילים בברעם פשוט מדהים! יהודה איש מקסים והתנאים בחדר פשוט ברמה. הכל נקי, מסודר, יש כריות, מצעים, מגבות, סבונים ושמפויים, שמפו לכביסה ידנית, חימום מרכזי, מים חמים, מצרכים בסיסיים שיהודה הביא (לחם, גבינות, חלב, ירקות וכו'...) ובנוסף הוזמנו לארוחת שישי שהיתה מדהימה. היה שווה במיוחד.
באותו יום גם אחי הצעיר הצטרף אלינו להליכה של מחר.
בשבת המשכנו את נחל דישון + יער ברעם ועלינו לבית ספר שדה.
הגענו בסביבות 2 והיינו בטוחים שלא נספיק לעלות את שארית הר מירון ולרדת למקום בו אפשר לחנות (בדיעבד היינו עושים את זה כמו גדולים...) וזה קצת חבל כי ביום שבת היה מזג אוויר מדהים וראות מעולה (כל שאר הימים היה אובך).
ישנו בבית ספר שדה מירון (נורא מלוכלכך ועם מקלחת לא שמישה). בבוקר לאחר מכן המשכנו הלאה והגענו שוב בסביבות 2:30 למושב מירון. נאמר לנו שלכובס לא נגיע ושאולי נוכל לעלות בעליה של שכווי. ויתרנו והלכנו לישון בצפת אצל מלאכים נחמדים (ניצן ואביגיל) שאפילו עשו לנו כביסה!
המשכנו למחרת מנחל מירון וכשהגענו עד כובס (בסביבות 13:30) נאמר לנו על ידי לייזר הפקח שצריך לצאת מהשמורה עד 16:00 ושאם אנחנו לא זריזים במיוחד לא נספיק לעשות את שארית העמוד העליון... עלינו בכובס ואחרי שעלינו החלטנו ששם אנחנו לא יורדים (עוד נשאר בנו איזשהו רצון לחיות...) אז ויתרנו על שארית העמוד העליון ביום שלמחרת.
באותו לילה יישנו בחדר זוגי באסנט ואכלנו ארוכה דשנה במסעדת האר"י 8.
בבוקר לקחנו מונית לכביש 85 והגענו דרך דישון התחתון למגדל. חיפשנו איפה להקים אוהל ואפילו צעדנו עד חוף תמר רק כדי להבין שרוצים מאיתנו 80 ש"ח להקים אוהל רחוק מהחוף ומהשירותים.
וויתרנו והלכנו חזרה למגדל. החושך התחיל לרדת והיינו מיואשים אז חיפשנו כבר צימר, כולם היו יקרים ולא רצינו לשרוף שוב פעם הרבה כסף... פתאום הגיעה מישהי נחמדה ושאלה אם אנחנו מחפשים צימר, אמרנו שכן והסברנו שאנחנו צריכים משהו פשוט וזול להעביר בו את הלילה. היא אמרה שלה יש צימר נחמד ושהיא תיתן לנו אותו במחיר טוב (באמת זול משמעותית מכל ההצעות האחרות שקיבלנו...) אז יישנו שם. זה גם יצא בסדר כי הסתבר לנו שזה Valentine's day...
היא הקפיצה אותנו מהצומת ובבוקר חזרה לצומת.
הלכנו לפז ומשם עלינו את הארבל, העליה היתה קשה (במיוחד הטיפוס לפני הייתדות) והחלק עם היתדות דווקא היה פשוט יחסית.
המשכנו בדרך ולקראת ערב הגענו לסוף היום. אבא שלי הגיע בתזמון מושלם להחזיר אותנו הביתה עד שהסופה תירגע ועכשיו אנחנו בבית.
זו היתה חוויה נהדרת ולמרות שכל הגוף כואב לנו אנחנו לא יכולים להמתין עד שהגשם ירגע ונוכל לחזור לשביל.
לקחים עד עכשיו:
1. אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שאנחנו מתארגנים לאט מאוד.
בלילה שיישנו באוהל לקח לנו כמעט 4 שעות לקום, לקפל הכל, להכין ארוחת בוקר, ללכת לשירותים ולהתחיל לצעוד... בלילות בלי אוהל ושק"שים לוקח לנו בערך שעה שגם זה הרבה יותר מדי (אנחנו צריכים להדביק moleskin על היבלות והsoon to be יבלות ועוד כל מיני דברים, עדיין - זה יותר מדי זמן)
2.יישנו בד"כ רחוק מהשביל. אנחנו חייבים להעביר יותר לילות באוהל קרוב ככל הניתן לשביל. המטרה היא להתחיל לצעוד באור ראשון (אנחנו עד עכשיו יצאנו כמעט כל יום חוץ מהיום השני בסביבות 9...)
3. החזרנו חלק מהציוד עם אח שלי - את הGPS, את הסיר השני בו לא השתמשנו ודברים קטנים נוספים
4. אני נאלץ בעצב רב להשאיר את המצלמה בבית. זה לא ה2.2 ק"ג שמפריעים לי אלה העובדה שהתיק הכי נוח שהצלחתי לארגן יושב לי על הבטן ומסתיר לי את הרגלים. בירידות ועליות טכניות יותר זה נורא מציק ומסכן אותי והפתרון של לדחוף אותו לתיק גם מסובך וגם הופך את המצלמה למשקולת יקרה מאוד של 2.2 ק"ג (היא לא שמישה שם בכל מקרה...)

זהו.
שהגשם יימשך כמה שימשך (גשם זה טוב) אבל שלא יגזים... אנחנו רוצים לחזור...

תודה על ההקשבה ומקווה שלא חפרתי יותר מדי...GibsonLP40954.8723842593

אני מקווה לקרוא בקרוב על המשך הדרך שלכם.

תודות לכולם.

היו כמה סיבות להתחלה מצפון:
1. כושר לא מספיק (למרות כל ההכנות).
2. מדובר בטרק הראשון של שנינו, למעשה לא עשינו שום טיול רגלי מתקופת הבית ספר (שנינו בתחילת השלושים שלנו... do the math...)
3. חוסר הכרות מוחלט שלנו עם היכולות שלנו, החל מסיבולת בעליות וירידות עם תרמילים עמוסים ואפילו בכמות המים שאנחנו שותים (מסתבר שאישתי לא שותה הרבה יותר מחצי ליטר מים ביום ואני שותה בשקט 3 ליטרים...)
4. הרבה יותר "רומנטי" לסיים בירידה לאילת מאשר באוסישקין.

אגב - אחרי כל הקיצוצים המשקל היבש שלנו ירד לכ7.8 ק"ג כל אחד.GibsonLP40955.8880787037

נראה שחוץ מהחוויה זו היתה תקופה של תשלום שכר לימוד. מה שכן כבר צברתם חוויות שבד"כ לא צוברים במשך שנים, וזה טוב.

רק הערה קטנה: שעה התארגנות בבוקר לשניים זה ממש לא יותר מדי