זהו שרשור שביעי המסכם את מסעו של אלון בן ה7 על שביל ישראל, מסע שהתחיל באוקטובר 2009.

שרשור ראשון:

שרשור שני:

שרשור שלישי:

http://www.hike.co.il/posts/t66660-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8---%d7%97%d7%9c%d7%a7-%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99

שרשור רביעי:

http://www.hike.co.il/posts/t67043-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8---%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%a8-%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%99

שרשור חמישי:

http://www.hike.co.il/forum_posts.asp?FID=8&TID=7192&PN=1&TPN=1

HarmonicWave כתב/ה:

נהדר!

מסלול יפה.. אין ספק שהמחצית השניה של השביל תסיים מהר מהראשונה עם הגברת הסיבולת של אלון (האם אתה תוכל לעמוד בקצב ? )

צחוק צחוק, אבל הילד תופס כושר נהדר. הוא מתייצב על קצב של 2 קמ"ש (גם בקטע האיטי הזה), ובזכותם של הייקר ובנו עבר הקטע ללא בעיות מיוחדות.

הוא מתאמן פעמיים בשבוע, עוד קצת ספורט בבית הספר ובהפסקות לפעמים רץ ועושה שכיבות סמיכה.

את מעלה עלי הוא טיפס לפני שבועיים ב55 דקות (לי זה לקח עוד 30 דקות).

בתחילת השנה די חששתי ממסלולי דו-ספרתיים אחרי שקיץ שלם אלון קורקע בשל שברי מאמץ . לי נראה שהחלפת נעלי הליכה מ"אדידס" ל"קולומביה" עוזרת לו להתמודד טוב עם קטעים כאלה.

יש בשביל 4 קטעים בני 12+ ק"מ ללא נקודות יציאה (מלחן-שחרות, מזרח הרמון, מעלה חצרה וכנפן-חימר), וזה שהוא עשה אחד מהם בהחלט מעודד.

נקווה שעד היומולדת ה-10 שלו שזה בעוד שנתיים וחמישה ימים, נשלים את השביל. החורף האחרון שבו הייתי מאושפז פגע קשות בסיכויים לעשות זאת. רק אביב קריר אולי יציל במשהו את עונת המדבר המחורבנת הזאת. מקסימום נלך בדרכי ג'יפים בלילה עם פנסים.

גיחה 54 (13.4.12): מערד למרגלות רכס זוהר

הפסח הזה היה יבש מבחינת טיולים. אני עבדתי בחול המועד ובשני ערבי החג ונורית חטפה וירוס עם חום ודלקת גרון שהשבית אותה וקצת הדביק אותנו.

למרות זאת יצאנו בשישי לגיחה קצרצרה באזור ערד, כדי שלא נרגיש כאילו החד עבר "על ריק".

מתחילים בכניסה הצפונית לערד, היכן שסיימנו את  הגיחה ה-47 בנובמבר האחרון

אלון מסיים לכרסם את כריך החביתה ואנו מתחילים בהליכה בדרך חברון. עוברים את כיכר היעלים שמאחוריו מסתתר הקניון, ובמדרחוב קונים ארטיק אננס מרענן.

מהכיכר הדרומית מתחילים לרדת אל המדבר. עוברים קבוצה של עצים שניטעו בראש נחל יעלים.

מביטים אחורה לכיוון ערד. שמאלה מאיתנו מזדקרים הרי מואב ומתחתיהם מה שהיה עם ים המלח. ריח נהדר של מרווה, אזובית המדבר (זעתר) ופריחה של שיכרון זהוב. והנה, הגרסה המדברית של האריה השואג.

יורדים לאפיק נחל יעלים המתפתל במקביל לכביש 31

את פנינו בנחל מקבלים המוני קחוונים בכל הסוגים שעליעהם מפקח בן פרג סגול. לידם - סלע החייזר

והנה מכונית שודים שהידרדרה לערוץ

ההליכה בנחל יעלים לא נוחה במיוחד ואיך לומר את זה בעדינות? המקום לא הכי נקי שבעולם. מדי פעם נפתחים חלונות נוף כמו זה שכאן. עשרות המערות שמסביבנו כאילו ממתינות לחוקר שיחשוף את צפונותיהן (טוב, אחרי שהבדואים בדקו אותן בדקדקנות מן הסתם לא תהיינה "צפונות").

שדה פרגים מפתיע מתגלה מימיננו. ריכוז כה גדול של פרחים אדומים במדבר תמיד עושה טוב.

ממשיכים ללכת בנחל, אלון תופס מנוחה על הקיר הקניוני המוצל קמעא, וממשיכים.

אלון עושה קולות של עייפות. בהתחלה אני לא כל כך מאמין אבל משתכנע שמשהו קצת מפריע לו. השביל עוזב את הנחל, מטפס על שלוחה של רכס זוהר ומגיע למאגורת יעלים היבשה. ממנה ניתן ללמוד על הדרכים של יושבי המדבר לא לאבד אף טיפה במדבר.

אנו מסיימים במפגש עם כביש 31

בדרך חזרה אלון נרדם בתל ערד כך שבאמת משהו הציק לו, כנראה נדבק מנורית.

נתונים סיכומיים:

מרחק הליכה לגיחה זו - 6 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 518.5 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה מעט לפני יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

סיכת זהב-הוענקה באורון (4.3.2011)

תודה על המחמאה, אם כי התכנון היה לסיים במנחת. אלון הרגיש לא הכי טוב ונאלצנו לסיים במסעף כידוד.

והיו שם קצת יותר מ10 פרגים (בסביבות 60-70( רק שלי לא הייתה סבלנות למצוא זווית נוחה לצלם.

החלמה מהירה לאלון.

גיחה ב55 (5.5.12): מחורבת חומימה לגשר ברעם (כביש 899)

את הלילה עשינו ביראון, החלטה שבדיעבד התגלתה נבונה. אלון זכה ב-10 שעות שינה רצופות וחזקות, שבסיומן התעורר נטול כאבים ורענן.

למרות זאת, לא לקחנו סיכון ואת הקטע אותו היינו אמורים לעלות, עשינו בירידה. אלינו הצטרפו חבר הפורום "הייקר" ושני ילדיו, מה שאפשר לאלון להנות מחברתם וכמובן - גם הקפצת רכבים.

את פנינו מקבל צבעוני צהוב, פרפר יפה שלא נרתע מחברתנו.

אלון בודק שוב את המפה ליד שלט השביל ואנו מתחילים לרדת. עובדים ליד חורבת חומימה, שפרושה חורבת היונה הקטנה (או חורבת יונית), מביטים בפסגת המירון ונבלעים בתוך היער.

הילדים מנווטים היום, ואנו הולכים מאחוריהם. אחרי בוסטר מירון אנו מוצאים עצמנו עולים לאורך גדר בקר, ורק לאחר רבע שעה של טיפוס נוכחנו לדעת שטעינו בדרך, וכי אנו נמצאים ליד נ.ג 806.

"אם כבר-אז כבר"- אנו עולים לראש ההר וזוכים בנוף מרהיב של החרמון, רמת דלתון וקרן נפתלי.. גם בירידה התברברנו ומצאנו עצמנו צועדים בשביל, אך לכיוון ביס"ש הר מירון...

לבסוף מצאנו את דרכנו ואנו עושעם את דרכנו אל נחל צבעון.

חוצים את כביש 89  ליד שלט השביל.

ליד הכביש הייקר מזהה את ורד הכלב, פרח יפה ונדיר בארצנו .

הולכים בהתחלה בדרך עפר רחבה, ליד פריחה יפה של סייפן התבואה  ואפילו נורית אסיה.

חולפים על פני שער בטון מסתורי. מישהו יודע למה הוא שימש?

קצת אחרי השער אנו יורדים אל הצבעון, לאחד הקטעים היפים ביותר של שביל ישראל בצפון.

השביל כאן עובר בתוך סבך צפוף וחשוך של עצים. לאלון זה הזכיר את נחל קדש, אם כי השיפוע כאן מתון בהרבה.

ממשיכים ללכת לצד הצבעון ונהנים מהמסלול, הצל והאווירה.השביל חוצה את הצבעון ולעינינו מתגלה מחזה יפה של נוף גלילי - נחל דישון וגבעת חלב.

הדישון כאן יבש אך תוך זמן קצר של הליכה מגיעים לקטע בו המעיינות שלצידו מזרימים אליו מים.  

במפגש של הדישון עם נחל גוש חלב גולש מהגבעה עדר גדול של צאן. הילדים נכנסים לשכשך במים ולפתע קורא לנו הייקר שרואה המלטה של עז.

עד שכיוונתי את המצלמה כבר נולג גדי שחור שיצא רטוב כולו, והעז כורעת פעם נוספת ומוציאה את השלייה.

חוויה אמיתית!

הילדים חוזרים לשכשך במים, ונהנים מהמפלון הרטוב הקטן שבמפגש הנחלים. אחרי דקות ארוכות של כיף יוצאים מהדישון מתנגבים וממשיכים בדרכנו.

השביל חוצה כאן את הנחל מדי פעם, אך המים לא עמוקים וניתן בנקל לצלוח אותו ללא בעיות.

עוברים שני עצי תות (ללא פירות), שבצל אחד מהם מתרכזת קבוצה של שביליסטים.

תוך זמן קצר מגיעים לגשר הגישון על כביש 899 (גשר ברעם), היכן שסיימנו את הגיחה ה-46 באוקטובר האחרון

נתונים סיכומיים:

מרחק הליכה לגיחה זו - 12.5 ק"מ

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 531 ק"מ

סיכת ארד-הוענקה בעוספיה (9.1.2010)

סיכת כסף-הוענקה מעט לפני יום ההולדת ה-6 של אלון בעין עקב (4.4.2010)

סיכת זהב-הוענקה באורון (4.3.2011)

נתי צודק וזה צבעוני ולא זנב סנונית.

אם כי המראה הכללי והאזור בו צולם מרמזים כי סביר יותר שזה צבעוני קשוט ולא צבעוני צהוב.

לכל העוקבים אחרינו - הצטבר פיגור בדיווחים על הטיולים בעונת הקיץ. בימים הקרובים אעדכן את החסר.

גיחה 56 (19.5.12): מקיסריה לבית חנניה

הפעם לא היינו לבד. טיילנו עם  עוד שלושה: יענקל'ה, נכדתו הגדולה ליבי וביתו השעירה שמחה.

מתחילים בכניסה לגן לאומי קיסריה

יום אביבי חם, אידיאלי להליכה על שפת הים, בייחוד למי שאוהב את הבריזה הנעימה שמגיעה מכיוון מערב.

אנו מקיפים את קיסריה העתיקה מבלי להיכנס לגן הלאומי. עד מהרה אנו נכנסים לתוך אזור חולי, היורד אל הים. יענקלה מגלה המון תושיה, מיומנות וכוח בניווט העגלה על גבי משטח שאינו נועד לעגלות. אם הוא צריך רעיון לקריירה רביעית שווה לו לשקול את האפשרות לשמש פורטר בהרי נפאל.

אלון עולה לבדוק את השטח, ומתצפת על הים היפה. עוברים לצד אמת המים, ועד מהרה מגיעים לחוף האקוודוקט.

וזו ההזדמנות לצלם את השביליסטים הצעירים והשעירים. התמונה שצילם יענקלה אפילו יותר יפה.

 ההליכה על החוף הייתה מהנה למדיי, למי שלא סוחב עגלה איתו.

אלון בודק את המים, וכולנו נהנים לראות כיצד המים מתנפצים על הגלים.יענקל'ה תופס בעדשה דייג שהלך דרומה הציג לראווה את השלל הכבד של מלאכתו.

מגיעים לחוף ג'יסר אל-זרקא. מה יש לומר? פוטנציאל עצום להקים מועדון דיג, צלילה ושיט בחוף המקסים הזה.בינתיים לא נותר לנו אלא להתבונן במעגן הציורי והיפה, ולקוות שהמקום יתפתח.

אנו סוטים מהשביל ועולים לתל תנינים. כאן הייתה עיר רומית שנקראה "קרוקודילופוליס", עיר התנינים על שם נחל התנינים שלמרגלות הגבעה. המקום מוזנח ומטונף, אבל זה לא מפריע לאלון ולשמחה לתפוס זולה ולהינות מהנוף, וממראה הדייגים והשחיינים שלמטה.

וזהו הנוף הנשקף מראש תל תנינים צפון-מזרחה לכיוון הנחל והכפר.

יורדים מראש התל אל שפך הנחל.

וזהו הגשר של נחל התנינים, ג'יסר אל-זרקא בערבית, שעל שמו נקרא הכפר. הוא נבנה לרגל ביקורו בפלשתינה של הקייזרהגרמני  וילהלם , ביקור שבמסגרתו נפגש עם הרצל.

הולכים מעט לאורך הנחל, ואז עוברים שער המוביל אל הכפר.

לא נתקלנו בשום עוינות מהתושבים המקומיים, ההיפך. שביל ישראל עובר שם וכבר 17 שנה האנשים רגילים לראות מטיילים המסתובבים להם ברחוב הראשי.

במהומות אוקטובר2000  נרצח על כביש 2 באזור הכפר נהג מזריקת סלע אך אינני זוכר מאז תלונות של מטיילים או שביליסטים על עוינות מצד התושבים.כתבה על הכפר, שימו לב מה הם חושבים על השביליסטים שהפכו מזמן חלק מהנוף.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3917022,00.html

הקפה האיטלקי המוזכר בכתבה הוא אותו האספרסו ששתינו. "בית הקפה" המצולם אינו אלא"חומוסיית התנינים" המעניקה לשביליסטים חותמת על דרכון שביל ישראל. שם כמובן קיבלנו חותמת על הדרכון של אלון.

אחרי שסיימנו ללכת לאורך הכפר, הגענו לגשר מתחת לכביש 2 ויצאנו מג'יסר.דג גדול נפרד מאיתנו לשלום ואנו בשדות הולכים לאורך אמת המים. יענקל'ה לא מתאפק ומוציא עוד צילום משובח של השלושה.

נחל עדה זורם (טיב ומקור המים אינם ברורים). נקודת הצליחה מבטיחה מעבר יבש פחות או יותר, ושמחה אף שותה מהמים בשקיקה. שלט מסביר היכן אנו נמצאים.

ממשיכים ללכת לאורך האמה ומגיעים לשלט המספר כי הלגיון העשירי היה זה שבנה את האמה.

מסיימים בכניסה לבית חנניה, היכן שהתחלנו את הגיחה ה-42 ביוני 2011.

נתונים סיכומיים

מרחק הליכה לגיחה זו - 7 ק"מ


סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 538 ק"מ 

נתיי41195.6551851852

נערך ע"י מנהל יום ראשון 29 מאי 2016 10:25:18(UTC)  | סיבה: לא צויינה

גיחה 58 (28.7.12): מעופר למצפה עופר

השבת האחרונה של יולי היתה ממוצעת לעונה, אולי קצת פחות. סיבה טובה לצאת לטיול קצרצר באזור הכרמל. עימנו בהופעת בכורה המצלמה החדשה (אפשר לראות אותה על צווארי).

תחילת ההליכה בשביל רחב ונוח. עוברים במקביל לכרם זיתים ומגלים מזרקה חדשה ומרעננת, ממש מול הכניסה ליער חוף הכרמל.

ההליכה ביער הייתה הקטע היפה ביותר לאתו היום. תחילת הירידה לבקעת שיר הזכירה לאלון את נחל צבעון.פה ושם מדלגים על אורן כרות ומגיעים לערוץ מעט תלול אך מרהיב ביופיו. אלון עט על הערוץ כמוצא שלל רב, ועיניו ברקו כשעבר את המפל הראשון (בסידרה של שלושה).

השביל יוצא כאן מהערוץ ומגיע לנקודת מנוחה שארגנה קק"ל למטיילים.הפינה לזכרו של נועם בהגן, וכמוהו השביל כאן הנקרא "שביל נועם". אלון שמח לנוח תחת הצל, אך שמח עוד יותר לחזור לערוץ. עוברים מפל נוסף, ולאחריו מפל שלישי תלול יותר. הילד התאכזב לגלות כי הקטע האתגרי הסתיים ואנו בתחנת קק"ל בבקעת שיר, שם דיווחנו על הצינור המפוצץ.אנו מתבוננים במפת היער ומתאפסים על האזור. ממלאים מים, משוחחים עם היערן התורן ומתבוננים בעמודי ההנצחה שליד המשרדים.

זה לא נעים לראות שביל סגור. הקטע כאן נחסם ואנו מאלתרים מעקף ומתחילים בעליה לכיוון גבעת שלוחית. מתחיל להתחמם, ונופו המרהיב של הים אין בו לצנן את האוויר. אך אלון עומד במבחן ולמעט עצירה אחת להתרעננות, אנו מגיעים עד מהרה למצפור מוטי שרון.

מנוחה קלה ואנו ממשיכים בעליה. הרוח החלה מנשבת והצל מצוי כאן בשפע. מראש גבעת שלוחית נשקף נוף יפה לכיוון המוחרקה.

פעם קראו לחניון שבגבעת שלוחית - חניון הסוסים. היום יש לו שם חדש, מסחרי קצת יותר. ועל כך נאמר "טוב שם טוב משמן טוב". במצפור סיגי הסמוך אפשר לראות את הים.

אנו שומעים רעשים מוזרים, ומתגלה לנו כאן שמקורם במחנה קיץ של תנועת הצופים. ממשיכים בכיוון המחנה, יורדים במה שהיה פעם שביל אש ומגלים אוטו גלידה עמוס בכל טוב. אלון מגלה את מה שיודה מומו ובנצי יודעים מזמן:  אסקימו לימון בקיץ זה מושלם.

עוד קצת ואנו בחניון שליד מצפה עופר. אלון אוחז בקרטיב ומנציח אותו בתמונת הסיום, היכן שהתחלנו את הגיחה ה-35 באפריל 2011.

נתונים סיכומיים

מרחק הליכה לגיחה זו -5.5 ק"מ


סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 548.5 ק"מ

גיחה 59 (25.8.12): מנחל אלכסנדר לחוף בלו ביי

יום אחרון של החופש הגדול, ואנו חוזרים אל השביל לחגוג את סיומו. גם הפעם מצטרפים אלינו יענקלה, ליבי ושמחה, ואנו מתחילים את היום בתצפית יפה על האלכסנדר

את פנינו קיבלו שפירית סקרנית על נר הלילה, פרחים של לפופית החוף, כמה מקבצים יפים של חבצלת החוף ועקבות טריים של נחש.

אחד המקומות המרשימים בשביל הוא שפך האלכסנדר, אליו כבר הגענו בעבר, אבל תמיד נחמד לשכשך שם ולדמיין כיצד העבירו לנמל האבטיחים שבתל מכמורת את התוצרת מאזור עמק חפר וצפון השומרון.

בחוף בית ינאי מתחילה למעשה הגיחה, שם סיימנו את הגיחה השמינית בפברואר 2010. עולים למצפה ההעפלה המשקיף למים וממשיכים על החוף.

קצת לפני חוף נעורים עוברים את האנדרטה לזכר אמנון פומרנץ, שנרצח בלינץ' בספטמבר 1990 . הוא היה אתלט מוכשר, בילה שעות רבות בים בגלישת גלים והיה בין מקימי המועדון הימי בחבצלת השרון שנשא את שמו. את האנדרטה בנה אחיו גיורא והיא מסמלת את אהבותיו לים ולמדינה. מועדון הגלישה הסמוך שם שתינו לימונדה ופנטה קרוי על שמו.

בדרך לנתניה נתקלנו בגירסה המקומית ל"פרש הבודד" והנה תצלום התקריב של יענקלה

חם היה באותו יום (סוף אוגוסט להזכירכם), ואלון התעייף די מהר.

סיימנו בחוף בלו ביי, יענקלה השיג מונית ומשם - בחזרה לרכב שהמתין לנו בחניון הנחל

תונים סיכומיים: 
סה"כ לגיחה זו - 6 ק"מ (מתוכם 1.5 שכבר עשינו בגיחה השמינית בפברואר 2010)

סה"כ מרחק שאלון עבר בשביל: 553 ק"מ

נקווה להמשיך ולספר על שאר הגיחות ככל שיאפשר לי הזמן הדחוק