כפי שכתבתי כאן בשרשור אחר, סיימתי לפני קרוב לשבועיים את החצי הדרומי של שביל ישראל - מתל קשת לאילת - 20 ימי הליכת יחיד, וחשבתי שראוי להודות בפומבי לאנשים הטובים שפגשתי בדרך:
לרועה הבדואי באזור נחל סד שמנע מחמשת כלביו מלכלות בי את זעמם.
לפקח שפגשתי בחניון לילה מצפה מכתש קטן, בא לשאול לשלומי ועזר לי להפטר משקית אשפה.
לאיציק מעוז - שאותו פגשתי מלווה טיול בחניון לילה נחל מדור, שהטמין מים בחניון גב חולית עבורי ועבור זוג נוסף, וסרב לקבל על כך תשלום.
למדריכי הטיול הנ"ל שהציעו לי עזרה בכל דבר.
לצוות העובדים של חאן דרך הבשמים, על האירוח החם והנכונות לעזור.
לזוג התיירים שחלפו על פני כשהלכתי מציחור לשזפון, עצרו, ביצעו פניית פרסה וחזרו כדי לשאול אם אני צריך הסעה. רגע מחמם לב.
להדס משיטים (אשראם במדבר) על קבלת הפנים החמה.
לשני האנשים שעשו קמפינג בחניון גב חולית ונתנו לי בקבוק מים קרים היישר מהצדנית שלהם. רגע קטן של אושר אחרי שהלכתי באותו יום למעלה מ-40 ק"מ.
להדר מהישוב שחרות שאירחה אותי בלבביות בזולה המגניבה של משפחתה, וגם העמידה לרשותי את יחידת הדיור של הוריה ומקרר שעזר לי מאוד. וכל זאת מעכשיו לעכשיו, ללא תאום מראש.
רבים מההולכים בשביל מתארחים אצלה ולא ברור לי למה היא לא נכללת ברשימת מלאכי השביל.
לעובדים במסעדה בפארק תמנע שאירגנו לי פיתה עם חומוס למרות שהמסעדה כבר נסגרה.
למארגני פסטיבל היוגה בפארק תמנע שבזכותם נהנתי (ללא תשלום) מערב מהנה שכלל הופעה טובה, מזנון חופשי ושתי כוסות יין.
לשומר המקסיקני ממכרות תמנע שצייד אותי בבקבוק מים קרים.
לחיילים מהמחסום בכביש 12 שאליהם הגעתי עם חשיכה - לא רק שהם לא ירו בי 
אלא גם קיבלו אותי יפה ואיפשרו לי למלא מים מהעוקב שלהם.
תודה לכל האנשים שעצרו לשאול אם אני צריך משהו, איחלו הצלחה או סתם נופפו יד לשלום.
פגשתי בדרך גם כמה אנשים פחות סימפטיים, אבל עליהם חבל להרחיב את הדיבור.