אהלן חברים יקרים,
אני חוזר מכמה שבועות בהליכה בשבילי הארץ ומתוכם גם בשביל ישראל.
עברתי חוויות לרוב, טובות ורעות, מצחיקות ומפחידות וכו'.
אך נושא אחד הטריד אותי במיוחד, או ליתר דיוק חוויה מסוימת שתקפה אותי שוב ושוב כשפגשתי מטיילים בכלל ו'שביליסטים' בפרט.
תראו, יש לטעמי שני סוגים של טיול (ותסלחו לי על הטרמינולוגיה אלא שאני חושב שהיא מצביעה על משהו עמוק ובסיסי), לראשון אקרא טיול שמשמעותו להגיע מנקודה Y לנקודה x, ויש דבר שאקרא לו מסע, שיכול גם לשלב בתוכו הגעה מנקודה y לנקודה x - אך אין בו חובה שכזאת.
כל המטיילים שבהם פגשתי, למעט כמה אנשים יקרים בודדים,
נהגו באופציה הראשונה, יצאו לשביל כשהם מצוידים בציוד יקר ברמות בלתי נתפסות עד להתאמת שרוך הנעל לחוט הכובע, רובם כבר ידעו בדיוק רב את המסלול שהם יעשו כל שבוע, איפה הם ישנו באותו יום, איפה יאכלו, ישתו קפה ויחרבנו קקי של בין הערביים. המצלמה כמובן תלויה על הכתף, ספרי שביל ישראל והסברים ממלאים את תיקם וכו' וכו'.
ובודדים, ממש אחדות, נהגו כמנהג המסע.
יצאו לדרך, ציוד טוב-בינוני, ראש פתוח, עיינים פקוחות כדי לראות את יופי העולם ולהללו, החולצה של היחידה מהצבא מבצבצת קרועה, אין צילצול פלאפון, אין תיקתוקי מצלמה לרוב, הספר של צבי גילת לאו דווקא מוכר להם וכו' וכו'.
אני מאמין שכבר הבנתם את הנקודה אותה אני מנסה להעביר.
טיול זו הזדמנות, הזדמנות למסע.
הזדמנות לניתוק של שעה או חודש מהעולם שבחוץ שאנו תמיד כ"כ מחוברים אליו, אפשרות לצאת ולגלות עולמות חדשים הן בחוץ והן בראשנו (ואם תשאלו אותי, שתי האופציות דבוקות אחד בשנייה).
ורוב המטיילים מתעלמים מזה, ומביאים איתם לעולם המופלא שבחוץ, לעולם הנהדר הזה שנקרא דרך את הודאות והשליטה..
השליכו את השליטה, השאירו אותה בבית, תנו לעצמכם לא לדעת מראש הכל, איפה תהיה כל עצירה וכו',
הקדישו ערב אחד לשינה איפה שנעצרתם, ממש ככה. לא אצל מלאך ולא אצל שרף, בלי המקלחת הטובה או המצעים, אלא סתם כך אל מול המדורה והשמיים.
חסכו מעצמכם את אלפי השקלים על מערכת גב שתומכת בחוליית החירטוט שבגב התחתון, כי מהו מסע ללא קצת כאב?! ללא קצת קושי וטירוף?! למה לנדף את הזיעה?! תנו לגבכם קצת לכאוב, לרגליכם קצת להרגיש את האדמה שאתם פוסעים עליה.
נתקו את הפלאפון, השאירו הודעה קולית שרק עוד כמה ימים תוכלו לענות,
יום אחד, כולה יום אחד הסתובבו בלי מצלמה, חיזרו לראות את יופי הארץ הזאת דרך עיניכם!
ובעיקר, חסכו ממני ומשכמותי את התגובות: "אתה כנראה לא ממש מבין לאיזה שביל יצאת"/"מה לבד?! ממש לבד?!"/"המפוחית הזאת היא משקל עודף ומיותר" ועוד כהנה וכהנה תגובות של אנשים שמעולם לא חוו את המסע.
טיול בכלל ושביל ישראל בפרט יכול להיות הרבה מעבר לראיית נופים/אנשים חדשים, צאו וקבלו עיניים חדשות.
יכולתי לכתוב עוד בלי סוף, אבל אני מקווה שזה מספיק.
אשמח לתגובות
אדמה אדמתי41375.7754166667