יאיר, תודה רבה על הסבלנות והנכונות לסייע וללמד.
אכן, לרוב אני מטייל לבד (בטיולים עם נוספים ברור לי שעדיפה גזייה), ולעתים אני משתמש בהרתחה גם לטיהור (רק לעתים, ואף זאת לרוב כתוצר משני - ארחיב להלן).
השימוש הרווח אותו אני עושה בגזייה עונה למאפיינים הבאים:
1. לרוב, רק בחניוני לילה, ולא במהלך יום ההליכה.
2. אני מעדיף ארוחות המוכנות בעזרת מים רותחים, כך שאינני זקוק לאמצעי המאפשר ויסות.
3. אני מרתיח כשלוש הרתחות (כ 2.5 ליטר) בכל שהייה בחניון לילה. קומקום של ערבית משמש אותי לארוחת ערב ולתה. קומקום נוסף ממלא את בקבוק המים החמים, ומים אלה אני מרתיח שוב לפני אור ראשון, לטובת שתייה חמה טרם יציאה למסלול, ואחר כך לשעות הראושנות של הדרך (חום המים נשמר בבקבוק).
מאחר ואינני עוצר כדי להרתיח, וכן מאחר אינני צריך לווסת את עוצמת הלהבות, וכמובן לאור הכמויות, נראה לי שללינת שטח אחת או שתיים, עדיפה כוהלייה.
במחשבה שנייה, נראה לי שבטיחותה של הסטרלייט - עמידותה המרשימה בפני טלטול והתהפכות - גוברת על תכולתה המצומצמת. עדיף להרתיח מעט פחות מים, ולהיות בטוח.
טיהור -
ככלל, אני מעדיף לשאת את כל המים הדרושים.
מאחר וקרה שנדרשתי לטהר, בכוונתי להזמין את המיני סוייר (למעשה כבר ניסיתי, אך משהו השתבש בתהליך, לא הבנתי מה - אני מסתדר לא רע עם האנגלית המצויה בספרים, אך האנגלית האינטרנטית היא כנראה שפה אחרת...). אנסה שוב.
במקרים בהם טיהרתי, ביצעתי סינון, הכלרה והנחתי את המים בכיסי הצד, ע"מ שהמים יתחממו ויגדילו בכך את יעילותו של הכלור. מאחר וממילא אני מרתיח מים לטובת ארוחה, תה וחימום, השתמשתי במים אותם סיננתי והכלרתי, במקום במים אותם מילאתי בברז. כבר קרה ששתיתי מים בשטח ללא הרתחה - ובנסיבות מסוימות גם ללא הכלרה - אני לא בטוח שזה היה צעד חכם.
נערך ע"י משתמש שבת 16 אוגוסט 2014 08:13:45(UTC)
| סיבה: לא צויינה