כחלק מאוירת הסיכומים שנחתה עלי לאחרונה, אתן כאן סקירה קצרה וממצה של ה Te Araroa בניו זילנד. שביל של 3000 ק"מ שחוצה את המדינה לאורכה.
הבהרה מראש:
אני הלכתי את הטה ארארואה מדצמבר 2009 עד מרץ 2010. (לא יאמן שעבר כל כך הרבה זמן). בתקופה שהלכתי,יותר מחצי מהשביל לא היה קיים והוא נחנך רישמית רק שנתיים לאחר מכן.
מה שאומר שהחוויה כמו שאני עברתי שונה מהחוויה שיש היום (הכניסו שנת הליכה כלשהי) לטובה ואני מקווה שלא לרעה.
אז צריך לקחת בעירבון מוגבל דברים שארשום שבאופן ברור הם מחוויה אישית.
הקישור ליומן המסע שלי בפורום הזה מהתקופה ההיא:
http://www.hike.co.il/posts/t66141-Te-Araroa--%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C--New-Zealand-2009-10#post546131
וגם קישור לתיעוד המסע בדף האישי שלי ברשת למי שמעוניין:
http://yetithruhikes.blogspot.co.il/2010/10/te-araroa-new-zealand.html
למי שמעניין אותו הנה קישור למסלול כפי שאני עשיתי בגוגל מאפס:
https://www.google.com/maps/d/edit?mid=z51xwypZvTqc.krOL0U-MSoZY
ועכשיו לנושא עצמו.
עדכונים: (מעודכן לאוגוסט 2015) סיכום וטיפים של גיל אפרת Te Araroa 2014/15
Te Araroa - The long pathway (שביל חוצה ניו זילנד)
למה ניו זילנד?
"ניו זילנד נראית כמו החזרה הגנרלית לפני יצירת גן עדן. יש בה הכל. יערות שלא נחקרו עדיין, קרחוני עד נוצצים, פעילות וולקנית, כלבי ים ופינגווינים,
לויתנים ודולפינים, פיורדים מוקפי מפלים, הרים מסחררים בעלי רעמת שלג לבנה, אגמים בצבע כחול שאפילו המצלמה לא יכולה לקלוט,
תושבים מקומיים עם תרבות עתיקה, ציפורים נדירות ואויר כל כך צלול שהוא מטהר את הריאות..."
השביל עצמו
יתרונות: מרוחק מאוד בחלקו גם מבחינת הגעה למדינה,קשוח, פראי, נופים בראשיתיים מדהימים,אתגרי פיסית וגם מנטלית, יש בע"ח מוזרים.
חסרונות: מרוחק מאוד בחלקו,קשוח,פראי,יקר לעיתים, אין בע"ח טורפים.
קצת היסטוריה: לפני שנים רבות עיתונאי בשם ג'ף צ'אפל החליט לעשות מעשה ולנסות ליצור חיבור בין מקומות ונופים בניו זילנד לשביל אחד ארוך.
הוא ואישתו מרים הקימו את ארגון הטה ארארואה (ונתנו את השם לשביל, אחיה של מרים הוא גם זה שהמציא את הלוגו של השביל) והתחילו להקים את החלום הגדול.
ב2011 נפתח השביל באופן רישמי וכיום עשרות הלכים עושים ת'רו הייק שלו בשנה. אחוז גבוה מסיימים. הוצא ספר שביל רישמי (דאטה בוק) לפני כמה שנים בהשראת הספרי דאטה של השבילים בארהב
אבל כולל גם מידע נוסף. הנה קישור לזה:
http://www.randomhouse.co.nz/books/geoff-chapple/a-walking-guide-to-new-zealands-long-trail-te-araroa-9781869797140.aspx
כמו כן ואולי הכי חשוב מבחינת מידע הוא האתר הרישמי של השביל שבו תוכלו להוריד את המפות המלאות של השביל, לתכנן נקודות אספקה ובעצם כל מה שת'רו הייקר צריך מבחינת הכנות.
הנה הקישור:
http://www.teararoa.org.nz/
קישור נוסף שכדאי להכיר הוא הDOC הניו זילנדי או רשות שמורות הטבע שלהם. פה תמצאו מידע על אישורים ושלל הוראות וגם כמובן קמפינגים וטרקים בניו זילנד.
http://www.doc.govt.nz/
איכות סימונים: זה לא הAT או הPCT. יותר כמו הCDT. אבל דברים השתנו לטובה ממה שאני יודע.
איכות תוואי שביל: בין גרוע (ביצות וכדומה) לבין מצויין.
שיפועים:
עד 30 מעלות. מסלול עם תוואי שטח משתנה. מאוד מגוון. מיערות גשם וג'ונגלים ועד להליכות רכס מרשימות והליכות חוף ומפרצים ארוכות. יש פה הכל
סה"כ השביל לא קשה ולא קל פיסית. השיפועים המצטברים הם בסה"כ פחות מהAT.
נהרות:
חוצים נהרות והרבה מהם.חלקם מסוכנים וצריך לחשוב טוב מה עושים. חלקם מסוכנים ממש. בניו זילנד רוב המטיילים נהרגים בגלל נהרות. חלק מהנהרות מקושרים לים וצריך להתחשב בגאות ובשפל.
אזהרה רצינית: ישנם 2 נהרות באי הדרומי. בעצם אלו אינם נהרות אלא אגני ניקוז אדירי מימדים. הRAKAIA והRANGITATA.
מדובר בנהרות ברוחב של 2-4 ק"מ היכן שהטה ארארואה עובר. הם מהווים מכשול טבעי ות'רו הייקרים אינם חוצים נהרות אלו בפורד רגיל כמו בשבילים בארהב.
או שלוקחים סירה או טרמפ לצד השני. בעת תקופה יבשה הנהרות הללו נמוכים ובעצם הופכים לכ10 נהרות קטנים יותר.
אבל ברגע שיורד גשם ובניו זילנד זה יכול לקרות בכל רגע, הנהרות הללו מתמלאים תוך שעות במטרים של מים ופשוט זה נהיה אוקיינוס בלתי ניתן לחציה.
אני רוצה להדגיש בכל לשון וכמה שיותר חריפה... אלו לא נהרות לחצייה! אל תנסו אפילו ואל תעשו שטויות.
צריך לדעת ולהבין איך לחצות נהרות באופן כללי. זוהי טכניקה שכדאי לרכוש לפני שהולכים ומנסים על אמת כל מיני דברים. אולי שווה לכתוב כמה מילים על כך או איזה הדרכה קצרה בהמשך. תגידו אם אתם מעוניינים.
חלוקה של המסלול:
המסלול מתחלק לכמה חלקים ו99 אחוז מהת'רו הייקרים הולכים מצפון לדרום.
ההתחלה היא במגדלור בCAPE REINGA, הנקודה הכי צפונית בניו זילנד והסיומת הינה בשלט בנקודת סטירלינג בסוף האי הדרומי ליד הכפר BLUFF.
1.האי הצפוני - חלק צפוני (קייפ ריינגה להמילטון)
ההליכה הינה ברובה על רכסי הרים נמוכים יחסית (כלומר עדיין בגובה עצים) והליכות חוף יפייפיות ומגוונות. רואים גם לא מעט מאיזורי הכפר בדרך.
חלק זה נוח בעיקרו וגם טוב לבניית כושר שביל. מזגזגים בין האוקיינוס הפסיפי לים הטזמני מה שנותן גיוון למסלול.
רמת קושי:קל עד בינוני.
אורך: בערך 800 קמ.
2.האי הצפוני - חלק דרומי (המילטון לגנים הבוטניים בוולינגטון)
שילוב של הליכות אלפיניות מדהימות על הרי הגעש המפורסמים של ניו זילנד (הר דום משר הטבעות הוא אחד מהם) ורכסים ידועים לשמצה כמו הTARARUAS.
השביל עצמו עושה קטע קצר עליהם אבל נותן טעימה רצינית למסוכנות שברכסים אלו. כמו כן עדיין יש הליכות חוף יפות ומגוון תרבותי של עיירות וכפרים בדרך.
הערה: כדאי לעשות גיחה גם להר Taranaki שבצד המערבי של האי הצפוני. הטיפוס עליו מדהים ולא קל אבל מקבלים חוויה עוצמתית.
אם מזג האויר טוב כמובן. אמנם הוא רחוק מהשביל ממש (צריך טרמפ ארוך או אוטובוס) אבל אם בא לכם הפסקה לכמה ימים אני ממליץ בחום.
רמת קושי: בינוני עד קשה.
אורך: בערך 800 קמ.
3. האי הדרומי - חלק צפוני (שיפ קוב, טרק המלכה שרלוט ועד טקאפו שבאיזור האגמים הגדולים)
פה אתם חוצים את מיצר קוק ועוברים לטופוגרפיה הקרחונית של האי הדרומי. החלק הראשון מכיל בתוכו אולי את הקטעים הכי קשים פיסית ומנטלית על השביל.
פה מרגישים באמת את הריחוק והבידוד של ניו זילנד. שילוב של טרקים מוכרים עם הליכות רכס אלפיניות וחציית נחלים ונהרות רבים, חלקם מסוכנים.
ההליכה היא נאמנה לדיבייד של האלפים הדרומיים של ניו זילנד.
רמת קושי: בינוני עד קשה.
אורך: בערך 700 קמ.
4. האי הדרומי - חלק דרומי (איזור האגמים והר קוק ועד לסיומת בנקודת סטירלינג, בלאף)
חלק שממשיך לשלב הליכות רכס אלפיניות וגם לא אלפיניות עד להגעה לים הדרומי ולסיומת. השביל כמו שהוא היום עובר בתוואי יערות וכפרי בשלבי הסיומת שלו
ושונה ממה שאני הלכתי בזמנו כי הייתי צריך להמציא תוואי משל עצמי עד לנקודת הסיום.
רמת קושי: בינוני.
אורך: 700 קמ לערך.
הערות:
אפשר להמשיך גם לאי סטיוארט שהוא אי קטן דרומית לאי הגדול הדרומי של ניו זילנד וללכת עוד כמה עשרות קמ דרומה. מדובר באיזור פראי במיוחד וקשוח.
אמנם אתם הכי קרובים לאנטרקטיקה שתהיו אבל אין ממש שלג באי בשום שלב בשנה. יש בעיקר ג'ונגלים שחלקם מזכירים אפילו ג'ונגלים טרופיים. מוזר ביותר.
ואגב, רק לידיעתכם, מדובר באי שיש בו 350 ימי גשם בשנה בממוצע. תתכוננו לבוץ. והרבה. זהו לא חלק מהשביל אבל למי שבא ללכת כמה שיותר דרומה אז אפשר.
זהו גם המקום היחיד שנשאר שבאמת יש סיכוי טוב לראות ציפור קיווי אפילו באור יום. מה שכן, קחו כדורי הקאה כשאתם חוצים את המיצר בין האיים במעבורת.
אני ממליץ בכל מקרה.
דבר נוסף וחשוב, אפשר לעשות וריאנטים למסלול המובנה ולכלול ולהחליף כל מיני קטעים בקטעים הרבה יותר מרשימים שלווא דווקא נצמדים לדיבייד באי הדרומי.
כמו למשל פארק הר אספיירינג ופארק הפיורדלנד שהשביל רק עובר על גבולם. תתכננו בהתאם מה אתם רוצים.
נו ניתן איזו תמונה או שתיים:
קייפ ריינגה - נקודת ההתחלה (צילום של הבן של ג'ף צ'אפל שהלך איתי את ה50 קמ הראשונים של השביל וכך נחשפתי לכל העסק מאחורי ההליכה)
חוף 90 המייל
הר הגעש נרהוהי (ידוע יותר בתור הר דום משר הטבעות)
תחילת ההליכה באי הדרומי (queen charlotte track)
נהר?
הר קוק (ההר הכי גבוה באוקיאניה)
ציפור הKIA המפורסמת והמטורפת על רקע מדהים באי הדרומי
שלט הסיום בנקודת סטירלינג, BLUFF
היום לדעתי כבר יש שילוטים של התחלה וסיום רישמיים בנקודות הקצה מה שלא היה בזמני. כיף לכם!
אישורים:
אין צורך באישור רישמי ללכת את השביל. באם אתם מעוניינים להשתמש ברשת הבקתות הפרוסה בכל רחבי ניו זילנד אז כדאי לכם לקנות את הANNUAL PASS ללינה בבק-קאונטרי.
זה עולה איזה כמה עשרות דולרים ניו זילנדים וזה יצא לכם הרבה יותר משתלם. קמפינגים מסודרים של הDOC בניו זילנד עולים בין כמה דולרים בודדים ל20 דולרים למקומות הפופולריים.
עונה מומלצת:
תחילת נובמבר עד סוף מרץ.
הקצב נע בין 80 (המהירים) לבין 150 (האיטיים) ימים.
מזג אויר:
פסיכי לגמרי. זהו אי באוקיינוס השקט עם הרים גבוהים וגם קרוב לאנטרקטיקה. מה שאומר חגיגה שלמה. אתם יכולים להכין את עצמכם לסלט שלם של מזג אויר בשעה.
2 דברים חשוב לציין. סופות בניו זילנד יכולות להיות קשות מאוד (פטגוניה סטייל) והרוחות שם הם קשות בהתאם ויכולות להיות גם כשאין סופה.
אלא סתם כי בא למשהו להשתגע שם.
רמת קושי:
בינוני. השביל היום הינו מובנה ועשרות הלכים עושים אותו בשנה והרבה יותר עושים קטעים. כשאני הלכתי לא היה כלום.
כך שהחוויה היום באמת שונה ולדעתי כבר נוצרה תרבות שביל קטנה והיא רק תלך ותתפוס תאוצה עם השנים.
מפות:
ניתן למצוא ולהוריד את כל המפות הטופוגרפיות באתר השביל שנתתי בהתחלה. כנל גם חינמיות לג'יפיאס למי שרוצה לקחת.
גישה לשביל:
צפונית: קייפ ריינגה. קצת מרוחק אבל עם טרמפים ניתן להגיע לשם יחסית מהר. לא כזה נורא. מה שכן, אין שום יישוב במרחק של 100 קמ משם.
אז צריך מישהו שבאמת נוסע לשם. אבל מכיוון שזו נקודת תיירות יחסית פופולרית בעונה אז זה לא סיפור גדול.
דרומית: BLUFF, כפר דייגים קטן וחביב ורחוק 20 קמ מהעיר הכי גדולה באיזור כך שהגישה אל/מ הנקודה הכי דרומית היא קלה.
בע"ח:
כידוע זהו אי, די מבודד מהעולם, ולכן התפתחו שם מיני חיות מוזרות וחלקן פסיכוטיות. אין טורפים גדולים אבל יש שלל ציפורים מדהימות וכל מיני כאלה.
מה שכן, לצערי יש גם המון בקר וכבשים ואתם תיתקלו בהם לא מעט. זה קצת מעצבן.
דרום-צפון או ההיפך?
הרוב המוחלט, הולכים צפון-דרום.
היתרונות? בניית כושר. התוואי יותר נוח מבחינת איך צבירת הגבהים מתחלקת. וגם רוב ההלכים הולכים בכיוון הזה לכן גם יש את החוויה שבללכת עם אנשים.
כמו כן, מתחילים באביב בצפון ויש זמן לשלגים להפשיר בדרום.
חסרונות? הרוב המוחץ ילכו בכיוון הזה ולכן אולי מישהו/י ירצה ללכת נגד הזרם.
דבר נוסף שכדאי לדעת.... זבובי החול. ובכמויות מטורפות פשוט. יש קטעים שזה פשוט נוראי. ולפעמים מקבלים תגבורת של horse flies.
כדאי לבוא עם ספריי ורשת ראש.
הצטיידות:
באי הצפוני זה די קל כי יש הרבה יישובים על הדרך ולא צריך לסחוב יותר מ3 אולי 4 ימים אוכל. בדרך כלל זה פחות.
באי הדרומי העסק משתנה והבידוד מורגש. תצטרכו לשלוח כמה חבילות מזון או שתסחבו מזון לחודש. או שתתפסו טרמפ של 250 קמ לכל כיוון.
כל המידע נמצא באתר המצויין שלהם.
ואגב אוכל, יש לי המלצה למשהו שפשוט היה מעולה. וניתן להשיג אותו רק בניו זילנד (וגם אוסטרליה). מדובר בסוג של אוכל לארוחת בוקר/ערב מרוכז ממש.
היתרון, ניתן למצוא אותו בכל חור הכי נידח בניו זילנד. כולל תחנות דלק. בכל מקרה הנה הקישור:
one square meal
דבר נוסף שכדאי לבדוק הוא back country cuisine
מים:
ניו זילנד מלאה במים אבל יש מקומות במיוחד באי הצפוני שהמים מזוהמים ואפילו נחלים עם מים רעילים בגלל רעלים שמקומיים מפזרים. תמיד יש שילוט באיזורים כאלו.
מכיוון שניו זילנד מלאה בבקר וצאן, כדאי מאוד מאוד לטהר את המים. במיוחד באי הצפוני אבל לא רק. השפעת האדם על מקורות המים לצערי מורגשת.
מה שכן, לא צריך לסחוב הרבה מים פרט לקטעים ספציפיים מאוד ולא רבים וגם שם זה מקסימום 15-20 מייל.
עלויות:
ניו זילנד אינה זולה. ממש לא. וזהו קטע קצת כואב. ניתן אך זה קשה לשמור על דולר למייל על השביל הזה. האי הדרומי משמעותית יותר יקר מהצפוני.
גם בגלל שהישובים הרבה יותר קטנים ומרוחקים ומבוססי תיירות. משמע יקרים בעונה.
מלאכי שביל:
כיום ישנם כמה וכמה כאלו והם נהדרים. הקיווים (כינוי למקומיים על שם הציפור המפורסמת) הינם עם רחב לב וחם וקטן ופטריוט. די דומים לנו במובן הזה רק מנומסים בהרבה.
מזכירים את האירים והסקוטים. הם גם עם של פעילויות טבע מגוונות ולכן המסירות שלהם להלכים היא גבוהה מאוד. אתם תהנו מזה.
בדידות:
כשאני הלכתי לא היה כלום. פשוט כלום. היה זוג קיווים שהתחיל חודש וחצי לפניי ועשו חלקים גדולים מהמסלול ובחור הולנדי שהתחיל מעט אחריי
ובסוף נפגשנו באי הדרומי והלכנו ביחד עד הסוף. גם הוא יצא לת'רו הייק ושילבנו כוחות כדי להתגבר על המכשולים שבהליכת מסלול לא קיים ולא פתוח רישמית.
החוויה שעברנו ביחד תלווה אותי כל חיי והוא אחד החברים הקרובים כיום.
אבל! המצב היום הוא אחרת ויש עשרות ת'רו הייקרים בעונה וגם לא מעט סקשיין הייקרים כך שלא תהיו בודדים. וככל שהשנים עוברות השביל תופס תאוצה.
אני מאמין שבסופו של יום הוא יהיה ברמת הפיסיטי מבחינת כמות אנשים בעונה. כלומר כמה מאות. באי הצפוני בכל מקרה עוברים דרך לא מעט עיירות ופוגשים מקומיים.
באי הדרומי אתם ברשות עצמכם. תביאו מוסיקה, תמצאו נושאים לשיחה כי מרוחק שם ממש.
כדאי או לא?
טוב אני קצת משוחד פה כי אני הלכתי בתקופה אחרת ושביל ממש אחר. ניו זילנד אחד המקומות היפים עלי אדמות. גן עדן של טבע ומסלולים.
מי שיבחר ללכת את השביל הזה יקבל חוויה עוצמתית בלי ספק. אני ממליץ בחום ובקור שיהיה גם יהיה.
אז אני בטח שוכח מלא דברים לכן אם יש שאלות אז תפדלו. (זה מה שקורה כשיושבים בבית ואין מה לעשות... מתחילים לכתוב סיכומים לשבילים)
הליכה נעימה
אייל
נערך ע"י משתמש שבת 08 אוגוסט 2015 03:54:41(UTC)
| סיבה: לא צויינה