יצאנו לבולגריה, זוג מטיילים בכושר ממוצע, בעלי נסיון בטרקים בנפאל ובאירופה. את הטיול תכננו בטווח קצר ביותר של כשלושה שבועות (באמת שאין צורך ביותר מכך), הזמנו כרטיסים לסופיה (Bulgaria Air) ממש ברגע האחרון וספרים שהגיעו ימים ספורים לפני, קצת סיפורי דרך מהאינטרנט ובעיקר התלהבות גדולה.
מזג אוויר- נסענו בסוף יולי עד אמצע אוגוסט 2014, זכינו ללא מעט ימי גשם- בהרים בד"כ מזג האוויר סביר במהלך היום וגשם יורד לפעמים אחה"צ.
השתמשנו בספר של חברת Cicerone (שימו לב שהזמנים נוטים להיות קצרים מהזמנים שאנחנו הלכנו)-
http://www.bookdepository.com/Walking-Bulgarias-National-Parks-Julian-Perry/9781852845742
ניתן לשלב בקלות בין מסלולים שונים מהספר ולחלק ימים אחרת מכפי שאנחנו חילקנו (אם מזג האוויר היה מאפשר, כנראה שימים 3-4 היו מאוחדים, וכך גם ימים 9-10).
מפות- חובה לקנות מפה עדכנית של המסלול (כ6 לב למפה) וממש לא מומלץ לצאת בלי.
* אנחנו השתמשנו במפה אחת לרילה ואחת לפירין (קיבלנו בחינם בהוסטל מוסטל ביום הראשון).
לינה- בטרקים ישנו בבקתות הרים (בבולגרית- חיז'ה) ברמות משתנות- לא בכולן היו מקלחת או שירותים. הלינה בד"כ בדורם, ראינו אנשים שמטיילים עם אוהל אך העלות בבקתות נמוכה ביותר ולכן אין צורך.
* אין צורך להזמין מקום מראש (אולי כדאי להתקשר מראש לחיז'ה ויחרן הפופולרית אבל יש גם בקתה מתחתיה שאפשרי לישון בה גם כן).
אוכל- אוכלים בבקתות ומזמינים מתפריט. בחלק של הרילה צמחוני לרוב (חביתות, סלטים, מרקים, אורז וכד), בפירין- יש גם מנות בשריות. האוכל זול מאוד וזמין- מומלץ שלא לסחוב על הגב (מלבד לשעת חירום).
שפה- בבקתות לרוב יש מישהו שיתקשר באנגלית, חובה ללמוד את הא-ב הקירילי, לא ניתן להסתדר בלעדיו ומספק לחלוטין לצורך קריאת שמות מקומות בשלטים ובאוטובוסים (לא תמיד יש כיתוב באנגלית).
כסף- leva (לב) הוא המטבע הרשמי בבולגריה. 1 לב = 2.3 ש"ח. אפשר להמיר מדולרים או יורו. בדומה לרוב העולם- מאוד לא מומלץ להמיר בשדה התעופה אלא רק סכום קטן לצורך הנסיעה לסופיה. כדאי להמיר בבנקים בערים, שם מצאנו שהשער היה הטוב ביותר.
הרי הרילה
יום 1- ישראל- סופיה- Samokov- Borovets
לינה: Borovets מלון Samokov,
עלות: 84 leva
הערות נוספות:
האוטובוס לSamokov יוצא מתחנת Yug ולא מהתחנה המרכזית (7 leva), נסיעה של שעה ו10 דק'.
אוטובוס לBorovets- כל שעה עגולה מSamokov (מול התחנה של האוטובוס מסופיה).
נוחתים בנמל התעופה בסופיה באחור קל (הרגל של חברת התעופה הבולגרית) ומגלים שהאוטובוס לא ממש יוצא מהתחנה בה הוא אמור היה לעצור אלא מהכביש הסמוך. למזלנו כבר בשלב זה אנחנו מגלים את נחמדותם של הבולגרים, כשקבוצת מתבגרים קוראים לנו לבוא אחריהם אל האוטובוס.
בעזרת הההסבר באתר של Hostel Mostel יורדים בתחנה הרצויה ולאחר הליכה של 20 דק' מגיעים להוסטל החביב בו נשאיר את הציוד לשמירה לשבועיים הקרובים (בחינם ובשמחה). התארגות קצרה (קצת קניות, החלפת כסף בבנק הסמוך בשער טוב) ואנחנו כבר זזים לתחנת האוטובוסים לנסיעה לSamokov.
עולים על אוטובוס בתחנת yug ותוך שעה ועשר דק׳ כבר מוצאים את עצמנו בSamokov ממנה ממשיכים לאתר הנופש Borovets (רבע שעה). בדרך חושבים ביחד ומחליטים שבמקום להתחיל את הטרק נלך לטפס על ההר הכי גבוה בבולגריה- הר מוסלה (Musala), נתחיל ברכבל ואחר כך נטפס עוד כ600 מ׳ לפסגתו (2900 מ׳ ומשהו) וכך נסתגל לגובה. מכיוון שגילינו שחל בלבול ובורובץ כלל לא סמוכה לנק׳ תחילת הטרק, ההחלטה מתגלה כמצויינת.
מגיעים לבורובץ ומסתבר שמכיוון שמדובר באתר נופש וסקי, יש במקום רק מלונות. כך אנחנו מוצאים עצמנו במלון אדיר מימדים (כפי הנראה שריד לתקופה הסובייטית) כמעט לבדנו.
ממשיכים את הערב בשיטוט בבורובץ, טיול קצר ביער, וארוחה טעימה במסעדה מקומית (מומלץ מאוד לנסות את המאכלים המקומיים- טעים!)
יום 2- Borovets- מוסאלה- Borovets- בקתת Vada
לינה: בקתת Vada- אין מקלחת, יש שירותים.
עלות:20 leva לזוג בDORM
הערות נוספות:
רכבל לבקתת Yastrebets-
* 8:30 עד 18:00 (פרט לשני ושלישי) קרונות ל6 שעולים כל הזמן.
* מחיר- 12 leva לאדם- הלוך וחזור.
מונית מBorovets לבקתת ואדה- 30 לב, 35 דק'.
מתחילים את היום בארוחת בוקר מפנקת במלון ורק הידיעה על העליה האינטינסיבית מזכירה שלא כדאי לאכול הרבה. מחישים צעדינו לרכבל וכעבור 25 דק׳ ו1046מ׳ כבר עומדים בבקתת Yastrebets וצועדים בזריזות בדרך לבקתת Musala ד (45 דק' הליכה). השביל קליל והיום בהיר, דרך מקסימה עד לבקתה. מבקתת Musala עליה של שעה ו10 דק׳ לבקתת Ledeno ezero (לא קל אבל בשיפוע סביר) בה אנחנו נחים וממלאים מים. בדרך הצמחיה מתחלפת משיחים מחטניים לדשא וקצת פרחים צהובים ולבסוף לנוף סלעי לגמרי. מבקתת Ledeno ezero מתחיל טיפוס תלול (רוב הזמן שביל טוב) לפסגת הר Musala. החלק הראשון ( 25 דק׳) קצת יותר תלול ולאחר מכן דרך נוחה יותר (עוד בערך 10 דק׳). הנוף יפה כל הדרך- אגמים, שלג ושמים כחולים. הפסגה עצמה מעט מאכזבת- הנוף יפהפה אבל בגלל הפופולריות של המקום מגיעים, באותו זמן כמונו, המוני אנשים שמרעישים מאוד, זאת בנוסף לשני מבנים שמכערים את הנוף. אחרי כחצי שעה על הפסגה מתחילים עננים כהים לכסות את השמים ואנו חוששים שיתחיל גשם. בוחרים שלא לשהות בפסגה הרבה זמן, אוכלים משהו, מצטלמים ורצים למטה. הירידה מהירה- 20 דק לLedeno ezero ומשם עוד 45 דק׳ לבקתת Musala, ובהליכה מהירה של 40 דק׳ לרכבל בYastrebets.
בחזרה בBorovets, מתפנקים בכוס מלאה פירות יער ולאחר התייעצות, במקום שמספק מידע לתיירים באופן חצי רשמי, מחליטים לקחת מונית ולהתקדם עוד באותו יום לבקתת Vada (תחילת הטרק). המונית מורידה אותנו בפיצול הדרכים בין Vada לMalyovitsa ומשם צעידה של עוד 4 קמ׳ על כביש בעליה לא תלולה עד לבקתת Vada. הדרך מקסימה ומסביב הכל פורח בשלל צבעים (בעיקר שלטו צהובי האביב). בצידי הדרך התגלו תותי בר ופטל שמקפחים את חייהם בקטיף פירות הבר שלנו. לאחר 55 דקות הליכה מגיעים לבקתת Vada הטחובה בה היינו האורחים היחידים. מכיוון שהמקלחת בשיפוצים מחליטים להתקלח בנחל הסמוך שמימיו קרים מאוד מאוד מאוד (דווקא נחמד). ארוחת הערב דלה ועל ארוחת בוקר ויתרנו מראש.
בין חדרי הבקתה מסתובבים חתולים מתוקים ורק הדלת הסגורה של החדר מונעת מהם לקפוץ עלינו בלילה.
* בקתת Vada היא ללא ספק הבקתה הגרועה ביותר בבולגריה וכנראה בעולם כולו (הבקתה הייתה בשיפוצים כששהינו בה ויכול מאוד להיות שתוך שנה-שנתיים המצב ישתפר).
יום 3- בקתת Vada- בקתת Lovna- בקתת Sedemte ezera
לינה: בקתת Sedemte ezera- אין מקלחת, שירותים מחוץ למבנה. יש נקודות חשמל להטענה בחדר האוכל.
עלות: 24 leva לזוג בחדר של 8 (המחיר משתנה).
הערות נוספות:
בבקתת Lovna יש מקלחת ושירותים, נראה כמו מקום לינה עדיף על בקתת Vada.
בקתת Vada- בקתת lovna- שעה ועשר דקות (כולל התברברות בשל קריסת הגשר מתחת לlovna). סימון אדום- מסומן היטב.
בקתת Lovna- בקתת Sedemte ezera- שלוש שעות (כולל הפסקה). סימון ירוק שבהמשך הופך לירוק-צהוב.
השכם בבוקר השעון מצלצל ואנחנו מכבים אותו וחוזרים לישון עוד קצת, אחרי לילה מועט בשינה (המיטות חרקו, המזרונים שקעו, הגשם הרעיש ובעל הבית השתעל)- כבר היו לנו לילות טובים יותר, לא בטוח שהיו טובים פחות.
אחרי ארוחה קלה מתחילים לצעוד במרץ לבקתת Lovna. דרך של שעה ורבע בעליה ביער מחטני ולח, עד לנחל אותו היינו אמורים לחצות על גשר. הגשר המובטח קרס, מי יודע מתי, ואנחנו משוטטים דקות ארוכות בנסיון למצוא מקום נח לחצות. בסופו של דבר אנו בוחרים לדלג בין אבנים. עוד עליה קטנה ומגיעים לבקתת lovna החביבה, שם אנחנו נהנים מארוחת בוקר.
ממשיכים ללכת בהתלהבות בדרך מסומנת היטב, טיפוס מתיש ביער מחטני. הדבורים מזמזמות, הפרפרים מפרפרים והיתושים עוקצים. עד שאנחנו נזכרים להוציא דוחה יתושים כבר מגיעים לסוף היער ונרשמת ירידה בתנועת היתושים (או שאולי הם פשוט לא מתקרבים אלינו). ביציאה מהיער- חורש מחטני של ערערים ואורן ננסי, עליה מתונה יותר והליכה בבוץ. לפי התיאור של הספר אנחנו כבר אמורים להגיע לראשון שבשבעת האגמים, אבל הוא לא בנמצא. רק בתחילת הטיפוס לבקתה שליד האגם השני (Ribnoto ezero- אגם הדג) מגיח מבין העצים האגם הראשון והיפיפה, מסתבר שעמדנו 20 מ׳ ממנו והעצים (ננסיים ככל שיהיו) הסתירו אותו. נלהבים אנחנו ממשיכים בטיפוס לבקתה והשמים, שעד כה השתנו מבהירים למכוסי עננים, מתקדרים וגשם מתחיל לרדת. אנחנו מכסים את התיקים ואצים רצים לבקתת Sedemte ezera (בקתת שבעת האגמים). הגשם מתחזק והרוח מתגברת בדיוק כשאנו עומדים בשערי הבקתה, 3 ש׳ הליכה מבקתת lovna.
בבקתה התקבצו באותה שעה המון אנשים ולבעלות הבית לא היה פנאי להפנות אותנו לחדר. רק לאחר 40 דק׳ הן סיימו להתרוצץ והתפנו לקחת אותנו לחדר (שנראה הרבה יותר טוב מאתמול). התארגנו וירדנו למטה לאכול משהו וגילינו שהמוני האנשים נעלמו (כנראה חזרו לבקתת rilski ezera שממנה יוצא רכבל לעיירה סמוכה). אכלנו משהו וחשבנו לצאת שוב אבל אז הרעימו רעמים והחל לרדת גשם שהפך בן רגע לברד.
* אם מזג האוויר טוב קיימים באזור מספר מסלולי צד קצרים, כולל מסלול המוביל לנק' הקדושה לקהילת האחווה הלבנה.
* בשבועיים הראשונים של אוגוסט הבקתה צפויה להיות מלאה מאוד עקב ההתכנסות של אנשי קהילת האחווה הלבנה. מומלץ להזמין מקום מראש או לדלג על הבקתה וללכת עד Ivan vazov.
יום 4- בקתת Sedemte ezera- בקתת Ivan vazov (דרך שבעת האגמים)
לינה: בקתת Ivan vazov- יש שירותים (בול פגיעה), אין מקלחת.
הבונגלו קר מאוד בלילה, מומלץ לבקש עוד שמיכה או לישון בDORM.
עלות: 15 leva לאדם (בבונגלו זוגי או בdorm).
הערות נוספות:
בקתת Sedemte ezera- בקתת Ivan vazov -שלוש ש׳ ו10 דק׳ עם הרבה הפסקות (סימון דרך בצבעים משתנים- צהוב ירוק שהופך לירוק בלבד לאחר האגמים, מסומן היטב לאורך כל היום).
בבוקר מתעוררים לאיטנו, מציצים מהחלון ומזהים שאת השמיים מכסים עננים שחורים. מחליטים ללכת לאכול ולחשוב אח״כ מה לעשות. בינתיים מתחיל לרדת גשם ובכל זאת אנו מחליטים שלא לוותר על היום, להמתין שעתיים ולראות האם משהו משתנה.
בינתיים מצטרפים אלינו לחדר סבתא בולגריה מקהילת האחווה הלבנה ונכדה הצעיר שליווה אותה לבקתה ויחזור בעוד יומיים לסופיה (היא תשאר כשבועיים). שוחחנו איתם ולמדנו שמדובר בקבוצה נוצרית שחיה לפי תורתו של איש דת מקומי (שאת שמו לא קלטנו) ושבכל אוגוסט הם מגיעים לשבעת אגמי הרילה להתפלל ולהיות ביחד (בהמשך היום גם ראינו קבוצת מתפללים רוקדים במעגל בתנועות שמזכירות טאי צ׳י). אגמי הרילה מקודשים להם וב18.8 יתקבצו כל המאמינים, ילבשו לבן ויתפללו ביחד.
בסופו של דבר כשאנו מבחינים בסדק כחול בין העננים אנחנו מחליטים לצאת לדרך ולא להשאר יום נוסף.
מתחילים בטיפוס דרך האגמים כשבכל עליה של 50 מ׳ מתגלה בפנינו אגם נוסף. את דרכנו מלווה ענן ערפל שעולה מאחורינו לאט לאט ולרוב לא מפריע לראות. עם העליה בגובה נפתח הנוף וכשענן הערפל מתקדם מעט רואים היטב שישה מתוך שבעת האגמים.
העליה לא קלה אבל העצירות המרובות (חייבים לצלם כל אגם) מאפשרות ללכת בנחת. בסוף העליה מתחיל לזרזף גשם וענן מכסה את הרכס ואנחנו מזדרזים לבקתת ivan vazov.
את סוף המסלול כבר הולכים באחו מוצף ומתקשים בהליכה בשביל, הבוצי מאוד (דבר שמאט אותנו משמעותית).
אחרי 3 ש׳ ו10 דק׳ מגיעים לבקתת איוון ואזוב המקסימה, שם מקבלים את פנינו שרשרות דגלים טיבטים וריחות קטורת. המקום מקסים, הצוות נחמד ואחה״צ מעבירים את הזמן במשחק קלפים עם זוג בלגים חביב, שטיפס היום את מה שנרד מחר.
יום 5- בקתת Ivan vazov- מנזר רילה- הכפר רילה
לינה: מלון בכפר רילה
עלות: 42 leva (יש הרבה חדרים להשכרה בכפר במחיר זול יותר, לנו לא התחשק לחפש)
הערות נוספות:
בקתת Ivan vazov- מנזר רילה - 5 שעות ו10 דק׳ כולל הפסקות, סימון אדום, מסומן היטב.
אוטובוס ממנזר רילה לכפר רילה-
חצי שעה, אוטובוס אחרון ב17, יש שלט עם השעות בתחנה מחוץ למנזר.
מחיר: 2 leva לאדם
פוקחים עינינו לבוקר כחול עם שמיים כמעט ונקיים מעננים. לאחר ארוחת הבוקר מתחילים לצעוד במעלה השביל הבוצי בו הגענו אתמול עד שמתחברים בשביל למנזר הרילה. ענן הערפל, שליווה אותנו אתמול, החליט לחזור וללוות אותנו גם היום וכך אנו צועדים בנוף שנגלה ומתכסה לסירוגין עד לKoncheto (הפס שלנו להיום), שם מחליטים לשבת ולהמתין עד שהערפל יואיל בטובו להסתלק ולאפשר לנו לצפות בנוף, המרשים מאוד. לשמחתנו אין צורך לחכות זמן רב ואחרי כרבע שעה העמק היפה שמתחתינו נגלה לנו.
ממשיכים ללכת במרץ רב בירידה הממושכת והמשתנה (פעם יער, פעם עשביה גבוהה מאוד ושוב יער) כשבדרך אנחנו מייאשים מטיילים שתכננו (בחוסר הגיון) לעלות ממנזר רילה לשבעת האגמים ולחזור באותו יום (לא סביר עד בלתי אפשרי ובכל מקרה- מאוד לא מומלץ). בסוף הירידה יער מרהיב של עצי צפצפה ודולב שביציאה ממנו- מנזר רילה.
אוכלים ארוחת צהריים זריזה ונכנסים להסתובב במנזר. מסתבר שגם הבולגרים למדו עם השנים שאם כל כך הרבה אנשים רוצים לבוא לראות כדאי לגבות כסף. הכניסה אמנם חופשית אבל כדי לראות את החדרים השונים צריך לשלם בכניסה לכל חדר בנפרד (בכנסיה המרכזית אין צורך לשלם).
הסתובבנו קצת, קנינו דונאט טעים (לא לותר!!!!) וחיכינו יותר מדי זמן לאוטובוס לכפר רילה.
הכפר רילה עצמו אינו מקום מעניין במיוחד ולא היינו מגיעים אליו לביקור אבל בתור נק׳ מעבר בדרך לBansko הוא בסדר גמור, בחדר שלנו במלון יש מים חמים בשפע ו wifi וזה מה שחשוב.
הרי הפירין
יום 6- הכפר רילה- Blagoevgrad- בנסקו - בקתת Vihren
לינה: בקתת Vihren- יש מקלחת חמה, חדרים נקיים ומסודרים. יש שירותים וכיור בקומה 3. אין שקעים להטענה אבל אם מבקשים יפה יטעינו במטבח.
עלות: 12 leva לאדם (בכל סוג חדר)
הערות נוספות:
רילה ל Blagoevgrad- כחצי שעה- leva 4 (לזוג + תיק)
Blagoevgrad- Bansko- שעה ורבע- 7 leva לאדם
Bansko- בקתת Vihren- כחצי שעה נסיעה. 6 leva לאדם
* האוטובוס יוצא 3 פעמים ביום מתחנת הרכבת, אפשר לתפוס אותו גם ברמזור השלישי ליד הנהר (ליד הגשר), בצד של הנהר שקרוב יותר למרכז העיר (ליד מלון מורה- מעט מעל, צריך להמשיך עד שעוברים את הרמזור, לעמוד לצד הנהר).
* לגבי האוטובוס לבקתה כדאי לשאול בלשכת המידע לתיירים (בתחנה המרכזית אמרו לנו שאין אוטובוס כזה והציעו להזמין לנו מונית).
יום המעבר מהרי רילה להרי פירין.
מהתחנה המרכזית של הכפר רילה לוקחים אוטובוס לעיר Blagoevgrad שם מחליפים אוטובוס לBansko.
הנסיעות באוטובוסים בבולגריה הן חוויה קצת משונה למען האמת, מחכים בתחנה זמן רב והאוטובוס המיועד לא מגיע. נהג האוטובוס הבא מסרב להעלות אותנו למרות שעל החלון שלו רשום Bansko. מתלבטים מה לעשות ומה שמקשה אף יותר הוא שאף לא נוסע אחד מדבר אנגלית. ברגע האחרון, כשהאוטובוס כבר בדרכו החוצה מהתחנה הנהג מתרצה ומסכים להעלות אותנו.
משיחה שקיימנו עם בחור בולגרי בהמשך הטיול התברר לנו שחברת האוטובוסים מרוויחה יותר כסף מנסיעות למרחק רב יותר ולכן יעדיפו להעלות קודם את הנוסעים ליעד הסופי ורק לאחר מכן, אם ישאר מקום, את הנוסעים ליעדי הביניים. מכיוון שהבדלי המחירים לא משמעותיים אם נוצר מצב כזה כדאי לקנות כרטיס ליעד מרוחק יותר.
Bansko עיר חביבה ביותר, עורכים קצת קניות לימים הקרובים, אוכלים ארוחת צהריים, מסתובבים קצת בעיר וקדימה להרים. אל בקתת ויחרן (Vihren) מוביל שאטל פרטי שיוצא מספר פעמים ביום (מוצלח מאוד ועדיף על מונית).
בהגיענו אנו מופתעים לגלות בקתה ברמה גבוהה, חדרים מסודרים ונקיים, מקלחת ואוכל (נאמר לנו עוד בארץ שכל אלה לא קיימים בבקתה). קיבלנו חדר ל10 והיינו בו לגמרי לבד למרבה השמחה מתארחת בבקתה גם משפחה ישראלית שבדיוק סיימה את המסלול שלנו למחר ומספקת לנו המון עצות מועילות. את שאר הערב מעבירים בשיחה איתם וקריאה. לקראת ארוחת הערב מתקבצות בחדר האוכל עשרות סבתות בולגריות קולניות שכנראה יטפסו מחר כמונו את 960 המטרים לפסגת הר ויחרן.
יום 7- טיפוס להר ויחרן
לינה: בקתת Vihren
עלות: 12 leva לאדם (בכל סוג חדר)
הערות נוספות:
עליה להר Vihren- עליה במסלול עם כיוון השעון, עד לפסגה 3:40 עם הרבה עצירות בדרך. ירידה- 2:40 עם הרבה עצירות בדרך.
כל הדרך סימון אדום לאחר הירידה מתאחד עם סימון ירוק ובהמשך מתפצל שוב (ממשיכים באדום) . מסומן היטב.
* ניתן לעלות גם נגד כיוון השעון אך לדעתנו כיוון זה מומלץ פחות
מתעוררים מוקדם מהרגיל, אוכלים ארוחת בוקר ומתחילים להתארגן לטיפוס. הולכים בקצב איטי אחרי טור ארוך של סבתות ובנק׳ מסויימת, בה אנו מזהים את פיצול השבילים שציפינו לו, גם מתברברים קלות (כנראה סימון ישן). לאחר כמה רגעים ללא סימון חוזרים לאחור וממשיכים כרגיל במסלול. העליה תלולה לכל אורכה והשביל מאוד לא נוח. אבל היום יפה, ואנחנו נהנים מהנוף המרהיב. השמים מעוננים מהבוקר ופסגת הVihren בענן. לאחר כשעתיים וחצי מגיעים לפס מרשים שממנו נשקפים אגמי טורקיז ואפילו השמים, שקודם לכן היו מכוסים עננים אפורים, מתבהרים לכבודנו, ופסגת הVihren יוצאת מבעד לעננים. נחים מעט ומתחילים לטפס את 300 המטרים האחרונים בעליה התלולה. לא רק שהשיפוע תלול ביותר גם שביל אינו בנמצא ואנו נאלצים לפלס לנו דרך בין סלעי הדרדרת, צועדים לאט לאט ומשתדלים לעצור ולשתות כמה שיותר. לאחר שעה של טיפוס מאומץ מגיעים תשושים לפסגה ולמנוחה נחוצה כל כך. מהפסגה נשקף נוף מרהיב לכל כיוון אליו מסתכלים- אגמים, שלוגיות, מצוקים, יערות וכרי דשא. אין ספק שהמאמץ השתלם.
הירידה מצידו השני של ההר, תלולה ומתישה, בדרך עוד עוצרים לבקר בשלוגית, מתרשמים מהמצוקים ונהנים ממזג האוויר הטוב. אבל הדרך מתמשכת יותר משציפינו והרגליים מתחילות להתעייף ולאבד מיציבותן. מאיטים את הקצב, נחים הרבה ולאחר שעתיים וארבעים דקות מגיעים לבקתה (יש מים חמים, איזה כיף!).
בערב בזמן ארוחת הערב הטעימה מתארגן ערב פולקלור ספונטני כשקבוצת מטיילים מקומיים רוקדים ריקודי מעגל בולגריים וכל עובדי המטבח מצטרפים אליהם בהתלהבות.
יום 8- בקתת Vihren- בקתת Demyanitsa
לינה: בקתת Demyanitsa- יש מקלחות ושירותים, יש שקעי חשמל.
עלות:12 leva לאדם
הערות נוספות:
בקתת Vihren- בקתת demyanitsa- שש שעות, כולל מספר הפסקות ממושכות מאוד.
* לאורך היום סימון בצבעים משתנים, מסומן היטב.
מתעוררים לבוקר שטוף שמש, מתארגנים אוכלים ארוחת בוקר וקדימה לדרך! הדרך לא קשה במיוחד, הליכה לאורך נחל ובהמשך עליה מתונה כשבדרך עוברים כמה וכמה אגמים. לראשונה היום חם והשמש יוקדת. באגם האחרון לפני הפס עוצרים להפסקת פרי ופוגשים בקבוצה של בלגים ומדריכם הנחמד ששמח לעזור לנו בנושא מזג האוויר ולהמליץ לנו מה לעשות. לדבריו צפוי גשם אחה"צ ולמחרת לאורך כל היום ולכן ממליץ לוותר על בקתת Demyanitsa ולעלות לכיוון הנגדי בשביל אדום שמוביל לבקתת Tevno ezero. אחרי התלבטות קצרה מחליטים שאנחנו לא רוצים לוותר על התכנון שלנו, מה גם שמבט במפה מראה לנו שהמסלול האדום כולל הרבה עליות וירידות של 100-200 מ' ועל אף שהוא נשמע (וכנראה גם נראה) יפה, מעדיפים לוותר.
* ביום המחרת פגשנו בבקתת Tevno ezero זוג ישראלים שבעקבות המלצה דומה עשו את המסלול האדום ואמרו שהוא היה ארוך משציפו ודי מתיש.
העליה לפס בשיפוע חד יותר אבל הדרך טובה מאוד והעליה בסרפנטינות. לפנינו צועדים כל הזמן הבלגים ולאחר 40 דק׳ ו230 מ׳ מגיעים לפס- הנוף מקסים, משני צידיו אגמים כחולים ומזמינים ויער ירוק ורענן.
לאחר הפסקה קצרה אנו יורדים לכיוון הבקתה. צועדים בירידה תלולה שמתמתנת במהירות, הולכים בקצב איטי מבדרך כלל אבל עדיין די מהיר.
הבלגים החביבים עוצרים לארוחת צהריים ליד אגם בדרך ואנחנו, שחוששים מהגשם של אחה״צ, מחליטים להתקדם הלאה ויורדים עד לאגם Dolno vasilashko ושם כבר לא עומדים בפיתוי ועוצרים להפסקה על הדשא הירוק והמזמין שלחופו של האגם (שנמצא ממש על הדרך, אפשר גם להתרחץ).
משם, אחרי 45 דק׳ הליכה, נמצא יעדנו להיום, בקתת Demyanitsa, שאמנם לא הומלצה על ידי המדריך הבולגרי, אבל נמצאה מספקת בהחלט- חדר פרטי, שאפילו שקעי חשמל יש בו, מקלחת חמה ושירותים מודרנים, האוכל קצת יותר יקר מבקתת Vihren אבל עדיין די זול.
יום 9- בקתת Demyanitsa- בקתת Tevno ezero
לינה: בקתת Tevno ezero- אין מקלחת, שירותים מחוץ לבקתה (רחוק).
עלות: 14 leva לאדם בDORM
הערות נוספות:
בקתת Demyanitsa- בקתת Tevno ezero- כ 4 וחצי ש'. סימון בצבעים משתנים.
* הסימון לאורך היום אינו באינטנסיביות כמו אתמול אבל עדיין קשה מאוד לטעות.
הבקתה מומלצת מאוד לעצירת צהריים או במקרה ואין מקום לינה אחר אבל הדוחק, העדר השירותים וההתנהלות סביב ארוחת הערב הופכים את הבקתה למקום מאוד לא נח ללינה (יש חדרים חדשים אבל אנחנו לא זכינו לישון בהם).
כשהבקתה מלאה אין מקום ישיבה לכולם בחדר האוכל וחלק מהאנשים נאלץ להשאר בחוץ בקור.
בלילה כל אדי הבישול עולים לדורם (שנמצא מעל המטבח) והריח חזק ומקשה מאוד על השינה. בנוסף, הלינה היא במיטה אחת ארוכה המחולקת לשטחים קטנים- פחות מחצי מטר רוחב לאדם.
מתעוררים בבקתת Demyanitsa, שמריחה גם הבוקר כמו חתול רטוב, מודאגים קצת מהתחזית שחלק עמנו המדריך הבולגרי אתמול (הוא דיבר על יום גרוע ביותר). מציצים מהחלון ומבחינים בפיסות שמים כחולים בין עננים לבנים- המסקנה המתבקשת: יוצאים לדרך! (גם אם ירד עלינו גשם אנחנו רוצים להתקדם למקום שמריח קצת יותר טוב, מה גם ששני המדריכים הבולגרים שפגשנו דיברו בכזו התלהבות על Tevno ezero), לאחר ארוחת בוקר (הלחם המטוגן מומלץ) אנו יוצאים לדרכנו. כמובן שברגע שאנו מניחים רגל מחוץ לבקתה השמים מתכסים בעננים שחורים. אנו צועדים בזריזות בעמק היפה, מתחמקים מפרות ושוורים שגועים אלינו בעצבנות, מתפללים שלא ירד גשם. כך ממשיכים לעלות במתינות במשך כשעתיים עד לפיצול שבילים בו מתחילה עליה תלולה יותר. העליה לפס היום לא ארוכה מדי (350 מ׳) ולאחר כ150 מ׳ נגלים בפנינו שני אגמים מקסימים. במהלך העליה לאגמים גשם קל מתחיל לטפטף ואנו מתכסים במהירות בכל ציוד הגשם שלנו. מובן, שלאחר 5 דקות הטפטוף נפסק. את 200 המטרים עד לפס עולים יחסית במהירות ולכבוד הגעתנו העננים האפורים מסתלקים ומפנים מקומם לעננים לבנים ואפילו קצת שמש. אנחנו נחים בפס ומתקדמים קצת לכיוון ההפוך מהבקתה ורואים עוד אגמים ופרות, נחים כשעה ומתחלים לצעוד לבקתת Tevno ezero, יעדנו הסופי להיום.
* עקרונית התכנון היה להגיע לבקתת Pirin אבל העננים בשמים והמדריכים המקומיים שכנעו אותנו להשאר כאן. גם מחר צפוי מזג אוויר לא אידאלי ופיצול כזה נראה הגיוני.
בקתת Tevno ezero ממוקמת לשפתו של אגם באותו שם (ezero= אגם), היא קטנטנה והלינה בדורם עם אנשים נוספים (לראשונה עבורנו בטרק הנוכחי). המיטות צפופות מאוד אבל האנשים נראים נחמדים והמקום נחמד מאוד.
אחרי הצהריים בעודנו יושבים לקרוא ולנוח נכנסו לבקתה זוג ישראלים רטובים מגשם ומייד אחריהם עוד זוג בחורים, שפגשנו בטיפוס להר Musala. אנחנו מבלים איתם את שעות הערב המוקדמות בחדר האוכל, עד שאחת מעובדות המקום מוציאה אותנו החוצה כי הגיעה קבוצה לאכול. אנחנו מנצלים את הדמדומים והשמיים הבהירים לסיבוב אחרון מסביב לאגם היפה במשך שעה ומצליחים להשתחל בחזרה אל תוך הבקתה ההומה ולתפוס פינה קטנטנה לעצמו.
את ארוחת הערב אנחנו אוכלים היום מאוחר מהרגיל (כדורי הבשר מומלצים מאוד!) וישר למיטה.
* הלילה כמעט ולא הצלחנו לישון (שילוב גרוע בין צפיפות, ריחות טיגון, חום איימים ונחירות של סבא בולגרי חביב). בדיעבד אולי כדאי היה להזמין מקום מראש בחדרים הפרטיים.
יום 10- בקתת Tevno ezero- בקתת Pirin
לינה: בקתת Pirin- חדר פרטי, יש שקעי הטענה בחדר (חשמל עד 20:00 בערך), יש שירותים, לא ברור אם יש מקלחת. אוכל- לא ברור אם יש, אכלנו בבקתה סמוכה.
עלות: 10 leva לאדם.
הערות נוספות:
בקתת Tevno ezero- בקתת Pirin- ארבע שעות ורבע עם המון הפסקות אוכל
מתחילים בשביל אדום ובהמשך מצטרף שביל אדום- ירוק. מסומן בסדר, לא אינטנסיבי כמו בימים קודמים אבל ההליכה ברורה מאוד בתוך עמק, מאוד קשה להתבלבל.
מגובה של כמעט 2600 מ׳ בפס שליד חיז׳ה Tevno ezero צונחים לגובה 1640 מ׳ בחיז׳ה Pirin. טיפוס זריז מבקתת Tevno ezero לפס הקרוב מביא אותנו לנק׳ הגבוהה ביותר, שממנה מתחילה ירידה של יומיים לעיירה Melnik. הנוף מהפס מלהיב מאוד ומשובץ בעשרות אגמים ואגמונים אבל הרוח בלתי נסבלת וקר מאוד. לאחר כמה דקות בפס נמלטים למטה בשביל צר ותלול שמוביל לעמק ירוק ובו נחלונים רבים שמתקבצים בסופו של דבר לנחל גדול, שוצף וגועש באזור חיז׳ה Pirin.
ההליכה היום קלילה, עוזבים את נוף ההרים לטובת אחו ירוק ובסופו של היום גם יער של צפצפות. יום מרובה בעצירות, מנוחות ונשנושים. לאחר 4 ש׳ מגיעים לחיז׳ה פירין הנוחה מאוד אך מעט משונה (החדר נהדר אבל בעל המקום מוזר ולא ברור אם יש או אין אוכל) ומתיישבים לארוחת צהריים נעימה מחוץ לבקתה.
ארוחת ערב אוכלים בבקתה סמוכה אצל זוג זקנים שלא מדברים מילה באנגלית אבל איכשהו יצאה מזה ארוחת ערב לא רעה בכלל.
יום 11- בקתת Pirin- הכפר rozhen- הכפר Zlatolist
לינה: חדרי אירוח בכנסיה בZlatolist- יש שירותים ומקלחת וגם שקעי הטענה.
עלות: 10 leva לאדם.
הערות נוספות:
בקתה עד פיצול השבילים לתכלת וירוק- 5 שעות פחות שעה וחצי של התברברות. כשמוצאים כבר את המסלול הסימון הירוק סביר.
פיצול השבילים לירוק ותכלת עד לקפלה- 40 דק׳- לעקוב בזהירות אחרי סימוני תכלת, הם שם.
קפלה עד לשביל הירוק-30 דק׳ כולל ברבורים וחיפוש, הסימון האדום דהה ועכשיו הוא צהוב.
שביל ירוק עד Rozen- רבע שעה + רבע שעה עד המנזר. ללא סימון ברור.
לאורך כל היום שלטי Walk of peace (כולל בשביל הכחול) סייעו לנו למצוא את הדרך.
מהמנזר לא מצאנו את השביל הירוק- ירדנו דרומה בשביל טוב אחר עד זלטוליסט- שעה ורבע.
* מדובר ביום ארוך מאוד ללא אפשרות לקנות אוכל עד הכפר Rozhen.
איך מתחילים בכלל לתאר את היום הזה?
חשבנו שזה היום האחרון לטרק- אז לא.
הבוקר מתחיל בבירבור של כשעה וחצי שהוביל אותנו במעגל אל נקודת ההתחלה (בפניה בה היינו צריכים לפנות שמאלה פנינו ימינה). בחזרה בנקודת הטעות מתקשים גם כן להבין איך בכלל ממשיכים ובעודנו מתלבטים אנו פוגשים משפחה של, כפי הנראה, צוענים שמובילים אותנו לשביל הלא נכון ורק במזל איש חביב מחזיר אותנו לשביל (שלא ברור איך היינו אמורים למצוא בעצמנו).
הירידה בשביל מאוד נוחה ומתונה הליכה יפה בתוך היער, כשמדי פעם אפילו עוצרים לאכול פירות יער. בדרך מגיחים פתאום מתוך הסבך כמה חזירי בר עם המון גורים וחוצים את השביל ממש 20 מ' מאתנו. לא הספקנו אפילו להוציא מצלמה.
לאחר שלוש שעות ירידה מתפצלים מהשביל למסלול שאמור להיות יפה (לא רע) ויש בו תצפיות רבות על פירמידות החול של Melnik (מרשים ביותר). הקושי היה לחזור לשביל המקורי כי הסימון גרוע ביותר, רק בזכות תושיה (והרבה מזל) מוצאים אותו ומתקדמים לעיירה Rozhen והמנזר שלה. בינתיים מתחיל לרדת גשם ואנחנו מתלבטים מאוד מה לעשות, הגשם פסק כשהגענו למנזר ולאחר מנוחה קצרה וסיבוב במנזר הנעים מחליטים להמשיך.
לא ברור אם זה קוצר הזמן או קוצר הרוח אך אנחנו לא מקדישים זמן רב לחיפוש הסימון לMelnik וממהרים לרדת לכיוון שביל רחב בדרך לא מסומנת (בדיעבד שמענו שאכן הדרך לMelnik אינה מסומנת כראוי אך נראה שאם היינו ממהרים פחות היינו מוצאים אותה לפי הכיוון הכללי כפי שעשינו לאורך רוב היום). לאחר צעידה של כשעה, במהלכה השמיים חוזרים לסורם וגשם מתחיל לטפטף, אנו רואים מולנו כפר זעיר ובכניסה אליו מכולת קטנה. כאן מתברר לנו שהגענו לכפרונצ'יק בשם Zlatolist שבו חיים 13 אנשים, שאף לא אחד מהם מדבר אנגלית. שוב מתגלים לנו הבולגרים בחביבותם האינסופית ובעזרת שימוש רב בידיים ובמילון באייפון אנו מבינים שעלינו לצעוד עוד 5 ק"מ ומחליטים להשאר ללון ולהשלים את המסלול למחרת.
מתברר שבZlatolist כנסייה ובה חדרי אירוח נעימים ביותר עם מקלחת חמה ולמרבה ההפתעה משתכנים שם עוד 4 אורחים, אתם בילינו ערב מהנה ביותר (אחד המהנים שהיו לנו בבולגריה).
יום 12- הכפר Zlatolist- הכפר Melnik
לינה: Melnik. חדר פרטי + מקלחת אצל אישה נחמדה
עלות: 30 leva לחדר
הערות נוספות:
Zlatolist- Melnik- שעה- הליכה על דרך עפר שיוצאת מהעיירה עד שהדרך מצטמצמת ויש ואדי קטן עם גזיבו בתוכו משמאל ומימין משהו שנראה כמו ספסל מקורה ועליו כתוב Melnik (עם חץ), מתקדמים כמה עשרות מטרים בוואדי ועולים בשביל צר ימינה (לאחר כשתי דקות של שביל צפוף מגיעים לשביל מרוצף אבנים) בראש העליה (שמושכת מערבה) יש ספסל ואז מתחילה ירידה קצרה שבסופה רואים את הכנסיה של מלניק.
* אין סימון שבילים
האוטובוס מMelnik לסופיה יוצא מספר פעמים ביום אולם רק האוטובוס של 6 בבוקר נוסע ישירות ללא צורך בהחלפה.
ההגעה לMelnik
מתעוררים לבוקר כחול ושטוף שמש, ללא זכר לגשם האתמול. סיכמנו מראש עם אחד האנשים בבית הקפה שיקפיץ אותנו כברת דרך שתקצר את ההליכה לMelnik אך הוא לא הגיע ואנחנו מתחילים לצעוד בין הרי החול לפי הכוונה שקיבלנו אתמול.
ההליכה היא בדרך נוחה מאוד ולאחר מכן טיפוס קצר על פרמידת חול בשביל צר אך ברור ביותר ובירידה, לאחר שעה של הליכה, מתגלה לפנינו Melnik המקסימה. היום חם ולח (בניגוד גמור להרים), ואנחנו מזדרזים למצוא לנו חדר בבית של אשה חביבה, להתקלח ולשטוף מעלינו את חול הדרך.
בשאר היום אנחנו משוטטים בMelnik, שמפורסמת ביצור יינות, אוכלים ונחים.
מומלץ במיוחד לטפס למערה, המשמשת לאחסון חביות יין, שם גם אפשר לשמוע הסברים על גפנים וייצור היין באזור, לטעום ולקנות יין (בקבוק יין לבן עולה 5 לב- מומלץ ביותר).
למחרת בבוקר אנחנו עולים על אוטובוס לסופיה ובכך מסתיים פרק הטרקים בטיול שלנו.
את תשעת הימים הבאים לטיול העברנו בנסיעה ברכב שכור בין כפרים ועיירות. מומלץ להגיע גם להרי הרודופי (שם ישנו בעיירה Smolyan אצל גברת מקסימה בשם מילנה, מדריכת תיירים בעברה ואחת שתסדר לכם חוויות נפלאות בדרום בולגריה- פרטים נוספים למי שיתעניין).
נערך ע"י משתמש יום שני 04 מאי 2015 22:10:23(UTC)
| סיבה: לא צויינה