סיכום טרק הגואצ'ה לה (Goechala )סיקים הודו אפריל 2015
אבלין ואריה בן פורת
אקדים את המאוחר ואציין שנאלצנו להפסיק את הטרק ובפועל בצענו רק 5 ימים מתוך 8 שזה למעשה הופך להיות כמו טרק הזונגרי, אבל המידע שיש כאן יכול בהחלט לתרום למי שעושה את כל אחד משני הטרקים.
אנחנו זוג שעבר את גיל ה50 עם נסיון בטיולי שטח בארץ ובעיקר בחו"ל הגענו להחלטה לצאת לטרק הנ"ל בעיקר בשל התקופה, אפריל, אין הרבה מקומות שניתן לבצע בהם טרקים בעונה הזו.
זו הפעם הראשונה שאנו נמצאים בהודו בהחלט שונה ומעניין ביותר כאשר יש לזכור שמדינת הסיקים זו לא ממש הודו הקלאסית אלה יותר דומה לנפאל בצדדים החיובים שלה ועם אנשים הרבה יותר נחמדים נעימים ומסבירי פנים.
תוכנית הטרק:
על פי מה שחווינו הזמנים הרשומים כאן הם ברוטו כלומר כולל עצירות והפסקות אוכל, למשל היום הראשון נטו הולכים 5 שעות בקצב של אבליןJ
Yuksom (1700m) -Goechala Trek
DAY 1) Yuksom to Tshoka (3050m / 6-7 hrs) (Camping / Hut)
DAY 2) Tsokha to Dzongri (4030 m / 5-6 hrs) (Camping / Huts)
DAY 3) Dzongri Rest and Acclimatization / Dzongrila (4020 / 4250m / 40 mins) (Camping / Hut)
DAY 4) Dzongri to Thangsing (3930m / 5-6 hrs) (Camping / Hut)
DAY 5) Thangsing to Lamune (4130m / 3 to 4 hrs) (Camping / Hut)
DAY 6) Lamune to Goechala (4940m / 5 hrs) / Thangsing (2 hrs) (Camping / Hut)
DAY 7 Thangsing to Tsokha (3000m / 5 to7 hrs) (Camping / Huts)
DAY 8) Tsokha to Yuksom (1875m / 5 to 6 hrs) (hotel)
הכנות:
טוב אנחנו קצת "משוגעים" בנושא הזה חוץ מהכנת הציוד איסוף חומר והזמנת טיסות ולינה עשינו מספר טיול רגליים ארוכים בהרי ירושלים, בעיקר, מה שהביא אותנו לכושר מעולה-לא חובה אבל מומלץ.
לינה הזמנתי רק ללימבו הוםסטיי שני לילות לפני הטרק ושניים לאחריו (המקום מומלץ ביותר), יש לשים לב למחיר תחילה סגרו איתנו במייל על לינה +3 ארוחות 1000 רופי לאדם, יקר יחסית. ליומיים האחרונים היינו כבר יותר "חכמים" והבנו שהמחיר היותר נכון 750 לזוג ללילה וארוחות בנפרד-האוכל מעולה ובשפע!, את ההסעה הפרטית מהשדה הזמנתי דרך לימבו לא דרש אפילו מקדמה-מדהים, הם אוהבים מאוד ישראלים אז בבקשה תשמרו עליהם ועל השם שלנו.
ציוד:
מצורפת הרשימה שלקחנו איתנו יש לציין ששקי שינה לא חובה להביא ניתן לקבל כחלק מעסקאת הטרק אנו העדפנו להביא את שלנו ובנוסף השתמשנו גם בשלהם כשכבה שנייה-לא הצטערנו- היה קר מאוד בלילות.
יש להערך עם ביגוד חורף מלא גם מבחינת הטמפרטורות שבהחלט יורדות מתחת לאפס בלילות, ביום הכול יכול להיות חמים דרך גשם או שלג רוחות וקור עז- כמו שאומרים בהרים כמו בהרים מזג האוויר לא צפוי.
הגעה:
לנו היו כרטיסים מוזלים למומבאי דרך אלעל אז טסנו לשם הבעייה שמגיעים בבוקר וכבר לא ניתן לתפוס את טיסות ההמשך לכן לנו במלון קרוב לשדה וניצלנו את היום לטיול קצר בעיר עצמה .שכרנו דרך המלון נהג מונית בתשלום לפי 80 ק"מ או 6 שעות בהחלט מספיק, העיר ממש לא משהוא אבל גם היו לנו ציפיות גדולות מידי.
למחרת בבוקר טסנו עם Jet Airways לכלכותה שעתיים וחצי נשארנו במטוס ומשם טסנו עוד שעה לבגדוגרה (מעולים!! היה אפילו אוכל בשתי הטיסות), בשדה עשינו את הפרמיט לסיקים (בחינם) יש שם דוכן לפני היציאה מהטרמינל הקטנטן מימין לקח בדיוק 10 דקות אפילו לא היה צריך את התמונות שהכנו מראש פשוט צילם אותנוJ
יצאנו החוצה לחום מטורף לא שבשדה היה קריר, אין בו מזגנים,כאן המתין לנו הגיפ שתאמנו מראש התארגנות קצרה ויציאה לדרך של קצת יותר מ5 שעות נסיעה לא קלה. בהתחלה במערב בנגל הרבה תנועה לוקח זמן רב לעזוב את אזור Siliguri לאחר מכן המצב משתפר ,אבל עם ההגעה לאזור ההרים הדרכים מאוד משובשות וקופצניות בשלב מסויים יש חציה של גשר בעיירה Melli .שם בודקים את הפרמיט ומחתימים את הדרכונים-למעשה הנהג שלנו טיפל בתהליך, כעקרון ניתן לעשות את הפרמיט גם כאן.
המשכנו בנסיעה עד לJorethang- כאן עשינו עצירה להתרעננות שתיה ואוכל שוב עוברים גשר רציני מעל נהר וממשיכים בטיפוס בדרכי אבק שלא נגמר אבלין הגיע "בזכות" זה ליוקסום עם כאב ראש מטורף, שעה וחצי אחרונות נסענו בחשכה מכיוון שהיה גם מעונן מאוד ולכן הלילה ירד מוקדם.
הגענו ליוקסום ופימה לקח אותנו ישירות ללימבו הומסטיי
יוקסום Yuksom +סגירה עם סוכן מקומי:
לימבו ששמו הפרטי דנסינג (כן כמו לרקוד) ואשתו קיבלו אותנו בחמימות מדהימה לקחו אותנו לחדר בקומה השניה חדר מרווח נקי מאוד ונוח ביותר, התקלחנו וירדנו לארוחת ערב שאשתו בודהרני מכינה, חבל"ז של אוכל גם מגוון וגם טעים ברמות ,לסיום הארוחה קינחנו בתה טוב והלכנו לישון- שנת ישרים, וואלה היה יום ארוך ביותר ומעייף מאוד.
למחרת קמנו ועשינו סיבוב בין הסוכנויות השונות שמרוכזות בכ 100 מטר הליכה אל מרכז הכפר, זה גם השוק והמסעדות שם להפתעתנו כול הסוכנויות היו סגורות .מהר הבנו לפשר הדבר,בבוקר היתה לוויה של מישהוא מוכר מכפר סמוך ביוקסום וכולם הלכו אליה, מצאנו סוכנות אחת פתוחה שנקראת Mountain Tours and Treks אבל המחיר שהציעו לנו היה הזוי 75$ ליום לאדם.
החלטנו לנצל את הזמן ולטייל למסלול קצר שהציעו לנו למנזר דובאדי במעלה העיירה, 40 דקות של עלייה קורעת אבל שווה ואת מי אנחנו פוגשים בהליכה ממש לפני המנזר את תהלוכת הלוויה! שהגיעו לשם בסוף ה"מסע" שלהם, שרובו היה בכלל ברכבים, הם הניחו את המת בכניסה למנזר כשהוא עטוף בישיבה במלא בדים לבנים ואנשים עוד הוסיפו וקשרו סרטים לבנים יפים למנשא.
למעלה במנזר ניסינו לייצור קשר עם הבחור שהומלץ על ידי בחור ישראלי בלמטייל והייתי איתו בקשר באימייל, חייגתי אליו הוא עונה לי והיכן הוא נמצא?? בלוויה יחד איתנו!! הזוי אמרנו לו שיגיע אלינו, שוחחנו איתו כחצי שעה דיברנו על ההצעה שלו ועל הטרק מסתבר שהוא גר בכפר סמוך 10 ק"מ משם .הוא מדריך עצמאי שמארגן לבדו את כול הטרק ,אפילו לצורך הפרמיט לשמורה הוא צריך לנסוע לגנטוק ,כך שלא היה ניתן לצאת למחרת כמו שתכננו,אלה יום אחרי, וידאנו איתו את כול הפרטים והמחיר 35$ לאדם ליום, הוא עשה רושם של בחור צעיר נחמד ונראה אמין מדבר אנגלית בצורה טובה. סיכמנו שנפגש אחה"צ בכפר למטה לאחר שאנחנו נבדוק אופציות נוספות ולאחר מכן נעדכן אותו מה החלטנו.
חזרנו לכפר שתינו בירה מקומית טובה ואכלנו במסעדה מקומית הכי מומלצת לטעמנו- גומפה, ורק אחה"צ התחילו להפתח הסוכנויות .הלכנו לזו שהכי לא מומלצת לפי האינטרנט רד פנדה Red Panda רק כרפרנס. הבחור נראה נוכל ולא אמין ברמות ממש יצר לנו תחושת אנטי. קיבלנו ממנו הצעה של 45$ לאדם ליום ופשוט ברחנו משם (בסוף הטרק שלנו פגשנו ארבע אנגלים ומקומי שסגרו איתו טרק לזונגרי והיתה להם חוויה מזעזעת-מדריך שהיה שיכור ועישן גראס בנוסף, קיבלנו 4 שקי שינה ל5 אנשים, ארוחות קרות בצהריים ועוד ועוד-להתרחק מהבחור כמו מאש ולא משנה מה המחיר שתקבלו!!)
המקום הבא שנכנסנו אליו נמצא בכניסה לכפר מימין בבית מלון יש שלט בחזית-לא זוכר את שמה בחור שמנמן נמוך בשם ינאן נתן לנו הצעה מפורטת ב45$ לאדם ליום ונראה לנו מאוד אמין סיכמנו איתו שאם נחליט עליו אנחנו רוצים קודם להפגש עם המדריך, החלטנו להתייעץ עם לימבו ויחד איתו להחליט בין ינאן לבין סונאנג.
לימבו הציע לנו לבחון עוד סוכנות Black Yak(שהיינו בה אבל הייתה סגורה) הוא התקשר לבחור בשם פוספה Puspa שיגיע אלינו, ישבנו איתו כחצי שעה והתרשמנו מאוד לטובה ממחיר של 50$ הסכים לרדת ל45$ ,המחיר כולל: מדריך, טבח, שני פורטרים שהם גם עוזרי טבח ,מוביל לסוסים ושלושה סוסים, ביקשנו לפגוש את המדריך לפני שסוגרים סופית, הגיע בחור צנוע ונחמד עם אנגלית סבירה בשם פריטם Pritam שוחחנו איתו וגם התרשמנו לטובה. סיכמנו עם פוספה את תנאי התשלום, כאשר סוכם על סך של 13,000 רופי לתשלום בסוף הטרק. העברנו לו את הדרכונים ותמונות הפספורט להכנת הפרמיט והוא ניגש לארגן הכול . לצורך הבהרה השעה היתה כבר 6 בערב ולמחרת בבוקר קבענו לצאת ב8:30 לטרק-איך הם עושים זאת אין לי מושג.
(מדוע סגרנו דווקא איתו? קודם כול ההתרשמות שלנו וההרגשה שמדובר על בחור ישר הגון ומקצועי .במקור הוא בכלל מדריך טיפוס צוקים .ההצעה של הבוקר מסונאנג לדעתנו גם אופציה טובה וזולה אבל היינו מוטרדים מעט מזה שאין לו גב של סוכנות ואכן ממש לא הצטערנו)
מהלך הטרק:
היום הראשון- Yuksom 1700m to Tshoka 3050m (מבטאים צוקה)
בבוקר התארגנו אכלנו ארוחת בוקר וכצפוי הי איחור של כ45 דקות, הבנו את זה כמובן, באו אספו את התיק הגדול שלנו להעמסה על הסוסים ואותנו הקפיצו אחר כך לתחילת הטרק נמצא בקצה הכפר כק"מ מהמרכז, במיקום הנ"ל המתנו עד לאישור הצגת הפרמיט יחד עם עוד מספר זוגות ואפילו בחורה אחת צרפתיה שעשתה את הטרק רק היא ומדריך עם ציוד מלא-כול הכבוד.
התחלנו את ההליכה לבדנו,המדריך פריטם נשאר לסגור דברים אחרונים בעיקר אריזות של ציוד ומזון (צריך לזכור שסוחבים ל8 ימים ל7 איש) אבל פריטם המדריך סיים די מהר והצטרף אלינו. המסלול יחסית נוח מטפס לאורך ערוץ יפה של נהר משמאלנו ,הדרך רובה מוצלת ומגוונת חוצים מספר גשרים, חלקם תלויים, הולכים לרוב תחת צמחיית ג'ונגל נחמדה, לאחר הליכה של שעתיים וחצי עצרנו לארוחת צהריים. הטבח והפורטרים שעקפו אותנו בדרך כבר עמלו על בישול ושטיפה של כלים במבנה קטן לצד הדרך .פריטם פרס לנו מפה והגיש לנו תחילה תה עם עוגיות ולאחר מכן ארוחה מפתיעה וטעימה מאוד בסוף תמיד מקנחים בעוד תה.
המשכנו בהליכה ,הפעם בעלייה קצת יותר תלולה אבל שוב שביל די נוח כשמולנו מתחילים להגיע שיירות של דאזו (הכלאה בין יאק לסוס) או סוסים שירדו מלמעלה ,כול פעם שהם עוברים צריך לעצור ולהצמד לצד הרחוק מהתהום, כי הם "לא רואים בעיניים" ויכולים בלי כוונה להעיף אותך. התחלנו סוף סוף לראות את פריחת ה-rhododendrons או כמו שנקרא בנפאל- ללי גראס ממש מקסים, בשלב מסויים הגענו לבקתה מאוישת של שומרי היערות שיש להם גם קיוסק קטן במקום עצרנו לזמן קצר והמשכנו בטיפוס בנתיים עקפו אותנו הפורטרים שלנו, תוך כדי זה שהם מבצעים חיתוכים מטורפים של שביל הנחש בו עלינו,איזה כושר יש להם, מגובה 2500 התחלנו קצת להרגיש שהקצב שלנו יורד קצת בשל חוסר החמצן אבל הדרך הכול כך יפה השכיחה הכול.
הגענו לצוקה שזה למעשה כפר נטוש של פליטים טיבטים שהוגלו ממנו ליוקסום על ידי הממשלה עם הכרזת האזור כשמורת טבע, יש במקום מספר בקתות המפוזרת בשטח והרבה מקומות להקמת אוהלים, שלנו כבר היה מוקם עם הציוד בפנים ממש נעים להגיע כך לסוף יום הליכה מעייף, התארגנו באוהל ועשינו סיבוב קטן בכפרון פגשנו וקישקשנו קצת עם שני זוגות צרפתים נחמדים (הגיעו בנפרד) פריטם קרא לנו לתה של אחה"צ עם עוגיות ו...פופקורן היינו בשוק, איזה פינוק.
השם צוקה פרושו הכפר ליד האגם, שאלנו את פריטם היכן האגם? והוא הצביע על בריכה קטנה מאחורי האוהל שלנו לא יכולנו שלא להתגלגל מצחוק, בינתיים הצוות שלנו טרח על הכנת ארוחת הערב בתוך בקתה קטנה עם חלונות פרוצים לכול עבר. הצרפנו אליהם כי התחיל להיות קריר ולהחשיך,התישבנו בצד במטבח מאולתר והיה ממש נחמד לראות אותם בפעולה- הכול פרוס על הריצפה מבשלים על בנזנייה ענקית שסחבו על הסוסים וממש מתקתקים את הארוחה, שוב פריסת המפה המשובצת אדום לבן שני נרות על השולחן וארוחה טעימה וממש במקום היינו כבר רעבים מאוד .סיימנו והצוות ארגן לנו שני בקבוקי מים חמים לשים בשקי השינה, באנו לצאת לאוהל כמובן כבר חושך מוחלט אבל גם ירד עלינו ענן ולא רואים ממטר מזל שפריטם הוביל אותנו לאוהל אחרת לא היינו מוצאים אותו.
הלילה עבר הזוי בקבוק המים שלי נזל, חלק באשמתי, וקמתי באמצע הלילה עם חלק תחתון של השק שלי רטוב לגמרי הוצאתי את הבקבוק החוצה ואכשהוא המשכתי לישון עד הבוקר.
היום השני Tsokha 3050m to Dzongri 4030 m (מבטאים זונגרי)
התעוררנו ליום שמש מדהים סוף סוף ראינו בברור את כול הרים מסביב,מראה מקסים ממש. הוצאתי את שקי השינה לייבוש והנחתי על האוהל .סיפרתי לפריטם מה קרה בלילה, הוא לא הפסיק להתנצל ,אמרתי לו שזה יכול לקרות וממש לא נורא העיקר ששקי השינה יתיבשו.בעוד אנו מחלצים את עצמותינו מהאוהל, הביאו לנו לכול אחד קערת מים חמים לציחצוח ושטיפת פנים, אמרנו פינוק... ולאחר מכן תה חם איזה כיף, ארוחת בוקר טעימה ומשביעה. ארזנו את התיקים סיכמנו עם פריטם שמכיוון שהיום ההליכה קצר 4 שעות רק נוותר על ארוחת צהריים בדרך ונאכל אותה כבר בזונגרי-זו הייתה בפועל טעות שלנו כי כן צריך וטוב שתהיה ארוחה חמה בדרך מחייב אותך לעצור ולנוח וגם מוסיף אנרגיה.
יצאנו לדרך שוב לבד פריטם נשאר לעזור לצוות, מכאן המסלול יותר מאתגר מהיום הראשון.מצוקה עולים בתלילות ודי מהר בגובה כאשר חלק גדול מהשביל מרוצף בקורות עץ למניעת שקיעה בבוץ שיש שם .שוב מהר מאוד מזג האוויר התחרפן ומצאנו את עצמנו הולכים בתוך ענן ולא ממש רואים את הנוף, אך הדרך ממש יפיפיה עם המון פריחה .מה שמוזר שעולים ועולים וכול רגע נדמה שמגיעים לאיזו פסגה אבל לאJ ממשיכים לעלות.פריטם סיפר שלפני שבוע בדיוק הוא הדריך כאן קבוצה והיה חצי מטר שלג,לאחר כשעתיים עליה עצרנו בבקתונת שלמעשה מהווה נקודת מפגש בין העליה בטרק מזונגרי לירידה מטשינג.
התבאסנו קצת לראות כיצד שאר הצוותים מארגנים אוכל ושתיה ולנו אין-באשמתנו, אבל למזלנו פריטם הצליח אכשהוא לארגן לנו שתיה חמה ומשהוא לנשנש מהצוותים הללו- "שפו" למדריך שלנו.
מכאן המסלול מטפס שוב בחדות ואבלין התחילה להרגיש קצת בחילות מהשפעת הגובה עליה מכובדת ולא הכי נוחה וגם שלגוניות שהחלו להופיע בערך בגובהה 3500, למעשה עולים לגובה של כמאה מטר ואולי יותר מעל מיקום הבקתות בזונגרי ואז בחלק האחרון יורדים אליהן .בשלב הזה העצים כבר די נעלמו ולמזלנו גם מעט מהעננים ויכולנו לראות קצת את הנוף מסביב. סה"כ הליכה נטו להיום 4.5 שעות.
המחנה בזונגרי הרבה יותר קטן ומרוכז סביב שתי בקתות כאשר האוהלים בנויים מסביב יש חדר אוכל מרכזי בו הצוות הגיש לנו את ארוחת הצהריים, לאחר מכן עשינו קצת כביסה ונשטפנו קצת במים שזורמים ליד, לאט לאט הגיעו עוד מטיילים והאזור התמלא באוהלים, חלקם אוהלי מטבח גדולים של הצוותים. מזג האוויר היה חצי מעונן "שיחק" מקר לנעים, פריטם הכניס אותנו לבקתה של המפעיל במקום איזה כיף אח עצים במרכז חם ונעים סוף סוף היה אפשר להוריד קצת בגדים, הביאו לנו לשם גם את התה של אחה"צ עכשיו באמת נהיה חם.
ארוחת הערב אכלנו בחדר האוכל כרגיל לאור נרות משום מה האוכל לא היה מוצלח ניכר שהשקיעו בו אבל התוצאה היתה לא טובה בעיקר חוסר תיבול, אמרנו שנוחח עם פריטם מחר כדי שיידעו מה לשנות, הלכנו לישון ממש מוקדם 20:00 כמובן עם בקבוקי מים חמים לרגליים (מזל שקניתי בארץ כאלו של שורש המתקפלים ויכולתי להשתמש בהם).
היום השלישי יום אקלום בזונגרי -עליה לתצפית 4250 m והליכה לאגם הנעלם
קמנו ב4:00,זריחה אמורה להיות ב5:10 לבשנו עלינו את השכבות שהיו לנו, שתינו כוס תה חם והתחלנו לטפס לנקודת התצפית לראות את הזריחה על הרכס לי לקח חצי שעה, אבלין בליווי פריטם הגיעו לאחר 45 דקות, התצפית ממוקמת כ200 מעל מקום הלינה אבל בשל הגובה העלייה אליה לא קלה בכלל בשל חוסר החמצן אך שווה ועוד איך את המאמץ. למעלה היינו עם לא מעט אנשים שאת רובם כבר הספקנו להכיר צרפתים, משפחה אירית, קבוצה אוקריאנית והודים. זכינו לתחילת זריחה מדהימה אבל די מהר הגיעו עננים למזלנו לפחות לא היתה רוח והקור היה נסבל .פריטם המדריך החמוד נענה לבקשתי והצליח לארגן לנו תרמוס תה חם שדאג שיגיע עם אחד הפורטרים כחצי שעה לאחר שהיינו כבר שם ואיך לא הוסיף גם פופקורןJ, איזה פינוק בקור הזה לשתות תה חם, הוא גם כיבד את אחד הזוגות הצרפתיים שאליהם התחברנו.
חלק מהאנשים החליטו לרדת אבל הרוב וגם אנחנו החלטנו להמתין אולי המצב ישתנה ואכן למזלנו הרב העננים התפזרו וקיבלנו תצפית פנורמית מדהימה על רכס ההימלאיה והר -Kanchenjunga (שלישי בגובהו בעולם 8,586 מטר) צילמנו אין ספור תמונות וואו קשה היה להפסיק, נתקלנו גם בתופעה שזו לנו הפעם הראשונה לחוות, קשת בענן כמעגל שלם והצל שלנו במרכזה תופעה מדהימה!!
לאחר יותר משעה בתצפית ירדנו למטה לאוהל, לגלות שהבגדים שכבסתי אתמול קפאו ונהיו כמו קרשים ממש מצחיק איך שזה נראה, העברתי לתליה על הגדר בשמש. הצוות מיד עובר לנוהל רגיל מגיש לנו מים חמים לשטיפה וצחצוח, תה חם וארוחת בוקר מפנקת-כמה קל להתרגל לזה. שוחחנו עם פריטם לגבי המסלול לאגם הנעלם ציין שזה שעה וחצי כול כיוון והליכה קלה- מדוייק הוא לא היה, התלבטנו לגבי לבוש כי נראה ממש נעים וחמים התייעצנו גם עם המפעיל של הבקתה וויתרנו על לקיחת ציוד גשם-טעות!!, המסלול מתחיל מעלייה חדה מאזור הבקתות ולמעשה הסתבר בהמשך שהוא נע בדיוק על המסלול של מחר רק בחלק האחרון יש הליכה של כ15 דקות סטיה מהשביל לאגם- בדיאבד קצת דבילי לא לשלב את זה למחר (זה מה שבדיוק עשו האירים שצעדו איתנו). הדרך עלתה וירדה מספר פעמים וחצינו גם את קו ה4200 לצערי אבלין חשה את זה "טוב" וסבלה מכאבי ראש חזקים לקח להגיע לאגם שעתיים וחצי! כאשר החלק האחרון היה כולו על שלג הגענו לאגם קפוא מקסים ושווה את ההליכה, אבל גם קר בטירוף ירד עלינו בנתיים ענן והתחיל שלג קל לזה לא היינו ערוכים במיוחד לא אני שבאתי רק עם חולצה ומיקרו פליז. אבלין לקחה אקמול ולאחר שהיה של 5 דקות עזבנו את המקום במהירות חששנו שמזג האוויר עוד יחמיר ולכן השתדלנו לנו מהר כמובן ככול שאבלין יכלה, השלג לא הפסיק לרגע ,מזל שהוא היה קל ביותר, הדרך חזרה עשינו בשעה וחצי ובלחץ אדיר.
התלבטנו אבלין ואני האם כדאי אולי להפסיק את הטרק לאור מצבה ולחזור חזרה היא שיכנעה אותי שקודם היא תנסה לנוח ולישון באוהל ונחליט בערב איך ממשיכים. הייתי מאוד מוטרד ושוחחתי גם עם פריטם הוא אמר שיעשה כול מה שנחליט, בינתיים נהיה קר מאוד נכנסתי לבקתה של המפעיל עם התנור על מנת לייבש את הכביסה. פשוט החזקתי קרוב לתנור ביד כל פעם פריט אחר-ייאוש, החברה של הצוותים הכינו צ'נג משקה חריף מאיזה תערובת של דגנים המותססים לזמן קצר במים חמים במעין כלי מבמבוק יש לה ריח של יין-טעם? לא טעמתי לא נראה מפתה.
אבלין קמה מאוששת ואפילו עם מצב רוח טוב ישבנו בחדר אוכל עם זוג הצרפתים ממש מקסימים לאחר מכן ארוחת ערב הפעם טובה, סכמנו שנמשיך במסלול ונראה עם ההתקדמות איך אבלין מרגישה. בכול מקרה התיכנון למחר, אמורים לרדת בגובה ללינה ב3700 מטר בטנשיג ומשם אם נרצה ניתן לחתוך בדרך אחרת חזרה לצוקה במידה ונדרש, גם היה אמור להיות יום הליכה קצר של ארבע שעות בלבד.
היום הרביעי
תוכניות לחוד ומציאות לחוד!!!
24:30 אני מתעורר ורואה שאבלין מתיישבת כול הזמן שואל אותה מה קורה והיא עונה שאין אוויר באוהל ושאפתח קצת אני אומר יש רוחות נוראיות ובטח אוויר ממש לא חסר אני רואה שהיא מתקשה לנשום הצעתי להעיר את פריטם אבל ביקשה שלא, בינתיים ניסנו לסדר לה חצי ישיבה חצי שכיבה כי בשכיבה היא ממש לא הצליחה לנשום-גם זה לא עזר- הבנתי שהמצב ממש לא טוב .התלבשתי ויצאתי להעיר את פריטם הוא נבהל כשבאתי אליו התברר שבכלל חשב שהאוהל עף לנו מהרוחות העזות, סיפרתי לו על אבלין והוא אמר שמוכרחים לרדת לצוקה ל3000 מטר, קצת אחרי אחת בלילה קור אימים בחוץ וחושך מוחלט נראה לי לא אפשרי בקשתי שיברר האם יש כאן בלון חמצן לפחות לעזור לה בנשימה.אני חזרתי לאוהל, ומיד אחרי הוא הגיע עם מדריך של קבוצה אחרת ,הבחור התחיל לדבר על לבלוע כדור אמרתי לו שהמצב חמור ושום כדור לא יעזור, מה גם שהיא כבר בולעת כדורים נגד מחלת גבהים. הם יצאו התייעצו בינהם וחזרו אמרו שהוחלט לרדת למטה הם התחילו לארגן סל של פורטרים שחתכו אותו ויצרו פתח ,כדי שיהיה כמו כיסא ואמרו שהם יקחו אותה על הגב ויתחלקו בינהם.באוהל עזרתי לאבלין להתלבש ,היא גילתה קצת בילבול בהתנהלות שלה, ארזתי מהר תוך כדי מה שניתן ודאגתי שתלבש כול מה שאפשר.
סיכמתי עם פריטם שייתן לי פורטר ואני אלך איתו מהר למטה לצוקה לנסות להזעיק חילוץ אווירי דרך חברת הביטוח, כמובן לא היה אפשר לדעת אם בכלל תהיה שם קליטה בסוללרי? אבלין יצאה בנתיים מהאוהל והתחילה עם התכווציות והקאות, התנצלתי שאני משאיר אותה, אך הייתי חייב לרדת מהר ככול הניתן כדי להזעיק עזרה, סמכתי על פריטם והאנשים שם שיצליחו לסחוב אותה למטה רק הערכתי שזה ייקח 4-5 שעות.
הפורטר בשם "עיראק" הצטרף אלי, נתתי לו פנס ראש של אבלין והתחלנו בהתחלה בעליה והיה די קשה לנוע מהר ,מזל שהכול היה קפוא בעיקר הבוץ, כך שבהמשך יכולנו ללכת די מהר עד שהיגענו לשטח בו היה לנו המון בוץ, אני לא רוצה להיכנס לפרטים איזה מחשבות עברו לי בראש תוך כדי ההליכה למטה-לא מאחל את זה לאף אחד, רציתי רק לראות אותה מגיעה בשלום לצוקה.
לאחר כשעתיים של הליכה מוטרפת ראיתי את המבנים של צוקה ממש מתחתינו עצרתי וניסיתי להתקשר לחברת הביטוח לא להאמין אבל הייתה לי קליטה מלאה, שוחחתי עם תורן במוקד הבהרתי לו את המצב והוא אמר שמיד יחזרו אלי ממי שמטפל בנושא חילוצים, בינתיים התקשרתי לבני איתי אמרתי לו שייקח מיד כלי כתיבה וירשום-מסרתי לו את כול הפרטים החשובים- מצב, מיקום, טלפון ביטוח וזמני הליכה בקשתי שייצור קשר איתם ויעביר להם את כול המידע למקרה ותהיה לי בעיית תקשורת-כאילו חזיתי את הנולד-חייגתי שוב לביטוח והתורן אמר שמיד מתקשר אלי רופא לצורך הבנת מצבה של אבלין-וזהוא התקשורת נותקה . אני ניסיתי בשני המכשירים שלי ושל אבלין להתקשר אך כלום, ירדנו עוד למטה לצוקה 5 ד' הליכה וניסיתי למצוא מקום עם קליטה פשוט כלום-איזה תסכול!, כתבתי מספר SMS לאיתי בני וקיוויתי שאולי ישלחו אליו ברגע של זמן קליטה קצר.
בערך ברבע לחמש אני רואה פנס בודד יורד במהירות למטה ושומע שריקות חשבתי כבר שהנורא מכול קרה, פריטם הופיע והרגיע אותי מיד אמר שאבלין בסדר ואפילו הולכת עם הטבח ועוד מעט היא תהיה בצוקה, אמרתי לפריטם להעיר מיד מישהוא ממפעילי הבקתות שנוכל להכניס אותה פנימה והתחלתי לעלות למעלה לפגוש אותה לאחר מרחק קצר ראיתי את שניהם אבלין היתה מותשת לחלוטין אבל נשמה כמו שצריך (סיפרה לי מה קרה מיד אפרט) התחבקנו וירדנו למטה, פריטם דאג להעיר מישהוא בבקתה ואפילו הדליק אש אבלין היתה רטובה מכף רגל ועד ראש מזיעה מכיוון שהלכה את המסלול עם כול השכבות שדאגתי שתלבש כי חשבתי שהיא תהיה בתוך הסל הגזור של הפורטרים, ירדנו לצוקה נכנסנו לבקתה הורדתי ממנה את רוב השכבות שהיו ממש ספוגות זיעה ופרסתי לייבוש הטבח החמוד והפורטר עיראק מיד נערכו להכין מרק לכולנו-אנשים מדהימים.
הלכתי לאזור שבו אמורה להיות קליטה ולא היה עדיין כלום, במקרה בדרך חזרה ראיתי פתאם שיש, פשוט קפאתי במקום חייגתי מיד לאיתי סיפרתי לו בקצרה מה המצב וביקשתי ממנו להקפיא את כל תהליך החילוץ ושאנחנו נשארים כאן בצוקה יום אחד לנוח ומחר נרד למטה ליוקסום. הצלחתי לתפוס מיד לאחר מכן את הביטוח ועדכנתי גם אותם שכרגע לא נדרש חילוץ אבל שיהיו מוכנים לכול מקרה שלא יגיע, מכאן ועד למחרת שהיינו כבר קרובים ליוקסום לא הייתה יותר קליטה בסוללרי.
טוב אז מה קרה אם אבלין? (כפי שהיא סיפרה) כשאני התחלתי לרדת מזונגי עם הפורטר המצב שלה החמיר והיא התחילה ממש להחנק מההתכווציות וההקאות, המדריכים קלטו שהמצב קריטי נלחצו מאוד ולכן בלי לסיים את כול ההתארגנות פשוט תפסו אותה מהר הניחו אותה בסל, אחד סחב ועוד ארבעה עזרו לו מסביב (פריטם שני מדריכים הפורטר והטבח שלנו) כשהם כול הזמן מעודדים את אבלין לנשום, הבעייה שההתחלה –בעלייה- היתה קשה והם מהר מאוד נאלצו לבצע החלפה. אבלין למרות מצבה הבינה שכך היא פשוט תמות על ההר לכן אמרה להם לנסות שהיא תלך והם יעזרו לה .אכן כך היה: 5 הקיפו אותה ותמכו בה ועברו כך את הקטע הקשה הראשון העלייה ,כשהם כול הזמן מעודדים אותה ואומרים לה שהיא כמו אמא שלהם ושתהיה חזקה, ברגע שהתחילה הירידה היה קצת פחות קשה ובשלב מסויים פריטם ראה שהוא והטבח יכולים להסתדר לבד ולכן שחרר את המדריכים האחרים והפורטר. אבלין מתארת את ההליכה שלהם כך "הם החזיקו אותי משני צידי נתנו לי ללכת בקטע הכי נוח בשביל והם פשוט טיפסו ודליגו כמו איליים מהצדדים" לאחר שירדו כ-500 מטר בגובה מצב הנשימה השתפר מאוד והבעייה היתה בעיקר התשישות החשכה והבוץ.
לקראת סוף ההליכה אבלין שיכנעה את פריטם לעזוב אותה להשאירה עם הטבח שהוא יזדרז לרדת אלי כדי להרגיע אותי ולעצור את כל תהליך החילוץ האווירי, כך שאת הקטע האחרון הלכה רק עם הטבח.
מה קרה בארץ? סיפור בפני עצמו-איתי בנינו הצעיר (חייל, היה בחופשה) היה במקרה אצל אחיו בדירה בתל אביב כשחייגתי אליו השעה היתה 1:30 אמצע הלילה,היה ער, הוא רשם את כל מה שמסרתי .הוא הבין מצויין את חומרת המצב כי בחיים הוא לא שמע אותי מדבר עם מחנק בגרון בכל פעם הזכרתי את השם של אבלין. הוא יצר מיד קשר עם הביטוח ומכיוון שהם נשמעו לו קצת שאננים החליט להתקשר לבחור שהוא מכיר ממועדון הגלישה -יוחאי -עוסק בחילוצים בעולם עבור חברות הביטוח, יוחאי דאג להתקשר לאנשים הנכונים ולא מעט בזכות זה הם הפעילו חברת חילוץ הודית מקומית שניסתה לייצור איתי קשר בטלפון-כמובן ללא הצלחה, בדיעבד אני יודע עכשיו שלא מרימים מסוק חילוץ בלילה כך שאם זה היה קורה במקרה הטוב ביותר היינו רואים אותו ב7:00 לא לפני.
לאחר שהודעתי לו להקפיא הכל, נוצר פרק זמן ארוך מאוד שבו לא יצרתי קשר הוא ואחיו עשו משמרות על הטלפונים כדי לדעת מה קורה. איתי הודיע לצבא שהוא לא מגיע כדי להשאר עם הפלאפון. כתוצאה מהבקשה להקפיא את החילוץ מבחינתם המצב היה עדיין לא טוב (האמת שאני לא התכוונתי שהם יהיו ככה בלחץ), הם שהו תחת עמימות וחשבו שקיימת אופציה לכך שאתקשר להקפיץ חילוץ בכל רגע נתון, מצב זה נמשך מעל יממה כי לא הייתה תקשורת.
טוב נשארנו בצוקה למנוחה מאוד חשובה ישנו אנחנו והצוות בצהריים וזה היה מעולה מאחר והחל גשם שלא פסק עד למחרת בבוקר והסתבר שלמעלה בהרים היתה ממש סופת שלגים, בבוקר ראינו את כול ההרים כבר בגובהה 3500 עמוסים בשלג.
בערב הצוות המקסים הכין ארוחה חגיגית לסיום הטרק והפעם סוף סוף אכלו איתנו אבל מה זה התביישו היה להם ממש לא קל לשבת יחד איתנו-לנו זה היה מוזר-לאחר מכן ביוקסום הסביר לנו פריטם שהם ממש לא רגילים שהמטיילים מתייחסים אליהם בכזו קירבה והערכה, לנו זה נראה טבעי לחלוטין.
היום החמישי
קמנו לבוקר רטוב ומטפטף סיכמנו עם פריטם שניקח את הזמן באיזי ונרד את הקטע האחרון בכיף-תוכניות לחוד ומעשים לחוד כבר אמרתי מקודם- כבר בארוחת בוקר לאבלין לא היה תאבון ושוב התחילו לה תחושות לא נוחות עם הבטן, החלטתי להתקפל זריז ולהתחיל בירידה לבד הצוות ופריטם כבר יגיעו אלינו, באמת לאחר ירידה בגובה של 500 מטר הכול נעלם לה כלא היה ושוב הרגישה נפלא עם מצב רוח טוב, בשלב מסוים היתה סוף סוף קליטה התקשרתי לילדים ועדכנתי שהכול בסדר אנחנו לקראת הגעה ליוקסום ושם נהיה שני לילות למנוחה. הצוות כמובן עקף אותנו בשלב מוקדם ועצר כחצי שעה לפני יוקסום סמוך לכניסה לשמורה להכין לנו ארוחת צהריים חמה וממש טעימה-איזו השקעה של ארוחה כול הכבוד, (בד"כ מקובל שנפרדים מהם בארוחת הבוקר ולוקחים איתנו ארוחה קרה לצהריים) נתנו להם את הטיפים ונפרדנו לשלום.
יוקסום חזרנו ללימבו המקום היה מפוצץ עם קבוצה של צרפתים, קצת פחות נעים, טיילנו בכפר וסביבתו היה ממש נחמד, נסענו למחרת לפילינג עם גיפ אחד היינו שם לילה אחד, לא משהוא, יום למחרת נסיעה עם החלפה של ארבעה גיפים מטורף יצאנו ב7 בבוקר והגענו בחמש אחה"צ -Pelling-Gayzing-Jorthang-Melli-Darjeeling -הגענו לדארגילינג המקסימה לשהיה של ארבע לילות נהדרים עיר פעילה ונחמדה אוכל רחוב מופלא וקצת טיולים רגליים בעיר ובאזור.
ביום האחרון התפנקנו בנסיעה לשדה בבגדוגרה עם מונית פרטית היה שווה בהחלט כי משם היו לנו עוד שלוש טיסות ברצף עד לארץ.
טיפים חשובים:
מה לדרוש מסוכנות הנסיעות-להפגש לפני הסגירה עם המדריך, לוודא 3 ארוחות חמות, בקבוקי מים חמים ללילה חובה, איזה מזרונים מקבלים, אוהל -חובה 4 עונות,איזה שקי שינה, הכנסת התיקים שמועמסים על הסוסים לשקיות נילון עבות ולהשאיר תשלום כול שהוא לסוף.
מחלת גבהים-הטרק בנוי בצורה "לא בריאה" בכלל מכיוון שעולים בגובה מהר מידי ולכן הסכנה לחטוף תסמונות של המחלה או ממש לחלות כפי שקרה לנו די גבוהים, למי שסבל בעבר מבעיות כאלו יש להזהר שבעתיים. ההמלצה בנושא עליה בגובה זה לא יותר מ500 מטר ליום וביום האיקלום לנסות לנוח, מה שקורה כאן עולים ביום הראשון 1300 מטר ובשני 1000 מטר עד ל-4000 גבוהה מידי ומהר מידי-כבר אמרתי? ואם לא מספיק ממש לא נחנו ביום האיקלום.
אבלין לקחה כדורים 24 שעות לפני הטרק 2 ביום ולמרות זאת קרה מה שקרה יש ויכוח די נוקב לגבי הכדורים הללו מכיוון שהם לא מרפאים אלה רק אמורים לעזור בהתאקלמות לגובה אבל גם מקטינים את תסמיני המחלה שזו בעייה כמובן- האם להשתמש או לא אשאיר לכם את ההתלבטות, במקרה שלנו נראה לנו שהשימוש רק עשה נזק ובפועל "הסתיר" את קיום המחלה ועוצמתה.
כדאי לקרוא חומר וללמוד על נושא התופעות שלא בהכרח חייבות כולן להופיע יחדיו- במקרה שלנו למשל אנחנו לא ידענו שחוסר התיאבון שהיה לה הוא אחד הסימפטומים תחברו לזה את כאבי הראש אזי צריכה הייתה להדלק נורת אזהרה חמורה שהמחלה קיימת!
תחבורה- גיפים משותפים לברר יום קודם ועדיף להזמין מקומות המחירים קבועים, לא תמיד הגיוני, 100-250 רופי לאדם תלוי במרחק, המקום המועדף מקדימה ליד החלון או בספסל האמצעי ליד החלון, בכול מקרה תרגיל פשוט שעשינו מידי פעם שילמנו על עוד מקום וכך ישבנו בצורה מרווחת, גיפ פרטי מאוד יקר סדר גודל פי עשר או יותר.
תקשורת-בצוקה זה המקום האחרון שיש תקשורת וגם זה בא והולך לאחר מכן לאורך כול הטרק פשוט אין וגם במקומות שלנים בהם למקומיים אין מכשירי קשר או כול אמצעי תקשורת אחר- לתשומת לבכם, לשקול לקחת טלפון לוויני!
כסף-אנחנו הבאנו מזומן והמרנו במומבאי הכול במכה אחת ביוקסום אין כספומט או בנק
לינה ביוקסום -לימבו הומסטיי מומלץ מאוד נקי ברמה מה שמאוד חריג להודו והאוכל שם פשוט מעולה האווירה נהדרת והארוח יותר מלבבי, ממליץ לסגור על לינה בלבד ואוכל להודיע כול פעם מראש אם רוצים לאכול במקום בארוחה הקרובה, בנוסף דנסיג עזר לנו בכול בקשה ולו הקטנה ביותר, את הנושאים הכלליים לסגור איתו, נושא כסף אך ורק עם אשתו בודהרני-מנסיון הכי עדיף (על כביסה לקחו ממש פרוטות)
לינה במסלול- אפשרי לישון גם בבקתות צריך לבקש מהמדריך כי הם מניחים שאנחנו כמטיילים רוצים את חווית האוהל, ממליץ על הבקתות בעיקר עם יורד גשם , היתרון באוהל זה פרטיות, שקט וגם חם יותר.בכול מקרה בלומינה לילה חמישי אין בקתות ולכן חייבים אוהל.
טיפ על טיפים- השכר שהצוות מקבל ממש זעום ולכן מרכיב הטיפ מאוד חשוב להם אם הייתם מרוצים תפנקו אותם בטיפ יפה אנחנו נתנו 2000 למדריך,1500 לטבח, 750 לכול פורטר ו500 לאיש הסוסים, נתנו בנוסף טיפ בונוס, סכום זהה לכול אחד מהם, על הלילה הקשה שעברנו כולנו עם אבלין- ואכן ממש הגיע להם!
קצת עלויות:
מלון מומבאי-Jyoti Dwelling-3,500 רופי כולל ארוחת בוקר-סביר מאוד קרוב לשדה עם שאטל
סיור עם מונית במומאי-2,500 רופי
טיסות מומבאי-כלכותה-בגדגורה –18,560 רופי לזוג
מונית פרטית מבגדוגרה ליוקסום- 5,000 רופי
לינה לימבו הום סטיי-750 ללילה לזוג ללא אוכל- חובה לאכול אצלהם טעים ברמות
לינה פילינג-Hotel Garuda 600 ללילה לזוג ללא אוכל-המלון לא משהוא
לינה דארגילינג- Andys guest house700 ללילה לזוג מעולה-רק שיש מקלחת אחת חמה ליום למה?ככה! אבל שווה הניקיון המיקום והתצפית בבוקר בזריחה מהגג.
ארוחה במסעדה-כ-300 רופי לזוג
תסעו ותהנו- מדינה ואנשים מדהימים
אריה ואבלין בן פורת
נשמח לעזור בכול שאלה במייל
[email protected]