כמה דברים:
1. כל חומר שפוגע במנגנון פיזיולוגי זה או אחר גורם לתופעות לוואי. זה שהתופעות לא נצפות קלינית זה לא אומר שהן לא קיימות ואם הן אינן, משהו במנגנון הפעילות לקוי. שאלת השאלות היא האיזון בין יעילות התרופה לבטיחותה.
תרופות כדוגמת ארקוקסיה (etoricoxib) בעלות מנגנון סלקטיבי (עיכוב אנזים COX2 שאחראי על ייצור חומרים שנקראים פרוסטגלנדינים - האחראים על הפועות סימני הדלקת שאנו מכירים- הגברת חדירות כלי הדם, נפיחות, אודם, כאב). להבדיל מתרופה כמו אדוויל (ibuprofen) שמעכבת בנוסף גם את האנזים COX1 שאחראי על ייצור פקטורים המאקטבים צימות טסיות (TXA2) ומגנים על רירית הקיבה (-->אולקוס).
אסור להקל ראש בשימוש בתרופות האלה (במיוחד אלו שניתנות לרכישה ללא מרשם כדוגמת אדוויל)- הן אינן תמימות ובשימוש ממושך מובילות לעלייה בלחץ הדם, כיב קיבה, כשל כלייתי. זו לא סיסמא או הקראה מעלון אלא המציאות בשטח. לא סתם המינון המקסימלי ללא מרשם רופא הינו 1200 מ"ג ליממה (ואני מכיר רבים שחורגים ממנו ללא הצדקה).
לאסטמתיים אסור להשתמש בתרופות ממשפחה זו!
2. לגבי הכורכום. אני שומע השכם והערב על הסגולות שלו בנוגע להפחתת תסמיני דלקת- ושוב, לא מדברים על הריקושטים (אני לא טוען דבר לגבי היעילות שלגביה אני לא בטוח).
לאנשים עם חסימה בדרכי המרה/אבנים בכליות אסור בתכלית האיסור להשתמש בכדורים האלה מחשש להחמרה. אנשים שסובלים מחומציות בקיבה (ולוקחים תרופות כמו אומפרקדס, פמוטידין/גסטרו, קונטרולוק ועוד רבות וטובות). נשים בהריון.
אנשים שנוטלים נוגדי קרישה (קומדין, הפרין,קלקסן, קסרלטו, פרדקסה, אליקוויס)- צריך לנטר.
נושא נוסף: תוספי מזון משווקים בארץ תחת מעטה של בדיקות בטיחות בלבד. אין בדיקת יעילות/איכות ייצור (יש חברות שמגדילות ראש בנושא האיכות אבל זה כבר אגדה אחרת..). אין דרישה מחייבת לגבי הדירות המינון, אחידות תנאי הגידול של צמח המרפא וריכוזו של החומר הפעיל.
בנוגע למחקרים קלינים אמיתיים (אקראיים מבוקרים שעושים לתרופות, 3 פאזות, פוסט מארקטינג וכדומה)- אין וכנראה שגם לא יהיו היות והאינטרס לקיים מחקר כזה (שעלותו מליונים) הינה אחת ויחידה- לקבל אישור לשיווק תרופה בהגנה פטנטית על החומר הפעיל. החומרים הפעילים בכורכום הם הפטנט של הטבע.
בקיצור, לדעתי כדאי להתייעץ לפני שרצים לקנות. ועוד מילה אחת. אנשים מודעים לעובדה שאסור לקחת תרופות כגון אורמוקס למחלת הגבהים ולהמשיך לעלות במקביל בגובה. אבל לוקחים NSAIDS כאילו אין מחר וממשיכים ללכת.
3. לגבי הסטטינים. אני לא הייתי ממהר לזרוק אותם לפח משתי סיבות:
א. לאחרונה יצא נייר עמדה של ארגון הבריאות העולמי שמצמצם משמעותית את ההשפעה שיש לשינוי בתזונה על רמות הLDL בדם. הראייה לכך היא תרופות כדוגמת ה(ezetrol (ezetimibe שפועלת על פני שטח תאי המעי ומצמצמת ספיגתו של הכולסטרול לדם. העובדות בשטח הן שהתרופה ניתנת כתוסף לטיפול הבסיסי בסטטינים ולא עומדת כטיפול משמעותי בפני עצמו בקווים המנחים לטיפול בהיפרליפידמיה. הסטטינים הוכחו כיעילים ואת זה אי אפשר לבטל. במיוחד הפוטנטים שבהם- כדוגמת רוזובסטטין (קרסטור, סטטור) ואטורבסטטין (ליפיטור, ליטורבה, תוריד).
ב. אמנם אין אפקט ריבאונד משמעותי, אבל הפסקת השימוש בסטטינים מסוכן מאוד לאוכלוסיות מסוימות (כגון אלו שעברו התקף איסכמי- שבץ/אוטם שריר הלב).
מסכים לגבי עניין תופעות הלוואי (הרי התרופה עובדת...)- פירוק שריר, פגיעה כבדית. לכן צריך לוודא ניטור של שני מדדים : CPK ואנזימי כבד.