כאימון לקראת ההליכה בשבוע הבא בשביל הכחול בהונגריה, הלכתי בשבוע החולף את שביל הגולן מדרום לצפון.
פעם אחרונה שהלכתי את שביל הגולן בקיץ היה ב 2007 כאימון לקראת GR20 בקורסיקה, ואז הלכתי אותו מצפון לדרום.
הפעם זה היה מסלול סולו עם לינת שטח אחת ומינימום ציוד שמתאים לקטגוריית אקסטרים אולטרלייט.
משקל התרמיל שלי ללא מים היה פחות מקילו וכלל קצת ברים אנרגיה וכילה אישית. לא לקחתי כלי רחצה ולא ביגוד להחלפה.
כל פריטי הלבוש היו עלי - מכנס קצר, חולצה מנדפת קצרה, כובע, משקפי שמש וקרם שיזוף. נעלי מרל מואב עם זוג גרביים דקות. מקלות בלק דיימונד.
בגלל החום יכולתי להפעיל את טכניקת "כבס ולבש חצי שעה לייבוש" ברגע שהגעתי לנקודת סיום. זה עבד מצויין. סבון, שמפו וכו' היה לי בנקודות הלינה המפנקות.
שעות ההליכה שלי הותאמו לחום הכבד של הקיץ והיו 06:00-11:00 ו 16:00-20:00. בממוצע הלכתי כ 7-8 שעות נטו כל יום בקצב 3-5 קמ"ש חוץ מיום שישי הקצר
ירידה במשקל במהלך המסלול - 4 ק"ג
.
חלוקת המסלול
==========
יום 1. מחוף האון לגבעת יואב (לינה באוהל מונגולי)
יום 2. מגבעת יואב לחניון דליות (לינה בשטח ליד ברז מים חדש ששמו לא רחוק משם)
יום 3. מחניון דליות לעין זיוון (לינה בבית הארחה)
יום 4. מעיין זיוון למסעדה (לינה במלון דירות)
יום 5. ממסעדה לנווה אטיב (לינה במלון מקסים במחיר מיוחד להייקרים)
יום 6. מנווה אטיב למסעדה הלבנונית דרך נחל חזורי וגובתא.
.
גם ב 2007 הלכתי את המסלול בקיץ ולכן אני יכול להשוות את המצב כיום למצב אז. נתחיל בדברים הטובים. הסימון של השביל מעולה!!! שילוט מצוין וסימונים ברורים במרווחים קטנים. שביל ישראל יכול רק לקנא. השביל כבר לא עובר במזבלות של הישובים הדרוזיים. ב 2007 התרשמתי שמדובר ב "שביל מזבלות הגולן", היום כמעט ולא פוגשים זבל מרוכז. עד כאן הדברים הטובים. כל השאר הרבה פחות מוצלח. המסלול עד לקשת סתמי ביותר וקוצני להחריד. מעין זיוון וצפונה השביל משתפר ביופי. מים הם הבעיה מספר אחת להולכים בקיץ. לא ברור לי מדוע לא מוציאים ברז מטיילים בתפוקה נמוכה מכל תחנות השאיבה שעוברים בדרך (יש לא מעט כאלה). אני נאלצתי לסחוב ביום הראשון והשני 5 ליטר מים ואת זה אפשר היה למנוע בקלות עם קצת יותר רצון טוב של האחראים לתחום המים.
.
די ברור שאף אחד לא חושב שאנשים מטיילים את השביל בקיץ היות ואף אחד לא דואג לפנות את הקוצים. כל הקטע מגבעת יואב ועד לחניון דליות דרך עין קשתות (אום קנאטיר) מלאה בקוצים מרגיזים. את העליה ממפגש הנחלים סמך ואל-על לעין קשתות עשיתי בחום של 34 מעלות וזה היה מתיש ואילץ אותי לטפס לעין קשתות ולקחת מים מהפועלים שעובדים שם על שיחזור בית הכנסת הישן (אחלה שחזור - השקיעו). לטעמי, עדיף היה פי כמה לו השביל היה עולה בנחל אל-על לרחצה במפל השחור ומשם מטפס מחוץ לנחל בשביל הכחול וממשיך בנוחות עד לאום קנאטיר מלמעלה.
.
ההליכה צפונית לקשת על סוללת הנ.ט היא מטופשת וקוצנית. עדיף פשוט ללכת בתוך התעלה וזה מה שעשיתי.
.
חלק ממעברי ה V המתכתיים למניעת בריחת בקר הם צרים מדי לבעלי תרמילים רחבים. זה די מעצבן. בחלק גם יש זיזים בולטים של גדר תיל שעלולים לשרוט ו/או לקרוע את התרמיל.
למה לעזאזל אף אחד לא עובר ומכופף את השפיצים האלה??? מה הבעיה???. אחד מהם קרע לי את כל הצד של התרמיל.
.
שמחתי לראת שהסיטו מהכביש את השביל שעולה לקופי ענן. זאת עליה תלולה ביחס לכביש אבל ככה בדיוק צריך לעשות. חבל שבסוף העליה צריך לדלג מעל כמה מחפורות. זה לא היה מזיק לשים שם כמה קורות עץ כגשר מאולתר שחס וחלילה אף אחד לא יפול למחפורת. בקופי ענן שמעתי את אחת הסקירות הטובות בחיי על הסכסוך הישראלי פלסטיני שנתן איזה פרופסור לכוחות האום. שעה וחצי של הרצאה מלווה במפות ודיאגרמות. מדהים!! הוא התייחס גם למצב היפותטי של זליגת עויינות דרך מגדל שאמס וקוניטרה ואפשרות נהירה של פליטים דרך הגבול.
.
מטעי התפוחים לפני אנדרטת עוז 77 (לבאים מדרום) הם אולי הטובים ביותר בארץ. גם יונתן גם חרמון גם גרני סמית וגם חבושים!! מופלא. כנראה שכל היבול מופנה ליצוא כי כאלה תפוחים אי אפשר לקנות בסופרים. השביל כיום לא עובר בבוקעאתא אבל את הכנאפה הכי טובה אפשר לקנות במוסד הידוע של אבו ג'בל במגדל שמס (גם שווארמה מאהר, מעבר לכביש מומלצת).
.
העליה לחרמון הרבה פחות מרשימה ממה שאפשר לצפות. ברובה זו עליה סתמית על דרך גיפים עד לקופות ונורא מרגיז שצריך לרדת די הרבה על מנת להגיע לדרך הגיפים. ההמשך מהקופות על השביל האדום לנווה אטיב דורש תיאום עם צה"ל. יש מספר לתיאום על שלט קטע 1 של שביל הגולן.
.
מי שחושב שהוא סיים את העליות ברגע שהגיע לקופות אתר החרמון ויש רק ירידות עד לנווה אטיב, מגלה שהשביל האדום מטפס בתלילות כמה מאות מטרים. נכון שבק"מ האחרונים יורדים עד לנווה אטיב על דרך רחבה ונוחה אבל עד אז צריך לקרוע את התחת. הזעתי שם כהוגן. אגב, השער לנווה אטיב סגור למי שמגיע על השביל האדום אבל אין בעיה לטפס עליו או לזחול מתחתיו (בטיחות? הצחקתם את צהל והתושבים. אין מצלמות. אין אבטחה. לאיש לא אכפת מזר שקופץ מעל לשער עם תרמיל ומתחיל לשוטט במושב).
.
את נחל חזורי וגובתא אני מכיר היטב ולכן סחבתי 4 ליטר ויצאתי לדרך באור ראשון, אפילו שישנתי בבית מלון. זה אחד מקטעי הנחל הקשים והמאתגרים שיש בארץ. אמנם זה פחות מ 5 ק"מ מנבי חזורי ועד למסעדה הלבנונית, אבל מדובר בסדרה אינסופית של מפלונים קטנים שדורשים תשומת לב. הנחל מחולק כיום ל 16 מקטעים לצורך הקלה על דיווח נפגעים. השיטה הזאת מיושמת בהצלחה בכמה נחלים מצוקיים בארץ שהמפורסם בהם הוא נחל דרגות. סך הכל זה היה שבוע מאוד מאומץ שבו לא פגשתי (כצפוי) אף מטייל רציף של השביל. החום בין השעות 12-16 הוא מעבר לסף הבטיחות שמומלץ למאמץ גופני וגם בשעה 10 בבוקר הטמפ' בקלות חוצה את ה 30 מעלות. הכי כיף ללכת בשביל בשעות הערב (מחמש ועד לשקיעה), שאז גם מנשבת רוח נעימה. אני מקווה שבהליכה הבאה שלי בשביל הגולן, אפגוש יותר נקודות מים כי זה מה שבאמת דרוש במסלול הצחיח הזה.
.
משפט קצר לגבי לחם הבוטיק והפיצות של הנחתום. מי שמגיע לגבעת יואב, שלא יחמיץ את אחת הפיצות הטובות בארץ. אני ירדתי שם על פיצה משפחתית. עוד משפט לגבי מסעדת מור וקינמון בירידה מגבעת יואב. המקום נטוש לגמרי ואין שם מים. כמה הערות. ראשית, למסעדה לא קוראים מור וקינמון (זה הוסב לפאב מסעדה בשם אחר), אז לא ברור למה השלט מציין את השם הזה. שנית, היות והמקום מפורק ונטוש אז לא ברור למה בכלל יש שלט שמפנה לשם. גם קטע השביל מעבר לכביש לא מסומן בעליה ונראה שבולזודר הרחיב את המסלול או שהשביל הוסט ואני הלכתי בטעות על התוואי הישן כי זה מה שזכרתי מההליכה ב 2007.
.
מסתבר שרק דרוזים עוצרים לטרמפיסטים. ישראלים אפילו לא חושבים לעצור למטייל בודד עם תרמיל. זה עצוב, אך גם די מובן.
נערך ע"י משתמש יום ראשון 06 ספטמבר 2015 23:46:49(UTC)
| סיבה: חם בטבריה וגם בדרום הגולן לוהט. מאלוני הבשן וצפונה מתחיל להיות נעים.