SK בוקר טוב.

ראשית, אני בטוח שתזכו לחוויה שאת פירותיה תקצרו ימים רבים אחרי שובכם.
שנית, מאחר והלכתי לאורך רוב המסלול, אוכל לסייע גם מבחינה הזו.
לעצם העניין:

אני יורה באוטומט, מבלי לערוך, הדברים נכתבים שלא עפ הסדר:

לדעתי, הרעיון הוא להפעיל אותה.
המפה? אצלה. מצפן (אני יודע שלא צריך)? אצלה.
הבא מד קואורדינטות, תן לה להוציא נצ, למצוא אזימוטים, לבצע חיתוכים.
שאל אותה היכן אנחנו? לאן נלך?
תן לה לצלם.
קח מדריך צומח ןציפורי שיר - ישנם מדריכים אקרודיוניים כאלה, במשקל אפס.
הדפס לוחות כוכבים - והטל עליה למצוא קבוצות.
תן לה לבשל - ילדים אוהבים זאת.
(אל תשכח לקחת לה שוקולית).
תן לה הלקים את האוהל, בעזרתך כמובן.
שתף אותה בקבלת ההחלטות.
אל תיתן לה לרוץ, ואל תתפתה לרוץ בעצמך, כדי שהיא לא תיגמר לך.
שחוב קדימה- אם תיצור לה חוויה חיובית, תרוויח בעתיד. אם תתיש אותה, בפעם הבאה היא תסרב לצאת.
שווה את המטרה לעיניך תמיד - המסלול, עם כל הכבוד לו, הוא רק אמצעי.

אל תתפתה לסחוב בעבורה את כל הציוד שלה, ומנגד אל תיתן לה לקחת יותר מדי. עשה זאת בטקט.
בקש ממנה לברר לפני היציאה מתי צפוי לזרוח ולשקוע הירח, ומה תהי צורתו.
קח סודוקו, זה לא כבד.
הכן לה מפה אילמת, ואפילו שתיים - האחת ברמה אזורית (מה תוחם את רמת מנשה?)
תן לה לבצע תצפית מאנדרטת הקיבוצים.
בקש ממנה לכתוב מכתב לבני הבית, בו היא מתארת את שחוותה.
שוקולית טעימה גם בלי חלב. תוכל לקחת חלב לשעות הראשונות.

מצטער יענקל'ה לא הבנתי.

אני בא עם רכב מחנה אותו בתחילת המסלול (כנראה בבת שלמה) ןהולכים עם כל הציוד יומיים יומיים וחצי...

שק"ש לילדים= פחות משקל. מנסה לשאול כזה...

יש לי חברים בגבעת עדה- אולי אעזר בהם ברמה כזו או אחרת. לפחות הקפצה לרכב חזרה.

ביומיים וחצי (היום האחרון זה יום שישי על כל המשמעויות) לא סביר שאגיע ככ רחוק.
לא אגיע גם לבנימינה לדעתי.
אמרנו שלא רצים נכון?

בכל מקרה מכיר היטב את המסלולים הנהדרים בפארק הנדיב.

ולגבי שתיית מי מעיין- בטיול אני מתבסס על טיהור מי מעיינות ונחלים.

מבחינת ציוד: ככל שאני מסתובב יותר עם הילדות, חשיבות ציוד האולטרלייט עולה - כי אני סוחב, בסופו של דבר, את רוב הציוד.
ההמלצה שלי היא לקחת ציוד מבוגרים טוב וקל ככל האפשר. לשק"שים לילדים אני מתייחס כאל בזבוז כסף. למה? כי בד"כ הם נחותים משק"שים למבוגרים בחומרים, ואז הם גם כבדים יותר יחסית. זה נכון שבחו"ל אפשר להשיג טובים, אבל עדיין לעיתים קרובות הפרש המשקל אפסי.
אני סוחב אוהל - רוב המטיילים בארץ לא טורחים, אבל זה נוח גם לי וגם לילדות, במיוחד בלילות ראשונים מתחת לכיפת השמיים עם הרעשים המוזרים בחוץ.

המפתח מבחינתי: גמישות וחטיפים. להתאים את עצמך לקצב של הילדה, כולל הפסקות במקומות שהיא מתכננת ולא במקומות שאתה מתכנן, אם כי תמיד אפשר לדחוף קצת. גמישות כוללת כמובן גם סבלנות. הרבה ממנה.

כמו שנאמר לעיל, הפעלה - אבל זה תלוי בילדים. יש ילדים שיותר מתלהבים מהפעלות, ויש כאלה שמעדיפים ללכת אחריך. שירים ומשחקים בהחלט מהווים הפעלות, והעברתי כבר שעות ב'אני צופה ואני רואה'.
חטיפים - אין כמו חטיף טוב כדי לגרום לילדה עייפה לשכוח קצת את העייפות ולהתקדם עוד במידת הצורך. זה גם אומר שהארוחות לפעמים פחות מסודרות, כי הן לא רעבות בזמן הארוחה; אני משתדל שיהיו מסודרות, אבל לא צריך להתרגש אם לא.

לברר מראש מה מעדיפים לאכול, לתת לילדים לקנות את התפריט (ולעשות השלמות כשהם מעריכים בחסר. לקחת יותר ממה שנדמה שצריך).
אצלי בד"כ אין צורך בספרים, כי בסוף היום כולנו סחוטים, אבל מצלמה - בהחלט כן.
סט בגדים רזרביים; לאפשר לילדה להתלכלך ולהירטב אם תרצה ואז להמשיך בדרכה יבשה. מבוגר יכול להסתדר יותר עם סט בגדים רזרבי.
אני מביא בתיק העזרה הראשונה גם שקית חימום. לא נדרשתי אליה, אבל במיוחד כשיש ילדים היא יכולה להועיל במקרה חירום.

 

להבנתי, חלק גדול מהעניין זה לישון עם אבא בטבע. החזרה כל יום לרכב פותרת אומנם את בעיית המשקל אך מצמצמת חלק ניכר מתחושת ההרפתקה וההישג.

 

sk - תהנו , ומקוה שתצליח ליצור חוויה חיובית לילדה כך שאיך שתחזרו הביתה היא כבר תשאל מתי הטיול הבא...