WHR – דרך ההולכים הגבוהה משאמוני לצרמנט
כמה מילים לפני
טרק ה WHR - שביל ההליכה הגבוה משאמוני לצרמט (נקרא ע”י האירופאים – Haute route) במתכונתו המלאה הוא 13 או 14 ימי הליכה (תלוי בואריאנט בסוף המסלול). אנחנו עושים רק 11 ימי הליכה (הטרק המלא בניקוי היום הראשון והאחרון). ההולכים הם כולם סביב שנות ה 50 לחייהם. מי קצת יותר (אני) ומי קצת פחות (יורם ויובל).
שביל זה נחשב בסטנדרטים האירופאים בדרגה בינונית+. קשה להשוות לשבילים בארץ שהם כולם (כולל שביל ישראל) קלים הרבה יותר מבחינה טופוגרפית. השביל משתרע בגבהים שבין 800 מטר ועד 3000 עם עליה וירידה מצטברים של 12,000מטר כ"א (מה שמבטיח כ 1000 מטר עליה ו 1000 מטר ירידה בממוצע ביום). אנחנו עושים אותו בתחילת שנת ההליכה של 2016 (יום הליכה ראשון ב 5/7). שנת 2016 התאפיינה בשלג מאוחר באלפים וכבר לפני היציאה מהארץ היה לנו ברור שלא נוכל לעשות הכל בגלל כמויות שלג גדולות בחלק מהשביל
יוצאים לדרך
WHR - יום1
את הערב והלילה שאחרי הטיסה אנחנו מעבירים בשאמוני. נראה לנו יותר נחמד לעשות זאת שם ולהנות ממנעמי "העיר הגדולה" בלילה לפני. בשמונה בבוקר, אחרי ארוחת בוקר גדולה מידי, אנחנו כבר על האוטובוס שמתפתל במעלה עמק שאמוני, וקצת לפני תשע אנחנו פותחים מקלות הליכה ב le tour (בגובה 1450 מטר) שעבורנו היא תחילת המסלול.
מתחילים לעלות. העלייה מכאן ועד col balme, משהו כמו 750 מטר עלייה, רובה במתחם הסקי של le tourשפורח עכשיו כולו, לא מאוד קשה ובסביבות 11 בבוקר אנחנו כבר נחים ליד הבקתה. זו בקתה ידועה לשמצה באזור ואנחנו נשארים מחוצה לה ונחים מעט. יש כאן יחסית הרבה אנשים, זו נקודה משותפת גם למסלול ה TMB הפופולארי הרבה יותר שהולכיו מגיעים ממול. את המשך המסלול אנחנו מחליטים לעשות דרך le grands, את מקטע ההליכה הישירה ל trient כבר עשיתי שנה שעברה. מיד מעבר ל col (מעבר הרים בצרפתית) ממתינים לנו משטחי שלג גדולים אותם אנחנו צריכים לעבור, השביל כאן עובר על מדרון עם שיפוע צד חזק וחציית משטחי השלג מתבררת כמשימה לא פשוטה וגם קצת מסוכנת. כבר במקטע הראשון יורם שובר את את אחד ממקלות ההליכה שלו ששקע עמוק מדי בשלג.
המקטע הזה יפה בהרבה מהמקטע שיורד ישירות לtrient אך גם קשה יותר. כמות המטיילים כאן אפסית. איכות השביל כאן לא טובה - השביל סלעי, צר ומלא בולדרים המקשים את המעבר. אנחנו עוצרים לארוחת צהריים ליד מפל יפה וממשיכים, מסביב המון ירוק. הדרך לוקחת לנו הרבה יותר זמן מהמתוכנן ואנחנו מגיעים די עייפים למבנים הנטושים של Le Grands.
מכאן הדרך יורדת בתלילות מטה, גשם מתחיל לרדת ואנחנו שולפים כיסויי גשם, השביל הופך לחלקלק מאוד מה שמאט אותנו עוד יותר. ממש מעל בקתת glacier, שאותה אנחנו רואים הרחק למטה מהעבר השני של הנהר, השביל כמעט נעלם בצמחיה העבותה ואנחנו מחליטים שכנראה טעינו. חוזרים אחורה, אבל אחרי עיון מעמיק במפה חוזרים שוב למקום בו הסתובבנו ומעט אחרי מגלים את הירידה והגשר שמוביל אותנו לבקתה. מכאן, השביל המוביל ל col de la forclaz בגובה 1500מטר הוא נוח מאוד ובסביבות 4 אחה"צ אנחנו מגיעים לחניית הלילה שלנו ונותנים מנוחה לרגליים שעוד לא רגילות במסע. בארוחת הערב המצויינת, יושבים בשולחן לידינו 3 אנגלים נחמדים, אנחנו מחליפים אתם מספר מילות נימוס ומגלים שהם גם הולכים את המסלול שלנו (רוב הלנים כאן הם אנשי ה TMB). שלשה זו (ג'ון, ג'י וברוס) תלווה אותנו במסלול עד יומו האחרון, אך עוד חזון למועד.
WHR - יום 2
מ col de la forclaz יש שתי אופציות עד ל champex. הקשה יותר עוברת דרך fenetre de arpete וחוזרת מעט במסלול בו הלכנו אתמול, הקלה יותר עוברת דרך alp bovine. אנחנו שרוצים להתחיל הדרגתית בוחרים בקלה יותר. העלייה מכאן לכיוון bovine היא עליה נוחה למדי בתוך יער אורנים מרשים עם נופים יפים לשמאל. אחרי ההגעה לשיא הגובה (בסביבות 2050 מטר), כבר ניתן לראות את החווה הזעירה הזאת במרכז אחו שלו.
אנחנו נכנסים פנימה ומזמינים 3 פרוסות פאי דובדבנים. יושבים בחוץ - שמש נעימה, נוף, עוגת דובדבנים. מי צריך יותר מזה? הרחבה מול הקפה מתמלאת במהירות עם הולכי ה TMB שמגיעים ממול. אנחנו מניפים את התיקים וממשיכים הלאה במורד ההר. ממולנו המון מטיילים עולים ומתנשפים. האמת שהעלייה מהצד הזה נראת יותר קשה. אחרי הליכה של כשעתיים הליכה, רובה ביער וחציה של אינסוף נחלים שוצפים, אנחנו מגיעים אל תחתית העמק. מכאן הדרך מתחילה לעלות במתינות לאורכו של כביש המתפתל בין בתי הכפרים champex d'en bas ו champex d'en haut, שני כפרים יפים ושלווים.
אחרי כשעה הליכה, בשעת אחר צהריים מוקדמת אנחנו מגיעים לשפת האגם ול champex lac בגובה 1460מטר. אנחנו מתמקמים כאן בדירונת זעירה ששכרנו ומנסים לברר על המשך דרכנו בשביל. הקטעים הגבוהים עוד מלאים שלג ואנחנו מתקשים לקבל תמונה ברורה של סיכויינו בהמשך. את אחר הצהריים אנחנו מבלים ליד האגם עם בירה וצ'יפס. בחוץ נעים אך המים קרים כקרח וממש לא מהווים אופציה לרחצה בעונה זו. לקראת ערב אנו פונים למלאכת בישול ארוחת הערב. בהמשך - פורטוגל מול ווילס בחצי גמר היורו בפאב המנומנם היחיד בעיירה זו. אנחנו ושלישיית הבריטים שהולכים איתנו כמעט הקהל היחיד.
WHR - יום 3
אנחנו יוצאים מ champex בשעה מאוחרת יחסית אחרי ארוחת בוקר מושקעת של חביתות ענק ולחם טרי שאנחנו מכינים לעצמנו, לא מצפה לנו היום יום ארוך. הדרך יוצאת מקצה האגם וכאן היא גם נפרדת מה TMB (סובב מונבלאן) שליווה אותנו ביומיים הראשונים. זה מורגש כמעט מייד ולאורך כל היום אנחנו לא פוגשים אף לא מטייל אחד. הדרך יורדת כאן לכיוון sembrancher שבעמק ובמשך כשעתיים אנחנו הולכים לפרקים ביער ולפרקים בין שדות חקלאיים. את ההליכה מלווים המון פריחה, מיליוני פרפרים ומדי פעם גם עצי דובדבנים שעליהם אנחנו מתנפלים בשקיקה. מזג האוויר היום חם אבל אנחנו לא ממהרים והולכים בנחת. sembrancher היא הנקודה הנמוכה ביותר בטרק זה, בסך הכל 720 מטר. אנחנו עושים כאן הפסקה בבית קפה שנראה כאילו יצא מסרט צרפתי ישן, אנחנו כנראה היחידים שבעלת הבית צריכה לשאול מה הם רוצים לשתות. זה כפר יפה מאוד ואנחנו מאריכים קצת את הדרך כדי להסתובב בו.
משם הדרך חוצה את הנהר ומתחילה לעלות במתינות שוב בין אזורים חקלאיים ואזורי יער. אנחנו עוצרים לצהריים בשוליו של שדה קצור. הדרך יורדת אל שוליו של נהר רחב ואנחנו מוצאים נקודה לרדת לגדתו כדי להשטף מעט, המים מאד קרים כאן אז רק טובלים רגליים. בהמשך הדרך יש אגם שבו המים חמים יותר ואנחנו מזנקים למים להתרעננות. Le chable הוא כפר יחסית גדול, צמוד לכביש ראשי ועם תחנת רכבת, אך הוא עצמו שלו ונעים. אחרי שאנחנו מתמקמים במלון אנחנו מנצלים את הזמן לקניות (לפנינו שלושה ימים של בקתות הרים) ולהסתובבות בכפר. האזור הזה הוא תחילתו של אתר סקי ענק המשתרע על כל העמקים הסמוכים ורכבלים נראים מכל עבר.
WHR - יום 4
היום צפויה נקודת מפנה בטרק, הוא עולה מדרגת קושי. אם עד כה היו הימים קלים יחסית, מהיום זה עתיד להשתנות. זה יום של עליות, le chable נמצאת בגובה 820 מטר, וסיום היום ב cabane mont fort יהיה ב 2450 מטר, אתם מוזמנים לחשב לבד את העלייה.
אנחנו יוצאים מוקדם, ארוחת הבוקר ב hotel la poste, בו לנו, מצוינת. אחר כך קפיצה למאפייה ואנחנו בדרך. יש כאן כנראה יותר מדרך אחת לעלות והשלטים כאן קצת מבלבלים. אנחנו מתחילים את הטיפוס לכיוון כנסיית le verneys במקביל לפיתולי הכביש שעולה ל verbier. הדרך עוברת דרך שני כפרים חקלאיים חמודים וציוריים. אל הכנסייה, בגובה 1100 מטר, אנחנו מגיעים אחרי כשעה הליכה. משם הדרך חותכת ימינה (מזרחה) לתוך היער. הדרך יורדת לפתע, מה שקצת מבלבל אותנו אך מייד היא חותכת שמאלה והופכת לתלולה יותר.
לצד מסלול ההליכה עובר כאן לעיתים סינגל אופניים מפחיד למראה ומדי פעם עוברים כאן רוכבי אופניים במהירות מטורפת. לאחר כשלוש וחצי שעות של עלייה אנחנו מגיעים ל clambin, כפר קטן עם מסעדה מושקעת על הנוף. אנחנו עוצרים לקפה ועוגה במחיר שערורייתי העלייה ממשיכה לכיוון תחנת הרכבל של les ruinettes בגובה של 2200 מטר, כבר מעל לקו העצים. ליד תחנת הרכבל תכונה רבה יחסית. רוכבי אופניים מתחילים מכאן את הירידה מטה בסינגלים תלולים שיורדים כל הדרך עד le chablle, מצנחי רחיפה יוצאים מכאן מטה. יש לכאן גם דרך עפר טובה וכמובן רכבל ומטיילי יום צועדים בשבילים מסביב.
הדרך מתמתנת ועולה לכיוון עמק la chaux שמרכז כמות גדולה של תחנות רכבל. כתמי שלג מתחילים להופיע שוב מסביב וכבר ניתן לראות את cabane mont fort על ההר מעלינו. מאמץ אחרון להיום ובסביבות 3 אחה"צ אנחנו בבקתה. היה הרבה פחות נורא ממה שחשבנו שיהיה.
מתמקמים, מתרחצים (2 דקות תמורה 5 פרנקים), בירה במרפסת. אנחנו מתחילים, יחד עם הבריטים שהגיעו כמה דקות לפנינו להבין את מצבנו למחר.הבחור בבקתה טוען כי הדרך הנמוכה (col termin) טרם נפתחה. מעט האנשים שהמשיכו מכאן הלאה עשו זאת בדרך הגבוהה (והתלולה) דרך col chaux. מדריך שמגיע לבקתה טוען שהירידה בצד השני מאוד תלולה ומלאת מקטעי שלג. בנוסף יש בדרך עוד שני פסים מאוד תלולים ושהאחרון שבהם (prafleuri) צפוי להיות הקשה מכולם. הוא לא ממליץ למי שאינו מאומן ומצויד לשלג לעבור ולטענתו ההליכה צפויה להיות לפחות 80% מהזמן בשלג וקרח. בהדרגה מתגבשת ההבנה שצריך תוכנית חלופית. אנחנו מחליטים ללכת צפונה דרך col vaux ו col chassoure. משם לרדת לעמק nandaz . משם בתחבורה ציבורית לעלות אל הסכר מתחת לאגם dix ומשם לעלות לבקתת prafleuri. אנחנו מציעים את התוכנית לכל יושבי הבקתה (אין הרבה) ויחד מתגבשת קואליציה של 8 אנשים משלוש קבוצות, בהם גם ידידינו (בשלב הזה כבר אפשר להכריז עליהם כידידים) הבריטים.
אחרי שיש תוכנית כולם נרגעים ואפשר ללכת לישון בשקט (אצל הבריטים זה כמובן מתבטא בעוד בירה)
WHR - יום 5
אנחנו יוצאים לדרך אחרי ארוחת בוקר מאוד מאכזבת (ארוחות בוקר בבקתות הן תמיד לא מדהימות - זאת רעה במיוחד). מטפסים ל col chassoure ב 2740 מטר. הדרך לשם מנוקדת אזורי שלג קפואים. אנחנו נועלים ומורידים קרמפונים. אלה מה שנקרא קרמפונים לטרק, הם מתלבשים בקלות על הנעליים ויש להם חודים קטנים כלפי מטה שמשפרים את האחיזה בקרח. אחרי כשעה הליכה אנחנו מגיעים ל col. מצדו השני מדרון תלול מאוד מכוסה שלג גבוה ורך עם איים של סלעים שמציצים מתוכו.
אנחנו מנסים להבין איך הולכים, אבל סימוני השביל קבורים מתחת לשלג, בסוף מבינים שהדרך היא כנראה דרך המתלול. הבריטים חוברים אלינו בשלב זה ואנחנו מתחילים ללכת. זו מתבררת מהר מאוד כמשימה לא פשוטה בכלל בגלל התלילות הרבה. אנחנו שישה בשורה ומנסים ללכת בזיג זיג.
ראשון מחליק ג'ון הבריטי שהולך אחרון בשורה. הוא עושה את זה במקטע התלול ביותר. בתחילה הוא מחליק עם רגליו קדימה אך בהמשך הוא מתחיל להתגלגל ללא שליטה כשהציוד שלו מתעופף לכל עבר. כמה מטרים לפני מצבור סלעים הוא מצליח לשלוח רגליים קדימה ולעצור. כולנו עוצרים נשימה וממתינים, אנחנו עכשיו הרבה מעליו והיכולת שלנו להגיע אליו אפסית. אחרי כמה שניות הוא מתרומם באיטיות ומנופף לנו. אני מחליק שני, החלקה קצרה שנעצרת בסלע אחרי כמה מטרים. אחר כך כולם, חוץ מיורם מחליקים, מי יותר ומי פחות, מי פעם אחת ומי יותר. זה מאוד מפחיד אבל כולנו יוצאים מזה בקלות יחסי לג'ון.
השיפוע מתמתן ואחרי כשעה אנחנו יוצאים מתחום השלג אל אדמה יבשה. בקרת נזקים - כולנו רטובים, מותשים, הידיים קפואות, אבל ג'ון גם חבול כהלכה עם כמה שריטת מדממות וכמה צריבות קור קלות. יורם מטפל בו ואנחנו ממשיכים. השביל מכאן יורד לתוך עמק ציורי ונעים. שעתיים של ירידה נעימה בעמק המוריק מביאים אותנו לאתר הסקי של siavix, שם אנחנו נחים מעט ואוכלים צהריים.
כאן גם מחכה לנו טרנזיט שתאמנו מראש בעזרתו של רופרט, המדריך הנחמד מאתמול. זה קצת מוזר בתוך הטרק הזה לעלות פתאום על רכב ממונע, אחרי שעה נסיעה הוא מוריד אותנו בתחתית סכר אגם dix. זה הסכר הגדול באירופה, מפלצת של ממש שמתנשאת לגובה של 250 מטר. משם זה כ 45 דקות טיפוס תלול אל ראשו של הסכר, ועוד שעתיים אל בקתת prafleuri. לקראת הבקתה מתרבות כמויות השלג מסביב ולקראת הבקתה צריך לחצות כמה שדות שלג טובעני. בסביבות השעה 5 אנחנו מגיעים לבקתה שנמצאת בגובה 2650 מטר. זו בקתה יפה מאוד, הצוות חביב והאוכל טוב. הנוף מסביב עוצר נשימה. כולנו יושבים במרפסת בחוץ ונחים עד ארוחת ערב. לקראת ערב מגיע אל העמק ממול ibix מרשים. הוא נשאר שם שעות מלחך עשב באדישות באחו.
WHR - יום 6
היום שלנו מתחיל בעלייה תלולה ומושלגת שיוצאת ממש מהבקתה. זאת אינה עלייה ארוכה, אך התלילות והשלג העמוק גורמים לכך שבסופה ב col roux בגובה 1800 מטר אנחנו כבר מתנשפים. משם מתחילה ירידה לאגם dix משהו כמו 400 מטר מתחתינו. בדרך אנחנו פוגשים אין ספור מרמיטות שמתרוצצות בדשאים מסביב. זו חיה פרוותית חמודה להפליא וחלקן ממש מאפשר לנו להתקרב אליו.
כשאנחנו מגיעים לשפת האגם אנחנו פוגשים את רופרט, המדריך שעזר לנו שלשום ב mont fort עם קבוצתו. אומרים שלום ותוך כדי הליכה מחליפים חוויות. הוא לא לקח סיכון והוריד את הקבוצה שלו בירידה נמוכה ובהקפצת רכב הגיע הבוקר לסכר. ההליכה לאורך האגם נעימה מאוד, זה משהו כמו שעה של הליכה. האגם נמצא מעל קו העצים אבל יש סביבו פריחה בשפע. זה סוף שבוע ויש לא מעט מטיילי יום לאורך האגם.
בסוף האגם הדרך מתחילה לטפס בתלילות, כאן אנחנו גם נפרדים ממטיילי היום. אחרי כשעה וחצי של טיפוס מאומץ אנחנו מגיעים, כבר מעל לקו הצמחיה, למעיין בקעה עם נוף "ירחי" שכזה, חשוף מאוד, מושלג, עם אגמים קפואים למחצה ונחלים זורמים. זה מעניין, שונה ומיוחד.
מכאן יש עלייה על סוללה ענקית שיצר קרחון אי שם בעבר ובדרדרת לא נעימה אל עבר col de chevres. הסולמות הידועים לשמצה ב col הוחלפו לסולמות חדשים, קצרים יותר, חזקים יותר. ממש לא מפחיד (טוב, לא צריך להגזים, זה עדיין מפחיד, אבל לא מאוד). אנחנו מגיעים לשם אחרי קבוצת מטפסי הרים שצצו מאיפשהוא והם איטיים להחריד.
מראש ה col, בגובה 2860 מטר אנחנו גולשם מטה. יש כאן המון קרינה מהשמש, ולמרות שלא חם אנחנו מחפשים נואשות צל. על עצים אין מה לדבר, אז בסוף אנחנו נדחקים תחת סלע ואוכלים צהריים. בתכנית המקורית, כאן היינו אמורים לפגוש חבר שהיה אמור לחבור אלינו. לצערנו זה לא יצא לפועל, אבל אנחנו בכל זאת מסתכלים מסביב, אולי….
הירידה תלולה בהתחלה, מתמתנת בהמשך, ואז חוזרת להיות תלולה לקראת arolla, כמעט 1000 מטר מתחת ל col. במהלך הירידה יש תהליך של חזרה לנוף ירוק - תחילה יש מעט צמחים אפרפרים, אחר כך פרחים בודדים, אליהם מצטרפות נמוך יותר פיסות דשא, פזורות בהתחלה והולכות וגדלות במורד וכן הלאה עד arolla שכבר נמצאת בלב יער. זו עיירה קטנה וחמודה להפליא עם כמה בתי מלון, חנות קטנה ומסעדה בודדה. יש מכאן נוף מרהיב לקרחון piece.
קצת אחרנו מגיעים חברנו הבריטים, מה שמחייב כמובן בירה (ג'ון שותה ישר שתיים). אנחנו משתכנים יחדיו בחדר הדורמיטורי של מלון du glacier היפה. בערב אנחנו אוכלים יחד במסעדת הכפר. הם מנסים פונדו גבינה ואנחנו rosti עתיר חמאה וגבינה - טעים. אחר כך אנחנו צופים במשחק הגמר של יורו 2016. משחק משעמם להפליא, אנחנו עייפים אחרי יום מאוד ארוך ולא שורדים עד סופו (המשעמם עוד יותר, כך שמענו).
WHR - יום 7
הדרך שיוצאת מ Arolla מתחילה קצת מוזר. מין שבילון, בקושי נראה, שיוצא בין שני בתים ממש מול המלון שלנו. יש מכאן שתי אופציות, האחת ישר למטה לאורך העמק, אנחנו בוחרים בשנייה, זו האופציה הגבוהה יותר דרך lac bleu, שמטפסת תחילה מעט מעלה על דופן ההר. הדרך מתפתלת לאורך כמה קילומטרים על צלע ההר. זה לא שביל לסובלים מפחד גבהים. הוא צר ותהום עמוקה פרוסה לצידו. השוויצרים מתחו בכמה נקודות שרשראות להקל על אחיזת היד, אך ברובו הוא מסתמך על שיווי המשקל הטבעי של ההולך בו.
אחרי כשעה וחצי אנחנו מגיעים ל lac bleu. זו פנינה של ממש. האגם, כפי שמעיד שמו, באמת כחול ויושב לו בשלווה לצד אחו נעים וכמה עצים. מזין אותו נחל הנשפך אליו במפלון. אנחנו משתרעים בצל אחד מהם ואוכלים פרי שהבאנו איתנו. נעים ויפה כאן.
העמק נמצא עכשיו הרבה מתחתינו, זה אומר ירידה ארוכה, תחילה דרך le gouille ועד לתחתית העמק שם שוכן les hauderes בגובה 1450 מטר. זה כפר גדול יחסית, אך מנומנם משהו (לפחות בשעת צהריים זו). הסופר מרקט דווקא פתוח (למרות שתושבי הכפר ששאלנו אותם טענו שלא). אנחנו קונים מצרכים בכמות מופרזת לחלוטין, מתיישבים על שולחן בחוץ ומתקינים לנו ארוחה מפוארת, כולל שפע של פירות ושוקולד שווצרי איכותי.
ממשיכים, עכשיו במגמת עלייה לכיוון la sage שהוא גם נקודת הלינה שלנו. זו עלייה של בסך הכל 200 מטר ואנחנו מגיעים בשעה מוקדמת יחסית מתוך כוונה לנוח קצת אחרי הימים האינטנסיביים שהיו ולקראת הימים הבאים. זה חשוב מדי פעם לעשות ימים יותר קצרים כדי לתת לגוף לנוח. בשעות אחר הצהריים מגיע הגשם, הוא מבשר ימים גשומים וקרים שמגיעים. חברנו הבריטים שישנים במלון הסמוך (יש בדיוק שני מלונות ב la sage) מגיעים לבקר. שותים יחד קפה וקובעים ללכת מחר ביחד.
WHR - יום 8
ארוחת הבוקר ב cafe ecureuil שבו לנו קצת מוזרה. היא הוכנה כבר אתמול בערב, היא חיכתה לנו בחדר האוכל. המקום למעשה נטוש מעובדיו ואנחנו משרתים את עצמנו. יכול להיות שזה מכיוון שהיינו האורחים היחידים, או שאולי ככה זה מתנהל תמיד. בשמונה בבוקר בדיוק אנחנו מתייצבים ליד המכולת הזעירה (אך המצוידת היטב) של la sage, קונים לחם ויוצאים לדרך. מכאן אנחנו מתחילים ללכת. הבריטים משיגים אותנו אחרי כמה דקות.
הגשם שירד אתמול ובלילה השאיר את הכל רטוב והטמפרטורות צנחו בכמה מעלות טובות ודי קריר. העלייה מתחילה על דרך עפר טובה ולא תלולה, אבל אחרי זמן קצר, אחרי שאנחנו עוברים קבוצת בתים קטנה, היא מתחילה לטפס ישירות למעלה בשביל צר. לאחר כשעה אנחנו יוצאים מקו העצים וממשיכים הלאה בשטחי מרעה שבהן רועות פרות שמנמנות. הגשם מתחיל לטפטף ואנחנו מתעטפים. מעבר לשטחי המרעה השביל מתמתן מעט וממשיך לעלות דרך סדרה של אגנים שבכל אחד מה שוכן אגם קטן. האגנים די מוצפים היום ויש המון נחלים ושלוליות לחצות. בשלב הזה הגשם כבר ממש חזק וגם יש לא מעט ערפל. אנחנו מכנסים את טור ההולכים ושומרים על טווח ראייה אחד מהשני.
השלב האחרון לפני col de tsate בגובה 2860 מטר הוא בדרדרת תלולה. על ה col עצמו רוח מקפיאה וגשם חזק שמניסים אותנו לצידו השני. אנחנו מתחילים לרדת מה col. הערפל בשלב הזה מאוד סמיך ואנחנו מתקשים לראות את השביל שנעלם לעיתים. מדי פעם אנחנו עוצרים, שולפים מפות ומצפן ומתלבטים.
אנחנו מגיעים לאגם glacier הקטן שנמצא בגובה 2350 מטר ולידו מאתרים בקתה קטנה. נדחקים כולנו לתוכה. היא רטובה ודולפת אבל עדיפה על החוץ ואנחנו מארגנים ארוחה חפוזה תוך נסיון לא להרטב עוד יותר. בסיומה של הארוחה אנחנו יוצאים שוב לדרך. מצפה לנו עליה ארוכה לעבר cabsne du moiry שנמצאת קצת פחות מ 500 מטר מעלינו (בירידה מה col זכינו להעיף בה מבט חטוף דרך קרעי הערפל).
הדרך מטפסת כאן על סוללה תלולה (סוללה כזו מעידה בדרך כלל על קרחון שהיה כאן ונסוג) ולאחר מכאן מתחילה לזגזג על דרדרת ענקית. בסביבות השעה שלוש, אחרי שלא נחנו כמעט כלל היום, אנחנו מגיעים לבקתת du moiry. הבריטים מגיעים כמה דקות אחרינו, ג'ון קצת התקשה בשלב העלייה האחרון והתפצלנו.אנחנו בשלב זה מאוד רטובים ומאוד עייפים מהיום העמוס.
הבקתה הזו מדהימה ביופיה, היא חדשה, נוצצת ומתוחכמת (למרות שיש בה, משום מה, רק תא מקלחת אחד לגברים). היא משמשת המון מטפסי הרים אשר באים לכמה ימים וכל יום מטפסים באזור אחר. אנחנו גומעים כמה כוסות תה ורובצים מול החלון הענק של חדר האוכל. לפתע השמיים מתבהרים, השמש יוצאת ואז מתגלה גם הקרחון, שנמצא ממש מול חלון הבקתה וההרים שמסביבו, במלוא הדרם. כולם ממהרים להוציא החוצה את כל הבגדים והציוד הרטוב שלהם לנסות ליבשו.
אחרי הארוחה אנחנו מוזמנים למשחק quiz. ג'ון גנב מאיזה פאב אנגלי דפי טריוויה והוא פותח טורניר. הוא מנהל החידון, ג'י וברוס נבחרת אחת, הצוות הישראלי נבחרת שנייה וקייטי ואיוון (שנראה בן 17 אבל יש לו דוקטורט באיזה תחום לא מובן לבני אנוש) הם הנבחרת השלישית. הרבה צעקות ופלפולי לשון עפים בחלל החדר, אבל עם קצת עזרה ממנהל התחרות (בתואנה שזו לא ממש שפת האם שלנו) אנחנו מצליחים לא לבייש את עצמנו יותר מדי.
WHR - יום 9
אנחנו קמים לבוקר קר מאוד וערפילי. מחלונות הבקתה לא רואים כמעט דבר. אנחנו מתאכזבים לגלות שהנעליים שלנו עדיין רטובות מאתמול. לפחות את הגרביים הצלחנו לייבש. גם היום אנחנו בהליכה משותפת עם השלשה הבריטית שמלווה אותנו כבר ימים רבים. אנחנו מתחילים את הירידה חזרה לכיוון lac du glacier באותה דרך בה הגענו אתמול. השביל מאוד רטוב וחלק. קצת מעל האגם אנחנו חותכים ימינה לשביל שמוביל אותנו מעל אגם moiry ולאורכו.
השביל הזה, בחלקו הראשון מאוד צר וגם הוא לא מיועד לסובלים מפחד גבהים. כרגע אנחנו הולכים בערפל סמיך ולא ממש רואים כמה עמוקה התהום מתחתינו. לקראת סוף האגם הערפל מתפזר למספר דקות ומאפשר לנו לראות אותו. יש לו צבע טורקיז מאוד מעניין. עכשיו הכביש מתחיל לטפס לעבר col sorebois ואחריו ל corne de soreibois ב 2900 מטר.
זו לא עלייה של מה בכך, השביל מאוד רטוב ומעט היובש שצברו הנעליים במהלך הלילה נגוז. אחרי כשעתיים של טיפוס בשביל התלול אנחנו מגיעים ל col. קר כאן מאוד, אבל אנחנו עוצרים לכמה דקות לתצפית שמתאפשרת לסרוגין בין העננים. מתחילים לרדת לכיוון השני ואחרי כ 45 דקות די נוחות אנחנו מגיעים לתחנת הרכבל האמצעית של soreibois (העליונה, נטושה בעונה זו, נמצאת לא רחוק מה col). עושים הפסקת צהריים מחוץ למסעדה שבמקום.
במהלך הארוחה מתחיל גשם לטפטף ומתגבר בהדרגה. אנחנו מסיימים ואורזים בחופזה ועד שסיימנו כבר יורד ברד. אצים פנימה ומזמינים תה וקפה. בחוץ כבר ברד מטורף. לא מתלבטים הרבה, ריצה קצרה ואנחנו בתחנת הרכבל עצמה. וכמה דקות אחר כך אנחנו כבר משייטים כלפי מטה בקרון המוגן. Zinal היא פנינה של ממש. המרכז חסר עניין, אבל יציאה מהמרכז חושפת כפר יפיפה שמצליח לשלב בין חדש לישן באופן מוצלח. אם מוסיפים לזה המון ירוק, עשרות מפלים מכל עבר ופסגות מושלגות מתקבלת תמונה מאוד יפה.
אנחנו מגיעים למלון שלנו שנמצא ממש בקצה הכפר, מקלחת חמה מאוששת אותנו ואנחנו יוצאים לסיבוב בעיירה. יש כאן כמה חנויות ושני סופרמרקטים, זהו. המלון שלנו (auberge alpina) מאוד נחמד וגם די עמוס, המסעדה שלו מלאה כל הזמן והאוירה נעימה.
WHR - יום 10
כשאנחנו מציצים במדחום הנמצא מחוץ לבקתה שלנו בבוקר הוא מראה 2 מעלות. מסביב ההרים מכוסים המון שלג טרי. התחזית מדברת על טמפרטורה מתחת לאפס מעל גובה של 2000 מטר וסביבות מינוס 7 לקראת גובה של 3000 מטר. כמו כן צפוי שלג לרדת. אנחנו מחליטים לשנות מסלול, ניקח מכאן אוטובוס ל st. luc ומשם מעלית ל tignausa. זה מקצר את היום בכשעה הליכה ומשאיר לנו יותר זמן להתמודד עם השלג.לפחות הבוקר אין התלבטות מה ללבוש - אנחנו לובשים כל מה שנמצא בתרמיל.
האוטובוס והמעלית לוקחים לא מעט זמן ורק לקראת 9 אנחנו מתחילים לצעוד בגובה של קצת מעל 2100 מטר. הכל מסביב מכוסה כפור וכמעט מייד מתחיל לרדת שלג קל. זה כנראה לא ואריאנט מאוד פופולרי כי אנחנו לגמרי לבד על השביל. ככל שאנחנו מטפסים סימני השלג הולכים וגדלים ומכסים את השביל. בשלב זה כבר נעשה ממש קשה לעקוב אחרי סימני השביל, מזל שהוא מסומן כאן טוב בסימנים המזכירים את הסימונים ה"ישראלים" המוכרים.
העלייה אורכת מכאן כ 3 שעות. זה שביל ממש לא קשה, רק בקטע האחרון ממש לפני meidpass בגובה 2800 מטר הוא מתחיל לזגזג בעלייה תלולה. על הפאס קר מאוד ושלג ממשיך כל הזמן ולרדת עלינו. אנחנו עוצרים לכמה דקות. שלט ההכוונה כאן מכוסה כולו שלג. בצד השני השלג עמוק בהרבה ואנחנו עוקבים בזהירות אחרי השביל. כחצי שעה הליכה במורד אנחנו מגיעים לאגם חצי קפוא. לצידו יש לנו מעבר שלג עמוק בזוית די מפחידה. החלקה כאן ואנחנו במים. בררררררר. אחריו אנחנו מוצאים קבוצת סלעים יבשים המציצים מהשלג ועוצרים לארוחת צהריים. הקור והשלג ממריצים אותנו חזרה להליכה.
מייד אחר כך אנחנו פוגשים בטייל בודד, מבוגר, המטפס מולנו בשלג כשהוא סוחב איתו אופניים. זה קצת מוזר, מה הוא בדיוק תכנן לעשות איתן? באנגלית רצוצה הוא מנסה להבין מה בהמשך. אנחנו מנסים להסביר. לא ברור מה הוא הבין אבל הוא מסתובב ומתחיל לגרור את אופניו חזרה בירידה.
השלג מתמעט עם הירידה בגובה ואנחנו נכנסים לקו העצים מעל גרובן. meidpass הוא גם הגבול בין שוויץ הצרפתית ושוויץ הגרמנית. באחת כל השמות שונים, הכתיב משתנה וכולם מכאן מדברים גרמנית. המשך הדרך הוא בירידה תלולה ביער יפה. מלון weishorn הוא אופציית הלינה היחידה ב gruben. זה מלון ענק שנראה כאילו יצא מסרט של ואס אנדרסון, שיושב בליבו של כפר זערורי. בניגוד לשמועות אין כאן חנות, במלון מוכרים חטיפים במחיר מפולפל. ה dorm , כמו שאר המלון היום מאוד צפוף, סוף השבוע הגיע.
WHR - יום 11
זהו. זה יום ההליכה האחרון שלנו. הרגשה של סוף מרחפת באויר. העלייה מתחילה ממש בפתח המלון שלנו, זה דווקא נחמד ומכניס אותנו מייד למצב הליכה. השביל היום עמוס יחסית, מזג האוויר עדיין קר אבל בהיר עם שמיים כחולים. יש מכאן בערך 1100 מטר עלייה לכיוון augstbordpass בגובה 2900 מטר.
העלייה מתחילה בזיגזג נעים בתוך היער. מסביב כל הצמחיה מכוסה עדיין שכבה של כפור. אחרי היציאה מקו העצים, בערך בגובה 2200 מטר, העלייה מתמתנת והשביל עולה לאורכו של נחל חמוד. בשעה האחרונה של הטיפוס השביל נעשה שוב תלול וקטע הטיפוס האחרון הוא דרדרת תלולה מכוסה איי שלג וקרח. זוג שהולך מעלינו מאבד את השביל ומטפס לתוך מקטע שלג תלול ומסוכן. אנחנו מסמנים להם בניפנופי ידיים לרדת למטה, חזרה לשביל, שבמתווה הסלעי הזה, מאוד קשה להבחין בו.
אל הפאס (כאן, בחלק הגרמני, כבר לא קוראים לו col) אנחנו מגיעים אחרי כשלוש שעות. קר שם במידה שלא תאמן. מצטלמים במהירות ויורדים לצד השני למצוא מחסה מהרוח. זה הפאס האחרון שלנו לטיול זה, הצצה אחרונה אחורה ומתחילים לרדת. יש כאן מקטעי שלג רחבים ואנחנו רואים לפנינו שמטיילים אחרים מאוד מתקשים לחצות אותם. כשאנחנו מגיעים לראשון אנחנו לובשים קרמפונים ומתחילים לרדת בזהירות. אחרי כמה מטרים של עבודה מאומצת אני מתייאש, מתישב על השלג וגולש במורד. יורם מצטרף אלי ויחד אנחנו גולשים בחדווה גדולה. זה נגמר בצווחות שמחה שמרעידות את העמק ובמכנסיים רטובים.
3 גלישות ארוכות שכאלה מביאות אותנו כמעט לקצה אזור השלג, אחריו אנחנו מקפלים את הקרמפונים וממשיכים לרדת. חצי שעה במורד הנחל מביאים אותנו לצידו של אגמון קטן ולצידו אנו מאתרים אחו נעים ויבש. עוצרים לצהריים, אין לנו הרבה אוכל, אבל ממה שיש אנחנו מתקינים ארוחה מהנה. הצוות הבריטי מצטרף אלינו אחרי כמה דקות ושולפים את ארוחתם. הדשא נעים, השמש מלטפת ואפשר להשאר כאן כל היום.
בסוף ממשיכים ללכת. השביל ממשיך מכאן במגמת עלייה מתונה על דרדרת ענקית המחייבת ריכוז ותשומת לב בהליכה. בקצה השלוחה אנחנו מגיעים לאחת מנקודות התצפית הטובות ביותר בטרק זה (אם לא ה..). עמק ה matterdal פרוש כולו מתחתינו, סביבו שרשרת של הרי ענק, פסגותיהם צבועים לבן ומדרונותיהם בירוק, קרחונים גולשים לעבר העמק ופסגת ה dom מולנו. הרחק למטה מציצה st. niklaus , תחנתו האחרונה במסע זה. אנחנו עוצרים ללא מעט זמן מול היופי הזה ומתפעמים.
הדרך מכאן יורדת בתלילות לכיוון jungun. בדרך אנחנו נתקלים בעדר של ibix שרועה בשלווה ומלחך עשב ממש בצד השביל. משתדלים לא להפריע וממשיכים הלאה, למטה אחרי כשעה (מהתצפית) אנחנו מגיעים ל jungun. עבורנו זה סוף המסע. כאן אנחנו גם נפרדים מחברנו הבריטים. הם נשארים כאן ללון, וימשיכו מכאן לעוד שלושה ימי הליכה ב europaw, אנחנו יורדים מכאן ברכבל ל st. niklaus ומשם ברכבת ליום מנוחה ב zermat. אנחנו מתיישבים במסעדה הזעירה שיש כאן, ומזמינים בירה.
זה לא פשוט להפרד, אנחנו הולכים איתם צעד בצעד כבר 10 ימים, לעיתים ממש ביחד, לעיתים קצת לחוד. חלקנו לא מעט חדרי שינה, ארוחות, שבילים, רגעים. אנחנו קמים וצועדים לעבר הרכבל הזעיר שיש כאן. אוהבי הירידות מוזמנים לרדת ברגל ל st. niklaus עוד כשעה וחצי. זה אומר 1800 מטר של ירידה מהפאס. לנו כבר כואבות מספיק הברכיים. מ st. niklaus אנחנו ממשיכים ברכבת. מי שמבקש להשלים את ה WHR כולו יכול לעשות זאת ביום הליכה ארוך בעמק או ביומיים דרך ה europaw.
תם המסע, 11 ימי הליכה הסתיימו. המון עליות, ירידות, אין סוף שלג, כמה רגעים מפחידים, כמה מפעימים, בקתות טובות יותר או פחות, המון כפרים יפים, מיליוני פרחים ופרפרים, שלושה חברים בריטיים חדשים, כולם הסתיימו.
נערך ע"י משתמש יום ראשון 31 יולי 2016 07:32:55(UTC)
| סיבה: הקטנת תמונות והתאמת גודל פונט לצפייה מיטבית