מבוא

במחצית השניה של חודש אוקטובר 2018 הלכתי מקטע של כ-240 ק"מ ב- GR4 שהוא שביל שחוצה את דרום צרפת לאורך 1470 ק"מ מ- Grasse שבמזרח עד ל- Royan שעל חוף האוקיינוס האטלנטי במערב.

הקטע שאותו הלכתי מתחיל בעיר Grasse ומסתיים בעיירה Manosque. קטע זה, שהוא חלק מחבל פרובנס, חוצה את האלפים הימיים וממשיך אל האלפים של פרובנס הגבוהה.

המילה 'פרובנס' יכולה לעורר אסוציאציה של חבל ארץ עם נופים כפריים וגבעות ירוקות, אבל הקטע הזה, ובמיוחד בחלקו הראשון, הוא שביל הררי, רצוף עליות וירידות של מאות מטרים כל אחת,

בתוואי סלעי ובאזור מבודד ופראי. טווח הגבהים נע בערך בין 400 ל- 1650 מ'. הכפרים שלאורך השביל מרוחקים זה מזה, ולא בכולם ניתן למצוא שרותים כמו לינה והצטיידות. לכן נדרש תיכנון טוב

של ההליכה, בעיקר למי שתלוי במקומות לינה מסודרים. יש אף לקחת בחשבון שלא מעט מקומות ובתי עסק נסגרים בתקופת החורף בערך מנובמבר עד מרץ/אפריל.
תנועת מטיילים על השביל היתה מועטה עד לא קיימת וגם המעטים שפגשתי היו מטיילי יום.

לצורך ההליכה נעזרתי במדריך הצרפתי שמכסה קטע שביל של 430 ק"מ, מ- Grass ועד ל- Pont st. Esprit. המדריך כולל מפות, תאור הדרך וטבלה עם פרוט הכפרים והעיירות שנמצאים לאורך השביל

והשרותים שניתן למצוא בכל אחד מהם.

היה לי ברור שבזמן שעמד לרשותי לא אספיק להגיע ל- Pont st. Esprit ואפילו לא קרוב לשם. לכן אחרי שניים-שלושה ימי הליכה החלטתי לקחת את הזמן בטרק הזה ולהגיע בנינוחות לעיירה Manosque,

שנמצאת פחות או יותר במחצית המרחק. מה גם שאחרי מאנוסק אין נקודות יציאה נוחות מהשביל.

מזג האוויר: בעשרת הימים הראשונים מזג האוויר היה לעילא. פרט ליום הראשון שהיה מעט סתווי, הטמפרטורות ביום נעו סביב 20 מעלות, עם שמים בהירים ואוויר הרים צלול, כשגווני עונת השלכת צובעים את הכל.

בשלושת הימים האחרונים חל מהפך במזג האוויר. ירד הרבה גשם, שלג כיסה את המקומות הגבוהים ונערם לגובה של 30 ס"מ. את השלג הזה לא צפו החזאים וכתוצאה מכך נהגים רבים נתקעו על הכבישים,

דבר שהפך לנושא מרכזי בחדשות.

בקטע הזה של השביל האזורים המועדים להיות מושלגים הם בין גראס לקאסטלן, ומערבה יותר הר Ventoux שמתנשא לגובה 1912 מ' (ושמוכר מהטור דה פראנס) ושאליו לא זכיתי להגיע במסע הזה.

הגעה לשביל ותחבורה ציבורית: ישנן מספר חברות לואו קוסט שמפעילות טיסות ישירות לכמה יעדים בדרום צרפת, מה שהופך את האזור לנגיש מאוד. אני טסתי לניס עם איזיג'ט וחזרתי מליון עם
טרנסאוויה בעלות של 127 דולר לשני הכיוונים. נסיעה ברכבת לעומת זאת יקרה מאוד בצרפת. לדוגמא, נסיעה של כשעה וחצי מאקס און פרובנס לליון עלתה לי 67 אירו. אוטובוסים הרבה יותר זולים:
נסיעה של קרוב לשעתיים מניס לגראס עלתה 1.5 יורו.

את נקודת היציאה מהשביל יש לתכנן היטב מכיוון שלא בכל כפר יש תחבורה ציבורית. בכפרים רבים צריך להתקשר ולתאם מראש את הנסיעה באוטובוס אם אתם רוצים שהוא יגיע לאסוף אתכם.

סימון ושילוט: הסימון הוא כמו בכל שבילי ה- GR - פסים אדומים-לבנים. בהשוואה לשביל סטיבנסון שאותו הלכתי בשנה שעברה, הסימון בשביל הזה מעט רשלני פה ושם. ועדין לצורך הניווט

נעזרתי כמעט אך ורק בסימונים, עם מעט עזרה ממכשיר ה- GPS.
השילוט בחלק הראשון של השביל, אזור האלפים הימיים, הוא באמצעות שלטי עץ ללא ציון מרחקים או זמני הליכה. כשעוברים לאזור האלפים של פרובנס הגבוהה (אלה הם שני אזורים רשמיים בצרפת),

חוזרים לשילוט הצהוב המוכר, שמציין גם את המרחק בק"מ וגם את זמני הליכה.

למי שנעזר ב GPS - בראש כל עמודי השילוט מצויינים הקואורדינטות והרום של אותה נקודה, וכן מצויינת הרשת הנהוגה בצרפת שהיא UTM WGS84.

מפת השביל

יום 1: מ- Grasse ל- Greolieres

השעה היתה 11:00 כשאוטובוס ממרכז העיר Grasse (שנחשבת לבירת הבשמים העולמית) הביא אותי לתחילת השביל שנמצא שישה ק"מ ממרכז העיר ו-350 מ' גבוה יותר. צריך לבקש מהנהג

שיעצור ליד מגרשי הטניס, השביל מתחיל שם. הוא מתחיל בעליה של 750 מ' אל מעבר ההרים הראשון Col de Clapier (1257 מ'). משם השביל ממשיך בקטע שבו התוואי מסומן ברוג'ומים קטנים.  הנופים יפים מאוד. הים התיכון נשקף בדרום ונראה מפורץ באזור הזה. מגיעים לכפר הראשון - Caussols.

ממשיכים לעלות, עוברים ליד מצפה כוכבים מבודד ויורדים בירידה תלולה לכפר היפה Cipieres. ממשיכים לרדת ואז עולים ומגיעים לכפר Greolieres, היעד הסופי להיום, שאליו הגעתי מעט לפני

שעת הדימדומים. רחובות הכפר היו שוממים חוץ מכמה ילדים ששיחקו במרכז הכפר. נקשתי על דלתה של אכסניה במרכז הכפר וקיבלתי תמורת 40 יורו קומה שלמה. בדרך כלל היום הראשון

בכל שביל הוא קשה, וגם הפעם הזאת לא היתה שונה. אבל היה לי הרבה זמן לנוח ולצבור כוחות ליום המחר.

הכפר Caussols 

הכפר Cipieres

יום 2: מ- Greolieres ל- Aiglun

היתה שעת בוקר מוקדמת כשעזבתי את בתי הכפר האחרונים והתחלתי לטפס במעלה השביל. אתמול השביל ירד מהצוק שמצידו האחד של הכפר, והיום הוא מטפס לצוק שמצידו השני.
לא התרחקתי הרבה מהכפר כשמשהו התחכך בי לפתע מאחור. בבית קראתי שבאזור הזה יש להזהר מחזירי בר, זאבים וכלבי רועים שעלולים להיות תוקפניים. בעודי תוהה מה זה יכול להיות

מבין שלושת המרעין האלה, הסתובבתי וראיתי כלבה חמודה שרק רצתה קצת תשומת לב. המשכתי ללכת והכלבה אחרי. הבעלים שלה יצא לחצר הבית והחל לקרוא לה שתחזור, אבל היא אפילו

לא הביטה לאחור והמשיכה לדלוק בעקבותי. הכפר הלך והתרחק. העליה התלולה לא עשתה עליה שום רושם. היא רצה לפני, רדפה אחרי צרצרים ומדי פעם ישבה והמתינה לי.

פעמיים או שלוש נעצרה, זקפה אוזניים והשמיעה קולות נהמה חרישיים. כנראה הבחינה בחושיה בבעלי חיים שהיו בקרבת מקום.

השלכתי לעברה אבנים כדי לגרש אותה, אבל היא רצה והביאה לי אותם בחזרה. חלפו ארבע וחצי שעות, והכלבה עדין אחרי. הייתי בבעיה.

הגעתי למסעדת דרכים. בעלי המקום, בעל ואישה, יצאו אלי ואני סיפרתי להם את סיפור הכלבה. האיש קשר אותה, הביא לה מים והתקשר למספר שהיה רשום על הקולר שלה.

ישבתי לאכול ולשתות משהו, ורווח לי כשהאשה אמרה לי שאני יכול להשאיר את הכלבה, הם כבר ידאגו להחזיר אותה לבעליה.

כשקמתי ללכת והתרחקתי מהמקום הכלבה ליוותה אותי במבטה עוד רגע ארוך.

השביל ממשיך בתוך יער וכשהוא יוצא מהיער ניגלים לעין נופים הרריים מרשימים. מצפון נחשף בקע גדול, מה שנראה כמו שבר גיאולוגי עצום ממדים. צריך לחפש היטב כדי למצוא את הכפר הקטן

שבתיו נאחזים בצלע ההר. זהו הכפר Aiglun.

תיכננתי לישון הלילה באוהל, אבל כשהגעתי לדרך העולה אל הכפר (השביל עובר למרגלותיו) שיניתי את דעתי ובתום חצי שעה של עלייה תלולה הגעתי לאכסניה שהיתה שוקקת באורחים.

שילמתי 70 יורו, וקיבלתי בתמורה חדר נעים וארוחת ערב וארוחת בוקר מצויינות. 

 מבט לאחור לכפר Greolieres

החברה לדרך

הכפר Aiglun

אי של ציוויליזציה בליבה של ארץ פראית. האכסניה ב- Aiglun

יום 3: מ- Aiglun ל- Amirat

הכפר Aiglun

מבט לאחור אל הכפר

השביל עובר בתצורות סלע מרשימות

אחד הכפרים הבודדים בדרך

אני הולך בלי לקבוע לעצמי יעדים יומיים. יש איתי אוהל כך שאני יכול להחליט תוך כדי תנועה היכן לסיים את יום ההליכה.

גם הלילה תכננתי לישון באוהל, אבל לא קל למצוא מקום נוח להקים בו אוהל באזור ההררי הזה.

הגעתי לכפר Amirat. בכפר יש גן ציבורי קטן אבל יש בו שלטים שאוסרים על הקמת אוהלים בשטחו. בעודי משוטט בכפר הקטן יצאה אישה מבוגרת מגינת ביתה ונקשרה ביננו שיחה.

לדבריה יש בכפר אכסניה שנמצאת במרחק כמה בתים בהמשך הרחוב. היא ליוותה אותי לשם ומכיוון שהמקום היה סגור היא התקשרה לבעלת המקום, וזאת הגיעה כעבור זמן קצר.
האכסניה היא גם מרכז יוגה ולא פלא שהיתה אפופה בריחות של קטורת הודית. קיבלתי חדר קטן ונחמד והוזמנתי לארוחת ערב צימחונית בהשתתפות בעלת הבית ובן זוגה האנגלי

וזוג אנגלי נוסף שהתארח שם.

יום 4: מ- Amirat   ל-  Entrevaux

בבוקר התעוררתי אל נוף של גבעות כחלחלות עוטות ערפל שנשקף מחלון החדר. זאת הארץ שחציתי בשלושת הימים הקודמים

אחרי ארוחת בוקר יצאתי לדרך. היום דווקא יש לי יעד מוגדר - העיירה Entrevaux.
מסתבר שלא זכור לי הרבה מיום ההליכה הזה וגם אין לי יותר מדי תמונות ממנו, אז ברשותכם נדלג ישר לעיירה Entrevaux.

המראה מרחוק של העיירה הימי ביניימית הזאת מרשים. היא ממוקמת על גדת נהר הוואר ונדמה שהיא גולשת מצלע ההר אל העמק. אל הרובע העתיק נכנסים דרך שער

שנראה לקוח מסרטי נסיכות ודרקונים.

ממש ליד השער נמצא מודיעין התיירים. נכנסתי לשאול על מקום לינה. תמורת סכום סימלי קיבלתי את קוד הכניסה לאכסניה המוניציפלית שהייתי האורח היחיד בה ושהיתה

מאובזרת ונקיה להפליא.

העיירה Entrevaux

מבט קרוב יותר

שער הכניסה לעיירה

החלק המודרני של העיירה. האכסניה שוכנת בבית שמעל בית המרקחת.

יום 5: מ- Entrevaux ל- Le Touyet

כדי לחבור לשביל יש לקחת רכבת ולנסוע תחנה אחת ל- Plan d'Entrevaux, עד לשם השביל למעשה לא קיים. אחרי נסיעה קצרצרה ירדתי מהרכבת שהיא לא יותר

מקרונית קטנה וחברתי לשביל. השביל ממשיך על כביש שעובר בין בתי כפר ואז פונה דרום מערבה אל ההרים המיוערים. הוא מטפס מגובה של כ- 500 מ' עד לגובה 1400 מ'

ואז יורד לכפר הקטן Ubraye שממוקם בגובה 1000 מ'. עצרתי כאן להפסקה ארוכה למדי ולאחריה המשכתי לכפר הבא - Le Touyet בגובה 1240 מ' שאת מספר הבתים שבו

אפשר למנות על אצבעות יד אחת, אולי שתיים.

החלטתי לעצור כאן ללילה. שאלתי אישה שהיתה בחצר ביתה אם אוכל להקים אוהל בסמוך לבית. היא ענתה מיד בחיוב וגם הראתה לי צינור עם מים נובעים בחצר שאוכל להשתמש בו.

הכפר Le Touyet

המשך יבוא

נערך ע"י משתמש יום חמישי 16 מאי 2019 07:48:44(UTC)  | סיבה: לא צויינה

יום 6: מ- Le Touyet ל- Castellane

בלילה נשבו רוחות חזקות והיה קר. הרוחות המשיכו לנשב כשקמתי וקיפלתי את הציוד. אלה הן רוחות המיסטרל שמגיעות מסיביר וחודרות לדרום צרפת כאורח לא קרוא

ומקפיאות את כל הניקרה בדרכן.

היעד להיום הוא העיירה Castellane שעל גדת נהר הוורדון.

השביל מטפס אל מעבר ההרים Col de Vauplane שגובהו 1650 מ', כמדומני הנקודה הגבוהה ביותר על קטע השביל שאותו הלכתי.

הוא חוצה אתר סקי גדול שנמצא בתרדמת קיץ ומשמש בתקופה הזאת כשדה מרעה לעדרי כבשים.

הרוחות המשיכו לנשב בעוצמה. ניסיתי לפתוח את חגורת התרמיל כדי לשלוף ממנו כפפות וכובע צמר, אבל אצבעות הידיים הקפואות לא נשמעו לי אפילו בפעולה פשוטה זו.

אז הכנסתי את הידים לכיסים והמשכתי ללכת.

לקראת שעת הצהרים הרוח פסקה ומזג האוויר חזר להיות חמים ונעים. השביל ממשיך במגמת ירידה לכיוון העיירה Castellane ששוכנת על גדת נהר הוורדון.

בהמשך קטע לא מעניין במיוחד שמתבצעות בו עבודות למתיחת קו מתח עילי. פה ושם השביל נחסם ע"י כבלים עם שלט שאומר שאין מעבר, אבל לי אין שום אופציה אחרת

מלבד לעבור מתחת לכבלים ולהמשיך ללכת.

נהר הוורדון 

העיירה Castellane

בעיירה התאכסנתי במלון קטן ומשפחתי.
כשביקשתי מבעלת הבית מעט אבקת כביסה כדי לכבס את הבגדים המלוכלכים היא לקחה ממני את ערימת הבגדים והחזירה לי אותם בבוקר נקיים ויבשים וסירבה לקבל על כך תשלום.

בפאתי העיירה יש סופרמרקט ענק בכל קנה מידה (חוויה מתקנת לכל מי שחש ששהה יותר מדי זמן הרחק מהציוויליזציה).

יום 7: מ- Castellane ל- Rougon

אחרי ארוחת בוקר בחברת כמה מאורחי המלון, כולל זוג ישראלי שמטייל ברכב, יצאתי לדרך. השביל ממשיך לעבור דרך תצורות סלעים יפות מאוד. ובכלל, זהו אחד הימים היפים על השביל.

היעד להיום הוא פיתחו של ה- Gorges du Verdon.

השביל מטפס אל הפסגה הימנית

ועל הפסגה בית תפילה. אלה שהקימו אותו רצו כנראה להיות הכי קרוב שאפשר לשמיים.

הכפר הקטן Chasteuil

הכפר Rougon שעל פתחו של ה- Gorges du Verdon

השתכנתי באכסניה הבסיסית הזאת. ארוחת הערב כוללת שני קרפים - אחד מלוח והשני מתוק וקנקן יין.

טיול של אחר הצהרים בסביבת הכפר.

ואחר כך בירה על מרפסת האכסניה

ותמונה אחרונה להיום

יום 8:  מ- Rougon ל- La Palud sur Verdon

היום, בוודאי ניחשתם, השביל יורד אל תוך ה- Gorges du Verdon. זהו קניון שנחתר בסלעי הגיר של פרובנס הגבוהה ע"י מימיו של נהר הוורדון והוא מהווה את אחד האתרים

המטויילים ביותר בצרפת ובאירופה בכלל. הקניון משתרע לאורך כ-25 ק"מ מהעיירה Castellane ועד לאגם (המלאכותי) Lac de Sainte Croix שאליו נשפך נהר הוורדון

(ושאליו אגיע בהמשך המסע). עומקו של הקניון מגיע ל- 700 מ'. בעונת החורף הוא עוטה ירוק ומי טורקיז זורמים בו, והוא משמש כאתר פופולרי לשייט סירות ולראפטינג.

בעונה הזו מראהו צחיח וזורמים בו רק מעט מים, אבל עדין הוא מרשים ועוצמתי. ניתן לטייל לאורכו גם ברכב בנסיעה על אחד הכבישים הסלולים משני צידיו.

המסלול הרגלי מתחיל במקום שנקרא Point Sublime. תחילתו במנהרה לא ארוכה במיוחד, אבל מיד אחר כך הוא מוביל למנהרה נוספת שלא דומה כלל למנהרה הקודמת.

צעדתי בחושך מוחלט (אחר כך הדלקתי את הפנס של הטלפון) כשהנעליים מדשדשות בשלוליות מים וסוף למנהרה אין. קיומן של המנהרות האלה חמק מידיעתי ולכן בשעה שצעדתי

בחוסר וודאות מוחלט חלפו בראשי השאלות: האם המנהרות האלה הן חלק מהשביל, ואם לא - איך לכל הרוחות נקלעתי אליהן, והעיקר - מתי כבר אראה את הסוף של המנהרה הזאת.
להערכתי חלפו לפחות שתים עשר דקות שנראו לי כנצח עד שסוף סוף ראיתי את האור בקצה המנהרה, תרתי משמע.

אחר כך הסתבר לי שהמנהרות שימשו בעבר להובלת מים לתחנת כח הידרו-אלקטרית ואורכן הכולל הוא 780 מ'.

השביל ממשיך לאורך הגדה הצפונית של הקניון. שמתי לב שכל המטיילים, שהקניון היה מלא בהם, הולכים בכיוון ההפוך לזה שאני הלכתי. הסיבה כנראה היא שהכיוון שאני הלכתי בו

הוא במגמת עליה ואילו מי שהולך בכיוון הנגדי פשוט משייט לו לאורך המסלול עד ליציאה בצד השני. תוסיפו לכך גם שיש בדרך 274 מדרגות מתכת שאני כמובן היחידי שעליתי אותן.  

לאחר כמה שעות הליכה בתוך הקניון המרשים השביל יוצא בעליה תלולה החוצה וממשיך ללוות את הקניון לאורך כמה קילומטרים בהליכה על הכביש הצמוד לגדתו הצפונית.

התצפיות היפות על הקניון מהוות בהחלט פיצוי על ההליכה על הכביש.

אחר כך השביל פונה עם הכביש צפונה אל הכפר La Palud sur Verdon, שם סיימתי את יום ההליכה.

נערך ע"י משתמש שבת 25 מאי 2019 13:30:04(UTC)  | סיבה: לא צויינה

הסיפור התארך בשלושה ימים, הסוף בקרוב (ושוב תודה על הסבלנות).

יום 12: מ- Quinson ל- Ste Martin de Bromes

בבוקר התעוררתי לצילצול הטלפון שכוון לשעה שבע. החדר היה מוצף באור בעוצמה שאינה אופיינית לשעה הזאת. הטלפון הורה על השעה שבע אבל שעון היד שלי הורה על השעה שמונה.
פעמון הכנסיה צילצל. ספרתי שבעה צילצולים, השעה היא אם כך שבע. אז איזה שד הזיז בלילה את השעון שלי שעה אחת קדימה? לקח לי זמן עד שהבנתי שבלילה היה מעבר לשעון חורף,

וכי הדבר קרה בעת ובעונה אחת הן בצרפת והן בישראל.

היום הגשם צפוי להחלש. היעד הראשון הוא הכפר Esparron de Verdon השוכן על גדת האגם Lac d'Esparron, מרחק כשלוש שעות הליכה.

גשם ירד לסרוגין אבל הדרך היתה יפה ולא קשה במיוחד.

הכפר Esparron de Verdon

כשהגעתי לכפר ראיתי דלעות בכל מקום: בחצרות הבתים, ברחובות, בחלונות הראווה. היתה אפילו תערוכה שבה הוצגו זנים שונים ממשפחת הדלועים, וגם שוק שנמכרו בו דלעות בלבד.

בהתחלה חשבתי שחוגגים את יום הדלעת הלאומי, אבל רק שלושה ימים מאוחר יותר, כשהייתי בעיר ליון בחגיגות ליל כל הקדושים (האלווין), הבנתי פשר את חגיגת הדלעות שהיתה בכפר.

ממרחק נשמע רעם תופים שהלך והתקרב, עד שבמורד הרחוב הופיעה להקת מתופפים צבעונית שהוסיפה לאווירה החגיגית.

קולות התופים ליוו אותי עוד זמן ארוך אחרי שעזבתי את הכפר והמשכתי בדרכי.

הגעתי לכפר Ste Martin de Bromes. הגשם התחזק וגרם לי לשנות את התוכנית שהיתה להעביר את הלילה באוהל ובמקום זה התאכסנתי במלון היחיד שהיה במקום.

 הכפר Ste Martin de Bromes

יום 13: מ- Ste Martin de Bromes ל- Manosque

גשם ירד כשיצאתי החוצה אל היום האחרון שלי על השביל. הגשם הלך והתחזק ובאופן מרגיז ירד דווקא בזווית נגדית לכיוון ההליכה שלי. הפעם לא לקחתי איתי מכנסי גשם והצטערתי על כך.

הייתי רטוב מכף רגל ועד ראש, אפילו הגרביים היו ספוגות במים.

כך נראה השביל באותו היום

כעבור שלוש שעות הליכה בגשם השוטף הגעתי לכפר כלשהו ומצאתי שם מסתור מהגשם, אבל אז הקור התחיל להשתלט עלי אז המשכתי ללכת.

הגעתי לעיירה Greoux les Bains. מכאן ועד ליעד הסופי Manosque נותרו עוד 15 ק"מ. עמדתי מתחת למחסה בתקווה שהגשם יפסק, אבל לאחר מחשבה החלטתי לקחת

את האוטובוס ל- Manosque, להעביר שם את הלילה ולחזור לכאן למחרת בבוקר ולהשלים את קטע ההליכה הזה.

במנוסק התאכסנתי במלון קטן כשהגשם המשיך לרדת.

**************

בלילה התעוררתי והצצתי החוצה דרך החלון. פתיתי שלג צנחו לאיטם ארצה והטמפרטורה היתה קרובה לאפס מעלות. זה הרגע שבו החלטתי לסיים את המסע הרגלי שלי.

למחרת בבוקר נסעתי באוטובוס לאקס און פרובנס, שם ביליתי לילה אחד.

אקס און פרובנס

למחרת לקחתי את הרכבת לליון, שם ביליתי את הלילה האחרון במסע הזה.

 ליון בערב ליל כל הקדושים

באחד הימים אולי אשוב לכאן כדי להשלים את המסע. תם ולא נשלם.

המסע הזה מוקדש לזכרה של אימי היקרה ז"ל