מבוא. ה- GR5 הוא שביל ארוך שמחבר בין הים הצפוני לים התיכון. תחילתו בעיירה ההולנדית Hoek van Holland שלחוף הים הצפוני וסיומו בריביירה הצרפתית בעיר ניס.
אורכו כ- 2300 ק"מ והוא מהווה חלק מהשביל האירופאי חוצה היבשת E2 (שנמשך גם אל תוך האי הבריטי). השביל חוצה את הולנד, בלגיה, לוקסמבורג וצרפת אבל הוא ידוע
בעיקר בגירסתו המקוצרת שחוצה את האלפים הצרפתיים מאגם ג'נבה לניס, שזהו הקטע הפופולרי והמטויל ביותר.
GR5 - מפת החלק הצפוני
הרעיון ללכת את ה- GR5 בגרסתו המלאה התחיל להתגבש אצלי כבר לפני מספר שנים, אבל לא הייתי שלם איתו לגמרי. היו לי לא מעט התלבטויות לגבי חלקו הצפוני שעובר בתוך,
או בסמיכות, לאזורים אורבניים וכפועל יוצא מכך מקטעים רבים מהשביל עוברים על דרכים סלולות. אם מוסיפים לכך את העובדה שהתוואי הוא מישורי, מקבלים משהו שלא ילהיב את המטייל הממוצע.
במילים אחרות, זה לא השביל למי שחפץ בתמונה שבה הוא עומד על פסגה מושלגת עם ידים מונפות לצדדים וחיוך נצחון על הפנים.
אבל לבסוף נשארתי נאמן לגישה שגורסת שצריך לראות כל שביל כמשהו שלם על הטוב ועל הפחות טוב שבו, בבחינת שלם שעולה על סכום חלקיו.
להוצאת סיסרון יש שלושה מדריכים שמכסים את השביל, כל אחד מהם מקטע אחר. המדריך של המקטע הצפוני מכסה כאלף קילומטרים שכוללים את הולנד, בלגיה, לוקסמבורג וצפון צרפת.
לאור העובדה שעיקר המידע באינטרנט מתייחס לקטע האלפיני והפופולרי של השביל וכי המידע על הקטעים הצפוניים הוא דל ביותר, המדריך הוא חיוני למדי. מלבד תיאור הדרך,
הוא מפרט את כל הישובים לאורך השביל והמרחקים בינהם, נותן מידע כללי על השרותים השונים שניתן למצוא בכל ישוב, וכן כולל מפות כלליות של השביל.
בסופו של חודש אוגוסט 2019 יצאתי לדרך. היה ברור לי מלכתחילה שלא אוכל לצעוד את כל השביל בפעם אחת אלא במספר "פעימות" שיתפרסו על פני כמה שנים.
לראשונה שבהן עמדו לרשותי 16-17 ימי הליכה שבסופם קיוויתי לחצות את הולנד ובלגיה בואך גבול לוקסמבורג. לצערי הדבר לא הסתייע. סיימתי את ההליכה אחרי 15 יום
ובמרחק שני ימי הליכה מגבול לוקסמבורג, ובסך הכל צעדתי כ- 470 ק"מ.
סימון וניווט. כמקובל בשבילי ה- GR גם ה- GR5 מסומן בצמד פסים לבן-אדום. איכות הסימון בהולנד היא לכל היותר סבירה והיא משתפרת מאוד בבלגיה.
הולנד מתגלה כארץ של שבילי אופניים והרבה פחות של שבילי הליכה ולכן הסימונים מתייחסים בעיקר לשבילי אופניים.
מלבד השלט הראשון שבתחילת השביל, אין שום איזכור לשמו של השביל בכל המקטע ההולנדי, בניגוד לקטע הבלגי שם הוא מצויין על מרבית הסימונים הלבנים-אדומים.
הן בהולנד והן בבלגיה לא קיימים כלל אותם שלטים צהובים שמוכרים מארצות אחרות באירופה, שמוצבים בצמתי שבילים ומורים על המרחק ליעד הבא. כך שהשאלה "כמה קילומטרים נותרו עד ליעד הבא" היא נושא לניחושים, שבמקרה שלי הרבה פעמים התבררו כרחוקים מהמציאות, לכל אורך המקטע שאותו הלכתי.
לצורך ניווט השתמשתי באפליקציה MAPS.ME שלתוכה טענתי קובץ KML של השביל. האפליקציה, שפועלת אופליין (מבוססת GPS), התגלתה בכמה מקרים כמצילת חיים, בעיקר בחלק ההולנדי.
היא גם כוללת מידע על השרותים השונים שבקרבת השביל, אבל המידע הזה לא היה מעודכן תמיד.
מלבד לניווט, הטלפון שימש אותי גם לצילום וכמובן גם לשאר הדברים שהטלפון נועד עבורם, כך שחיי סוללה בשביל הזה היו משאב יקר למדי.
לינה, מים והצטיידות. השביל עובר באזורים שברובם אינם תירותיים ולכן רבים מהישובים שעל השביל לא מציעים אפשרויות לינה כלשהם, עניין שיכול להיות בעייתי למי שתלוי במקומות לינה מסודרים.
אני הייתי מצויד באוהל ולכן הייתי מוטרד פחות מהבעייה הזאת, אבל אחרים צריכים להיות מודעים לעובדה שזמינות מקומות הלינה תכתיב את תוכנית ההליכה שלו.
המשמעות היא חלוקה לא אחידה של מרחקי הליכה יומיים, וכן סטיות מהשביל, גם באמצעות תחבורה ציבורית.
כאמור, היה לי אוהל ולכן יכולתי לקבוע לעצמי מרחקי הליכה יומיים פחות או יותר שווים של כשלושים קילומטר, כך שבסיומו של יום הליכה תמיד אפשרות הלינה באוהל היתה קיימת
במידה שלא היה בנמצא מקום לינה זמין ולא יקר. בסיכומו של דבר בחמישה עשר ימי הליכה לנתי שמונה לילות באוהל.
חנויות ומרכולים מצויים בשפע על השביל ובסמיכות לו. באשר למים – אין מים זמינים לאורך השביל אבל לרוב יהיו בתי מגורים לצד השביל או במרחק סביר ממנו ובמקרה הצורך אפשר
לבקש ולקבל מים, כמו שאני עשיתי פעמיים או שלוש.
אציין שמחירי הלינה בהולנד ובבלגיה גבוהים להערכתי בכעשרים אחוזים ביחס למדינות כמו צרפת ואנגליה. לעומת זאת מחירי המזון במרכולים - נוחים ושווים לכל נפש.
נצא לדרך.
יום 0 - הגעה לשביל
לינה: מלון
טיסת ארקיע הביאה אותי לאמסטרדם בשעת אחר הצהרים מוקדמת של יום נאה. משם ללא עיכובים עליתי על רכבת ולאחריה על אוטובוס שהביא אותי לעיירה Hoek van Holland.
האוטובוס עוצר בתחנה שנמצאת במרחק דקת הליכה מהשלט שאחת מזרועותיו שפונה דרום-מזרחה מציינת את תחילת השביל ושעליה כתוב:
Hoek van Holland – Nice 2289 km
צילמתי את השלט ושלחתי את התמונה הביתה. התגובה היתה: "מרגש".
במלון שהוזמן מראש הבעלים הודיע לי שנפלה טעות כשנרשמתי ולמעשה המלון מלא, אבל הוא מצא לי מקום חלופי בדירת נופש שנמצאת בקרבת חוף הים.
הוא יסיע אותי לשם ומחר בבוקר יבוא לאסוף אותי לארוחת הבוקר במלון.
העיירה Hoek van Holland
התמקמתי בדירת הנופש שכמותה יש אלפים באזור, מכיוון שחוף הים מהווה מקור משיכה לאלפי תיירים שמגיעים לכאן מכל רחבי אירופה. יצאתי לטיול בחוף, גשם קל החל לרדת.
הדרך לחוף עוברת בדיונות חול יפות שדי מפתיע למצוא כאן. למראה חוף הים החולי אפשר להבין למה המקום הוא פופולרי כל כך.
חוף הים של Hoek van Holland
מעניין שאף אחד מהאנשים בעיירה שדיברתי איתו על ה- GR5 לא שמע עליו ובטח לא ידע שהשביל מתחיל ממש כאן.
יום 1
התחלה: Hoek van Holland
סיום: Brielle
מרחק: 31.3
לינה: מלון
לאחר ארוחת הבוקר במלון יצאתי לדרך אל נקודת ההתחלה של השביל. מזג האוויר נאה ואפילו חמים. התרגשות קלה אוחזת בי למראה הסימון הראשון שמכוון את ההולך אל תוך פארק מיוער.
השביל יוצא מהפארק וממשיך לתוך אזורים חקלאיים. די בכמה שעות הליכה כדי לאפיין את האלמנטים שילוו את ההולך בהמשך השביל בהולנד. והרי תיאורם:
שבילי אופניים: נדמה שאין שתי נקודות בהולנד שאינן מחוברות בינהן בשביל אופניים. כמעט תמיד בכל אשר תלך זה יהייה על שביל אופניים או לצידו. במשך יום הליכה פוגשים מאות
ואולי יותר רוכבי אופניים מכל הגילים. אלה אנשים בדרך לעבודה או בחזרה ממנה, תלמידים בדרכם לבית הספר, זוגות, משפחות שלמות, רוכבים מקצוענים
ואפילו זאטוטים שרוכבים בגפם. וכמעט כל הרוכבים שמגיעים מולי מברכים אותי לשלום וכמובן שצריך לברך אותם בחזרה.
שביל אופניים אחד מני רבים
תעלות וגופי מים: השביל עובר כמעט תמיד לצד תעלה או גוף מים כלשהו. התעלות יכולות להיות ברוחב שני מטרים ועד מאתיים מטרים ויותר. לא תמיד ברור אם גופי המים
הם טבעיים או מלאכותיים. מלבד תעלות יש גם אגמים, לשונות ים ונהרות. עופות מים רבים ושונים מאכלסים אותם, מה שמאפשר להסיק אם המים מלוחים או מתוקים.
עבודות הדלתא: השביל עובר באזור שהוא למעשה דלתא או מניפת סחף ענקית שמנקזת מספר נהרות גדולים אל הים הצפוני. הולנד כידוע היא ארץ נמוכה, ולמעשה כרבע משטחה
מצוי מתחת לגובה פני הים, כך שסכנת הצפה מהים מרחפת עליה תדיר.
בשנת 1953 התרחש אירוע הצפה כתוצאה מעליה במפלס פני הים, שגרם להצפה של אזורים נרחבים בדרום הולנד (וגם במדינות אחרות) וגרם למותם של למעלה מאלפיים בני אדם.
כתוצאה מאסון הטבע הזה הוחלט על שורה של עבודות שנועדו להגן על חופי הולנד. העבודות כללו הקמת סוללות הגנה, בניית סכרים, גשרים ועוד, עבודות שנמשכו ארבעים שנה.
התוצאה של העבודות האלה ניכרת בשביל. קטעים רבים ממנו עוברים על סוללות ההגנה או חוצים גשרים וסכרים. קטעים רבים אחרים עוברים על שבילי אופניים הצמודים לכבישים מהירים.
כל אלה יכולים להיות קטעים שאינם נעימים במיוחד להליכה.
השביל בתמונה עובר על שביל האופניים
טורבינות רוח: בהולנד יש כשלושת אלפים טורבינות רוח שמספקות עשרה אחוזים מתצרוכת החשמל של המדינה. בתיכנון הקמתן של עוד רבות, גם בתוך הים.
לכל אשר תביטו תפגשו בהן. בהתחלה הן מהוות אטרקציה, גם מתוך הידיעה שהן מפיקות אנרגיה ירוקה, אבל ככל שעובר הזמן ופוגשים אותן יותר ויותר נדמה שהטורבינות האלה
מקיפות אותך מכל עבר באופן מעט מטריד ואפילו מהוות מפגע נופי.
הרבה יותר כיף, כמובן, לפגוש את אותן טחנות רוח קלאסיות שמשתלבות היטב בנוף והן תמיד נעימות למראה.
דרך אגב, בעבר שימושן העיקרי היה שאיבת מים מהיבשה והחזרתם לנהר.
מלבד כל אלה השביל עובר בלא מעט פינות חמד, וכן ברחובותיהם של עיירות וכפרים יפים, ובשכונות מגורים מטופחות.
שכונת מגורים טיפוסית
בונקר גרמני ממלחמת העולם השנייה. יש לא מעט כמותו באזור
השביל עובר דרך הכפר Massland וממשיך אל העיירה Maassluis, אחת היפות והמעניינות בקטע השביל ההולנדי. את הרחוב הראשי חוצה לאורכו תעלה והמוני כלי שייט
מכל הסוגים והגדלים עוגנים לאורכה.
הכפר Massland
העיירה Maassluis
השביל מגיע אל תעלה רחבה שיש לחצות אותה במעבורת. (המחיר לכרטיס – 90 סנט להולך רגל).
חציית התעלה
יום ההליכה הראשון מסתיים בעיירה Brielle. ההליכה האינטנסיבית במדרכות ובדרכים סלולות, ביחד עם העובדה שזהו יום ההליכה הראשון, ושהכושר הגופני שלי לא בשמיים,
כל אלה נותנים את אותותיהם. בחדר במלון הרגשתי שכל הבעיות והמכאובים שהיו לי במשך השנים ברגליים מתעוררים לפתע כולם לחיים ומזכירים לי את קיומם.
אחרי הכל זה אולי לא שביל כל כך קל כמו שנדמה.
Brielle
יום 2
התחלה: Brielle
סיום: כ-2 ק"מ אחרי הכפר Goedereede
מרחק: 33.2 ק"מ
לינה: אוהל
היום השני מתחיל בהליכה נעימה לאורכה של תעלה שלגדותיה עוגנים כלי שיט רבים.
התעלה מובילה אל מחוץ לעיירה Brielle ומשם השביל ממשיך לאורכה של סוללת הגנה עוטה עשב.
השביל ממשיך אל משהו שלא הייתם מצפים למצוא בחלק זה של העולם - דיונות חול. חלקן נראות ממש כמו דיונות מידבריות, אבל רובן מיוערות ומכוסות עשב ורק אם חופרים מעט
מגלים שהקרקע מתחת היא חולית.
ההולנדים נתנו שמות לדיונות השונות שלהן חשיבות רבה בהגנה על חופי הולנד.
הקרקע החולית תמשיך ללוות את השביל לכל אורכו בהולנד וגם עמוק אל תוך בלגיה ולמעשה עד חבל וולוניה דובר הצרפתית.
משם השביל פונה אל חוף הים, ולאחר הליכה קצרה על החוף החולי, מגיעים לתחילתו של סכר גדול, אחד האלמנטים הגדולים של עבודות הדלתא.
אורכו ארבעה ק"מ כולל הסוללות משני צדדיו. השביל חוצה את הסכר על דרך שמיועדת לרכב דו גלגלי ובמקביל לכביש ראשי. החציה אינה נעימה במיוחד
והשמש הקופחת על הראש אינה תורמת לשיפור המצב.
בדרך לחציית הסכר
ובהמשך השביל
השביל עובר בסמוך לכפר Goedereede שאליו נכנסתי כדי לקנות כמה מצרכים במרכול המקומי. אחר כך המשכתי עם השביל במטרה למצוא מקום מתאים להקמת אוהל.
מסתבר שהדבר לא כל כך פשוט כי זהו אזור של שדות חקלאיים ולא קל למצוא בו מקום מתאים לקמפינג.
לאחר כשני ק"מ ראיתי משטח אספלט ומאחוריו שדה לא מעובד שהיה מוסתר מאחרי ערימת חול גדולה. החלטתי להתמקם כאן.
בעודי מקים את האוהל הופיע רכב ובו הבעלים של השדה ואיתו גם כמה ילדים. מסתבר שנצפתי במצלמת האבטחה שמוצבת במקום (כן, אפילו כאן יש מצלמות).
אחרי שסיפרתי לו מי אני ומה מעשי כאן נפרדנו כידידים.
וכמו הולנדים אחרים שדיברתי איתם, גם האיש הזה לא הבין למה אני עושה את כל הדרך הזאת ברגל ולא באופניים.
שעת בין ערביים ירדה על האזור, כשלפתע התמלאו השמיים במאות אווזי בר שהיו מסודרים בלהקות במבנה של חץ ושהשמיעו תוך כדי מעופם קולות געגוע רמים שהפרו את הדממה שמסביב.
הייתי מרותק למחזה המרהיב ועד שהתעשתתי ורציתי לתעד אותו בצילום נעלמו האווזים אל מעבר לאופק באותה מהירות שבה הם הופיעו.
יום 3
התחלה: 2 ק"מ אחרי Goedereede
סיום: כ- 10 ק"מ לפני Nieuw-Vossemeer
מרחק: 30.5 ק"מ
לינה: אוהל
בבוקר הכל מסביבי היה רטוב מטל הלילה, כולל הציוד, האוהל וגם אני עצמי מאחר שלא טרחתי להתקין את היריעה החיצונית של האוהל.
מזג האוויר נאה. השביל ממשיך לאורכם של שדות חקלאיים
עוד שביל אופניים
ועוד סוללת הגנה
השביל ממשיך לאורכן של סוללות הגנה במשך כחמישה עשר ק"מ עד לכפר Herkingen. זהו החלק הטוב של השביל היום, כי אחרי הכפר תוואי השביל ממשיך על שבילי אופניים סלולים.
אני משתדל ללכת בצידי השבילים הסלולים היכן שזה אפשרי אבל הרבה פעמים העשב שלצד הדרך גבוה ורטוב ולא תמיד הקרקע נוחה להליכה.
מכאן ואילך העניינים הולכים ונעשים גרועים אפילו יותר. לאורך כשבעה ק"מ השביל חוצה לשון ים על דרך שמיועדת לרכב דו גלגלי לצד כביש ראשי.
חוף הים הצפוני
ועוד סוללות הגנה מכוסות באספלט שמשמשות גם כשבילי אופניים
השמש קופחת על הראש ואין טיפת צל ברדיוס של קילומטרים. הגעתי לאתר שבו מגדל תצפית שממנו ניתן לצפות על עבודות הדלתא שנעשו באזור.
כך נראה השביל מהמגדל
השעה היא בערך ארבע אחה"צ. שקלתי להתמקם עם האוהל במדשאה שסמוכה למגדל התצפית. אבל השמש עדין גבוה בשמים ואין טיפת צל מקום.
בנוסף, נשאר לי בקושי רבע ליטר מים ולא הצלחתי להביא את עצמי לבקש מים מהאנשים שמבקרים במקום.
החלטתי להמשיך לללכת ולנסות למצוא מקום נוח יותר להקים בו אוהל. מצידו האחד של השביל עובר כביש ראשי ומצידו השני תעלה או נהר שלא משאירים מקום להקמת אוהל.
עצרתי זוג רוכבי אופניים וביקשתי מים. האישה הוציאה בקבוק מים קרים ונתנה לי.
כעבור שניים-שלושה קילומטרים הגעתי לרחבה מדושאת שהיתה מוסתרת משביל האופניים, לצידה של חורשה שרעו בה סוסים חומים ויפים.
היה לי בקבוק מים קרים, מקום טוב להקים בו אוהל ואפילו שולחן פיקניק ופח אשפה שהיו ממש ליד. לא צריך הרבה יותר מזה אחרי יום הליכה לא מוצלח במיוחד.
מיד לאחר שסיימתי להקים את האוהל התחיל לרדת גשם שהלך והתחזק. אעיר כאן שבכל לילה שישנתי באוהל, חוץ מבלילה הראשון, תמיד ירד גשם. אבל אין לי סיבה להתלונן
כי הגשם התחיל תמיד אחרי שהקמתי את האוהל והפסיק תמיד לפני שקיפלתי אותו.
וכדי להשאר בכל זאת עם טעם טוב מיום ההליכה הזה, הנה שתי תמונות קצת יותר פסטורליות מהיום הזה.
ת מהיום הזה.
נערך ע"י משתמש יום שני 07 ספטמבר 2020 23:43:54(UTC)
| סיבה: לא צויינה