בסוף ספטמבר 2019 נסענו 3 חברים מהארץ לגיחה קצרה בשמורת האולימפוס. היתה לנו מסגרת זמן של 3 ימים ביוון.
קראנו את כל סיפורי הדרך שמצאנו ובנינו מסלול הליכה שהתבסס על חלק מהם, באופן שיהיה מגוון ויעבור במיטב שיש לשמורה להציע, וכמובן יכלול את האפשרות לטפס על פסגת מיטיקאס, שהיא הפסגה הגבוהה ביותר באולימפוס בגובה 2918 מ'.
אכן היה טרק יפה, ולא קשה. הצלחנו לטפס לפסגה - אם כי הטיפוס הזה הוא לשיקול דעתכם ואולי לא מומלץ לחסרי ניסיון, וכמו כן תלוי מז"א.
(ניתן לקרוא את הכל גם ישירות באתר סיפור דרך)
תחילה רשמתי מנהלות ודברים כלליים, ואחריהן את פירוט ההליכה (ותמונות) לכל יום.
לאמנון - אתה מוזמן להוסיף את זה לאינדקס מסלולים הכללי.

טיסות ונסיעות:

הלוך - טסנו עם ראיינאייר לסלוניקי. 
חזור - טסנו עם אייגיאן מסלוניקי, 3 ימים אחרי הנחיתה.
תחבורה - לקחנו רכב שכור ל-3 ימים. זה קיצר לנו הרבה את המעברים ממקום למקום והוסיף לנו גמישות (עצירה למקלחת, נסיעה לנקודת תחילת ההליכה, פחות לחץ זמן ביום האחרון וכו'). שאר הדרכים המקובלות לבאים מסלוניקי הן נסיעה ברכבת או אוטובוס לכפר ליטוכורו (כמובן שצריך גם להגיע איכשהו משדה התעופה למרכז העיר). ואז גם צריך לקחת מונית / טרמפים מליטוכורו במעלה ההר לנקודת ההתחלה.

המסלול וההליכה:

נקודת המוצא לכל טיול באולימפוס היא הכפר ליטוכורו המרוחק כשעה וחצי נסיעה מסלוניקי. יש בכפר מגוון אפשרויות לינה. מליטוכורו יוצא כביש המתפתל במעלה ההר ומגיע לנקודות ההתחלה האפשריות של הטרק.
כשקראנו את סיפורי הדרך, ראינו שתי דרכים פופולריות לטפס על ההר. האחת היה הלוך-חזור דרך בקתה A ונמשכת יומיים, ונקודת המוצא שלה היא פריוניה Prionia. השניה היא מסלול בצורת פרסה, כמעט מעגלי, דרך בקתות A ו-B או C, אורכו בד"כ בין יומיים לשלושה, והוא מאפשר מעבר ביותר חלקים בשמורה (לעומת הדרך הראשונה שבה חוזרים בעצם באותה דרך).
יש כאלו שהולכים עם כיוון השעון - מתחילים בפריוניה ומסיימים בנקודה שנקראת גורטסיה Gortsia, ויש כאלו שהולכים אותו נגד כיוון השעון - מתחילים בגורטסיה ומסיימים בפריוניה (מפות מצורפות בהמשך). העלייה לפסגות האולימפוס עצמן מתבצעת ביום השני בכל המקרים. כמו כן, יש מטיילים שמוסיפים הליכה בקניון אניפאס Enipeas אשר ממשיך מפריוניה עד לליטוכורו.
לאחר התלבטות בחרנו להתחיל בגורטסיה ולסיים בפריוניה (ולמעשה הוספנו אחרי פריוניה עוד כשעה וחצי הליכה בחלקו העליון של קניון אניפאס וסיימנו במנזר הישן איוס דיוניסוס). השיקול העיקרי הוא שבדרך זו ישנים בלילה הראשון בבקתה B או C שנמצאות ממש קרוב לפסגה (הן בגובה של בערך 2600 ופסגת מיטיקאס בגובה 2918), לעומת הדרך השניה שבה ישנים בבקתה A בגובה 2100 ואז הטיפוס לפסגה למחרת בבוקר הרבה יותר ארוך וקשה, הפרש גובה של מעל 800 מ', וקיים סיכון שבשעה מאוחרת יותר של הבוקר הפסגה מתחילה להתכסות בעננים). מי שמתחיל מבקתות B או C גם נהנה מעלייה מתונה יותר (אך נמתחת על פני יותר קילומטרים). כמו כן, הכיוון שבחרנו יותר הסתדר לנו מסיבות לוגיסטיות נוספות (למשל קסדות שאמורים להחזיר לאותה בקתה ממנה משכירים אותן, והרבה יותר קל אחרי הפסגה לחזור לבקתות B ו-C).
כל תיאורי ההליכה עבור כל יום מתייחסים לקצב הליכה איטי עד בינוני.
חשוב לציין שאין בעיה לבחור שלא לטפס לפסגת מיטיקאס שנחשבת יותר מפחידה/מסוכנת, אבל כן לטפס לפסגות הסמוכות והקלות יותר "סקאלה" ו"סקוליו", הנופלות ממנה רק במספר מטרים. מטיילים רבים בוחרים כך, הנוף יפה בשני המקרים.

ביקתות:

יש בשמורה מספר ביקתות מאוישות ופעילות (מבחינת לינה, ארוחות במהלך היום, קנייה של שתייה/חטיפים וכו'), אשר פעילות בד"כ החל מאמצע חודש מאי / תחילת יוני ועד סוף אוקטובר. רק ה-3 הראשונות כאן באמת רלוונטיות מבחינת לינה במהלך המסלול.
הבקתות הן:
SPILIOS AGAPITOS - מכונה גם בקתה A, גובה 2100. לינק לאתר,
GIOSOS APOSTOLIDIS - מכונה גם בקתה B, גובה 2697. מייל [email protected]
CHRISTOS KAKALOS - מכונה גם בקתה C, גובה 2648, לינק לאתר, מייל [email protected]
PETROSTROUGA - עברנו לידה באמצע היום הראשון והיא רלוונטית בעיקר להצטיידות במהלך היום הזה למרות שאפשר אפילו לישון בה.
קיימת בקתה נוספת בשם DIMITRIS BOUNDOLAS אבל היא נראית יותר כבקתת נופש, היא יושבת על הכביש שמוליך מהכפר ליטוכורו אל ההר, פחות רלוונטית.
כפי שאמרתי, בביקתות ניתן להזמין אוכל במהלך רוב שעות היום ממגוון לא רע, לקנות מים/שתייה קלה/בירות/חטיפים/ממתקים, להתייעץ לגבי הטרק, וכן לשכור קסדה לצורך טיפוס על פיסגת מיטיקאס (מומלץ).

אוכל, שתייה, ציוד:

כשמטיילים באזור האולימפוס אפשר להסתמך כמעט לחלוטין על האוכל בביקתות. בתיאור המסלול עצמו פירטתי יותר לגבי מנות, מחירים וכו'. אם מישהו מתכנן יום ארוך (למשל טיפוס מבקתה A עד לפיסגה וחזרה) אז כמובן כדאי לדאוג לאיזשהו אוכל למהלך היום. ספציפית אנחנו אוהבים תמיד לקחת גם נשנושים/פירות יבשים וכו'. בביקתות ניתן כמובן גם לקנות שתייה החל ממים מינרליים ועד בירות (בשטח עצמו אין ממש מקורות מים נוספים). החדרים די מחוממים ועם שמיכות, אפשר להסתדר עם ליינר. לינה באוהלים אפשרית (ראינו אנשים שעושים את זה ליד בקתה C, לא זוכר אם היו ליד בקתה A אבל אפשר לברר מראש).
מבחינת הטיפוס עצמו, מי שמתכנן לטפס לפסגת מיטיקאס מומלץ שיצטייד/ישכור קסדה באחד הרפיוג' (אחר כך צריך להחזיר לאותה בקתה).

מפות וניווט:
בשלב התיכנון הסתמכנו על מפות שונות שמצאנו באינטרנט, בהליכה עצמה השתמשנו גם בהדפסות של מפות אלו וגם באפליקצית הניווט Locus Maps.
להלן כמה לינקים למפות טובות:
https://www.olympus-climbing.gr/images/design/FullmapRefuges1.jpg
אתר מפות עם סימוני שבילים - יש להזיז את המפה עד שמגיעים לאזור הרצוי ולעשות זום אין.
בשטח עצמו הסימונים הם ברמה די טובה, השבילים ברורים ב-99 אחוז מהזמן.

שימוש בסלולרי:
ברוב זמן ההליכה היתה קליטה סלולרית. בנוסף, בבקתה A יש ווי-פיי (בבקתה C אין ווי-פיי). יש מספר שקעי חשמל בכל הבקתות.

יום 1 - ליטוכורו - גורטסיה - בקתה C

10.5 ק"מ

עליות - 1600 מ'
ירידות - 100 מ'

התעוררנו בליטוכורו לבוקר סגרירי וגשום (הגענו לשם בלילה קודם בנסיעה משדה התעופה, וישנו במלון דירות קטן בשם San Giorgio עם מארח מאוד נחמד שדיבר אנגלית מצוינת ונתן לנו טיפים לגבי הכפר). התארגנו, שתינו קפה בבית קפה בכפר (וגם קנינו שם קצת סנדביצים שיהיו לארוחת צהריים במסלול ליום זה), ונסענו עם הרכב לנקודת ההתחלה שלנו - Gortsia. היו מספר מכוניות שכבר חנו שם לאורך הכביש, אנחנו פנינו לדרך עפר קטנה שעולה ימינה וחנינו ליד תחילת המסלול (הוא מתחיל מתחת לסככה קטנה). התחלנו ללכת ב-09:40. כל השעות הראשונות של ההליכה הן בתוך יער (בעלייה כמובן). הגשם המשיך לרדת בהתחלה אבל לאחר כחצי שעה שכך. באיזשהו שלב מגיעים למבנה בטון שצבוע בצבעי דגל יוון, זה אומר שתוך הליכה קצרה אתם תגיעו לבקתת Petrostrouga. בשעה 12:40 הגענו לבקתה הזו, ששוכנת בגובה 1920 מטר. זו בקתה לכל דבר, יש שם מטבח פעיל עם ארוחות, ניתן לקנות חטיפים, שתייה קלה, מים וכו'. (אנחנו לא ידענו עליה מראש ולכן סחבנו מים לכל היום, אבל בדיעבד מספיק לסחוב מים לחצי יום ולקנות מים בבקתה הזו). יצאנו משם ב-13:00 ולאחר שעה הליכה יצאנו מקו העצים ועשינו הפסקת צהריים. לאחר מכן המשכנו לעלות, בשעה 15:30 הגענו לפסגה קטנה שמסומנת במפה בגובה 1476, ממנה כבר ניתן להתחיל לראות את פסגות האולימפוס המרשימות. אחריה יש ירידה קלה לאוכף (אחת הירידות הבודדות בכל היום הזה) ואז העלייה הרצינית האחרונה של היום למישור המוזות. שם במישור המוזות ההליכה כבר יחסית קלילה ורואים את בקתה C כבר מרחוק (ובהמשך רואים מימין גם את בקתה B). הגענו לבקתה C ב-17:00.
בקתה זו (השם הרשמי שלה CHRISTOS KAKALOS) פעילה עד סוף אוקטובר, כדאי להזמין מקום מראש דרך המייל:  [email protected] (כדי לשריין את הלינה אנחנו התבקשנו לעשות העברה בנקאית של תשלום הלינה עצמה 13 יורו לאדם, וכך עשינו. ייתכן וניתן גם עם פייפאל). זו בקתה קטנה שיכולה לארח עד 15-20 מטיילים בלבד, יש חדר אוכל מרכזי ומעליו חדר לינה צפוף שבו כולם ישנים די צמוד אחד לשני, כולל מיטות קומותיים. בחדר האוכל אוירה מאוד נעימה, כל המטיילים יושבים אחד עם השני במהלך אחה"צ והערב, אוכלים שותים וכו', כך שבאופן טבעי נוצרות הרבה שיחות בין המטיילים. יש שם מטבח פעיל שהציע מגוון מנות לא רעות כמו ספגטי בולונז, תבשיל בשר כבש ברוטב עם אורז. תפוחי אדמה בצד, מרקים, סלטים שונים וכו'. הנה לינק עם התפריט (מצרף גם התמונה שלו). ניסינו את כולן והיה טעים. עקרונית ארוחת הבוקר אפשרית החל מ-06:00 בבוקר (אבל אם אתם באמת רוצים כל כך מוקדם כדאי לשאול אותם בערב לפני). ניתן לקנות שם גם חטיפים, שוקולדים, ואפילו מזכרות תיירותיות. מבחינת חשמל, בחדר האוכל יש מספר שקעים שניתן להשתמש בהם. אין וויפיי.




הליכה ביער המאפיינת את החלק הראשון של היום:


בקתת פטרוסטרוגה שעברנו באמצע היום:


לקראת סוף היום בחלקים הגבוהים של ההר:


עז הרים שפגשנו בדרך:


מישור המוזות:

יום 2 - בקתה C - פסגת מיטיקאס - בקתה C - בקתה A

6 ק"מ
עליות - 300 מ'
ירידות - 900 מ'

בכל הערב שלפני ובמהלך הלילה ירד די הרבה גשם, לכן קיבלנו טיפ ממפעיל הבקתה - לא לצאת על הבוקר כי כל הסלעים רטובים וזה מסוכן, כדאי מאוד לחכות קצת שהשמש תייבש את הקרקע. אז לקחנו את הבוקר באיזי, ויצאנו לדרך ב-08:30 לכיוון הפסגה, עם תיקים קטנים וקסדות ששכרנו בבקתה (השכרת קסדה כ-5 יורו). לאחר התייעצות עם מדריך יווני בערב הקודם, קיבלנו החלטה לעלות לפסגה מכיוון מזרח (בדרך הדרומית ביותר המסומנת - ראו מפה). הוא טען שזה אמנם דרך תלולה אבל מרגישה בטוחה יותר לעומת העלייה שמגיעה מדרום מכיוון פסגת סקאלה - אם כי דיברנו עם צרפתי אחד שעבר בשתי הדרכים וחשב את ההיפך… בכל אופן תיכננו לעלות ולרדת דרך מסלול זה, ואז אם הזמן יאפשר להמשיך לכיוון פסגות סקאלה וסקוליו. (פסגות אלו נחשבות הרבה יותר נוחות, קלות ובטוחות לטיפוס)
את התיקים הגדולים השארנו בבקתה כיוון שלאחר הפסגה התכנית היא לחזור לבקתה, להחזיר את הקסדות ורק אז לרדת לכיוון בקתה A. יש אפשרות לעלות לפיסגה מכיוון בקתה אחת ולהמשיך לכיוון הבקתה השניה, אבל אז יש בעייה במקרה ששוכרים קסדות, כי צריך להחזיר אותן לאותה בקתה ממנה יצאתם. לאחר כחצי שעה הליכה הגענו לאזור ממנו מתחילים סימונים של עלייה לפסגה. שימו לב לא לעלות בסימונים הראשונים שרואים - הסימונים האלו מובילים ככל הנראה לפסגת סטפאני, כך גם רשום ביוונית על אחד הסלעים שם (צירפתי תמונה). אנחנו המשכנו עוד כ-50-100 מטר דרומה עד שראינו סימונים נוספים וגם מספר תיקים ומקלות שהשאירו בצד מטיילים אחר שטיפסו. התארגנו עם התיקים, לקחנו על עצמנו ציוד מינימלי וקצת מים בתיקים קטנטנים על הגב, את שאר הדברים והמקלות השארנו בצד, חבשנו קסדות והתחלנו לטפס, בזהירות ועם הפסקות רבות. היה ערפל שהיה "תקוע" על המדרון הזה, אבל כמעט כל הזמן היתה ראות מספיקה לצורך הטיפוס. בהתחלה היה קצת קשה לראות את הסימונים בגלל המיקום שלהם אבל אחר כך הסתדרנו עם זה. השתדלנו לא לטפס מעל השני כדי שלא נדרדר בטעות אבנים קטנות אחד על השני, וכשראינו קבוצה אחרת שעולה או יורדת, חיכינו שיעברו. לבסוף הגענו לפסגה! השעה היתה 10:20, מז"א היה נהדר (הפסגה עצמה כבר היתה מעל הענן), והראות היתה מדהימה. ראינו במערב עד ההרים של מרכז יוון, ובצפון עד אזור מפרץ סלוניקי. התחושה היתה נהדרת, כמובן שלא הפסקנו לצלם… על הפסגה עצמה יש את דגל יוון ועמוד בטון קטן עם ספר אורחים. בסביבות 11:00 התחלנו לרדת למטה באותה דרך. גם כאן עשינו את זה לאט ובזהירות ועצרנו לא מעט כדי לרדת כמה שאפשר קרוב אחד לשני. בשעה 12:15 הגענו בחזרה לתיקים שלנו, עשינו הפסקת צהריים קלה והבנו שאין לנו מספיק מים כדי ללכת לפסגות האחרות (סקאלה וסקוליו), אז התחלנו ללכת בחזרה לבקתה C. שניים מאיתנו המשיכו ישר לבקתה והגיעו אליה ב-13:20, אני המשכתי דרך בקתה B וטיפסתי על גבעה קטנה בצורת חרוט שנמצאת בסמוך (מסומנת במפה ככיפה בגובה 2781) ועליה כנסיה קטנה. לאחר שהיה קצרה שם ירדתי חזרה למטה לבקתה C והגעתי ב-14:00. בבקתה החזרנו את הקסדות, שתינו בירה ואכלנו ארוחת צהריים (המטבח פעיל כל היום). בשעה 15:15 יצאנו משם לכיוון בקתה A בירידה שנקראת בפי המקומיים "דרך הקיצור לבקתה A". זו דרך שאין בה כל כך מטיילים כי אינה מהווה מסלול ראשי, איכות הסימון פחות טובה אבל מסתדרים. לקראת סופה הסימונים השתפרו, כמו כן ממש לפני בקתה A השביל מתחבר לשביל E4 הראשי. בשעה 17:15 הגענו לביקתה (סה"כ הלכנו בקצב איטי יחסית, לקח לנו שעתיים מבקתה C).
ביקתה A (שמה הרשמי הוא SPILIOS AGAPITOS) - ביקתה הרבה יותר גדולה, יכולה להכיל כ-100 מבקרים, יש חדרים מאוד נקיים, מסודרים ומרווחים עם מיטות קומותיים ממש כמו באכסניה (החדרים הם משותפים כמובן עם מטיילים נוספים, אצלנו בחדר היו 8 מיטות, אבל היינו רק 4 אנשים). לינה עולה כ-13 יורו לאדם. הזמנו לינה מראש דרך מערכת ההזמנות באתר שלהם, ובמקביל גם עשינו זאת טלפונית כיוון שנזכרנו בזה קצת ברגע האחרון אז רצינו לוודא. בחדר בו ישנו היו המון שמיכות צמר. גם בביקתה זו יש מגוון מנות כמו ספגטי בולונז, תבשיל כבש עם אורז/תפוחי אדמה, מרקים, סלטים שונים וכו'. יש כמה שקעי חשמל בחדר האוכל. ניתן לקנות חטיפים שונים ומזכרות.




יציאה בבוקר לכיוון הפסגה:


מראות ירחיים באזור מישור המוזות:


טיפוס לפסגת מיטיקאס:


סימון אופייני בעלייה לפסגה:


שילוט לכיוון פסגת סטפאני - כאן לא מומלץ לטפס, מדובר בטיפוס יותר מסוכן ויותר מקצועי.

חדר אופייני בבקתה A:

תפריט בקתה A:

יום 3 - בקתה A - פריוניה - מנזר איוס דיוניסיוס - סלוניקי

9.5 ק"מ
עליות - 100 מ'
ירידות - 1300 מ'

ארוחת הבוקר מוגשת החל משש בבוקר, אפשר לבחור למשל לחם, ריבה, גבינה מותכת, חמאה, דבש, ביצה קשה, יוגורט… אחרי שאכלנו, התארגנו ויצאנו לדרך ב-07:50, כשלפנינו רק חצי יום הליכה שאחריו תזוזה לכיוון סלוניקי (הטיסה בערב). רוב ההליכה היא ביער וכוללת כמובן בעיקר ירידה. לבסוף הגענו לפריוניה בסביבות 10:30. פריוניה היא נקודת ההתחלה והסיום הכי פופולרית בטרק, לשם מגיע הכביש מליטוכורו. יש שם מסעדה, שירותים, חניון לרכבים (הוא היה ממש מלא). אנחנו בחרנו מראש לא לסיים שם אלא במנזר הישן של איוס דיוניסוס שנמצא עוד כשעה וחצי הליכה במורד קניון אניפאס Enipeas, לכן רק עשינו הפסקת בירה ונשנושים, וב-11:00 המשכנו את ההליכה לאורך הקניון שגם היא ברובה הליכה ביער. באיזשהו שלב היער נהיה פחות אלפיני וטיפה יותר הזכיר יערות אורנים בארץ. בעיניי ההיילייט העיקרי בקטע הזה היה מפל אניפאס היפה (דורש סטייה קטנה מהשביל ונמצא די קרוב כבר למנזר עצמו. צירפתי תמונה של השילוט במקום של הסטייה מהשביל). לאחר ביקור קצר במפל והבריכה שלידו חזרנו לשביל המרכזי, והגענו למנזר הישן איוס דיוניסיוס - נכנסנו קצת פנימה לראות את המקום… מנזר עתיק שהופצץ במהלך מלחמת העולם השניה.
כזכור, השארנו את הרכב לפני יומיים בנקודת גורטסיה, אז בנינו על כך שנוכל לתפוס לשם טרמפ מאזור המנזר הזה. אכן היתה שם תנועה של מכוניות שמדי פעם מגיעות ונוסעות, בעיקר של תיירים שקופצים לראות את המנזר, את המפל, ואת המערה שנמצאת בהמשך הקניון (לא הגענו אליה).
ראינו זוג גרמני עם תינוק שבדיוק באו לצאת משם עם המכונית שלהם, הם הסכימו לקחת מישהו מאיתנו לגורטסיה - נסיעה של כ-10-15 דקות. הוא אסף את הרכב השכור שלנו וחזר לאסוף את שני החבר'ה האחרים שחיכו בחניון ליד המנזר.
משם שמנו פעמינו עם הרכב לאתר קמפינג שנקרא Stani ושנמצא סמוך לחוף מעט צפונית לליטוכורו מתוך מטרה להתקלח אחרי הטרק, שילמנו 3 יורו לאדם אבל המקלחות היו מאכזבות, לא היו מים חמים - לא מומלץ.
אחרי המקלחות וההתרעננות נסענו עם הרכב לסלוניקי. ראינו שיש לנו זמן עד הטיסה, החלטנו לנסוע למרכז העיר, לאכול, להסתובב, לספוג אוירה, קצת קניות ומשם לשדה התעופה.

מפל אניפאס:


מנזר איוס דיוניסיוס:

יצא לי לקרוא מעט סיפורי דרך של הורים שעשו את זה עם נערים מתבגרים.
מבחינת כמות העליות והירידות - שים לב שמדובר בטרק ברמה אלפינית לכל דבר. הייתי הולך לשם עם ילדים רק אחרי שצברו קצת ניסיון במקומות אחרים ושאתה יודע שהם מספיק חזקים מנטלית ופיזית לטפס ולרדת כזה הפרש גבהים. הקטעים המישוריים מועטים מאוד.
הסיבה שכתבתי שהטרק לא קשה במיוחד היא האורך הקצר שלו והעובדה שיש ביקתות מסודרות עם אוכל, כך שאפשר לסחוב משקל מינימלי.