ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
אורחים  
#1 נשלח : יום שישי 07 אפריל 2006 18:50:08(UTC)
Guest


דירוג: אורח

קבוצות: אורח
הצטרף: 10/11/2013(UTC)
הודעות: 570

הועבר מהודעה שכתבתי ב"למטייל" מזמן, ולהלן התגובה של רוני בפורום הישן ותגובה שלי לתגובה. נראה לי חומר עזר רלבנטי למי שיבוא להתמודד עם שבילים ארוכים.

א. מה זה אולטרהלייט?
קודם כל, מטוס זעיר מהסוג שמציף את חופי ארצנו בשבתות. אבל בהקשר הציוד, מדובר בגישה, שמטרתה לסחוב פחות ולטייל יותר; הנחת היסוד היא שככל שהאדם סוחב פחות על הגב, הוא יכול יותר בנוחות להתמודד עם הטיול.
ב. האם זה חדש?
ממש לא. בזמנו, בטרם נעשינו מפונקים כדת, בני אדם הסתובבו עם תיק ברזנט מעצבן על הגב, וניסו לסחוב כמה שפחות, אחרת פשוט היה נשבר להם הגב. ארל שאפר, האדם הראשון שהשלים את שלושת-אלפים וחמש-מאות הקילומטרים של שביל האפאלאצ`ים ב-1951, סחב תיק גב בינוני, בנפח של לא יותר מארבעים ליטר. ''סבתא'' אמה גייטווד, האשה הראשונה שהשלימה את שביל האפאלאצ`ים ב-1958 (בגיל 71, והיא עשתה זאת עוד פעמיים אחר-כך, וגם עשתה מסע אלפיים מייל על האורגון טרייל), סחבה תיק קטן ובו, לפי הפירוט הבא: שמיכה, יריעת פלסטיק, קצת עזרה ראשונה, כוס פלסטיק, מעיל גשם, וסט בגדים חילופי אחד. אוכל – בשר מיובש, אגוזים וגבינה, ומה שמצאה בדרך. בתור נעליים, היא השתמשה בנעלי טניס חבוטות למדי. בהתחשב בכך שרק אחרי יציאתה לפנסיה הגברת הנכבדה הספיקה לעבור למעלה מחמישה-עשר אלף קילומטרים עד מותה בגיל 85, השיטה עבדה, ללא ספק.
ג. אז מה קרה?
מטיילים התחילו לסחוב יותר ציוד כאשר הומצאו תיקי המסגרת היעילים הראשונים, ב-1952 (הרעיון ישן הרבה יותר, ואזכיר רק את אותה מסגרת מלפני כמה אלפי שנים, שעמיר קישר אליה, וכן מסגרות מימי מלחמת-העולם השניה). התיק, הסופר טיוגה של חברת Kelty, היה כל-כך מוצלח שבשינויים לא גדולים הוא נמכר עד היום.
בכל אופן, תיקי המסגרת החיצונית איפשרו לסחוב הרבה יותר משקל בנוחות; היה פחות הכרחי לחסוך על כל מיני פריטים; רמת החיים של המטייל עלתה. כניסתו של התיק בעל המסגרת הפנימית בשנות השבעים הגבירה עוד את המגמה, בגלל שלתיקי מסגרת פנימית יציבות גבוהה יותר; היה מעתה אפשר לסחוב הרבה יותר ציוד גם באזורים קשים להליכה.
ד. ובמקביל, העולם מתקדם.
שנות השבעים סימנו גם את כניסתן של טכנולוגיות חדשות ומשופרות לשוק. בגדים נושמים, אוהלים מניילון ופוליאסטר, שקי שינה קלים יחסית – כולם זכו לפופולריות רבה יותר בשנות השבעים, אף שחלק מן הטכנולוגיות היו קיימות כבר קודם. וגם גדוד 12 של גולני קיבל את שק''ש השמשונית ב-1972, מה שהיה, לדברי ''b'', `הקפיצה הגדולה ביותר בתחום הציוד בהסטוריה של צה''ל`. שוב; בניגוד לשנות החמישים המוקדמות, מטייל עם תיק טוב יכול היה לסחוב הרבה ציוד, וליהנות מתנאים טובים הרבה יותר כשהוא עוצר ומקים מחנה, מאוכל טוב יותר באופן כללי, ומהגנה טובה יותר מרוח וגשם.
כתוצאה מכל הסיפור, מאז שנות החמישים הלכו מטיילים וסחבו יותר ויותר ציוד. בשנות השמונים היה מקובל מאוד בארה''ב לסחוב עשרים וחמישה אחוזים ממשקל הגוף בתור ציוד.
ה. ומה בארץ?
פה, יש לי קצת בעיה היסטורית. אני פשוט לא יודע מספיק על זה, ואין הרבה תיעוד. מה שבטוח, שבשלב מסויים נכנסו תיקים עם מסגרת פנימית לארץ. אף-אחד לא ייבא מארה''ב תיקים עם מסגרת חיצונית, ועם קשר או בלי, המונח “Lowe'' הפך אצל המוני אנשים לשם נרדף ל''תיק'', וככה זה עד היום. אולם בניגוד לאמריקאי הממוצע, בישראל יש שני הבדלים:
1. כולנו חורנים. תנאי מזג אויר פחות בעייתיים, מורשת תנועת הנוער, נטייה להקמת מדורות – המטייל הישראלי הממוצע סחב פחות ציוד מעמיתו האמריקאי, גם כשהלכו מספר ימים זהה.
2. אצלנו חם. ואין מים. אמריקאי ממוצע היה מתעלף מהרעיון של טיול בן כמה ימים בו סוחבים את כל המים על הגב.
ומה יצא מזה? יצא שישראלי סוחב פחות ציוד, אבל לאו-דווקא פחות משקל. כמו-כן, לישראלי היתה פחות שיטה להוריד את המשקל ממנו, כי למים אין תחליף. אי אפשר ''לשתות חצי''.
המודעות לסיכוני מחסור במים גברה מאז שבצה''ל ביטלו את משמעת המים, אי-שם מזמן, וכיוון שכולם באופן עקרוני מאצ`ואים מסוקסים ובוגרי צבא, לא להרבה לא הייתה נטייה לסחוב פחות משקל. הכרתי בני אדם שהסתובבו שבוע בנגב בלי לטהר מים, אוי לגב!
ומן הצד השני, יש את כל אלה שהיו מאצ`ואים מכדי לסחוב ציוד בסיסי, ואחת לכמה זמן היו מתייבשים בדרך. לאלה-כן-אלה לא הייתה תודעת משקל מפותחת במיוחד: נעליים - יש. תיק - יש. מה צריך יותר?

חלק ב':
בו יסופר למה הצרפתים לא בעסק, ועוד פלאות ושטויות, לאו-דווקא לפי סדר זה, וגם יוכנסו המילים ultralight ו-ultralite, בלי שום סיבה אלא לאפשר מציאתן במנועי החיפוש.
טוב, כבר לא עמדתי בהבטחתי: אין לי מושג למה אני לא מכיר יצרני ציוד צרפתיים. באמת – בקושי שמעתי על יצרן אוהלים וחצי מצרפת, וחיפוש בגוגל מוציא תוצאות דומות ל''נימוסים ישראליים''. או שאולי הצרפתים לא מוכנים לגלות לעולם דובר האנגלית שיש להם מושג בציוד. מילא. נעזוב את הצרפתים.
בכל-אופן, קיצור תולדות הפרק שעבר:
בהתחלה לא היו תיקים למשקלים כבדים, אז סחבו כמה שפחות. אז נהיו תיקים רציניים יותר. אז סחבו יותר. הח''מ משמש דוגמה חיה לעניין זה, כאשר המעבר מתיק מסגרת פרימיטיבי ובלתי-מתאים לתיק מודן ראוי והגון גרר אחרים גם נשיאת יותר ציוד.
בשנות השמונים ותחילת התשעים היה מקובל בכל רחבי ארה''ב, ישראל, וגם אירופה, לא-כולל בקתות יום, לסחוב המון ציוד לטיול (לפי השמועה, פעם נצפה מטייל על המונט-בלאן עם פסנתר כנף סטיינווי, אם כי מקורות רבים טוענים כי שמועה זו לא הייתה ולא נברא: זה היה בקושי נבל).

טוב, לא בהכרח סחבו נבל, אבל זה נראה כמעט הגיוני.

ומה קרה? שני דברים. לאחד קראו חומרים, ולשני ריי ג`ארדין.
בתחום החומרים, בשנות התשעים נכנסו לשוק בהיקף נרחב יחסית כל-מיני חומרים מרוכבים, קלי משקל, מתוחכמים ויקרים. שימוש בבדי ניילון סופר-קלים הוריד את המשקל של שקי שינה; סיבי בידוד מתוחכמים יותר יצרו שקי-שינה סיננטיים שהיו מסוגלים להתחרות במשקל של פוך בינוני (פוך 600, בערך; פוך 750-800, היקר ביותר, נשאר עדיין ללא תחרות מבחינת נפל), ועד 2000 ירד המשקל האפשרי של שק''שי פוך למינוס תשע מעלות (15 פרנהייט; שק''ש 3 עונות סטנדרטי), עד מתחת לקילו (ב-2003, המשקל הקל ביותר לשק''ש כזה הגיע ל-830 גרם, ומתוכם 540 גרם של בידוד (ל-Mountainsmith vision, אלוף הכמות מבין הקלים, המשקל המוצהר הוא 850 גרם ו-600 גרם בידוד. בפועל, כרגיל, תיתכן סטייה של כמה אחוזים לכאן ולכאן בשק''ש; ב-Vision שלי המשקל בפועל הוא כ-880 גרם, ועוד שלושים של שק האחסון); שנים ספורות לפני כן, מעטפת שק''ש ואותה כמות בידוד הייתה שוקלת למעלה מקילו. בשנות השבעים, הרבה יותר).
בתחום התיקים, שילוב ספקטרה, קוולאר וחומרים מרוכבים אחרים, אף שהרבה פעמים פירושו היה צרות עם התפרים (לתיקים הראשונים מחומרים מרוכבים היה מוניטין בעייתי בתחום), איפשר לחסוך גם הוא משקל מהגב. גם באהלים, התחולל אותו תהליך: אוהלים איבדו ממשקלם בעזרת בדים סופר-קלים, וגם יקרים. כלי טיטניום ופלסטיקים קלים הוסיפו עוד למגמה.
מי שהיה סוחב אותו ציוד בדיוק, יכול היה לסחוב עליו פחות משקל. כמה קילוגרמים פחות. כרגיל, פחות על הגב – שווה הליכה מהירה יותר.

אבל, ההפרש לא היה כל-כך משמעותי בכל-זאת: המשקל העיקרי בתיק בא ממערכת הגב, מהתפרים, כמות הכיסים, ושאר אבזרי עיצוב: תיק עם שמונה-עשר כיסים, תיק יום מחובר עליו וחמש אצבעות על ידית נשיאה, ישקול המון: אין מעשי כשף, עדיין (לכל קוראי הארי פוטר לדורותיהם: Accio Backpackus!). כנ''ל לגבי אוהל מפואר עם שלושה-עשר כיסים, שתי דלתות וחמישה מוטות: שימו לו מוטות מסיבי פחם, ועדיין יש פה בעיית משקל מסויימת.

וכאן נכנס לתמונה מהנדס מטוסים מזוקן ומטורף קצת, בשם ריי ג`ארדין. הנ''ל, מטפס ידוע בהחלט בארה''ב, החליט לשכלל את הגישה שנודעה בקרב כמה מטפסי הרים. אלה היו חותכים מהציוד שלהם את ידיות מברשת השיניים, תוויות הבגדים, תויות היצרן, כיסים מיותרים וכל דבר כמעט שניתן לקצץ. כשמדובר בטיפוס הרים, הרעיון ברור (למרות, שכשעשיתי בדיקה וקיצצתי מאוהל את כל תויותיו, הרווחתי 25 גרם בדיוק. הבה ולא נעריך יותר-מדי את האפשרויות!). ג`ארדין הלך גם הוא חזרה אל הבסיס: הוא ייצר בעצמו את התיק שלו, שמיכה זוגית לו ולאשתו, יריעת גשם מינימליסטית ביותר, וכמעט ולא לקח עליו ציוד נוסף. מכנסיים קצרים, שימוש ביריעה כמעיל גשם, קצת אוכל, כלי בישול רב-שימושיים, נעלי ספורט. אוהל? בנזיניה? מזרון אורך? בגדים חמים? הרבה ציוד להחלפה? שיכחו-נא מזה. עזרה ראשונה? מינימלית. ממילא הרוב אפשר לאלתר.
לשיטתו, אם סוחבים פחות גם מזיעים פחות וגם שותים פחות, והנה גם חיסכון נוסף. לרוב הוא הסתובב עם ליטר שתיה, לפעמים שניים. לא יותר.
ב-1989 הוא עשה את ה-Pacific Trail, אלפיים ושבע-מאות מיילים, בארבעה וחצי חודשים; קצב של כשלושים מיילים, או קרוב לחמישים קילומטרים ליום (לא כולל ימי מנוחה). לאחר שכלול נוסף של השיטה, הוא עשה את שביל האפאלאצ`ים ב-1993. באותה שנה, וברוב השנים עד 2000, רק 10% מהמתחילים סיימו את השביל. הרבה מהם נשרו עקב קשיים בהתמודדות עם המאמץ הפיזי (וכמובן, עם הלחץ המנטלי שנוצר בעקבותיו). ג`ארדין הוציא שנה קודם לכן את ''המדריך למטייל בפסיפיק קרסט'', ושם הרצה את עקרונות שיטתו. אחרי שביל האפאלאצ`ים ומסע נוסף בפסיפיק קרסט (הפעם, עם משקל כולל של ארבעה קילוגרמים, כולל התיק), בני אדם גם התחילו לשים לב אליו. מאז ועד היום, ג`ארדין נהיה איש עשיר למדי ממכירת ספריו, והמוני בית אמריקה התחילו לסחוב פחות. ג`ארדין הפך נביא של המשקל הקל, והרבה אימצו ככל האפשר את שיטותיו. המגמה הביאה גם דרישה לציוד קל ופשוט, מצד אלה שאינם מסוגלים לתפור לעצמם תיקים ואוהלים. חברות ציוד גדולות החלו גם הן במצוד אחר הציוד הקל יותר. המיתון בארה''ב, ב-2000, הביא גם הוא בצורה לא צפויה קצת להתפתחות השוק: רוב החברות תפסו שמעילי גשם שעולים 450 דולר הם מחוץ להישג ידם של צרכנים רבים, והופיע גל של מעילים קלים, פשוטים וזולים; למעשה, בין מעילי הגשם החדשים בארה''ב בשנים האחרונות יש פחות ופחות דגמים סופר-יקרים.

חלק ג':

אז מה הקטץ`?
השיטה של ג`ארדין וחבריו עבדה: אחוז בני האדם שסיימו את שביל האפאלאצ`ים הולך ועולה, וחלק ניכר מההתפתחות הוא בגלל שהמשקל הממוצע למטייל ירד בכמה וכמה קילוגרמים. א-ב-ל. כדי להצליח לנצל את השיטה, היה צריך ללכת עד הסוף. התיק הקל, ששקל כמה מאות גרמים, לא היה מסוגל לסחוב הרבה ציוד בלי לעשות חור בגב (אפילו ג`ארדין נטה לפעמים לסחוב את התיק על כתף אחת, בתורנות). הנעליים הקלות חסכו משקל והקלו על ההליכה- בתנאי שלא סחבו מספיק ציוד כדי להפוך את ההליכה למסוכנת. קחו יותר ציוד והשתמשו בנעלי התעמלות, והאורטופדים יודו לכם על הגדלת הקליינטורה.
שימוש בחומר קל-נורא לתיק איפשר להגיע לתיקי ארבעים ליטר במשקל חצי קילו – אבל, במחיר ויתור על מערכת גב, ובמחיר ייצור תיק הרבה-פחות-עמיד. יצרן אחד, GVP Packs, אף מוכר את דגם האולטרלייט שלו ללא כל אחריות שהיא (מלבד על כך שהתיק יגיע במצב תקין), ומזהיר שהוא מיועד למטיילים מיומנים בתנאי שטח לא קשים מדי (אל תסתבכו בקוצים, בתרגום לעברית), ושגם כך ייתכן שמספר חודשי שימוש יפרקו את התיק. (לא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר בבד שלושים דנייר, הידוע כ''בד מצנחים''. אני משתמש בשקי אחסון מהבד הזה, אבל לתיק, דומני שאשאר עם קורדורה 1000. גרגורי ייצרו גם הם תיק מבד כזה, ה-G-Pack, ויש לי מקום לסבור שלא נראה הרבה כמוהו שורדים חמש שנים). יצרני תיקים שלא אימצו את גישת האולטרלייט, למשל דן מקהייל האמריקאי או אדם סטיבנס הישראלי (`שממית`) ציינו במפורש שלדעתם חיסכון של יותר-מדי משקל בתיק פוגע בטיול. הם טענו, ובמידה רבה מדי של צדק, שתיק ששוקל חצי קילו יותר אבל משקיע את המשקל במערכת גב טובה יותר ובחגורת-מותן טובה יותר, יסחוב את המשקל יותר בקלות אלא אם כן יש לך משקל אפסי ממש. ובמקרה כזה לדברי אדם סטיבנס, ''מה רע בתיק צד פשוט וזול? ממילא אתה לא סוחב כלום על הגב''. הם טענו, שהרוצה לחסוך משקל, יואיל בטובו לא להזמין שמונצעס על התיק שלו.
בתור השוואה, הבה ניקח שני תיקים בעלי נפח דומה: ה-G-pack של גרגורי, 45 ליטר בערך, בד ניילון 30 דנייר עם חיזוקים מבד קורדורה 210 דנייר, שוקל בגרסת המדיום שלו 1100-1260 גרם, ובעל מערכת גב המורכבת ממוט אלומיניום (חלול!) 7001 בודד, ושני כיסי רשת ענקיים. הטרשים של שממית, שיש לי, מחזיק בערך אותו נפח (שלי קצת יותר), בנוי מקורדורה 1000, משתמש בשלושה מוטות אלומיניום 6061 (בגרסה שיש לי. אחד רוחבי עליון, שניים בצורת V הפוך), בעל שני כיסי צד וכמה טריקים אחרים, ושוקל בסביבות 1600 גרם (לא כולל פלטת PVC מתנתקת בתחתית להגנה על המזרון). מה יותר נוח כשתגיעו למשקל פנימי של 10-12 קילו? אני מהמר שהתיק שלי, על-אף שה-G-Pack הוא מלך מערכות הגב בתחום האולטרהלייט – יש לו יותר מערכת גב מלכל תיק אולטרלייט אחר – ושהוא קיבל ביקורות חיוביות יחסית ממשתמשים שהכניסו בו משקל כזה. בין השורות של הביקורות עליו אפשר ללמוד שברגע שיש בו יותר מדי משקל, הוא מתחיל להיות חסר-יציבות ובעייתי קצת (הרבה מהכותבים נראים מומרים קצת לדת האולטרלייט; כשרואים יותר מדי התנצלויות בביקורת, אני חושד). וזאת בשביל מסומן וברור, סטנדרט אמריקאי. בשטח קשה, הבה לא נשכח, ה-G-pack יסיים את הקדנציה במהירות; הוא גם, במפורש, לא מיועד לשטח כזה. אחד הבוחנים ציין שחיקה שנגרמה לאחר כמה ימים של טיול, כשהוא הרים ברצועת הנשיאה את התיק עם 9.5 ק''ג (כולל משקל עצמי) התפר נפרם חלקית. גם בד ה-Airmesh ספג שחיקה מוגזמת. כל הבוחנים ציינו את הצורך בהקדשת תשומת-לב לתיק, ובזהירות מרובה יחסית לבדרך-כלל. המשוואה פשוטה: על מה שאתה חוסך, אתה משלם. אם אתה בונה תיק שדומה יחסית לתיקי משקל-בינוני סטנדרטיים, המשקל שלו יהיה לא שונה משמעותית משל תיקים אחרים (תיקי האולטרלייט חסרי מערכת הגב שוקלים כחצי קילו, שוב נזכיר). אם אתה רוצה לחסוך, אתה משלם – בעמידות, או בנוחות. או בשניהם. או שאתה יוצר תיק הדורש תשומת-לב ומגביל אותך לשטח מסוג מסויים בלבד. צריך להיות מוכנים לשים לב על מה שמים את התיק וכיצד אורזים אותו, אחרת עלולים לגרום נזק. כל אחד יחליט אם זה כדאי.
ה-RAY-WAY, כפי שכונו עקרונותיו של ג`ארדין, היו חסרי-רחמים למדי: כל מה שלא חיוני ממש, לא לוקחים. וכשהוא אומר ממש, הוא מתכוון ממש: מזרון אורך מלא (300-450 גרם) – לא. קחו שלושת רבעי ושימו את הרגליים על התיק. מזרון מתנפח (לפחות 620 גרם לאורך מלא) לא ולא. מצלמת רפלקס – קילו של משקל מיותר. מכנסי גשם – בזבוז. תסתדרו עם מכנסיים קצרים ומטריה מחוזקת, או עם בגדי גשם סופר קלים (כיום, למשל, יש בגדי גשם נושמים ששוקלים כחצי קילו למעיל ומכנסיים גם יחד. דווקא לא יקרים כל-כך, אבל סופר-מינימליסטיים). בנזיניה: תעשו מדורה. סיר... למה לא לבשל בכוס אלומיניום או טיטניום?
שק''ש למזג אויר קר... מיותר. שנו בשק''ש קל, עם כל הבגדים שלכם (מרשם בעייתי, אם מדובר בבגדים שכל היום הזעתם בהם). ג`ארדין עצמו אפילו ויתר על מזרון בפעם השלישית שעשה את ה-PCT; הוא השתדל לישון על עלים, בתור בידוד, ואם לא – על בגדים חמים. הספר שלו בכמה מקומות הופך מיסטי במקצת, וכמעט אפשר לומר שהוא מאמין בדת משלו , הלוא היא האולטרלייט; אבל קשה לי ''להתחבר לקרקע'' באמצעות שינה בלי מזרון, תודה. כמו-כן, הסגנון שהוא כתב גרם להרבה-מדי בני אדם לסבור שנראה שהוא חושב שכל מי שלא מאמץ את גישותיו טרם זכה להארה; הוא אמנם מכחיש, אבל זה בהחלט נשמע ככה.

ישת האולטרלייט מאפשרת ללכת הרבה מאוד מרחק ביום, אבל כדאי שתהיו טיילים מנוסים. אחרת, אתם עלולים לוותר על משהו יותר מדי. השנה, למשל, היו תנאי מזג אויר קשים למדי בפסיפיק קרסט; המוני מטיילים קנו באמצע ציוד רציני יותר, כדי שיצליחו לשרוד בהצלחה. כמו-כן, כדאי שתשכחו מכל פינוק שהוא: הקטע של בין הטיול, הידוע כ``לילה``, הוא רק קטע מעבר. תשתדלו שהוא יהיה מצומצם ככל האפשר, אחרת יהיה לא נעים (וגם לא נעים למי שליד, כפי שיעיד אחד מהאולטרה-לייטרים בשלטר שבו ישנתי, שישן פחות מכולנו בגלל הקור וכל-הזמן פגע לי בגב, זה מה שקורה כשמישהו באורך1.95 מ` מנסה להידחס לשק``ש מינימליסטי בלי בידוד למטה ומתהפך).

אם אתם לא מומחים לטיול כג`ארדין, הגישה שלו בעייתית. אם אתם לא לוקחים ממנו את כל הדוגמא... אז תצטרכו לשלם הרבה כסף כדי לחסוך במשקל. בדי ספקטרה עובדים, אבל עולים הון תועפות. שק``ש ששוקל 850 גרם עלול לעלות כ-300 דולר בחו``ל, מחיר מלא. אוהל, דבר לא זול. העלות שאתם עלולים להידרש אליה כדי לחסוך משקל, עלולה להגיע לדולר-לגרם במקרים קיצוניים, ולשקל לגרם במקרים פחות קיצוניים: לדוגמה, ה-Marmot Helium (822 גרם, לא כולל שק, 850 עם), עולה ב-REI 360 דולר. ה-Surf AV של אותה חברה, לאותה טמפרטורה, עשוי סיבי פולרגרד דלתה, שוקל 1.53 ק``ג ועולה 180 דולר. הפרש: 170 דולר ל-700 גרם, (כמובן, יש גם שק``שים פשוטים זולים יותר. מפני הנוחות, השתמשתי בדגמים ששניהם לא מיובאים לארץ, ומאותה חברה). וכן הלאה. הציוד יחסוך כמה קילוגרמים אם תהפכו את כל מה שאתם לוקחים לגרסה קלת-משקל, וזה הבדל משמעותי, אבל אל תצפו להגיע לסביבות 6-7 ק``ג משקל כולל לטיול מרובה ימים כולל תיק בלי שינוי רדיקלי בצורת הטיול שלכם.

ובארץ:....

בארץ, נסיון ליישום שיטת האולטרלייט מסובך עוד הרבה יותר. כמות המים שסוחבים בחורף לבדה גדולה יותר ממה שסוחב אמריקאי ממוצע בקיץ, וכמות המים שסוחבים בקיץ... יותר מאמריקאי אחד קיבל חררה כששמע שבטיולי מדבר ישראלים עשויים לסחוב יותר מ-10 ליטר. רק המים עושים את השימוש בשיטת אולטרלייט לבלתי-אפשרית ממש. יסחוב הישראלי את הציוד המינימלי ביותר, יקים רק מדורות, יישן על ריפוד המורכב משפני-סלע מאולפים כדי לחסוך את משקל המזרון – ועדיין יסחוב משקל שלטובתו האישית כדאי שיעשה זאת עם תיק הגון ונעליים רציניות.

לשם הדגמה. נניח שכבוד-מעלתי יוצא לטיול חורף בן כמה ימים בנגב, ממלא מים בגבים (מטהר אותם עם פילטר, אתם לא רוצים לדעת איך הגבים לפעמים נראים קודם), יש לו מילוי מים כל יום וחצי בקירוב.
ונניח שאנוכי מקצץ בציוד הרגיל שלי, ולוקח את הבאים:
שק``ש: 880 גרם.
פלציב: 300 גרם.
סיר טיטניום 1.3 ליטר: 170 גרם.
כהליה+ מגן רוח + דלק לארבעה ימים (כוס תה בבוקר, תבשיל בערב – שלושה ימים מלאים, סה``כ): 250-300 גרם.
בגדי משי ללילה (שלא לישון בבגדים מזיעים): 160 גרם.
כוס ומזלג: 60 גרם יחד.
אוכל: 2 שקיות של `2-3` מנות תבשיל (280 גרם). שקיות תה, סוכר, קפה: 100 גרם. קבנוס: 400 גרם לארבעה ימים. פיתות: חצי קילו. GORP (מיקס שטח: שקדים, אגוזים, בוטנים, פירות יבשים, בייגלה, M&M): קילו. אבקת חלב: 100 גרם, קורנפלקס: 150 גרם. סה``כ מזון ליום: 655 גרם, לא כולל עטיפות- בערך 700 גרם. כמות קלוריות ליום: 2200-2400 קלוריות. לא הרבה בשביל יום ארוך ומאומץ, תהיו בטוחים.
פילטר: 450 גרם. מאפשר לסחוב הרבה פחות מים.
פנס זעיר: 15 גרם.
נייר טואלט: 50 גרם (למחמירים: את חפירה קטן, 50 גרם, לכיסוי צואה).
כמה יוצא לנו?
4800-5000 גרם, מטייל סולו לארבעה ימים, לא כולל מים. בסדר גמור לאולטרלייט.
נוסיף 7-9 ליטר מים (הבה נזכיר, בכל-זאת שמש ויש נקודת מילוי מים כל יממה וחצי, ובואו נניח שצריך טיפ-טיפה רזרבה ושאפשר לקחת קצת פחות מבדרך-כלל כי סוחבים פחות משקל)?
11.8-14 ק``ג. וזה לפני התיק!
זהו, הלך האולטרהלייט. נגמר. אי-אפשר. אם אתם צורכים *הרבה* פחות מים ממני - נניח, 5 ליטר ליום וחצי - זה אפשרי אבל גבולי.
ואם נניח שהמטייל היקר שלנו קצת פחות ספרטני, ולוקח (כמוני) גם:
אוהל קל משקל (2.295 ק``ג כולל יריעת קרקע אופציונלית, 1.9 בלי),
מזרון מתנפח במקום פלציב (תוספת 380 גרם).
סט בגדים חילופי (600-750 גרם, כולל גרביים, מכנסיים, גופייה ארוכה בתור חולצה, ותחתונים – כולם מחומרים סינטטיים קלי משקל. בכותנה – תוסיפו 50%. מכנסיים קצרות ללילה וסביב למאהל: אופציונלי).
אולר: 100 גרם בדיוק.
פנס ראש: 110 גרם.
תיק עזרה ראשונה: 400 גרם.
סכו``ם מלא וקערה: תוספת 50 גרם.
ציוד צילום: במקרה שלי, כולל מצלמה, עדשה, נרתיק, מיני-חצובה וכמה פילטרים – קצת יותר מקילו. עם עדשה נוספת יגיע לקילו וחצי, אבל זה תלוי במשקל הכולל: בטיולים כבדים אני מוותר על העדשה הנוספת).
תפילין וסידור (לדתיים ממין זכר בלבד): 150-גרם (ארוז בשקיות זיפלוק, והחלק התחתון של בית התפילין מפורק).
פלאפון לחירום: 100 גרם.
סנדלים:
Crocs, 280 גר' למידה 44.
שורש, דגם 2001: 650 גרם.
שורש, דגם 2003: 840 גרם.
ליזארד Sail: 635 גרם
(כל המשקלים למידה 44, בדוק).
מה קיבלנו?
15-18 ק``ג, ואני מעגל למטה. לא כולל התיק, אני שוב מזכיר.
מישהו באמת רוצה לנסות לסחוב את כל זה בתיק שלושים דנייר עם מערכת גב על דרך המליצה?

כמו-כן, והיה והשק``ש שלכם יותר כבד, או האוהל שלכם יותר כבד, אויה.
אם אתם מטיילים עם עוד מישהו, תורידו בערך 25% מהמשקל.
אם אתן נשים, חלקו את משקל המים בשני-שליש ותפחיתו את צריכת האוכל במקצת, אבל רק במקצת
(2400 קלוריות ליום מאמץ זה לא הרבה גם לאישה, רק שיהיה ברור).
ובקיצור: בארץ, אולטרלייט זה קונספט לא מעשי במיוחד לטיולים ארוכים. אפשר להסתדר איתו בהנחה האופטימית שלא תקרה לעולם שום תקלה ושאתם קרובים למעין מים, או אם אתם ממש מוכנים לרעוב ולקפוא מקור, או בעונה המתאימה אם אתם מיומנים מאוד - ובפרט אם מקפיצים לכם מים. אבל ברגע שפקטור המים נכנס לעניין, שיטת האולטרלייט הופכת בלתי-מעשית.

בארץ, גם אם כולנו חורנים במידת מה (מטייל ישראלי ממוצע סוחב הרבה פחות ציוד נלווה) עדיין לא סביר שיש אפשרות לאמץ את הקונספט כולו. במידת-מה, טוב שכך.
מה כן אפשר לאמץ ממנו, ולמה:
אפשר להעביר כל פריט את החקירה והדרישה המפורטת של ``האם אני באמת צריך אותו``.
אפשר לקנות את הציוד הקל ביותר האפשרי (אם יש לכם כסף).
אפשר ללכת עם מקלות הליכה ולהרגיש כאילו אתם סוחבים פחות משקל.
אפשר לנסות תמיד לקחת את מה שאי-אפשר בלעדיו ולא את מה ש``אולי נצטרך``.
אפשר לוותר על חלק מהפיצ`יפקעס כדי לסחוב משקל קל יותר.
אפשר לקחת שקיות ניילון (10-15 גרם) במקום שקיות אריזה של שורש (75-80 גרם לפיסה) ושקי אחסון כבדים.
אפשר לבדוק מה כל אחד לוקח כדי לחסוך כפילויות (לא עובד בטיול סולו...)
(לדתיים: תתחלקו בתפילין).
הרעיון של סחיבת פחות ציוד הוא רעיון מועיל: פחות משקל = יותר קילומטרים בפחות מאמץ = יותר כיף.
אבל, צריך לזכור: לפעמים, דווקא יותר ציוד מבטיח טיול טוב יותר. ברגע שפוגעים בבטיחות, עדיף עוד משקל. חסכו ככל יכולתכם זו שיטה טובה; אבל, לא לשכוח שאתם, בסוף הטיול, אמורים לחזור הביתה בשלום.


אוקיי, עד כאן.
וכך הגיב לי רוני:
YGH, - הסתכלתי במה שכתבת בלמטייל ואני לא לגמרי מסכים איתך. נכון - ריי ג'ארדין - שאת הספר שלו מעולם לא קראתי - הפך לאליל ודמות חיקוי ליותר מדי מטיילים שלא מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם, וכמה מההצעות שלו די דביליות (ראיתם פעם מה קורה למטריה ברוח...) אבל הרעיון הבסיסי שלו עובד עבור THRUHIKERS. אולטרא לייט אולי לא עובד בטיול להודו או דרום אמריקה, שם הדבר האחרון שאתם רוצים הוא שהתרמיל שלכם יקרע באמצע שום מקום. וגם כשיוצאים לסוף שבוע הנוחות שבנשיאת ציוד מותרות (ואני קורא לסנדלים ציוד מותרות) כדאי כדי להנות יותר מחווית הטיול.שיטת האולטרא לייט לא תמיד עובדת גם כשצריך לשאת יותר מ6-5 ליטר מים בטיולים בארץ, אבל הוא עובד כמעט פרפקט עבור הליכה למרחקים ארוכים על שבילים כמו הAT והPCT. הגוף של רובנו - פרט ליחידי סגולה שהתמזל מזלם בטוטו הגנטי - לא בנוי לעומסים כבדים לאורך זמן. חלק גדול מהאנשים שמגיעים לקטדין סובלים מכאבי ברכיים בדרגות חומרה שונות ו"מצליחים לסחוב" עד לשם רק בזכות סוג זה או אחר של משככי כאבים (איבו-פרופין, אלכוהול, גראס וכו'). הקטנת משקל התרמיל מסייעת משמעותית להקטנת העומס על הברכיים והרגליים והגדלת משך ה"קריירה" של הולך למרחקים ארוכים. אני משוכנע שלולא הקפדתי כל כך לשמור על משקל מינימלי של התרמיל שנשאתי לא הייתי מסוגל ללכת 15 חודשים כמעט בלי כאבי רגליים כפי שעשיתי.

לדעתי YGH עושה טעות כשהוא מדבר על הG-PACK כעל דוגמה לאולטרה לייט. התרמיל הזה בנוי ע"י חברה מסחרית גדולה והקליינטים שלה הם לא THRUHIKERS בעלי ניסיון, אלא הפראיירים שבאים לחנות לציוד עם 1000$ ושואלים את המוכר מה לקנות. רוב ציוד האולטרא לייט האיכותי מיוצר על ידי אנשים פרטיים בעלי ניסיון ואתיקה של THRUHIKERS. לדוגמא ה-G4 שבו אני משתמש מיוצע ע"י גלן ואן פסקי (GVP ) שהוא אדם מאוד נחמד שאפילו כותב באתר האינטרנט שלו איך לתפור את התרמיל בעצמך תמורת מחיר הרבה יותר נמוך. היתרון הגדול של המוצרים המיוצרים ככה היא שהם מיועדים לTHRUHIKERS ולכן לדוגמא גלן מקבל פידבק כל שנה מאנשים שהשתמשו במוצר שלו ומשפר אותו לקראת השנה שאח"כ. למרות שהאריג הבסיסי של התרמיל הוא לא חזק, בעיקבות השיפורים התרמיל מחוזק במקומות הרגישים כך שאני השתמשתי בתרמיל אחד שלו במשך 9 חודשים ( והוא עדיין היה במצב שמיש) ובתרמיל השני שלו השתמשתי על הPCT ואני עדיין מתכוון להשתמש בו על הCDT. ואני לא בנאדם שעדין במיוחד עם ציוד, אני פשוט לא עושה שטויות כמו לגרור אותו על סלעים. הגרגורי הוא למיטב ידיעתי הדגם הראשון של המודל הזה, כך שלא היתה הזדמנות ליצרן לקבל פידבק, וגם ככה, בד"כ יצרנים מסחריים משנים את המודלים שלהם בתכיפות יותר קטנה, מסיבות מסחריות.   תזכור גם שהתרמילים שמוצגים כBOMB PROOF אולי עשויים מאריגים הרבה יותר חזקים, אבל התפרים שלהם לא יותר חזקים משמעותית, והם נפרמים לא הרבה פחות מציוד אולטרא לייט עם תפרים מחוזקים במקומות הרגישים.

לגבי האפקט הכלכלי - לדעתי ציוד אולטא לייט יכול להיות משמעותית זול יותר מציוד כבד יותר. אנשים שנושאים פחות ציוד משלמים על פחות ציוד. ההבדל בין מחיר של TARP למחיר של אוהל יכול להיות מעל 150$ ואפשר לקנות שני G4 (הוא עולה רק 85$ כולל משלוח) במחיר של תרמיל רגיל כך שאפילו אם הוא מחזיק מעמד פחות זמן מתרמיל כבד, ההוצאה הכוללת על התרמילים תהיה פחות או יותר שווה. נכון שבנושא של שקי שינה קלים השמיים הם הגבול מבחינה מחיר, אבל זהו הפריט הכמעט יחידי שבו כל סוגי המטיילים מחפשים את הקל ביותר. להפך, אם אתם קיצוניים מספיק להשתמש בQUILT (וזה לא מומלץ לרוב האנשים), המחיר שלו יהיה נמוך יותר מזה של שק שינה מודרני.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא כבר מטיף לאולטרא לייט קיצוני. למרות שהפסקתי לשאת תנור וסיר, ואני אוכל קר, התחלתי לקחת איתי פריטי נוחות כמו POCKETMAIL , רדיו קטן לגלים קצרים, וספר או ספרי קריאה. אני פשוט שואל את עצמי לגבי כל פריט כזה האם אני אשתמש בו במידה שיצדיק את משקלו. אני אפילו מתכוון לשאת איתי על הCDT חולצה נוספת שאלבש בעיירות במקום החולצה המסרוחה שאלך איתה על השביל, וזה באמת חילול הקודש לאולטרא לייט פנאטי לשעבר כמוני.

ואני הגבתי חזרה:
רוני, אני לא חושב שיש בינינו מחלוקת.

הטיעונים שלי התחלקו לכמה קבוצות:

1. אולטרהלייט זו תפישה, לא רק ציוד יותר קל.

2. אם אתה מנסה לחסוך משקל על-ידי הפחתת ציוד מפריטים, ולא על ידי ויתור עליהם, זה יעלה לך הון.

3. בארץ יש עם זה בעיה.

4. כדאי לך להבין היטב מה אתה עושה לפני שאתה זורק את כל הציוד.

אני לא רואה סתירה בין מה שאתה אומר למה שכתבתי.

לאמיתו של דבר, מאז הסתובבתי קצת זמן על ה-AT ב-2001, ירד הרבה מאוד משקל מהגב שלי. והשנה, כשאני רוצה לעשות אותו מהתחלה עד הסוף, משקל היעד שלי הוא בערך 30 פאונד כולל מצלמת SLR (כל אחד והתמכרויותיו הוא), אוכל ומים. מאז גם ויתרתי.

(א-פרופו: חיסכון מהותי במחיר לאמצעי בישול, ישיג מי שמייצר את הכהליה בעצמו; כולל מגן רוח, לא כולל דלק, בערך 70 גרם ועלות אפסית).

זה לא מציב אותי בליגת האולטרהלייטרים הרצינית, אבל זה בהחלט בסדר.

את ה-Gpack הבאתי בתור דוגמה דווקא כי הוא לא תיק אולטרלייט קלאסי אלא ניסיון לעשות תיק אולטרהלייט באמצעות מבנה 'רגיל' פחות או יותר, רק לקצץ במשקל החומרים. אני לא שותף לביקורת שלך על גרגורי, אבל זה לא משנה (שוב: ב-GVP, שדווקא הזכרתי, אין אחריות והוא בטח לא למשקל רציני): ההדגמה שלי הייתה שהפרש המשקל בבדים קטן יחסית, בעוד שהשימוש במאפיינים (כיסים, מערכת גב, תפרים כפולים ומשולשים, ריפוד לרצועות) מוסיף משקל. עם כל הכבוד לגלן, אני לא מוכן להשתמש בגרביים שלי בתור ריפוד לכתפיים המזיעות שלי, כמו שהוא מציע ל-G-4. התיק של גלן טוב למטרתו; אבל מי שלא מבין, שיחשוב שהוא חוסך משקל ע"י קניית התיק הזה בלי להתאים את שאר המערכת, יקבל קדחת בגב.

שבת שלום!
מממן
זמי1  
#2 נשלח : יום שישי 07 אפריל 2006 19:51:45(UTC)
זמי1


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 14/11/2005(UTC)
הודעות: 5,609
ישראל

קיבל תודה: 101 פעמים ב 73 הודעות
אם היו לי שני כובעים הייתי מוריד אותם לכבודך YGH
אורחים  
#3 נשלח : שבת 08 אפריל 2006 20:59:16(UTC)
Guest


דירוג: אורח

קבוצות: אורח
הצטרף: 10/11/2013(UTC)
הודעות: 570

כתבה מדהימה!

"(א-פרופו: חיסכון מהותי במחיר לאמצעי בישול, ישיג מי שמייצר את הכהליה בעצמו; כולל מגן רוח, לא כולל דלק, בערך 70 גרם ועלות אפסית). "

תוכל להרחיב על זה? ולצרף שירטוטים אם אפשר.

זמי1  
#4 נשלח : שבת 08 אפריל 2006 21:33:02(UTC)
זמי1


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 14/11/2005(UTC)
הודעות: 5,609
ישראל

קיבל תודה: 101 פעמים ב 73 הודעות

כהליה, מתקן מעולה, אלא מאי? בשביל ישראל להשיג אלכוהול בעייה. חבל. הפתרון?גאזיה נאמנה. עם מגן רוח תוצרת בית. ובכלל לגבי הכהליה שבאנגלית נקראת

PEPSI STOVE

יש המון לינקים, ככלל: קח 2 פחיות פפסי. באחת נקוב במחט 20-22 חורים בפאזה האלכסונית של אחת מהן, חור בגודל 3 מ"מ באותה פחית במרכז השקע.

קח מספרי צפורניים וגזור מאחת עם החורים את התחתית בגובה 3 ס"מ ומהשניה גזור ממש מתחת לפאזה האלכסונית, כלומר ההורד לה את הראש בלבד. כעת קח את הקצרה ותחוב אותה לתוך הערוכה כך שהיא תישב לה בפנים בסוף בסוף. גזור את האשרית כך שהחלק ה"נכנס" יהיה גלוי ממתחת לפאזה. זהו זה. לא הדבקות, לא ריתוכים. רק כמה ניסיונות עד שתצליח...

משתמשים הצופים בדיון זה
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.