ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
אמיר משולם  
#1 נשלח : יום שני 30 אוקטובר 2006 20:13:02(UTC)
Amir Meshulam


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 10/11/2013(UTC)
הודעות: 370

תודות: 4 פעמים
קיבל תודה: 68 פעמים ב 37 הודעות

הלכתי את הPCT בקיץ 2003 מיד לאחר שסיימתי את הAT . קחו בחשבון שההעדפה האישית שלי לטובת הPCT לעומת הAT היא הרבה יותר נחרצת מרוב האנשים שפגשתי ושעשו את שני השבילים.

כללי: בשנת 2003 כ 60 מתוך 150 המטיילים שניסו ללכת את כל הPCT באותה שנה סיימו אותו. שיעור הצלחה זה של כ  40% אופייני לשנים האחרונות והוא בולט לעומת שיעורי ההצלחה של 10% עד 15% על הAT. (יש לציין שגורם חשוב בשיעור הכישלון הגבוהה על הAT הוא המספר הגבוה של אנשים חסרי כל ניסיון והבנה לאתגרים העומדים בפניהם בAT המפסיקים את מסעם תוך מספר ימים. [הדבר נובע מהפירסום הרב שתופעת הTHRUHIKING על הAT זוכה לה.] המטיילים על הPCT נוטים בד"כ להיות רציניים ומנוסים יותר וזו אחת הסיבות ששיעור הנשירה שלהם נמוך יותר).

כללי: מסיבות שונות שאפרט את חלקן בהמשך בשנה רגילה (עם חלוקת שלג ממוצעת לאורך כל השביל) הליכה רצופה מדרום לצפון הרבה יותר קלה מהליכה מצפון לדרום. לכן 95% ויותר מה THRUHIKERS עושים זאת מדרום לצפון. בשנת 2003 היה למיטב ידיעתי רק מטייל אחד שהצליח ללכת כל הדרך מקנדה למקסיקו.כמעט כל המטיילים ההולכים צפונה מתחילים מהגבול המקסיקני בשבועיים שלפני או אחרי אחד במאי (התאריך האופטימלי תלוי בכמות השלג בחורף הקודם).

מידע ועזרה למטיילים: אחד היתרונות הגדולים בPCT על פני הAT הוא במעטפת סביב המסלול - TRAILANGELS שהם מעטים יותר לעומת הAT אך גם מסורים יותר עקב המספר הקטן יותר של מטיילים שלהם הם עוזרים, אתר האינטרנט המעולה של הPCT המכיל (כמעט) כל המידע שאתם צריכים (WWW.PCTA.ORG) והחשוב מכול - אירוע הAnnual Day Zero Pacific Crest Trail Kick Off שמתרחש כל שנה בסוף אפריל (השנה זה ב  April 22-25, 2004) ליד הגבול המקסיקני. האירוע מאורגן וממומן לחלוטין על ידי בוגרי הPCT של השנים הקודמות והם ידאגו לכם להסעה לאירוע ממגוון מקומות כולל נמל התעופה של לוס אנג'לס וסאן דייגו , יאכילו אותכם (לפחות ביומיים המרכזיים של הארוע), יבדרו אותכם בתחרויות והדגמות ציוד הליכה וסיפורים וסרטים של ותיקי השביל ויחנכו אותכם לגבי TRAILANGELS  ומאגרי המים שמוטמנים עלידיהם לאורך המסלול. בנוסף ינפיקו לכם בארוע את האישור המתיר להיכנס לכל השמורות לאורך הדרך. אה, וציינתי שהכל בחינם -הכל ממומן ע"י תרומות של מטיילים משנים קודמות? בארוע אפילו מוכרים  את מדריכי השביל המעולים המכילים את כל המפות הדרושות (למרות שאפשר למצוא את שלושת המדריכים בAMAZON תמורת סכום טיפה יותר נמוך) כך שניתן לבוא לארוע בלי שום ידע על הPCT (כפי שאני הגעתי אליו). הדבר היחידי שחשוב הוא שתגיעו עם ציוד טיולים, למרות שיש שם בזאר של ציוד הULTRALIGHT (שבד"כ מוצג ע"י האנשים שתיכננו\יצרו אותו ובמחירים נמוכים יותר) שחלקו לא תוכלו לראות במקום אחר, לא תוכלו למצוא כל פריט ופריט שאתם צריכים כמו שקי שינה. תוצאת לוואי מבורכת במיוחד של האירוע היא שכמעט כל הTHRUHIKERS עוזבים את המקום באותו יום בגמר האירוע, וכיוון שכמעט כולם הולכים באותו הקצב, בניסיון להגיע לקנדה לקראת סוף ספטמבר תהיו מהיום הראשון בגוש של עשרות מטיילים אחרים כך שגם אם תפקששו (וכולם מפקששים בהתחלה) יהיו תמיד אנשים שיעזרו לכם בסביבה. 

תוואי שטח וטמפ': בגדול אפשר לחלק את 4000 הקילומטר של המסלול ל4 קטעים שאורכם בהערכה מאוד גסה 1000 קילומטר כל אחד:

1) באלף הקילומטרים הדרומיים (שהם מדבריים ברובם) הטמפ' בד"כ 0-40 מעלות  חוץ מקטע אחד נוראי בן 30 קילומטר בו המסלול עובר דרך מדבר המוהבי והטמפ' יכולה להגיע בקלות להרבה מעל 40 מעלות בצהריים בתחילת יוני.מטייל ממוצע ההולך 15 מייל ליום על הAT יעשה בקטע זה 20 מייל ליום ויותר בהנחה שהוא מתחיל בכושר סביר. הסיבה להבדלים במרחקים היומיים בין שני המסלולים נובע מהשיפוע המתון הרבה יותר של הPCT. מטייל המתחיל בראשון במאי במקסיקו יסיים את הקטע בסביבות אמצע יוני. רוב המטיילים יסכימו שזהו הקטע הפחות מרשים של המסלול למרות כמה אטרקציות נחמדות עליו כמו הרים מושלגים ומעיינות חמים. בעיית המים החמורה בקטע נפתרת בזכות מטמוני המים שמלאכי המסלול דואגים למלא במרחקים קצובים. אם אתם יודעים היכן מטמון המים המלא הבא (וזה אם גדול) לא תצטרכו לשאת מים ליותר מעשרה מיילים. אני מעולם לא נשאתי בקטע זה יותר משני ליטרים בבת אחת, אבל זה בגלל שהלכתי הרבה בלילה (קריר יותר) ובגלל שהייתי מוכן להסתכן שיגמרו לי המים לפני ההגעה לנקודת המים הבאה (וזה אכן קרה לי מספר פעמים). מבחינת אספקה בקטע זה - למרות שמעולם לא הייתי צריך לקחת יותר מ5 ימי אוכל (ובד"כ פחות) הגישה לעיירות בהן קניתי את האוכל בעייתית משהו משום שה REDNECKS המקומיים בד"כ לא נותנים טרמפים למטיילים, בעיקר עקב בורות לגבי קיום השביל . הבורות קיימת גם בקטעים אחרים של השביל אבל פחות. העיירה WARNER SPRINGS - כמאה מייל מהגבול היא המקום היחידי לאורך כל המסלול בו הייתי ממליץ לשלוח FOOD DROP למשרד הדואר ולא לקנות אוכל למאה המיילים הבאים במקום(למרות שהבנתי שהיצע האוכל בתחנת הדלק המקומית משתפר משנה לשנה). 

2)ב 1000 הקילומטרים הבאים  המסלול עולה להריי הסיירה נבאדה ושם הטמפ' יכולה לרדת בלילות (ובשנים מסויימות גם בימים) מתחת לאפס. מעתה אתם בתוך יער אורנים שילווה אותכם לאורך רוב הדרך לקנדה. מאתיים וחמישים הקילומטר הראשונים של הקטע שמשותפים לJOHN MUAR TRAIL הם היפים, הגבוהים והקשים ביותר בכל המסלול. הקושי נובע בעיקר עקב העובדה שהמעברים הדרומיים ביותר (ולכן הראשונים שתחצו) הם הגבוהים ביותר ומגיעים ליותר מ4 קילומטר. למרות שעד עכשיו הייתם בגובה 2 קילומטרים, יש סיכוי סביר שתקבלו איזה שהם סימפטומים של מחלת גבהים (כאבי ראש, בחילות) למרות שהללו בד"כ עוברים תוך מספר ימים. עקב הגובה הרב המעברים כמעט תמיד מכוסים שלג בתחילת העונה כאשר אתם מגיעים אליהם, וזו הסיבה שלא תרצו להתחיל את הקטע מוקדם מדי . את תדאגו, יתנו בGATHERING באפריל תחזית לגבי מהו הזמן האופטימלי לעזוב את KENNEDEY MEDOWS שהיא נקודת המעבר בין שני הקטעים. כאמור תאריך העזיבה הקלאסי הוא ב15 ביוני, אבל זה משתנה משנה לשנה. מהסיבות הללו אם אתם בוחרים ללכת רק קטע מה PCT/JMT מומלץ לעשות זאת דרומה, כך שיהיה לכם זמן להתרגל לגובה, וזמן לשלג להתמוסס לפחות ברובו.קצב ההליכה שלכם בקטע הזה יהיה 15-20 מייל ליום לכל היותר. אין שום גישה בקטע זה לכלי רכב גלגליים ולכן אם תרצו לחצות את הקטע ברציפות תצרכו לשאת עמכם לפחות 10 ימים של אוכל בעיקר אם תרצו להשקיע יום נוסף בטיפוס הר ויטני (ההר הגבוה בארה"ב היבשתית ושביל צדדי מומלץ רק אם מזג האויר מאיר לכם פנים ואתם מוכנים להתעלם מהאוטוסטרדה של האנשים המטפסים לפסגה מהכיוון השני).    אני נשאתי איתי רק 5 ימים של אוכל בקטע וירדתי וחזרתיבשביל צדדי (ויפהפה במיוחד) לעיירה INDEPENDENCE  וכך הוספתי לעצמי כמעט 20 מייל ויותר מקילומטר של טיפוס אבל נהניתי מהמפלים והאגמים בדרך.         750 הקילומטרים הבאים נעשים נמוכים יותר ויותר וכיוון שמזג האוויר הולך ומתחמם לקראת הקיץ אתם נתקלים בפחות ופחות שלג, ומאידך ביותר ויותר יתושים (ומדובר בענני היתושים הצפופים ביותר שנתקלתי בהם אי פעם).הטמפ' בלילה בד"כ לא יורדות מתחת לאפס (אלא אם ישנתם במקומות הרגישים לקרה). המסלול חוצה בקטע זה כבישים עם תנועת מטיילים מרשימה כך שתפיסת טרמפ לעירות היא בד"כ קצת קלה יותר מדרום קליפורניה והמרחק בין נקודות אספקה נשאר פחות מ100 מייל שבשלב זה לוקחים לכם כבר פחות 5 ימים. העיירות גם גדולות ותיירותיות יותר כאשר גולת הכותרת היא דרום אגם טאהו שבקזינואים הרבים שבו תוכלו לעוט על מזנוני אכול-כפי-יכולתך מעולים. את הכסף שהם הפסידו כתוצאה מבולמוס האכילה שלכם הם יקבלו חזרה בSLOT MACHINES...

3)1000 הקילומטרים של צפון קליפורניה ודרום ומרכז אורגון. בשלב זה השלג כבר נעלם ועימו רוב הנופים המרשימים ביותר.אתם בשיא הקיץ וחוסר מים בכמה קטעים של הליכה על הרכס פתאום הופך שוב לבעיה, בעיקר אם האביב היה יבש. פרט לקטע אחד חסר מים באורך 30 מייל (שהופך לשני קטעים  יבשים של 15 מייל בזכות מצבור מים ),  הקטעים מחוסרי המים קצרים בהרבה והמחסור במים פחות בעייתי מאשר היה בקטע  המדבר הן משום שניתן להשיג מים אם יורדים מהרכס המתון, והן עקב הטמפ' שהן בדרך כלל לא מעל 30 מעלות. 600 הקילומטרים עד הגבול של אורגון מכילות כמה אטרקציות מעניינות כמו אזור פעיל וולקני עם גייזר, ברכת בוץ מבעבע ומעיינות חמים. הטרמפים לעיירות לא תמיד קלים לפחות עד שמתקרבים לגבול של אורגון. העיירה הדומיננטית ביותר בקטע היא אטנה הסימפטית שאומנם מרוחקת למדי מהשביל (טרמפ  די קל) אבל מכילה את הוסטל המטיילים היחידי על הPCT  . החל מגבול אורגון הנוף משתנה בצורה דרמטית. הטופוגרפיה מתחילה להידמות לנוף הגבעות המתגלגלות של הAT עם שני הבדלים חשובים : היערות באורגון, כמו היערות לכל אורך הPCT הן יערות אורנים פתוחים ולא היערות הצפופים והקלסטרופובים שמוצאים על החוף המזרחי. חשוב מכך, כמעין פיצוי על השיעמום של חלקים מסוימים בקטע, תוואי השביל כמעט נעדר עליות או מורדות, ורוב המטיילים עושים בשלב זה את יום שלושים המייל הראשון שלהם. האטרקציה הבולטת בקטע זה הוא ללא ספק אגם המכתש (CRATER LAKE) - אגם שנוצר כתוצאה מההתפוצצות הר געש לפני אלפי שנים , ושנחשב (על ידי האמריקאים) כאחד המקומות היפים בעולם. אורגון נחשבת בד"כ למדינה שבה הכי קל לתפוס טרמפים לאורך הPCT למרות שהיא עדיין לא משתווה מבחינה זו לרוב המדינות לאורך הAT. התיספוק בקטע מבוצע בעיירה האוניברסיטאית הגדולה (והיקרה למדי) אשלנד, וכן בחנות הקטנה אך הטובה ליד אגם המכתש. בנוסף ניתן לקנות פריטי מזון (לעיתים במחיר מופקע) ולהנות ממסעדות באתרי נופש לאורך האגמים הרבים שליד המסלול. עונת היתושים מתקרבת לסיומה וכך נחסך מכם  רוב אובדן הדם שממנו הייתם סובלים לו הייתם מבקרים באזור רק מספר שבועות קודם לכן  .

4) 1000 הקילומטרים האחרונים של השביל מצפון אורגון דרך וושינגטון ועד הגבול הקנדי מביאים איתם את האיום הנשכח של גשם ממנו כמעט לא סבלתם עד כה. אם במהלך 150 ימי הטיול תסבלו יותר 15 ימי גשם, תוכלו להחשיב את עצמכם כחסרי מזל במיוחד. אני סבלתי  10-7 ימי גשם בין מקסיקו לקנדה, רובם בוושינגטון. השביל עובר עתה נוף של הרי געש, כולל מה שנשאר מהר הגעש המפורסם סט' הלנה שהתפוצץ בתחילת שנות השמונים.  התוואי המעודן של השביל באורגון מפנה את מקומו לעליות ולמורדות של וושינגטון לא לפני שהוא יורד כמעט לגובה פני הים על גשר מעל נהר קולומביה הענק (ותיקי הAT יקבלו דז'ה וואו מחציית ההדסון בניו יורק). לקולומביה מומלף לרדת דרך שביל אלטרנטיבי ל PCT הרשמי, שחצוב בחלקו בתוך סלע הבזלת הקשה  ועובר מאחורי מפל מים, שביל שאינו מתאים למעבר סוסים כפי שנדרש מהPCT . ככל שמצפין השביל האזור מתחיל להזכיר יותר ויותר את הריהסיירה עם הטפוגרפיה הקרחונית שלהם.  כעת, כשהגעתם כמעט לסוף המסלול, השלג הראשון עשוי לרדת עליכם, כשהטמפרטורות צונחות מדי פעם מתחת לאפס אך אם יש לכם קצת מזל, הוא ימס תוך מספר שעות. אם אין לכם מזל והמסע שלכם נגרר עד  אמצע אוקטובר, או שהחורף הקדים השנה  אתם עשויים למצוא את המסע שלכם נקטע כבר עכשיו - רק כמה ימים לפני יעדתכם הסופי.   מבחינת אספקה, הקטע הבעייתי היחידי הוא בצפון אורגון שם ישנם 160 מייל של מסלול שבינהם אתר נופש אחד קטן עם חנות, ואח"כ מלון לגולשים שגולשים על הקרחון הסמוך כל השנה והם שעשויים לעזור למנוע ממך את הצורך לשאת 7-8 ימי אוכל. אני לא הייתי צריך להתעמת עם הבעיה משום שהייתי צריך לדלג על קטע של 60 מייל עקב שריפת יער ענקית שהשתוללה באזור (ושאת שרידיה המפוחמים אין ספק שתראו). השגת האספקה במדינת וושינגטון הייתה קלה בהרבה ממה שחששתי. אומנם רוב העיירות מצויות 15-20 מייל מהשביל, אך כיוון שאין שום דבר באמצע, הטרמפ הראשון כמעט תמיד יביא אותך ליעדך. 100 מייל היה שוב המרחק המקסימלי בין עיירות, אבל כיוון שציפיתי לגשם באחד הקטעים לקחתי אוכל לעוד יום וכך יכולתי לחסוך לעצמי יום של הליכה בגשם. שימו לב שאם לא התמזל מזלכם להתברך בדרכון אמריקאי או קנדי לא תוכלו לחצות את הגבול הקנדי בקצה הצפוני של ה PCT ולהמשיך על השביל מספר מיילים נוסף לכביש הראשי (אמנם בד"כ אין אנשי משמר הגבולות על הגבול אבל אם יתפסו אותכם כשתנסו לחזור לארה"ב יגרשו אתכם ולא סביר שתוכלו לקבל שוב ויזה בעתיד הנראה לעין). בהנחה שאתם תיירים שומרי חוק תצטרכו לחזור דרומה כמה עשרות מיילים מהגבול עד שתגיעו לכביש אמריקאי ממנו (בסופו של דבר) תוכלו להגיע לסיאטל.

מה עדיף - הAT או הPCT ? אתם צריכים להחליט. אם אתם כמוני, והליכה במזג אוויר חם ולח הוא הדבר שהכי מתיש אותכם, לPCT יתרון אדיר. הוא אומנם חם לפעמים, אבל תמיד יבש.  אם מצד שני, ההנאה הכי גדולה היא לאכול המבורגר כל יומיים שלושה - הAT הוא בשבילכם.

מממן
משתמשים הצופים בדיון זה
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.