ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

32 עמודים«<1213141516>»
אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
Amtrak  
#261 נשלח : יום שלישי 16 יוני 2009 09:59:44(UTC)
Amtrak


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 09/02/2004(UTC)
הודעות: 1,494
גבר
ישראל

תודות: 346 פעמים
קיבל תודה: 282 פעמים ב 191 הודעות
אין בעיה להגיע לכל ההרים הלבנים בתחבורה ציבורית (אני מאמין).
יש שם הרבה ערים מסביב. תוכל להגיע לגורהם אפילו, ולעשות כמה ימים של סלאק-פקינג (לחזור כל יום לישון בגורהם), ולסיים בעוד איזה יומיים-שלושה עד לאנדובר במיין.
אם תוכל להגיע בתחבורה ציבורית לגלן-קליף, אפשר גם ללכת עד לגורהם (שוב, סלק פקינג לאיזה יומיים שלושה מגורהם).

ממונסון לבקסטר פארק אתה צריך לעבור ב 100 miles wilderness, שהיה פעם הקטע הכי מבודד על השביל.
בעקרון, אין באמצע ישובים, וצריך לקחת אוכל לכל הדרך. בפועל, יש עכשיו מקום שבו אפשר לתפוס טרמפ על סירה (הבנתי שיש צופר על הרציף שקורא לה) לאיזה הוטסל בשום מקום. המחירים יקרים, כי הם צריכים להביא את כל המצרכים לבד, אבל זאת חוויה. ל 100 המיילים האלה אני הייתי לוקח את כל השבוע שלך. אתה יכול גם לנסות ללכת את זה מקטדין דרומה, ולסיים במונסון.

בכל זאת, זה נראה לי קטע קשה יותר מההרים הלבנים, שהם מאוד מאורגנים ומתויירים.
מצד שני, בהרים הלבנים אתה תצטרך לשלם הרבה כסף בשביל לישון בביקתות, וגם כדאי לך להזמין מקומות מראש, כי אני לא בטוח שישאר מקום. לחלופין, אתה יכול רק לקנות שם ארוחות, ולישון בכמה camp grounds שיש שם. נדמה לי שהמחירים שם הרבה יותר שפויים.
רוני  
#262 נשלח : יום שלישי 16 יוני 2009 10:02:51(UTC)
רוני


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 12/02/2004(UTC)
הודעות: 389

קיבל תודה: 2 פעמים ב 2 הודעות
אין מערכת אוטובוסים טובה מבנגור (תצטרך הסעות בחלק מהדרך)
מבוסטון אתה יכול לנסוע לגורהם, והאפאלצים שם עושים מעין צורת S שמרכזו בPINKHAM NOTCH שהיא תחנה אחת באוטובוס לפני גורהם. כך שעם מינימום תיכנון תוכל ללכת מגורהם ללשביל, לעשות את הSMALL PRESIDETIALS שהוא קטע קשה אבל נמצא מתחת לקו העצים ברובו ולכן לא מסוכן, ואז לעשות את הקטע השני של הS ואז לרדת ישירות לפינקהם נוטצ,).    נשמע מסובך אבל יהיה די אינטואיטיבי אם תמצא מפה של האפאלצים באזור.   שבוע הליכה נשמע מתאים, מה עוד שתוכל לחתוך ישירות לפינקהם אם תגלה שאתה איטי ממה שאתה מצפה. שוב, זכור שהקטע הזה הוא פיסית מהקשים בשביל.
yuvalsokolov  
#263 נשלח : יום רביעי 17 יוני 2009 19:01:20(UTC)
yuvalsokolov


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 14/06/2009(UTC)
הודעות: 6

תודה רבה רוני..

זה נשמע מעולה.

הבנתי שההרים הלבנים מתויירים וצריך לישון שם בבקתות.האם גם באזור שלPINKHAM זה גם ככה?יש אפשרות למשהו יותר מרוחק מהציויליזציה באזור הזה?(אני לא צריך הצטיידות נוספת באמצע השבוע..)

תודה!

yuvalsokolov  
#264 נשלח : יום רביעי 17 יוני 2009 19:07:09(UTC)
yuvalsokolov


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 14/06/2009(UTC)
הודעות: 6

תודה!!

דווקא ה100 מילים המבודדים נשמע מעולה,אבל הכרטיס כבר הוזמן לבוסטון...

יש אפשרות ללכת כמו שאמרת,מגורהם לאנדובר ולהמשיך עד לעיר הבאה במפה,rengeley?יש סיכוי שבקצב מהיר זה יקח פחות מארבעה ימים?

וכל העניין של הבקתות בהרים הלבנים קיים גם צפונית לגורהם?קצת קשה לי עם טבע מתוייר...

תודה רבה!

Amtrak  
#265 נשלח : שבת 20 יוני 2009 12:12:28(UTC)
Amtrak


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 09/02/2004(UTC)
הודעות: 1,494
גבר
ישראל

תודות: 346 פעמים
קיבל תודה: 282 פעמים ב 191 הודעות
מחוץ להרים הלבנים אין בקתות בתשלום, רק shelters, כמה שאני זוכר. הם בחינם (לפחות ב 2002).

מגורהם לאנדובר זה 41.4 מייל (לפי הספר של 2001). קנגלי זה עוד 36.5 מייל משם. אני לא מאמין שאתה תוכל לעשות 77.9 מייל בארבעה ימים, זאת תהיה חתיכת קריעה בשביל מישהו שלא הלך לפני זה את שאר 1900 המייל עד לגורהם. אבל תוכל להגיע עד לאנדובר בשלושה/ארבעה ימים, לישון שם באחד ההוסטלים (אני ישנתי ב "The Cabin", אבל שמעתי שיש שם עוד הוסטלים טובים), ולעשות סלק פקינג משם צפונה לאיזה יום או יומיים. הם יקפיצו אותך אל תחילת השביל ומסופו בחזרה להוסטל (תמורת תשלום סימלי, לדעתי)
קצת אחרי גורהם יש את Mahoosuc Notch, שנחשב למייל הכי קשה על השביל. לדעתי זה סתם סיפור מצוץ מהאצבע, ובכל מקרה זה רק מייל אחד. תתן לו שעה-שעתיים מקסימום.
waterboy  
#266 נשלח : שבת 20 יוני 2009 14:26:10(UTC)
waterboy


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 11/03/2005(UTC)
הודעות: 493

תודות: 25 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים ב 37 הודעות
זמי,איתי כבר במישיגן,אתה שומר לו את  השירשור הזה כדי להזכיר לו את ההבטחה  לחזור לשביל מתישהו?
זמי1  
#267 נשלח : יום שישי 03 יולי 2009 13:18:49(UTC)
זמי1


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 14/11/2005(UTC)
הודעות: 5,610
ישראל

קיבל תודה: 101 פעמים ב 73 הודעות
לינק לתמונות הועבר לשרשור של גלריות תמונות משותפות.
traveling girl  
#268 נשלח : יום ראשון 05 יולי 2009 19:24:59(UTC)
traveling girl


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 05/07/2009(UTC)
הודעות: 1

שלום לכולם ותודה מראש לכל מי שעונה

אני חדשה כאן, ויש לי כמה שאלות לגבי שביל האפאלאצ'ים:

אני בחורה בת 35, די חלשה ורגישה פיזית, לא בכושר, לא רגילה לסחוב משאות כבדים, אך רגילה ללכת ברגל

מעבר לכך, אני קצת פחדנית, הרבה חששתנית (מהמילה "חשש" , לא "חשיש"...) ומאוד מאוד אוהבת חברה. 

אני מעוניינת לעשות חלק ממסלול האפאלאצ'ים בחודשים אלה (יולי, אוגוסט, ספטמבר) אך יש לי הרבה שאלות וחששות. אודה לכל מי שיכול לשפוך אור על חלק או יותר מן הנושאים:

1.  מהם הגילאים אותם פוגשים על המסלול? האם יש גם אנשים בגילי או שהרב הוא בגילאי העשרים או פחות? הייתי רוצה לדעת האם יש לי סיכוי טוב להכיר אנשים בגילי ולטייל אתם. האם מסוכן להגיד שאני ישראלית?

2.  האם אני חייבת לסחוב אתי אוהל, שק שינה, גזיה, וציוד לבישול? או שניתן לישון באכסניות לאורך המסלול? האם בעונה זו צריך להזמין באכסניות אלה מקום לפני שמגיעים? מהו מספר הקילומטרים שיש לעבור מדי יום על מנת להגיע לאכסניה עם סיום היום? האם רצוי לקנות נעלים מיחדות לטרקים או שנעלי התעמלות טובות מספיקות? אני שואלת את השאלה הזאת משום שהתשובה עליה תשפיע על כובד התרמיל שאותו אצטרך לסחוב. אם אישן באכסניה אני מניחה שלא אצטרך לסחוב אתי את כל הציוד הנ"ל, וזה מה שבעצם יקבע האם אוכל לטיילמהו מזג האויר בעונה זו? האם מקביל למזג האויר בארץ (חם ולח)? האם כדאי לחכות לעונה קרירה יותר כמו הסתו?

4.  במידה ואני רוצה לטייל גם בשאר חלקי ארה"ב, האם ניתן להיכנס ולצאת בקלות מן המסלול? אם ארצה להתחיל מדרום לצפון, למשל - לטייל במסלול, לצאת ממנו ולטייל באפסטייט ניו יורק ולחזור לחלק מן השביל? האם צורת טיול זו היא מומלצת? או שעדיף לא לערבב בין סוגי הטיול ולסיים קודם את החלק התרמילאי ולאחר מכן את החלק ה"תיירותי" יותר? 

5.  אני מעוניינת לטייל בחלקים הקלים יותר והירוקים ומוצלים יותר של המסלול, ואם יש שם, אז גם בלאורך נחלים (עבירים ולא מסוכנים). באיזה חלק של  השביל הם נמצאים? האם הגישה אליהם נוחה? האם יש מסלולים נוחים יחסית לאורך נחלים ואגמים?

6. לסיכומו של עניין - אני מעוניינת בטיול לא קשה במיוחד, עם שינה באכסניות, עם נופים ירוקים ומפלי מים ובריכות (מה שחסר לי בארץ), כאשר החלק החברתי של העניין מהווה את העיקר. האם מסלול האפאלאצ'ים יתאים לי בהתחשב בכל התנאים שציינתי?

אם, בהתחשב בכל הנ"ל, מישהו חושב שהאפאלאצ'ים הוא לא מסלול בשבילי, האם יש מסלול שיכול להתאים לי יותר (עם דגש על דרגת קושי נמוכה וחברה)?

סליחה על האורך. אשמח לכל תשובה שהיא, תודה לכל מי שיכול להעתיר עליי מהנסיון שלו

אשמח גם לקבל מיילים בנושא

תודה

גליה

זמי1  
#269 נשלח : יום ראשון 05 יולי 2009 21:31:11(UTC)
זמי1


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 14/11/2005(UTC)
הודעות: 5,610
ישראל

קיבל תודה: 101 פעמים ב 73 הודעות

אני בחורה בת 35, די חלשה ורגישה פיזית, לא בכושר, לא רגילה לסחוב משאות כבדים, אך רגילה ללכת ברגל - לא הייתי ממליץ לך לצאת לאפלצים ללא כושר. יש מסלולים באירופה בהם תוכלי ללכת כאשר הציוד שלך מועבר מאכסניה לאכסניה. אבל קצת קצת כושר צריך. אני יודע שיש כמה אנשים לאורך השביל שמקפיצים ציוד ויש פתרורנות לינה אבל זה מורכב ויקר כי רובם גרים לא ליד השביל וזה דורש לוגיסטיקה מתישה אם בכלל.

אני מעוניינת לעשות חלק ממסלול האפאלאצ'ים בחודשים אלה (יולי, אוגוסט, ספטמבר) אך יש לי הרבה שאלות וחששות. אודה לכל מי שיכול לשפוך אור על חלק או יותר מן הנושאים:

1.  מהם הגילאים אותם פוגשים על המסלול? האם יש גם אנשים בגילי או שהרב הוא בגילאי העשרים או פחות? הייתי רוצה לדעת האם יש לי סיכוי טוב להכיר אנשים בגילי ולטייל אתם. האם מסוכן להגיד שאני ישראלית? גילאים-מ-16 עד 80, הרוב בני עשרים שלושים, הרוב גברים, סיכוי להכיר? תלוי בך, אנשים יש שם בלי סוף, .להיזהר מלהגיד שאת ישראלית? נהפוך הוא.

2.  האם אני חייבת לסחוב אתי אוהל, שק שינה, גזיה, וציוד לבישול? כן או שניתן לישון באכסניות לאורך המסלול?אין אכסניות האם בעונה זו צריך להזמין באכסניות אלה מקום לפני שמגיעים? מהו מספר הקילומטרים שיש לעבור מדי יום על מנת להגיע לאכסניה עם סיום היום? אין אכסניותהאם רצוי לקנות נעלים מיחדות לטרקים או שנעלי התעמלות טובות מספיקות? צריך נעלי הליכה לא להרים אבל להליכהאני שואלת את השאלה הזאת משום שהתשובה עליה תשפיע על כובד התרמיל שאותו אצטרך לסחוב. אם אישן באכסניה אני מניחה שלא אצטרך לסחוב אתי את כל הציוד הנ"ל, וזה מה שבעצם יקבע האם אוכל לטיילמהו מזג האויר בעונה זו? יולי אוסגסט-חם , לח, גשם ,שמש, אין שלג ואין קרחהאם מקביל למזג האויר בארץ (חם ולח)? האם כדאי לחכות לעונה קרירה יותר כמו הסתו? בסתיו ניתן ללכת בחלק הדרומי יותר של השביל כי הצפוני עלול להיסגר בגלל מזג אויר, סתיו משמעותו אמצע ספטמבר ואילך

4.  במידה ואני רוצה לטייל גם בשאר חלקי ארה"ב, האם ניתן להיכנס ולצאת בקלות מן המסלול? אם ארצה להתחיל מדרום לצפון, למשל - לטייל במסלול, לצאת ממנו ולטייל באפסטייט ניו יורק ולחזור לחלק מן השביל? בודאי, זה רק עניין של זמן, תחבורה ציבורית גרועה, כסף, טרטורהאם צורת טיול זו היא מומלצת? יש כאלו שמחלקים את המסלול לשנים או שלושה חלקים בתכנון מראש עם מידע על איך להגיע מכאן לשםאו שעדיף לא לערבב בין סוגי הטיול ולסיים קודם את החלק התרמילאי ולאחר מכן את החלק ה"תיירותי" יותר? 

5.  אני מעוניינת לטייל בחלקים הקלים יותר והירוקים ומוצלים יותר של המסלול, ואם יש שם, אז גם בלאורך נחלים (עבירים ולא מסוכנים). באיזה חלק של  השביל הם נמצאים? האם הגישה אליהם נוחה? האם יש מסלולים נוחים יחסית לאורך נחלים ואגמים?רוב רובו של המסלול ביער, מים בלי סוף, אם אלו נביעות, מעיינות, נחלים, נהרות, המסלול מגוון, יש הכל , הרים הרים הרים עמקים עמקים עמקים,

6. לסיכומו של עניין - אני מעוניינת בטיול לא קשה במיוחד, עם שינה באכסניות, עם נופים ירוקים ומפלי מים ובריכות (מה שחסר לי בארץ), כאשר החלק החברתי של העניין מהווה את העיקר. האם מסלול האפאלאצ'ים יתאים לי בהתחשב בכל התנאים שציינתי?נראה לי שלא כל כך. שביל הצליינים באירופה מתאים לך יותר, יש שם כל מה שציינת כאן. חוץ מאמריקאים.

אם, בהתחשב בכל הנ"ל, מישהו חושב שהאפאלאצ'ים הוא לא מסלול בשבילי, האם יש מסלול שיכול להתאים לי יותר (עם דגש על דרגת קושי נמוכה וחברה

Amtrak  
#270 נשלח : יום ראשון 05 יולי 2009 22:08:22(UTC)
Amtrak


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 09/02/2004(UTC)
הודעות: 1,494
גבר
ישראל

תודות: 346 פעמים
קיבל תודה: 282 פעמים ב 191 הודעות
1. רוב ההייקרים הם נערי/ות קולג', חלק הם אחרי גיל פרישה. בטח יש גם בין לבין, אבל נראה לי שזה הרוב.
2. ברוב המקומות לא יהיו לך אכסניות כל ערב (חוץ מאולי בשבוע בשננדואה - שם גם צריך להזמין מקומות מראש אם את לא thru-hiker.) את תצטרכי אוהל, גזיה (כהליה?) וציוד בישול. שק שינה ומזרן. כל הבלאגן, והכל על הגב. ציוד קל במיוחד יכול לעזור, אבל הוא יהיה גם יקר במיוחד.
3. לא יפה לדלג על מספר 3
4. אפשר לצאת מהמסלול בכל מיני מקומות עם אוטובוסים או טרמפים, ולטייל במקומות אחרים. כדאי לתת יום לנסיעה מהמסלול החוצה, ויום לנסיעה חזרה, בדרך כלל (ואני מדבר על הזמן שמעבירים בלחכות לטרמפים/אוטובוס, ולא בזמן הנסיעה עצמו)
5. רוב החלקים יהיו ירוקים ומוצלים. הקטע בורג'יניה שכולל את שמורת השננדואה הוא קצת יותר קליל מהשאר, וגם הקטעים שאחרי פנסילבניה לא קשים במיוחד. בתכלס, גם שאר הקטעים לא קשים במיוחד, אבל אולי קצת יותר.
6. החלק החברתי הוא בהחלט חלק עיקרי באפלאצ'ים, אבל שימי לב שרוב המטיילים סביבך עלולים להראות לך ילדותיים מידי. כשאני עשיתי אותו, אני נהנתי מהחברה. זה הכל שאלה של מה שאת מחפשת.
איתי א  
#271 נשלח : יום ראשון 06 ספטמבר 2009 22:09:36(UTC)
איתי א


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 22/02/2009(UTC)
הודעות: 27

סיכום מלא מגיע בקרוב !!!!!
איתי א  
#272 נשלח : יום רביעי 09 ספטמבר 2009 02:24:26(UTC)
איתי א


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 22/02/2009(UTC)
הודעות: 27

טוב אז ככה...

מנמל התעופה באטלנטה אסף אותי ג'וש להוסטל בדלונגה, אם שואלים אותי, הוסטל מספר אחד בשביל !

שם הכרתי את הקבוצה שאיתה אטייל בהמשך.

9 באפריל יצאתי לדרך. הרגשתי טוב, חייתי את החלום. לבד, ביער, אף אחד לא יכול לעצור אותי.

לכך לי זמן להבין מה קורה סביבי, איך פזורים השלטרים, היכולות האישיות שלי, שעות זריחה שקיעה וכו'.

ואכן מהר מאוד מגיעה השיגרה : הולכים, הולכים, מנשנשים, הולכים, מגיעים למחנה לילה פורשים ציוד, מכינים אוכל אוכלים, תולים הכול על העץ, ישנים, מתעוררים מקפלים, הולכים עוד...

בין ההייקרים היו כמה אוסטרלים, קנדים, 6-7 ישראלים שאני יודע עליהם והרוב המכריע אמריקאים כמובן. מגילאי 19 עד 73 .

התחלתי לבד והתחברתי לאנשים לאט לאט לפי קצב ההליכה. רוב היום הולכים לבד ופוגשים את החבר'ה בעיקר בערב בשלטר/מחנה לילה. בגלל האורך של המסלול והדינמיקה עם שאר ההייקרים אי אפשר לעצור בדרך באיזה פינה לפיקניק או משהו. לא רוצים להאט כדי לא לפספס את החבר'ה, רצוי להגיע לשלטר לפני החושך וצריך להגיע לקטאדין בזמן. מה שיוצר מין מירוץ סמוי בינך לבין עצמך והופך את הטיול לקטע של מיילים יותר מאשר הליכה והתרשמות מהנוף (שאין).

את העצירה הראשונה שלי עשיתי ב"נילס גאפ" אני לא מבין מה עשו פה כזה ביג דיל מהמקום הזה, עזובה כזאת לא ראיתי בחיים שלי, וראיתי דברים. ההוסטל עצמו ברמה מתחת לכול ביקורת, הם מנצלים את העובדה שהמקום מרוחק כדי להקפיץ מחירים (כפול מבארץ אפילו) ומי שיגיע מהשנה לא יזקה לראות את הטיפוסים של המקום: פייראט ודארט מן עזבו.

משם המשכתי ללכת...  במהלך יום יש גבול לכמות המחשבות שאפשר לחשוב לעצמך תוך כדי הליכה, אבל כאן התסכול רק מתחיל.. אתה מוצא את עצמך הולך במדבר של עצים הכול חום ומת בגלל החורף, אך ככול שמתקדמים כך גם הפריחה. כל הר דומה לקודמו, השביל כל כך דומה בחלקים מסויימים שנדמה שעושים את אותו הקטע שוב ושוב. נקודות התצפית והפנורמה כל כך מעטות וכשכבר מגיעים לאחת כזאת כמובן שהכול ערפילי ולא רואים דבר.הנוף טיפה משתנה בהרי הסמוקי אבל עדיין השביל מחמיץ את כול הנקודות השוות בפארק.

אם חשבתם שיש נוף באפלאצ'ים תשכחו מזה.

מצאתי את עצמי הולך שבוע שלם בערפל סמיך. דמיינו לעצמכם הליכה במנהרה לבנה במשך שבוע (הנוף הנוף)

כאן הזמן לציין שארה"ב לא ראתה שנה גשומה כמו זו כבר 7-9 שנים בכול הארץ. הגשם פשוט לא הפסיק גם לא בקיץ ע"פ דיווחים שקיבלתי מחברים לשביל. (לא טיפטופ. גשם גשם).

אחריי שבועיים הצלחתי להדביק את החבר'ה שפגשתי בהוסטל שהתחילו 4 ימים לפני וחזרו להוסטל בגלל השלג. באמת חבר'ה על הכיפאק. בנקודה הזאת החלתתי לשנות כיוון ולהישאר איתם, גם אם זה אומר להגביר את  הקצב או להתעכב קצת. היינו: בחור בריטי, בחורה קנדית, שני בחורים ובחורה אמריקאים ואני... (זמנים טובים)

כמה צחקנו, היה ענק, למרות מזג האויר המחורבן.

אין ספק שהשביל הוא יותר אנושי מכל דבר אחר, שבעיקרון הייתי מוכן לזה אך לא היה לי מושג שזה עד כדי כך קיצוני. כזאת מונוטוניות עוד לא ראיתי.

 

היה מצחיק לראות את האמריקאים.                                                                                                      ולפני שאני ממשיך יש משהו שאתם צריכים להבין.

חייו של האמריקאי הממוצע סובבים סביב קופסא צבעונית במרכז הסלון. מדובר בדרבות שמנה אצלנית שהאלוהים הוא כסף ומזון מהיר, אין צורך לצאת מהרכב הכל מגישים פנימה. זאת מדינה שבחלק מהמקומות אין מדרכות כי הליכה זאת מילה מגונה. ואם כבר יוצאים לטבע אז למה לישון בשק"ש כשאפשר להביא ניגרר עם מיטות, מטבח, סלון קטן ושירותים.

אני יכול להבין את ההתלהבות באמריקה סביב השביל.

לראות אותם מתנסים בציוד החדש שכרגע קנו, ההתמודדות עם ההליכה, מקל הליכה מעץ שגילפו במשך שבוע הולכים כאילו בסרט הוליוודי של שר הטבעות, עם פרצוף של תינוק שרק עכשיו למד ללכת וכול דבר שהוא נתקל בו חדש ומסקרן. העצים, הציפורים ואפילו השמש.... כן זה שונה מאוד מתקרת העץ שבהו בה במשך 28 שנה.

אבל אני חושב שלנו הישראלים ועל אחת כמה וכמה לקיבוצניקים שביניינו אחריי שבוע ההר הבא הוא אותו ההר ,העצים אותם עצים, מה גם שסיימנו טירונות ואין צורך בשידור חוזר.

אז אחריי חודש וחצי אטלנטה עד ווירג'יניה, שבועיים אחרונים של גשם ללא הפסקה כולל פעמיים ברד בגודל ביצי תרנגולת ואחריי ש ¾ מהחבר'ה נשרו מסיבות שונות (מה שהיה הכי קשה ).

לא היה קל אבל החלתתי שאין שום צורך לסבול או להוכיח משהו. יש עוד הרבה מה לראות בארה"ב מאשר עצי אורן. אך אין ספק שהאפאלצ'ים כבודם במקומם מונח. הייתה חוויה בילתי רגילה בעיקר מבחינה תרבותית ולמרות הכל הכרתי חברים אמיתיים.                                                                                                      

היו מקומות מדהימים כמו ה"בלוברי פאצ' ", "סטנדינגבר פארם" וה"בית של אלמר" בהוט ספרינגס.

הנדיבות של האנשים והכנסת האורחים פשוט יוצאים מן הכלל. נדיר לראות היום אנשים שנותנים כל כך הרבה מבלי לצפות לתמורה. אין על האירוח הדרומי. בבלו ברי פאצ' הוא אפילו השאיר לנו את הרכב האישי שלו כדי שנוכל לעשות סידורים בעיירה בלי לשאול שאלות בכלל.

והשביל גם מושך הרבה יצורים ואנשים עם קופסא שרופה, כמות הפסיכים הייתה חריגה בהחלת.

עד כאן ממש בקצרה על האפאלצ'ים.

בטרייל דייז בהוט ספרינגס נפגשנו שוב כולם כולל החברה שנשרו ובילינו את הזמן הנותר ביחד עד כמה שאפשר. בשבוע ההאחרון של ההליכה התחברתי במיוחד לאמריקאית מהקבוצה יצא לנו ללכת לבד זמן לא מבוטל. היא החליתה שגם היא מפסיקה והיא וחברה שלה נוסעות למיסיסיפי וניו אורלינס, ככה מצאתי את עצמי באותו עם שתי אמריקאיות פסיכיות בדרך למיסיסיפי.

עברנו שוב בסמוקיז נשיונל פארק כדי שהפעם נוכל לעשות את הנקודות הנחשבות בו. דרך אלבאמה למיסיסיפי למשפחה של אותה חברה. היא החליתה שהיא מפתיעה את סבתא שלה, דופקת בדלת ב-11 בלילה מצד אחד חברה ומצד שני בחור זר שהכירה רק שבוע לפני. יוצאת זקנה עם כותונת לילה ושוט גאן טעון במייטב התחמושת מכוון ישר אלינו. נהדר, כך ביליתי 4 ימים אצל משפחה במיסיסיפי סופ"ש ארוך בסיגנון המנסרים מטקסס. לא עצמתי עין כל הלילות.

 

ניו אורלינס וכל הדרך למעלה למישיגן......... ריקבון של חודשיים במישיגן........

כל התקופה הייתי בקשר עם "איימי" החברה מהשביל ודיברנו הרבה על רודטריפ, איפה, מתיי, למה, כמה. במהלך החודשיים האלו ביקרתי שבוע בשיקגו ואת מי אני רואה שם? כן כן, את איימי. הייתי איתה יומיים בשיקגו כולל טרמפ חזרה למישיגן.מה הסיכויים???  אחריי חודשיים היא מגיע עם האוטו פותחת את הדלת ושואלת, נו אתה בא ? קפצתי פנימה עם כל הציוד ויאללה לדרך.

שביל 66 המפורסם מאילינוי (הבית של אברהם לינקולן בספרינגפילד) למיזורי, קנזס, אוקלהומה, טקסס, ניו מקסיקו עד שהבנו שכל השביל הזה זה בדיחה ויש רק אתרים אינפנטילים בסיגנון של בקבוק הקטשופ הגדול בעולם שדרך אגב כמובן שעצרנו לראות ולצלם.

החלתנו לעלות לקולורדו לבקר את אבא שלה שנסע לחופש עם המשפחה והשאיר לנו את הבית. שבוע בקולורדו כולל דנבר הרי הרוקי פארק לאומי חלק מהקונטיננטאל דיווייד והליכות יום בין ההרים

משם ליוטה: פארק לאומי קשתות, פ.ל בראייס, פ.ל ציון והילדייל עיירה של כת מורמונית פוליגמית מקום מפחיד בהחלת.

משם לאריזונה: גראנד קניון, נאבאדה: לאס ווגאס (איך אפשר שלא), לקליפורניה: עמק המוות פארק לאומי, יוסמיטי, סן פרנסיסקו- אלקטרז, חזרה דרך נאבאדה ויוטה לוויומינג: ילוסטון פארק.

משם לדרום דקוטה: הר רשמור ובדלנדס פארק לאומי, דדווד (עיירה). מיניסוטה, וויסקונסין: 3ימים בקתת עץ ליד העגם. וחזרה למישיגן.

טירוף !!! איתי א40065.0600578704
LiorEl  
#273 נשלח : שבת 12 ספטמבר 2009 07:28:45(UTC)
LiorEl


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 18/01/2008(UTC)
הודעות: 592

היתה לי תחושה שאני הולך לקרוא הודעה מלאת רעל,
אני שמח לקרוא ולהבין שיש גם צד שני לכל שביל.

טוב שבסוף הכל הסתדר לך, נשמע שעשית אחלה של טיול. LiorEl40068.190150463
עירא  
#274 נשלח : יום חמישי 15 אוקטובר 2009 00:25:54(UTC)
עירא


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 15/10/2009(UTC)
הודעות: 1

אני רוצה לעשות את שביל האפלאצ'ים, אבל לא בטוח שני יכול מבחינת תאריכים-האם זה הגיוני להתחיל את השביל בסוף חודש אוגוסט? אני רוצה לעשות במהלך הקיץ מחנה של הסוכנות היהודית ואחריו לעשות את השביל (וכן, אני יודע את אורכו)
waterboy  
#275 נשלח : יום שישי 16 אוקטובר 2009 01:49:02(UTC)
waterboy


דירוג: שביליסט בכיר

קבוצות: חבר
הצטרף: 11/03/2005(UTC)
הודעות: 493

תודות: 25 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים ב 37 הודעות

אוגוסט? ולסיים בסביבות אוקטובר אם אתה  "צפוני"  ?  לא יודע,

אם אתה  "דרומי"   אז אולי ,בטח יש פה מנוסים יותר

זמי1  
#276 נשלח : יום שישי 16 אוקטובר 2009 02:25:25(UTC)
זמי1


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 14/11/2005(UTC)
הודעות: 5,610
ישראל

קיבל תודה: 101 פעמים ב 73 הודעות

אם בכונתך לעשות את כולו- התחל מהצפון בקטדין. אם לא -שקול לעשות מה שתספיק עד אמצע ספטמבר צפונה לקטדין ואחר כך דלג חזרה מהיכן שהתחלת להמשיך דרומה.

צפה לשלג בסמוקיס ועוד מקומות אחרים לקראת החורף. תצטרך ציוד חם יותר כלומר משקל. בדוק מידע עדכני בפורום של TRAILFORUMS

 

עידו י  
#277 נשלח : יום שישי 16 אוקטובר 2009 03:50:07(UTC)
עידו י


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 31/08/2006(UTC)
הודעות: 123

עזוב אותך-לך לPCT! (למרות שלא תוכל לעשות את כולו)
Amtrak  
#278 נשלח : שבת 24 אוקטובר 2009 12:12:31(UTC)
Amtrak


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 09/02/2004(UTC)
הודעות: 1,494
גבר
ישראל

תודות: 346 פעמים
קיבל תודה: 282 פעמים ב 191 הודעות
השביל לוקח בממוצע 5-6 חודשים. אם אתה מתחיל בסוף אוגוסט, ויש לך בערך חודשיים, לא תוכל לעשות את כולו, אלא אם אתה אולטרא אולטרא לייט וגם נהנה לרוץ הרבה.
עדיף לך להתרכז ולעשות חלק ממנו. או באמת מקטדין דרומה, עד לאט שתגיע, או קטע אחר במרכז (איפה מחנה הקיץ שאתה הולך להיות בו?).
bochi carlos  
#279 נשלח : שבת 31 אוקטובר 2009 01:22:55(UTC)
bochi carlos


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 31/10/2009(UTC)
הודעות: 4

שלום לכולם,

לאחר שהצלחתי לבצע ב- 2007 את שביל ישראל בריצה ועם כל הציוד על הגב ב- 12 וחצי יום, והיות שזה רק פתח את תיאבוני, ברצוני לעדכן אותכם שב- 7-5-2010 (עוד חצי שנה) אני יוצא לריצה של איש בודד ללא תמיכה לוגיסטית בנסיון להתקרב לשיא הזמן שנקבע לשביל האפלצ'ים שאורכו 3,200 ק"מ מ- ג'אורג'יה בדרום ארה"ב עד הגבול עם קנדה בצפון.

אמור לחצות 14 מדינות.מסלול הררי לאורך הרכס של האפלצ'ים. השיא עומד על 61 יום .

כל זמן פחות מ- 70 יום ייעשה אותי מאוד מאושר.

השביל מהווה נסיון טוב ובתנאים שאני ביצעתי אותו בחודש ספטמבר,הקטע מערד עד אילת היה ממש ממש קשה.תהיהנו בשביל. הוא נכס לאומי.

omri79  
#280 נשלח : שבת 31 אוקטובר 2009 03:01:15(UTC)
omri79


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 06/05/2009(UTC)
הודעות: 35

בהצלחה
משתמשים הצופים בדיון זה
32 עמודים«<1213141516>»
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.