התחנה הבאה היא פארק PEN-MAR והגבול PENSYLVANIA/ MARYLAND עובר בו. אכן מדובר באותה PA  שעליה נאמר

"TAKE A BUS TAKE A TRAIN TAKE A FUKIN AIRPLANE - DONT HIKE PA"

ועל  קטעיי הסלעים שלה מדברים קצת פחות מאשר על  המישורים הרחבים של VA. (וורג'יניה,אני כותב ראשי תיבות של המדינות ) אנחנו טופסים טרמפ ל WAYNESBORO (לסלואוג' יש שם חבילת דואר)  יש עיירה באותו שם גם בVA  אבל לא  עירונית כמו זו .העצירה הראשונה היא כמובן במזנון סיני של ALL -U-CAN -EAT  זה נעשה מנהג שכזה (וזה יותר טוב מפיצה ברוטב באפלו שניסיתי לארוחת ערב) בבוקר למחרת סלואוג' רוצה לעשות SLACK PACKING  את ה 3 מייל שפיספסנו בגלל הטרמפ (הנדיב -עצירה בדואר -עצירה בוולמארט) אנחנו מחכים על הכביש ואני מסביר לו שאף אחד לא יעצור לנו בלי התיקים (הציוד היחיד שמפריד בינינו לבין הומלסים כרגע) בסופו של דבר אנחנו עושים את הדרך בFULL PACK  בהמשך אנחנו מגיעים ל PINE GROVE FURNACE STATE PARK   שידוע משתי סיבות הראשונה והזניחה יחסית היא ששם נימצא הMIDPOINT MARKER  שמסמל את אמצע השביל (1090.5 מייל) והסיבה השניה היא ה HALF GALLON CHALLENGE- מסורת על השביל שבה מחסלים חצי גאלון (1.89 ליטר ) גלידה לציון מעבר חצי השביל. אני מסתכל על בלוק הגלידה ומעריך ששני שליש ממנו זה המקסימום שאני יכול לאכול  כרגע .אני מוצא תירוץ שגלידה זה הנאה ולא סבל ומסתפק בכמות הרבה יותר קטנה בעוד סלואוג'  מחסל ועומד באתגר.

אמצע הדרך,נו? היה כל כך קשה ?

מרגע שניכנסנו לPA אני רוצה להגיע לDUNCANNON אגדות נרקמו על העיירה הזו וההוסטל(DOYLE HOTE )שיש בה  (אני עוד זוכר את הסיפורים מלפני 10 שנים ואת התחזיות שצופים השנה) הבעיה היא שמספר ימים לפני אנחנו מגיעים אנחנו פוגשים RIDGE RUNNER  שמספרת לנו על תנאי התברואה הירודים (והידועים) של המקום ,לי לא אכפת התנאים והעיקר האנשים המאגניבים שיהיו שם אבל סלואוג' לא רוצה לעשות שם הפסקה ואנחנו עוצרים (עצירה מיותרת ) ב BOILING SPRINGS  במהלך העצירה הזאת אני מוותר על טרמפ לDUNCANNON  כי לא יהייה לי איך לחזור אח"כ (אחרי ארוחת הערב שמתוכננת שם כ טרייל מג'יק) אבל למחרת בבוקר אני חזרה על השביל ב05:30  טס  להספיק לעיירה לתפוס שאריות מהמסיבה. ואכן  כל הסיפורים נכונים (ועוד כמה סיפורים שקרו ערב לפני זה במועדון החשפנות בעיר...) הפאב/מסעדה שבDOYLE הוא אחד המקומות הכי קוליים על השביל וההוסטל מלא בהייקרים מאגניבים (TAX, STRETCH . LAVENDER,GOOPHA וחבורתם) וכמובן BALIMORE JACK  שעוקב אחרי גם לשם. היות ויושבים שם עוד כמה וותיקי שביל מתגלגל גם סיפור ה HELP I CANT FIND MY PANTS  שאני הכוכב הראשי בו ומסתבר שהסיפור הזה שורד כבר 10 שנים (תודה FUNKY MONKY ) אני מספר את גירסתי (הנכונה !!!) לארוע ונהנה מכול רגע (מסתבר שזוכרים שאחותי הצטרפה לחלק מהשביל אז ... אני נשבע שלא הייתי כזה מפורסם ,או לפחות לא חשבתי שאני מפורסם) . אני וסלואוג' מרגישים את עוצמת הפספוס שלא הגענו לעיר יום קודם אבל אין מה לעשות.

כמה ימים אח"כ אנחנו מגיעים לSHELTER 501   ומסתבר שסלואוג' לא מסוגל להמשיך ללכת ,הפציעה בכף הרגל שהוא גורר מ "יום ה25 מייל" מזוהמת וההליכה כואבת ( מה שמסביר את הימים הקצרים וההפסקות התכופות לאחרונה) הוא שוקל לחזור הביתה לשבועיים ואני כמובן מוזמן.אני מעדיף להמשיך ולהפגש איפשהו אח"כ. סלואוג' לוקח ZIRO DAY  כדי לתת לרגל מנוחה וטיפול ולהעריך את המצב סופית. סה"כ אנחנו מבלים שם יומיים.במהלך היומיים מגיעים STRETCH (שישנה מיטה מעליי ומסרבת להצעתי לעזור לה לטפס ולרדת משם,חבל) וGOOPHA  וJESUS שמתעקשים שאשחק איתם שח -מט וכמובן מכתירים את המשחק כקרב בין היהודי לישו, לי אין מושג בשחמט ובשלב מסויים הם נרגעים ומאפשרים לי לפרוש .גם CATFISH  שם ועוד סיפור על ציד נחש. מצב הרגל משתפר ואנחנו ממשיכים.

התחנה הבאה היא HAWK MOUNTAIN אבל קודם קצת רקע ,זוכרים את חגית כהן (DESERT FLOWER ,כתבה ספר על השביל וכו') שפגשתי בTRAIL DAYS והזמינה אותי אליה כשאעבור באיזור? יופי, אז כבר מה501 ניסיתי להתקשר אליה  3-4 פעמים ללא הצלחה . אז בעודי יושב לנוח על השביל באיזור אני פוגש הייקר אחר שמספר לי את הסיפור הבא : מישהו היתקשר לCARE TAKER של הSHELTER הקרוב למקום שהיינו (לא עצרנו בו) והתעניין במטייל הישראלי שעל השביל אם הוא (כלומר אני )בסדר ועוד על השביל, כלומר מישהו מחפש אותי. כל האינדיקציות הראו שזו כנראה חגית. הייקר נוסף שפגשתי כבר שכלל את הסיפור והוסיף שהמתקשר האלמוני אמר גם שיש לי כרטיס חזרה הביתה ושאני צריך לחזור. פה חשדתי. בדיקה מהירה של הדוא"ל שלי בPALMERTON  הראתה שהכל בסדר

בדרך לPALMERTON אני מציץ לSHELTER  הקרוב לעירה ומגלה שם את אותו הייקר ידוע לשימצה מה PARTNERSHIP SHELTER  ב VA . אנחנו מדברים קצת ,בכל זאת אנחנו מכירים אבל אני שמח לשמוע שהוא מדלג על העירה הזו. הHOSTEL  בPALMERTON  ממוקם במרתף הערייה כך שצריך להודיע במשטרה שאתה נמצא שם. העיירה כ"כ קטנה שצריך לחכות שהשוטר יסיים את הסיור כדי לבוא ולרשום אותך,אבל אני חוקי ורשום ופיצה וגלידה ומקלחת ואינטרנט.למחרת אנחנו ממשיכים וחוזרים לשביל ,בדרך לשם אנחנו מדברים עם צוות של תחזוקת הכבישים המקומי .כמה דקות אח"כ  ורגע לפני שאנחנו מתחילים לטפס חזרה עוצר לידינו הרכב שלהם ושני בקבוקי מיים קרים מושטים מהחלון,אנשים טובים באמצע הדרך,אכן היום חם מאוד והעליה מLEHIGH GAP   קשה  ומסולעת  (תמיד יהיה הוויכוח מה הקטע הכי רע בPA  ) . כשאנחנו כבר על הרכס אנחנו פוגשים את  (הוא)SO FAR  ו(היא)JAWS  בשבילו ה A.T. הוא הTRIPLE CROWN ככה שהשיחה מתרכזת בהשוואה בין השבילים ובמכרים משותפים (רוני) .דבר נוסף באיזור הוא מכרות האבץ שהיו בעמק וזיהמו את כל צמחיית הרכס במתכות כבדות ככה שכל הBLUEBERRY  שצומחות שם בכמויות ובגדלים הן לראותן בלבד.עכשיו משקיעים הון אדיר כדי לשקם את האיזור. בימים הבאים אנחנו נתקלים בLAVENDER  מספר פעמים על השביל,על השביל הכוונה פשוטו כמשמעו ,היא יושבת על האדמה התרמיל שלה זרוק הצידה וסביבה מונחים בקבוק המים ושק האוכל שלה.לפעמים היא זו שפוגשת אותנו באותו מצב ואני צוחק איתה שאנחנו חייבים להפסיק את הדייטים שלנו ככה...באחת מהפגישות האלו אנחנו בדרך לאותו SHELTER אנחנו עוקפים אותה ומגיעים בלי הרבה מים. מקור המיים של הSHELTER נמצא בסופה של ירידה תלולה ורחוקה יחסית אנחנו מתחילים ללכת לשם וסלואוג' שקולט כמה קשה יהיה להביא את המיים מתיאש ומחליט שאין שם מיים והוא חוזר,אני ממשיך ,יורד את כל הירידה התלולה הזו וחוזר לSHELTER  עם בקבוק מיים מלא (ומתגרה בסלואוג' שהוא כזה לוזר) כשLAVENDER  מגיעה אני ישר אומר לה לקחת את הבקבוק שלה וללכת לקחת מיים( אני יודע שיש לה בערך ליטר מאז שפגשנו אותה) כי היא עלולה לחזור כבר בחושך וזה לא עליה לטפס בחושך,העקשנית הזו לא מקשיבה לי ומתחילה לשאול את סלואוג' על המיים בסופו של דבר והרבה זמן אחרי שהלכה (לוקחת את הזמן שלה הבחורה) היא מופיעה שוב בSHELTER עם כמות מים מספיקה ללילה ולמחר בבוקר .אחרי כמה ימים מגיעים לDELAWARE WATER GAP. זו העיירה שבה חזרתי לשביל בפעם שעברה  אחרי ביקור במרפאת שיניים בניו-יורק. ככה שחשוב לי להגיע ולהשאר שם ובכך להשלים את החלק הגדול שפיספסתי לפני 10 שנים.אמנם לא נשארתי בCHURCH OF THE MOUNTAIN  HOSTEL  כי היה מלא , שברנו את שיא ההיקרים (53) בארוחת הערב של הכנסייה וביליתי שם את רוב הזמן (יום למחרת היה 40.6 מעלות  צלזיוס בחוץ ואף הייקר שמוחו במותניו לא יטייל בחום כזה) גם הפסיקו למכור את הטלאי של הכנסייה ולא נשארו מזכרות מזה בכל זאת 10 שנים...היה כיף סה"כ

עברנו את PA  בהודעה אחת ויאללה לN.J.

אני יושב עם ה A.T. THRU HIKER COMPANION   ושמות המקומות מזכירים סיפורים.,יש עוד חצי דרך ובטח שכחתי סיפורים קטנים (ובעיקר אנשים)

לא,אבל תוכל לקרוא יומנים כאלה פה

http://www.trailjournals.com/journals.cfm

ברוב השבילים שלי יצאתי לבדי, נוכחתי לדעת שקשה למצוא מישהו בקצב שלך, לרוב תוך הליכה אתה מוצא מישהו כזה ואז יש לך שותף. צא לבד ותכיר שם אנשים, מלא אנשים. השביל כמעט הומה אדם. לא תהיה לבד. ומה לגבי רשימת הציוד שלך?