שני הסנטים שלי, בתור הבעלים הגאה של SLR וגם של מצלמת Mirrorless.
המצלמה שאני עובד איתה בד"כ היא Sony A700 ומגוון שלם של עדשות מינולטה-סוני. זו כבר מצלמה "ישנה" - נקנתה בתחילת 2008 - אבל האמת היא שאיכות התמונה שלה עדיין טובה מאוד לרוב הדברים. לפעמים אני לוקח מאחי את מצלמת ה-Sony A77 שלו, שירשה את ה-A700, תלוי מה אני צריך לצלם.
המצלמה הקטנה שלי היא Panasonic EP2.
לשתיהן יש 12 מגה-פיקסל, אבל פרופורציה שונה: הסוני היא פרופורציית 'פילם' קלאסית - 1.5 לרוחב, 1 לגובה - ואילו הפנסוניק היא פרופורציית 'מסך' - 4 לרוחב, 3 לגובה. ההבדל? בעיקר במחשבה. בתור צלם ותיק אני רגיל יותר לפורמט הקלאסי, אז יותר נוח לי להגיע לקומפוזיציה מתאימה איתו.
אוקיי, סיימנו רקע, עכשיו לעניין.
אני מוכר תמונות פה ושם. תמונות שלי הופיעו במקומות מכובדים מאוד - למשל, בכתבה של נשיונל ג'יאוגרפיק על שביל ישראל הם בחרו בתמונה שצילמתי ליד תמנע. לדעתי לא מהטובות שלי, אבל הם כנראה חולקים.
Israel National Trail
לא קרה לי *אי פעם*, בכל התמונות שמכרתי, שמישהו קנה גודל גדול יותר מ-12 מגהפיקסל, למרות שיש לי גם תמונות שצולמו ב-24 וסריקות פילם ששוות בגודל ל-15-30 מגהפיקסל.
בקיצור, אין היום בכלל טעם להסתכל על כמות המגהפיקסל במצלמה.
מה שכן יש טעם - גודל החיישן. ככל שהחיישן גדול יותר, הפיקסלים פחות צפופים, ויש פחות 'רעש' דיגיטלי (תחשוב על זה שכל פיקסל הוא טרנזיסטור, וכל טרנזיסטור מבזבז קצת חשמל שאתה לא צריך). זה אומר בקווים כלליים שאיכות התמונה טובה יותר ככל שהחיישן גדול יותר, לאותה כמות מגהפיקסלים. יתרה מזו, חיישן קטן עם יותר מגהפיקסלים עלול להוציא תוצאה גרועה יותר מחיישן גדול עם פחות מגהפיקסלים. כמובן, יש עוד פקטורים - יכולת עיבוד של המצלמה, הדור של החיישן, וכו', אבל זה כלל אצבע. כדי להדגים: לא מעט מצלמות פוקט מגיעות עם חיישן בגודל 1/2.3 של אינץ'. במצלמת פוקט עם 12 מגהפיקסל, הפיקסלים יהיו צפופים פי 13 (!) מאשר במצלמת ה-A700 שלי או במצלמה עם חיישן בגודל דומה.
ההבדל הזה בא לידי ביטוי ברעש הדיגיטלי, שלפעמים הורס את הרזולוציה (ז"א, מצלמה עם 21 מגהפיקסל וחיישן קטן לא בהכרח תגלה פרטים שלא ראית ב-12 מ"פ באותו גודל), בירידת איכות קיצונית כשהאור נמוך (ואז צריך להגביר אלקטרונית את רגישות החיישן, כלומר עוד 'רעש') ובצורך של מצלמות זולות להשתמש בהמון ניקוי רעשים, שכרוך בטשטוש וגורם לתמונה להיראות כמו ציור בצבעי פסטל.
אוקיי, עכשיו, למצלמה כמו ה-Nex6 יש בדיוק אותו גודל חיישן כמו ל-SLR ממוצע. לפנסוניק שלי יש פורמט קטן יותר, שעדיין מצויין לצילומי יום, אבל לא לצילומי לילה. פשוט רועש מדי.
ויש עוד פרמטר קטן: Diffraction. לא ניכנס להסברים פיזיקליים, דיינו שנאמר שככל שגודל החיישן (ו'מעגל התמונה') קטן יותר, מתחילים לראות ירידת איכות בצמצמים סגורים. ז"א, בצמצם קטן שנותן עומק שדה מקסימלי או חשיפה ארוכה יותר, עלולים לקבל פגיעה רצינית באיכות. במצלמות פוקט לפעמים אפילו צמצם 'מתון' - משהו כמו 5.6 - כבר מוביל לירידת איכות רצינית.
היתרונות של ה-SLR מבחינתי:
1. איכות גבוהה יותר באור נמוך.
2. מהירות מיקוד גבוהה יותר (שיטה אחרת של אוטופוקוס).
3. לא הכרחי, אבל רוב ה-SLR מגיעות עם יותר יכולת שליטה ידנית מהירה מאשר רוב המצלמות שאינן SLR.
4. יש לי המון עדשות, עוד מימי הפילם העליזים.
5. העינית בד"כ נוחה יותר מאשר מסך דיגיטלי.
6. ככל שהחיישן גדול יותר, עומק השדה נמוך יותר. מאוד מועיל כשרוצים לטשטש את הרקע (במצלמות פוקט כמעט בלתי אפשרי להפריד את הנושא מהרקע).
7. חיי סוללה בד"כ ארוכים יותר: סוללה גדולה ואפשר להשתמש בעינית אופטית.
היתרונות של מצלמה ללא-מראה:
1. קלה הרבה יותר. כשאני יוצא לטיול עם שתי עדשות וסוללה רזרבית, הקיט שלי שוקל בסביבות קילו וחצי (עדשה 16-80, מקבילה ל-24-120 בימי הפילם, ועדשה 10-20, מקבילה לעדשת 15-30 בימי הפילם). לעומת זאת, קיט מקביל עם הפנסוניק היה שוקל חצי מזה.
2. רלוונטי לחיישנים קטנים: עומק שדה גדול יותר. נוח לצילומי נוף ולפעמים לצילומי חיות.
3. רלוונטי לחיישנים קטנים: ככל שגודל החיישן קטן, ההגדלה היחסית עולה. כלומר, אם נניח בפילם עדשה של 24-120, ונקטין את גודל החיישן לפקטור של פי שניים - כמו בפנסוניק - העדשה תהפוך ל-48-240. זה מעולה לצלמי חיות, כי הם מקבלים הגדלה כפולה באותו מחיר, ואחד הדברים הכי יקרים בעולם הוא להגדיל עדשות; אבל זה פחות טוב לצלמים שאוהבים זוית רחבה, כי העדשה רחבת הזווית שלהם הופכת פתאום לעדשה 'רגילה'. יש כמובן גם עדשות רחבות זווית לפורמט 2X של פנסוניק, אבל לי איו והן יקרות.
4. חלק מהמסכים האחוריים מסתובבים, מאוד נוח בהרבה מצבים. עינית אופטית לא מסתובבת. יתרון של מצלמות הכיס.
5. ככל שהחיישן קטן יותר, יותר קל לייצר עבורו עדשות טובות. מסיבות פיזיקליות, ככל שהזכוכית גדלה, גדלים הסיכויים לעיוותים. כך שאפשר להשיג עדשות מצויינות במחיר סביר יחסית, שנובע במיוחד מכך שהרבה יותר קל לייצר אותן.
יש עוד, אבל נראה לי שאלה השיקולים העיקריים.
היום אני לוקח בעיקר מצלמת SLR, כי יש לי אותה, כי יש לי את העדשות וכיוון שבארץ אני מוכן לשלם בעוד מחיר על זה, מה גם שלפעמים זה מייצר לי קצת הכנסה. אבל אם הייתי עכשיו יוצא לאפאלאצ'ים, ל-PCT או מסלול אחר - הייתי לוקח מצלמה עם חיישן קטן יותר, וקונה לה שתי עדשות מעולות ושלום על ישראל. בצילומי נוף מהירות האוטופוקוס לא רלוונטית; גם בד"כ אין צורך ברגישות גבוהה, כי אפשר לבצע חשיפה ארוכה והנוף לא בורח לשום מקום. כך שהמשקל, והיכולת לקבל איכות מצויינת בצילום ברגישות נמוכה, הופכים להיות פקטור משמעותי. השליטה הידנית מעצבנת, אבל כדי לחסוך כמעט קילו במסע ארוך שבו הצילום איננו המטרה העיקרית, זו נראית לי פשרה ראויה.