על החלק הראשון תוכלו לקרוא כאן:
טסנו עם אל על למדריד. היו טיסות זולות יותר שלקחו המון זמן. זמן הכי יקר לנו בטיול הזה...נחיתה: MADRID BARAJAS AIRPORT
הטיסות מישראל למדריד נוחתות בטרמינל 4S בברחס. הטרמינל נפתח ב-2006, תוכנן ע"י סר Richard Rogers (מרכז פומפידו)
:14,000 מ"ר של חנויות מותגים ו-8,000 מ"ר מסעדות ובתי קפה. היציאה מהטרמינל 4S הלוויני עוברת בטרמינל 4 (ע"י מערכת תחבורה אוטומטית APM ), לשם מגיעות המזוודות. ל-3 הטרמינלים הישנים יש שירות שאטלים חינם.
כדי להגיע למרכז העיר יש שתי אפשרויות:
- אוטובוס שדה התעופה (EMT) למרכז העיר. קו 204 מטרמינל 4 יוצא כל 20 דקות ועוצר ב-2 תחנות במרכז העיר: בכיכר Cibeles (ליד ארמון Cibeles ובמרחק הליכה מהפראדו ומפארק רטירו). או בתחנת Atocha.
- מטרו – יוצא מטרמינל 4. קו 8 ורוד, במחיר של 3-4 יורו . מגיע לתחנה Nuevos Ministeriosl ומשם צריך לקחת 2 קווים נוספים או קו אחד לplaza espania-. כרבע שעה נסיעה , תדירות : כל 5 דק'.
* אפשר לסוע ישר משדה התעופה עם חברת האוטובוסים או לעשות כמונו, לצאת לטייל קצת בעיר ולקחת את אותו האוטובוס כשמגיע לעיר לתחנה הדרומית-
.( מטרו 6.)calle mendez alvaro s/n - estacion sur de autobuses חב' אוטובוסים- ALSA
אני הזמנתי כרטיסים באתר של האוטובוסים ,כמו טיסה. 28 יורו לאסטורגה. נסיעה נעימה ונוחה של 4 שעות בנופים יפהפיים.
- אתר הרכבות. אפשר כמובן גם עם רכבת. - RENFE
מגיעות לאסטורגה ASTORGA ב19:35- בערב, ישר לחגיגות של השבוע הקדוש SEMANA SANTA
ישו ומריה ושאר אוצרות הכנסייה מוצאים לתהלוכה בעיר דרך הקתדרלה. נושאי המוצגים לובשים מעין תלבושת אבירים עם ברדסים ויש גם לובשי גלימות וכובעי חרוט כדוגמאת קו קלוקס קלאן שגורמים לתחושת אי נוחות מיותרת. התהלוכה מלווה בתזמורת כלי נשיפה ותופים ומשחזרת את מסע היסורים של ישו בירושלים. היא מלווה במשטרה המקומית וכמובן שכל תושבי העיר באים לצפות בה.
הבעיה הייתה שכדי להגיע למלון הקטן שהוזמן מהארץ, היה צריך לחצות את הכביש ואת התהלוכה, לא פשוט!!
לעיירה היפה אסטורגה שבמחוז ליאון יש מורשת עשירה מימי הביניים ,עדות למיקומה בצומת הדרך הצליינית לסנטיאגו וויה דה לה פלטה (דרך הכסף) שמגיעה מדרום. העיר המוקפת חומה ואוצרת בתוכה כנסיות, מנזרים ואכסניות צליינים במסורת ההיסטורית הטהורה ביותר. במרכז העיר העתיקה עומדת קתדרלה מרשימה שנבנתה במשך 300 שנה, חולשת על הכיכר.
בכיכר המרכזית עומדים זה לצד זה שני בניינים מדהימים ביופיים, וקשה לדעת על מי להביט קודם: הקתדרלה וארמון הבישופות של גאודי!
el Palacio Episcopal de Astorga ארמון הבישופות-
בסוף המאה ה-19 שרת באסטורגה בישוף שהתקנא במונומנטים הרבים שבקמינו. הוא החליט להזמין אצל ידידו, הארכיטקט אנטוניו גאודי- ארמון מפואר. הבישוף נפטר לפני שהמלאכה הושלמה (יותר מ-20 שנה.) זה אחד הבניינים היפים והמעניינים שלאורך הדרך ובכלל . שנים רבות לא ידעו שלטונות הכנסייה מה לעשות בבניין. בשנים האחרונות הוקם בו מוזיאון לעליה לרגל לסנטיאגו ובו אוסף כלים, מכשירים, תשמישי קדושה, צילומים ותיאורים הקשורים לעליה לרגל לסנטיאגו. אם אתם מגיעים בשעות הפתיחה- שווה כניסה.
- (פתוח- 10:00-12:00, 16:00-20:00) כניסה 2.5 אירו. כרטיס משולב עם קתדרלה- 4 יורו.
גאודי קיבל את תכנון ארמון הבישופות באסטורגה ב-1887, בעודו עוסק בתכנון הסגרדה פמילייה וארמון גואל שבברצלונה. הוא תכנן את המבנה בסגנון ניאו-גותי, כמקובל בתקופה. אך לא כהעתק או חיקוי פשוט של הסגנון אלא עיבוד ופירוש שלו למבנה גותי בנופו הייחודי של חבל ליאון. הבניין כולל אולמות מרשימים וביניהם אולם ההכתרה, חדר אוכל ומרתפי יין, קפלת תפילה ניאו-גותית עם צריחים גליליים-פינתיים ,חלונות מקושתים מחודדים וקמרונות מצולעים.
במרתף ממוקם היום המוזיאון- עם עמודי אבן וקמרונות עשויים לבנים שטוחות. תעלה מקיפה את הבניין ומאפשרת לאור טבעי להכנס לקומות המרתף. כותרות המבנה הגיאומטריות,חומות הגרניט מאיזור ביארסו של המבנה ,צלעות צלב משובצות קרמיקה אדומה מזוגגת אופיינית לאיזור, קמרונות עשויים לבנים חלולות בסגנון קטלני,שערי אבן הגיר הארוכות של הפורטיקו –אלה מצביעים על חותמו האישי.
העיר הייתה תוססת ושוקקת חיים, אולי בגלל חגיגות הסמנה סנטה. הקתדרלה הייתה מוארת ויפה.
מלא מקומות בילוי, מסעדות ופאבים. כמיטב המסורת הספרדית מתחילים את הערב רק מאוחר. ברוב המסעדות יש אפשרות להזמנת אוכל רק מ-20:00 (אגב, זו תופעה שפוגשים הרבה, באופן תמוה גם בכפרון קטן עם בית קפה אחד..)
לינה: ממש בסמוך לחומה ולקתדרלה מלון דירות חמוד ולא יקר.( כמובן אפשר לישון באלברגה, אנחנו רצינו להתפנק קצת אחרי הטיסה.) El Descanso de Wendy
יום הליכה 1: ASTORGA - RABANAL DEL CAMINO - ק"מ : 20.5
***מיים בשפע כל הדרך. אין צורך לקחת יותר מליטר.
בבוקר אי אפשר לעמוד בפיתוי ולעבור שוב דרך הכיכר ,הקתדרלה וגאודי. הלוואי ואפשר היה להשאר עוד קצת..
ליד הקתדרלה כבר זיהינו אתמול את השלט של הקמינו,ממנו פונים שמאלה ל-PorteríaCalle והחוצה דרך שער puerta obispo.
פונים ימינה ל- CalleSanctiSpiritu וממשיכים ישר ל-CalleSan Pedro דרך כנסיית סן-פדרו (inglesia de san pedro).
חוצים את כביש N -6 לדרך calle de los Mártiresבכיוון santa comba de somaza.
משמאל- קפלתermita del ecce homo. .ממשיכים במקביל לכביש המוביל ל-
Rechivaldode Murias(880 מ')כ 4.5 ק"מ מהיציאה מאסטורגה.
אם ממשיכים במסלול הקמינו- מגיעים לכנסייה - Iglesia de San Esteban מהמאה ה -18 .
בכפר יש חנות, מסעדה,ברים ואוירה מיוחדת .המסלול ממשיך לעבר המזרקה ואכסניית עולי הרגל ימינה לכביש לקטלינה.
***לפני הכניסה לכפר יש סטייה מומלצת מהשביל, לדרך המובילה אל CASTILLO DE LOS PALVAZARES
- כפר שנהרס בשיטפון, ונבנה מחדש במאה ה – 16 במיקומו הנוכחי. שוחזר לאחרונה בבנייה מאבן טיפוסית. לכל אורך הדרך אליו יש קירות הרוסים של הכפר שנהרס ונותרו במיקומם המקורי.
זהו מעין כפר אומנים שפרנסתו מבוססת על תיירות ומלאכת יד. (יש גם משרד תיירות במקום- היה סגור, כך גם בתי הקפה..)
חוצים את הכפר לאורך הדרך המרוצפת אבן. (בחלקים מהאבנים יש מאובני צמחים !)
הסטייה לא מאריכה את הדרך, אולי בקצת פחות מקילומטר- ושווה ומומלצת מאוד.
חוצים נחל ביציאה מהכפר ומטפסים במעלה הגבעה במתינות יחסית עד שמתחברים שוב אל הכביש והקמינו.
הדרך אל הכפר- SANTA CATALINA DE SOMOZA, עוברת בחלק זה בסמוך להר MONTE IRAGO, וחוצה את הכפר לאורכו ברחוב הראשי- calle Mayor. לכנסייה המקומית- , IGLESIA DE SANTA MARIA ,יש מגדל פעמונים עם תצפית יפה על הסביבה וקן חסידה צמוד למפתחי הפעמונים. הכנסיה מכילה את שרידיו של הקדוש הפטרון SAN BLAS. ממש מתחת למגדל הפעמונים יש אלברגה חמודה עם קפה נחמד שם עשינו הפסקה נעימה מהשמש החזקה. בכפר ישנו גם ביה"ח מהמאה ה-15- la Virgin de las Candals (בתולת הנרות).
ממשיכים ברח' REAL אל היציאה במקביל לכביש LE-142 עד EL GANSO. (כ-13.5 ק"מ מאסטורגה)
(האווז..)- 1,020 מ'ELGANSO
בכפר יש פאב מערב-פרוע מוזר וידוע על הדרך. כולם עוצרים בו. אוירה חביבה. עצרנו לאכול משהו ולצייר.
בכנסיית סנטיאגו יש קפלה קטנה בתוך האטריום שלה,עם פסל של הצליין סנטיאגו. במאה ה-12 היה המקום ביה"ח ומנזר המנוהל ע"י נזירות המסדר הקלוני.
לחלק מהמבנים בכפר נותרו עדיין גגות הטרה-קוטה הידועים בשם " CASA TEITADAS" .אווזים לא היו בכפר...
המשך הדרך במסלול מתפתל לצד הכביש ולעתים פונה אל שבילים ביערות.
מימין ניתן לבקר במכרה זהב רומי עתיק וגדול-, la Fucarona. (לא ראיתי את הפנייה)
4 ק"מ לאחר GansoEL חוצים את הגשר מעל נהר ARROYO DE LAS REGUERINS . ממשיכים לטפס דרך איזור מיוער ויפה, חולפים על פני יערות מעורבים ומגיעים לספסל שבו עולי הרגל יכולים לשבת ולנוח בצל עץ גדול ועתיק. (el roble del palegrino) קפלה מהמאה ה-18 של ישו המבורך של ורה קרוז (ermita del bandito cristo de la vera crus )נמצאת משמאל לכניסה ל- Rabanal
השעה הייתה כבר קרוב ל-19:00 בערב כשהגענו, וגשם התחיל לרדת.
רבנל דל קמינו- RABANAL DEL CAMINO (1,145 מ')
הרחוב הראשי המרוצף-calle real עובר דרך הכפר ,על כנסיותיו וההוסטלים שבו. זוהי נקודת עצירה אהובה על הצליינים- לפני הטיפוס להר IRAGO ורכס הרי ליאון (montes de Leon). בתוך כנסיית san jose מהמאה ה-18 יש תמונה של סנטיאגו. אפשר לבקר גם בביה"ח לשעבר סן גריגוריו (hospital de san gregorio ) והבית בעל ארבע הפינות (casa de las cuatro esquinas ) בו ישן פעם המלך פיליפ ה-2.
כנסיית santa maria מהמאה ה-12, עם האפסוס המעוטר- שווה אף היא ביקור. בעבר, היה מחובר אליה מבנה בו שהו אבירי ההיכל של מסדר הטמפלרים. מסדר נזירים גרמניים ממוקם בסמוך לכיכר plaza jeronimo moran alons, בו אפשר לשמוע מזמורים גרגוריאנים בתפילות ב-19:00 וב-21:30 בערב.
לינה: האלברגה הראשונה משמאל נראתה חמודה ומסבירת פנים, היו רק מיטות עליונות,
אז המשכנו לאלברגה הפרטית ALBERGE N.S. DEL PILAR- (plaza jeronimo moran)- ממש מול האלברגה העירונית.
האלברגה הייתה חביבה ויעילה, אך לא מעבר לזה. מנוהלת ע"י כמה נשים דעתניות .יש ארוחת בוקר וערב, תמורת תשלום נוסף.
כביסה, מקלחות סבירות. אולם השינה גדול, דיי צפוף. מאוחר בערב היגיע קבוצת רוכבי אופניים גדולה, והיה קצת לא נעים.
הגשם ירד כל הליילה. תנור החימום כבה מתיישהו באמצע הליילה והיה קר..
יום הליכה 2: (RABANAL DEL CAMINO (1,145 מ')- (600 מ')- MOLINASECA ק"מ: 26.5
יצאנו בבוקר מרבנל. היה קר וקצת גשום. רוח חזקה. הקמינו מטפס במעלה הר irago כ-280 מ' גובה, לאורך כ-5 ק"מ עד הכפר המיוחד (fonebadon.(1,425 . הדרך יפהפיה, על צלע הר חשוף.
אפילו עדר קטן של צבאים ברח כשזיהה אותנו!.
במאה ה-12 הקים במקום הבישופ GUACELMO כנסייה ואכסניית עולי-רגל (san Salvador del monte irago ). הכפר הקטן ננטש ורק בשנים האחרונות המקום שופץ, וכיום אפשר למצוא בו שתי מסעדות, אכסניה ושתי אלברגות. מס' תושבים בלבד. כשהגענו הכפר כולו טבל בערפל מקפיא.
עצרנו לקפה וארוחת בוקר. וגם כדי לברוח מהרוח הקפואה .יש בר מיוחד עם מרקחות ותערובות מסתוריות בכוסות טרה קוטה (שתואר כ"דבש ודינמיט"..ע"י כריס נויילנד מהתכנית "צועדים את העולם"). אנחנו עצרנו דווקא בקפה שנראה של קומונת צעירים, קיבלנו סלט נהדר עם נבטים וחביתה. וחותמת כמובן..אזרנו עוז ויצאנו חזרה לקור. במעלה הכפר רכשתי לי כובע צמר במחיר מופקע של 6 יורו במקום זה שהחלטתי להשאיר בבית...
ביציאה חולפים על פני הריסות הכנסייה והאכסניה .
מס' ק"מ נוספים ומגיעים אל-צלב הברזל -(cruz de ferro.)
צלב הברזל הוא צלב פשוט המותקן על עמוד עץ הנעוץ בתלולית אבנים גדולה. השרידים המקוריים של המקום נותרו כתעלומה- ייתכן וקשורים למסורת פגנית עתיקה של פולחן לכבוד האל מרקוריוס. (הצלב המקורי מהמאה ה-11 נמצא במוזיאון באסטורגה).
הופתעתי עד כמה מקום כה פשוט יכול להיות כל-כך מרגש: הצלב פשוט מזדקר לו מתוך הר של מזכרות, אבנים עם כתובות, תמונות של יקירים,סרטים,פתקים ובקשות. את החדשות מניחים למעלה וכל ההיסטוריה של המקום מתגלגלת שוב ושוב למרגלות ההר המלאכותי הקטן הזה! זהו ריטואל חשוב ומקובל של הקמינו- להוסיף אבן או חפץ לראש הערימה, גם אני הנחתי את הצדף הישראלי שלי מחוף הצוק בת"א.
בסמוך ישנה קפלה (לרוב סגורה) ולידה מקום מנוחה נחמד. לאורך כמה מאות מטרים מתפתל בצמוד לכביש קטע מהקמינו המונגש לנכים. זה אחד הדברים היפים המרגשים והרגישים שראיתי לאורך הדרך. למי שרוצה לחוות את תחושת ההליכה ולא מסוגל.
מכאן והלאה עוקב הקמינו בסמוך לכביש עד MANJARIN ק"מ 10 מרבנל. (1,440 מ')
במנחרין היה ביה"ח לצליינים מהמאה ה-12 עם קשרים לאבירים הטמפלרים. יש עדויות ליישוב קדום יותר מהמאה ה-9.
כמו כפרים הררים רבים היה מנרחין נטוש שנים ארוכות עד 1993 ,עד ש- tomas Martinez שיפץ את אחד הבתים ההרוסים והחל לתפקד כ"מסביר פנים" (hospitalero"").תומס רואה עצמו כאביר טמפלרי בן זמננו ואף מבצע טקס טמפלרי לא שגרתי בכל יום ב-11:00 ומתפלל לשלום ישראלי-פלשתינאי. הוא מאמין שהגביע הקדוש קבור היכן שהוא בסמוך למקום. אנחנו איחרנו את הטקס-בגלל (או בזכות) ארוחת הבוקר המפוארת בפונסבדון. לא הצטערנו במיוחד.
הרפיוז' של תומס מציע יחס חם במיוחד לשוהים בו. לינה באסם בתנאים בסיסיים ביותר. כנ"ל גם השירותים.
ממנחרין המשכנו לצד הכביש עד עמוד תקשורת ותחנה צבאית . זוהי הנקודה הגבוהה ביותר בדרך (PUNTO ALTO)- בה יש נוף יפה, ובחור חביב שמגיע קבוע עם קרוון נגרר להציע קפה/ מיים/ בננות להולכים. יוזמה משתלמת לכל הצדדים..
ומשם יורד השביל אל עמק el bierzo. הרי gristredo וקורדיליירת cantabrica נראים מעט מעל העיר ponferrada באופק מערבה.
הנוף יפה מאוד, תצפיות אל העמק. הירידה תלולה לפעמים. גם כאן ירד לנו קצת גשם..
הקמינו ממשיך במורד 300 מ' גובה עד הכפר el acebo.(1,140 מ') אסבו הוא כפר הררי קטן ,שבתיו בנויים עם מרפסות עץ תלויות, בסגנון el bierzo. נקרא גם "השער לשמיים" הרחוב הראשי מוביל אל המרכז ואל כנסיית סן מיגל (san miguel) עם פסלו של סנטיאגו.
מכאן ממשיכה הדרך במורד העמק עד מולינסקה.
ביציאה מהכפר עוברים בסמוך לבית העלמין המקומי,אנדרטה לזכרו של רוכב אופניים גרמני שנהרג ב-1987 בדרכו לסנטיאגו.
השביל ממשיל לאורך דרך כפרית ופונה שמאלה אל שביל צר המוביל בדרך יפה אל riego de ambros.(920 מ')
כפר קטן עם כנסיית מריה מגדלנה (santa maria Magdalena) מהמאה ה-18.
משם ממשיך השביל לרדת- לעיתים בתלילות- דרך עצי ערמונים ענקיים. חלק מיער זה נפגע בשריפות יער שהיו בשנים האחרונות. יורדים עוד כ-320 מ'. חוצים את הכביש וממשיכים לרדת .
מעט לפני הכניסה לmolinesaca עוברים את קפלת la virgin de las angustias ( עם פסלה של בתולת הייסורים בפנים).
הכניסה לעיירה מרשימה ביותר- חוצים את נהר rio meruelo דרך גשר הצליינים המדיאבלי היפה - ונכנסים לעיר העתיקה של -MOLINASECA.(600 מ')
מי הנהר עוברים במערכת סכרים קטנה- ובימי הקיץ עוצרים בני המקום את המיים והופכים את הרחבה שלפני הגשר לבריכת שכשוך.
רחובותיה ובתיה הגדולים של מולינסקה מעידים כי הייתה פעם נקודה חשובה על הקמינו.
בבית בצומת calle torre גרה פעם מלכת מחוז קסטילייה ליאון וגליציה dona urraca.
גם הכנסייה של סן- ניקולאס מהמאה ה-17 ראוייה לביקור ומהווה נקודת ציון בולטת על רקע ההרים מהם ירדנו.
- בעיר גר בחור בשם לואיסLUIS - עם מונית של 7 אנשים שישמח להקפיץ אתכם לכל מקום במחירים שפויים.טל:671708070
לינה: ביציאה מהעיר ניצבות שתי האלברגות- העירונית והפרטית משני עברי הכביש.
ההמלצה היא על האלברגה הפרטית הנפלאה ALBERGE SANTA MARINAהמנוהלת ע"י 2 גברים מקסימים,
מציעה 56 מיטות ב-3 חללים שונים, מקלחות,סידורי כביסה,וארוחת ערב עם הרבה השקעה ואוירה. ברחוב הראשי העתיק של
מולינסקה ודאי אפשר למצוא אוכל טוב יותר, אבל לא בטוח שגם אוירה כזו. בלובי יש 2 כסאות נדנדה נפלאים.
יום הליכה 3: 31 ק"מ מ-MOLINASECA ל-VILLAFRANCA DEL BIERZO -
קמנו לבוקר יפהפה. מניסיון האתמול היה ברור ש-31 ק"מ גדול עלינו.
אתן כאן את תיאור הדרך עד פונפרדה. למרות שאליה לקח אותנו לואיס...
מעט אחרי היציאה ממולינסקה ניתן לבחור האם להמשיך עם הכביש הסואן לתוך פונפרדה
( דרך חציית פסי הרכבת ופנייה שמאלה לכיוון האלברגה הגדולה בת 200 המיטות-albergua san Nicolas de flue.)
או –הנתיב המומלץ יותר: לפנות שמאלה לאורך דרך רחבה לתוךcampoשהיה בעבר פרבר יהודי של העיר פונפרדה.
דרך כנסיית san blas והכפר fuerte romana.
ממשיכים לכיוון העיר, דרך המזבלה העירונית(..), חוצים גשר אבן מעל נהר rio boeza , פונים שמאלה מתחת לגשר הרכבת ואז ימינה ל-calle de hospital .מול הכנסייה פונים שמאלה ומגיעים לכניסה של הטירה היפה של פונפרדה- Castillo de los templarios. שלושה יורו.
PONFERRADA- עיר הבירה של איזור El bierzo ואחת הנקודות על הקמינו. הרובע ההיסטורי של העיר נבנה ע"י האבירים הטמפלרים ,תחת צל הטירה הגבוהה. בסוף המאה ה-11 הורה הבישופ של אסטורגה osmundo- לבנות גשר ברזל מחוזק מעל נהר sil. ב-1178 שם פרננדו ה-2 מלך ליאון את העיר תחת המשמרת של המסדר הטמפלרי. המצודה נבנתה כדי להגן על עולי הרגל, על שרידי מבצר רומי קדום יותר תוך שימוש באבנים המקוריות שלו. המסדר הטמפלרי ששלט באיזור פיתח שיטת תשלום באשראי בה יכלו הצליינים להפקיד כסף בידי האבירים ולקבל שטרות אשראי אותם היה ניתן לפדות ככסף לאורך הדרך הצליינית ללא מורא הגנבים והשודדים שבדרך.
יציאה מהעיר- תוך חציית הגשר מעל נהר סיל, ירידה במדרגות לצד השני והמשך הליכה מתחת ל-2 גשרים ופנייה שמאלה .אחרי תחנת כח- עד שחוברים אל המסלול המקורי של הקמינו.
חולפים על פני כנסיית santa maria עם פסל הבתולה והילד בחזית, ממשיכים דרך מנהרה תחת כביש הטבעת העוטף את פונפרדה,
ממשיכים דרך כרמים , חוצים כביש סואן ומגיעים לכנסייה בכפר columbrianos עם קפלה מהמאה ה-18 (san blas y san roque).
ממשיכים בדרך כפרית בפרברי פונפרדה בתוך שטחים חקלאיים אל הכפר Fuentes nuevas.
מול הקפלה campo divino cristo בכיכר הקטנה והיפה, יש בית קפה נחמד למנוחה. הוא כמעט אחרון מסוגו בקטע הבא!
2 ק"מ נוספים במישור מביאים אל הכפר החקלאי camponaraya (490 מ')
בעבר היה המקום נק' מפתח חשובה על הקמינו, עם שתי אכסניות צליינים. היום יש במקום תערובת של ישן וחדש.יותר חדש...
חוצים את הנהר rio naraya אל צידו השני של הכפר. ממשיכים דרך הקואופרטיב vinas del bierzo – שהוא מעין יקב קטן, עם אופציה לקפה/ יין ואמפנדה או טורטייה ליד. כמובן יש גם חותמת. זה לא נראה כך מבחוץ, אבל הייתה לנו תחנת התרעננות חמודה מאוד שם.
ממשיכים דרך הפארק אל מחוץ לכפר, על גשר החוצה כביש מהיר.
הקמינו ממשיך דרך כרמים עתיקים ויפהפיים , דרך יערות מוצלים אל עמק mogaz, תוך חציית זרמי נחל ופלגים, עד שמגיעים אל- CACABELOS
קקבלוס אף היא הייתה נקודה חשובה לאורך הקמינו עם 5 אכסניות צליינים!!
בראשית המאה ה-12 הורה הארכיבישוף של סנטיאגו להתיישב כאן ולבנות את כנסיית santa maria (נבנתה מחדש במאה ה-16 ונוסף לה מגדל פעמונים חדש ובולט בסגנונו השונה בראשית המאה ה-20).
בעיירה יש גם מוזיאון עם מוצגים מעתיקות יישוב רומי סמוך, ומוזיאון יין המספר את סיפור תעשיית היין המקומי באיזור.
יש שוק סוסים כפרי ביציאה מהיישוב. לאכזבתי הרבה,בגלל פיאסטה מקומית היה השוק סגור. כל-כך בניתי לבלות שם זמן, להסתובב ולצייר..
במקום זה, אפשר היה להסחף בזרם אנשי העיירה שלבשו את בגדיהם היפים , חצו את נהרcua הרחב וצעדו לכיוון המבנה מהמאה ה-18 sanctuario de la quinta angustia שנבנה על שרידי אכסניית צליינים, שה התקיימה החגיגה. על הדלתות של המבנה- דמותו של יש התינוק משחק קלפים עם san Antonio de padua. בראשו- קן של חסידה.
בתום התפילה החלו תושבי העיירה יורים רקטות, או זיקוקים עקרים בקצב שלא היה מבייש סוללת תותחנים נלהבת.
כך התרחקנו לאט לאט, במעלה הכביש משאירים את הרעש המטורף מאחורינו.
המשך הדרך לאורך הכביש הראשי N-VI דרך הכפר הקטן והיפה pieros . על אי תנועה על אם הדרך יש נקודה למילוי מיים עם ספסלים ופרחים מהיפות שראיתי על הדרך. תמיד מחמם לראות איך תושבי המקום מתחזקים את הנקודות ההיסטוריות האלה בשבילך.
מראש הגבעה ניתן לבחור בין שתי דרכים: הנתיב המומלץ הוא לסטות מעט מהכביש ולפנות ימינה ושוב שמאלה דרך הכפר החקלאי villatuile de arriba (אמורים להיות בו 2 בארים. אחד היה סגור. השני- בצומת דרכים במרכז הכפר שם קיבלנו מבעלת המקום החמודה סנבי'ץ טעים עם קולה ואבן מזל השמורה עבור הצליינים- ),
יוצאים מהכפר וממשיכים דרך כרמים , יערות ונוף הררי יפה, כשמשמאל ניצב בית בלתי נשכח במראהו המלווה את ההולכים כ-2 ק"מ מהדרך לפני הירידה אל –
VILLAFRANCA DEL BIERZO -(525 מ')
עיר יפהפייה,תיירותית עם המון בתי קפה ומסעדות, נודעת בזכות הדבש שלה. עשירה במונומנטים ובעלת השפעה רבה על הצליינים שעברו בה במשך השנים. זוהי העיר החשובה האחרונה בחבל ליאון על דרך הקמינו (בתקופה מסויימת היו בה 8 מנזרים ו-6 אכסניות צליינים!!!)
*בכניסה/יציאה לעיירה ממוקמת כנסייה רומנסקית מהמאה ה-12 inglesia de Santiago – בה קיבלו החולים שלא יכלו להמשיך את דרכם לקומפוסטלה את המחילה המליאה על מדרגות שער המחילה- Puerto del perdon.
מומלץ גם לבקר בסנטה מריה הגותית מהמאה ה-16,עם המבנה הא- פרופורציונלי, שנבנתה ע"י gil de hantanon.
כנסייה נוספת- san Francisco- מהמאה ה-13, עם תקרות יפות בסגנון madejar, הבנויה על שרידי מנזר פרנצ'יסקני.
מנזר נוסף מהמאה ה-17- בסגנון בארוקי- covento de la anuciada ביתו של מסדר clarissa.
לינה: Alb. Ave fenix jesus jato- calle Santiago 10- 987540229
זוהי אלברגה משפחתית מוכרת ואהובה בקמינו,ידועה בארוחות הערב הטובות שלה. נבנתה מחדש לאחר שנשרפה, קמה מן האפר.
בערב חסוס מקיים מסורת של טקס הקמדה שכולל הכנת שיקוי מיסטי מאורוחו (קליפות לימון ותפוז עם פולי קפה ,סוכר, אלכוהול והרבה קסם..) הערב חסוס קצת קיצר תהליכים והטקס כלל רק החזקת ידיים עם קריאות בלטינית. אין לי שמץ של מושג מה אמרנו.. אבל האוירה הייתה נהדרת, כולם הכירו את כולם ונהיו חברים והארוחה עברה בנעימים.התקבצנו שם מכל רחבי אירופה- בולגריה, הולנד, גרמניה, ספרד פרח כמורה בן 19 מאנגליה, - וישראל.. גם הצוות במקום כולל מתנדבים צעירים שקוראים לחסוס "הבוס שלי" ביראת כבוד. חסוס,אגב- ישו.
זוהי דוגמא קלאסית למקום שזקוק נואשות לשיפוץ, התנאים הפיזיים והסניטריים בו על הגבול , (מישהו בטח כבר נפל על המדרגה השבורה בלילה בדרך לשירותי הבול פגיעה...) אבל המטען והאווירה נהדרים, ואתה מוכן להתפשר בשביל זה. לידי ישן ספרדי שצעק מדי פעם מתוך שינה "מאמה מיה!!!" והקפיץ אותי בבהלה, אבל זו באמת לא אשמתו של חסוס והאלברגה שלו..
יום הליכה 4: מ -VILLAFRANCA DEL BIERZO אל - O CEBREIRO - ק"מ:27
יציאה מווילהפרנקה בהליכה שלווה לאורך הרחובות היפים. לשים לב להתפצלות:
בסוף calle del aqua שבעיר העתיקה, פונים שמאלה בסמוך לפסל הצליין, וחוצים את הגשר שעל rio buriba. מס' מטרים לאחר calle pradela הדרך מתפצלת לשני נתיבים. אפשרות קלה יותר ומומלצת פחות היא להמשיך לאורך הכביש הראשי N-VI עד שמגיעים אל גשר העובר מעל נהר burbia ,לכיוון הכפר pereje עד לטרבדלו, שם מצטלבות שוב הדרכים.דרך זו דווקא מסומנת עם חיצים צהובים!.
***האופציה המומלצת שמאריכה מעט את הדרך היא לפנות ימינה ברח' pradela במעלה הגבעה התלולה, על נתיב העובר בין כרמים. בסוף העלייה נוף נהדר של הכפרים שסביב וילפרנקה. השביל מטפס בין יערת עצי ערמונים ענקיים עד לנקודה הגבוהה ביותר של הגבעה- בגובה 605 מ'. מכאן ממשיכים ישר עד שמגיעים אל pradela. יש כאן גם יש קפה לעצירת מנוחה, כשבעל הבית לא עסוק בשדות.
עוברים את פרדלה ויערות הערמונים, על מסלול המתפתל במורד בתלילות אל הכפר TRABADELO (605 מ'). השביל ממשיך לאורך הדרך הראשית, עובר את hostal valcarce ואת portelade valcarce , ואז פונה שמאלה לכיוון ambasmestas.
ממשיכים מתחת לגשר עליו עובר כביש מוגבה (כאלה יש המון בנתיב זה)- והלאה ל-Vega de valcarce.בכפר יש כנסיה santa maria Magdalena, ומאפייה קטנה וטובה מייד בכניסה לכפר משמאל.
בפאתי הכפר על גבעה,ניתן לראות מה שנותר מטירה מהמאה ה-14- castilo de sarracin. מול הטירה יש שרידים של Castillo autares המיוחסים לקלטים, לרומאים ולמוסלמים שבאו אחריהם.
חולפים על פני כנסיית san juan baustista לפני שנכנסים ל- RUITELAN -525 מ'- (יש חנות וקפה).
חוצים את הגשר הרומנסקי מהמאה ה-15 מעל rio valcarce הציורי אל הישוב Las Herrerias הנקרא ע"ש נפחי הברזל שחיו בו בעבר. היום ליישוב הקטן שלאורך rio pereje. יש מס' חנויות, בתי קפה ובארים שאחד מהם ממוקם בנפחייה משוחזרת ומשופצת.
ממשיכים לאורך הדרך במשך מס' ק"מ ואז פונים שמאלה לדרך שתחילה יורדת מעט לפני שמתחילה לטפס בתלילות אל תוך יער צפוף של עצי ערמונים. 2 ק"מ לאחר מכן מגיעים אל la faba.(910 מ')- כפר חקלאי קטן ויפהפה, בתוך היער, עם כנסייה מהמאה ה-18 (san Andres), חנויות ובאר צמחוני שאפשר לישון בו. ליד שוקת השתייה המרכזית בכפר ישבתי וציירתי, כשאני טובלת את המכחול במיים הזורמים. הייתה לי שיחה "מרתקת" עם חקלאי שירד במיוחד מהטרקטור שלו לחוות דעה על הציור ("ארטיסטו!")
היציאה מהכפר –במעלה ההר, דרך יער עצים סמיך, אל הכפר החקלאי הבא- Laguna de castilla. בלגונה יש אלברגה של הגרמניה alemagneבה עצרתי לקפה ועוגת שוקולד ומפלט מהקור שעטף את ההר.
הבן הקטן(או הנכד?) של הגרמנייה לא הפסיק למשוך לאמו בחצאית,להתחבא במקררים, ולנסות לשעשע את עצמו בכל מחיר.
למי שאין כח להמשיך ולטפס עד או סבריירו, זו אפשרות טובה ללינה.
הדרך ממשיכה לטפס , הנוף נפתח, יותר ויותר מרגישים שזהו המקום הגבוה ביותר באיזור. הירוק שמסביב מטריף, וככל שיוצאים מיערות הערמונים עם עלי השלכת הפסטלים,
מתגנבת ההרגשה שאכן הגענו אל הפלך.. של ההוביטים ,כמובן.
קצת יותר מק"מ אחרי לגונה, מגיעים אל אבן דרך גדולה ויפה ,צבעונית וחגיגית (1,200 מ') המכריזה על הכניסה לגבול גליציה, הפרובינציה של לוגו !!! זהו מעבר למחוז אחר אך גם מעבר לתרבות אחרת, שפה אחרת.
GALICIA- PROVINCE OF LUGO"".
(לשים לב, היו שהתבלבלו והמשיכו למעלה על הדרך של הרכב. לא נורא, תגיעו לכפר ההוביטים גם כך. אבל תפספסו את האבן..)
ק"מ נוסף מביא בסיום הטיפוס אל הכניסה ל-o cebreiro.
( O CEBREIRO(1,290מ'- כפר" הוביטים"- ממלכתם עוטת הערפל של בילבו וגנדלף...
כפר קלטי עתיק ממוקם גבוה , בנוי מבתי פלוזס PALLOZAS - בתי אבן עגולים מסורתיים ייחודיים עם גגות סכך חרוטיים-, שהיו מאוכלסים עד לאחרונה. אחד מהם היה אף חלק ממתקן נופש. השני- עתיק יותר והוסב למוזיאון אתנוגרפי. (בדר"כ פתוח חינם בשעות הבוקר ואחה"צ), הבתים היו למגורי אדם ובעלי חיים. ללא ארובות, עם עשן העולה מגגות הקש. אפשר לשמוע נגינת חמת חלילים..
יש במקום מס' חנויות, בארים ומסעדות. המקום דיי תיירותי ומגיעים מבקרים עם רכבים פרטיים ללינה או ביקור.
השקיעה בתצפית שמעל האלברגה יפהפיה! תצפית פנורמית 360 מעלות על כל האיזור, אם אין ערפל כמובן...
הכנסיה הפרה-רומנסקית מהמאה ה-9, היא העתיקה ביותר שנותרה בשלימותה על הקמינו פרנסס! (santa maria כמובן...)
אגדות מספרות כי הגביע הקדוש היה מוסתר כאן בימי הביניים. פעמוני הכנסייה היו מצלצלים בחורף כדי להנחות את עולי הרגל הבאים מרחוק מבעד לערפל השכיח כל-כך באיזור.. פעמוני הכנסייה מצלצלים עדיין בימי ערפל קשים..
אגדת נוספת מספרת על איכר מקומי שנקרא לעשות את דרכו בסופת שלג כדי להתפלל בכנסייה. הכומר שקיבל את פניו, נדהם כששמע איזו דרך חתחתים עבר האיכר רק כדי להגיע למיסה ולטעום מהיין והלחם בטקס. באותו רגע הפכו היין והלחם לדמו ובשרו של ישו. הם מוצגים היום בקפלת santo milagro בצלוחית כסף שנתרמה ע"י המלכה איזבלה ב-1486 במסע עלייתה לרגל לסנטיאגו.
מחוץ לכנסייה עומד פסלו של don elias valina sampedro, כומר הקהילה, שפעל רבות בשנות ה-60 וה-70 כדי להחיות את תהילת העבר של הקמינו. הוא נסע ברחבי אירופה כדי להרצות על דרכו של סנט ג'יימס וב-1984 סימן לראשונה את הקמינו פרנסס בחיצים הצהובים המפורסמים.. הוא היה גם אחראי לשיקום ושיפוץ hostal san Giraldo de Aurillac שהינו ללא ספק המקום הנפקד ביותר על הקמינו, אחרי Roncesvalles.
לינה:
האלברגה העירוני- 6 יורו- חדש עם מקלחות ,מטבח ותשתית לקליטת 80 מטיילים בשני אולמות דורמיטורי. הוא ממוקם בקצה הכפר. נכנסנו לגליסיה אז הוא שייך ל-XUNTA, וכמו שהזהרתי בהקדמה- אין שמיכות !. אנחנו נרשמנו, שילמנו, התקלחנו ורעדנו מקור..את ההסקה הדליקו בערב, ומי שנשאר לישון סיפר שהיה בליילה כל-כך חם עד שפתחו חלונות.(בקור הזה זה לא ברור)
אנחנו לא חיכינו לצפות בזה, ועברנו לחדר זוגי קצת יותר יקר במלון קטן ומסורתי בכפר,עם סדינים צחים...(MESON ANTON)
יום הליכה 5: מ -) O CEBREIRO- 1,290מ') אל TRIACASTELA (670 מ') -21.5 ק"מ
האיזור כולו ערפילי , גם בעונה מתקדמת, האוירה קצת מיסטית ומדי פעם יורד גשם..יצאנו בבוקר מוקדם בגשם די חזק.
היום מתחיל עם עלייה של כ-100 מ'. ערב קודם קיבלנו טיפ מבחור הולנדי שבמקרה של גשם כדאי ללכת לאורך הכביש את 3 הק"מ הראשונים עד שמגיעים אל הכפרLinares.
בכפר יש כנסייה קטנה מהמאה ה-12 san Estebal. היא הייתה סגורה. וכך גם בית הקפה שבנינו עליו...
בהמשך עולה השביל אל גבעה- Alto de san Roque , שם מוצב פסל ברונזה גדול ומפורסם עם דמותו של עולה רגל צועד כנגד הרוח כשפניו אל סנטיאגו דה קומפוסטלה. נקודת נוף יפה לעצירה במזג אויר טוב אולי, לנו ירד גשם דיי חזק...
הדרך ממשיכה במקביל לכביש אל הישוב Hospital de la Condesa, כשמו של בית חולים מהמאה ה-12 שפעל במקום ושופץ בחלקו בשנות ה-60. (inglesia dehospital ). פה כבר היה קפה מאיר פנים, פתוח ומלא בכל הצועדים שמצאו כאן מפלט. במקומות הקטנים והאותנטים האלה יש עירוב של מטיילים מכל העולם שמגיעים, מניחים את התרמיל ומתחברים מייד ל-WI FI, ותמיד 2-3 מקומיים שבאים להעביר את הזמן בנעימים- קפה או יין, טלביזיה-חדשות או כדורגל, שיחה עם בעל הבית העסוק..
המשך הדרך במקביל לכביש, עד לשלט המפנה ימינה לכיוון Padomelo. מכאן מתחילה עלייה תלולה עד ALTO du POIO (1,335 מ'),
נקודת תצפית ממנה והלאה נפתח נוף רחב.
מי שפספס את בית הקפה בהוספיטל יכול לעצור למנוחה ולארוחת בוקר בבית קפה/פאב כאן. בהמשך לבית הקפה ממשיכים בנתיב המקביל לדרך אל -FONFRIA(1,290מ'),ובהמשך – בירידה כל הזמן על דרך המקבילה כל הזמן לכביש, עד שפונה ימינה אל BIDUEDO.(1,190 מ'). מכאן יורד ירידה מתונה של כ-600 מ' , דרך FILLOBAL, PASANTES , עד שנכנס אל טריקסטלה–
אבל ממש מעט לפני טריקסטלה, יש כפרון קטן ונטוש בשם RAMILשעובר תהליך שיפוץ אינטנסיבי, אחד המקומות היפים ביותר שראיתי על הדרך. זה אולי הזמן להגיד משהו על העזובה ותחושת הנטישה שיש בכל-כך הרבה מקומות על הדרך. חלק מזה מסיף לאווירת המסתורין והקסם של הכפרים, אבל יש גם עצב גדול לראות מקומות כאלה, שהיו ודאי מפוארים וחשובים,ננטשו ומעט מאוד חזרו למשהו מימי תהילתם. בגליסיה, כמו במקומות רבים בעולם, שיעור התמותה עולה על הילודה. כמעט ולא רואים ילדים בכפרים, וגם לא אנשים צעירים. דור שלם שעובד בחקלאות לרוב, מתחזק את השדות, הכרמים והיערות, והולך ונעלם.
לכן משמח מאוד לראות תהליך שיקומי כזה בכפר יפהפה עתיר מבנים הסטוריים לאו דווקא דתיים, עם תקוה לתושבים חדשים. אין ספק שהקמינו הוא אספקת דם הכרחית לתושבים באיזור, ובדר"כ אתה כהולך מרגיש את הכרת התודה שלהם ביחס חם ולבבי. בכפר יש כמה עצי ערמונים ואלונים עתיקים מדהימים.
TRICASTELO - "שלוש טירות"
בעבר היו בישוב שלוש טירות שלא שרדו עד היום. בכנסיית סנטיגו יש תגליף במגדל מהמאה ה-18 שלה המתאר את שלוש הטירות. יש תפילה אינטימית בערב עם כומר מקומי . רק עולי רגל מודרנים.. אין קהילה במקום שבאה לתפילה.
אבני בנייה לקתדרלה בסנטיאגו דה קומפוסט לה נלקחו ממחצבה מקומית במהלך בנייתה. עולי הרגל בימי הביניים היו נושאים איתם אבנים ככל שיכלו לשאת, מרחק של למעלה מ-100 ק"מ! בעיר ישנו מונומנט המוקדש לכל מי שנשא עימו אבנים במסירות לבניית הקתדרלה. בטריקסטלה יש הרבה פאבים ומסעדות. יש סופרמרקט ממש כיפי מותאם למטיילים
לינה: מכל המבחר בעיר דווקא נפלנו..לא משהו.
בכמה הספרים הומלץ על alberge berce de camino, אלברגה פרטית. אז היינו בחדר כמעט שלנו עם בחורה קנדית חמודה שהכרנו
יומיים קודם, מקלחות טובות, כביסה, אבל בעל הבית היה קצת שיכור , המשפחה אכלה במטבח של כולם. אז היה ריח בישולים בכל
הקומה..בקיצור. סביר. אבל חפשו משהו יותר טוב. יש בנוסף לעירונית לפחות עוד 3-4 פרטיות.
יום הליכה 6: מ -) TRIACASTELA (670 מ') אל SARRIA (435 מ') -18.5 / 24 ק"מ דרךsamos
יוצאים בבוקר מוקדם. ממש ביציאה מטריקסלה יש אבן דרך בה צריך לקבל החלטה:
הדרך לסריה מתפצלת לשתי דרכם שונות שנפגשות שוב רק לפני סריה-
מסלול אחד- קצר יותר, נצמד לכביש כ-2 ק"מ ואז פונה שמאלה ל-balsa ונכנס למעלה מיוער עד riocabo לנוף הנהדר של גבעות גליציה.
כולם מעידים על הדרך הזו שהיא יפהפיה. רוב המטיילים הולכים בה.
המסלול שבחרנו הוא דווקא השני,השמאלי, זה העובר דרך מנזר סמוס. – גם זו דרך יפהפיה, העוקבת במקביל לכביש במורד נהר rio oribio השוטף, ואז פונה ימינה לכפר san cristovo do real.
בסן קריסטובו יש שרידי מחצבות אבן גיר מהן הובאו אבני הבנייה לקתדרלה של סנטיאגו !!! עולי רגל רבים סחבו אותן מכאן אל העיר..
בסן כריסטובו יש עמדת התרעננות מלאה כוונות טובות- וריקה. מיותר לציין שאין קפה/ באר פתוח וההרגשה היא שהמקום הקסום ננטש.
הדרך ממשיכה ביערות עתיקים מדהימים, השמש והגשם מתעתעים בנו, עוברים כפר קטן ומאוד לא ידידותי- lastres. לפי השלטים נראה כי יש לו את סיבותיו שלו לכעוס על המטיילים.
הגרפיקאי שקיבל את העבודה לא יכול היה להיות יותר ברור מזה.
לסיום, בפתאתי הכפר- מתנפלת עלי חבורת כלבים קטנטנים ונושכנים. זה היה אירוע נדיר ולא נעים בקמינו. בדר"כ הכלבים הגדולים שפוגשים בכפרים שקטים ומנומנמים. יש כלבים שאתה ממש מפריע להם בסייסטה האינסופית שלהם. זה גם אומר משהו על תדירות הגניבות באיזור.
חוצים את הנהר וממשיכים לאורך אלונים וערמונים עד renche , שם יש מקום מנוחה בבאר מקומי.(היה סגור)
הגשם התגבר והכריח אותנו לתפוס מחסה באסם גדול עם שתי מכוניות שמחכות לשיפוץ. בהמשך נכנסת הדרך למנהרה לפני שנכנסים שוב ליער טחוב ופתאום, בעמק רואים מלמעלה את הגגות של מתחם מנזר סמוס היפה. יכולתי ממש לדמיין את ההתרגשות של עולי הרגל לפני 1000 שנה כשעמדו כאן בדיוק. מבחינתי זה היה יותר מרגש מלהכנס לסנטיאגו..
SAMOS (560 מ')
ההיסטוריה של סמוס קשורה באופן הדוק למנזר ולקהילת הנזירים הגדולה- 500 נזירים שהקימו אותו בבדרגה במאות ה-5 וה-6.!
המנזר הבנדיקטי (כבר מהמאה ה-10) הוא שילוב סגנונות (דלתות רומנסקיות מהמאה ה-12, קלוייסטר גוטי מהמאה ה-16 ומזבח ומזרקה מתקופת הבארוק.)
בתקופת המלחמה עם נפוליאון שימש המנזר כבית חולים צבאי. בראשית המאה ה-20 נשרף כמעט עד היסוד אך שוקם ושוחזר בחלקו.
לאורך ההיסטוריה נשדד המנזר פעמים רבות כיום משמש מרכז רוחני. (ניתן גם ללון במקום, ביקור עולה 3 יורו. אל תחמיצו)
7 בישופים יצאו ממנזר זה, אולי הבולט ביותר הוא האב Benito Feijoo שמת במאה ה-18 וששמו נקשר בהיסטוריה של גליציה- שחי ולימד במנזר בסמוס. הכתובת על דלת הספרייה: "מנזר ללא ספרייה הוא כמו מבצר ללא צבא"
הגשם לא הפסיק, ואנחנו עוד לא שתינו קפה מהבוקר.. אז נכנסנו לקפה של לולה (ע"ש החתולה של שתי בעלות המקום המקסימות), אכלנו ארוחת בוקר מול המנזר, ציירתי קצת, ורק אז נכנסנו פנימה.
המנזר מרתק, עם כנסייה עשירה וספרים רבים (העתקים של הקודקס הידוע),שתי חצרות פנימיות, מסמאות בירוק ובפריחות שלהן, איזורי מגורים שלא ניתן להכנס אליהם,ציורי קיר (חלקם מודרנים ומוצלחים פחות) ובעיקר המון אוירה ומסתורין. יש רושם שהנזירים לא ממש מעוניינים במבקרים.הייתי שמחה להשאר שם עוד אבל הם מיהרו לסגור כדי וללכת לאכול..(שעות הפתיחה לקישוט בלבד)
**בסמוס יש סופרמרקט. אפשר להצטייד באוכל להמשך הדרך .
השביל ממשיך ומשאיר את סמוס מאחור, חולף על פני קפלה קטנה ב-teixos ואחר כך ב-foxos וב-teiguin. אפשר להמשיך לאורך הכביש ל-sarria בשביל יפה ומבודד אך ניתן לפנות ימינה מס' ק"מ לאחר סמוס – ללכת לאורך עמק הנהר העובר דרך כפרים קטנים וחוות חקלאיות, לפני חציית נחל קטן –עד שחוברים לנתיב הקמינו המקביל- בAGUIDA.
הכניסה לסרייה רצופה בפרברים מודרנים יחסית, כיאה לעיר כמוה. אלה החלקים הפחות חביבים בדרך.
אתה הולך דרך איזורים חדשים ומחפש את החץ הצהוב, שמוחלף בלוגו צדפה המוטבע במדרכות. כך עד שחוצים את הנהר sarria
ופונים ימינה ואז שמאלה במעלה מדרגות הגרניט escalita maior , מטפסים ועוברים את הכנסייה הגותית עד calle maior 10-
מקום הלינה האלברגה הפרטית הנפלאה והמומלצת בחום don alvaro מיטות:30. לינה בבית עתיק עם חצר פנימית, מזרקה ורצפות מצויירות. עם ספרייה וחדר התכנסות שבערב מדליקים בו אש, ושותים חופשי מכל הליקרים והיינות של האיזור בעידודו של בעל האלברגה.
*ביציאה מהעיר (על הקמינו) עומד מנזר מהמאה ה-13- convent de la Magdalena- שנוסד כאכסניית צליינים ע"י שני עולי רגל איטלקיים .
כיום הוא משכנו של מסדר Mercedarians. זהו גם מקום מעניין לישון בו.
SARRIA (435 מ')
סרייה נוסדה במאה ה-13 ע"י אלפונסו ה-9 המלך האחרון של ליאון .(מת בדרכו לסנטיאגו ב-1230).
העיר השוקקת ממשיכה להיות אחת הנקודות החשובות של הקמינו- עם מספר רב של כנסיות, מנזרים וקפלות, כמו גם 7 אכסניות עולי-רגל.
הכנסייה הגותית מהמאה ה-13 san Salvador עם הדלתות המעוטרות, ניצבת בסמוך לבית המשפט המחוזי שעד אמצע המאה ה-19 עוד היה בית חולים לצליינים. Rua Maior- העובר במרכז העיר העתיקה, עמוס בבתי מידות גדולים ומפוארים מהמאה ה-18, ומוביל אל אתר הטירה ההרוסה-FORTALEZA DE SARRIA. המופיעה בציורים ובסמלים רבים של העיר.
יש מבחר בתי קפה ומסעדות, סופרמרקט ואף חנות של סינים ,היחידה שעובדת בשעות הסייסטה.
שוק אוכל ושוק בקר פועל כאן ב-, 20,6 ו-27 בכל חודש.
כשהגענו לעיר הבנו שהשארנו את מקלות ההליכה בבית הקפה הנחמד של לולה... בעל האלברגה מייד התקשר אליהן ונסע להביא לנו את המקלות. כמובן שלא הסכים לקבל כסף ואמר שממילא הוא נוסע לטריקסטלה!
היינו רק 4 הולכים באותו ליילה במקום, גם בגלל העונה וגם כי כולם התפזרו בין מקומות הלינה הרבים בעיר.
הוא כאמור חיכה לכולנו שנחזור מארוחות הערב שלנו בעיר, ונשתה יחד כוסיות ליקר ויין.
יום הליכה 7: מ -) SARRIA (435 מ') אל- PORTMARIN (340 מ') -22 ק"מ
בבוקר אני נפרדת מחברתי שחוזרת לארץ וממשיכה במעלה הרחוב להמשך הקמינו לכיוון פורטמרין.
טוענים כי מסרייה משתנה חוויית ההליכה- כמספר כפול של אנשים, ממהרים לתפוס מקום באכסנייה הבאה... יכול להיות שכך המצב ביולי-אוגוסט אני לא הרגשתי בזה מאוד כי באפריל ההולכים לא רבים על הקמינו. בכל זאת אפשר היה פתאום לפגוש קבוצות גדולות יותר עם תרמילי יום קטנים, שניכר כי הצטרפו זה עתה אל הדרך.
יציאה מסריה מספקת תצפית גבוהה על העיר,בהמשך פנייה שמאלה במנזר מגדלנה. חולפים על פני עתיקות קפלת san Lazaru ואז חוצים את הכביש ואת נהר celeiro על גשר Aspera. עוקבים אחר המסלול בסמוך לפסי הרכבת ולאחר שעוברים פלג מיים מתחילים את הטיפוס דרך היער היפה. עד לאחו פתוח דרך vilei היישר ל- Barbadello . שם יש אלברגה חדשה ושווה- עם בית קפה נפלא, מוסיקה מערבית וחותמת. כמובן שכולם עוצרים שם.
משם דרך יער ל-Rente, ו-Peruscallo. פחות מקילומטר אחד אחרי- יש גם באר ומסעדה.(היה סגור, אנחנו לא ממש בעונה).
הקמינו ממשיך דרך הכפרים הקטנטנים Cortinas ו-Brea, וחולף על פני אבן הקילומטר ה-100 המפורסמת המורה על המרחק לסנטיאגו.
אגב, אבן הקילומטר ה-100 סובלת מפיצול אישיות, כי קצת אחריה יש עוד אחת זהה לה,כזו בדיוק, צבעונית ושמחה יותר!
ב- Morgade עוברים קפלת אבן קטנה- כדאי לסטות קצת ולהציץ (חותמת..) ואחרי עלייה מתונה דרך שדות חקלאיים ונוף מדהים, מגיעים אל Ferreiros , שם יש באר ומסעדה עם חצר פנימית בניהול צעיר ועכשווי, מול כנסיית..סנטה מריה,כמובן!. תחנת עצירה למנוחה יפה ושווה, ליד שיח הקמליות הכי יפה שראיתי בקמינו ולכן ציירתי אותו..עושה חשק להישאר ללון במקום.
במקום זה המשכתי לצעוד עם חברה מהולנד דרך הכפרים הקטנים pana , couto ,rozas ו- Mercadoiro.
מה עושים כשבאה מולך שיירה של פרות היוצאת לאחו? מי מפנה את השביל הצר?..
הגשם מפסיק ומישורי האחו עם עדרי הפרות נפתחים בהפוגות שבין היערות. הדרך מתחילה לרדת , לעיתים בתלילות, מעט אחרי rozas ,
מגובה של 660 לגובה 320מ'. אפשהו בקטע הזה נתפס לי שריר פנימי בירך, מהשרירים האלה שאתה לא יודע שקיימים בכלל, והדרך הפכה להיות סיוט. את כל הירידות עשיתי עם הפנים לאחור, לא ממש קצב התקדמות נעים..לשיפור המצב השמש נעלמה והתחיל שוב לרדם גשם..
בדרך פגשתי את הבלגי בלי השיניים- שכולם העידו עליו בהמשך שלא היה בשיא שפיותו- שסיים את הקמינו והתחיל לצעוד אותו הפוך.. הוא ראה את המאבק שלי ועודד אותי בקריאות בצרפתית: "courage! courage ! " (אומץ).
מי קבע שסינדרום ירושלים מוגבל לעליית רגל אחת?...
הקמינו ממשיך דרך הכפרים - parrocha, vilacha. אחרי ירידה ארוכה ותלולה במיוחד (לפחות כך הרגשתי!)
חוצים את הכביש אל הגשר המפורסם שמעל Rio MINO . מעבר לגשר מטפסים במדרגות עתיקות שנשארו שריד מהגשר המקורי המדיאבלי שהיה במקום. עוברים דרך פתח מקושת ונכנסים לעיר המיוחדת עם הסיפור המעניין-
PORTMARIN (340 מ')
ב-1960 נסכר הנהר RIO MINO כדי לעצור את מימיו ע"י סכר BELESAR שיזם פרנקו.
הכפר העתיק של העיירה הוצף כולו ונותר כולו מתחת למיים! (שם רובו אגב עד היום..) שנים אח"כ יובשו חלקים מהנהר והמונומנטים החשובים של העיר- הועברו לבנה אחר לבנה- למיקומם החדש והגבוה יותר אל הגבעה. לעיתים ניתן לראות את האבנים הממוספרות על חזיתות הכנסייה הרומנסקית היפה מהמאה ה-12 - SAN NICOLAS, שהועתקה אל הכיכר המרכזית (נראית כמו מבצר יותר מאשר כמו כנסייה- כיאה לרומנסק, תקופת הכנסייה הלוחמת!) הכנסייה תוכננה ע"י תלמידו של MATEO שתכנן את אכסדרת LA GLORIA שבקתדרלה בסנטיאגו-בה נעשה שיפוץ מקיף בזמן האחרון. לכנסייה קשרים הדוקים עם מסדר האבירים של סנט-ג'ון- נקראת לעיתים גם san juan / xoan. אומרים שיש גם יריד הסוסים.לי היה בעיקר גשם. בלי סוסים.
לינה: alberge ferramenteiro
נמצאת שמאלה מהכניסה, בצמוד לalb. Mirador שאף היא מומלצת להוציא את בעלת המקום המטורפת, כך אומרים.
שתיהן מחוץ לעי מעט (5 דק' הליכה מהמרכז). לפרמנטיירו יש 108 מיטות באולם אחד מחולק עם וילונות. למרות זאת הייתה שקטה מאוד, נקייה ומתוקתקת ונהנתי בה מאוד. יש מטבח נקי גדול ונוח ואפשר לקנות הכל בסופר במרכז. כמובן שיש גם בתי קפה ומסעדות במרכז.
מי שמחפש מקום יותר אינטימי שימשיך עוד קצת לתוך העיר המועתקת- שם יש ,בנוסף לאלברגה העירונית, גם כמה אלברגות ופנסיונים קטנים.
אחרי מקלחת חמה ומנוחה, עליתי (אפשר לומר- צלעתי..)למרכז העיר, שם פגשתי את חברתי ההולנדית והתמקמנו במסעדה חמודה, לארוחת ערב כיפית ונעימה מול הכנסייה הרטובה של פורטמרין.
החלטתי לקום בבוקר ולהחליט לפי המצב איך להמשיך.
יום הליכה 8: מ- PORTMARIN אל- PALAS DE REI - ק"מ: 24
(9 ק"מ נוספים עד coto)
**(אתן כאן את תיאור הדרך לטובת ההולכים -למרות שאני דילגתי על קטע זה, לצערי.
ולמעשה הלכתי ביום ה-8 רק כ-9 ק"מ מהיום ה-9, מפלה דה ריי לקוטו. זה היה יום המנוחה המאולץ שלי.)
יוצאים מפורטמרין במורד הרחוב הראשי, עוברים על פני מדרגות גבירתינו של השלג (escalinasta de nuestra senora de las nieves)
פונים ימינה וחוצים את rio torres על גשר מתכת להולכי רגל. בעבר השני של הגשר פונים ימינה ועולים במעלה הגבעה דרך יער אלונים.
חוצים את הכביש ליד מפעל קרמיקה וממשיכים בדרך אלTOXIBO. חולפים על פני GONZAR..ואחרי קילומטר מגיעים אל CASTROMAIOR- עם הכנסייה שלו (סנטה מריה) ובית קפה קטן. הרבה הליכה לצד כביש, שקט למדי.
הדרך ממשיכה אל HOSPITAL DE LA CRUZ (680 מ') ואל VENTAS DE NARON הסמוך. זהו האיזור בו היו הקרבות של המאה ה-9 בין הממלכה הנוצרית הצפונית לבין המוסלמים. יש כנסיה (סנטה מריה מגדלנה) וכמה בתי קפה. מטפסים אל מחוץ לכפר אל רכס SIERRA LIGONDE- הנקודה הגבוהה ביותר היום- 725 מ'.
יורדים במורד אל PREVISA ואל LAMEIROS-בה אפשר לראות צלב אבן יפה מהמאה ה-17- משמאל לדרך, לפני הכניסה אל LIGONDE, שהייתה הייתה פעם נקודת מנוחה פופולארית על הקמינו ויש לה אכסניית צליינים.
1 ק"מ נוסף – ומגיעים אל EIREXEואח"כ אל-A CALZADA.
*** כאן אפשר לסטות כ-2 ק"מ מהמסלול ולבקר באתר לאומי , מקום קבורתם של האבירים של סנטיאגו. MONASTERIO DE SAN SALVADOR AT VILAR DO DONAS
המשך הקמינו לעבר הכפרים LESTEDO, VALOS ,MAMURRIA ו- BREA. באחרון לשמור על המסלול העובר קרוב לאיזור המנוחה- ואז מתחיל לטפס אל ALTO ROSARIO. ביום יפה עם ראות טובה- אפשר לראות מכאן את MONTE PICO SACRO הנמצא ממש מעל סנטיאגו דה קומפוסטלה. הקמינו עובר את מלון la cabana ואת איצטדיון הספורט ואז נכנס אל-
PALAS DE REI (560 מ')
בעבר היה המקום ארמון המלך, כיום נותר מעט מאוד מהעבר המפואר של המקום. לכנסיית SAN TIRSO יש פתח רומנסקי יפה עם מוטיבים של צדפים. PLAZA CONCELLO היא הנקודה הגבוהה של העיר. בניין העירייה- ayuntamiento, בנוי בסגנון גליציאני מובהק- עם תערובת של אבני גרניט בפינות הבניין וסביב הפתחים וקירות טיח בהירים.סגנון טיפוסי למבנים אזרחיים באיזור.
בעיירה יש בתי קפה ,בארים ומס' חנויות.יש גם סופרמרקט צמוד לאלברגה העירוני.
כשהגעתי בבוקר לכיכר המרכזית, הכל היה שומם וסגור.
המשכתי עם הסימון הצהוב לכיוון היציאה ל- CARBALLAT.
אחרי שחוצים את הכביש פעמיים נכנסים לדרך העוברת בתוך יער עבות. הכל היה רטוב, הדרך מבוצבצת ומלאה שלוליות . כך הולכים עד הכפר החמוד SAN XULIAN והכנסייה הטחובה שלו ,בשם זהה לשם הכפר. (יש אלברגה חמודה עם ארוחות בוקר alb. O abrigdoiro)
הקמינו ממשיך אל PONTECAMPANA. מכאן מתחיל לטפס בנתיב סלעי יותר דרך יער אלונים ואקליפטוסים בהירים(!), עד שמגיע לדרך- שם פונה שמאלה ל-CASANOVA. בקזנובה יש קפה חמוד, אלברגה עירונית נחמדה (שהייתה עדיין סגורה בבוקר), ואלברגה מומלצת יפהפיה- santo domungo על גדת הנחל, שם תכננתי לעצור ולבלות את הליילה באוירת כפר. המקום היה נטוש- או שלא פתוח עדיין בעונה הזו, או שבעלי המקום יצאו. בצער רב נפרדתי מהמקום והמשכתי ללכת, לא ידעתי עוד כמה ולאן. הרגל הציקה לי בכל פעם שהייתה ירידה עם שיפוע של יותר מ-5%... הקמינו ממשיך בתוך יערות דרך הכפרCAMPANILLA -ואחרי כ-2 ק"מ מגיעים אל צומת דרכים, יישוב זעיר בשם coto שהוא למעשה הגבול בין פרובינציית LUGO ופרובינציית CORUNA-
ממש ליד אבן הדרך של חציית הגבול, עומד מבנה עתיק casa rural ששופץ והוסב לפנסיון. ידעתי שלא משנה מה, אני עוצרת כאן ללילה.
קיבלתי חדר נפלא, שלי לגמרי, בעליית הגג עם מקלחת משותפת לחדר נוסף ב-20 יורו. החלון הקטן שלי צפה על הדרך, בדיוק היכן שהקמינו מגיח אל הכביש. הייתי מאושרת. בשעות הבאות הצטרפו אלי צרפתי מאביניון שכאבה לו הרגל, קנדי שחי באירלנד ולא יכול ללכת יותר היום בגלל הרגליים, וקנדית מבוגרת חמודה שרצתה לנוח. בקיצור, חבורת ה"נכים" הזו נשארה ללון במקום היפה הזה, אכלנו יחד עם הזוג שמנהל את המקום ארוחת ערב, שתינו יותר יין משהתכוונו והזמן עבר בנעימים.
יום הליכה 9: PALAS DE REI מ') אל RIBADIS DE BAIX - ק"מ : 27- כך בתכנון המקורי
בפועל קצת לפני -MELIDE אל ARZUA- - ק"מ:15
(בארוחת הבוקר מציעה לנו בעלת המקום המקסימה "הקפצה" של 6 ק"מ לפרבר לפני העיר מלידה. כולנו "קופצים" על הרעיון..)
הקמינו ממשיך מקוטו ישר לתוך הכפר CORNIXA, ואל הכפר –LEBOREIRO.
לכנסייה של ליבוריירו מהמאה ה-13 (סנטה מריה- איך לא?) יש טימפנון מרשים עשוי אבן עם תבליט המוקדש לבתולה והילד. מול הכנסייה עומדת אכסניית צליינים עתיקה-CASA DE LA ENFERMERIA –שנתרמה ע"י משפחת ULLA. יש חותמת בכנסיה ! חוצים את הגשר המדיאבלי שמוקדש למריה מגדלנה, מעל RIO SECO ונכנסים אל הכפר DISECABO. עוברים גשר הולכי רגל בפאתי איזור תעשייה. עוברים מזרקה ואיזור מנוחה עם מונומנט של אבירים וגברות בקמינו. ק"מ נוסף ומגיעים לגשר VELHA עליו חוצים את נהר FURELOS אל הכפר בעל אותו השם. בכפר נמצאת כנסיית SAN JUAN. לאחר הליכה קצרה בכפר-פונים ימינה בכיכר אל הדרך המובילה אל- MELIDE.
MELIDE
העיר נוסדה ע"י אלפונסו ה-9 במאה ה-13. ב-1320 ניתנה למלידה ע"י הארכיבישוף של סנטיאגו,הזכות לבנות מבצר במקום. מבצר זה נהרס בעימותים ובהתפרעויות שפרצו כתוצאה ממאבקי כוחות בין הארכיבישופים. אחרי האירוע הזה,אסרו המלכים הספרדים הקתולים על בניית מבצר נוסף בכפר זה. במשך המאות האחרונות-סבלה גם מלידה בדומה לכפרים רבים בגליסיה- מהגירה גדולה של אנשיה לקובה ולארגנטינה (עד 1950) ולאחר מכן לשוויץ ובריטניה.
זו העיר בה מתחבר ה-CAMINO PRIMITIVO אל קמינו פרנסס.
המוזיאון העירוני TERRADE MELIDE בהחלט שווה ביקור למי שמתעניין בהיסטוריה של האיזור. כנסיית SAUCTI SPIRITUS מהמאה ה-14 בכיכר DEL CONVENTO הבנויה מאבני הטירה העתיקה ושימשה בעבר כמנזר פרנצ'יסקני. Santa maria de melide מהמאה ה-12, נמצאת בפאתי העיר ויש לה מזבח מרשים ביותר.כך גם כנסיית del Carmen .יש בעיר שפע של חנויות, בארים ומסעדות הפזורים ברחובות הצרים של העיר העתיקה.
מסעות רבות מגישות את ה-PULPO- התמנון המבושל. במרכז העיר יש פולפולרייה הכי מפורסמת בקמינו שאוכלים שם כמויות עצומות של תמנונים כל יום. אני עברתי על פניה במהירות...
ביציאה ממלידה מתפתל השביל למטה דרך יערות של אלונים, אורנים ועצי אקליפטוס מרשימים!!! אנחנו מצטלמים יחד ליד אבן דרך 50 ק"מ ונפרדים, כל אחד פורש לקצב שמתאים לו. עוד נפגש הרבה בדרך. וגם בסנטיאגו.
ההליכה מתונה ונינוחה,לסירוגין ביערות ובין כרי דשא גדולים. מדי פעם חוצים פלגי מיים. ממשיכים בדרך זו עד BOENTO. מייד אחרי שהקמינו חוצה את כביש 547, מתגלה כנסייה קטנה, מטיח עם שעון בצידה, עם מגדל פעמונים לא סימטרי מאבן ,אבל בפנים אחת היפות שראיתי בדרך. המקום עמוס תמונות וגלויות של קדושים נוצצים,מעין עמדת פולחן מאולתרת מלאת קסם. יש גם חותמת.
פונים ימינה אחרי הכנסייה הקטנה והדרך מייד נכנסת ליער עתיק. באחד השבילים אני מוצאת נחש, שלא ברור מה מצבו. נראה קפוא? ..
אני לא מתקרבת מדי לברר וממשיכה הלאה לפינת חמד יפה עם ספסלים ושולחנות פיקניק ליד פלג מים וגשרון אבן קטן.
הקמינו עוזב את הכביש ויורד לנתיב העובר בעמק ושוב עולה לדרך ל-CASTANEDA .זה המקום אליו הביאו עולי הרגל את אבני הגיר (limestone) מטריקסטלה- אל כבשני הסיד, כדי להכין את אבני הבנייה לקתדרלה של סנטיאגו. מהכבשנים לא נותר דבר- אבל אפשר למצוא במקום את כנסיית ...סנטה מריה!
מכאן ממשיכים למעלה על צלע הר מיוער ואז למטה אל העמק,דרך גשר אל גדת הנהר ISO , מעברו השני ממוקמת אחת האלברגות המפורסמות בדרך, מאירה בחלונות התורקיז שלה : ALB/XUNTA RIBADISO. אפשר לדמיין את המקום בקיץ, כשנעים לטבול את הרגליים במיים. באפריל המקום יפה אך עזוב, וגשם עומד לרדת כל רגע.. המתחם יכול לקלוט כ-62 מטיילים,ובטח להציע אוירת כפר נעימה יותר מהעיר הסתמית arzua..הנמצאת 2 ק"מ במעלה הגבעה בהמשך. אני, שלא הלכתי הרבה היום ובינתיים מצב הרגל סביר, ממשיכה לטפס, דרך כביש כפרי שקט, מעל נהר ה-ISOאלהמיקום היפה של הכפר עצמו- RIBADISO DO BAIX (305מ').
עוד ממשיכים במעלה הגבעה אל האיזורים הפרבריים לפני שנכנסים אל ARZUA- (330 מ') שהיא העיר האחרונה הגדולה לפני סנטיאגו. עיר עם אוכלוסיה של כ-7,000 נפש , מפורסמת בגבינות הבקר שלה- quiexo- מעין גבינת קרם. ביום ראשון הראשון בכל חודש מרץ נערך כאן פסטיבל הגבינה השנתי. במקרה, היום גם יום ראשון- מה שאומר שהכל סגור.
לינה: alberge ultreia שבראשית העיר נראית חמודה ועכשווית. הבעלים ממליץ לי על אלברגה גדולה בעיר העתיקה, שם יש דיי הרבה אפשרויות לינה.
Via lacteal Alberge החדשה והמודרנית הייתה מעולה ומומלצת בחום. היא לא מאותן אלברגות עתיקות היסטוריות עם אופי ואוירה, אך מתוכננת בנוחות ועם המון מחשבה על ההולכים. למשל- סקיילייט ענקי שקבוע בגג המשופע, ואתה יכול לראות בלילה את אור הירח ובבוקר את קרני האור הראשונות, במקום הקלסטרופוביה הרגילה של שורות מיטות קומותיים. 60 מקומות. מטבח וחצר. סידורי כביסה ולובי.
http://www.alberguevialactea.com/
קצת לפני כן ממוקמת האלברגה העירונית שנראית טוב, אבל...אין בה שמיכות!
בארזואה לא חסרים פאבים ,חנויות ומסעדות. באחת מהן פוגשת את הבחור האירי שעוצר לנוח ,לשתות בירה ולקבל החלטה אם להמשיך ללכת או להתמקם.את הדורמיטורי הגדול אני חולקת עם 3 גרמנים חביבים שלא פגשתי לפני כן. מה לעשות, היום יום השואה ואין לי חשק לפטפט איתם.
יום הליכה 10: RIBADIS DE BAIX (305) אל-PEDROUZO (280 מ')/ARCO DE PINO -24.5 ק"מ
בפועל: עוד כ- 15 ק"מ אל MONTE DO GOZO- "הר האושר"
בבוקר פוגשת המון חברים לדרך שהיגיעו בשלבים שונים אל העיר והתפזרו במקומות הלינה הרבים. כולם מנסים לגמוע מרחק גדול היום כדי להיות קרוב יותר אל סנטיאגו מחר בבוקר.
הקמינו יוצא מהעיר העתיקה של arzua לאורך רח' del Carmen, ואז חוצה נחל ונכנס לאיזור המיוער.
המסלול ממשיך דרך כפרים קטנים (raido , cortobe ו- calzada – שם יש שני בתי-קפה).
ממשיכים עוד כ-1.5 ק"מ דרך boavista ו- alto ומגיעים אל salceda שבה יש באר וחנות. ממשיכים ועוברים על פני האנדרטה של המטייל שנהרג בדרכו לסנטיאגו- דרך xen ו- ras אל BREA. אחרי BREA ניתן להחליט האם להמשיך לאורך הכביש, או לפנות ימינה לתוך האיזור המיוער של alto de santa Ierne , כאן אפשר למצוא איזור מנוחה עם מזרקה.
גשם שוטף מתחיל, חזק ממש, אני מבינה שתוך יומיים לא אוכל להגיע למיסה בסנטיאגו בקצב ההליכה שלי. אני מוכרחה לקדם את עצמי מהר יותר. הפתרון מופיע בצורת תור של אנשים שעומדים בצד הדרך. אוטובוס עוצר ואני עולה איתם, בגשם שוטף, עד סנטה אירנה. SANTA IRENE בכניסה לכפר יש כנסייה מהמאה ה-18בשם זהה.
ממשיכים בקמינו עד RUA ומשם , על הכביש עוד כחצי ק"מ עד ל-PEDROUZO או ARCA DE PINO. זוהי תחנה מוכרת בקמינו, רבים עוצרים כאן ללילה האחרון לפני היעד הסופי-הכניסה לסנטיאגו.
במקום יש סופרמרקט, חנויות, בארים ומסעדות. עוצרת לשתות קפה ומחכה שהגשם ייחלש קצת לפני שאמשיך.
היציאה מפדרוזו קצת מבלבלת, הסימונים כאילו נעלמים פתאום. צריך להמשיך קטע קטן על הכביש עד שמבחינים בחץ צהוב ימינה אל
SAN ANTON ו- AMENAL דרך יערות איקליפטוס ושטחים חקלאיים. עולים במעלה הגבעה דרך CIMADEVILA ואחרי כמה ק"מ מגיעים לכיכר תחבורתית גדולה. בכיכר פונים שמאלה לכיוון שדה התעופה של סנטיאגו, הקמינו נושק ממש לקצה מסלול ההמראה והנחיתה. מטוס נוחת מבהיל אותי פתאום, בתוך השקט של היער!
ממשיכים דרך SAN PAIO, נשארים על כביש המדינה העולה במעלה הגבעה ויורד אל LAVACOLLA שהוא כפר קטן ויפה.
בימי הביניים נהגו עולי הרגל לשטוף את עצמם בנחל ב-LAVACOLLA לפני הכניסה אל העיר. יש כאן הרבה בארים, מסעדות ואפשרויות לינה.הקמינו עובר דרך הכנסייה המקומית INGLESIA DE BENAVAL והמזרקה שלה, יורד אל הנהר ממש לפני שמתחיל לטפס בתלילות אל הגבעה לכיוון VILANAIOR.
בהמשך הדרך חולפים על פני מטה התקשורת והטלביזיה של גליסיה ופונים שמאלה באיזור הקמפינג הגדול.
ממשיכים אל SAN MARCOS בו יש מס' בתי קפה ואפשרויות לינה. יש גם אלברגה פרטית- לא מצאתי אותה.
פחות מקילומטר לאחר מכן ,מגיעים אל MONTE DO GOZO – "הר האושר"(340 מ')
רוב הצועדים ממהרים ולהוטי להגיע כבר אל העיר.
לי דווקא מתחשק לחכות. עדיין לא להגיע..
לינה: כמה מאות מטרים לאחר מכן, כ-5 ק"מ לפני סנטיאגו- מגיעים למתחם אלברגה עירונית ענקי .בתוך המתחם יש חנויות, מסעדות ובארים ,500 מיטות ב-20 בניינים נפרדים ואופציה ל-300 נוספים!. פתוח כל השנה מתקני בישול וכביסה.
מנואל החמוד מנהל את המקום, מקשקש כמה מילים בכל שפה ומתמצא בשמות שחקני הכדורגל של עשרות קבוצות בעולם, כולל מכבי חיפה..מה שחשוב, שהוא מביא לי שמיכה (למרות שזו אלברגה עירונית של XUNTA), ואני מחליטה להישאר על ההר. קרוב לסנטיאגו.
לאט לאט נאספים למקום המון חברים מהדרך, וגם כאלה חדשים. כולל כאלה שהתחילו את הבוקר בarzua וצעדו 33 ק"מ לכאן !.
מחליטים ללכת לפארק הצמוד למתחם לתצפית על העיר. זהו המקום בו עולי הרגל בימי הביניים ראו לראשונה את צריחי הקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסטלה. כיום חוסמים מבני הפרברים את המראה. יש כאלה שטענו שהם בכל זאת רואים.. על ראש הגבעה יש אנדרטה לביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 בשנת 1993.
יום הליכה 11 ואחרון: בתכנית המקורית:
מ-PEDROUZO (280 מ')/ARCO DE PINO אל SANTIAGO DE COMPOSTELA (250 מ') -21.5 ק"מ
בפועל הלכתי 5 ק"מ עד סנטיאגו.
מתעוררת בתחושה חגיגית לקראת העיר. מתחילים לרדת ממתחם האלברגה בהר האושר למטה, ליציאה התחתונה. הקמינו חוצה את הכביש המהיר ופסי הרכבת וממשיך ל-PALLACIO DE CONGRESSO. בצידו השני של הכביש ממשיכים עם הדרך וחולפים על פני קפלת SAN LAZARO ופונים שמאלה ב-RUA DOS CONCHEIROS . הנוף פרברי ואורבני ומאוד לא חגיגי...סימוני הדרך כמעט נעלמים ורק הקונכייה המוטבעת במדרכה מזכירה שאנחנו כאן, בסוף הדרך, לקראת הקילומטר ה-0..
גם הגשם מתחיל לרדת, כמו לא מבין בכלל את גודל המעמד..
אנשי העיר שקמים לעבודתם, לא מברכים אותך יותר ב-buen camino המסורתי והכניסה לעיר מאוד בנאלית ומאכזבת.
לאט לאט נכנסים לעיר העתיקה,ואוצרות העיר מתחילים להתגלות !. למשל תבליט הכנסייה המדהים הזה, שלא יכולתי לחלוף כך על פניו כמו שעשו רוב הצועדים..
ממשיכים ברח' CASA REAIR לרח' DOS ANIMAS , חוצים את כיכר CERVAATEN לרח' ACIBECLRIA .
ממשיכים דרך PLAZA DA IMMACULADA ועוברים במעבר עם מדרגות ,מתחת לחלק ממבנה הכנסיה אל כיכר הסדנא המדהימה: Plaza del Obradoiro וממש משמאל - חזית הקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסטלה!!!
זה כבר מעמד מרגש, בכיכר, עם התרמיל על הגב והמקלות, רטובים, עם מעילי גשם, כל הזמן מגיעים עוד ועוד הולכים, חלק מתקבלים במחיאות כפיים, חלק בקריאות, מצטלמים, נאחזים ברגע.. לכאן מתנקזים עולי הרגל כבר למעלה מ-1,000 שנה! אבירים, פושעים,כמרים..
החזית הברוקית היפה של הכנסייה נמצאית בשיפוצים, לא כולה, רק המגדל הצפוני ((torre de la carraca. חוץ מהצועדים מגיעות קבוצות תיירים רבות אל הכיכר, ורוכבי אופניים..
הנה, מגיעים גם הספרדים שישנו איתי באלברגה אתמול!
יש עוד כשעתיים עד המיסה, ואני הולכת להניח את התרמיל ולהחליף בגדים במלון הקטן והמרכזי שהזמנתי עוד בארץ-
לינה: - PR BADALADA 2 דק' מהכיכר! חדרון קטן,מקלחת ושירותים צמודים, קפה/ תה ועוגיות חופשי.מומלץ!
כמה סידורים קטנים, עמידה בתור בגשם לקבל את תעודת הקומפוסטלה ואני ממהרת למיסה של שעה 12:00, זו המיוחדת לעולי הרגל.
הקתדרלה מלאה מפה לפה, כעשרה שומרים קשוחים שומרים על השקט. אם חלמתם לצעוד לתוך הכנסייה עם התרמיל והמקלות- תשכחו מזה! אסור להכנס עם התרמילים! עמדתי ליד מדריכה של קבוצה שסיימה את הצעידה ממש לפני המיסה ולא הורשתה להכנס.
הטקס עצמו ארוך ובספרדית, ולמעט ההכרזה על כל מי שהיגיע היום, מאיפה התחיל ומאיזו מדינה, לא היה לי בו עניין מיוחד. על ישראל לא הכריזו כי נרשמתי 3 דק' לפני שני רחובות משם.. בטח למחרת הוכרזתי. גם לצלם השומרים לא הסכימו, אז ישבתי לצייר.
ניצלתי את הזמן לבקר את סנטיאגו. כן, הוא עצמו.
עוד לפני כן הבחנתי בתורים ארוכים של "מחבקי סנטיאגו", עולים במדרגות צרות אל פסלו המוזהב מהמאה ה-13, מבקשים משאלה ,נוגעים בצווארו וכורכים את זרועותיהם סביבו. בשעת המיסה, לא היה תור וכך עמדנו- סנטיאגו ואני מאחוריו וצפינו בטקס החגיגי..
לצערי גם את כלי הקטורת הענק - הבוטפומריו (Botafumeiro) - "מפיץ העשן" -התלוי בשרשראות עבותות מתקרת הכנסייה, אותו מטלטלים לאורך פאת הרוחב של הצלב, לא טילטלו היום..נאמר לי שרק בימי שלישי ובסופי שבוע.. הבוטפומריו נוצק ב-1851 במשקל 80 ק"ג וגובה 1.60 מ' ,ממולא בגחלים וקטורת.
הקתדרלה עצמה מדהימה, מעניינת ומרתקת, מלאהבגלריות מוארות גבוהות, בקפלות מניפתיות עשירות בציורים, בפסלים ובעיטורים. הקריפטה עם שרידיו של סנטיאגו ושני תלמידיו מהמאה ה-9 נמצאת מתחת למזבח הראשי,
הכנסייה פתוחה מכל הכיוונים אל כיכרות העוטפות אותה במפלסים שונים, החזית הצפונית מובילה ל-Praza da Immaculada - "כיכר הטהרה". החזית המזרחית נפתחת אל Praza da Quintana ובה שני שערים ראשיים- אחד מהם נפתח רק בשנה קדושה.
החזית הדרומית נפתחת אל Praza das Praterias –כיכר הצורפים- עם מגדל השעון הברוקי . ב-24 השעות שהייתי בעיר נכנסתי אליה לפחות 5-6 פעמים, לפעמים גם כדי לקצר את הדרך לצד אחר שלה.
היא תופסת מקום מרכזי ללא עוררין בעיר העתיקה.
הביקור בה לא שלם ללא הביקור במוזיאון. גם אני הססתי קצת, יותר התחשק לי לשבת בקפה עם חברים שהתקבצו לעיר- בכל זאת הלכתי. (הנחה לעולי רגל עם הצגת הדרכון!)
מוזיאון הקתדרלה משתרע על פני 4 קומות ומכיל אוספים נהדרים של אמנות דתית, פסלים, שטיחי קיר מרהיבים, תמונות, ספרייה ועוד. אסור להחמיץ את התערוכה של שימור חזית הכניסה המקורית עם הדמויות הבהירות המפוסלות-ה"גלוריה", של האמן מתיאו מהמאה ה-12(נחבאת מאחורי חזית הבארוק החדשה). מלמעלה רואים את גגות העיר (פתאום הזכירה לי את קוזקו,פרו) ,ואת הדרמות המתרחשות בכיכר בכל פעם שמגיעים
עוד עולי רגל לנקודת הסיום!
בצער רב נפרדתי בליילה מהחבורה העליזה שהכרתי בדרך,ומהעיר הנפלאה הזו.
אם היו לי עוד יומיים הייתי ללא ספק נוסעת לפיני סטרה!
מחר בבוקר- טיסה לברצלונה עם RYANAIR.
(אוטובוס לשדה התעופה כל 30 דק' החל מ-06:40 בכיכר גליסיה צמוד לעיר העתיקה ,40 דק' נסיעה . תחנות בדרך- רכבת, ותחנת אוטובוסים מרכזית)
ימים 12-13
שדה התעופה הבינלאומי של ברצלונה, פרי תכנונו של ריקרדו בופיל ב-1991, הורחב השנה באופן משמעותי באמצעות תכנון קומפלקס עתידני מרהיב, כמתבקש משדה תעופה חשוב כל כך במאה ה-21. ממוקם כ-14- ק"מ דרום מזרחית מהעיר.
AEROBUSמשדה התעופה יוצא אוטובוס לכיוון מרכז העיר בערך כל 15 דק', וישנה תחנה בכל אחד משלושת הטרמינלים בשדה התעופה. כרטיסים ניתן לרכוש מהנהג עצמו .5.9 אירו לכל כיוון. משך נסיעה -35 דק' עד כיכר אספני או קטלוניה. יש כמובן גם מטרו.
וזו כבר ברצלונה השמשית, עם השמחה שלה!
ASTA LUEGO!
נערך ע"י משתמש שבת 17 מאי 2014 09:24:47(UTC)
| סיבה: לא צויינה