מכירים את הסיפור על זוג הצופים שראו בקרן הרחוב קשישה עם סלים?
מרוב מחשבות טובות, הם העבירו אותה ואת כבודתה אל המדרכה שממול על אפה ועל חמתה.
מפת סימון שבילים מס' 9 החדשה מזכירה אגדה אורבנית זו: המון רצון טוב, תחושה כנה לשנות ולשפר, אך גודש הידידותיות חוזר כחרב פיפיות והופך את השימוש בה, בייחוד לשביליסטים, למסורבל וקשה מאוד לביצוע.
ובמה הדברים אמורים?
מפ"י הוציאו פורמט מהפכני של מפת בסיס: ממוחשבת, נהירה למתבונן, ומעודכנת שנועדה לסבר עיניים ולגרות רגליים. הוועדה לשבילי ישראל החליטה, לא בלי צדק, לזנוח את הפורמט הארכאי של מפות הסמ"שים, את הפונטים שכאילו נלקחו ממוזיאון יוהן גוטנברג ואת הסמלים המשונים (כמו העיגולדים המציינים שיחים) ולהמירם בגרסה היי-טקיסטית, נקייה, הניתנת להצגה בקני-מידה שונים, מבלי שהדבר ייראה כמו צילום מיד רביעית. מעטים הגופים הציבוריים המעיזים לבצע אוברול כללי ב"ספינת הדגל" שלהם. כל הכבוד על היוזמה.
נשבע לכם, ניסיתי לחבב לפורמט הנקי הזה, להיפתח אליו, להיפטר מעשרות שנות ניווט באמצעות מפות שכאילו צולמו ממקור מטושטש בחמ"ל הבריגדה בזמן האפלה, לזרום עם הקידמה. אחרי שעתיים של מדיטציה ודמיון מודרך התחלתי אפילו להתרגל אליו, ואז כמאמר הקלישאה – חשכו העיניים.
טוב, לא בדיוק חשכו. תיכף תראו למה. זוכרים את הסימון הישן והטוב של שביל ישראל? הקו העדין בצבע אדמדם-ורדרד? זה ששורטט בדחילו ורחימו ביד אומן, כאילו מתנצל על קיומו בינות לסימוני השבילים הרגילים? אז תשכחו ממנו. היום השביל מסומן בקו עבה, כאילו הגרפיקאי עבר עם ליפסטיק ובכוח צייר בו את הנתיב (המעודכן, יש להודות).
מה זה מרח? חייזר לו ינחת בכדור הארץ יהיה בטוח שרוחב השביל מגיע ל70 מטר. אתם מוזמנים למדוד את העובי ולהכפילו בקנה המידה. הסימון כל כך עבה, עד כי הוא חורג מעובי של שביל ג'יפים, דרך עפר ופי שנים מזה של כביש. יש ופיתולי שב"י נראים כמו מריחות חסרת כיוון, החורגת מן האסתטיקה הצרופה ודורשת מאמץ בכדי להתחקות אחר הנתיב. אתם מוזמנים לראות את העיקול ליד עין קובי ואת הכתם המפחיד בקרבת מערת בני ברית.
מילא העובי; חוזק הגוון מהווה את הבעיה העיקרית. מדובר בצבע אטום, כזה שלא ניתן לראות שום דבר מתחתיו, המתמזג עם קווי הגובה ובולע אותם עד שלא נודע כי באו אל קרבו. בדרכים מישוריות הדבר נסבל, אך במתלולים כמו מעלה סעדים (מעין סעדים לדרך הפטרולים), הירידה לסטף והקטע התלול בין הר כרמילה למערת בני ברית – שלושת השיפועים הקשים במפה, לא ניתן כלל להבחין בקווי הגובה בגלל היעדר ניגוד של ממש בין צבעיהם, אטימות הצבע של השביל ומחמת גודל האותיות של האתרים מסביב. איך אמרו הגששים? גם בזכוכית מגדלת של שען חרש לא תצליחו לראות. למה? ככה.
גודל האותיות הוא גם מכשלה. שמות היישובים, האתרים והמקומות החשובים כאמור התבצע בפונט גדול בהרבה, מה שיוצר מצבים מביכים למדיי. לדוגמה: השם "גבעת חתול" כתוב מאות מטרים דרום-מזרחית מהמקום, היו"ד האחרונה של "יד קנדי" מופיעה באמצעי מעלה סעדים והכיתוב "מדרגות רומיות" בדרך הקיסר מופיע מעברו השני של כביש 375.
לא רק העובי קובע אלא גם הגודל. מסתבר שהמפה הישנה שמסרתי מקיפה יותר שטחים ומידע מאשר החדשה שקיבלתי. היכן נעלמו גבעת גד, נחל אדוריים ולכיש? כנראה במפה 12, אך מדוע הן קוצצו ביד כה אכזרית? במקומם קיבלנו את דרכי הביטחון שבמקביל לגדר ההפרדה המקווקווים בשחור, דומים מאוד לסמ"ש בצבע זה, ועלולים לבלבל מטיילים בלתי מנוסים.
ישנן גם כמה דברים שהושמטו משום מה מן המפות הישנות, למשל שלט השביל בלטרון, וכמוהו סימון ברז המים ביער בו שמן. אחת מנקודות החן במפה, עין תנור, עדין לא מצוינת בשמה (מפחדים שעמישראל ילכלך?), הקטע מזרחית לחרבת דרבן העובר במקביל לקו המתח הגבוה (מס' 9417) אינו שביל רגיל אלא דרך ג'יפים. הסמ"ש הירוק עליו עובר השביל מנחל ענבה לא.ת. מודיעין, שסומן אך לפני כחודשיים ועליו עובר המסע מים לי-ם נחטף בידי בני עוולה. ואלה רק כמה מן הדוגמאות שנמצאו לאחר שלוש דקות של בחינה מרפרפת.
בוא נפתח עמוד חדש. את העמוד האחורי, ושם: הפתעה – מפה מוגדלת של "הפרוזדור" המשתרעת על מחציתו. סימון השביל – עבה ומזעזע עוד יותר. עורכי המפה השמיטו את האיורים החינניים של הרי ירושלים במבט מהקסטל ואת מפות הזוטא של מסלולי ההליכה ברכס המשלטים, דרך בורמה ותל גודד. במקומם קיבלנו מפות קק"ל יפות של פארק מערות עדולם והסטף, בדיוק אלה שבלינקים המצ"ב, כלומר מפות אותן ניתן להוריד ולהדפיס חינם אין כסף מהאינטרנט. בשביל דברים כאלה לא צריכים לשלם 90 ₪. נעלם כלא היה גם מפתח השבילים לפי מספריהם, דרגת הקושי ויכולת העבירות לרכב פרטי. דומני שחברות הגרירה תפקנה מכך תועלת, כשמכוניות ללא הינע קדמי תנסינה (כפי שהמפה מנחה אותם) לצלוח את דרך בורמה מפארק רבין לכיוון המסרק.
אין להטיל ספק ברצונה הטוב של החברה להגנת הטבע בהוצאה לאור של מפה חדישה. בטוחני כי ג'יפאים רבים (שעבורם המפה היא כאוויר לנשימה) או מטיילי יום שיתרחקו משביל ישראל (70 מטר לפחות) יפיקו ממנה תועלת רבה. ברם, השתדלותם הראויה לציון להפיק מוצר עדכני, כמוהו כהעברה בכוח של הקשישה את הכביש. הפוסעים בשב"י יגלו לחרדתם כי המפה החדשה אינה עונה לצרכיהם, קשה מאוד לניווט ועלולה להכביד על ההליכה הבנת השטח. בהזדמנות הקרובה אבחן את המפה בתנאי שטח אמיתיים על השביל.על פניו, ספר המפות בהוצאת אשכול – למרות חסרונותיו – עדיף באזור זה על פני המפה. אני מקווה כי מטיילים ושביליסטים שירכשו את המפה ימלאו ברצינות את המשוב באתר החלה"ט וישגרו אותו למשרדי הוועדה; רצון טוב לשפר מצוי שם בשפע. כולי תקווה כי הליקויים הללו יתוקנו במפות הסמ"שים הבאות עלינו לטובה.
נתיי40416.5661921296