ברול הבא אורח! ע"מ לאפשר את כל הפעולות, אנא התחבר או הירשם.

הודעה

Icon
Error

10 עמודים«<56789>»
אפשרויות
עבור להודעה אחרונה עבור ללא נקרא אחרון
ornchn  
#121 נשלח : יום שני 15 ספטמבר 2014 16:39:51(UTC)
ornchn


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 19/11/2013(UTC)
הודעות: 6

קיבל תודה: 2 פעמים ב 1 הודעות

שלום לכולם.

חזרנו מה TMB בחמישי בערב.

עדיין לא נרגעים מהנופים והמראות היה טיול מדהים בכל מובן. עונה ואף עולה על כל הציפיות. 

אני רוצה שוב להודות לכותבים בפורום ולכותבים בבלוגים, העצות וההצעות שלכם יושמו בטיול שלנו, והכל דפק כמו שעון ועבד לפי התכנון. אפילו מזג האוויר שיתף פעולה, חמש דקות גשם בכל 11 ימי ההליכה.(לא כולל הגשם שירד בזמן שכבר היינו ספונים עמוק ברפיוג')

אכתוב משהו מסודר בהמשך בינתיים סרטון קצר מהטיול שלנו.

thanks 2 תודות למשתמש ornchn על הודעה מועילה זו.
io_travel ב 15/09/2014(UTC), Daph ב 15/09/2014(UTC)
guru_shastri  
#122 נשלח : יום שני 15 ספטמבר 2014 19:16:36(UTC)
guru_shastri


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 21/07/2014(UTC)
הודעות: 9
ישראל

קיבל תודה: 2 פעמים ב 2 הודעות
כמה הערות ותובנות מהמסלול שזה עתה שבנו ממנו:
- מזג אוויר - לא מצאתי אף אפליקציה/אתר שמדייק במזג אוויר שם. היה התאמות חלקיות, אבל נראה שהמקום מציית לחוקים משלו וקשה מאוד להעריך מה יהיה.
- רפיוג'ים ששווה לציין לטובה/רעה: אליזבתה אחלה מקום, אחלה צוות ואוכל טוב - אבל המיטות צפופות מאוד. בונאטי נהדר בערך מכל בחינה. לה פונטט שאחרי קונטמין (בצרפת) לא משהו בכלל, בעיקר האוכל.
- קליטה סלולרית וחבילות דאטה - עובד בערך, קניתי סיםזול בינלאומי וזה סגר את הפינות פה ושם. יש נק' בלי קליטה, ושוויץ בעייתית עוד יותר מבחינה זו כי היא לא בדיוק באיחוד האירופי.
- חשוב לשים לב איזה מפה קונים. יש גרסה מ2003 שמסתובבת ומתארת גרסה ישנה יותר של הTMB מזו המתוארת בשטח. זה לא בעיה, פשוט יש ואריאנטים שהוכנסו לשביל הראשי וכאלה שהוצאו. פשוט צריך לשים לב, בעיקר כי סימון השביל לא אחיד ברמתו וממש לוקה בנק' מסוימות. אבל כדי להרגיע - צריך מאמץ כדי לאבד את הדרך. כל עוד דבקים בשביל כלשהו, בדרך כלל זה המקום הנכון.
- אנחנו טיילנו בלי ספר ונראה שמי שמטייל עם עושה זאת בביטחון רב יותר, לכן אני חושב שעדיף להצטייד באחד כזה. הספר שלנו היה סיפור הדרך המעולה של ענבר! (תודה תודה תודה)

- לא יודע אם זה טוב או רע, אבל יש עשרות מטיילים ישראלים שם והרפיוג'ים מרכזים ישראלים בארוחות ובחדרים..מי שמצפה לחוויה בינלאומית מרתקת יצטרך לעבוד בשבילה...

תודה רבה לאנשי הפורום הפעילים! היה טיול נהדר מלא נופים מדהימים.
thanks 1 משתמש הודה ל guru_shastri עבור הודעה מועילה זו.
io_travel ב 16/09/2014(UTC)
זמי1  
#123 נשלח : יום רביעי 17 ספטמבר 2014 14:55:21(UTC)
זמי1


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 14/11/2005(UTC)
הודעות: 5,609
ישראל

קיבל תודה: 101 פעמים ב 73 הודעות

ומי מהמטיילים בשביל הזה הקפיץ את הצרפתים? האם זה מישהו מהפורום? 

נערך ע"י מנהל יום חמישי 30 יוני 2016 01:40:08(UTC)  | סיבה: לא צויינה

Eli TheHiker  
#124 נשלח : יום רביעי 17 ספטמבר 2014 16:12:01(UTC)
Eli TheHiker


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 05/05/2010(UTC)
הודעות: 664

תודות: 116 פעמים
קיבל תודה: 313 פעמים ב 143 הודעות

נשלח במקור על ידי: זמי1 עבור להודעה מצוטטת
ומי מהמטיילים בשביל הזה הקפיץ את הצרפתים? האם זה מישהו מהפורום? ראו כתבה ב YNET

אני מניח שאם זה מישהו מהפורום אז נשמע על המקרה עוד מספר שבועות , כאחד שהתנסה בשירותי ההצלה של הצרפתים באזור לפני מספר שנים, יכול להעיד שהם מאוד יעילים ומהירים ולכן לא מתפלא שהגיעו תוך כמה שעות כפי שכתוב בכתבה לפתח החדר של המטייל . 

Hikers must anticipate the worst to enjoy the best - Eli TheHiker
https://wisetrek.wordpress.com - My hiking blog
אמנון לנגי  
#125 נשלח : יום רביעי 17 ספטמבר 2014 16:32:26(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,919
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 901 פעמים
קיבל תודה: 821 פעמים ב 618 הודעות

התקבל SMS מדאיג סמוך לחצות. "אני פצוע וזקוק לעזקה"

האם אתם חושבים ששגיאת הכתיב במקור או שזאת שגיאת הגהה של ווינט?

לא ברור לי כיצד לחצן מצוקה שולח הודעת SMS בנוסח קבוע
ומה אם הבחור תקוע על קרחון כשהוא בריא ושלם אך לא מסוגל להמשיך (כפי שקרה לי פעם)?

יש למישהו ניסיון עם לחצני המצוקה האלה?

================================================

טוב... בינתיים הם תקנו את השגיאה. אז זה היה רק בווינט 

ועכשיו, 5 דקות אחרי, השתנה הנוסח של ההודעה: "פצוע, זקוק לעזרה"

בקצב הזה קשה לדעת מה יהיה הנוסח הסופי של ווינט להודעת ה SMS

================================================

זה ממש נחמד. החלטתי לעקוב אחר השינויים שווינט מכניסה בהודעה.

יש כרגע (16:40) כבר 3 נוסחים ל SMS באותה הודעה
בכותרת העליונה כתוב "פצוע, זקוק לעזרה"

בתחילת הכתבה כתוב "אני פצוע וזקוק לעזרה"

ובגוף הכתבה כתוב "אני פצוע וזקוק לעזקה"

אבדוק עוד שעה את ההתפתחויות 

נערך ע"י משתמש יום רביעי 17 ספטמבר 2014 16:43:38(UTC)  | סיבה: לא צויינה

io_travel  
#126 נשלח : יום רביעי 17 ספטמבר 2014 16:54:42(UTC)
io_travel


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 22/05/2011(UTC)
הודעות: 1,152

תודות: 1170 פעמים
קיבל תודה: 421 פעמים ב 223 הודעות

חח  אמנון

כבר מזמן הגעתי למסקנה, לגבי הכתבות ב- ynet, שמה שאני קוראת הוא בוודאות איזו גירסה מאוד לא מדויקת של האמת (או בלבול מוח מוחלט) 

ענבר.
ido8  
#127 נשלח : יום חמישי 25 ספטמבר 2014 19:05:31(UTC)
ido8


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 31/08/2014(UTC)
הודעות: 34
ישראל

קיבל תודה: 8 פעמים ב 4 הודעות

סיימתי את המסלול, עם רוב הוריאנטים הקשים ובלי קיצורי דרך. ה GPS דיווח על כ 190 ק"מ עם 13,000 מטר שינויי גבוה בתשעה ימי הליכה (ויום עצירה בדרך CHAMPEX LAC)- למי שרוצה את המסלול ב GPX כרפרנס, שישלח לי הודעה בפרטי.

אז כך:
* התחלנו בשבוע הראשון של ספטמבר, היה מזג אויר מצוין לאורך כל הדרך, פרט לערב(!) אחד שירד קצת גשם. עברנו משהו כמו 30 מטר שלג (בלבד!) לאורך כל המסלול (ליד בונהום)
* התשובה לשאלה ששאלתי למעלה לגבי נעליי TRAIL-RUNNER, היה מעולה, אפילו יותר מזה- אולי הדבר הכי חכם שעשיתי בטיול הזה. אבל אני רוצה לציין שזה לא מתאים לכל אחד - דורש למשל רגליים חזקות שלא נוקעים בקלות, תיק קל משקל, וכו'.
* לא להתקרב לבקתת COL DE LA BALME - יש שם מכשפה, ולמרות שהיה מלבדנו אורח אחד בלבד, בקשנו בלי ארוחה והיא העדיפה לא לקבל אותנו בכלל, אמרה שהרכבל סגור למרות שסיים לעבוד כ 5 דק אחרי שיצאנו ממנה, אבל בדיוק פספסנו אותו (בגללה!); אז אחרי יום מפרך של ARPETTE ועליה ל BALME (בדרך טיפה יותר קשה, חופפת ל WHR) -הליכה של כ 9 שעות, היינו צריכים לרדת עוד יותר מאלף מטר גובה עד לעמק.. (שם ישנו ב l'olympic בלה-טור, בערך הבניין הראשון אחרי הקצה של הרכבל - היינו האורחים היחידים בו, אבל קבלנו יחס חם).
* בקתת ARPETTE: בעלת בית גם מגעילה, יש סיפור קטן ולא מעניין מאחורי זה, אבל ממליץ לא להגיע לשם, מחיר מופקע ובאותו מחיר לנו לילה קודם לכן ב CHAMPEX LAC ב B&B rendez vous, מול האגם, והזמנתי במסעדה שלהם ארוחה מדהימה, אולי אחת הטובות בכל הטיול, בעלות זהה למה ששלמנו בבקתה (יחס חם ומן הסתם גם תנאי הלינה היו הרבה יותר טובים, חדר פרטי, אמבטיה, וכו').
* היום הראשון תמיד קשה, אחר כך מתרגלים - חשבתי שנצליח להגיע מלה זוש ל CONTAMINE ובסוף לנו ב DU TRUC, קצת לפני, אבל יצא אפילו טוב, לא באמת חוסך יותר מדי הליכה מהיום השני.
* העליה ל BONHOME לא כזה נוראית, לי היום הראשון היה יותר קשה (כנראה פסיכולוגית)
* LAC BLANC עצמו לא כזה מדהים, הוריאנט חביב, יש באיזור הרבה קירות טיפוס (שבטח לא תעשו, אז מה זה משנה), וגם יש את מקטעי הסולמות. הייתי מוותר והולך ישר ל BREVENT, משם יש נוף מדהים על כל עמק ARVE ושאמוני, סיכום נפלא לטיול.
* אין הרבה מה לעשות ב CHAMPEX LAC (חשבנו שאפשר להשכיר אופניים, או משהו דומה), עצירה של שעה מספיקה, לא כמו שקראתי מישהו שכתב שאפשר לעצור לשם לחצי יום.. אבל באמת כדאי להתאמץ ולעשות שם את הלילה כמו שהסברתי לעיל
* חפשנו לעשות אופני הרים, בסוף המקום היחיד הריאלי (וזה אולי גם משתנה קצת בתקופה בשנה) זה היה בעמק שאמוני - אפשר לעלות עם הרכבל ב BALME ולעשות קצת דאונהיל, בקיץ יש הקפצת אופניים משאמוני עצמה.
* תתכוננו לאכול הרבה גבינה (בייחוד בשויץ), האמת הארוחות הצימחוניות לא מדהימות, קנינו צהריים בד"כ שעצרנו כל כמה ימים בעיירות הגדולות
* חובה: פיצה VALERIO בשאמוני - שייך לבעלים של בי"ס לפיצריות - היה ממש ממש טוב
* הפיצה ב DU TUNNEL בקורמאיור ענקית, אחת מספיקה לשני אנשים
* מספיק ללכת עם 1.5-2.0 ליטר על הגב, לא מילאנו בערוצים, אלא רק בבקתות (אחרת אפשר להסתפק אולי גם בליטר). המים לא ראויים לשתיה באיזור BALME ו LAC BLANC, קנינו שם בסוף מים במחיר מופקע של 2.5 יורו לכל חצי ליטר!!
* הזמנתי כל יום את הבקתה ליום למחרת (כי לא ידעתי מהראש מה יהיה הקצב שלנו, וגם רציתי לישון עם אנשים שפגשנו בדרך), בעונה הגבוהה זה כנראה לא יהיה אפשרי, ואפילו רצוי מאוד להזמין כשבוע מראש, ואף יותר בבקתות העמוסות


אני רוצה לציין שהמסלול עצמו יכול להתאים לטווח גילאים ורמות כושר שונות:
* לא חייבים לקחת וריאנטים קשים
* אפשר "לקצר" על ידי שימוש ברכבלים ואפילו אוטובוסים למי שקצר בזמן או ברגליים
* פגשתי הרבה שיצאו מלה זוש ועשו רק ארבעה ימים מהמסלול כולו (שגם מאוד מהנים!)
* באופן כללי מי שלא עושה הנחות, אז מדובר במסלול בינוני+, צריך להיות בכושר טיולים טוב, אחרת לא קל!, לכל השאר, זה יכול להתאים גם למי שיש פחות נסיון/כושר - ומה שיפה זה שאפשר גם באמצע המסלול לעשות שינויים בתוכניות ולהקל איפה שצריך


מזג אויר:
http://www.chamonix.com/weather,11,en.html
http://www.mountain-forecast.com/peaks/Mont-Blanc/forecasts/2000

הסעה משאמוני וחזרה (בסוף חזרנו באוטובוס לג'נבה, כי לא הזמנתי הסעה מראש, שלוקח טיפ'לה יותר זמן כי הנהג בהסעות באמת טס, והמחיר כ 30 יורו, ההסעה במיניואן עלתה לי 28.5)
http://www.chamonix.net/english/transport/shared-transfers

מקווה שזה יעזור לבאים אחרי :)

 

נערך ע"י משתמש יום חמישי 25 ספטמבר 2014 19:21:36(UTC)  | סיבה: לא צויינה

thanks 2 תודות למשתמש ido8 על הודעה מועילה זו.
יובלש ב 25/09/2014(UTC), shaharellert ב 25/09/2014(UTC)
YossiE  
#128 נשלח : יום ראשון 28 ספטמבר 2014 13:54:33(UTC)
YossiE


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 06/02/2014(UTC)
הודעות: 27
ישראל
מיקום: מרכז

תודות: 5 פעמים
קיבל תודה: 9 פעמים ב 6 הודעות

היי.

חזרתי לפני כשבועיים מה TMB והפורום עזר לי מאוד בהכנה לטרק. תודה!

נושא הכשרות בטרק נסקר באופן חלקי בעבר ולכן אשמח לתרום מעט מניסיוני.

כמובן שהאפשרויות והאילוצים בארוחות משתנים לפי רמת ההקפדה:

הפרדה בין בשר וחלב ובשר כשר - ממש אין בעיה להסתדר כי בכל הבקתות ומקומות הלינה יש מנות מיוחדות לצמחונים (צריך להודיע כשמגיעים) והתוספות מוגשות מבושלות ומוגשות בנפרד. 

"כשרות מוצרים" (הקפדה על מרכיבים כשרים ולא על השגחה) - בכפרים אין בעיה להשיג מצרכים אך בבקתות תצטרכו לאכול את האכול שתביאו אתכם ולא את ארוחת הערב. לגבי ארוחת הבוקר אין בעיה כי היא אפשר לבסס אותה על לחמים ללא שמן + ריבות או דבש

"כשרות עם השגחה" - הדרך היחידה להסתדר היא להביא את כל הרכיבים ה"מיוחדים" מהארץ ולרכוש בכפרים רק פריטים בסיסיים כגון אורז, ירקות וביצים. הכנתי רשימת כשרות די מקיפה אך מכיוון שהסופרים בכפרים והעיירות כל כך קטנים הם לא מכילים שום מוצר מהרשימה (למעט philadelphia cream cheese שמצאתי בקורמאיור) ולכן לא רואה טעם להעלות אותה. מהתרשמות שלי מחלק מהבקתות, לא כדאי לסמוך על בישול עצמי בבקתה ולכן חובה לקחת אתכם ציוד מלא לבישול.

לגבי שבת, לטעמי קורמאיור היא המקום האידאלי לעצור (גם אם מכריח אתכם לקחת את הימים הראשונים בחלוקה המסורתית). אם אתם לא בקטע של להכין פיתות על מחבת, שווה לקחת מהארץ חבילת טורטיות כחלות לשבת. הן קלות מאוד, שומרות על טריות ואפשר לעשות עליהן המוציא.

 

כמה נקודות כלליות מהחוויה שלי ב TOUR - 

  • הנופים יפים מאוד ובמיוחד בוריאנטים הגבוהים. שווה מאוד לעשות הכנה טובה ולא לוותר עליהם
  • נראה שלמרות שתחילת ספטמבר אמור להיות OFF SEASON היו הרבה מאוד מטיילים וחלק מהבקתות היו מלאות ולכן כדאי מאוד להזמין מקומות אסטרטגיים, כגון אליזבטה, מראש. (דא"ג, אני באופן אישי הייתי מוותר על לינה באליזבטה למרות הצוות הנחמד מאוד מכיוון שחסר שם מרחב ציבורי ואת רוב הזמן ביליתי במדרגות)
  • לי באופן אישי חסרו מאוד השלג והפריחה ולכן אני חושב שיציאה לטרק ביולי/תחילת אוגוסט עדיפים על ספטמבר
  • יש ב TMB די הרבה מקטעים של שבילי ג'יפים ואפילו הליכה על אספלט (גם אם עושים את הוריאנטים הגבוהים). למי שמחפש טרק קצת טכני/אתגרי כדי לבדוק גם אופציות אחרות
  • הפרופיל של המטייל הישראלי שאני נתקלתי בו (גיל ממוצע של פחות משלושים, מכיר את HIKE.CO.IL בע"פ והולך עם תיק כבד מדי) שונה מאוד מהפרופיל של המטייל הממוצע בשביל (גיל ממוצע של שישים ובעיקר דוברי צרפתית או בריטים) ולכן האווירה בבקתות שונה מאוד מהאווירה במקבילות במזרח הרחוק/דרום אמריקה.
thanks 1 משתמש הודה ל YossiE עבור הודעה מועילה זו.
יובלש ב 28/09/2014(UTC)
יובלש  
#129 נשלח : יום ראשון 28 ספטמבר 2014 15:26:01(UTC)
יובלש


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 24/08/2009(UTC)
הודעות: 804
ישראל

תודות: 118 פעמים
קיבל תודה: 214 פעמים ב 145 הודעות

נשלח במקור על ידי: YossiE עבור להודעה מצוטטת

הפרופיל של המטייל הישראלי שאני נתקלתי בו (גיל ממוצע של פחות משלושים, מכיר את HIKE.CO.IL בע"פ והולך עם תיק כבד מדי) שונה מאוד מהפרופיל של המטייל הממוצע בשביל (גיל ממוצע של שישים ובעיקר דוברי צרפתית או בריטים) ולכן האווירה בבקתות שונה מאוד מהאווירה במקבילות במזרח הרחוק/דרום אמריקה.

אחלה אבחנה למרות שיש בה סתירה פנימית.

הרי אם הם מכירים את הפורום בע"פ הם בטח יודעים שההמלצה הראשונה שחוזרת על עצמה אולי אלף פעמים היא להקפיד על משקל תיק נמוך.

מצד שני אכן האופי הישראלי של להצטייד ב-spare  ולהיות מוכן לכל מצב מחמסין של 40 מעלות ועד סופת שלגים עם מינוס 15 אכן גוברת על כל ההמלצות (ויש גם את עניין ההגיינה האישית שמפותח יותר אצל ישראלים. לחלק מהאירופאים אין בעייה להחליף חולצה פעם בשלושה ימים ומכנסיים פעם בשבוע)

לגבי הגיל אתה גם לא טועה. הגיל הממוצע גבוה יחסית (גם בין הישראלים! מרבית הכותבים הקבועים פה-אני, ענבר, אמנון, DEDE ,DAPH, ישראל ועוד רבים עשו את הטרק בגיל ארבעים, חמישים ואף שישים וצפונה מכך).

ההסבר הראשוני הוא שזה טרק שמצד אחד מספק נופים מהמופלאים שיש והוא מספיק אתגרי לחובבי הז'אנר עם 1,000 מטר ויותר של עלייה מצטברת ביום

ומצד שני (בניגוד למזרח הרחוק ודרא"מ) אפשר לעשות אותו בפינוק יחסי עם תנאי לינה טובים, אוכל משובח, הקפצת ציוד וקיצורים/אלתורים עם רכבלים.

אנחנו למשל ישנו רק יומיים בריפיוג'ים בשביל החוויה ובשאר הלילות ישנו במלונות. הקפיצו לנו את הציוד (למעט אותם יומיים) ולא התביישנו להשתמש פעמיים ברכבלים.

ההסבר השני הוא תרבותי לדעתי. האירופאים הולכים עד שהם מתים בערך. הישראלים ברובם עדיין מקובעים על זה ש'טרק זה לצעירים' למרות שגם פה השינוי התודעתי מתחיל לחלחל ומי שראה למשל את מטיילי שביל ישראל של מכון אבשלום שם הגיל הממוצע של ההולכים הוא 75-60 מבין את זה.

 

while hiking in nature take nothing but pictures and leave nothing but footprints
YossiE  
#130 נשלח : יום שני 29 ספטמבר 2014 10:16:44(UTC)
YossiE


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 06/02/2014(UTC)
הודעות: 27
ישראל
מיקום: מרכז

תודות: 5 פעמים
קיבל תודה: 9 פעמים ב 6 הודעות

נושא התיק הלך לכיוון קצת שונה ממה שכיוונתי.

כנראה שגם בנושא ציוד ומשקל התיק לכל אחד יש סדר עדיפות שונה וכל עוד זה לא מעכב את הטיול עצמו או מסוכן בריאותית להעדפה האישית יש משקל מהותי.

אני העדפתי לקחת כמה שפחות וללבוש את אותה חולצה במשך ימי הטיול (לאחר כביסה בערב כמובן), לדוגמא, אבל לא ויתרתי על ספר קריאה. אם למישהו חשוב לקחת פק"ל קפה או רוטב עגבניות ואין לו בעיה לסחוב את זה אני לא רואה בעיה. 

עם תיק גדול יותר או פחות, כל הישראלים שפגשתי היו אחלה אנשים ואני בטוח שהם השאירו רושם טוב מאוד על שאר המטיילים.

 

נערך ע"י משתמש יום שני 29 ספטמבר 2014 15:20:57(UTC)  | סיבה: לא צויינה

ZlotyLojak  
#131 נשלח : יום שני 06 יולי 2015 18:41:42(UTC)
ZlotyLojak


דירוג: שביליסט

קבוצות: חבר
הצטרף: 05/02/2013(UTC)
הודעות: 38

קיבל תודה: 27 פעמים ב 8 הודעות

חזרתי אתמול מהטור מון בלאן. ורציתי להגיד תודה לכל חברי הפורום על העזרה בתכנון המסלול הציוד וסידורי הלינה. אתחיל ואומר שהיה לי מזל מטורף וכל ימי הטיול היו ימים שטופי שמש כך שהתלונה היחידה שהיתה לי היא על משקל הביגוד החם (כובע גרב, צווארון, כפפות ומעיל גשם) שנשאר מיותר בתיק. (ושאלו יהיו הצרות שלי). 

בניגוד לרוב ההמלצות החלטתי לעשות את הטור בשמונה ימים ובכיוון השעון. מדדתי את ההליכה עם אפליקציה שנקראת runkeeper אז אתן קצת סטטיסטיקה פרטית :)

יום 1: הליכה מ Les Houches ל Refuge La Flegere סה"כ 17.8 ק"מ וטיפוס של 2231 מטר שלקחה לי 5 שעות ו37 דקות נטו. (לא כולל עצירות)

הערות: ב Les Houches ישנתי ב Gite Michel Fagot- מקום יפיפה במרכז עם אוכל טעים ומארחת שעזרה לי המון במיוחד לארגן הסעה לשדה תעופה כשיום לפני הטיסה החברה שהזמנתי ממנה החליטה שלא משתלם להם להסיע אותי. 

יום 2: הליכה מ Refuge La Flegere ל Trient סה"כ 21.76 ק"מ וטיפוס של 1849 מטר שלקחה לי 7 שעות ו41 דקות נטו. (דרך אגם Lac Blanc)

הערות: בתכנון המקורי תכננתי לישון Col de Balme אבל הרפיוג היה סגור ללינה אז המשכתי משם ל Le Peuty ומשלא מצאתי מקום נורמלי לישון המשכתי ל Trient וישנתי ב La Grande Ourse -מקום מומלץ ונעים מאוד.

יום 3: הליכה מ Trient ל Champex סה"כ 14.97 ק"מ וטיפוס מצטבר של 1739 מטר שלקחה לי 5 שעות ו49 דקות נטו.

הערות: הלכתי דרך הוריאנט של Fenetre d'Arpette.

יום 4: הליכה מ Champex ל La Peule סה"כ 22.32 ק"מ וטיפוס מצטבר של 1550 מטר שלקח לי 5 שעות ו31 דקות נטו.

יום 5: הליכה מ La Peule ל Refuge Bertone סה"כ 24.51 ק"מ וטיפוס מצטבר 1832 מטר שלקח לי 7 שעות ודקה נטו. (כולל התברברות של כקילומטר וחצי)

הערות: הסימון במפה שבאתר וגם במפה שקניתי בצרפת הייתה שבין Refuge Helena  ל Refuge Bonati ההליכה היא על הכביש בעמק כשבפועל השביל המסומן הולך על צלע ההר ולכן ההתברברות.

יום 6: הליכה מ Refuge Bertone ל Refuge Elisabetta סה"כ 20.48 ק"מ וטיפוס מצטבר של 1736 מטר שלקח לי 5 שעות ו45 דקות נטו.

יום 7: הליכה מ Refuge Elisabetta ל La Balme סה"כ 20.22 ק"מ וטיפוס מצטבר של 1428 מטר שלקח לי 5 שעות ו44 דקות נטו.

הערות: הלכתי דרך הוריאנט של Col de Fours ולאחר שהגעתי לבקתה ונחתי קצת עליתי ללא תיק לשחיה קצרה באגם Jovet (מומלץ).

יום 8: הליכה מ La Balme ל Les Houches סה"כ 30.14 ק"מ וטיפוס מצטבר של 2238 שלקח לי 8 שעות ו22 דקות נטו. (היום הכי ארוך שלי בהחלט)

הערות: בנוסף למעבר בוריאנט דרך Col de Tricot הארכתי את הדרך והלכתי דרך Refuge Tre La Tete.

בסך הכל המסלול יצא לי 172 ק"מ וטיפוס מצטבר של 14 ק"מ (כולל ברבורים ולא כולל הטיפוס לאגם Jovet).

לרוב הבקתות הגעתי בין 14:00 ל16:30 כך שנשאר לי הרבה זמן להתפנק בשמש עם כוס בירה, לקרוא ספר ולדבר עם המון מטיילים ממדינות שונות וליחצ"ן את שביל ישראל (כל פלייר נמסר אחרי שיחה ארוכה ומשמעותית).

בקיצור. ממליץ לכולם :) לוטן.

נערך ע"י מנהל יום שלישי 07 יולי 2015 00:12:20(UTC)  | סיבה: הקטנת תמונה

thanks 1 משתמש הודה ל ZlotyLojak עבור הודעה מועילה זו.
הלך ב 14/07/2015(UTC)
SB83  
#132 נשלח : יום שני 03 אוגוסט 2015 18:13:18(UTC)
SB83


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 05/05/2015(UTC)
הודעות: 6
גבר

קיבל תודה: 3 פעמים ב 2 הודעות

חזרתי מהמסלול אתמול - הושלם ב-11 יום.

הערה חשובה מאד למי שהולך לטרק בנושא של מי שתיה. המים ברוב המסלול זמינים וניתן למלא ממעיינות וממפלים ללא חשש אבל למי ששותה הרבה, עלולה להיווצר בעיה של חוסר במלחים מכיוון שהמים באלפים נקיים מאד וכמעט נטולי מינרלים - דבר שהאירופאים מורגלים אליו אך אנחנו לא. מחסור במלחים מוביל לירידה באנרגיה, עייפות, כאבי ראש ובמקרים חמורים בעיקר כאשר ההולך אינו בכושר גבוה - אף גרוע מכך. זה קרה לי, ואם לא העצה הטובה של זוג ישראלים לא הייתי מנחש זאת.

מומלץ מאד לקחת אבקה איזוטונית ולשתות בסוף היום כחצי ליטר. זה זול ומאד יעיל. ממליץ למנהל השרשור להוסיף לרשימת הציוד.

כמו כן עוזר מאד להמליח את האוכל.

 

דברים נוספים:

ביום האחרון של המסלול מ- le flegere אין כמעט מקורות מים זמינים יש להיערך בהתאם אחרת תשלמו 5 יורו לבקבוק 500 מל אם תמצאו מקום שמוכר.

auberge du mont blanc בעיירה trient - גועל נפש של מקום לא להתקרב. יש בסמוך את ourse ואמרו לי שהיה ממש ממש טוב שם.

refuge col de balme - אל תבנו על המקום המזעזע הזה, תלכו ל- la moulin זה שווה את זה מכל הבחינות.

מכל הוריאנטים, arpette הוא המומלץ ביותר ואל תפספסו אותו - אבל רק! רק אם מזג האויר ממש טוב ולא צפוי גשם. מדובר בוריאנט ארוך מאד אך שווה ביותר.

ביום הראשון אני ממליץ כמו רבים אחרים לעצור ב- miage, מדובר ביום קשה מאד פיזית ומנטאלית ולא כדאי להמשיך לדעתי לקונטמין.

ביום השני בקתת bonhomme מאד מאד המונית ועמוסה, ולא משהו, אבל כדאי להשאר שם בגלל הנוף והוריאנט הגבוה בצפון רק חייבים לשריין מראש.

 

תהנו.

 

 

thanks 2 תודות למשתמש SB83 על הודעה מועילה זו.
אמנון לנגי ב 03/08/2015(UTC), io_travel ב 03/08/2015(UTC)
יענקל'ה סער  
#133 נשלח : יום ראשון 13 ספטמבר 2015 22:12:54(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,760
גבר
ישראל

תודות: 287 פעמים
קיבל תודה: 593 פעמים ב 407 הודעות

חזרתי הערב. במשך החג אעלה כמה פוסטים שקשורים לטיול שלי וגם למקומותנו. השרשור הזה בן שלוש שנים,

ועל ה TMB מדובר כאן ובפורום הישן זמן כפול מזה. לא מבין איך בספרי ההדרכה וגם כאן לא דברו כמעט אף פעם על הדבר הכי 

היפה בכל הטיול הזה שהוא בכלל לא על השביל, אלא בין שאמוני לקורמיור: הנסיעה ברכבל מעל העמק הלבן. כמעט 40 שנה המתנתי

לחזור על החוייה הזו, והפעם זה היצליח.  בכל האלפים אין דבר כזה. כל תמונה שווה אלף מילים, אך דבר לא ישווה לדבר האמיתי...

 

 

 

ההר הלבן

 

 

 

 

שנה טובה חברים.

נערך ע"י משתמש יום שלישי 16 פברואר 2016 21:02:11(UTC)  | סיבה: לא צויינה

NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
thanks 7 תודות למשתמש יענקל'ה סער על הודעה מועילה זו.
אמנון לנגי ב 13/09/2015(UTC), ישר.א ב 14/09/2015(UTC), Amtrak ב 15/09/2015(UTC), הלך ב 16/09/2015(UTC), גלילאו ב 18/09/2015(UTC), S.K. ב 21/09/2015(UTC), l.d ב 30/08/2017(UTC)
יענקל'ה סער  
#134 נשלח : יום שני 14 ספטמבר 2015 16:00:57(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,760
גבר
ישראל

תודות: 287 פעמים
קיבל תודה: 593 פעמים ב 407 הודעות

כמה מילים כלליות על הטיול: היה מעולה. מזג האוויר היה מצויין ושעתיים גשם (לא טפטוף) ביום הראשון לטיול, היו חוויה בפני עצמה. יש קסם מיוחד בטיול לבד. יש גם חסרון אחד ששחר העלה אותו לפני מספר שבועות. החיסרון בא לידי ביטוי בערבים בשאמוני. החיבור לאנשים מכל העולם מרתק, אהבתי אותו מאוד. קצב ההליכה השתנה מיום  ליום. אם זה היה תלוי רק בכושר הגופני 8 ימי הליכה לכל המסלול היו מספיקים בקלות. לרדת מ BREVENT  ל PLANPRAZ (במסגרת יום תיירות רגילה), מרחק של פחות משני ק"מ לקח לי שלוש שעות. הנוף לא מאפשר ללכת מהר יותר. המוסיקה מתחנות הרדיו המקומיות שיפרה מאוד את החוויה לאורך כל הדרך.

מי שמתחיל ב LES HOUCHES כדאי ואף מומלץ ללון בלילה הראשון בשאמוני. LES HOUCHES  עיירה מתה. בבוקר אפשר להגיע בתחבורה הציבורית החינמית לתחילת המסלול. בדיעבד הייתי מתחיל ומסיים בשאמוני. את כל הקטע מ TOUR עד LES HOUCHES עשיתי בעזרת הקפצות ברכבת, אוטובוס ושימוש ברכבלים כאשר אני לן בשאמוני במלון POINTE ISABELLE (יופי של מלון, בתחום המחירים שלו). פרט ליום הראשון,  בכל מקום הזמנתי מלון/אכסניה בערב שלפני ולא הייתה בעיה לקבל מקום  בחדר פרטי. בסה"כ הלכתי תשעה ימים + יום רכבלים מעל העמק הלבן. שני ימים היו ארוכים במיוחד והשאר היו קצרים מבחינת המרחק (לא הזמן). רב ימי ההליכה היו בקצב נינוח כראוי לחופשה. לעיתים היו יותר עצירות מהליכה. עוד יומיים הייתי תייר רגיל. התחלתי ללכת ב 1.9.

 

יום 1:

 

  1. LES HOUCHES עד LA BLAME -  עליתי בתחילת היום ברכבל BELLEVUE לפי המלצתו של יובל (תודה). מזג האוויר לשעות אחר הצהרים לא היה מבטיח. הלכתי במסלול הרגיל. ל CONTAMINE הגעתי בערך ב 13:30 בצהרים. זוג מאוהיו שפגשתי ברכבל, האיר את עיני שעד LA BALME יש עוד כשלוש שעות הליכה. הרפיוג' רשום במדריך הצרפתי, שבו נעזרתי, תחת LES CONTAMINE. השעתיים האחרונות להליכה היו תחת גשם שוטף. הגעתי רטוב בעיקר מהזעה תחת הפונצ'ו. אחליף אותו למשהו קל ונושם יותר. הלינה המשותפת (לא נשארו חדרים פרטיים) הייתה טראומה. בחדר של 12 מיטות לנו 3 זוגות ועבדכם. הזהרתי את כולם שאם אני נוחר לא להכות אותי בכפכף על הראש, אלא להשתמש באטמי אזנים. לקח לי כמה שעות טובות להירדם. הזוג הגרמני שלידי בשנות בארבעים לחייו. האישה נקשה בשיניים כל חצי שעה והבעל נחר כמו חצוצרה מצד אחד, וכמעט נפח את נשמתו מהצד שמנגד. זוג אחר בשנות ה-60: הערמונית של הבעל העירה אותו לפחות 3 פעמים, ואישתו פחדה לצאת לבד מהחדר לשירותים, והבעל היה צריך ללוות אותה. הזוג מאוהיו בשנות ה-50 ישנו בשקט יחסי. ובשלוש השעות שהצלחתי להירדם, קמתי פעם אחת.

 

יום 2:

 

  1. LA BALME  עד LES MOTTETS  (Les Chapieux) – בערב שלפני הזמנתי, ואושר חדר פרטי ב LES MOTTETS. הלכתי דרך הוריאנט ב COL DE FOUR. כאשר הגעתי ל LES MOTTETS אמרו לי: "סליחה טעות, אין לנו חדר פרטי". זה היה מרגיז מאוד. אמרתי למנהל (שלא היה נחמד באותם רגעים): "אם אני במקומך הייתי מפנה את החדר שלי לטובת האורח והייתי הולך ללון בדורמיטורי". הבחור התעצבן ואמר: "אין לנו בכלל מקום עבורך". אחרי כמה דקות נרגע והבין שעשה טעות לעיני ואוזני אורחים לא מעטים. הוא הלך למשרדו ואחרי כמה דקות בישר שמצא חדר פרטי עבורי ב Les Chapieux. הוא הסיע אותי ברכבו לשם. המקום ב LES CHAPIUEX נקרא: Les Chambres du Soleil. יכול להלין כ-25 מטיילים בחדרים פרטיים בלבד. החדרים מצויינים, בחלקם המקלחת והשרותים משותפים לשני חדרים. בעלי הבית אנשים בשנות ה-70 נחמדים מאוד, עושים כל מאמץ להנעים את השהייה במקום. בעל הבית הוא גם הטבח והאוכל היה מעולה, בהחלט ברמה של הדולומיטים. במחיר של 92 אירו קיבלתי אירוח מלא כולל יין ללא הגבלה, לבן או אדום, שבעלי הבית מייצרים + ארוחה ארוזה לדרך ליום המחרת. את הארוחה הזו לא היצלחתי לסיים עד סוף היום. בבוקר בעל הבית היקפיץ אותנו ברכבו עד ל VILLE DE GLACIER, כ-4 ק"מ. מקום לינה מצוין ומומלץ מאוד. טל: 04-79313022 אתר: www.leschambresdusoleil-montblanc.com.

 

יום 3:

 

  1.   Ville de Glacier עד COURMAYEUR - בבוקר בעל הבית במלון בישר שלמחרת צפוי מזג אויר טוב ב VALEE BLANCHE (העמק הלבן), וזו הייתה סיבה מספקת על מנת להגביר את הקצב ולהגיע לקורמיור ביום אחד. הרכבל בסוף היום הזה נסגר ב 31.8. הירידה לעיירה, בסוף היום, הייתה כואבת. לנתי במלון CROUX. מלון נחמד מאוד ובעלי הבית עוד יותר. הבעל איטלקי ואישתו הולנדית.

 

יום 4:

 

  1. יום העמק לבן. האוטובוסים ל La Palud, משם יוצא הרכבל לעמק הלבן, יוצאים מקורמיור אחת לשעה בערך. בעל הבית במלון התנדב להקפיץ אותי ברכבו (כחמישה ק"מ). החוויה מעל העמק הלבן חובה לכל מי שמטייל ב TMB. הנסיעה בשני רכבלים. אחד לראש ההר ( 40 אירו) מצד האיטלקי ל POINTE HELBRONNER והרכבל השני פתוח רק בתנאי שמזג האוויר מתאים. הנסיעה בו עד ל  AUGUILLE DU MIDI שמעל שאמוני וחזרה 39 אירו. החוויה שווה כל אירו. מי שצפוף בכסף ממליץ לקחת למטרה זו "הלוואה" מההורים. אם מזג האוויר למעלה לא מתאים אין טעם לעלות רק ברכבל אחד. תמתינו לנסות את מזלכם שוב כאשר תחזרו לשאמוני. בצד הצרפתי נגמלתי מפחד הגבהים שלי. בנו שם חדר מזכוכית שנקרא "La Pas dans le Vide", "צעד לתוך הריק". מהרצפה של החדרון המבט הוא של ק"מ אחד אנכית כלפי מטה. אחרי שחזרתי מהעמק הלבן חשבתי לרגע: "החוויה הכי גדולה של הטיול מאחורי. האם כדאי בכלל להמשיך?". לקח לי כמה שעות להירגע. בחצי השני של היום טיילתי מעט בחלק העתיק של קורמיור, מומלץ מאוד.  PIZERIA DI TUNNEL טובה מאוד, תודה רבה לזמי על ההמלצה. אמרתי בפיצריה שהם הפיצריה הכי מפורסמת בעולם כולו. קבעתי שם מפגש עם זוג אמריקאים שפגשתי בדרך וזה עבד טוב. המסעדה במעלה הרחוב טובה גם היא.

 

יום 5:

 

  1. מ COURMAYEUR עד Arnouva – סימוני השביל באיטליה פחות טובים מאשר בצרפת אבל בסדר. בצרפת אם טועים בדרך סימן שלא ראיתם סימון. המלון ב ARNOUVA קטן עם 7 חדרים בלבד, כולם פרטיים. יופי של מקום. האוכל טוב מאוד. המנות לא נדיבות מדי.

 

יום 6:

 

  1. מ Arnouva עד ל CHAMPEX – העלייה בבוקר ב Grand Col de Ferret הייתה במזג אויר מקפיא. בפאס עצמו נשבה רוח חזקה מאוד. הקרקע הייתה מכוסה בגשם קפוא (לא שלג). בירידה אחרי הפאס מזג האויר היה כמעט אביבי. הגעתי ל LA FOULLY בשעה אחת בצהרים. פגשתי שם את שחקן הקולנוע TIM ROBBINS. במקום לבקש צילום משותף, נפנפתי לו לשלום והוא החזיר לי נפנוף וחיוך. בפעם הבאה אקפיד לצלם הוכחה. השלט לעבר LES CHAMPEX  הראה 4.5 שעות הליכה והחלטתי להמשיך. בעליה ל CHAMPEX  יש הרבה פסלים מעץ של פטריות וחיות, אך השילוט הפתיע לרעה. לפחות פעמיים הייתי צריך לתהות היכן השביל. המחירים בשווייץ רצח, כצפוי.

 

יום 7:

 

  1. CHAMPEX עד TRIENT– יום קצר מבחינת המרחק. הלכתי דרך הווריאנט של הקרחון בעיקר בהמלצת זוג אוסטרלים חביבים ממוצא רוסי (אחינו). זה היה יום כיף במזג אויר מעולה של כמעט 9 שעות. ב AUBERGE MONT BLANCאין חדרים פרטיים ונתנו לי חדר עם שש מיטות לעצמי. הארוחה המשותפת הייתה חוויה נהדרת. בעל הבית יותר ממכפיל את הרווח השנתי של העסק ע"י כך שהוא גובה בפרנקים ובאירו אותו מחיר. באירו זה צריך להיות 8% פחות. את הדו"ח לרשויות המס בשוייץ המניאק מגיש בפרנקים כמובן ועושה רווח נאה פטור ממס.

 

יום 8:

 

  1. מ TRIENT ל LE TOUR  – גם זה יום די קצר מבחינת מרחק. ב COL DE BALME המכשפה הזקנה גבתה 5 אירו על "מרק צח" - BOUILLON.  המרק היה מאבקה מומסת במים חמים. אחרי זה התברר לי שעל תה היא גובה 6 אירו, יצאתי בזול.... ירדתי בואריאנט לעבר LE TOUR . משם לקחתי רכבת מ MONTROC לשאמוני. לנתי לילה אחד במלון Langley Gustavia. ממליץ להתרחק ממנו לחלוטין. לא שווה את המחיר. נדמה לי שהם מוכרים במלון את ההיסטוריה שלו. ההיסטוריה שלו אולי מרשימה אבל כל השאר בכלל לא. עברתי ל POINTE ISABELLE הסמוך שמאוד מומלץ.

 

 יום 9:

 

 מ  (LE TOUR - (MONTROC עד PLANPRAZ - נסיעה ברכבת משאמוני עד תחנת MONTROC. עליה קצרה ל TRES LES CHAMP והליכה בתוואי העקרי דרך La Flegere  עד Planpraz. (הערה: לעלות בואריאנט של LAC BLANC שווה רק אם האגם קפוא, כך לטעמי). בסוף היום ירידה ברכבל לשאמוני.

 

יום 10 (יום הליכה תשיעי):

 

מ PLANPRAZ עד LES HOUCHES - עליה (הנוף מדהים) בשני רכבלים עד ל LES BREVENT  . הליכה עד LES HOUCHES וחזרה באוטובוס לשאמוני.

 

כמה עיצות בשאמוני: מי שלן שם יותר מלילה אחד יכול לרכוש כרטיס יומי או ליומיים ויותר לרכבלים והאטרקציות השונות –MONT BLANC MULTIPASS . הכרטיס מוזיל מאוד את העלויות. העלות אינה כוללת את הנסיעה ברכבל מעל העמק הלבן. הנסיעה ברכבת ל MER DE GLACE שווה רק למי שלא הלך בתוך מנהרת קרח מימיו. 3 שעות הלוך ושוב כולל הירידה הרגלית למנהרת הקרח. חוויה זו כלולה במחיר הכרטיס היומי . את הקרחון במצבו העלוב צריך להקרא Mer(de) de Glace. (תסלחו לי על הלשון הלא נקייה). די מפחיד לראות את הנסיגה המהירה בקרחון. כל שנה יותר ממטר...

 

בשאמוני פגשתי את ארתור שנראה מצוין ושזוף. 

 

לסיכום: טיול נהדר, חופשה מצוינת וכיף גדול .

נערך ע"י משתמש יום חמישי 24 מרץ 2016 13:04:26(UTC)  | סיבה: לא צויינה

NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
thanks 6 תודות למשתמש יענקל'ה סער על הודעה מועילה זו.
אמנון לנגי ב 14/09/2015(UTC), זאבאז ב 14/09/2015(UTC), ישר.א ב 14/09/2015(UTC), הלך ב 16/09/2015(UTC), גלילאו ב 18/09/2015(UTC), l.d ב 30/08/2017(UTC)
אמנון לנגי  
#135 נשלח : יום שני 14 ספטמבר 2015 16:48:39(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,919
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 901 פעמים
קיבל תודה: 821 פעמים ב 618 הודעות
עושה רושם שב AV1 נהנית יותר.
אולי הלילה הטראומתי הראשון השפיע קצת גם על הימים הבאים
השתכנתי לעשות את הרכבל מעל העמק הלבן בשנה הבאה בזמן ההליכה שלי בעמק אאוסטה
תודה על הדיווח. ברוך השב ושנה טובה
יענקל'ה סער  
#136 נשלח : יום שני 14 ספטמבר 2015 21:00:01(UTC)
יענקל'ה סער


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC)
הודעות: 6,760
גבר
ישראל

תודות: 287 פעמים
קיבל תודה: 593 פעמים ב 407 הודעות

התרכזתי בעיקר בדיווח על מקומות הלינה ועוד קצת. ב TMB נהניתי יותר מאשר ב AV1. 

עוד מעט אשים דיווח לגבי חלוקת העלונים. משהו שתוכל ליישם בהונגריה. 

NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE
ישר.א  
#137 נשלח : יום שני 14 ספטמבר 2015 22:51:11(UTC)
ישר.א


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 29/08/2010(UTC)
הודעות: 435
גבר
ישראל
מיקום: נס ציונה

תודות: 383 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים ב 90 הודעות

יענקל'ה ברוך הבא . מאד נהניתי לקרוא את הסיכום שלך אך יותר מכל נהניתי מהקטע המצוטט תאור יוצא מן הכלל ומצחיק עד דמעות,למצבים שכנראה רבים מאיתנו נתקלים בהם. לא ציינת האם אימוני הכושר שעשית אכן עזרו לך.

שנה טובה ומטוילת.

  ". הלינה המשותפת (לא נשארו חדרים פרטיים) הייתה טראומה. בחדר של 12 מיטות לנו 3 זוגות ועבדכם. הזהרתי את כולם שאם אני נוחר לא להכות אותי בכפכף על הראש, אלא להשתמש באטמי אזנים. לקח לי כמה שעות טובות להירדם. הזוג הגרמני שלידי בשנות בארבעים לחייו. האישה נקשה בשיניים כל חצי שעה והבעל נחר כמו חצוצרה מצד אחד, וכמעט נפח את נשמתו מהצד שמנגד. זוג אחר בשנות ה-60: הערמונית של הבעל העירה אותו לפחות 3 פעמים, ואישתו פחדה לצאת לבד מהחדר לשירותים, והבעל היה צריך ללוות אותה. הזוג מאוהיו בשנות ה-50 ישנו בשקט יחסי. ובשלוש השעות שהצלחתי להירדם, קמתי פעם אחת."

 

 

Oran Kaplan  
#138 נשלח : יום שני 21 ספטמבר 2015 01:26:41(UTC)
Oran Kaplan


דירוג: שביליסט מתחיל

קבוצות: חבר
הצטרף: 14/08/2015(UTC)
הודעות: 10
גבר

חזרנו לפני שבוע והיה פשוט מעולה!

כמה טיפים:

ביום האחרון העליה ל Lac Blanc והבקתה שם היו אחד ההיילייטים של הטיול שלנו.

אנחנו מאוד ממליצים לעשות את הוריאנט בין קורמייר לבונטי, אחד הקטעים היפים בטיול, ביחוד בנוף מ Tete de la Tronche.

לא עשינו אבל הזהירו אותנו שהוריאנט בסטיאג' שמונה לפי הספר מסוכן ואפילו מאוד מסוכן במזג אויר גשום.

בקתה חדשה - LAC DE COMBAL: בין Elisabetta ל Maison Vieille פתחו בקתה חדשה, במרחק של כ 45 דקות מ Elisabetta, לא ישנו בה אבל חברים מאוד המליצו (אמרו שהכל חדש), היא לא מופיעה בספר או באתר.

הפרטים שלה לכל המטיילים העתידיים:

לא-הצלחתי-להעלות-תמונה-לאתר

 

נערך ע"י משתמש יום שני 21 ספטמבר 2015 17:34:51(UTC)  | סיבה: לא צויינה

odedorr  
#139 נשלח : יום חמישי 19 נובמבר 2015 10:59:28(UTC)
odedorr


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: חבר
הצטרף: 29/08/2013(UTC)
הודעות: 489
ישראל

תודות: 12 פעמים
קיבל תודה: 179 פעמים ב 114 הודעות

הקדמה (שהיא גם סיכום)

 

הטרק הזה מדהים - לא פחות

 

מי יוצא? – תמי, אשתי ורוני, ביתי הקטנה (עוד מעט 16), יוצאים איתי לחמישה וחצי ימי ההליכה הראשונים ואני (עודד) ממשיך לבד את המשך הטרק.

 

הכנות - כללו קצת קריאת חומר ( ובראש והראשונה הבלוג של ענבר), שיחות עם כמה אנשים שעשו את זה (תתפלאו כמה כאלה יש ממש מסביבכם) ובסוף כמובן את התנ"ך של הטרק – tour of mont blanc בהוצאתcicerone. כדאי גם לבקר באתר לתכנון הטרק שכולל הזמנת בקתות ומרחקי הליכה

 

ציוד – יש שלוש דרכים מקובלות להתמודדות עם הציוד האישי

  • לקחת הרבה ציוד ולסחוב אותו בתיק גדול. אופייני ליוצאי סיירות למיניהם.
  • לקחת הרבה ציוד בשני תיקים ולשכור את שירותיה של חברה שתעביר את תיקי הלילה בין הבקתות. צריך לקחת בחשבון שזה מחייב התחייבות מראש על מסלול ושאין משלוחים לבקתות שאין אליהן כביש.
  • לקחת מעט ציוד, אבל ממש מעט, ולסחוב על הגב. זה מחייב כביסה קטנה כמעט כל יום. הבעיה כאן היא שבכל התמונות תצאו באותם בגדים. זו השיטה שאנחנו בחרנו. את רשימת הציוד שלקחנו אפשר למצוא בהמשך.

 

תיקים - כולנו יוצאים עם תיקי 40 ליטר (אם זה לא מספיק, סימן שארזתם יותר מידי).

 

עונה - אנחנו יוצאים, לקראת סוף אוגוסט, בשתי טיסות נפרדות, נוחתים בז'נבה מאוחר וצפויים להגיע ל les houches (שבכלל מבטאים לז'וש) מאוד מאוחר עם הסעה של של alpybus. לא היה קל למצוא מלון בלז'וש שיסכים לקבל אותנו כל כך מאוחר (קרוב לחצות). למחרת בבוקר ישר מתחילים ללכת. את עמק שמוני נשאיר לסוף.

 

קושי – שאלה מאוד סובייקטיבית ותלויה בכושר שלכם, במיומנות שלכם ובאופן פריסת הימים. אבל בשום אופן זה לא טרק קל, הוא יושב איפה שהוא בין הבינוני לקשה. אם עוד לא עשיתם טרק, לא בטוח שזה הראשון שכדאי להתחיל ממנו. אם אתם לא בכושר, תתחילו להתאמן. אם אתם לא בטוחים, תפרסו את היומיים הראשונים לשלושה (זה אפשרי גם בהתחלה מלז'וש וגם מקורמיור).

 

להתאמן – הגעה בכושר תהפוך את הימים הראשונים לקלים ומהנים יותר. זה הזמן לחדש את היחסים עם החבר שגר בקומה עשירית ולהזמין את עצמכם פעמיים ביום לקפה. יש מעט עליות בישראל תלולות וארוכות מספיק לאימון, תמצאו את הכי תלולה לידכם ותעלו אותה שלוש פעמים בשבוע.

 

מרחקים – הטרק הזה לא נמדד במרחקים אלא בשינויי גבהים. במהלך הטרק לא תזכו כנראה ללכת יותר מכמה צעדים במישור. באחד עשרה ימי טרק צריך לעלות 10 ק"מ ולרדת אותם. זה אומר כל יום לעלות ולרדת את מעלה צאלים שלוש פעמים. יום מעל 1000 מטר עלייה הוא קשה, ואל תזלזלו בירידות.

 

זמנים – הבלוג של ענבר הוא חומר חובה לפני תכנון הטרק, יחד עם זאת כדאי לשים לב שהיא הולכת מאוד מהר. היא משיגה את החברים שלה, היא משיגה את הספר והיא כנראה משיגה גם אתכם. בתור התחלה הייתי לוקח את זמני הספר, מוסיף 20%, מוסיף שעה וחצי לעצירות. אחרי יום יומיים של הליכה כבר תדעו לחשב לבד.

 

התחלה וסיום – רוב האנשים מתחילים ומסיימים בles houches (לז'וש) פשוט כי היא קלה להגעה עם שירותי שטל משדה התעופה של ז'נבה

 

טרק חלקי – יש שעושים רק חלק מהטרק. כמעט כל כפר יכול לשמש נקודת כניסה או יציאה מהטרק ולכן יש אין סוף אפשרויות. נקודת התחלה פופולרית לטרק חלקי היא קורמיור ומשם בשישה / שבעה / שמונה ימים ללזוש או לשמוני.

 

לינה ואוכל – רוב מכריע של המטיילים ישנים בבקתות ההרים ובמלונות. מיעוטם ישנים באוהל. צריך לקחת בחשבון שלינה באוהל פרושה לסחוב הרבה יותר ציוד וצריך גם לשים לב למגבלות של המדינות השונות על לינה באוהלים. באופן די גורף, כל מי שישן בבקתות אוכל את האוכל המוגש בהן ולא מבשל. מי שישן באוהל מבשל (מה שאומר עוד ציוד לסחוב על הגב)

 

מים - לי ליטר וחצי הספיקו לגמרי. באזורים הגבוהים (מעל הפרות) מלאתי בנחלים, באזורים הנמוכים בכפרים ובבקתות. חשוב להקפיד לצאת לכיוון הפאסים מלאים במים.

 

בקתות - פגשתי אנשים שהזמינו שנה מראש ופגשתי כאלה שמחליטים בבוקר, או אפילו בצהריים, מה הם עושים. התשובה כנראה באמצע: בשיא העונה צריך להזמין כמה שבועות מראש, בשוליים פחות. יש שלוש בקתות "מרכזיות" שכדאי לתת עליהן את הדעת ביתר זהירות – cruix de la bonhomme בצרפת. Elisabetta ו bonatti באיטליה. לבקתות האלה קשה למצוא תחליף בקלות והן מאוד עמוסות. שימו לב שבסופי שבוע יש כמובן עומס יותר גדול על הבקתות.

 

אתרעת בקתה – אתם ממש לא רוצים להעביר את הלילה בבקתת col de balme על גבול שוויץ – צרפת (לא לבלבל עם בקתת de balme שדווקא נראית נחמד)

 

התנ"ך – הוא ללא ספק tour of mont blanc בהוצאת cicerone. רוב האנשים לוקחים אותו איתם. חלקם מצלמים את המפות וכולם משתמשים בו כדי לתכנן.

 

תכנון "חיצוני" – פגשנו לא מעט אנשים שחברות כאלו או אחרות תכננו להם את הטיול. החברות מזמינות בקתות, הסעות וכו' ונותנות לכם הוראות הליכה. בחלק מהמקרים התכנון לא היה מוצלח (בלשון המעטה) עם ימים לא סבירים באורכם (לשני הכיוונים). אם אתם משתמשים בחברה כזו, בדקו את התכנון שעשו לכם בשבע עיניים ושנו אם צריך.

 

מקלות הליכה – קחו אתכם, קחו בחשבון שאם לא תקחו, תהיו כנראה היחידים בלי.

 

עלויות – מלבד הטיסה וההגעה משדה התעופה לנקודת ההתחלה, העלות העיקרית היא הלינה (שלרוב כוללת גם ארוחת ערב ובוקר). בצרפת ובאיטליה לילה עולה בסביבות 45 יורו לאדם בחדר dorm, בשוויץ בסביבות 60. יש מקומות שבהן יש גם אופציית חדרים והמחירים כמובן גבוהים יותר.

 

סימון – סימון השביל די מינימלי ולא תמיד מספיק. מפה טובה של הטרק היא חובה מכיוון שלא תמיד יש את מי לשאול.

 

ללכת לבד – אי אפשר להיות לגמרי לבד בטרק (אלא אם כן ישנים באוהל). בערבים תמיד יש עוד אנשים ועם חלוף הימים מתחילים להיות פרצופים קבועים ומוכרים. כשהולכים לבד נפתחים יותר להכרויות וזה נחמד. במשך היום אפשר ללכת לבד או עם מישהו, או קצת וקצת. מצד שני אני יכול לחשוב על כמה קטעי הליכה (בייחוד בערפל) שהייתי מרגיש לא נעים ללכת אותם לבד, וכמובן שתמיד יש את "ואם יקרה משהו...".

 

תהנו

 

ציוד אישי
תרמיל
נעליים
כפכפים לבקתה
גרבי טרק (2)
גרבי בקתה
שכמיה
מקלות הליכה
בקבוק מים
ליינר
כפפות
טי שירט הליכה מנדפים (2)
טי שירט בקתה
חולצה תרמית ארוכה
פליז דק
מכנס קצר
מכנס הליכה מתפרק (הבנות לוקחות שניים)
גטקס תחתון (בדיעבד היה מיותר)
מכנס בקתה (שרוול / טייטס)
תחתונים (3)
משקפי שמש
כובע שמש
כובע חם
סלולרי + אוזניות
דרכון + ביטוח
ספר קריאה
אטמי אזניים

 

קבוצתי
פנסי ראש
סבון נוזלי
שמפו
מרכך
ת. אלסטית
פלסטרים רגילים
פלסטרים ליבלות
נורופן
מגבות קלות
מטען כפול
מצלמה + מטען
מפה
קרם הגנה
משחה לשפתיים
נרות לקבלת שבת
חבל ואטבים
אנרג'י בר (בסוף חזרו לארץ)
GORP (שקדים, קשיו, פירות יבשים) – הצלחה אדירה
מחברת ועט

 


 

יום הליכה ראשון – 25/8/2015

נקודת ההתחלה הקלאסית של הטרק היא ב les houchess (להלן – לז'וש). הבעיה היא שכשמתחילים מכאן, ואם רוצים ללכת ביום הראשון את הואריאנט הגבוה שנחשב הרבה יותר יפה, יוצא שהימים הראשונים ארוכים וקשים. אנחנו מקצרים את היומיים הראשונים ולכן הכוונה שלנו היא להתחיל את הטרק ב... רכבל. כן, אנחנו יודעים שביום הדין נצטרך להחזיר את המדליה כי "לא עשינו הכל", נקווה שנעמוד בבושה.


le houchess (לז'וש)

 

אנחנו מתחילים קצת לאט, אתמול הגענו מאוד מאוחר. ארוחת הבוקר במלון נחמדה ואנחנו לוקחים קצת את הזמן. אחר כך הולכים לקנות אוכל לדרך. כל דבר נשקל (פיזית ותודעתית) לפני שהוא נכנס לשקית הקניות. ההליכה לכיוון רכבל Belevue היא ממש בתוך הכפר היפה הזה. אנחנו מתחילים להתרגל לירוק.

הרכבל לוקח אותנו ישר לגובה 1800 מטר וחוסך לנו שעתיים הליכה ו800 מטר טיפוס. מהרכבל יורדים מעט מטה, חוצים את פסי הרכבת והולכים לאורך השלוחה. אתמול ירד גשם והשביל בוצי. הדרך מתחילה לרדת ואחרי כשעה אנחנו מגיעים לגשר התלוי. מתלהבים ומצטלמים.

אחר כך מתחילה העלייה לכיוון col de tricot שנמצא ב 2120 מטר. זאת העלייה הראשונה שלנו בטרק, העלייה תלולה וקשה לנו. לאורך כל הדרך מתנשא לו משמאל קרחון Bionnassay. מאוד מרשים, מאוד יפה. אנחנו יוצאים אל מעל לקו העצים וזוכים לאכול המון אוכמניות המציצות מהשיחים הנמוכים מצידי השביל.

 

 

לוקח לנו שעתיים להגיע ל col ואנחנו מתיישבים לאכול צהריים. הנוף מקסים, מזג האוויר נעים. הרבה למטה, הרבה מאוד למטה, מציצים המבנים של refuge de miage (בגובה 1560 מטר) שהם היעד הבא שלנו.

הירידה מאוד תלולה, מאוד בוצית ומאוד חלקה. לרוני ולי זה לוקח בערך שעה, לתמי הרבה יותר והיא מגיעה למטה מותשת. עושים הפסקה. הבקתה הזו ניראת מאוד נחמד ובהחלט יכולה להוות אלטרנטיבה למי שמבקש לקצר את היום הראשון. מסביב המון פרות מדושנות ושמנמנות ומזג האויר מושלם.

 


הירידה מ col de tricot

 

העליה ל auberge de tru (בגובה  1720 מטר) היא לא רצינית. משהו כמו חצי שעה, אולי קצת יותר. למעלה נחים קצת ומתחילים את הירידה האינסופית לכיוון Les contamines שנמצאת בגובה 1150 מטר. זאת לא ירידה מאוד תלולה והשביל מאוד רחב ונוח, אבל היא מאוד ארוכה. לקראת סופה אנשים כבר מאוד עייפים ומנסים כל מיני שיטות יצירתיות איך להתגבר על התשישות ברגליים. חלקם הולכים הפוך, חלקם על הצד, כמה מנסים לרוץ (רעיון ממש רע).

לתמי זה לוקח אינסוף זמן ומתחיל להיות מאוד מאוחר. כשאנחנו מגיעים בסוף ל les contamines מתברר לנו שמקום הלינה שלנו לא נמצא ממש בעיירה אלא משהו כמו עוד 40 דקות בהמשך השביל. אנחנו מגיעים לשם מאוד עייפים, ארוחת ערב טובה ושנת לילה מאוששים אותנו לקראת היום הבא.

מקום הלינה שלנו הוא הוא camping le pontet ששוכן בלב פארק ספורט מקסים עם מתקנים רבים, אגם ופארק חבלים מרשים. האכסניה עצמה (שמשמשת גם כאתר קמפינג) לא מדהימה אבל יש מים חמים בשפע וארוחת ערב ענקית וטעימה מוגשת במסעדה הסמוכה.

 

יום הליכה שני – 26/8/2015

בבוקר אנחנו מגלים שני דברים חשובים. הראשון הוא שהרגליים שלנו תפוסות לחלוטין מההליכה אתמול, העליות והירידות כאן מטורפות, לא דומה למסלולי הליכה בארץ. השני הוא שארוחות הבוקר כאן ממש לא משהו – לחם (לפעמים טרי) , ריבה, חמאה, קפה רע ותה סביר. אגב – השרירים התפוסים יעלמו לאיטם בהמשך הטיול, ארוחות הבוקר הלא מוצלחות ילוו אותנו עד הסוף.

היום הזה הוא יום של עלייה. החשבון פה פשוט, אנחנו מתחילים מגובה של 1150 מטר ב les contamines וצריכים לעלות, אי שם בסוף היום עד col de croix du bonhahomme ב 2443 מטר. זה יוצא קצת פחות מ1300 מטר עלייה. מירידות אנחנו פתורים היום.

זה מתחיל מאוד בתמימות, עם עלייה מתונה לאורך הנחל בשביל נוח מאוד אבל מתחלף במהרה לשביל שאומנם נשאר נוח ורחב אבל תלול למדי. אנחנו בסוף החופש והשביל עמוס היום למדי בהרבה משפחות, בודדים, קבוצות וזוגות, כולם עולים ומתנשפים.

ב refuge de balme, שאליו אנחנו מגיעים אחרי כשעתיים של עלייה, יש כר דשא מושלם לעצירה, הוא ירוק, הוא מול השמש והוא בדיוק בזווית הנכונה להשתרעות. אנחנו מנצלים זאת היטב, מכרסמים אגוזים ופירות יבשים ומחזירים נשימה. נציין שגם הבקתה הזו נראת מקום מאוד נחמד ויכולה להיות אופציה לקיצור ימים בתחילת הטרק.

 

 

אחר כך השביל הופך לצר יותר וגם תלול יותר. אחרי כחצי שעה, קצת אחרי שעזבנו את קו העצים, יש פיצול שבילים לא מאוד ברור. כמעט כל ההולכים בשביל פונים שמאלה ואותנו שלט זעיר מפנה דווקא ימינה. מתחילים ללכת לגמרי לבד אבל מהססים. בחורה שחולפת על פנינו מאשרת לנו שאנחנו בסדר.

 


refuge de balme

 

בסביבות 2 אחה"צ אנחנו מגיעים ל col du bonhomme . איך שהוא למרות שהלכנו רוב הזמן לבד ה col די מלא אנשים וגם תיש הרים חברותי חונה לו שם. אנחנו עושים חנייה ארוכה, אוכלים צהריים ומצטלמים. המקום מתחיל להתרוקן ואנחנו מבינים שהגיע הזמן לזוז.

 

 

משם ל col de la croix bonhaomme בגובה 2483 לוקח לנו עוד כשעה של הליכה שבדלילות האוויר כאן ובמצב העייפות שלנו לא קל לנו איתה. קצת מעבר ל col ומעט מתחתיו יושבת לה, בתוך נוף מהמם, בקתת refuge de la croix du bonhomme. אנחנו מגיעים היום בשעה יותר סבירה ובמצב גופני טוב יותר מאתמול. חשוב לציין שעל פי חלוקת הטרק בספר, היום לא מסתיים כאן, אלא עוד שעתיים ירידה בהמשך הדרך ב les champieux. אנחנו, שמתכוונים להמשיך מחר בואריאנט הגבוה, עוצרים כאן למזלנו.

זו בקתה גדולה, הומה, וחברותית מאוד. אנחנו לוקחים בירה ושוקו ויורדים לשבת מול הנוף מתחת לבקתה.

את השיחה שלנו שומע איש מבוגר שיושב לא הרחק מאיתנו. הוא פונה אלינו בעברית עם מבטא צרפתי כבד ומספר ששמו דניאל, הוא יהודי שחי 7 שנים בארץ ויש לו הרבה משפחה בארץ. במהלך השיחה אנחנו מגלים שהבחורצ'יק הוא בן 83. איך לעזאזל הוא הגיע לפה? ניחשתם נכון – בהליכה. ולא, הוא לא הגיע מהכיוון שלנו, אלא מכיוון אחר, יותר קשה.

 


הנוף מהבקתה

 

אחר כך אנחנו מתחילים ללמוד על חיי הבקתה. אנחנו מקבלים 3 מזרונים בחדרון זעיר של 6 מיטות שאותו אנו חולקים עם עוד זוג צרפתי ואישה בודדה ושתקנית. אנחנו ממהרים להעמד בתור הארוך למקלחות הסגפניות וגם מכבסים קצת בגדים במי קרח.

לקראת ארוחת ערב התכונה בבקתה גדולה. הצוות עורך את השולחנות וכל האורחים מתחילים לזרום מהחדרים ומהמרפסת ולחפש את מקומם. על כל שולחן מונח פתק עם שמות היושבים בו. אנחנו מתיישבים ליד 4 אמריקאים ובהמשך השולחן מנופף לנו דניאל לשלום.

האמריקאים ישר מזהים אותנו. הם יהודים, החיים בפילדלפיה, היו בארץ מספר פעמים ומכירים אותה היטב. הם בתחילת שנות השישים לחייהם, מנוסים מאוד בטרקים ועם רקורד מרשים בתחום. אנחנו צוחקים ותוהים איך כל היהודים הושבו בשולחן אחד ומה זה אומר על הבאות. ארוחת הערב ממש מעולה – מרק, פולנטה עשירה מאוד עם בשר ואפילו עוגת שוקולד לקינוח. בכלל, ארוחות הערב בבקתות ההרים הם ארועים חברתיים ובלא מעט מקרים גם ארועים קולינריים.

בסיום הארוחה, בתזמון מזהיר, מגיעה השקיעה. כולם ממהרים החוצה לצפות בה ומייד אח"כ למיטות. השעה שמונה וחצי בערב, חיי לילה זה לא הצד החזק של הבקתות האלה.

 

יום הליכה שלישי – 27/8/2015

החדר הזעיר שלנו מתחיל לגלות סימני חיים בסביבות שש בבוקר. בשש וחצי זו כבר עובדה מוגמרת – צריך לקום. מחוץ לחדר המולה גדולה, כולם מתארגנים, אורזים תיקים, ממתינים לשירותים ושאר פעילויות בוקר. חדר האוכל כבר הומה ואנחנו מתאמצים לאכול משהו לפני היציאה לדרך, הפעם אנחנו גם לוקחים איתנו מנת צהריים ארוזה לדרך.

בסביבות שבע וחצי מתחילים אנשים כבר לצאת לדרך וגם אנחנו בשלבי התארגנות אחרונים. אנחנו בוחרים היום את האלטרנטיבה הגבוהה והקצרה יותר. צפוי לנו יום ארוך יחסית מכיוון שאתמול עשינו יום קצר יותר ומכיוון שלא הצלחנו להשיג מקום לינה ב refugio elisabetta שהיא הסיום "הרגיל" ליום זה אלא רק ל cabane du combal שנמצא עוד שעת הליכה הלאה מ elisabetta.

אנחנו חוזרים ל col de la croix bonhaomme שנמצא ממש מעל הבקתה ומשם עולים לcol de fours שהיא הנקודה הגבוהה ביותר בטרק (2665 מטר). העליה לא ארוכה, משהו כמו 45 דקות, אבל היא תלולה ומאוד סלעית. אנחנו מגיעים לפאס נטולי נשימה. הנוף מכאן מרשים מאוד ואנחנו זוכים למזג אויר צלול ונעים. כמה דקות אחרינו מגיע ידידנו "הקטין" מאמש, דניאל. כולו עולץ ושמח ומנסה לשכנע אותנו לטפס "רק עוד קצת" לאחת הפסגות באזור. אנחנו מוותרים בנימוס.

אנחנו מתחילים את הירידה הארוכה לכיוון ville de glacier (גובה 1790 מטר). זו ירידה ארוכה, בוצית ותלולה. במהלכה אנחנו רואים מספר עדרים של ibix – מין חיה הדומה ליעל שלנו וחיה כאן חיי פרא. הירידה לוקחת לנו המון זמן, משהו כמו 4 שעות עד שאנחנו מגיעים לחווה הקטנה שעוסקת בייצור גבינות.

 


הירידה מ Col de fours

 

בשלב הזה תמי ממש רוצה קצת מנוחה ואנחנו מחליטים להתפצל. תמי תצא מכאן באוטובוס ותפגוש אותנו מחר בקורמיור, אני ורוני נמשיך בתוכנית שלנו. בדיוק כשהחלטנו והתיישבנו לאכול את ארוחת הצהריים (הממש לא מוצלחת) שקיבלנו בבקתה שלנו, מגיעים ארבעת האמריקאים מאתמול בערב. גם אצלם יש את לורי שצריכה מנוחה והן חוברות ביחד למסע ממונע (לא יאמן אבל בחור הזה יש אוטובוסים).

רוני ואני ממהרים להמשיך, כבר שתיים בצהריים ויש לנו עוד המון ללכת. השביל כאן חוצה את הנחל וממשיך לאורכו כחצי שעה בעלייה מתונה. ליד refuge mottets השביל פונה ימינה ומתחיל לטפס לכיוון איטליה. לוקח לנו עוד בערך שעתיים של עלייה להגיע ל col de seigne בגובה 2516 מטר. בדרך אנחנו חולפים על פני שני ישראלים צעירים המתנהלים לאיטם עם המון ציוד על הגב, אנחנו מאחלים להם בהצלחה וממשיכים.

ל col שמהווה את הגבול אנחנו מגיעים עייפים למדי. מאכזב לגלות שלא מחכה לנו, כמתבקש, דוכן עם אספרסו וגלידה, אפילו שלט welcome to … אין שם. רק פירמידה קטנה שנמצאת כאן בכל מעבר הרים ומציינת את שמו של המעבר, רוח קרה והמון נוף מדהים לכל עבר. מרחוק כבר ניתן לראות את val venny האיטלקי שילווה אותנו בימים הקרובים.

אנחנו עוצרים כאן להפסקה קלה, שבמהלכה עוקפים אותנו ידידנו האמריקאים. הם מאוד מודאגים מכך שיש לנו עוד הרבה הליכה ומבטיחים לבדוק לנו אם יש מקום בשבילנו באליזבטה.

 


אנחנו כבר באיטליה

 

תחילת הירידה תלולה ובוצית אך בהמשך מתחלף השביל והופך נוח ורחב. אנחנו יורדים לתוך עמק רחב וירוק שבמרכזו זורם נחל הניזון מקרחונים המתנשאים משמאלנו. בתחתית העמק רועה לו עדר פרות הבאות והולכות לעבר מחלבה ניידת אשר הוצבה במרכז האחו. ההליכה כאן מאוד מהנה ורוני ואני מזמזמים לנו שירים (ומגלים לבושתנו שאנחנו לא כל כך זוכרים את המילים).

בסביבות חמש אחה"צ אנחנו מגיעים אל מתחת לאליזבטה (בגובה 2180 מ'). הבקתה הזו יושבת על צלע ההר, בדיוק מעל מדרגה גבוהה שמייצר העמק. יש מכאן נוף מקסים והבקתה נראית ממש נחמד. אחד המקומיים מסביר לנו שcombal נמצא ממש בקצה העמק שמתחתינו, ליד האגם הקטן שאנחנו רואים. למרות העייפות אנחנו אוזרים כוחות ויורדים למטה. גם ההליכה בעמק התחתון היא נחמדה מאוד ועל דרך נוחה. משמאל הולך ונוצר לו אגם combal  (גובה 1980 מ') מתוך סבך של מאות פלגים קטנים הזורמים בעמק.

לאחר כ 50 דקות הליכה אנחנו מזהים את הבקתה משמאלנו מעבר לאגם. אנחנו עוברים גשר אבן יפה החוצה את הנחל שמנקז את האגם ומגיעים. בכניסה למקום אני מזהה את מכונת האספרסו ונושם בהקלה, נמאס כבר לשתות תה. גם צוות הבקתה נושם לרווחה, הם כבר התחילו לדאוג לנו (ואפילו שלחו מייל שאותו ראינו רק יומיים לאחר מכן)

 

 

הבקתה מאוד נוחה, השינה היא בחדרים פשוטים ונוחים עם מקלחת ושירותים צמודים ואין dorm. בארוחת הערב לא מחברים אנשים וכל אחד מקבל שולחן משלו. אחרי מקלחת ארוכה אנחנו זוכים לארוחת ערב מעולה, ללא כל ספק אחת הטובות בטרק, אם לא ה..

שימו לב, במפות מופיע המקום כמסעדה בלבד אך לאחרונה נוספו למקום גם חדרי לינה. המקום מעט יותר יקר (70 יורו לאדם) מבקתת הרים אבל גם יותר מפנק. השינה הלילה ערבה במיוחד אחרי היום הארוך שהיה לנו.

 


החדר שלנו ב Combal

 

 

יום הליכה רביעי – 28/8/2015


אגם קומבל

 

את העלייה של הבוקר ראינו כבר אתמול, היא פשוט חיכתה לנו כל הלילה, ממש מול הבקתה הקטנה שלנו, מעבר לאגם. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר צנועה ומזריקים קצת קפה לדם, כשאנחנו מבקשים להצטייד בקצת לחם לקראת היום אנחנו מגלים שאין. אולי בגלל בעיות שפה, או אולי בגלל הבדלי תרבות, בסוף צוות המלון מצייד אותנו בשקית עוגיות ענקית, חמאה וגבינה, לנו הקומבינציה הזו נראית קצת מוזרה וגם די כבדה. לא משנה, יאללה לדרך. חוצים את הגשר ומתחילים לעלות.

 


מבט אחורה אל בקתת Combal

 

בערך שעה וחצי של עלייה לא קשה מביאים אותנו לשיא הגובה להיום ב 2430 מטר. מכיוון שרוב הטיילים ישנו הלילה באליזבטה אנחנו מקדימים אותם והולכים את כל העלייה לבד.

השביל מכאן ממשיך לאורך השלוחה, קצת יורד, קצת עולה. זה קטע הליכה לא פחות ממדהים. זו נקודת התצפית הטובה ביותר על המונבלאן שהייתה לנו עד כה. בנוסף, עמק val venny  מוריק הרחק למטה ואנחנו הולכים לנו בין כרי דשא מוריקים המנוקדים בפרות שמנמנות.

במעבר אחד הנחלים אנחנו עוצרים להפסקה. קוריאני שמגיע ממול עוצר גם הוא ואנחנו ממהרים להציע לו קצת עוגיות מהמאגר הענק שאנחנו סוחבים איתנו. הוא נענה בשמחה ומספר לנו שהוא כבר ביום ההליכה ה 21 שלו. הוא פשוט עושה טרקים סדרתי. אנחנו גם מקבלים ממנו הרצאה על עננות ומטאורולוגיה והוא מבטיח לנו במאה אחוזים שמחר צפויה סערה.

 

 

לקראת col checrouit השביל מתחיל לרדת ונעשה מאוד צר. מולנו מגיעות קבוצות גדולות של קשישים בטיול יום. סימני הציביליזציה מתרבים סביבנו, הרבה רכבלים, עמודי חשמל ועוד. בסביבות 12 בצהריים אנחנו מגיעים לפאס. יש כאן כר דשא רחב שעליו מוצבים שולחנות, יש גם בקתת הרים נחמדה (refugio maison Vielle), יש המון פעילות ויש את קורמיור שנמצאת ממש מתחתינו.

אנחנו מזמינים בירה קרה ומתיישבים לאכול צהריים (עוגיות עם גבינת קממבר). מאוד נעים בשמש, מאוד נחמד לנו. ברעש והמולה המאפיינים רק אמריקאים וישראלים מגיעים אילנו חברנו האמריקאים ומצטרפים. היה להם נחמד באליזבטה בלילה. בהחלטה משותפת אנחנו מחליטים לחוס על הברכיים שלנו ולרדת ברכבל, בייחוד שהטענה היא שהירידה היא לא משהו (שימו לב שיש מכאן כמה אופציות לרדת לקורמיור).

 


Col Checrouit – חזרה לציוויליזציה

 

הרכבל מביא אותנו ל dolonne , עיירה יפיפייה ששווה סיור קצר. משם זה משהו כמו 10 דקות לקורמיור. מגיעים ל tourist information ומצליחים באורח פלא להזמין מקומות ל Bonatti למחר. תמי חוברת אלינו ואנחנו הולכים לאכול פיצה מצוינת. למרות שהמלצר טוען בתוקף שהפיצות הן אישיות, אנחנו מזמינים לשלושתנו שתי פיצות. נוחתות על השולחן שתי פיצות ענקיות ואנחנו מחסלים בערך חצי, את השאר אורזים למחר.

את אחר הצהריים אנחנו מבלים בקורמיור. זו עיירה מאוד תיירותית, יקרה ומאוד יפה. לא מעט אנשים עושים כאן יום חנייה במהלך הטרק, לנו חצי יום הספיק. אנחנו ישנים במלון קטן ומוצלח בשם edelweiss, לא רחוק ממרכז העיירה. יש גינה קטנה וחמודה שבה אנחנו מבלים בכתיבה וקריאה. בערב אנחנו אוכלים במסעדה בינונית לא רחוק מהמרכז.

 

יום הליכה חמישי – 29/8/2015

קורמיור היא לא מסוג המקומות שמתעוררים מוקדם. ארוחת הבוקר מוגשת רק החל משמונה בבוקר ואחריה, מלאי מרץ אחרי חצי יום מנוחה, אנחנו יוצאים לדרך. מרכז העיר כמרקחה, החל מחצות הלילה חולפים את העיר רצי ה UTMB (הסבר מטה). גם אנחנו, הלכים רגילים נהנים לרגע מתשומת לב התושבים. אנחנו בוחרים היום את הדרך הראשית (main tmb route) הדרך הגבוהה כאן היא הרבה יותר ארוכה וצופנת בחובה הרבה יותר עליות.

גם היום אנחנו בסימן עלייה (קורמיור נמצאת בגובה 1220 מ') שמתחילה ממש בפאתי העיירה. סוג של סללום בתוך יער יפה. הבעיה היא שמאות רצים מבקשים לעבור אותנו ולכן ההליכה מתאפיינת בהמון עצירות קטנות כדי לפנות להם דרך. מדי פעם אנחנו קצת מוחאים כפיים, קצת צועקים "בראבו", אבל לרוב רק מפנים דרך.

בעקבות נבואות הזעם של הקוריאני מאתמול על מזג האוויר שצפוי היום אנחנו בכוננות גשם, את השכמיות העברנו לחלק העליון של התרמיל. השמיים כחולים וזה לא נראה הכיוון, אבל הקוריאני נשמע כל כך בטוח בעצמו. אחרי משהו כמו שעתיים וחצי הליכה אנחנו מגיעים ל refuge bertone (בגובה 1900 מטר). קצת לפני הבקתה יש נקודת תצפית מופלאה ואנחנו מתיישבים לנוח ולאכול משהו קל. בבקתה עצמה מהומת אלוהים. יש שם תחנת ריענון של המרוץ ואנחנו חולפים את הבקתה במהירות.

 


נקודת תצפית מתחת ל Bertone

 

מכאן הדרך עולה עוד קצת, במזלג הדרכים שמעל הבקתה אנחנו בוחרים את השביל הראשי שנמתח לאורך הרכס מעל עמק val ferret, עם תצפיות מרהיבות על המונבלאן. פנייה ימינה במזלג תקח אתכם לואריאנט הגבוה והארוך דרך tete de la tronche. זהו ללא ספק אחד מקטעי ההליכה המשובחים של הטרק והוא ממש לא קשה. על אחת מנקודות התצפית היפות שלאורך הדרך אנחנו עוצרים לצהריים. מתחתינו מוריק לו עמק val ferret האיטלקי. יש לנו המון פיצה שנשארה מאתמול ואנחנו אוכלים ממנה בתאבון. מסוק צילום של המרוץ מסתובב סביבנו ומפריע את שלוותנו.

 

 

בסביבות השעה שתיים וחצי אנחנו כבר רואים את refuge bonatti מעלינו (גובה 2025 מטר). מאמץ אחרון בעלייה של כחצי שעה ואנחנו מגיעים. גם כאן יש תחנת התרעננות אבל זרם הרצים כבר הולך ומתדלדל. אנחנו מזמינים בירה וקפה ויושבים מתחת לבקתה, ממש מול המונבלאן. פשוט אי אפשר לשבוע מהמראה הזה. מזג האוויר לא פחות ממושלם. אמא שלי אמרה לי שלא צריך להאמין לזרים, זה כנראה תופס גם לקוריאנים.

אנחנו מתמקמים בבקתה המאוד יפה ומושקעת הזו, מקבלים מיטות בחדר ענק ויפה עם כ 30 מיטות, מתרחצים (הרחצה כאן היא עם אסימונים וכמות המים החמים קצובה לכל אחד. לי זה מספיק, לבנות ממש לא) ושוב יוצאים אל הנוף. צוות תחנת הרענון מרים כוסית ומתחיל להתקפל. אנחנו ניגשים לברר מה קורה ומתבשרים כי הרץ האחרון עבר את התחנה וכי האצן הראשון כבר סיים את המרוץ בשמוני לפני שלוש שעות בזמן מדהים של 21 שעות.

 


בקתת Bonati

 

ארוחת הערב מפתיעה לטובה. אנחנו מושבים ליד דויד ואנדי, שני בריטים נחמדים שכבר ראינו פה ושם ועם 4 אמריקאים חביבים מסיאטל. השיחה קולחת ואנחנו מצליחים להימנע מרוב המהמורות הפוליטיות שיכולות לצוץ לעיתים בשיחות עם אנשי הנכר.

לאחר הארוחה שוב יוצאים החוצה. התאורה עכשיו שונה והמונבלאן נראה לפתע מאוד קרוב. ממש לפני ההליכה לישון אנחנו מופתעים ע"י ישראלית בודדה שפונה אלינו. היא החלה אתמול את הטרק ומתכננת ללכת שישה ימים עד שמוני. באופן מפתיע, כמות הישראלים שאנחנו פוגשים כאן זעומה.

מרוץ ultra trail mont blanc הוא למעשה חמישה מרוצים שונים המתרכזים לסוף שבוע אחד בסוף אוגוסט. המפורסם מכולם, ה UTMB הוא מרוץ לאורך תוואי הטרק (התוואי הראשי), משהו כמו 170 קילומטר ו 10 קילומטר עלייה וירידה. מרוץ זה מוגבל ל 46 שעות אחריהם מתבקשים הרצים לפנות את השביל. שאר המרוצים קצרים יותר (למעט מרוץ שליחים ל 299 ק"מ). במרוצים משתתפים אלפי אנשים והוא מהווה חגיגה גדולה באזור. לאורך התוואי תחנות רענון רבות, רובן הונחתו במסוקים וחלקן כוללת גם מתחמי מנוחה ואוכל.

 

יום הליכה שישי – 30/8/2015

השביל מכאן מקיף את הבקתה, עולה מעליה ולאחר מכן ממשיך לאורך הרכס. לאחר כשעה הליכה השביל פונה חדות ויורד אל העמק. הצצה אחרונה אל הזוית המופלאה הזו של המונבלאן ומתחילים לרדת. זו לא ירידה קשה במיוחד ולא תלולה ובסביבות 10 בבוקר, אחרי כשעתיים הליכה, אנחנו מגיעים אל תחתית val ferret ואל chalet val ferret (אופציית לינה מעניינת באמצע הדרך בין בקתות elena ו bonatti) בגובה 1784 מטר.

 


זריחה מהמרפסת של Bonatti

 

 

 

הגיע זמן להפרד. תמי ורוני מסיימות כאן את הטרק. הן חוזרות מכאן באוטובוס לקורמיור ומשם לשמוני ליום מנוחה וכיף ומשם הביתה. אנחנו מזמינים קפה ומנצלים את הדקות האחרונות לסיכומים. הבנות עוד עושות סיבוב קצר בעמק הירוק ואני מקצר את מקלות ההליכה ומתחיל לעלות לשוויץ.

פתאום אני לא תלוי באף אחד וצריך למצוא לעצמי את הקצב האישי שלי. העלייה לבקתת elena (בגובה 2062) מאוד נחמדה ומדי פעם אני מציץ לאחור בפרידה מעמק val ferret היפה. אחרי 45 דקות עלייה אני מגיע כולי מתנשף ומזיע לבקתה. ברור לי שזה לא קצב ההליכה המתאים לי ושצריך לעשות התאמות. במרפסת של הבקתה נעים מאוד וגם יש נוף יפה, מקום מושלם לעצירה ולתפוח מתוך ערכת הפיקניק שלקחתי ב bonati.

 


מבט אחרון על עמק Val ferret האיטלקי

 

ממלא מים וממשיך, הפעם בקצב יותר איטי. זה עובד לי מצוין ואחרי שעה וחצי אני מגיע ל grand col ferret בגובה 2537 מטר. עוד צעד קטן ואני בשוויץ. למרות השמש המפנקת קר על הפאס, אני לובש פליז ואוכל צהריים. הפאס מתחיל להתמלא אנשים, בייחוד שתי קבוצות מאורגנות יחסית גדולות שכבר פגשתי בעבר.

אני מתחיל לרדת לכיוון val ferret השוויצרי. מולי צץ המטהורן במלוא יופיו. אני עוצר לצלם ומגלה שאין מצלמה. לא נורא, יכל להיות יותר גרוע. מוריד תרמיל ומטפס חזרה לפאס. זוג צרפתי שרואה אותי מחפש מנופף לי ומוסר לי את המצלמה.

 


המטהורן בצד השוויצרי

 

חוזר בריצה לתרמיל, תמונה וממשיכים. השביל עכשיו נטוש לחלוטין ובמשך שעה וחצי של ירידה ל la peule אני לא רואה ולא פוגש נפש חיה. אני מזמזם לי את מעט מהמנגינה שאני זוכר מצלילי המוזיקה (שבה משפחת פון-משהו הולכת לה לשוויץ תוך שירה עליזה).

La peole בגובה 2071 מטר היא מעין מסעדה / חווה קטנה ואפשר לאכול בה ארוחות שנראות טוב. אני שכבר אכלתי על הפאס עוצר רק למנוחה ושתייה. מזג האוויר התחמם לו שוב, אבל במקום אין אפשרות למלא מים (רק לקנות).

מכאן אני בוחר באלטרנטיבה הגבוהה לכיוון ferret. זוהי לא אלטרנטיבה פופולארית ואני הולך עד ferret לבד, בערך שעה הליכה. השביל מאוד יפה ולטעמי מומלץ, חלקו בתוך יער מקסים. יחד עם זאת, הוא מעט תלול וצר ולא נראה לי מומלץ למזג אויר לא טוב.

השביל עובר בפאתי ferret, כפרון קטנטן וחמוד, אבל אני צריך מים ולכן אני נכנס למלא בשוקת שיש כאן כמעט בכל כפר. תחנת האוטובוס מלאה מטיילים שמחכים. זו נקודת יציאה פופולארית למי שעושה רק חלק מהטרק, או למי שהתחיל כאן את הטרק וסיים הקפה שלמה, או למי שסתם בא לטיול יום.

גם המשך הדרך הוא ביער נחמד לאורך הנחל שזורם בתחתית העמק. עד ל la fouly  (בגובה 1610 מטר) זה משהו כמו 45 דקות של הליכה קלילה. La fouly הוא כפר קטן, מאוד יפה ומטופח. יש כאן סופרמרקט, בנק קטן, מסעדה ופיצריה (בכל זאת הגבול לאיטליה ממש לא רחוק). אני פונה לעבר מלון edelweiss שמציע חדרים וחדרי dorm וגם עסקת חצי פנסיון (אופצית הלינה בחדרים פרטיים יקרה כאן). אנחנו בשוויץ והמחירים בהתאם, משהו כמו 20 אחוז יותר מאשר אצל השכנות.

 


La Fouly

 

אט, אט מתקבצים ל edelweiss כל "מכרי". ארבעת האמריקאים המבוגרים, ידידי הותיקים, כבר שם. אנדי ודויד הבריטים גם הם כבר לוגמים בירה, גם שתי אמריקאיות מבוגרות ושתקניות שאני פוגש כמעט כל יום מגיעות מיד אחרי. אחרונות להגיע הן איריס, הישראלית שפגשתי אמש ב bonatti וצ'אן, בריטית ממוצא סיני שראיתי כבר מספר פעמים. שותים בירה בצוותא על המרפסת, אחר כך כביסה ומקלחת וחזרה לחדר האוכל לקפה וקריאה (בחוץ כבר נהיה קר). המלון הזה נחמד מאוד בעיני. הוא מרווח, נקי והצוות מאוד נחמד.

ארוחת הערב מוגשת בסטייל של מסעדה ולא כמו בבקתות ההרים, אבל כמות האוכל המוגשת קטנה יותר (ועדיין – מספיק בהחלט). איריס, צ'אן ואנוכי מתאחדים לשולחן אחד ומקשקשים לנו יחד ומחליפים חוויות ותוכניות.

אני מסכם יום ראשון לבד (בעצם רק חלקו היה לבד). זה יום מאוד מגוון (אופייני לימים עם שינויי גובה גדולים) ובהליכה לבד יש משהו מאוד מרגיע.

 

יום הליכה שביעי – 31/8/2015

לפני היציאה מ la fouly אני עוצר בסופרמרקט המקומי להצטיידות. אני פוגש שם את ארבעת האמריקאים ידידי משכבר הימים (לורי וג'י, פיטר וג'ודי) ובאופן טבעי אנחנו מתחילים ללכת יחד.

מכיוון שהיום לא צפוי להיות ארוך אנחנו הולכים לנו בנחת. ההליכה היא במגמת ירידה נוחה. תחילה חוצים את הנחל ואז בתוך יער יפה, לאורך הנהר שזורם לאורכו של val ferret השוויצרי. ההליכה מאוד נעימה, השבילים נוחים בהרבה מהסטנדרט המקובל פה והנוף מהמם.

 

 

לאחר כשעתיים אנחנו נכנסים ל praz de fort, עיירה קטנה ומאוד יפה. העיירה הזו ממש מקסימה אותי, תערובת של בתים חדשים וישנים ואסמי עץ ענקיים. הכל מאוד מטופח ויפה. אני מחליט שאני רוצה להשאר כאן עוד, אז אני נפרד מחברי ומשוטט לי בעיירה. קצת מצלם, קצת יושב ליד השוקת הפרחונית ובייחוד סופג הרבה שלווה.

 

 

ממשיך ללכת ומגלה שבהמשך הדרך יש לעיירה עוד חלק, לא פחות יפה. גינות מטופחות, ספסלי ישיבה, רחובות צרים ופרות שמנמנות. ממש גן עדו שוויצרי. עוד כמה תמונות ואני יוצא מהעיירה סופית.

 

 

מרחק הליכה קצר משם, ב issert (בגובה 1055 מטר), אני חוצה את הנהר ועוצר לקפה ברחוב הראשי (והיחיד) של הכפר. יושב במרפסת ולוגם קפה תוך התבוננות בתנועה הדלילה ובהרים מכל עבר. זה הקפה הראשון שלי בשוויץ (בהחלט סביר).

מכאן הדרך מתחילה לטפס על הגדה השמאלית של העמק, שוב בתוך יער. בערך באמצע העלייה ממוקם לו שולחן קק"ל כזה ועליו ארבעת האמריקאים אוכלים צהריים. אני מצטרף. יש לנו מצרכים טריים מ la fouly ואנחנו מתקינים ארוחה ממש משובחת.

השביל ממשיך לעלות ביער עד שיא הגובה (סה"כ עלייה של כ 400 מטר), חוצה את הרכס ובהליכה לאורך השלוחה לכיווןchampex. הסימון כאן לא כל כך ברור (בכלל השוויצרים לא מצטיינים בסימון השביל) ואנחנו כמעט מתבלבלים ויורדים חזרה לעמק val ferret.

אנחנו מגיעים ל champex (בגובה 1466 מטר), עיירה מנומנמת משהו, הרבה בתי מלון ומעט מאוד אנשים. משם עלייה קצרה ואנחנו ליד האגם. האגם שקט ומזמין מאוד על רקע ההרים מסביב. השעה בסך הכל שתיים בצהריים. הולכים לאורך האגם ואני מחליט להשאר כאן קצת. באחת מפינות החמד לאורך האגם אני רואה את אנדי ודויד הבריטים וחובר אליהם.

 

 

מצטרפת אלינו גם אנה, גרמנייה שבורת לב שמטיילת לבד ומאוחר יותר מצטרפת גם צ'אן הבריטית – סינית. בסופו של דבר אנחנו מבלים את כל אחר הצהריים באגם. אנחנו אפילו מתרחצים (לי זה מאוד קר, השאר מסתדרים עם הקור טוב ממני) ומדברים המון. דויד ואנדי הם בעסקי הקריקט. אני, שלא מבין כלום בקריקט, מלבד הזכרון של ילדים הודים שמשחקים ברחובות מאובקים, מקבל הסבר על המשחק (שיכול להמשך גם חמישה ימים) ונדהם לגלות שקריקט הוא הספורט השני בפופולריות בבריטניה וראשון בהודו, פקיסטן, אוסטרליה ועוד (בקיצור – בחצי עולם). באחת הפעמים שאנדי נכנס לאגם לוחש לי דויד שאנדי (שבמקור גר בזימבבואה) הוא שחקן עבר מפורסם, אני נוצר פיסת מידע זו בליבי.

לקראת ערב אני אורז חפצי וממשיך לדרכי. יש לי עוד כחצי שעה הליכה עד champex d'en haut שם אני שוהה ב gite bon abri. אני לא מאוד מתלהב מהמקום, הסידור שבו התרמילים נמצאים בקומת הקרקע והחדרים בקומה שלישית לא נוח וחדרי ה dorm מאוד צפופים. לזכותם יאמר שהגינה מקסימה והצוות נחמד. לטעמי עדיף להשאר ליד האגם, יש שם מקומות חמודים.

בארוחת הערב אני מושב ליד זוג בריטים וצמד אחים אוסטרלים. השיחה נסבה איכשהוא על קריקט. לי אין מה לתרום לשיחה מלבד העובדה שאני מכיר מישהו "שאולי הוא מפורסם ושמו אנדי". את השקט מסביב לשולחן אפשר לחתוך בסכין. ארבע זוגות עיניים ננעצות בי ואז כולם מתחילים לדבר בבת אחת - "אתה בטוח?" "מזימבבואה?" " כאן באגם?" "היום?". מסתבר שהבחור הוא המייקל ג'ורדן של הקריקט. עכשיו תתארו לכם שמישהו מספר לכם באגביות שהוא בילה את אחר הצהריים עם מייקל ג'ורדן בשחייה באגם שחלפתם לידו לפני שעה.

אני מציין לעצמי שהיום הזה הוא בהחלט אחד הימים היפים בטרק. הנטייה של חלק מהאנשים לדלג עליו לא נכונה. הוא אולי לא היום הכי "קרבי", אבל הוא בהחלט אחד הטובים.

 

יום הליכה שמיני – 01/9/2015

מזג האויר צפוי להשתנות לקראת הצהריים וכולם באכסניה מתלבטים באיזה מסלול לבחור היום. יש מכאן שתי אופציות. האופציה הגבוהה עולה דרך fenetre darpette לגובה של כ 2660 מטר ונחשבת אופציה קשה. זוג שהגיע משם אתמול טען שהמסלול מאוד סלעי וקשה להליכה.

בסופו של דבר, בגלל הגשם הצפוי, הרוב מחליטים ללכת באופציה הנמוכה. יומיים אחר כך, כשפגשתי את אנדי ודויד, ידידי הבריטים שבחרו באופציה הגבוהה, הם סיפרו שיצאו בחמש בבוקר. הגשם תפס אותם בירידה שהפכה לחלקה ומסוכנת, אנדי החליק ונפצע בפניו והיה לא נעים.

אני יוצא די מוקדם. השביל יוצא ממש מפתח האכסניה ויורד תחילה בתוך הכפר החמוד הזה עם בתיו המטופחים ואחר כך לאורך הנחל. לאחר מספר דקות השביל פונה שמאלה ומתחיל לעלות על השלוחה. יש כאן עליה של כ 700 מטר והיא ברובה בתוך יער. זה לוקח לי משהו כמו שעתיים. קצת לפני סוף העלייה משיגים אותי שלושה מארבעת האמריקאים שמלווים אותי כבר זמן רב. לורי לקחה יום חופש ותגיע בתחבורה ציבורית.

 


השביל היוצא מ Champex d'en Haut

 

כמה דקות לאחר מכן, בדיוק כשאנחנו יוצאים מקו העצים, מתחילה רוח חזקה שמגיעה מולנו ומביאה איתה גשם חזק. אנחנו ממהרים להתעטף בשכמיות, אבל ההליכה מאוד לא נעימה. למזלנו אחרי כ 10 דקות הליכה בגשם אנחנו מגיעים למעין אחו נרחב ומתון ובמרכזו שוכנת alp bovine. זו מעין חווה זעירה, נטולת כביש גישה, שבמבנה המרכזי שלה מפעילות אמא ושתי בנותיה בית קפה פשוט. אנחנו ממהרים פנימה ומתיישבים ליד אחד השולחנות ומזמינים שתיה חמה ועוגה. המקום מתמלא במהירות (זה לא ממש קשה למלא מקום זעיר שכזה). עד שהגשם יחלוף אנחנו מתענגים על העוגות המעולות.

אנחנו פוגשים כאן תופעה מעניינת. קבוצות רבות של אוסטרלים שעושים את הטרק הפוך מהמקובל. אף אחד מהם לא יודע להסביר למה הם עושים אותו דווקא בכיוון הפחות נפוץ. כנראה שזה מה שקורה כשאתה חי כל החיים עם הראש כלפי מטה.

הגשם פסק ואנחנו שוב בדרך. הדרך מטפסת עוד קצת (עד לגובה של 2050 מטר) ולאחר מכן מתחילה לרדת מטה. הדרך כאן נוחה ונעימה ואנחנו נכנסים שוב לתוך היער. אחרי כשעתיים הליכה אנחנו מגיעים ל col de forclaz. המקום יושב במקום חשוף וקר ומבנה המלון ממוקם ממש על הכביש. אנחנו ממהרים להמשיך.

 


הירידה ל Col de Forclaz

 

יורדים ל trient, משהו כמו חצי שעה ירידה די תלולה ולא נעימה. השעה מאוד מוקדמת אבל מזג האוויר קודר מאוד ומדי פעם מטפטף. במקום שני מלונות ואנחנו מתיישבים ב relais du mont blanc שעוד לא פתח שעריו ואוכלים צהריים ממצרכים שהבאנו איתנו. מזג האוויר מאוד לא יציב עם גשם שמגיע לעיתים והמשך הליכה בשלב זה נראה כאופציה לא מלבבת (התחנה הבאה מכאן היא col de blam, שקנה לו שם של מקום לינה לא נחמד ומרוחק כשלוש שעות עלייה)

המקום מתמלא במשך אחר הצהריים בטיילים רבים המגיעים. צריך לזכור ש trient נמצאת על מספר מסלולים פופולריים ולא רק הולכי ה TMB מגיעים לכאן. זו אכסניה גדולה עם חזות מיושנת משהו אבל בפנים יש שטחים ציבוריים נעימים ובחוץ גינה גדולה עם שולחנות וכסאות.

 


Trient

 

כשפקיד הקבלה מגיע סוף סוף כבר משתרך תור ארוך של מבקשי מקלט. הוא בחור מאוד יסודי ואיטי והתהליך אורך הרבה זמן. בסוף גם אני מקבל מיטה בחדר dorm נחמד. אני מנצל את אחר הצהריים הפנוי לכביסה של כמה פריטים שכבר מזמן צריכים כביסה.

לקראת ערב מגיעה גם צ'אן ואנחנו יושבים קצת ומקשקשים, בחוץ גשם שוטף את הכפר. ארוחת הערב היא מעין פונדו של תפוחי אדמה מבושלים וגבינה. כל אחד שם בצלחתו תפוחי אדמה ושופך מעליהם גבינה מותכת מתוך סיר היושב על להבה במרכז השולחן. מאוד נחמד, מאוד טעים, מאוד דיאטטי.

 


פונדו ב Trient

 

לקראת סוף הארוחה מגיעים לשולחן שלי ארבעת חברי האמריקאים עם בקבוק יין. ג'י מושיט לי כוס מלאה, נעמד ומקיש על כוסו. חדר האוכל כולו משתתק (משהו כמו 100 איש). ג'י מצביע עלי ומודיע לכולם שמחר אני חוגג 50. קריאות ”מזל טוב” במיליון שפות מהדהדות מכל עבר. מרימים כוסית וחדר האוכל כולו פוצח בשירתhappy birthday to you... מאוד מרגש. אחרי הארוחה (שמסתיימת בקינוח גלידה בצבעי הדגל השוויצרי) אנחנו יושבים עוד קצת ומקשקשים ואז הולכים לישון.

 

יום הליכה תשיעי – 02/9/2015

בוקר מוזר עובר עלי. כל מי שפוגש אותי מברך אותי במזל טוב, ואני מהנהן תודה תוך כדי צחצוח שיניים, שתיית תה, נעילת הנעליים וכו'. מזג האוויר בחוץ צלול, אבל שכבת עננים סמיכה תלויה מעל העמק ומסתירה את ההרים סביב.

ביציאה מ trient צריך קודם לחזור ל peuty, משהו כמו 15 דקות הליכה נעימות בעמק. משם השביל מתחיל לטפס. העלייה הזו, משהו כמו 900 מטר, היא לא העלייה הכי קשה בטרק, אבל בהחלט יתכן שאם הייתה תחרות כזו היא הייתה עולה על הפודיום. מעניין מה הייתי חושב עליה אם הייתי צריך לעשות אותה לפני שבוע, אבל היום אני ממש בסדר איתה.

את תחילת העלייה אני הולך לבד, רק אני וטיפות הגשם שנופלות מהעצים שספגו גשם כל הלילה. השביל רטוב, אבל סביר ומזג האויר קריר, מהר מאוד אני נכנס לתוך ערפל סמיך. בערך במחצית העלייה משיגה אותי צ'אן. כבר אתמול שיתפה אותי ברעיון לעשות יום ארוך ולהגיע עד lac blanc. בינתיים אנחנו ממשיכים ללכת ביחד, יוצאים מהיער ומהענן.

 


העליה ל Col de Balme

 

ל col de blame בגובה 2190 מטר, על הגבול חזרה לצרפת, אנחנו מגיעים אחרי כשלוש שעות בקצב סביר ומתיישבים לשתות תה. המקום, וזוג הזקנים שמנהלים אותו לא עושים עלינו רושם חיובי. הם ממש עושים טובה שהם מכינים את התה ופנים הבקתה נראה קודר ומשמים. מחוויות של אחרים הבנו שהלינה במקום מאוד לא נעימה.

מכאן יש שתי אופציות, השביל הנמוך יורד לעמק למטה דרך le tour ומשם ל tre le champ ולוקח כשעה וחצי עד שעתיים של הליכה ונחשב לקל יותר. אנחנו בוחרים בדרך הראשית דרך col de posettes. הסימון לא מאוד ברור כאן, השביל הראשי מתפצל ימינה כמאה מטר לפני הבקתה (לבאים מ peuty) ומיד בפיצול הבא שמאלה (פנייה ימינה כאן תחזיר אתכם ל col de la forclaz בואריאנט הגבוה).

השביל יורד במתינות לכיוון col de posettes (בגובה 2000 מטר) שמהווה את חלקו העליון של אתר הסקי של le tour. יש כאן המון שבילים ומעט סימונים, אבל אחרי כחצי שעה של הליכה אנחנו מוצאים את דרכנו אל הפאס.

משם הדרך משתנה, היא נעשית סלעית ומעפילה בתלילות אל laiguillette des posettes. הערפל חזר עכשיו והוא סמיך במיוחד. לאחר כ 40 דקות של עלייה מאומצת אנחנו מגיעים לראשו של ההר (בגובה 2200 מטר). ההרגשה היא כאילו אנחנו הולכים בתוך חלום שיצא מאיזו פרסומת, מדי פעם הערפל נקרע מעט ואנחנו זוכים למבט קצר אל פיסת ארץ או פיסת רקיע. בראש ההר אנחנו עושים הפסקה, אבל יותר מדי קר ורטוב שם ואנחנו ממהרים להמשיך.

 


הליכה בתוך חלום

 

מכאן יש לפנינו ירידה ארוכה ותלולה עד col de montets בגובה 1400 מטר, זה לוקח לנו משהו כמו שעה, אולי יותר. ה col נמצא ממש על הכביש, קצת מעל tre le champ. אנחנו עוצרים בפינת פיקניק חמודה ואוכלים צהריים. השעה כבר שלוש בצהריים וזו העצירה הראשונה שלנו מאז col de balm לפני המון שעות. היום התשיעי על פי הספר מסתיים ב tre la champ , כמה דקות במורד הדרך, אבל אנחנו מחליטים להמשיך ל lac blanc, בתמונות בספר המקום נראה מאוד יפה. אנחנו מנסים להתקשר כדי להזמין מקום, אבל הקו תפוס תמידית.

ממש מעבר לכביש אנחנו רואים סימון ל lac blanc , אנחנו יודעים שיש מכאן שתי דרכים שעולות בהר ממול, אחת דרך הסולמות ואחת בלי סולמות אבל לא מצליחים להבין בפני איזו אנחנו עומדים וגם אין נפש חיה לשאול.

 


ירידה לצורך עליה

 

מתחילים לעלות בעלייה התלולה, רק אחרי כשעה עליה אנחנו מבינים שאנחנו כנראה בעלייה הלא נכונה (שימו לב העלייה דרך הסולמות יוצאת ממש מ tre la champ). אנחנו שוב בתוך ענן סמיך מאוד ועדיין לגמרי לבד. העלייה מזגזגת בשעה הראשונה ולאחר מכן ממשיכה לאורך הרכס. הערפל כה סמיך שממש קשה לראות את השביל ואנחנו עוצרים מפעם לפעם ומתלבטים. מבעד לערפל אנחנו נתקלים ב ibix רבים שנראים מאוד מופתעים לראות אותנו במקום השומם הזה וגם במרמיטה אחת שעומדת על סלע וצועקת בקולי קולות, לא ברור למה ולמי.

 

 

לאחר כשלוש שעות עלייה נטולת הפסקות אנחנו מגיעים לאגם יפה ועוצרים להצטלם. הענן קצת מתפזר ולפתע אנחנו רואים את מבנה הבקתה תלוי גבוה מעלינו. אנחנו נושמים לרווחה, כבר הרבה זמן אנחנו הולכים בלי להיות בטוחים שאנחנו בכיוון. עד הבקתה יש עוד קטע טיפוס קצר, משולב גם סולמות מתכת ועץ וצ'אן נרגעת מהאכזבה של הטעות שגרמה לנו לפספס את עליית הסולמות המפורסמת.

 


אגם יפה מתחת ל Lac Blanc

 

בשעה שש, מותשים לחלוטין אנחנו מגיעים לבקתה (בגובה 2350 מטר). את המדרגות האחרונות צ'אן כבר ממש לא מצליחה לטפס ונזקקת לעידוד מסיבי. בסך הכל עלינו היום מעל 2000 מטר, ירדנו כ 1000. אין שום סיכוי שלפני שבוע היינו עומדים ביום הליכה כזה.

כשאנחנו מגיעים לדלפק הקבלה, המנוהל ע"י בחור נפאלי חביב, הוא שואל אותנו אם יש לנו הזמנה. אנחנו מודים שלא. הוא מביט בנו במבט משתומם, מעיין ברשימותיו ומתייעץ עם צרפתי מבוגר במטבח. לבסוף הוא חוזר ומודיע שלמזלנו יש ביטול של שני אנשים ולכן יש לנו מקום. אני עונה לו שזה לא מזל, זה פשוט יום ההולדת שלי.

 


לבן (blanc) הוא לא

 

אנחנו קורסים על אחד השולחנות הסמוכים ומזמינים בקבוק יין. שוב מרימים כוסית לכבוד יום ההולדת שלי, קבוצה איסלנדית שהייתה אתנו אתמול מברכת אותי בקולי קולות והשמועה מתפשטת במהירות בבקתה. שוב המון ברכות (מזל שזו בקתה קטנה), תודה לאל הפעם בלי שירים. עד ארוחת הערב אנחנו לא מצליחים לאזור כוחות ללכת להתרחץ ופשוט יושבים בחדר האוכל. אנחנו כנראה נראים לנפאלי שמנהל את המקום כל כך עייפים שהוא משנה את כל תכנית ההושבה לארוחת הערב רק כדי שלא נצטרך לעבור שולחן.

מיד אחרי האוכל העננים מתפזרים למעט זמן וכולם נוהרים החוצה, גם אנחנו יוצאים ומגלים את הנוף היפה ביותר לו זכינו עד היום, פשוט עוצר נשימה. המונבלאן ניצב מולנו במלוא הדרו עם מסגרת עננים מושלמת. כולם מסביב מצלמים כמו משוגעים.

 


בלי מילים

 

שמונה וחצי כולם כבר במיטות, אני מנסה למשוך את יום ההולדת המיוחד הזה עוד קצת בקריאה, אבל העניים נעצמות.

מסקנה והמלצה – זה יום מאוד ארוך וקשה. אל תנסו ללכת אותו בימים הראשונים של הטרק או אם אתם לא בטוחים בכושר שלכם. בכל מקרה אם החלטתם כן, קחו את הואריאנט הנמוך מ col de balm.

 

יום הליכה עשירי – 03/9/2015

כבר מזמן לא הרגשתי את הרגליים תפוסות כמו בבוקר היום העשירי של ה tour שלי. זה לא מונע ממני מיד עם ההשכמה לצאת החוצה לראות את הנוף. הצצה קטנה ואני רץ חזרה, לוקח מצלמה ומתחיל לצלם.

 

נוף של בוקר

 

 


ועוד אחת (מני רבות)

 

 

לפני היציאה לדרך אני מבקש מהבחור בקבלה שיזמין לי מקום ללילה ל refuge de bellachat שנמצא בערך שעתיים וחצי לפני le houches שהיא סוף הטרק. בכלל יש כבר באוויר ריח של סיום. צ'אן ואני יוצאים לדרך יחסית מוקדם, צ'אן רוצה לסיים היום את הטרק וזה המון הליכה.

 


נפרדים מ Lac Blanc

 

הדרך מ lac blanc ל la flegere (בגובה 1800 מטר) סלעית מאוד אבל לא מאוד תלולה. היא לוקחת לנו משהו כמו שעה וחצי, לאורך הדרך אנחנו זוכים לראות מפעם לפעם מבעד לעננים את הקצה הצפוני של שמוני הרחק מתחתינו. ב la flegere יש רכבל לשמוני ובקתת הרים גדולה ונחמדה המהווה את נקודת הסיום של היום העשירי של הטרק על פי הספר. מכיוון שהשעה רק תשע וחצי בבוקר, אז אחרי עצירה קצרה אנחנו ממשיכים.

משם בעלייה מתונה של כשעה וחצי אנחנו ממשיכים עד plan praz בגובה 2000 מטר שגם אליו מגיע רכבל (ועוד אחד ממשיך הלאה ונבלע בענן סמיך בדרכו מעלה). במקום פועלת מסעדה ענקית שנדמה ברגע הראשון שהיא סגורה אך מתברר שהיא פתוחה ואנחנו נמלטים לחמימות שבה וזוכים להיות האורחים היחידים (וגם אנחנו בסך הכל שותים קפה).

 


המונבלאן ממול

 

מכאן העלייה תלולה בהרבה והיא מטפסת על צלע הר חשוף וסלעי מאוד. אחרי כשעה אנחנו מגיעים ל col du brevent ב 2364 מטר. למעלה קר מאוד ורוח חזקה נושבת. השביל הצר ממשיך לטפס בתלילות כאשר בחלק מהדרך יש להעזר בסולמות מתכת ושלבי עץ. אחרי כ 45 דקות אנחנו מגיעים אל מתחת למרפסת התצפית של la brevent בגובה 2526 מטר. אנחנו מנצלים הפוגה ברוח ומתיישבים לאכול צהריים. הראות עדיין אפסית ואנחנו מוותרים על העלייה למרפסת עצמה.

 


שמוני רחוק למטה

 

מכאן מתחילים לרדת. יש לנו כ 1500 מטר של ירידה עד תחתית העמק וזו הרבה עבודת רגליים וברכיים. לקראת 4 אחר הצהריים אנחנו מגיעים ל refuge de bellachat שבו הזמנתי לי מקום ללילה. ממש מעל הבקתה ממוקמת לה אחת מאותן פירמידות שמהוות ציון דרך, רק שעל זאת מופיע בפעם הראשונה השם les houches שהיא סוף הדרך בשביל שנינו. זה קצת מערער לי את הבטחון ואנחנו נכנסים לשתות תה בבקתה (מאוד נחמדה). בסוף אני מחליט להמשיך. מתנצל בפני בעלי הבית ושואל אם ניתן לבטל את ההזמנה. מקבל אישור ויוצאים לדרך.

 


Les Houches כבר ממש כאן

 

בשלב הזה אנחנו כבר מאוד עייפים והדרך מכאן פונה בתלילות מטה, גשם דקיק מתחיל להופיע מדי פעם. השילוט בקטע הזה לא מהמשובחים ונראה שיש כאן יותר מדרך אחת למטה. לאט, לאט סימני הציוויליזציה מגיעים ובשלב מסוים אנחנו גם הולכים קטע קצר על כביש סלול (לפני שאנחנו יורדים ממנו ליער יפה).

אי שם בפאתי les houches הגשם מתחזק ואנחנו שולפים את ציוד הגשם שלנו. קטע ההליכה האחרון הוא כבר בין בתי הכפר. בשעה שש בדיוק ובגשם שוטף אנחנו מגיעים לתחנת הרכבת של les houches שמהווה את נקודת סיום הטרק בשבילנו. התחנה סגורה ונטושה ואף אחד לא מחכה לנו כאן עם בקבוק שמפניה. אנחנו מצטלמים אבל החגיגה היא ברובה בלב פנימה עם המון גאווה והרגשת סיפוק. מקפלים את מקלות ההליכה, מצמידים אותם בפעם הראשונה לתרמיל ומתיישבים תחת הסככה לחכות לרכבת לשמוני.

בעלייה לחדר המלון בשמוני (קומה ראשונה) הברך מתחילה לכאוב לי, בפעם הראשונה בעשרת הימים האחרונים. אני מחייך לעצמי חיוך קטן של ניצחון.

בערב אני פוגש ברחובות שמוני חברים שונים שליוו אותי במהלך המסע הלא פשוט הזה, מחליפים חוויות, שותים בירה, אוכלים ביחד ארוחת ערב אחרונה. עוד אנשים שאיתם הלכתי ימשיכו להגיע גם למחרת וגם אותם אפגוש מתרגלים אי הליכה ברחובות העיר היפה הזאת.

נערך ע"י מנהל יום רביעי 25 מאי 2016 20:29:46(UTC)  | סיבה: עריכת הודעה לתצוגה מיטבית של התמונות

אל תשכחו - באנו להנות
thanks 16 תודות למשתמש odedorr על הודעה מועילה זו.
אמנון לנגי ב 19/11/2015(UTC), ehudavni ב 19/11/2015(UTC), io_travel ב 19/11/2015(UTC), Amtrak ב 19/11/2015(UTC), רוג׳ום ב 19/11/2015(UTC), Daph ב 19/11/2015(UTC), Adir Joseph ב 20/11/2015(UTC), Eli TheHiker ב 20/11/2015(UTC), יענקל'ה סער ב 20/11/2015(UTC), ישר.א ב 20/11/2015(UTC), ofer ב 20/11/2015(UTC), גלילאו ב 20/11/2015(UTC), הלך ב 21/11/2015(UTC), יובלש ב 21/11/2015(UTC), Artuom ב 22/11/2015(UTC), אורה ב 25/11/2015(UTC)
אמנון לנגי  
#140 נשלח : יום חמישי 19 נובמבר 2015 11:44:05(UTC)
אמנון לנגי


דירוג: שביליסט בכיר

Medals: שביליסט מומחה: מדליה זו הוענקה עבור תרומה לפורום בידע ובזמן וחלוקת הניסיון בשבילים בעולם עם גולשים אחרים

קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC)
הודעות: 3,919
גבר
ישראל
מיקום: ירקונה

תודות: 901 פעמים
קיבל תודה: 821 פעמים ב 618 הודעות

נשמע שהיה קשה אך עשיתם חיים משוגעים.
לא זוכר כל כך הרבה שתייה של יין בדיווחים קודמים :)
תודה על סיפור הדרך. נהניתי לקרוא אותו.

 

ובהזדמנות זאת אני רוצה להפנות כאן לסיכום ההליכה של נועם (2013)

נערך ע"י משתמש יום רביעי 25 מאי 2016 23:37:50(UTC)  | סיבה: לא צויינה

משתמשים הצופים בדיון זה
10 עמודים«<56789>»
עבור לפורום  
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.