הלך, ממליץ בחום להצטרף למה שנקרא "טיול מלקטים" ולצאת איתם פעמיים שלוש. ישנם כמה אנשים בארץ שעורכים סיורי צמחים, רובם אנשי אקדמיה ושטח גם יחד, ואם תוכל להצטרף לסיורים כאלה, מה טוב. לחלופין, ספריהם של אבינעם דנין, ניסים קריספיל וציזיק.
מהמצליבים: צנון בר, סלק בר, וחרדל, לפחות, אכילים, בעלים ובגבעולים וחלקם בזרעונים. גם מהקרפתיים והעכוביים יש כמה צמחי מאכל ומרפא. איני בטוח במשפחות של צמחים כעולש ותרד בר, צריך לברר.
כללית מה שאילי אמר די מדייק. גם במדבר, במיוחד בחורף ובאביב, יש כמה צמחים לאכול. עד כמה ישביעו? לא ממש. עד כמה הם בריאים? תלוי באיזו כמות, צריכה מוגברת של צמחים מסויימים עשוייה לגרום לדימום קל בדרכי השתן, הרעלות שונות, בעיות מעיים וכו'. ובמצב השרדות אמיתי תאכל כל חי שתמצא, ובמצב קשה גם נא- כולל הדברים המוזרים ובלתי מתקבלים ביותר על הדעת שאתה יכול לחשוב עליהם.
אבל בארץ להשרדות נושא האוכל משני. המיים קריטיים הרבה יותר. רעב רק מציק, ואחרי כמה ימים - מחליש. אך לאדם בריא אין בעייה לצום כמה ימים, ויכול להחזיק עשרה ימים (ולעיתים הרבה יותר) ללא אוכל. בהחלט ממליץ לכל אחד לצום מידי פעם, ליום אחד לפחות, לחיזוק הגוף והנפש ולהזכרת ההבדל בין "דקירת רעב" שחייבים לשכך "עכשיו!!!" לבין רעב אמיתי: וכנסיון לקראת מצב אמת, אם וכאשר.
חוסר מים, לעומתו,הורג. זה קורה הרבה יותר מהר, בטווח של ימים ספורים. לכן הדגש יותר על מציאת או טיהור מים מאשר על אוכל. כנ"ל קור או חום מוגברים. קודם דאג לאש, מים, מחסה לילה בו לא תקפא או מחסה יום בו לא תיצלה. אז דאג לאוכל.
לטווח הארוך, אם תילכד בים או באיזה אי נידח וכו', מיומנות האוכל כן חשובה. סביר שזה לא יקרה בארץ. לאוכל מצמחים בשטח יש כללים אוניברסליים לגבי איתור ורעילות, וגם בארץ כשאני לא בטוח מה הצמח אני משתמש בהם.