שלום חברים,
אני מחשיב את אצמי כמטייל די מנוסה. אבל אחרי הטיול הזה הבנתי שיש לי מה ללמוד.
כמו כל משפחה בשבועיים אחרוניפ לפני תום החופש הגדול יצאנו לחופשה. מכיוון שלפני חודש נולדה לנו בת (ליאה) לא יכולנו לעשות משהו בחו"ל. יצאנו לאילת לשבוע ובדרך בים המלח (מצדה). אנחנו לא מפונקים והולכים לאחסניות או לינות שטח. לקחנו איתנו חמות :) כדי שתעזור עם הילדים (להזכירכם יש לי גם נועה שהיא בת 7 ואליהו בן 4).
בקיצר כשהגענו לאחסניית מצדה - התחלתי לתכנן מסלולים למחורת ובהרי אילת. החלטתי לעשות את נחל צאלים. כש אנחנו יוצאים לחופשה כזאת, אשתי "משחררת" אותי בבוקר ואני עושה איזה מסלולון וחוזר ב-09:00-10:00. גם הפעם התכנון שלי היה לעשות איזה משהו שלא טיילתי עדיין. אבל, הייתי מוכרח לקחת את חמותי. אז התכנון שלי היה לעלות במעלה צאלים, להמשיך בירוק, לרדת לנחל, להמשיך בשחור ולהגיע לאוטו. כל המסלול מדדתי בערך 12 קילומטרים. התחשבתי בעליה - הקצאתי 40 דקות רק לה. ובהמשך לא ראייתי עליות רציניות. שלא נדבר על הליכה באפיק
הנחל - ירידה ממש לא קשה. בסך הכל אמרתי נסיים אותו במשך 4 שעות. והתכנון היה לצאת ב-05:00 למסלול ועד 10:00 לחזור לאחסניה.
בקיצר, ב-05:15 אנחנו צועדים במעלה צאלים:
הייתה זריחה יפה מאוד.
נוף לכיוון דרום רואים מצדה:
והנה עלינו!
פה כדאי להזכיר את מה שאני לקחתי. ציוד: טיק גב Gregory Z30, שלוקר Platypus בנפח 3 ליטר (בהתחלה תכננתי לקחת שלוקר של 2 ליטר, אבל בסוף חששתי מחום ולקחתי 3. בנוסף שניה לפני שיצאתי גם זרקתי לתוך הטיק בקבוק מי עדן 1.5 לספייר - תודה לאל!), ארכת עזרה ראשונה, פנס ראש (התחלתי את הטיפוס בחושך), אוכל מינימלי (תמרים, מישמישים וחטיף אנרגיה), מפת סימון שבילים מס' 8 (צפון ים המלח).
אחרי שטיפסנו את המעלה והמשכנו קצת,
רציתי להתעדכן במקומי על המסלול. פותח תחק, מוציא מפה ...
חלקכם בטח תשאלו WTF? מפה מספר 8? - נכון! הייתי צריך לקחת מפה מס' 11. פשוט התבלבלתי. איזה באסא. ללא מפה אני כמו ללא עיניים. טוב נו, אני מטייל מנוסה! אחרי שהבנתי שהמפה לא מתאימה, אמרתי שיט והמשכתי בירוק. זכרתי בערך את המסלול ואני גם מתמצא בשטח די טוב. הגעתי לפיצול שבילים. אדום הלך ימינה. התקשרתי לאשתי למרות שהיה די מוקדם (07:00 בערך). אמרתי לה ששכחתי מפה באחסניה, ביקשתי שתמצא אותנו על המפה ותגיד כמה סיימנו ומה זה המסלול האדום הזה. המשכנו בירוק.
השמש בינתיים עולה...
הגענו לתצפית לנחל הרדוף
נוף אוצר נשימה
חמותי על צוק (שני מתרים מאושר :) )
יורדים לנחל הרדוף
אחרי שפגשנו את האדום עוד פעם, התחלתי להלחץ. לא זכרתי שיש עוד אדום. התקשרתי לאשתי - היא לא מצא את מקימנו. מה שקרה זה שהמפה לא היתה מעודכנת מספיק. זה מאוד קשה להסביר בטלפון את מאפינים הגאוגרפים של האזור - ובקצה השני לתרגם אותם לקווי גובה על המפה. אבל מה שהיה ברור זה שצריך להמשיך בירוק עד שחור. דבר אחד אבל הפריע לי וזה הזמן. לא התקדמנו בקצב המתוכנן ומתחיל להיות חם.
מה שאני לא לקחתי בחשבון - זה שחמותי לא הולכת כלכך מהר. איזה פספוס!
התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שעכשיו אנחנו מתחילים לרדת לאפיק הנחל ויכול להיות שלא תהיה קליטה סלולרית. היה לי ברור שלא נספיק את המסלול בזמן. אבל לא תארתי לאצמי עד כמה.
נחל צאלים
הגענו לשחור באיחור מתורף.
הסלעים היו כלכך חמים שלא ניתן היה לגעת בהם. חום מוות. לא הרגשתי דבר כזה אף פעם. ובנוסף הפתעת השלוקר (מי שמכיר) - אין מים! ברוך השם לקחתי עוד בקבוק מי עדן. אני מצפה שבאפיק הנחל נוכל להתקדם יותר מהר ובקלות.
אחרי שניסיתי לרדת בשחור ועברתי איזה 200 מתר הבנתי שחמותי לא תוכל לעבור בו. יש שם קטעים שעדיף לעבור עם חבל (אני אומנם ירדתי ועליתי באותן מקומות). בקיצר חזרתי לתחילת השחור.
המשכנו בירוק עד הצמת הבאה:
ובינתיים החום הלוהט. אני שומר על מים (לא שותה הרבה). אין קליטה. השעה 13:00. לא יודע מה אישתי חושבת. בטח דואגת מאוד וגם עם שלושה ילדים. איזה שיט.
פתעום אני עובר באיזור שכנראה יש בו קליטה אבל ממש חלשה. הטלפון מצלצל. OMG! מתקשר איזה מישהו מצוות חילוץ. כנראה אשתי נלחצה. שואלים אותי:
"איפה אתם?"
"הולכים לכוון ים המלח."
"איך אתה יודע?"
חייכתי: "אני יורד באפיק הנחל והשםש מצד ימין" אמרתי לו.
"אתה יכול להגיד איפה אתם בדיוק?"
"בערך 3 ק"מ מסיום בקו אווירי, ראיתי את האוטו מההר לפני שהתחלנו לרדת)"
"כמה מים יש לכם?"
"ליטר וחצי אצלי בבקבוק ועוד חצי ליטר לחמותי"
ואני הוספתי: "אין בינתיים מצב חירום. אני אתקשר ב-SPOT הבא"
שלחתי מהר SMS לאשתי שהכל בסדר ויש לנו עוד מים.
איך החיות סורדות פה, חשבתי. ראיתי אפילו קרקל שנמלת ממני מהר.
ההליכה באפיק היתה אפילו קשה יותר מהטיפוס! הקטע הוא שלמרות שבמפה אתה לא עובר קווי גובה למעשה צריך לעלות על סלעים ולרדת, לעלות ולרדת... וכך 2 קילומטרים כשאתה בחום מתורף.
בקיצר סופו של דבר כן הגענו לאוטו. תודה לבדואים שלא לקחו מצבר. כי כבר התחילו סחרחורות, כאבי ראש ומה לא. טובשהיה לי מים באוטו. בכוונה השארנו.
אז כמה טעויות שעשיתי:
0) לא התחשבתי בקצב של חממותי (לא יכולה ללכת מהר)
1) לא בררתי רמת הקושי של המסלול - הסתפקתי בכווי גובה על מפה
2) לקחתי מפה אחרת
מי שרוצה לראות את כל האלבום (גם מסלולים שעשיתי בהרי אילת):
פה