חזרנו לפני שבוע מטרק בסופשבוע ארוך בהרי רילה בבולגריה.
אני כותב כאן את סיפור הטיול שלנו (אולי עדיף לפתוח שרשור נפרד?)
טרק בהרי רילה - תחילת ספטמבר 2017
(הערה: ניתן לקרוא גירסה קצת יותר קריאה של סיפור הדרך כאן: http://www.sipurderech.co.il/%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%94/%D7%98%D7%A8%D7%A7-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%A6%D7%99-%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%99-%D7%A8%D7%99%D7%9C%D7%94)
כללי:
אנחנו 3 חברים בני שלושים+, בתחילת ספטמבר 2017 הצלחנו לפנות 4 ימים מהמחויבויות בבית (סופשבוע ארוך) ונסענו לעשות טרק בהרי רילה בבולגריה. תחילת הטרק ליד בשבעת האגמים, סיום הטרק במנזר רילה.
היתרון בבולגריה בכלל ובהרי רילה בפרט הוא הקירבה לארץ - טיסה לסופיה אורכת רק כשעתיים וחצי, והרי רילה נמצאים רק כשעה וחצי נסיעה משדה התעופה. ביום הראשון (שלמעשה רובו הלך על שהות בנתב"ג, הטיסה עצמה, נסיעה להרי רילה והתארגנות קצרה) התחלנו ללכת כשלוש שעות אחרי הנחיתה בבולגריה. באותו יום הסתפקנו בהליכה של כשעתיים, ואחריו עשינו 3 ימי טרק מלאים. יתרון נוסף הוא שבהרי רילה יש רשת מסלולים די ענפה ומסומנת היטב וניתן להרכיב מסלולים באורכים שונים. ההרים עצמם מאוד מרשימים - הטרק כלל אגמים, נופים הרריים, ויערות. עוד יתרון הוא היותה של בולגריה מדינה זולה מאוד, והרי לכם אחלה אופציה לטרק יפהפה בסופשבוע ארוך.
התניידות: כדי לחסוך זמן יקר בבולגריה, הגענו מהארץ עם תרמילים שמוכנים כבר ליציאה ישירות לטרק (מלבד השלמת אוכל קטנה), כלומר לא היה לנו צורך להביא ציוד נוסף ולאחסן אותו בשמירת חפצים, כיוון שכל הזמן בבולגריה הוקדש נטו לטרק ולהגעה אליו או ממנו. כדי לחסוך זמן נוסף, השתמשנו במוניות - מונית משדה התעופה לתחילת המסלול, ומונית בחלק מהחזרה לסופיה (פירטתי יותר בתיאור המסלול עצמו).
כסף: הגענו מראש עם מטבע בולגרי (לבה) מהארץ (באמצעות שירות FlyMoney). לקחנו כ-400 לבה (בערך 200 יורו), ונשארנו בסוף עם כ-170 לבה. כלומר הוצאנו בערך 100 יורו כל אחד בשלושה וחצי ימים, כולל מונית בהלוך ומונית בחלק מהחזור.
ציוד: דאגנו מראש בארץ לכל הציוד שאנחנו צריכים. מומלץ להביא ציוד מחמם וציוד נגד גשם. מומלץ גם להביא שקיות לאיחסון בגדים בתוך התרמיל למקרה של יום גשום (לנו היה כזה יום, והשקיות עזרו מאוד). מישהו מאיתנו גם הביא שק שינה, למרות שהיה אפשר להסתדר גם בלי (לפחות בספטמבר). בכל הבקתות היו מספיק שמיכות, ובשילוב עם ביגוד מחמם ללילה זה די הספיק. כן כדאי להביא ליינר או ציפה כדי להפריד ביניכם לבין השמיכות.
אוכל ושתיה: במהלך הטרק הסתמכנו על ארוחות בוקר וארוחות ערב בבקתות. לא לקחנו איתנו גזייה / פק"ל קפה / מצרכי בישול, כדי לחסוך במשקל. כן לקחנו אוכל לארוחת צהריים ולנשנושים במהלך היום - שתי כיכרות לחם (לשלושתנו ל-3 ימים), גבינה צהובה, גבינה מותכת, ממרח תמרים, קצת טונה, קבנוסים, פירות יבשים, חטיפי אנרגיה ואפילו כמה עגבניות. לדעתי אפשר להסתפק גם בפחות מזה, אבל בחלוקת המשקל בין כולם זה לא יצא הרבה בסופו של דבר. לגבי ארוחות הערב בבקתות, כדאי להזמין אותן מוקדם, אחרת חלק מהמנות (בפרט מרקים) עשויות להיגמר בשלב מסוים.
לגבי שתייה, ליד כל הבקתות יש ברז מים שמוציא באופן קבוע מים לשתייה, ובנוסף יש נחלים ואגמים במהלך הדרך, שניתן במקרים מסוימים למלא מהם (המקרים שלא הם אלו שבהם רואים בבירור שיש מרעה בשטח)
מפות וניווט בטרק: ניתן לקנות מפת סימון שבילים של 1:50:000 בקיוסק שנמצא ליד מרכז המידע לתיירים שנמצא כמה ק"מ לפני הרכבל. חשבנו שנוכל לקנות מפה בעיירה ספרבה באניה, אבל בסופר שנכנסו אליו (CBA) לא היו מפות. בכל מקרה, אני בכלל העדפתי להשתמש במפות מהאתר המצוין הזה: http://www.kade.si/#map=15/2596669.26/5190889.2/0. בעזרת המפות הייתי יכול לתכנן בקלות את הטרק עוד מהארץ, בנוסף גם הדפסתי את חלקי המפות הרלוונטיים לנו, שמתי בניילונית ולקחתי לטרק. כל קבצי התמונה עם סימוני המסלול שלנו לקוחים מהמפות באתר הזה. בכל מקרה, חשוב מאוד לצאת עם מפה.
לגבי סימוני השבילים בשטח - בגדול הסימון היה מעולה ב-99% מהטרק. בהרבה מקרים המסלול מסומן גם בצבעים נוספים שלא בהכרח מופיעים במפה, וגם בעמודים ושלטי הכוונה.
שימוש בסלולרי: ברוב המסלול אין קליטה. כן הייתה קליטה ברוב הפסגות הגבוהות. בבקתת מאליוביצה יש וי-פי. בבקתות סקקביצה ומאליוביצה יש חשמל ושקעים בחדרים. בבקתת איוון ואזוב אין שקעים או חשמל לצורך הטענה.
הערה נוספת: הזמנים הכתובים בתיאור מתייחסים לקצב הליכה בינוני ועם הפסקות ארוכות (מלבד היום האחרון בו עשינו רק כמה הפסקות קצרות).
יום 1 - נתב"ג - סופיה - ספרבה באניה - בקתת סקקביצה (כ-2.5 ק"מ, עלייה 300 מ')
נחתנו בצהריים בסופיה. כיוון שזמננו קצוב ולא רצינו לבזבז זמן, לקחנו מונית משדה התעופה ישירות לעיירה ספרבה באניה Sapareva Banya, שהיא נקודת המוצא לטרקים שמתחילים באזור שבעת האגמים. את המחיר (91 לבה) סגרנו מראש בתכתובת מייל עם חברת המוניות OK (המייל שלהם [email protected]). אבל בפועל ביקשנו מהנהג לעשות בשבילנו כמה עצירות בדרך ולהאריך את הנסיעה למעלה להרים לתחילת המסלול באזור Panichiste, אז המחיר יצא 130 לבה. העצירות היו לטובת קניית סים מקומי (לא מצאנו, לא בשדה התעופה וגם בלא בשתי חנויות נוחות בתחנות דלק בדרך שעצרנו בהן). עצרנו גם רבע שעה להשלמת קניות לטרק במכולת בספרבה באניה עצמה (מכולת בשם CBA), וכן עצירה בפניצ'יסטה במרכז המידע של הרי רילה, שם מילאנו קצת מים וקנינו מפה בקיוסק הסמוך. בסופו של דבר הנהג הוריד אותנו בפיצול של הכביש הראשי עם הכביש העולה ימינה (סימנתי במפה).
ירדנו מהמונית לאוויר הקריר והנעים של הרי רילה, עשינו התארגנות אחרונה, ואיזה כיף, התחלנו!
תחילת הליכה לכיוון בקתת סקקביצה (Skakavitsa) - הלכנו בהתחלה על הכביש עד שהוא נגמר, משם התחיל המסלול האמיתי, תחילה על דרך עפר, עד נקודה בה המסלול נכנס ימינה ליער ומתחיל לטפס. יש לאורך הדרך סימונים ושלטים לכיוון הבקתה. ראינו לא מעט מטיילי יום חולפים מולנו ויורדים למטה, כנראה עשו טיול יום למפל סקקביצה. במהלך הטיפוס עוברים גם ליד נחל ומפלים קטנים, עד שמגיעים לבקתה. התחלנו ללכת ב-15:30 והגענו לבקתה ב-17:15 - התחלה יחסית רגועה אחרי יום שהתחיל לפנות בוקר וכלל בעיקר טיסה ונסיעות… על הליכה למפל סקקביצה עצמו ויתרנו, היינו עייפים מדי אחרי היום הזה.
בקתת סקקביצה - בקתה שקטה ויחסית צדדית שלא הרבה מגיעים לישון בה. קיבלנו חדר משלנו ב-20 לבה לאדם (היו חדרים גם ב-15 אבל פשוטים יותר), בצמוד לחדר שלנו היו שירותים ומקלחות חמות. היו שמיכות פוך לא עבות וגם שמיכות סקביאס למכביר. השתמשנו בהן כי היה די קר בלילה. יש שקעים בחדרים. לארוחת ערב היו סלטים שונים, כדורי אורז, קבבים (אגב - כל הבשרים בבקתות הם של חזיר), מרק, צ'יפס עם גבינה ועוד. כל מנה עולה כ-3-4 לבה. המנות די קטנות אבל אפשר להזמין מהן כמה שרוצים (חוץ מהמרק שעשוי להיגמר באיזשהו שלב). סגנון הארוחה הזה אפיין גם את כל שאר הבקתות לאורך הטרק. בנוסף, בכל הבקתות ניתן לקנות בירה בפחית.
יום 2 - סקקביצה - איוון ואזוב (כ-12 ק"מ, עלייה 750 מ', ירידה 340 מ')
ארוחת בוקר בבקתה - קפה/תה, פרוסות לחם / לחם מטוגן עם ריבה וגבינה בצד. הוספנו קצת פרוסות מכיכר לחם שקנינו לטרק, וממרח תמרים שהבאנו מהארץ.
יצאנו לדרך ב-08:45. השביל יוצא מזרחה מהבקתה. לאחר זמן לא רב יש פיצול, לקחנו ימינה את השביל האדום-ירוק שמתחיל לעלות לכיוון האגמים. אחרי זה יש פיצול נוסף, הפעם לקחנו שמאלה לשביל הירוק שעולה לבקתת Rilski Ezera. השביל עולה במתינות, בשלב מסוים יוצאים מקו העצים והנוף נפתח. המשכנו עד שהגענו לבקתה, אליה גם מגיע הרכבל, שמעלה לאזור האגמים המון מטיילי יום. מכאן יש שתי אפשרויות - לעלות בשביל האדום על הרכס שמימין כדי לקבל תצפית יותר מלמעלה על האגמים התחתונים, או להמשיך במסלול אדום-צהוב שעובר ממש על שפת האגמים האלו וגם דרך בקתת Sedemte Ezera. בחרנו באופציה השניה. הלכנו בקצב רגוע, עברנו דרך סדמטה אזרה בלי להיכנס אליה, נהנים מהאגמים והנוף היפה, ובסביבות 13:30 הגענו לאגם השלישי, שם עצרנו לארוחת צהריים לפני שמתחילה העלייה הגדולה. אחרי הארוחה המשכנו (בשלב זה המסלול הוא ירוק-צהוב), הטיפוס מתחיל מתון אבל נעשה תלול יותר ויותר. כשמגיעים לאגם השישי (מעל אגם הכליה היפה) יש פיצול. ניתן ללכת ימינה בשביל הכחול לכיוון פיסגה בגובה 2696, וממנה לרדת בתלילות ישירות לבקתת איוון ואזוב Ivan Vazov, או להמשיך בירוק-צהוב לכיוון פסגה בגובה 2550, ממנה יש את תצפית השיא של יום - כל האגמים פרוסים למטה והנוף מרהיב (זו אחת הסיבות לבחור באופציה הזו). הגענו לתצפית הזו בסביבות 15:20, ואחרי מנוחה, הנאה מהנוף, צילומים וכו' המשכנו בשביל הירוק-צהוב ליד עוד אגם קטן ואחרון, משם על רמה מישורית, עד שהגענו לפיצול (באוכף שגובהו 2607) בו לקחנו את השביל הירוק שיורד באופן מתון מערבה לבקתת איוון ואזוב (ניתן לראות אותה כבר מהפיצול). הגענו לבקתה ב-17:00.
בקתת איוון ואזוב - בקתה בסיסית, התנאים בה מאוד ספרטניים, אבל מאוד פופולרית בגלל המיקום בין האגמים למנזר רילה. אין מקלחות, אין חשמל או שקעים בחדרים, יש שירותי בול פגיעה. (ניתן להתקלח בנחל הסמוך, 2 דקות הליכה, מקלחת קרה מאוד אבל שווה את זה:-)) אפשרויות הלינה הן או בחדר גדול עם עוד הרבה אנשים (מזרנים צמודים אחד לשני בשתי קומות) או ב"בונגלו" שנראה כמו פחון - מעין חדר "פרטי" ל-4 אנשים, שנמצא מחוץ למבנה המרכזי של הבקתה. המחירים הם 15 או 20 לבה. בחרנו בבונגלו לצורך הפרטיות, אבל יש לציין שהוא מאוד צפוף ולא מתוחזק או נקי במיוחד. כנראה גם יותר קר בו מאשר בחדרים המשותפים שבתוך הבקתה עצמה. יש הרבה שמיכות סקביאס וסיפקו לנו הרבה מצעים נקיים. ארוחת ערב בבקתה - אכלנו נזיד תפוחי אדמה (מזל שהזמנו מוקדם כי הוא נגמר שם מהר), מרק עדשים, חביתה עם גבינה וסלט "ישראלי". כרגיל, כל מנה עלתה כ-3-4 לבה. חדר האוכל חמים, היו בו הרבה מטיילים והאווירה נעימה.
יום 3 - איוון ואזוב - מאליוביצה (14.5 ק"מ, עלייה 600 מ', ירידה 940 מ')
ארוחת בוקר בבקתה - יש דייסת שיבולת שועל (עם המון מרכיבים נוספים - פירות, דבש וכו', מנה בהחלט משביעה וטעימה) או לחם מטוגן עם גבינה בצד. יש קפה שחור / תה.
היום צפוי להיות יום ארוך וקשה יחסית שכולל תפירות על קו הרכס, עלייה לפסגת מאליוביצה וירידה ארוכה-ארוכה בסופו.
יצאנו לדרך ב - 08:25. לקחנו כל אחד 4 ליטר מים כי ידענו שהיום אין כל כך אפשרות למלא מים בדרך (כי היא כמעט כולה עוברת על קו הרכס עצמו).
התכנון המקורי היה לחזור בשביל המסומן בירוק חזרה לפיצול שעברנו בו אתמול ומשם על הרכס במסלול האדום. לאחר שיחה עם מדריכה מקומית התברר שניתן לקצר, לצאת מהבקתה שוב באותו כיוון אבל הפעם במסלול האדום (שבאופן כללי ממשיך למנזר רילה אבל בהתחלה הוא ביחד עם הירוק). כדי לא לפספס אותו צריך פשוט להיצמד לנחל (לעומת המסלול הירוק שהוא קצת יותר צפוני). אפשר בקלות לזהות את העמודים שמלווים את המסלול הזה. בשלב מסוים המסלול האדום חוצה את הנחל ומתחיל לפנות דרומה - צריך להמשיך עליו. בשלב מסוים עוברים מעין אגן ניקוז של הרבה נחלונים שיורדים למטה לעמק, ומייד אחרי שחוצים אותם יש פיצול, בו צריך ללכת שמאלה בשביל הכחול שמתחיל לטפס על הרכס (שימו לב שבמפות השביל הזה מסומן ללא צבע). צריך להמשיך את הטיפוס בכחול לכיוון דרום מזרח עד אשר מתחברים לשביל האדום שעל קו הרכס (בשטח הוא אולי מסומן באדום-צהוב, אני לא זוכר בדיוק). קצת אחרי החיבור ישנה פסגה קטנה, שם עצרנו ונחנו מול נוף נהדר של אגמים נוספים. לפסגה הקטנה הזו הגענו ב-10:00.
משם ממשיכים על קו הרכס, רואים נופים יפים משני הצדדים. בסביבות השעה 12:00 הגענו לפיצול עם השביל הכחול שיורד בתלילות למנזר רילה (רואים אפילו את המנזר מלמעלה). אחרי מנוחה קצרה וטיפוס לא קל אחריה, הגענו ב-13:15 לפסגת מאליוביצה. למעשה השביל לא עובר בפסגה עצמה אלא לידה. מהשביל המרכזי יוצא ממנו שביל קצר ולא מסומן לכיוון צפון - לפסגה עצמה. שביל קליל של 5 דקות הליכה. השארנו את התיקים הגדולים בשביל המרכזי, והלכנו עם עוד זוג ישראלים שפגשנו לכיוון הפסגה עצמה, לאכול בה צהריים. הנוף מהפסגה מרהיב (רואים מכאן כבר את נקודת הסיום - בקתת מאליוביצה Malyovitsa).
חזרנו לשביל המרכזי קצת אחרי 14:30, העמסנו את התיקים והתחלנו ירידה תלולה וקשה. מאוד מומלץ לא ללכת שם ביום גשום. מכאן והלאה עברו מולנו הרבה מטיילי יום שכנראה הגיעו כדי לטפס לפסגת מאליוביצה ולחזור באותה דרך. באיזשהו שלב הירידה נהייתה פחות תלולה אך התחילה להיות מלווה בהליכה על סלעים ובולדרים. לבסוף הגענו לתחתיתו של עמק יפה עם נחל, שבהמשכו ידענו שנמצאת הבקתה. לאחר מנוחה התחלנו את ההליכה לבקתה עצמה. מסתבר שהירידות והבולדרים המעצבנים לא נגמרו, היה קצת מתיש אבל בסוף ראינו את הבקתה ממש מולנו. ב-17:30 הגענו לבקתה, עייפים אך מלאי רשמים מהנופים של היום.
בקתת מאליוביצה - בקתה בסטנדרט גבוה. החדרים מאוד מסודרים ונקיים, המיטות מאוד נוחות, יש אחלה שמיכות. מקלחות חמות כמובן, ואפילו יש ווי-פי! שילמנו 15 לבה לאדם על לינה בחדר של 6 מיטות (אבל רק שלושתנו ישנו בו כי לא היה עומס בבקתה). לארוחת ערב יש מגוון מנות - קציצות חזיר / נקניקיות חזיר / חביתה / סלט יווני / מרק עדשים / צ'יפס ועוד. כרגיל, כל מנה עולה כ-3-4 לבה. מוכרים שם גם דברים מתוקים, חטיפים ושתייה קלה.
יום 4 - מאליוביצה - מנזר רילה (17 ק"מ, עלייה 650 מ', ירידה 1150 מ')
זהו היום הארוך ביותר שלנו, אנחנו קמים מוקדם בידיעה שיש לנו הרבה הליכה ואנחנו גם צריכים לחזור לסופיה באותו ערב כדי לקחת טיסה קצת אחרי חצות. ידענו שארוחת הבוקר מתחילה ב- 07:00, קמנו בשש כדי להיות ארוזים ומוכנים, כדי שנוכל לאכול וישר להתחיל ללכת. בארוחת הבוקר במאליוביצה ניתן להזמין לחם עם גבינה מותכת, אומלט, סלטים שונים וקפה או שוקו חם ממכונה. לקחנו גם קרואסון שוקולד ארוז שיהיה לדרך. יצאנו לדרך ב-07:45 כשאנחנו גם יודעים שלאחר 3 ימים עם מז"א מושלם, היום יש דווקא צפי לגשם, מה שמתברר כנכון במהלך היום.
ההליכה מתחילה בטיפוס תלול שאחר כך מתמתן, תוך כדי היה משהו שהוא בין טפטוף לגשם. המשך המסלול עובר בין כמה אגמים, ויש כל פעם עליות וירידות "קטנות" שלא נראות במפה. לקראת 11:00 הגענו לבקתת מחסה שנמצאת במיקום מאוד יפה קרוב לשפת אגם, אנחנו עוצרים שם כמה דקות להירגע מהטפטוף והרוח המציקים, ולנשנש משהו לקראת ההמשך. זהו מחסה עם מיטות ושמיכות, עצים להסקה, כלי בישול, ושאריות של אוכל ממטיילים קודמים. אפילו היו שם שאריות אורז של אוסם מישראל :-) מכאן ממשיכה עלייה מתונה שהכניסה אותנו לתוך ערפל, לא כבד אבל עדיין לא נעים. המשכנו לעלות והגענו לאזור של בולדרים שגם נמצאים על שפת מצוק. בנוסף, הסלעים קצת חלקים מהטפטוף שירד כל הבוקר וזה עשוי להיות מסוכן, אז אנחנו עברנו את המקטע הזה בשיא הריכוז והזהירות.
לאחר המקטע הזה של הבולדרים הגענו בעצם לשיא הגובה (השעה כבר סביבות 12:00) ומכאן התחילה ירידה, עד סוף היום למעשה. בנוסף גם התחלנו לראות קצת שמש ומצב הרוח משתפר. במהלך הירידה עברנו פיצול שבילים, אבל צריך להישאר על האדום, שמוביל לכיוון קובילינו ברנישטה Kobilino Branishte, שזו בקתת מחסה ונקודת ציון במהלך המסלול שממנה מתחילה הירידה האחרונה לכיוון המנזר. המשכנו לרדת ועברנו ליד אגם נוסף ואחרון, בו עצרנו להפסקה קצרה והתאוששות. המשכנו הלאה, השעה כעת 12:30, הירידה נהיית מתונה מאוד ונינוחה מאוד להליכה. בשלב מסוים כבר ראינו מרחוק את בקתת המחסה על האוכף, הגענו אליה ב-13:20 והתיישבנו בתוכה לארוחת צהריים קצרה (שוב חזר הגשם בחוץ). איתנו אכלו גם זוג הישראלים הנוסף שפגשנו במהלך כל היומיים האחרונים.
ב-13:50 יצאנו בשביל הירוק מערבה כשהיעד הוא קירילובה פוליאנה Kirilova Polyana - נקודה שיש בה שתי מסעדות על הכביש, שמשם אנחנו שואפים לתפוס טרמפ למנזר רילה, בהתאם למה שקראנו בסיפורי דרך אחרים. אנחנו יודעים שהמקטע הזה, האחרון שלנו בטרק, אמור לקחת בין שעתיים לשלוש. אחרי כמה דקות של הליכה הגשם התחזק וממש התחיל גשם שוטף - שלא הפסיק עד סוף המסלול... בשלב מסוים גם פספסנו את המסלול הנכון (ליד האגם היבש שמופיע במפה ומסמן פחות או יותר את אמצע המקטע הזה, אבל הצלחנו לחזור למסלול ליד הקצה של האגם), השתדלנו ללכת אחד קרוב לשני בגלל הראות הנמוכה. די מהר נהיינו רטובים לגמרי בכל הגוף ונאלצנו להמשיך ללכת ככה, אבל שמרנו על אופטימיות ורוח טובה. השביל המשיך כל הזמן לרדת במתינות, ובקטע האחרון שלו עובר ביער ממש ירוק ויפה - חבל שירד כזה גשם שלא נותן לנו להירגע וליהנות מהנוף… אחרי קצת זיגזגים וירידות נוספות של השביל הגענו לכביש. זהו, סיימנו את הטרק! השעה היא 16:15 (כלומר המקטע הזה על השביל הירוק לקח לנו כשעתיים וחצי). זוג הישראלים האחר הגיע לפנינו וסידר לכולנו טרמפ למנזר רילה עם כמה מקומיים (לא לפני שישבנו איתם והם פינקו אותנו עם כבש, אורז, תפוחי אדמה ושתייה חריפה. אכן, אחלה דרך לחגוג את סיום הטרק!).
משם, הנסיעה למנזר רילה לוקחת פחות מעשר דקות, אבל חוסכת כ-7 ק"מ של הליכה ארוכה ומשעממת על הכביש. הגענו למנזר ב-16:45, ופינקנו את האיש הנחמד שהסיע אותנו (והאכיל אותנו) ב-15 לבה, על כולם. בעיקרון שיריינו לעצמנו מראש מקום באוטובוס תיירים פרטי של חברת Rila Shuttle שיוצא ב-18:00 מהמנזר לכיוון סופיה (דרך https://www.rilashuttle.com/), אבל בפועל היינו כל כך רטובים ועייפים שרצינו לעוף לסופיה כמה שיותר מהר, אז תפסנו מיניבוס מקומי שיצא ב-17:00 לעיר דופניצה. יצא שאני ועוד חבר אפילו לא הספקנו להיכנס ולראות את המנזר, אבל לאור הרטיבות שלנו זה היה הדבר האחרון שהטריד אותנו... לדופניצה הגענו ב-18:15, ומייד תפסנו מונית ב-70 לבה לסופיה, כדי לא לבזבז זמן אל אוטובוס נוסף. הגענו לסופיה ב-19:15. נכנסנו להוסטל שנקרא Hostel 44 כדי להתקלח, לנוח ולהתארגן על עצמנו קצת (מראש הזמנו שם לילה למרות שתיכננו לשהות בו רק עד 21:00 בערך, פשוט ממש היה חשוב לנו שיהיה מקום לנוח ולהתקלח לפני הטיסה לארץ. הצוות בהוסטל היה ממש נחמד והבין שאנחנו רק רוצים להתקלח ולנוח, אז עשו לנו מחיר מגוחך ). התקלחנו, עברנו לבגדים יבשים, אכלנו משהו , ויאללה, לשדה התעופה (במונית, 12 לבה), מלאי חוויות טסים לארץ!
מייל לבירורים לגבי בקתות סקקביצה, רילסקי אזרה: [email protected]
מייל לבירורים לגבי בקתת איוון ואזוב: [email protected]
לכל שאלה מוזמנים בכיף לפנות אליי, אפשר כאן או במייל [email protected].
![]()