אהלן, קורא כאן לא מעט ועכשיו מרגיש שיש לי מספיק ידע כדי לכתוב. סיימתי את השביל בספטמבר האחרון וחשבתי שיש כמה דברים שאוכל לכתוב כאן ויעזרו לחבר'ה בלי הרבה רקע כמו שאני הייתי.
הכנות בארץ:
בגדול, לדעתי יש שני דברים שאפשר וכדאי להתעסק בהם בארץ לפני היציאה לשביל.
הראשון - ציוד. אני כמובן לא מדבר על לקנות ציוד בארץ כי ממש לא כדאי, אלא להתחיל לקרוא ולהתעניין ולהזמין. יש הרבה אתרים באנגלית שעושים השוואות וכדאי להתחיל לבדוק (לדוגמה outdoorgearlab). בנוסף, חלק מהציוד מיוצר לפי הזמנה ולוקח מספר שבועות לקבל אותו (שקי שינה, אוהלים וטארפים, מעילים לפעמים וכו). כדאי לבדוק אם יש משהו מסיום שאתם רוצים ולהזמין כחודש לפני (רצוי לכתובת בארהב).
הדבר השני והחשוב יותר - להירשם אצל סקוט ופרודו!! סקוט ופרודו הם זוג פנסיונרים שגרים בסן דייגו ומארחים מטיילים לפני היציאה לשביל. חוץ מלקחת אתכם ישר משדה התעופה או תחנת הרכבת או האוטובוס, לדאוג לכם לאוכל בזמן שהותכם, להקפיץ אתכם לחנויות ציוד ולקנות סים מקומי ולספק לכם מקום לישון בו, יש אצלם הרבה אנשים. והרבה אנשים זה טוב כי זה הרבה ידע שעובר מפה לאוזן. לדעתי להתארח אצלם שלושה או חמישה ימים זו הדרך הטובה ביותר להגיע מוכנים לשביל. נמצאים שם גם מתנדבים בעלי ניסיון רב בשבילים ארוכים שימליצו לכם על ציוד ויעזרו לכם להתנער מדברים לא הכרחיים. אם זה לא מספיק משכנע, הם גם מקפיצים אתכם לתחילת השביל בבוקר הראשון שלכם. אנשים מקסימים שלא מוכנים לקבל בתמורה אפילו תרומות, הם מוגבלים למספר אנשים ביום וכדאי להירשם באתר שלהם ישר כשאתם מקבלים את האישור לשביל. ניתן גם להזמין לכתובת שלהם ציוד מארהב ולקחת כשאתם מגיעים.
http://sandiegopct.comתאריך היציאה לשביל:
בגדול, אפריל מאי. לדעתי ציוני הדרך החשובים בהקשר הזה - להגיע לסיירה בתחילת יוני, ולוושינגטון עד אמצע אוגוסט.
2017 הייתה שנה מושלגת במיוחד והרבה אנשים לקחו את הזמן עם ההגעה לסיירה במכוון כדי לחכות ששלגים יימסו. אנחנו יצאנו מקנדי ב2 ביוני. היה ים של שלג, הלכנו עליו ימים שלמים אבל לדעתי חצינו יותר מעשרה נהרות על גשרי שלג שהיו לקראת קריסה, וכנראה שמי שלקח את הזמן היה צריך להירטב ולהסתכן. בנוסף, עדיין לא היה שיא החום והזרימה בנהרות לא הייתה חזקה מידי.
חוץ מזה, זה מאפשר לסיים עם וושינגטון לפני הגשמים והמזג אוויר שם לפני אמצע ספטמבר הוא לא פחות ממושלם.
ציוד:
יש רשימות ציוד רבות כאן באתר ובכלל באינטרנט. אין לי הרבה מה לחדש למעט כמה דברים קטנים.
כדאי להביא אתכם מהארץ קצת ביגוד אם אתם רוצים לחסוך בכסף. בגדים טרמיים, כפפות כובעי צמר וכו עולים לא מעט כסף בארהב ואם יש לכם משהו בבית שלא שוקל יותר מידי, הייתי מביא איתי ולא קונה חדש. כנל לגבי גזייה קטנה, כפכפים אם רוצים..
גרביים של darn tougfh עם אחריות לכל החיים אפשר להחליף בכל חנות שמוכרת אותם.
קופסת דובים - בסיירה חייבת להיות לכם קופסת דובים. במקום לקנות בים כסף אפשר להשאיל בקנדי מדאווס ולשלוח להם חזרה בדואר.
מפות וספר של יוגי - לא הייתי קונה. יש אפליקציות מצוינות (guthook בתשלום וhiker bot בחינם) ואם רוצים אפשר לעיין בספר של יוגי אצל סקוט ופרודו ולכתוב לכם דברים רלוונטיים.
ולבסוף, תיעזרו במתנדבים של סקוט ופרודו ולדעתי האישית, אם אתם ממש מתלבטים לגבי משהו - קחו אותו אתכם. אם אחרי שבועיים תחליטו שאין לכם צורך בו ואתם סתם סוחבים - תשלחו בדואר קדימה או לחברים בארהב. זה אפילו נחמד להוריד ככה משקל אחרי כמה שבועות על השביל.
מים ואוכל:
להצטייד באוכל נהייה קל יותר ויותר עם השנים ועם תפיסת התאוצה של השביל. עדיין יש מקומות בהם כדאי לשלוח לעצמכם אוכל בדואר אבל לא הייתי ממהר לעשות את זה מתחילת השביל. ההתחלה פשוטה לגמרי להצטיידות, וככל שתתקדמו בשביל ותדברו עם אנשים תבינו הרבה יותר טוב איפה ומה כדאי לשלוח. יש בספר של יוגי אסטרטגיות שונות של שליחת אוכל לשביל, מומלץ לעיין ולקבל מושג אבל להפעיל שיקול דעת ולא לשלוח אחד לאחד כמו שכתוב שם.
לגבי מים, במדבר השתמשתי בפילטר תמיד, בסיירה לא השתמשתי בכלל ובאורגון וושינגטון כמעט ולא השתמשתי. לא היו לי קלקולי קיבה אבל זה לגמרי לא מובטח לכל אחד…
כמה טיפים: אם יש לכם מקום, לחם לא שוקל יותר מטורטיות. קפה ועוגיות על הבוקר כל יום זה כיף לא נורמלי. גבינת שמנת מחזיקה לפחות שלושה ימים במזג אוויר חם והרבה יותר כשנעים, בטח ובטח שגבינות קשות. אבוקדו זה נהדר והוא בעל ערך תזונתי גבוה. אם לא מספיקה לכם מנה של knorr לארוחת ערב, אפשר להוסיף כחצי חבילת נודלס לקראת סוף הבישול גם לאורז וגם לפסטה ולשבוע בכיף (זול מאוד ולא שוקל הרבה). אפשר להוסיף אותם גם למנות פירה של איידוהאן.
זהו בגדול, לא רואה סיבה להיכנס לפרטים ספציפיים בשביל עצמו כי זה מאוד אינדוודואלי והדרך הכי טובה לדעת היא פשוט להתחיל ללכת. להפעיל שיקול דעת ולא לחשוש יותר מידי מאמריקאים לחוצים, לא תאמינו איזה אנשים מסיימים את השביל הזה, הכל בראש!