רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך, צור.
בשעה 22:16 ב 2.9 בדיוק ירדנו מהמונית בסוף כביש הגישה לנחל, ורצנו בחושך למצוא מקום לישון. בפעם הבאה אני אשאל אותך מראש אם בא לך לבוא גם כן...
ולסיכום המסלול שלי:
הנסיעה לשם הייתה נוראית. לא יודע אם באמת זה יותר מסובך דרך מעבר בית שאן, אבל לרדת עד לאילת (5 שעות נסיעה), לעבור את הגבול ואז לעלות בחזרה עד לואדי חסה (עוד איזה 3 שעות נסיעה) זה לא כיף. מה גם שהגענו כאמור באיזה 22:15 למקום, והנהג אמר לנו ללכת איזה 20 דקות במורד השביל כדי שלא יראו אותנו מהדרך.
התברברנו לנו בחושך בין טרסות וחמור אחד, ובסוף מצאנו איזה מקום יחסית ישר שאפשר להתרסק עליו. הצלחתי לחורר את ה neo-air שלי איך שהתיישבתי עליו (בלי הערות על המשקל שלי - כנראה הנחתי אותו ישר על איזה ענף או משהו - יש בו חתיכת חור), וישנתי כל הלילה על חצי z-rest חצי קרקע קשה. מזל שלא היה קר.
בבוקר קמנו ב 5:30, לפי ההנחיות מנהג המונית, שאמר לנו ישר לצאת וללכת שעתיים אל תוך הואדי, כדי שהמשטרה בבוקר לא תמצא אותנו, ורק אז לאכול ארוחת בוקר. התברברנו שוב על המדרונות הדרומיים של הואדי, מנסים להחליט אם אנחנו אמורים לרדת למים למטה, או להמשיך על המדרון, ובסוף איזה מקומי אחד שעיבד את הטרסות שלו, הראה לנו מאיפה כדאי לרדת.
את רוב היום הראשון בילינו במעברים בסבך קנים במים, או עליה על מדרון אחד בשביל לעקוף סבך אחר, וירידה בצד השני. יש גם מלא בולדרים שצריך לעקוף, לקפוץ ולדלג מעל. קצת כמו
Mahoosuc Notch, רק הרבה יותר גדול, ובלי הקרח למטה. המים מאוד חמימים ונעימים, אגב.
התרחצנו גם בכמה ברכות, וגם מתחת למפל הגיר (ככה לפחות הוא נקרא באחד מסיפורי הדרך שהיו לנו). בשעות החמות בין איזה 12 ל 15 נחנו מתחת לאיזה אשל.
יש גם מעיינות חמים לאורך הנחל, ואנחנו גם ישבנו באיזה בריכה חמה נחמדה מתחת לכמה דקלים שתלויים על הקירות.
את הערב הראשון בילינו על המדרון הדרומי, ליד כמה עצי דקל ובולדר ענקי שנראה כמו שולחן. היה חם גם בלילה, והיתושים אכלו לנו את הצורה. ועדיין לא נוח לישון חצי על האדמה.
ביום השני היו הרבה פחות בולדרים בערוץ, והלכנו הרבה יותר בתוך המים, ועם פחות טיפוסים על המדרונות.
לקראת הסוף כבר חיכינו כל הזמן לראות את הסכר שמבשר את סיום המסלול, אבל המפות שלנו לא ממש הראו את כל מיליוני העיקולים של הקניון בדרך לשם. היינו בטוחים שנשארו לנו רק איזה 8 ק"מ ליום השני (ככה זה נראה במפה), ושנגיע מוקדם לנקודת הסיום ונצטרך להתקשר לנהג המונית ולחכות לו שם, אבל הגענו בסוף בדיוק ב 15:00, מתי שקבענו איתו מראש.
הנסיעה חזרה הביתה, שוב דרך עקבה, הייתה מעייפת וארוכה.
טיפים לפעם הבאה (או למישהו אחר שמתכנן על המסלול) -
אפשר ורצוי לקנות אוכל בישראל. אנחנו ביקשנו מנהג המונית לעצור לנו איפשהו, והוא הביא אותנו לאיזה מכולת קטנה. הצטיידנו בעיקר בקופסאות שימורים, ואמנם לא גווענו ברעב, אבל עם קצת תכנון מראש היה אפשר לאכול הרבה יותר טוב במסלול.
לא צריך לדאוג יותר מידי למים לאורך המסלול. נראה לי שמספיק לסחוב 3 ליטרים בשביל להיות על הצד הבטוח, אבל אחרי אמצע היום הראשון, רואים מספיק מדרונות שמהם נוטפים מים שאפשר ישר למלא בבקבוקים ולשתות. המים של הנחל עצמו לא נראים לי להיט גדול, ולא הייתי ממליץ לשתות עליהם, אבל בסופו של דבר לא נראה לי שיש שם סכנת התייבשות אמיתית, ובמקרה חירום אפשר גם למלא מהם, במקומות שהם נראים בהם יותר נורמלי. אנחנו בישלנו בהם את הפסטה בלילה השני (יצא לא משהו, אבל לא באשמת המים)
כדאי להיות מוכנים מאוד להליכה במים. נראה לי שביום השני בערך חצי מהיום הלכנו בתוך הנחל. צריך גם להביא שקית אטומה לציוד הרגיש (פלאפונים, דרכונים).
לא צריך לשחות בשום שלב בשביל להתקדם - אני הלכתי עם המצלמה תלויה על הצוואר שלי כל הזמן והיא לא הסתכנה בטבילה.
מאוד מאוד מומלץ להביא איזה תכשיר נגד יתושים ללילות. או, אם יש לכם קשרים במקומות הנכונים, איזה נפלאם נחמד שיחסל את כל אוכלוסית היתושים במסלול (וד"ש מאיתנו).
ואם מישהו רוצה לראות את התמונות, אתם מוזמנים
לפיקאסה שלי