הלכתי שבוע בשביל הגולן.
זה התחיל להופיע לאחר יומיים-שלושה ברגל שמאל, ולאחר יומיים נוספים ברגל ימין.

נשמע קצת מוזר כל הקטע של הליכה לא נכונה. קצת קשה לשנות סגנון הליכה.

הלכתי איתן לפני כן לכמה טיולים יחסית קצרים (עד יום וחצי). פעם אחת עם משקל על הגב. באחרות עם משקל יחסית קל. לא הרבה עליות.

אני לא יודע בדיוק מתי נעליים נחשבות שהן "נשברו". אחרי שהן נהיות נוחות? אם ככה אז כן. והאמת שהן היו די נוחות מהרגע הראשון. רק עם הזמן נוצרות הבעיות. היו גם שלפוחיות בכריות של הרגליים בטיול, אבל זה כבר עניין אחר שכתוב פה מספיק עליו.

זמי, מעניין למה אתם לא ממליצים ללכת עם נעלי התעמלות לשטח קשה. הלכתי את כל השביל (לא ברצף אבל גם שמונה ימי הליכה או חמישה ימים זה רציני מספיק) עם כאלה, גם הבת שלי. שרדו את השביל ולא היו בעיות קשות ברגלים. פעמיים שלפוחיות קטנות שעם פלסטר פשוט לא הפריעו יותר.

הבעיה היחידה שיכולה להיות עם נעל ספורט זה שבגזרה נמוכה יכולה להיות באמת בעיית קרסוליים. עם זאת הנעליים לשטח קשה לרוב יותר גבוהות ויכולות להחזיק את הקרסול מצויין.

בכל מקרה זו נעל לגיטימית ואסור לפסול אותה.

בתוספת למה שישי אמר, למטייל בשטח השיטה הטובה ביותר היא אכן 'תפירת' השלפוחית, שמאפשרת סילוק הנוזלים בלי לחשוף את הפנים לזיהום. במשך שנים (עד שעברתי לגרביים פנימיות עם טפלון, והידד - אין יותר שלפוחיות) הייתי תופר אחרי כל יום טיול את השלפוחיות שלי, בלי בעיות מיוחדות. יש רק נקודה אחת שצריך להקפיד עליה: לקנות חוט תפירה מכותנה. זה לא כל-כך טריוויאלי בימינו, אבל אפשר. למה דווקא כותנה? כי היא סופחת יותר נוזלים מניילון ופוליאסטר. אותה תכונה שהופכת אותה לבד לא טוב לבגדי טיולים, הופכת אותה לבד טוב לשלפוחיות.

אגב, במקרה של שלפוחית גדולה מאוד, אפשר לתפור אותה בכמה חוטים מקבילים. מאיץ כמובן את יציאת הנוזלים.
וכדאי מאוד לעשות את זה בזהירות, כי אם המחט או החוט נוגעים בעור הרגיש שבתוך השלפוחית, זה יכול לכאוב.