הנה מסלול טיול שעשינו באוקטובר לפני שנה:
רקע כללי: המסלול נמצא במרכז-דרום תורכיה
זהו המסלול הארוך השני שקייט קלואו מתכננת ומסמנת בתורכיה, אחרי הדרך הליקית. הוא גם מתחיל פחות או יותר איפה שהדרך הליקית נגמרת, אז למי שמעוניין וזמנו בידו יכול לחבר את שני המסלולים למסלול אחד ארוך (משהו כמו חודש וחצי).
המסלול מתחיל מאזור אנטליה בדרום תורכיה, בגובה פני הים ועולה צפונה וגם למעלה לאזור 2000 מטר אל הרי הטורוס שבמחוז איספרטה ואזור האגמים.
לפי הספר, אורך המסלול המסומן הוא כ 500 ק"מ (לדעתי זה כולל את 2 האופציות שלו יחד. אם בוחרים רק אחת כנראה שזה פחות, משהו סביב 350?). הליכה של כשלושה שבועות לפי הספר. אני מעריך את כל המסלול המערבי (זה שאנחנו עשינו) בכ 16-18 ימים.
למה בכלל ללכת?/ Highlights: - המסלול מאד מגוון ומציע נופים שונים.
- קניון יזילי, הר דאבראז, אגם אאירדיר.
- אבל בלי ספק ומעל לכל: מפגש קרוב ואינטימי עם המקומיים. מאד מסבירי פנים ומכניסי אורחים. בכל כפר שעברנו אנשים התעניינו בנו, אם אנחנו צריכים עזרה, מילאו את כיסנו ותרמילנו הכבדים ממילא בפירות, אגוזים ומיני מאפים. ראו הוזהרתם: הם לא מקבלים "לא" כתשובה אפשרית! הערכו בהתאם.
לילה אחד ישנו ואכלנו בבית של משפחה מקומית ועניה מאד גם ביחס למקום, לילה אחר ישנו ביאיילה (בקתת רועים) בהרים למרות שהבעלים בכלל לא היו שם, הם פשוט ראו אותנו עולים בכיוון וחששו שיהיה לנו קר שם (ואכן היה קר מאד!) והציעו שנישן שם.
- אפשר לטייל גם באוקטובר כשכבר ברוב אירופה קר מדי (מתאים לחגים שנופלים מאוחר)
אופי המסלול: המסלול מאד מגוון מבחינת התוואי והנופים: קניונים, יערות, הרים גבוהים, רמה, אגמים גדולים, מפלים.
עוברים לעתים קרובות בכפרים, רובם קטנים מאד, מה שמאפשר מפגש ישיר עם המקומיים. אופי המקומיים: האנשים פשוטים מאד ובכפרים הקטנים חיים בדלות, אך הם מזמיני אורחים בצורה נדירה ואף מזמינים לאכול ולישון אצלם (תראו בתמונות).
אפשר לישון בכל מקום בשטח ולהלדליק אש (בזהירות).
מים יש בנחלים, אך הם עלולים להיות יבשים בשלב מאוחר של העונה (סוף הקיץ). ישנן בארות מהן אפשר למלא מים נקיים מאד בדרך כלל שלא צריך לטהר (תשאלו את המקומיים).
פסגות הרים באזור 3000 מטר, האגמים כ 1000 מטר.
המסלול בנוי עם שתי "רגליים" כלומר יש 2 נקודות התחלה שונות אפשריות. שתיהן מתחברות בהמשך, בערך באמצע הדרך. אנחנו עשינו את המסלול המערבי יותר.
לינה: יש כמה כפרים גדולים בדרך. באופן כללי אנחנו ישנו באוהל.
בסוצ'ולר ובאאירדיר ישנו במלון.
רקע היסטורי: St Paul הוא שאול התרסי, נולד במה שהיום הוא אזור דרום טורקיה בשנת 10 לספירה כיהודי כשר, מצאצאי שבט בנימין.
בצעירותו היה תלמיד חכם (כנראה אצל רבן גמליאל בירושלים) ואף התנגד באופן נחרץ לנצרות הצעירה והשתתף ברדיפת היהודים המתנצרים. באחד ממסעותיו לצורך זה לדמשק חווה "התגלות" (עפ"י הברית החדשה) של ישו שנצלב מעט קודם ובעקבות חוויה זו התנצר ונהפך למיסיונר נוצרי מהפעתלנים ביותר באותה תקופה עד כדי כך שהיום, עפ"י חלק מהחוקרים, הוא נחשב למייסד הנצרות ולא ישו. בנוסף למסעות מיסיונריים הוא כתב בעצמו הרבה כתבים דתיים חשובים שנכנסו לברית החדשה.
לאחר התנצרותו שונה שמו לפאולוס.
הוא ערך 3 מסעות גדולים באזור טורקיה, הטיף לקבלת הנצרות, והתקבל שם באהדה רבה.
באחד ממסעותיו הגיע "הביתה" לעיר הנמל PERGE ממזרח לאנטליה. משם עלה צפונה אל הרי הטאורוס לאנטיוכיה בירת פיסידיה ועד לאזור העיר YALVAC של ימינו. זהו המסלול שעושה המסלול המתואר כאן, שמשתמש לרוב בדרכים רומיות ישנות שייתכן מאד שעליהן צעד פאולוס עצמו.
סופו של פאולוס לא היה טוב. כשהוא הגיע לירושלים, בשנת 57 לספירה העלילו עליו היהודים (עפ"י הברית החדשה כמובן) שהכניס גויים לבית המקדש, מעשה אסור כמובן.
הוא הובל לרומא, על פי בקשתו להשפט שם, שם אכן נשפט והוצא להורג 10 שנים מאוחר יותר.
קשר נוסף של פאולוס אלינו: בצעירותו היה מייצר אוהלים!
אקלים / מתי ללכת: באופן כללי, אפשר לדבר על שני אזורי אקלים:
1) אזור אנטליה והחוף: מתאפיין באקלים ים-תיכוני בדומה לישראל (אזור הגליל). באזור זה אפשר לטייל רוב השנה, חודשי הקיץ חמים מדי. חודשים מומלצים: אפריל-מאי, אמצע ספטמבר-אוקטובר.
2) אזור איספרטה: ככל שמתקדמים צפונה ועולים בגובה האקלים משתנה ונהיה הרבה יותר קר עד כדי כמעט אלפיני בהרים הגבוהים. שלג יכול להתחיל לרדת מנובמבר. תקופת החורף מומלצת רק למי שיש נסיון בהליכה בשלג ובתנאי קור. לשאר, החל מחודש מאי עד אוקטובר. גם בקיץ יכול להיות בלילה קר אז יש להצטייד בהתאם.
אנחנו ממליצים על אזור מאי כחודש האידאלי:
- מזג האויר בד"כ יציב וצפוי להיות טוב לכל אורך הטרק,
- צפויים להיות יותר מים בנחלים. בסוף הקיץ לפעמים הנחלים כבר יבשים אם לא היתה עונה גשומה/שלוגה.
- מאי הוא תקופת הפריחה של הורדים ואזור איספרטה מלא שדות של ורדים.במאי הפריחה בשיאה ואז גם קוטפים את העלים לטובת בשמים, ריבות, שמנים וכו'. העיר איספרטה מפורסמת בעולם במוצרי הורדים שלה וזה עסק גדול באזור.
ספרים ומפות: יש כמובן את הספר של קייט (ניתן לקנות בארץ). למיטב ידיעתי אין ספר אחר. מומלץ לנסות לקנות את המהדורה האחרונה וגם להתעדכן באתר.
האתר הרשמי של השביל מפות בתורכיה זה נושא כאוב. אין.
נעשה נסיון לצרף לספר משהו שנראה כמו מפה אבל היא מאד לא מדויקת. לנו היתה המהדורה הראשונה, ראינו שבמהדורה השניה יש שיפור משמעותי. ניסיתי להשתמש גם במפות של גוגל במקביל אבל זה לא ממש עובד.
סימונים: בעיקרון המסלול אמור להיות מסומן כולו. בפועל, יש קטעים שמסומנים מצוין (אפילו יותר מדי) ויש קטעים שחסרים סימונים. שלטים יש מדי פעם, רק במחוז איספרטה. באופן כללי, מחוז איספרטה מסומן הרבה יותר טוב, בעיקר אזור סוצ'ולר.
הגעה לתחילת המסלול: קודם כל יש להגיע לאנטליה. כמה שזה נשמע פשוט וזול, מסתבר שלא. הטיסות הזולות ו/או הדילים הם לעד שבוע, זאת אומרת שזה לא מתאים למי שמעוניין לטייל יותר מזה. מה שיש לעשות זה לקחת טיסה סדירה לאיסטנבול ומשם או לטוס לאנטליה או לקחת אוטובוס (14 שעות). זה כבר לא זול. אפשרות שניה שחשבנו עליה והיתה יותר זולה היא להזמין 2 טיסות צ'רטר הלוך-חזור (כלומר 4 טיסות) ולא לנצל שתיים מהן, זה עדיין יצא לנו יותר זול (אפילו אם זה כולל מלון!!!) אבל מסתבר שזה גם לא אפשרי כי במידה ולא עלית על הטיסה היוצאת מהארץ, נותנים את המקום שלך למישהו אחר ואיבדת את המקום שלך בטיסת חזור.
לאחר שהגעתם לאנטליה צריך להגיע לתחילת המסלול. כאמור, יש שתי נקודות התחלה אפשריות.
כדי להגיע לנקודת התחלה המערבית (Perge) צריך לקחת אוטובוס או מונית שירות (דולמוש) ל Aksu ומשם הולכים קצת לאורך הכביש הראשי ומגיעים (אולי יש גם מוניות שירות לאתר אבל אני לא בטוח).
לנקודת התחלה המזרחית יותר (Aspendos) לוקחים אוטובוס ל Serik.
כאמור, מפאת קוצר זמן החלטנו לוותר על הקטע הראשון (ברגל המערבית) שבעצם רובו הולך על כביש, ולהתחבר למסלול ב akchapinar. כדי להגיע לשם לקחנו את האוטובוס ל Serik (כמו לרגל המזרחית) וירדנו באיזה צומת בכביש (הנהג יגיד לכם, זאת אמורה להיות הצומת השלישית צפונה אחרי Aksu. משם לוקחים דולמוש ל Gebiz ומשם עוד דולמוש (או ברגל) ל akchapinar. אולי נשמע מסובך אבל זה לא (מה שכן – סבלנות צריך. רצוי בשפע).
יציאה מסיום המסלול: לקחת אוטובוס מיאלוואצ' (Yalvac) או מאאירדיר לאיספרטה ומשם לאנטליה או לאיסטנבול.
הצטיידות: באנטליה יש גז (ניקור בלבד) ומצאנו גם משהו סביר לכוהליה. גז כדאי לקחת שם למשהו כמו 10-12 יום. הנקודה הבאה בה בטוח יש גז היא באאירדיר Egirdir במחוז איספרטה.
אוכל אפשר לקנות באנטליה, סוצ'ולר, סיפאהילר, יוקארי גקדרה, ואאירדיר.
כספומט יש באנטליה, סוצ'ולר ואאירדיר.
אם יש שאלות ספציפיות - אשמח לענות.
עומר.
מים מהבאר:
המשפחה שאירחה אותנו בלילה השני:
החלק הראשון של הטיול עובר הרבה ביערות אורן. בתמונה: אפרת אוכלת מעין פיתות מטוגנות שנתן לנו זקן מקומי.
אחרי שבלילה הראשון ירד מבול וגילינו שהאוהל כבר לא אטום, היינו מניילנים את האוהל כל לילה...
כתובות רומיות עתיקות:
יש גם קטעים לא קלים של טיפוס
לא חסרים מקומות לשים אוהל
כשעוברים למחוז איספרטה הסימונים יותר טובים ואפילו יש שילוט! (לפעמים)
S= שעה (סאאה)
DK = דקה (דקיקה)
בדרך יש הרבה עצי פרי
בניה טיפוסית:
הכפר סוצ'ולר:
הולכים על דרך רומית עתיקה בדרך לאדאדה:
העתיקות באדאדה:
"מלאו כיסיי בתפוחים" כמעט בכוח ע"י זקנות הכפר, והאחראי על המים ביוקארי גקדרה שנתן לנו טרמפ:
אפרת מציצה מהיאיילה בה ישנו:
וככה זה נראה מבפנים:
לילה אחרון לפני אאירדיר:
בדרך לאאירדיר:
אגם אאירדיר:
אאירדיר החדשה והישנה עם האי ברקע:
אגם אאירדיר:
Amnonl41532.6458564815