אז ככה, אני התחלתי מתושתי (מרשרותקה מטביליסי לתלאבי וג'יפ מתאלבי לתושתי). אוכל צריך להביא מטביליסי כי בתושתי יש חנות אחת קטנה מאוד שבה יש לחם ונייר טואלט במקרה הטוב (אם היא פתוחה בכלל).
בתושתי עצמה אסור לאכול חזיר ואני מציעה לכבד את זה מתוך כבוד לתושבי המקום (כמעט כל נקניק שתקנה לדרך יכיל חזיר, אז צריך לחפש בנרות שכתוב שזה בלי...)
תושתי מדהימה, אני עשיתי שם יום טרק לפני שהתחלתי את ההליכה לקזבגי ועליתי שם לאיזה פסגה, היה מדהים, זה כפר מאוד קטן עם ממש מעט תושבים עם אווירה מאוד פסטורלית...
אני טיילתי עם מפות טופוגרפיות שקניתי בטביליסי בחנות גיאולנד, אני אחפש לך את כרטיס הביקור עם הכתובת אם תרצה, ועם סיפור הדרך של הבחור מלמטייל והיה בסדר.
בסדר=פעם אחת הלכתי לאיבוד ולקח לי בערך שעה לחזור. לא נורא בכלל.
את הטרק עשיתי ב-8+1 (הפלוס אחד זה שראינו ביום השלישי או הרביעי אגם מדהים וקר שבא לנו טוב ביום שמשי מאוד, והוא קרא לנו, מאוד, אז נשארנו...)
בקשר לאוכל אין לי כל כך חדשות טובות, בדרך המקום היחיד שאתה עובר בו זה שטילי, ויש שם חנות מאוד קטנה שמוכרת בעיקר מרקים ונודלסים מוכנים שרק צריך להוסיף מים, לא אוכל אמיתי. אנחנו סחבנו לכל אורך הטרק וזו הייתה החלטה נבונה לדעתי.
רק עוד הערה בנושא אוכל- הלחם שמוכרים לך בכל מקום הוא ללא חומרים משמרים, כלומר טעים בטירוף אם אתה אוכל אותו באותו יום, יום אחרי זה די דוחה...
מים יש בשפע לאורך כל הדרך, בקבוק של ליטר זה תמיד מספיק, מקום ליד מים לשים את האוהל תמיד יש.
בדרך יש פאס אחד רציני ששכחתי את שמו לרגע, ואחריו (אם אתה בא מהכיוון שאני הלכתי) יש איזה שעתיים הליכה לפני שאתה מגיע למקום נורמלי לשים בו אוהל (מאוד תלול לפני) אז קח את זה בחשבון לתכנון זמנים.
כמה טיפים והערות:
1. לאורך הדרך אתה פוגש בצבא הגרוזיני די הרבה פעמים, זה כי אתה הולך קרוב לגבול עם רוסיה. הם מאוד אוהבים ישראלים, ותמיד ישבנו קצת עם החיילים, בדרך כלל הם נתנו לנו לחם טרי והזמינו אותנו לארוחה. הם גם מקור טוב מאוד להכוונה. גם אם היינו בטוחים שאנחנו בסדר, שאלנו כדי לוודא.
2. באחת הפעמים שנתקלנו בחיילים הם המליצו לנו לסטות מהשביל על מנת להגיע לאגם שאמרתי, היה שווה את זה. אז אם הם מציעים לך דברים דומים אתה יכול לנסות במידה ויש לך מספיק אוכל.
3. עוד הערה לגבי החיילים- כל פעם שאתה פוגש אותם אתה צריך להציג דרכון אז קח אותו במקום נגיש, ואתה מקבל מהם סוג של פאס- מן פתק שאומר שהחיילים האחרונים ראו אותך ולא הגחת פתאום משום מקום. תשמור את הפתקים האלו.
4.עוד אנשים שאתה פוגש בדרך זה רועי צאן, שחיים בקיץ בהרים. זה לא כפר אלא בתים בודדים פזורים, הם מכינים לעצמם הכל. אותנו הזמינו לארוחת צהריים ב11 בבוקר שכללה לא מעט אלכוהול 40% שמן הנימוס היה עלינו לשתות. אחר כך התנדנדנו חצי מהיום אבל זו הייתה חוויה טובה.
5. לאורך הדרך לפעמים צריכים לחצות נהרות, ולא תמיד הם נמוכים. הנהר הכי עמוק שחציתי הגיע לי למותניים עם זרימה לא חלשה, אז שמור את הסנדלים שלך במקום נגיש.
6. שטילי- אוכל לקנות אין, אבל זה מקום גדול ויש שם מספיק סבתות שמוכנות לארח אותך ולהאכיל אותך ותוכל לישון יום אחד במיטה נוחה, להתקלח ולאכול אוכל גרוזיני מסורתי. ממומלץ.
7. הפאס שיש אחרי רושקה- אם יהיה מעורפל, תבקש ממישהו מהכפר להראות לך על איזה פאס אתה אמור לעלות. אתה מגיע למן דרך ללא מוצא, שצריך לטפס לאחד משלושה כיוונים אפשריים. תוודא לאן אתה צריך לטפס לפני שאתה מגיע לפסגה (ומגלה שזה לא הפאס הנכון).
8. בקזבגי יש הרבה סופרים, ואפילו שוק. אז לזה אתה לא צריך לדאוג.
גרוזיה מדהימה, טיילתי בה חודש וחצי, ואני מתה לחזור... תהנה, ואם יש לך עוד שאלות- בכיף.