הלכתי את המסלול סולו (קורמיור-דונס) מ 25 לספטמבר ועד 6 באוקטובר 2017 (12 ימי הליכה מלאים). מזג האוויר היה נפלא בלי אף יום גשום.
חלוקת מסלול (לינות)
Rifugio Elisabetta (1 (רפיוג טוב. מקלחת במטבעות. ארוחת ערב נהדרת ברמה של רפיוג פרטי איכותי 55 אירו HB עם המקלחת).
La Thuile (2 (לינה בחדר פרטי La Belette. חדר כפרי ונעים בלב העיירה, אך גם קצת חשוך. 50 אירו לינה בלבד).
Bivacco Promoud (3 (הביוואקו לא קיים יותר. במקומו נבנה בית פרטי עם רפת גדולה. בעל הבית לא מאפשר מעבר בשטחו או לינה בסמוך. ישנתי באוהל ק"מ מעל).
Planaval (4 (לינה במלון Paramont. בעל הבית פתח במיוחד עבורי. מערכת החשמל היתה בשיפוץ כך שלנתי ואכלתי לאור נרות בתעריף מיוחד 40 אירו HB).
Bruil (5 (לינה במלון משפחתי קטן וחביב Chez Lidia. מחיר 50 אירו B&B).
L'Eau-Rousse (6 (לינה ב - Hostellerie du Paradis. מקום יפה על השביל אבל בעל הבית זקן וטרחן והמסעדה פלצנית עם אוכל גרוע. 60 אירו HB).
Rifugio Vittorio Sella (7 (חדר חורף חדש ומעולה אך בלי אופציית בישול ובלי חימום. 10 אירו דמי שימוש).
Cogne (8 (לינה ב Résidence Chateau Royal - חדר מעולה עם מטבחון טלוויזיה וכל מה שצריך. 50 אירו B&B)
Rifugio Sogno di Berdzé (9 (הרפיוג נשאר פתוח משום שהבעלים החדש רצה להתרשם מכמות המטיילים באוקטובר. 55 אירו HB רק אני והבעלים בחגיגת פסטה ואלכוהול).
Champorcher (10 (קוטג' פרטי איכותי ב Revivre Village. מחיר 65 אירו - לינה בלבד).
Crest (11 (דורמטורי בכפר. אין דמי שימוש).
Donnas (12 (לינה ב Chez Annie במחיר 50 אירו B&B)
איכות שביל ודרגת קושי
על הנייר, הטרק הזה הוא אחד הקשים באירופה. הוא חוצה שני מעברי הרים מעל 3000מ' ויש בו כמעט כל יום טיפוס וירידה של 1000-1600מ'. למרות זאת, הייתי מגדיר אותו רק כטרק ברמת קושי בינונית-קשה וזאת בשל ההשקעה האדירה שנעשתה בו. גם כשמטפסים ברציפות מגובה 1650מ' לגובה 3300מ' זה לא מתיש את הגוף משום שהאיטלקים עשו המון זיג זגים ששומרים על טיפוס אחיד בשיפוע ממוצע של 10%. כשמתקרבים לפאסים, ונכנסים לאזור של בולדרים, אין מצב של אבנים רופפות או סחף של השביל. האיטלקים קדחו באבנים ועיגנו אותם לרצפה ובחלק מהמקומות אפילו חצבו בבולדרים מדרגות. יום אחר יום פשוט הודתי בלבי לאדריכלי השביל ולמבצעים בפועל על ההנגשה הנהדרת. אני חושב שזה אחד השבילים האלפיניים המושקעים והנוחים ביותר שיש.
מבנה השביל
זה לא שביל רכס אלא שביל שנע ממערב למזרח וחוצה כל הזמן את הרכסים שנעים מצפון לדרום. לכן הרעיון הכללי בכל קטע הוא טיפוס מהעמק למעבר הרים וירידה לעמק מהצד השני. אין כאן טיפוס לגובה שיוט והליכה לאורך רכס, אלא עבודה סיזיפית של עליה מעמק לפאס וירידה חזרה לעמק. זה המבנה של השביל וזה יוצר בעיה למי שרוצה לדלג על קטע מסוים משום שאין כבישים שחוצים את הרכסים וכדי לדלג מעמק לעמק באוטובוס צריך לעשות מעקף ענק של עשרות ק"מ.
איכות נוף
השביל הזה לא משתווה לנוף הקרחוני הדרמטי של רכס המונבלאן הסמוך (TMB) או לפסגות 4000+ ב WHR. איכות הנוף ברובה בינונית כמו דרגת הקושי. הקטע היפה ביותר הוא לטעמי קטע 1 (מקורמיור לרפיוג אליזבטה) שהוא קטע משותף עם ה TMB. הקטע השני ביופיו הוא הקטע בין רפיוג Alberto Deffeyes למעבר הרים Passo Alto (גובה 2860מ'). בשאר ההליכה אין הרבה נופים עוצרי נשימה, אך יש הרבה תצפיות טובות וכאמור, איכות השביל מעולה והעיירות ציוריות.
איכות הבקתות
השביל פחות מתבסס על לינה בבקתות ויותר על לינה בעיירות, מה שהופך אותו לשביל מפנק במיוחד. רמת הבקתות, היכן שיש, היא סבירה מינוס. לא מתקרבת לרמת הדולומיטים.
כמה מילים על מדריך השביל הרשמי של עמק אאוסטה
סך הכל זה מדריך סביר עם מפות, מרחקים ואינפורמציה די מקיפה. החולשה העיקרית של המדריך היא בתאור המסלול. כמעט כל קטע זוכה לאותו תאור תמציתי: "חצה את גשר העץ, טפס לפאס בדיאגונלים (אלכסונים) ורד בצד השני בדיאגונלים עד לנקודת הלינה". אז נכון שזה באמת תאור תמציתי מדוייק של ההליכה אבל ממדריך שביל מצפים לקצת יותר הרחבה. די מגוחך לתאר 5 שעות טיפוס רציף של 1650מ' לפאס של 3300מ' במשפט הלקוני: "חצה את גשר העץ וטפס לפאס".
סיפור מסלול מקוצר
יום 1 - מקורמיור עולים בתלילות ביער עד לתחנת רכבל שרואים בבירור מהעיר. משם המשך נוח עד לרפיוג Maison Vieille. מנקודה זאת מתחילה הליכת שלוחה נפלאה עם תצפיות מעולות לרכס המונבלאן. זה אחד הקטעים היפים ביותר של ה TMB ומבחינת ה AV2 זאת פתיחה בשיא. מהסיבה הזאת אני חושב שעדיף ללכת את השביל הפוך מדונס לקורמיור. זה גם עדיף מבחינת השמש כי בהליכה מערבה יש את השמש בגב רוב הזמן.
יום 2 - הקטע נפתח בטיפוס קצר ונוח של 500מ' לפאס (Col Des Chavannes) ומשם ירידה סתמית קלה וממושכת, על דרך גיפים רחבה, עד לעיירה La Thuile.
יום 3 - פותחים בהליכה של כמה ק"מ על הכביש עד לתחילת הטיפוס לכיוון רפיוג Alberto Deffeyes. המסלול עובר בשלושה מפלים נחמדים אך לא יוצאי דופן. חדר החורף ברפיוג עלוב במיוחד אך יש בקומה הראשונה מטבחון די מאובזר. המשך ההליכה עד לפאסו אלטו הוא מרהיב והירידה מהפאס לעמק היא נוחה. מי שלא סוחב אוהל בקטע הזה, צריך להחליט מראש מה לעשות בהמשך, משום שהרפיוג הלא מאוייש Promoud כבר לא קיים. יש שתי אופציות עיקריות: 1) אפשר לטפס עוד פאס אחד ולישון ברפיוג שאחריו או אפילו למשוך עד לעיירה Planaval, משימה לא פשוטה בכלל. 2) להמשיך ולרדת בעמק עוד 400מ' מהמקום בו היה פעם Promoud, עד לבית הארחה כפרי קטן (בערך 40 ד' ירידה) ולמחרת ללכת עד Planaval.
יום 4 - אני בחרתי לישון באוהל בסוף יום 3 והלכתי ביום זה עד Planaval ביום הליכה די קצר.
יום 5 - בקטע זה, לפי מדריך השביל, אמורים ללכת מהעיירה Planaval עד לרפיוג Chalet de l’Epée. רוב ההליכה בקטע זה היא במקביל לכביש ורק בסוף יש טיפוס לרפיוג. אין שום אתגר או עניין בהליכה בעמק והיות ויש אוטובוס שנוסע על הציר וגם אפשר לתפוס טרמפ, חבל לבזבז יום מלא על הקטע הזה. אני מציע לנסוע בבוקר עד לעיירה Valgrisenche ומשם להתחיל את ההליכה היפה עד ל Rhemes-notre-dame דרך Col Fênetre (גובה 2840מ'). יש ב Rhemes-notre-dame כמה אופציות לינה זולות.
יום 6 - טיפוס נוח של כ 1300מ' וירידה ארוכה ארוכה עד לפנסיון ב Eaux-Rousses. אין בקטע משהו מיוחד מבחינת הנוף. בארוחת הערב תפגשו את בעל הפנסיון הזקן 
.
יום 7 - ביום זה מטפסים את 1650מ' הנוחים והקלים ביותר באלפים. יום שנראה מתיש על הנייר, מתגלה בפועל כיום פשוט ונחמד. הירידה מפאס Loson (גובה 3300מ') תלולה בחלקה הראשון אך מהר מאוד מתמתנת. חדר החורף ברפיוג Vittorio Sella נהדר. בחצר הרפיוג מסתובבות הרבה חיות.
יום 8 - זה יום קצר מאוד שכולו ירידה עד לעיירת הסקי הצבעונית Cogne. מי שרוצה ללכת עוד קצת ועדיין לישון בעיירה מסודרת, יכול להמשיך עד Lillaz.
יום 9 - יום של עליה רציפה לאורך נחל וקצת שלוחות עד לרפיוג Sogno di Berdzé. הקטע הכי קשה של היום זו העליה הקצרה מהעיירה Lillaz.
יום 10 - יום שמתחיל בטיפוס לפאס. הגיוני לחבר ביום הזה שני קטעים קצרים במדריך ליום לא קשה ולא ארוך מדי עד לעיירת הסקי החמודה Champorcher.
יום 11 - יש פיתוי לסיים את השביל ב Champorcher, משום שהשביל עושה משם מעקף גדול בעבור התקדמות די קטנה וזה יום יחסית קשה. עם זאת, יש מסעדה טובה ליד Crest והטהרנים לא ירצו לוותר על חלק מהשביל.
יום 12 - ביום האחרון החלטתי לסטות מהציר הראשי ולרדת אל נקודת הסיום בעיר דונס דרך שביל אחר. רציתי לראות אם האיטלקים משקיעים מאמץ גם בשבילים צדדיים או שעיקר המאמץ שלהם מושקע בציר הראשי. בחרתי לרדת לדונס דרך שביל מספר 5 ותוך זמן קצר הצטערתי מאוד על הבחירה. השביל הוביל אותי, בדרך לא דרך, אל שלוחה עמוסת פרות ומשם הייתי צריך לפלס לעצמי ירידה של 800מ' בעשביה, בקוצים ובחרא של פרות, עד לחיבור עם דרך כפרית שיורדת לדונס. החוויה המפוקפקת הזאת לקחה לי כשלוש שעות והותירה אותי חבול, שרוט, חסר נשימה וזקוק בדחיפות למקלחת ושטיפת נעליים.
טיפ חשוב למבקרים בדונס... בכניסה לעיר כ 100מ' בפניה ימינה על הכביש הראשי אחרי חציית הגשר, יש בית קפה/פאב עם מחירים מגוחכים למשקאות אלכוהוליים. הקוקטייל הכי יקר שם עולה 5 אירו והמחיר לרוב כולל חטיפים וסנדוויבצים. זה ממש אחלה של מקום והעומס בערבים מעיד על כך.
הנוף אחרי רפיוג Alberto Deffeyes בדרך למעבר הרים פאסו אלטו
ערפל על העמק של Eaux-Rousses
Alpine ibex ברחבה של רפיוג Vittorio Sella
נשירת ערמונים על השביל. מפתיע עד כמה קוצנית המעטפת.
על שביל 5 מעל לעיירה דונס. אין בפועל שביל מסודר וצריך לפלס את הדרך למטה בין קוצים וחרא של פרות. ממש לא חוויה מומלצת.
נערך ע"י משתמש יום ראשון 12 נובמבר 2017 12:45:23(UTC)
| סיבה: לא צויינה