שלום חברים,
אז למי שלא מכיר קוראים לי ארתור. ובקיץ השנה צעדתי את ה E5.
לפי מיטב המסורת, מביא לאישורכם והנאתכם , סיקור של ההליכה שלי בשביל.
אני גאה מאוד לפרסם את הסיקור המלא הראשון של שביל בפורום המחודש.
אני ממשיך לעדכן את השרשור וגם כמובן אפרסם תמונות , אז תמשיכו לעקוב ולהגיב. וכמובן ששאלות ובקשות יתקבלו בברכה!
כללי
קצת על השביל
מדובר על שביל בעל אופי הררי, באורך של כ 600 קילומטר (ללא וריאנטים) שחוצה את האזור של האלפים המזרחיים ועובר בגרמניה, שוויץ אוסטריה ומסתייים באיטליה. ללא הוריאנטים שלא מדובר על שביל שמצריך ציוד מיוחד או יכולות מיוחדות של הליכה טכנית בהרים. הוריאנטים האלפיניים מאריכים את השביל בכ 200 ק"מ לדעתי והופכים אותו למאתגר יותר ומסוכן יותר משמעותית בגלל שמגיעים לגבהים של מעל ל 3000 ומתמודדים על שלג וקרחונים.
תקציר ואופי השביל
חבר'ה מדובר על שביל מגוון מאוד. אולי הכי מגוון שאי פעם הלכתי בו.
השביל כאמור מתחיל בעיר ציורית Konstanz, השוכנת על גדות אגם קונסטנז או Bodensee בגרמנית. לעיר הסטוריה מעניינת וארכיטקטורה יפה. בהחלט מקום טוב לנוח מעט לפני תחילת השביל, להסתובב בעיר העתיקה ולאכול אוכל טעים במסעדות הרבות שיש בה. שכמובן שאפשר גם לעשות טיול קצר על גדות האגם ואף לרחוץ בו. אני ממליץ לשכור אופניים ולעשות טיול אופניים בסמטאות הקטנות של העיר העתיקה ועל גדות האגם היפה.
בימים הראשונים של השביל המתחיל בגרמניה , נכנסים לשוויץ ומקיפים את אגם קונסטנץ ממזרח, לעיתים הולכים ממש על גדות האגם ולעיתים עולים על הגבעות המקיפות אותו ונכנסים לכל מיני עיירות קטנות בדרך , כמו שניתן להבין מדובר על איזור תיירותי ומיושב. מאוד שטוח, חם ולח .
החלק הקצר של גרמניה עולה על האלפים הבאואריים ועובר על רכס ארוך (אני מחפש את שם הרכס) עם נופים משני הצדדים על עמקים ירוקים עם כפרים קטנים. האזור הרבה פחות תיירותי אבל עדין יחסית מיושב. בחלק הגרמני ניתן לישון בפעם הראשונה בבקתה אלפינית.
לאחר שיורדים לעמק ועוברים ב Sonthofen ונכנסים ל Obersdorf, עיר קטנה ושקטה המוקפת הרים. עוד עיר מעניינת המעולה ליום מנוחה. אין הרבה מה לעשות מלבד לנוח ולאכול טוב.
אחרי שיוצאים מאוברסדורף מתחילים לעלות לאלפים ועוברים את הגבול לאוסטריה . באוסטריה השביל הופך לשביל אלפיני אמיתי, הרים נישאים עם פסגות מושלגות ולעיתים גם פאסים מושלגים, עליות קשות, מעייפות ומסוכנות לעיתים עם עזרי ברזל.
החלק של איטליה הופך מהר מאוד שוב ליותר כפרי, עוברים בהרבה יותר כפרים ותנאי השטח הופכים ליותר , עדינים יש הרבה מאוד גבעות וגם הרים אך מרגישים שזה כבר הסוף הדרומי של האלפים, ההרים כבר לא כל כך מצוקיים והגבהים כבר לא עוברים הרבה את ה 2000 מ'.
בחלק האיטלקי של השביל , הימים יכולים להיות מאוד ארוכים, בכמה ימים סיימתי את ההליכה לאחר יותר מ 9 שעות הליכה עם מעל 1500 מ' של עליה וירידה .
בחלק הגרמני והשוויצרי הולכים בשטחים יחסית מיושבים ובחלק האוסטרי שהינו הפופולארי ביותר פוגשים לא מעט אנשים. רק בחלק האיטלקי יש שקט ואפשר ללכת יום שלם מבלי לפגוש אף מטייל אך הישובים נהיים יותר ויותר תכופים. אני חייב לציין שלדעתי השביל אינו מתאים לאנשים שמחפשים "לברוח" ולהיות לבד עם הטבע.
למי מתאים השביל
לדעתי השביל יכול להתאים לכל סוגי המטיילים.וכל אחד יכול למצוא בו משהו לעצמו.
החלק הגרמני והשוויצרי יכול להתאים בקלות למשפחות עם ילדים קטנים שרוצים ללכת במקום יפה טבעי ומישורי עם אפשרויות לינה ואוכל רבות וכמו כן לאנשים שרוצים לטייל טיול נעים באיזור עם אופי תרבותי מעניין ואוכל מסורתי וטעים.
החלק האוסטרי קורץ לאנשים שאוהבים שבילים אלפיניים מאתגרים עם נופים מתגמלים ושינה בבקתות מהמעולות שבאלפים.
הוריאנטים הגבוהים בחלק האוסטרי יכולים להוסיף לשביל גם אלמנטים שבד"כ אין בשבילים אלפיניים כמו שלג או קרחונים.
החלק האיטלקי יכול להתאים לכולם. גם די מאתגר מבחינת פיזית בגלל העליות והירידות. גם יש נופים מעולים גם תרבות מעיינת בכפרים שעוברים בדרך וגם אוכל מעולה ולא נשכח שמזג האוויר יותר יציב ונעים.
כמו כן החלק האיטלקי יכול להתאים לאנשים שמעדיפים לישון ולאכול כמו שצריך בגלל הכפרים הרבים בהם אפשר להעזר בדרך.
עונה מומלצת
כמו בכל שביל באלפים. כמובן שהעונה המומלצת היא הקיץ- חמים ונעים ומזג האוויר יחסית יציב, כמובן שעדין מדובר על אזור הררי וסופות ברקים ,גשם ורוח זה משהו שתיתקלו בו בוודאות גם בקיץ. הקיץ גם לא מבטיח שלא תלכו על שלג במקומות הגבוהים של אוסטריה. אני הלכתי בסוף יולי ותחילת אוגוסט ויצא לי ללכת על הרבה שלג כך שקחו בחשבון שלעיתים אין מנוס מכך .מכיוון שלעיתים השביל עובר במקומות בהם יש שלג עד..
הבקתות הגבוהות (בחלק אוסטריה) מאוישות מסוף יוני עד סוף ספטמבר ובחלק מאוברסדורף עד לאיטליה יש צורך להזמין מקום מראש בגלל הפופולאריות של הקטע בקרב המטיילים. .
בבקתות היותר נמוכות והאכסניות המשפחתיות בעמקים אין בעיה של סגירה מחוץ לעונה (כמובן שהדברים מאוד דינמיים בעסקים קטנים ומשפחתיים כאלה)
ויזות ופרמיט:
השביל לא עובר באף מדינה שדורשת אשרת מעבר או שהייה והפארקים אינם דורשים פרמיט.
בשורה תחתונה אין שום צורך להתעסק בבירוקרטיה בטיול הזה.
מטבע
יורו בלבד. אומנם בשביל צועדים יומיים בשוויץ אך האזור הזה כל כך קרוב לגבול עם גרמניה ואוסטריה שבכל החנויות מקבלים גם יורו.
כיצד להגיע
אין בעיה של תחבורה ציבורית בשביל, גם אם מחלקים אותו לקטעים קטנים עדין אפשר למצוא תחבורה ציבורית גם לכפרים שעוברים בדרך אזי ,שיטת ההגעה תלויה באיזה חלק מהמסלול אתה רוצים לעשות .
רוב המטיילים שאני ראיתי (בעיקר גרמנים ואוסטרים) התחילו את השביל באזור אוברסדורף, כי שם מתחיל הקטע האלפיני ומסיימים במרנו.
למי שמעוניין לצעוד מקונסטנז הכי נוח להגיע דרך מינכן (הטיסות הכי זולות) ומשם לקחת רכבת או אוטובוס לקונסטנז. (אוטובוס יותר זול ממינכת עלה לי באזור ה 25 יורו)
ישנם גם אנשים המעוניינים לצעוד רק את הקטע האיטלקי באזור בולזנו או מרנו עד הסוף, לדעתי למטיילים האלה יהיה נוח וזול יותר להגיע מהצד האיטלקי, דרך מילנו או ורונה ומשם באוטובוס או רכבת למרנו או בולזנו . ערים גדולות עם תחנת אוטובוס ורכבת.
מפות:
חברת Сompass מציעה מארז מיוחד למטיילי ה E 5, המארז כולל מפות סטריפ רק של תוואי המסלול. הסט כולל 12 סטריפים המקובצים ל 2 מפות. ותאורים של המסלול אם כי רק בגרמנית
אחלה רעיון שחוסך המון משקל וכסף , החסרון הוא שאי אפשר לעשות סטיות משמעותיות מהשביל (וריאנטים לדוגמא) או כל מיני טיולי צד למי שרוצה בגלל שהמפות לא מכסות את זה.
כמובן שניתן להצטייד במפה הרלוונטית לאזור כאשר עוברים בישובים על הדרך או בבקתות האלפיניות אך מן הסתם זה הימור (לא תמיד יש אותן במלאי) הוצאה כספית גבוהה וגם תוספת משקל משמעותית.
המפות המפורטות ביותר שאפשר למצוא (לדעתי) שייכות לאיחוד האלפיני הגרמני ה DAB , מפות הקיץ (עם הפרח האדום).
ואפשר גם לקנות את המפות הרגילות (לא רק של ה E5) של COMPASS לאיזור.
אני ממליץ לקנות את כל המפות בעיר גדולה לפני היציאה לשביל.
ספרי מדריך
השתמשתי בספר המדריך של סיסרון באנגלית, בגדול הספר עושה את העבודה טוב אך יש בו כמה בעיות מהותיות לדעתי: המחברת בחרה לא לכלול אף אחד מהוריאנטים היותר גבוהים של השביל (וכמובן הרבה יותר יפים ומעניינים) ובכמה מקטעים שבספר של הספר כתוב במפרוש לקחת אוטובוס מנקודה א' ל ב' על מנת לחסוך קטע משעמם או הליכה ארוכה על כביש. או רכבל על מנת לחסוך עליה קשה
כמובן שזה לא מסתדר טוב עם הגישה הפיוריסטית שאני מאוד מאמין בה.
ההוצאה לאור הגרמנית ROTER מוציאה ספר מדריך טוב לשביל אשר כולל את כל הוריאנטים האלפיניים אך לצערי הוא רק בגרמנית.
לינה
ישנן כמה אפשרויות:
אוהל
בקתות הרים
חדר פרטי
הוסטל או מלון
השביל עובר גם באזורים מיושבים שאינם מוגדרים כשמורות טבע ויצא לי לישון באוהל. לעיתים גם בשטחים פרטיים פשוט מחוסר ברירה. הלכתי לישון מאוחר בערב, קמתי מוקדם בבוקר ושמתי לב שאני לא משאיר מאחורי אשפה.
אני לא בטוח מה קורה לגבי ההרים הגבוהים באוסטריה מבחינה חוקית (לא בטוח אם זה נחשב שמורת טבע או לא) מה שכן, זכרו שגם בקיץ הטמפ' על ההרים צונחת משמעותית ויכול להיות שתקפאו אם תשנו באוהל . גם השביל בנוי בצורה כזאת שכל קטע יומי מסתיים בבקתה. ולכן לדעתי שווה להשקיע בלישון בבקתות בקטע האוסטרי הגבוה. גם אוכל טוב וגם מנוחה טובה ליום הבא.
הערה: ראיתי כמה אנשים שביקשו רשות לישון באוהלים ליד אחת הבקתות וקיבלו.
לגבי החלק האיטלקי, משמעותית יותך נמוך מה שאומר שגם יותר חמים בלילה לכן אני לא רואה בעיה לישון באוהל. ישנם גם הרבה שטחים פתוחים או מיוערים שמאפשרים זאת
בקתות- מרגע שנכנסים לאזור האלפים הגבוהים, מתחילים לראות בקתות אלפיניות. המחיר בבקתות משתנה ויש הנחה לבעלי כרטיס מועדון אלפיני כלשהו - גם הישראלי!- על הלינה. על האוכל והשתייה עדין תשלמו מחיר מלא.
מי שאף פעם לא ישן בבקתה אלפינית אמיתית- אתאר את החוויה המיוחדת הזאת:
מגיעים עייפים אחרי יום הליכה ארוך, מקבלים מיטה בחדר משותף עם מספר רנדומלי של אנשים שאתם לא מכירים ולא היתם מכירים מעולם . מתארגנים ולפעמים אפילו מתקלחים (יש בקתות שאין להן מערכת ביוב ומים ואין מקלחות) והולכים לחדר האוכל לאכול ארוחת ערב מזינה ולשתות יין או בירה. כאדם שבד"כ הולך בשבילים הרריים לבד, הבקתות בשבילי הן יותר ממקום לישון ולכבס את הבגדים , הן קודם כל מקום מפגש חברתי שבו אפשר לדבר שעות עם אנשים מגוונים מכל העולם ולחלוק סיפורים . בערב הולכים לישון על בטן מלאה באוכל ובירה , שמים פנס ראש ומחפשים את המיטה תוך זהירות לא להעיר את כל האנשים שהלכו לישון מוקדם יותר.
אני בהחלט יכול להגיד שהבקתות זאת חוויה לכשעצמה שכל אחד צריך לנסות פעם או פעמיים וחלק מהזכרונות הכי טובים שלי קרו בבקתה או עם אנשים שפגשתי בה.
לגבי חדרים פרטיים בבית של אנשים או אכסניות . בכל ישוב שהשביל עובר בו יש משפחות שמשכירות חדרים למטיילים או סוג כלשהו של אכסניה הבעיה היא לעיתים למצוא את המשפחות האלה ולתקשר איתם בכפרים קטנים בהם לא מדברים אנגלית וכמובן שלינה במקומות כאלה מעלה את המחיר ליום טיול משמעותית.
כמו שאמרתי כבר ה E5 הינו שביל מגוון מאוד- ויצא לי לישון באוהל באמצע שדה חקלאי, בקתות אלפיניות לפי מיטב המסורת, חדר בבית של אישה מבוגרת בכפר קטן , אכסנית דרכים ואפילו בבית מלון לנוצרים אקודים.
אם מתכננים את ההליכה בשביל בצורה נכונה (ואשמח לעזור בכך כמובן) אין צורך לטייל בשביל עם אוהל ושק שינה.
סימון
השביל מסומן בצורה טובה מאוד בעזרת הסימן אדום לבן המקובל בארופה ובחלקים רבים גם שילוטים צהובים עם שמות היעדים וכמה זמן נשאר עד להגעה ליעד הבא.
המקומות היחידים שאני יכול להגדיר כבעיתיים הם -כמו תמיד- הישובים, בגלל הבניה לעיתים הסימונים הולכים לאיבוד. ישנם גם כמה קטעים בהם מבוצעות עבודות עפר כגון בנייה של בקתות נופש בעיירות או אתרי סקי שגם בהם ניתן בקלות ללכת לאיבוד בגלל השינוי בתוואי השטח.
קליטה סלולרית וזמינות אינטרנט
ישנה בעיה של קליטה סלולרית בחלק מהבקתות האוסטריות בגלל היותן מאוד מבודדות ובגלל מיקומן בשטח טופוגפרי לא פשוט. בכל שאר המסלול אין בעיה של קליטה סלולרית. ככלל קחו בחשבון שתהיה בעיה לדבר בטלפון סלולרי בהרים הגבוהים באוסטריה.
זמינות אינטרנט וואי פיי , רק כשעוברים בערים ובכפרים הגדולים. בתור אדם שאין ברשותו טלפון סלולרי עם אינטרנט ההזדמנויות בהם ראיתי מחשב נייח לשימוש המבקרים היו ספורות.
סכנות
מלבד נחש קטן ומת שחשדתי בו כצפע, לא נצפו חיות מסוכנות על השביל והגובה שמגיעים אליו לא מספיק על מנת לגרום למחלת גבהים .
לדעתי הסכנה המוחשית ביותר היא מזג האוויר המשתנה תדיר שבשילוב עם שטח לא פשוט להליכה יכול להיות קטלני. מומלץ לנקוט משנה זהירות כאשר הולכים באחד הקטעים ההרריים ולהתעדכן בבוקר מהו מזג האוויר הצפוי, ספר המדריך מציין מהם הקטעים שאותם לא מומלץ לעשות במזג אוויר גשום.
ותמיד ישנם וריאנטים קלים יותר ומסוכנים פחות אם אתם לא רוצים לעשות יום חופש.
בחלק האוסטרי ישנם כמה קטעים מסוכנים.
העלייה מבקתת http://www.braunschweiger-huette.at/
בראונשוייגר הוטה כוללת הליכה על רכס מושלג וירידה על צלע הר מושלגת. סכנה מוחשית של נפילה והחלקה על השלג. יש ללכת לאט ובזהירות ולהשתמש במקלות ההליכה בתור תמיכה ואמצעי עצירה אם מתחילים להחליק.
אם לוקחים את הוריאנט הגבוה אחרי Zams ועולים לורפאיל הוטה היום הבא לוקח אתכם לעלייה לפאס בגובה 3050 מ' מי שרגיש יכול להרגיש תסמינים של מחלת גבהים, הדרך לפאס עוברת דרך צלעות הר מושלגות ואף קרחון. הירידה מהפאס כוללת ירידות מסוכנות מאוד על יתדות ברזל שמאוד מחליקות בגלל שלג וקרח .
ההליכה לסימילאון הוטה http://huetten.alpenverein.at/huettenHome/DE/Home/index.php?huetteNr=1206
(עוד וריאנט גבוה) עוברת דרך קרחון גדול שמאוד קל לאבד את השביל וללכת לאיבוד (קרה לי) מה שיכול להיות בעיתי על קרחון.
טיפים ושונות
* בקטעים בהם הולכים בשלג מומלץ מאוד ללכת עם שרוולים ומכנסיים ארוכים, החלקה על מדרון שלג בשיפוע תוריד לכם את כל העור אם לא תהיו מכוסים בבד.
* אני מזהיר מאוד מחציית הקרחונים על השביל, בטיפוס הרים חוצים קרחון רק כאשר מחוברים אחד לשני בחבל ולכן היה לי מאוד מוזר לראות קרחונים על שביל מטיילים , אבל באם תקחו את הוריאנטים הגבוהים ב E5 תצתרכו להתמודד עם קרחון כמה פעמים. לכו רק על שביל "הסלול" על ידי מטיילים אחרים שלא תפלו בקרוואס בקרח.
* התעדכנו תדיר במזג האוויר הצפוי, בחלק האוסטרי עולים לגובה רב ומזג אוויר עלול להיות בלתי צפוי, ישנה סכנה של סופות ברקים גם בקיץ.
שאלות נפוצות
ש: כמה זמן צריך ע"מ לסיים את השביל?
ת: לקח לי 27 יום ללא ימי מנוחה. אומנם קצב ההליכה שלי היה גבוה מאוד. היתי אומר שבין 5-6 שבועות כולל ימי מנוחה.
חלוקה לימים:
1
השביל מתחיל רשמית Konstanz, עיר תיירותית בגודל בינוני על גדות נהר קונסטנז ( Bodensee בגרמנית)
יש הרבה מה לעשות, איפה לטייל ומקומות לינה בכל הרמות. מהוסטל נעורים עד למלונות פאר. יש גם כמה אתרים לקאמפינג.
ביום הראשון יוצאים מהעיר ונכנסים ישר לשוויץ (כמעט בלי לשים לב) הולכים כל הזמן בשטח מיושב דרך פארקים עירוניים, כמה כפרים קטנים וצמוד לגדות האגם , בדרך גם נכנסים לעיר קטנה בשם Romanshorn ומסיימים בעיירה בשם Arbon , בארבון ניתן גם למצוא חנויות ,כספומט ומקומות לינה ואוכל.
קונסטנץ:
יום 2
גם ביום זה הולכים רק בשטחים מיושבים. עוזבים את ארבון וממשיכים להקיף את האגם ממזרח כשבדרך עוברים דרך כמה כפרים קטנים.
ביום הזה עולים על כמה גבעות נמוכות ואפשר בפעם הראשונה לראות עד כמה גדול אגם קונסטנץ
נוף מגבעה על אחד הכפרים ואגם קונסטנץ
נוף מהגבעות אל אגם קונסטנץ
יום 3
ביום השלישי יוצאים מ Rheineck ונכנסים לאוסטריה (בפעם הראשונה), עדין ההליכה בשטחים מיושבים דרך כפרים וערים אך גם הולכים בשמורת טבע גדולה ושטוחה של דלתת נהר הריין
ביום השלישי מתחילים לראות את ההתחלה של האלפים הבאואריים.
הקטע היומי מסתיים בעיר בשם Bregenz , עיר מודרנית עם כל הנוחיות שניתן לצפות בעיר. הספר של סיסרון ממליץ לקחת אוטובוס מברגנז לכפר בשם Lingenau. ואמנם אין באמת שביל שמחבר את 2 הנקודות הללו , אני מניח שבגלל שיש יותר מדי ישובים בדרך.
שמורת טבע
מתחילים לראות את האלפים
יום 4
מהכפר Lingenau - שם שוב ישנתי באוהל בשדה של אדם פרטי. תוך שאני נזהר לא להשאיר מאחורי לכלוך- יצאתי והתחלתי ללכת על שביל המוביל דרך פסגה מיוערת לכפר אחר בשם Hittisau
מהיטיסאו שבה אכלתי ארוחת צהריים בבית קפה קטן התחלתי להתקדם על שביל לכיוון רכס מוארך ויפה ועליתי בפעם הראשונה בשביל מעל קו העצים . הנוף שנגלה משם ממש יפה. על עמקים רחבים וירוקים מצד אחד ומצד שני רואים עמק אחר ואפילו גרמניה . מקדימה רואים את האלפים הגבוהים של אוסטריה שמחכים לנו בהמשך.
את היום השלישי סיימתי בבקתה בשם שטאופנר האונס שש- Staufnerhaus . בקתה שקטנה וביתית עם אוכל משובח ואחלה בירה ויין.
עלייה לגבעה קטנה ומיוערת בדרך ל Hittisau , לגבעה קוראים Rotenberg וגובהה 995 מ' בלבד.
Hittisau
הנוף בדרך לבקתת שטאופנרהאונס
יום 5
ביום הרביעי קמתי ואכלתי ארוחת בוקר נהדרת בשטאופנרהאונס. לאחר מכן יצאנו- רז בחור ישראלי שהכרתי בבקתה (מה הסיכויים ?) ובחורה נחמדה מגרמניה בשם מרים- לדרך.
המקטע היופי הוביל אותנו על קו רכס מוארך, עלינו וירדנו על כיפות ואוכפים נהנים מהנוף משני הצדדים. לאן שלא הסתכלנו ראינו למרחק בגלל שהינו מעל קו העצים.
לאחר כמה שעות הליכה, התחלנו ירידה ארוכה מהרכס לעמק של אוברסדורף ונכנס לכפר קטן בשם Gunzesried. ביום הזה ישנו כולנו בחדרים פרטיים שאישה נחמדה ומבוגרת משכירה למטיילים. לולא מרים בחיים לא היתי מצליח לתקשר איתה ואפילו למצוא מקום לישון ובטח היתי בונה איפשהו את האוהל שלי. ככה זה להסתובב עם מקומיים.
הולכים על רכס מוארך מעל קו העצים
ורואים רחוק
יורדים לעמק
מבט מלמעלה על עמק של אוברסדורף וכבר אפשר לראות את אוסטריה ההררית במרחק
יום 6
ביום השישי, יצאתי לדרך מ Gunzesried והתחלתי להתקדם לכיוון רכס מיוער. הולך ביערות וחוצה נחלים קטנים בדרך. במהלך הדרך כל הזמן הציקו לי הליקופטרים שעזרו בבנייה של אתר סקי על אחת ההרים הנמוכים באזור. בדרך ראיתי כמה וכמה מוקדי בנייה של אתר סקי , אני חושב שכל האזור הזה עתיד להפוך לאתר אחד גדול. די התאכזבתי מכל העניין הזה.
אחרי ארוחת ביניים של קפה ואפל שטרודל בבקתה בדרך, התחלתי בירידה ארוכה לתחתית העמק, עברתי בעיירה בשם Sonthofen, שניתן למצוא בה חנויות,מסעדות וכספומט למי שצריך.
מהעיר השביל הולך במקביל לנהר גדול בשם Iller שמנזק את כל העמק. ולבסוף אחרי כ 4 שעות הליכה מגיעים ל Obersdorf. עיר קטנה ותיירותית שנראה כי כל בית בה מציע חדר להשכרה. ניתן למצוא כמובן גם מקומות לאכול בהם וגם כמה חנויות ציוד לא רעות.
Obersdorf הינה הנקודה המיושבת האחרונה לפני כמה ימים של שהייה בהרים הגבוהים ולכן אם אתם מגלים שאתם צריכים משהו , כאן זה המקום להשלים את זה.
באוברסדורף ישנתי שוב בבית של משפחה שמשכירה חדרים למטיילים. ואכלתי ארוחת באחת המסעדות בעיר.
הולכים ביערות עבותים וחוצים נחלים קטנים
מבט על עמק אוברסדורף מההרים סביב לו
יום 7
בבוקר קמתי , ארגנתי את הציוד, אכלתי ארוחת בוקר והתכוננתי נפשית לעלייה הראשונה להרים "אמיתיים".
השביל לקח אותי מהעיר דרך שדות ירוקים עם נופים מדהימים להרים ואז דרך כביש שקט לאזור בו מתחילים את העלייה הארוכה ל Kemptnerhutte. בקתה האלפינית הראשונה. שכבר נמצאת באוסטריה. כן שימו לב עוד פעם חוצים את הגבול .
העלייה היתה ארוכה ומעייפת. בואדי עמוק עם נחל ומפלים קטנים שלעיתים זורמים על הקירות סלע שמסביב וגם על השביל עצמו. הואדי עצמו לעיתים היה "חנוק" מהשלג שנותר מהחורף. מחזה יפה ומוזר.
היום מסתיים אחרי העלייה הארוכה בבקתת Kemptnerhautte .בקתה אוסטרית טובה מאוד עם אוכל מעולה ונוף מדהים. אם נותר זמן מומלץ לעשות טיול קצר לאחת הפסגות באזור (כמה שעות תלוי איזה פסגה בוחרים) ולהנות מנוף עוד יותר יפה.
להתראות Obersdorf
עוד מעט בהרים
איך אפשר הרים בלי גשם?
עולים בואדי עמוק
הבקתה Kemptnerhutte
נופים מאחת הפסגות באזור הבקתה
יום 8
אחרי ארוחת בוקר טובה, יצאתי לדרך והתחלתי לעלות לכיוון אוכף שמשקיף עמק אחר.
מכאן והלאה התחלתי לרדת בואדי רחב עם נער שוצף שזרם באמצ. כשתקרבתי לעמק עברתי בגשר קטן וראיתי מפל מים גדול ומרשים.
בעמק עצמו נכנסים לכפר טירולי קטן ויפה בשם Holzgau - מקום טוב לאכול ארוחת צהריים ולקנות מצרכים לדרך.
מ Holzgau הלכתי דרך שדות חקלאים לעוד כפר בשם Bach ומשם נכנסים לעמק צר ומתחילים לעלות אט אט חזרה להרים הגבוהים, בהתחלה דרך יערות מוצלים ואח"כ העלייה הופכת קשה הרבה יותר כאשר מתחילים לעלות על ההר לכיוון הבקתה הבאה - Memminger Hutte. בקתה מעולה עם מיקום מושלם, באמצע שטח מישורי על הר בין פסגות .
עולים לאוכף הגבוה
מבט לכיוון הירידה לעמק הבא
בדרך עוברים נהרות,גשרים ומפלים.
Holzgau
בדרך הולכים ליד נהר בצבע טורקיז. חדי העין ישימו לב לצועדת גרמניה בשם מרים קוטפת פטל בר (כן היא הביאה לי אחר כך גם)
נופים מהעליה לכיוון בקתת Memmingerhutte , השמש כבר הסתתרה מאחורי ההרים וההרים הטילו צל כבד על חבריהם
מתקרבים לבקתה , במיקום מדהים באוכף בין פסגות ואגמים קפואים
יום 9 מ Memmingerhutte ל Zams
קמתי כמו תמיד מוקדם בבוקר לארוחת בוקר טובה בבקתה. יצאתי עם כוס קפה להתרשם מהנוף המדהים של הזריחה בהרים.
התחלתי את הבוקר בכך שהלכתי לאיבוד, באקט של חוסר זהירות או שחצנות לקחתי את הפנייה הלא נכונה ישר ביציאה מהבקתה והלכתי במשך כשעה בכיוון המנוגד למסלול. כאשר שמתי לב לכך בעזרת כמה אנשים שהלכו איתי, הינו צריכים לחזור לבקתה ולהתחיל הכל מהתחלה.
השביל מוביל אותנו לאזור עם אגמים קפואים מוקפים בהרים ואז מעלה אותנו לרכס משונן שממש הולכים על הסכין ויש תהום לכל כיוון. על הרכס הזה אנו עולים על 2 פסגות עם נופים אלפיניים מושלגים לכל כיוון. ואז מתחילים לרדת בשביל לא תלול במיוחד לכיוון העמק. אבל יש עוד דרך ארוכה. בדרך עברתי בעוד בקתה עם מפגש מעניין; באוסטריה ישנה תוכנית של שילוב שרפות מנפאל בניהול ועבודה שוטפת בבקתות האלפיניות - לשרפות שמתעסקים בהדרכה בהרים אין הרי עבודה בעונות שיש מונסון בנפאל- הם עובדים בדרך כלל במטבח או בחדר האוכל ולומדים לבשל, לדבר אנגלית ולעבוד בבקתה על מנת שיוכלו לפתוח עסק עצמאי ברגע שיחזרו לנפאל. תוכנית נהדרת לדעתי.
וכך יוצא שאני יושב בבקתה בהרים ושותה בירת חיטה מדהימה עם בן אדם שהעפיל לפסגת האוורסט כמה וכמה פעמים. 
השם של הבקתה אם אינני טועה הוא Wurttemberger Haus
אחרי הבקתה ממשיכים לרדת בשביל , בין רכסים גבוהים . אחרי זמן מה נכנסים לקו העצים וממשיכים לרדת ביער. הירידה ארוכה ומתישה אך לבסוף שומעים ולאחר מכן גם רואים את ZAMS, עיר די גדולה בעמק הנהר INN .
Zams היא עוד נקודה מצויינת לקניית אוכל או מוצרי היגיינה אם צריך. בערב יצאנו אני רז ומריה לאכול במסעדה טעימה.
באותו יום שוב מצאתי את עצמי ישן בחדר נהדר אצל משפחה פרטית שמאחרת מטיילים. אם לא היתי פוגש מישהי מקומית, כנראה שהיתי ישן באוהל איפשהו בחוצות העיר, כמו מה שבדרך כלל קורה כשאני מטייל לבד בארופה.
אז יאללה תמונות של היום..
האגמים הקפואים ליד ממינגרהוטה
אני באמצע היום, השביל לוקח אותנו על רכס משונן לכמה פסגות לפני הירידה
מרים בדרך אל הפאס, עולים על הפסגות המשוננות האלה ברקע
הירידה לכיוון Zams
מבט על Zams מלמעלה, הירידה מהרכס לכיוון העמק היתה מעייפת וארוכה מאוד ובאמצע כמובן התחיל גשם חזק.
יום 10
בבוקר הינו צריכים להתמודד עם השאלה , איך יוצאים מעמק Inn וחוזרים לרכס. המדריך של Cicerone ממליץ לקחת רכבל שחוסך עלייה כ 1500 מ' חזרה . אבל אני לא משתמש בעזרה מכנית כשאני מטייל ולכן אני ומרים התחלנו לעלות על הרכס ברגל ורז תפס את הרכבל. העלייה לרכס היתה מאוד מתישה בגלל שהיה חם מאוד , השביל עבר לפעמים בעיר מוצל אך הרבה פעמים גם על שטחים חשופים שבחורף הופכים למדרונות סקי. ולכן ראינו הרבה מאוד תשתית סקי ועבודות עפר.
לאחר שעלינו סוף סוף לרכס פגשנו את רז שהפתיע אותנו בשקית עם מאפים טעימים שקנה בזמן שחיכה לרכבל בעיירה. שתינו בירת חיטה מצויינת וחשבנו מה עושים הלאה. לאחר הפסקה קצרה התחלנו לעלות עוד לשיא הגובה של הרכס וכאן הרוח התחילה לצבור כוח. הינו צריכים ממש להיזהר בגלל שהלכנו ממש על הסכין של הרכס עם תהום מכל צד. לאחר שעלינו לפסגה עשינו הפסקה קטנה , כמה תמונות והתחלנו בירידה הארוכה לעמק הבא.
השביל לוקח אותנו דרך מדרונות חשופים ויערות שקטים לעמק קטן שם מצאנו במדריך של מרים (מקומית גרמנית שהשתמשה במדריך של ROTTER) חווה קטנה שמארחת אנשים, כשהגענו לשם לקראת הערב לא היה כבר מקום אבל הבעלים הציע לנו לישון באסם על החציר. וכך לאחר ארוחת הערב פרשנו שקי שינה על החציר (את שלי מיקמתי כך שאוכל לראות את הכוכבים כשאני שוכב) והלכנו לישון.
סך הכל לא יום מרגש במיוחד ויש הרגשה של מין יום מעבר - חייבים לעבור דרך העמק המיושב הזה של זאמס אז בואו נעשה את זה- העלייה לרכס אחרי זאמס מאוד מאכזבת מבחינת נוף והעובדה שהולכים בשטח שמשמש גם לסקי בחורף. אבל אני חושב שזה חלק מהעניין; השביל הזה הוא לא שביל שחוצה פארק לאומי או שמורת טבע. זה שביל שחותך דרך כמה מדינות ולא כל יום יהיה יום מרגש של נופים אלפיניים מרהיבים והרגשת ניתוק מהעולם.
העלייה לקו הרכס היתה מלווה ברוח חזקה
מתחילים לרדת למטה לעמק הבא
השביל על רקע ההרים של הימים הבאים
יום 11
בבוקר התעוררנו כולנו באסם ואכלנו ארוחת בוקר. ידעתי שמצפה לנו יום של 10 שעות לפחות. אני ברוב טפשותי השארתי את הטלפון הסלולרי שלי ליד השק שינה ובלילה הוא נפל והתחפר לו בתוך החציר באסם. בזבזתי בערך שעה בלגרוף וחציר ולחפש אותושש. אחרי הטרגדיה הזאת יצאנו לדרך. החלטנו שאנחנו עושים וריאנט גבוה של ה E5 . התחלנו לעלות דרך יערות ירוקים ומבוך של שבילים לרכס ששמשקיף על כפרים קטנים בעמק. מזג האוויר התחיל להתקלקל בעודנו הולכים ועמוק בבטן כבר ידעתי מה מצפה לנו בהמשך היום. בצהריים התחיל לרדת גשם חזק שהיה מלווה בראות נמוכה מאוד ורוח חזקה. היה קשה מאוד להמשיך ללכת ולהתרכז בלשמור על עצמי. הגשם הרטיב הכל למרות הביגוד האטום והקפיא את הידיים והפנים , אך למזלי לא היה בזה משהו חדש. ההרים לימדו אותי דבר או שניים- ידעתי שלכל גשם יש סוף אך על חוסר זהירות או חפזון שנובע מלחץ אפשר לשלם בפציעה רצינית או אף חמור מכך.
הלכנו כמה שעות בגשם ואני זוכר שהבטתי על רז (הבחור הישראלי) שלו זה השביל ההררי הראשון ועל מרים (הגרמנייה שהכרתי) שלה זה השביל הארוך הראשון בכלל והיתי כל כך גאה בהם על האיתנות ועל האומץ. הבטתי בהם וידעתי שהם יהיו בסדר. שהכל יהיה בסדר.
אחרי כמה שעות של הליכה בתנאים קשים הגענו ל Alm סוג של חווה שמארחת שמטיילים , שתינו תה ואכלנו משהו קטן ומשם המשכנו לעלות בכביש עפר לבקתה בשם Verpeilhutte בגובה 2025 מטר. בקתה מדהימה קטנה עם אווירה משפחתית וצוות נחמד. והנוף- הנוף מדהים!
יאללה תמונות!
השביל לוקח אותנו מהעמק לרכס גבוה המשקיף על העמק מלמטה ועל ההרים הגבוהים של מחר
את רוב היום לא ניתן היה לצלם כי הלכנו בתוך סערה אבל לקראת אחר הצהריים התבהר ונגלה לנו הנוף הבא
יום 12
כזכור לכם מהיום הקודם, גם יום 12 הוא וריאנט גבוה של השביל. והיום הוא היום המאתגר ביותר מבחינת הליכה בשטח לא פשוט.
היום השביל לוקח אותנו מהבקתה גבוה מאוד להרים, מתחילים בעלייה על שביל עם נופים מדהימים למה שמחכה לנו בהמשך היום ואחרי זמןמה כבר נכנסים לשלב ההליכה על צלעות הר מושלגות ועל שדות בולדרים חלקים. השביל לוקח אותנו לחציה של קרחון מכוסה בשכבת שלג שחלקים ממנו חשופים ובולטים בגוון הכחלכל שלהם.
בצהרי היום עמדתי על השיא גובה של השביל, אוכף בשם Apres Madatsjoch שבגובה 3050 מטר מעל פני הים.
הירידה מהאוכף הינה מסוכנת מאוד, כבלי ברזל ויתדות שלעיתים רטובים מכוסים בשלג בקרח או בבוץ עוזרים לנו לרדת קירות מאונכים.
אחרי כמה ירידות מסוכנות כאלה מגיעים לשטח מישורי אך עדין מושלג ומתחילים לרדת לכיוון בקתה שכבר נראית מלמטה. לבקתה מגיעים לאחר כחצי שעה.
לאחר שהתמקמנו בבקתה, רציתי לשבוע עוד מהנוף המדהים הזה אז לקחתי איתי את המצלמה וטיפסתי מסלול סלע קצר על arete של פסגה קרובה לבקתה ישבתי שם ופשוט בהיתי בנוף במשך זמן מה עד שהגיע הזמן לרדת לארוחת הערב.
עולים מהבקתה לכיוון ההרים ברקע
עוברים להליכה על צלעות הר מושלגות בדרך למעלה
לאחר האוכף הגבוה יורדים ביתדות ובכבלים רטובים וקפואים (מצולם על ידי באמצע הירידה)
הנופים מרהיבים במהלך כל היום, פסגות מחודדות ומושלגות מכל עבר
ניתן לזהות את השביל לפי טביעות הרגליים בשלג
לבסוף אחרי יום קשה אך לא ארוך רואים את הבקתה מתחתינו- בקתה בשם Kraunergrathutte
אני בסיטואציה בה אני מרגיש הכי טוב- לבד על פסגה
יום 13
היום קמתי ליום נפלא, מזג האוויר היה קר מאוד בגלל הגובה אבל היה בהיר מאוד וידעתי שיהיה נעים.
מה שלא ידעתי זה כמה יפה יהיה השביל היום! לדעתי הנופים ביום הזה הם מהמדהימים שראיתי אי פעם.
השביל יוצא מהבקתה והולך בעמק העובר בין פסגות גבוהות ומושלגות לאחר כמה שעות עוברים לצד הימני של העמק ועולים על קו הרכס וממשיכים ללכת על שביל די שטוח ופנורמי עם נופים רחבים לכל עבר. כאשר עמוק מאוד למטה רואים כפרים קטנים וחושבים האם יש שם אנשים שמסתכלים עליך מלמטה?
השביל מתחיל לרדת אט אט לכיוון אתר סקי עם אגם ירוק טורקיז מדהים , מקום די עמוס במטיילים , לאחר האגם ממשיכים לרדת על שביל בין מטיילים, חייב לציין שבדך ראיתי כמה סוסי פוני גמדיים שממש דיגמנו למצלמה.
ממשיכים לרדת על שביל עפר כבוש ובדרך עוברים מעין מסעדה קטנה ויורדים למעין אזור של 3 בתי מלון קטנים וכביש אספלט. משם השביל לוקח אותנו לעמק צר בין לכיוון מפל מים מרשים ביותר שעוברים ממש לידו ומקבלים הרבה נתזים.
אחרי המפל מתחילה עלייה ארוכה ומתישה לכיוון הבקתה. לצערי הרבה מהנופים הרוסים בגלל בנייה של אזור סקי.
אחרי כמה שעות מגיעים לבקתה ענקית מהגדולות באוסטריה Braunschweiger hutte. בקתה גדולה עם כמה קומות שיותר מזכירה בית מלון קטן, מקלחות, מסעדה, בירה , חברה. בבקתה הזאת ניתן למצוא הכל.
מהבקתה השביל לוקח אותנו לעמק צר בין רכסים
השביל הפנורמי עם כפרים קטנים עמוק מתחתינו, ניתן לראות את השביל בהמשך היום, מקביל לנחל מתפתל , מחזיר אותנו גבוה להרים.
מגיעים לאגם טורקיז מדהים עם נוף "לא רע"
פוני גמדי
השביל מחזיר אותנו להרים במקביל לנהר שוצף ומפל חזק ומרשים
לאחר עלייה ממושכת ומתישה מגיעים לבקתה
יום 14
מהבקתה ההומה של יום הקודם- באמת הבקתה הכי גדולה שראיתי מעודי- יצאתי והתחלתי את היום , השביל מתרחק מהבקתה ומעלה אותי למעלה לגובה 2990 לאוכך בשם Pitztaller Joch על שם העמק שאנו נמצאים בו פיטצטל.
בדרך לאוכל עוברים על משטחי שלג , הלכתי לאט לאט נזהר לא להחליק ולמצוא את עצמי מתעופף למטה .
לאחר שהגעתי לאוכף ראיתי את מה שהזהירו אותי בעבר ממנו- הירידה מהפאס עוברת על צלע הר תלולה ומושלגת. צריך ללכת בזהירות רבה וגם כאשר נוקטים בה עדין מחליקים. בהחלט קטע מעניין. בחוסר מקצועיות משהו הלכתי עם שרוולים קצרים ובאחת הנפילות השלג הקשה עדין מהקור בלילה שיפשף והוריד לי חתיכת עור קטנה.
ככה ממשיכים, לאט ובזהירות תוך שימוש במקלות הליכה והליכה תוך כדי עשיית מדרגות בשלג. עד שמגיעים למטה.
והלמטה הוא אתר תיירותי קטן שיש בו מסעדה ותחנת הסעה שלוקחת את ההולכים במנהרה תת קרקעית מתחת לקרחון ענק שאין דרך לחצותו בבטחה.
לאחר הנסיעה הקצרה בשאטל , ממשיכים את היום לכיוון הכפר VENT. אני חייב לציין שההליכה ביום זה אינה במצב "בדד" בגלל שהקטע מאוד פופולארי. אך באותה נשימה אני יכול להגיע שהנופים מהמשובחים שראיתי באלפים.
השביל עובר על 2 שליש גובה של רכס מאורך ועקבי ללא הרבה עליות וירידות, כאשר מסתכלים למטה רואים עמק ירוק ועמוק ובצד השני שלו הרים מושלגים ומפלים נוצצים באור השמש.
לאחר כמה שעות של הליכה מדהימה יורדים בהדרגה לכפר VENT. כפר בינוני ונעים שמכל עבריו הרים בכפר ישנן כמה מסעדות וחנויות .
לאחר ארוחת צהריים מעולה החלטנו להמשיך את היום לבקתה הבאה , למרות שבבקתה עצמה אמרו לנו שהם מלאים. אך הבקתה היתה מדורגת קטגוריה 1- כלומר בקתה שכל כך מבודדת בשטח בעייתי שאסור להם לסרב לארח אנשים והם חייבים להלין אותם גם אם זה על הרצפה. ובנוסף קיווינו שאולי ירחמו על קבוצה קטנה ונעימה של מטיילים .
הדרך לבקתת Similaun Hutte , עוברת בעמק צר עם הרים רמים מכל צד ונהר שוצף ומלוכלכך משהו במרכזו. עולים ממש בהדרגה בלי להרגיש כמעט בעמק שבסופו של דבר מתפצל , לוקחים את הפנייה הימנית וכבר מתחילים לראות את הבקתה , שהינה הבקתה האחרונה לפני שחוצים את הגבול לאיטליה.
הדרך ל Pitztaler Joch
הנוף מהאוכף
אני, מסתכל אחורה על האוכף שממנו ירדנו זה עתה דרך הצלע המושלגת שלו.
הנופים המדהימים בדרך ל VENT
נערך ע"י משתמש שבת 27 דצמבר 2014 17:07:32(UTC)
| סיבה: לא צויינה