 דירוג: שביליסט מנוסה קבוצות: חבר
הצטרף: 15/04/2009(UTC)
הודעות: 289
תודות: 4 פעמים
קיבל תודה: 28 פעמים ב 22 הודעות
|
בקיץ הקרוב אני מתכנן לטוס לאיסלנד ולחצות אותה ברגל. מסלול שללא ספק טומן בחובו גם קושי בנןסף לריגוש והנאה.
השבוע ישבתי עם כמה חברים שבוא נאמר שלא ככ התחברו לרעיון הזה. הם טענו שאין להם צורך להוכיח לעצמם שהם מסוגלים לקושי פיזי שכזה, כי זה היה להם בצבא, והם לא חושבים שהם יהנו מ'ללכת כל היום עם הראש ברצפה'. האמת שקצת נאלמתי דום ולא הצלחתי להסביר להם במילים שזה פשוט לא ככה, ועל האף הקושי - זוהי לא המטרה.
מהי דעתכם לגבי הקושי הפיזי שבהליכה? המאמץ והצורך להתמודד לפעמים עם איתני הטבע - מה שבדרכ לא ככ נעים? איך אתם מתמודדים עם הדיסוננס שבאתם להנות אבל בחלק מהזמן יכול להיות קשה?
אשמח לשמוע את דעתכם ומחשבותיכם.
|
|
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals:  קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC) הודעות: 4,020   מיקום: ירקונה תודות: 926 פעמים
קיבל תודה: 839 פעמים ב 634 הודעות
|
אני חושב שהצידוק למסע כזה לא מגיע בכלל מהאספקט האתגרי אלא מהאספקט הרומנטי.
בחיי העיר המודרניים אנחנו מאבדים את החיבור לטבע ואת ההערכה להנאות הטריוויאליות.
מסע כזה מחזיר לך אותם ועל הדרך גם משחרר את כל הטוב והחברותי שבך. אין רשעים בטבע.
פרגון, אהבה ועזרה הדדית, זה מה שאתה מוצא שם בדרך וזה מה שאתה באמת מחפש.
|
 4 תודות למשתמש אמנון לנגי על הודעה מועילה זו.
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר קבוצות: חבר
הצטרף: 11/03/2005(UTC)
הודעות: 493
תודות: 25 פעמים
קיבל תודה: 44 פעמים ב 37 הודעות
|
דעתי ומחשבותיי בשישי בצהריים.... למה לא....
אז ככה, אין דיסוננס, באתי לחוויה, היא יכולה להיות גם קשה לפעמים (ומי לא אמר לעצמו אי פעם : " טוב , אני חי והכל יחסית בסדר, עכשיו נכנסים לשק"ש ומתעוררים מחר ") ואולי לוקח כמה ימים להרגע ( לקלל את הקארמה הרעה שהכניסה אותך למצב הזה ולברך על אותה קארמה שהצילה אותך) אבל שום דבר לא נגמר ויש עוד שביל ללכת (או חיים לחיות, הרי בחיים לא לוקחים רק את הטוב,נכון?). זה כמו שאחרי חוויה טובה אתה לא "פורש בשיא". העניין העיקרי הוא לא להוכיח את עצמך לעצמך {למרות שלא נראה לי שיש מישהו שלא עמד על פסגה אחרי עלייה קשה ( או לחילופין לרגלי ההר אחרי ירידה תלולה ומסוכנת) ולא חשב שלפני שעתיים הוא היה שם למטה וראה לפניו הר ועכשיו הוא על הפסגה והוא מלך העולם (בעיקר כשמסביב פסגות עד האופק)} אלה החוויה שבדרך (כמה שזה נשמע טיפשי זה פשוט "בוא נראה מה יש אחרי הפנייה הבאה ") מה גם שכושר הליכה נבנה עם הזמן ומתרגלים.
"ללכת עם הראש באדמה" ? יש את זה, בעיקר כדי לא להפוך למומחה (אוטודידקט) בפיזיולוגיה של העקב והברך. לפעמים זה רק כדי לא למצוא את עצמך על הגב מפדל באוויר בלי להבין מה קרה, הפתרון הוא פשוט לעצור לשתי שניות ולהכריח את עצמך להרים את הראש ולסרוק את הנוף.
החברים שלך קלטו את הקטע של "צבא" ו יאללה נמאס ?!? תסביר להם שבחיים ,כמו בצבא, בשלב מסויים נגמר הקורס ומקבלים שיבוץ סופי (בממוצע ל 60 שנה הבאות).
ואם עוד לא הבינו תראה להם את זה סרטון שכנוע נערך ע"י משתמש יום שישי 02 ינואר 2015 17:48:20(UTC)
| סיבה: לא צויינה
|
2 תודות למשתמש waterboy על הודעה מועילה זו.
|
זאבאז ב 02/01/2015(UTC), הלך ב 03/01/2015(UTC)
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: חבר
הצטרף: 22/05/2011(UTC)
הודעות: 1,154
תודות: 1171 פעמים
קיבל תודה: 426 פעמים ב 225 הודעות
|
פעם חשבתי שאלו הנופים ובעלי החיים והקירבה לטבע בכלל שמושכים אותי. היום נראה לי שזו בעיקר תחושה של חופש שאני חווה כשאני מטרקת.
בחיי היום-יום שלי אני די... עכבר מעבדה - כשאני הולכת אני חופשייה.
אז אולי הראש שלי לעיתים "בריצפה" - אבל הנפש שלי בשמיים 
|
ענבר. |
3 תודות למשתמש io_travel על הודעה מועילה זו.
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: חבר
הצטרף: 20/11/2009(UTC)
הודעות: 1,416
תודות: 324 פעמים
קיבל תודה: 241 פעמים ב 168 הודעות
|
נראה שאתה מתייחס ל- Type 2 fun . לא כולם מתחברים..
|
|
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: חבר
הצטרף: 05/08/2007(UTC) הודעות: 1,475  תודות: 37 פעמים
קיבל תודה: 137 פעמים ב 87 הודעות
|
|
|
2 תודות למשתמש imtl על הודעה מועילה זו.
|
זאבאז ב 02/01/2015(UTC), הלך ב 03/01/2015(UTC)
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC) הודעות: 4,020 מיקום: ירקונה תודות: 926 פעמים
קיבל תודה: 839 פעמים ב 634 הודעות
|
להליכה ארוכה בטבע צריך פרופיל נפשי מיוחד ועובדה שלרוב האנושות זה לא מתאים.
יום-יומיים בשטח? על הכיף כיפאק. שבוע בשטח? ניחא. חודש+ בשטח? מה קורה אחי... אין לך חיים?
לכן אם יש לך את הפרופיל הנפשי המסוים, אתה מאוד יוצא דופן ואל תתפלא שקשה לך לשכנע את הרוב.
בודדים יוצאים לשטח לצורך התבודדות והתחברות עם הטבע. הרוב נוטים בהתחלה לקדש יותר מדי את הפן הפיזי ועם הזמן
לומדים להעריך יותר את הפן החברתי ואת תחושת החופש.
ויש גם את קרלוס גולדברג ודומיו... אבל זה כבר סיפור אחר
נערך ע"י משתמש שבת 03 ינואר 2015 02:00:41(UTC)
| סיבה: לא צויינה
|
2 תודות למשתמש אמנון לנגי על הודעה מועילה זו.
|
הלך ב 03/01/2015(UTC), liorp ב 11/01/2015(UTC)
|
|
|
 דירוג: שביליסט מתחיל קבוצות: חבר
הצטרף: 20/10/2014(UTC)
הודעות: 8
תודות: 1 פעמים
קיבל תודה: 1 פעמים ב 1 הודעות
|
נשלח במקור על ידי: אמנון לנגי 
להליכה ארוכה בטבע צריך פרופיל נפשי מיוחד ועובדה שלרוב האנושות זה לא מתאים.
יום-יומיים בשטח? על הכיף כיפאק. שבוע בשטח? ניחא. חודש+ בשטח? מה קורה אחי... אין לך חיים?
לכן אם יש לך את הפרופיל הנפשי המסוים, אתה מאוד יוצא דופן ואל תתפלא שקשה לך לשכנע את הרוב.
בודדים יוצאים לשטח לצורך התבודדות והתחברות עם הטבע. הרוב נוטים בהתחלה לקדש יותר מדי את הפן הפיזי ועם הזמן
לומדים להעריך יותר את הפן החברתי ואת תחושת החופש.
ויש גם את קרלוס גולדברג ודומיו... אבל זה כבר סיפור אחר
וואו, איזה סרט. לא הייתי מודע לקיומו ולסיפור עליו הוא מבוסס, תודה על הקישור!
אגב, אפשר להסיק שהסיפור קצת יותר מורכב, כי מלבד הרצון להתחבר לטבע הוא גם ניתק מגע עם משפחתו.
מעניין איך לא עברו אנשים לידו כשבריאותו התדרדרה, הרי למיטב הבנתי האוטובוס בו גר נמצא על שביל מוכר באלסקה.
|
|
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: מנהל כללי
הצטרף: 27/02/2003(UTC) הודעות: 4,020 מיקום: ירקונה תודות: 926 פעמים
קיבל תודה: 839 פעמים ב 634 הודעות
|
זה יפה שויקיפדיה בעברית הקדישה ערך לכריסטופר מקנדלס
הבחור לא התכוון בשום פנים ואופן לעבור חורף באלסקה אלא רק לחוות שם את האביב והקיץ.
תשכח את כל מה שאתה יודע על שבילים פופולריים בעולם כשאתה מדבר על שבילים באלסקה.
הסיכוי שלך לפגוש שם בני אדם סתם ככה על השביל הוא אפסי.
מקנדלס הזה סלד משגרה. אני חושב שהציטוט הבא מפרי עטו הוא זה שמשקף את תפישת חייו הקצרים באופן הנכון ביותר:
"הבסיס הפשוט ביותר של אדם שחי לפי הלך הרוח של מחשבותיות זוהי התשוקה להרפתקה מסקרנת. האושר האמיתי בחיינו מגיע מהיתקלויות בחוויות חדשות. לפיכך, אין אושר גדול יותר מלחוות שינוי אינסופי מרחיק לכת ורחב אופקים, ולדעת שבכל יום שחל זורחת שמש שונה וחדשה באורה מזו שזרחה במקומה קודם לכן".
|
|
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: חבר
הצטרף: 05/05/2010(UTC)
הודעות: 686
תודות: 119 פעמים
קיבל תודה: 344 פעמים ב 153 הודעות
|
נשלח במקור על ידי: איתמר
מהי דעתכם לגבי הקושי הפיזי שבהליכה?
אחרי שנים של טיולים הגעתי למסקנה שהקושי הפיסי לא חייב להיות הגורם הקובע בבחירת המסלול וניתן להתכונן מראש לכל טיול.
יש כאלה שיגידו שזה חלק מהחוויה , אבל בשבילי לפחות ככל שאני מגיע ב"כושר טיולי" מתאים יותר לטיול הספציפי, כך אני נהנה יותר בטיול עצמו.
הכוונה היא לא בהכרח לכושר פיזי אלא יותר הסתגלות לציוד, יבלות, שפשפות, שרירים חשובים וכדומה והדרך היא לנסות לדמות בארץ כמה שיותר את התנאים שיהיו בטיול הספציפי.
בכל מקרה הגוף יסתגל במוקדם או מאוחר למאמץ אבל במיוחד בטיולים קצרים זה יותר משמעותי וכך ניתן לדלג על השלב ההסתגלות בשטח זר מראש.
נשלח במקור על ידי: איתמר המאמץ והצורך להתמודד לפעמים עם איתני הטבע - מה שבדרכ לא ככ נעים?
זה משהו שלא ניתן לצפות מראש ולכן הניסיון (והמזל) משחק פה תפקיד חשוב. זו הסיבה שלדעתי לא מומלץ לצאת לבד לפחות בטיולים הראשונים לאזורים מסוכנים/מבודדים כי זה מגדיל את הסיכון משמעותית.
נשלח במקור על ידי: איתמר איך אתם מתמודדים עם הדיסוננס שבאתם להנות אבל בחלק מהזמן יכול להיות קשה?
יש מספר דברים שניתן לעשות בטיולים ארוכים כדי להקטין את הקושי הכללי: הקפדה על תזונה נכונה (ויטמינים, מינרלים, הגיינה וכדומה), לא לקפוץ מעל הראש (לכולנו יש יכולות שונות ולא כולם שווים ולכן לא ניתן להשוות את עצמך לאחרים), לדעת לוותר כשצריך (אם מאבדים את הדרך, או מגיעים לצוק אז עדיף לחזור אחורה), תיכנון מראש/במקום (תיכנון מוקדם ובירורים אצל אנשים מקומיים/מנוסים מקטין את הסיכוי לעשות דברים שלא מתאימים לך)
חוץ מזה , כל אחד מתמודד עם קושי אחרת וזה כבר תלוי באופי של בן אדם אבל לפעמים הקושי זו רק אינדיקציה לכך שאנחנו עושים משהו לא נכון/מתאים לנו במיוחד אם לא נהנים מזה ולפעמים זו הדרך למטרה :)
נערך ע"י משתמש יום שני 12 ינואר 2015 11:39:03(UTC)
| סיבה: לא צויינה |
|
|
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: חבר
הצטרף: 16/03/2006(UTC) הודעות: 6,762 תודות: 290 פעמים
קיבל תודה: 595 פעמים ב 408 הודעות
|
אני אוהב לטייל כי רק במרחבים אני מתחבר לעצמי. לטייל זה תענוג צרוף ואין דרך טובה יותר
לאסוף חוויות (מסוגים שונים) מאשר לטייל ברגל. ירשתי את האהבה לטיולים מאימי שהיתה נוהגת לומר:
"אף אחד לא יכול לקחת ממך את החוויות שאספת בטיול".  |
NATURE DOESN'T NEED PEOPLE
PEOPLE NEED NATURE |
|
|
|
|
|
דירוג: שביליסט בכיר Medals: קבוצות: חבר
הצטרף: 01/05/2014(UTC) הודעות: 530 מיקום: חיפה, רחבות תודות: 136 פעמים
קיבל תודה: 103 פעמים ב 86 הודעות
|
כדי להצדיק את טונות הציוד שאני קונה
|
2 תודות למשתמש sereje4ka1 על הודעה מועילה זו.
|
הלך ב 13/01/2015(UTC), ישר.א ב 13/01/2015(UTC)
|
|
|
עבור לפורום
אינך יכול/ה לכתוב דיונים חדשים בפורום זה.
אינך יכול/ה להגיב לדיונים בפורום זה.
אינך יכול/ה למחוק את הודעותיך בפורום זה.
אינך יכול/ה לערוך את הודעותיך.
אינך יכול/ה ליצור סקרים בפורום זה.
אינך יכול/ה להצביע לסקרים בפורום זה.