שלום לכולם,
באוטובר 2013 יצאנו זוגתי ואני לטיול בקתות של כ-10 ימים באלפים הבוואריים, ממערב למזרח ממש על גבול גרמניה-אוסטריה (למרות שבפועל הלכנו רק בגרמניה). זה לא מסלול אלפיני במיוחד, וגם ההליכה בו לא תמיד "פיוריסטית" כמו שחלק כאן אוהבים – אבל בכל זאת נהנו מאוד מהגיוון ומהאווירה, ואני מקווה שהפוסט יתרום גם לאחרים שאולי ירצו להגיע לאיזור זה.
המסלול מאופיין בגבהים נמוכים-בינוניים של בין 700 ל-1800 מ', ולמרות זאת מדי יום זוכים לעליות וירידות מצטברות של כ-1000 מ'. בשל הגובה הנמוך, המסלול מתאים להליכה גם מחוץ לעונה הקלאסית של טיולים אלפיניים, וזו למעשה הסיבה העיקרית שבחרנו בו (עם זאת, תמיד יש מקום להפתעות, חכו להמשך הדיווח...). ההליכה הייתה מגוונת מאוד, וכללה שבילי גובה מרשימים, יערות צפופים ואפלים, וגם קצת הליכה בעמקים ובתוך כפרים. לצערנו, בחלק מהמקרים מצאנו את עצמנו הולכים ממש על כבישים סלולים, אך לא נתקלנו כלל ברכבים.
המסלול ברובו מבוסס על שביל E4, שחוצה את יבשת אירופה מספרד ועד יוון, ולכן – אין למסלול שהלכנו בו התחלה וסוף מוגדרים היטב. כל אחד יכול לבחור לעצמו את נקודת ההתחלה ונקודת הסיום, את כיוון השביל ואת סה"כ ימי ההליכה, בהתאם למה שנוח. המסלול חוצה באופן די תדיר עיירות קטנות שיש אליהן גישה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים בוודאות ולעתים גם רכבות), כך שניתן לעלות ולרדת מהשביל באופן די פשוט. ההגעה לאיזור גם היא פשוטה וזולה – טיסה למינכן (Air Berlin היא אופציה זולה מאוד, ולעתים גם אל-על) ומשם רכבת של כ-3 שעות. כמובן שמרוויחים גם הזדמנות לבלות כמה שעות או יום שלם במינכן שהיא עיר מקסימה ומלאת היסטוריה.
המקור העיקרי שנעזרנו בו לתכנון המסלול הוא אתר ה-Via Alpina, שהוא לחלוטין מדהים בעיניי וקשה להפריז בערכו. ה-Via Alpina היא רשת של חמישה שבילים בינלאומיים שחוצים שמונה מדינות, באורך מצטבר של 5000 ק"מ שמחולקים ל-342 ימי הליכה.
האתר מספק מידע מלא ואיכותי על כל אחד מ-342 הימים הללו, כולל מפת גבהים, סיפורי דרך, רשימת בקתות ומקומות לינה + זמני פתיחה וטלפונים, וניתן אפילו לייצר קובץ PDF אחד גדול שמכיל את כל האינפורמציה הזו עבור נקודות התחלה וסיום לבחירתכם. תגידו שזה לא אדיר.
מקור עיקרי נוסף לתכנון ההליכה היה האתר H2H, שאותו כתב איזה בחור שיש לו בית אחד במינכן ובית נוסף בפרובנס, והחליט ללכת מהאחד לשני (מכאן השם House-to-House). גם כאן מדובר באתר מושקע ביותר עם הרבה אינפורמציה חשובה, ולשמחתנו החלק הראשון בהליכה שלו חפף כמעט לחלוטין את המסלול שתכננו לעשות, לכן נעזרנו בו רבות.
המסלול גם מקביל ברובו הגדול ל-Maximiliansweg, ולכן נעזרנו קצת באתרים על השביל הזה, אבל בפועל רובם היו בגרמנית והם סיפקו ערך מוסף קטן.
לבסוף, בחלק מהמקרים קראנו על קטעים משעממים ופחות מוצלחים של השביל, אז נעזרנו באתר המפות אונליין של Kompass כדי לתכנן מחדש חלק מהשלבים כדי להפוך אותם למוצלחים יותר. מדובר במפות סימון שבילים לכל דבר ועניין, והן כוללות גם פירוט של בקתות ומקומות לינה (למרות שצריך לבדוק טוב טוב האם מדובר באמת בבקתה שפתוחה לציבור או שזו סתם חווה פרטית).
בסופו של דבר יצאנו לדרך עם שני "פנקסים" קטנים שהכנתי – האחד הכיל את סיפור הדרך מהאתר של ה-Via Alpina והשני הכיל screen shots של מפות מ-Kompass. קצת עבודת הכנה, אבל אני מת על הדברים האלה... כמובן שזה לא אידאלי לצאת עם מפת "סטריפ" כזו לטיול, אבל היות ומדובר באיזור מיושב יחסית ולא תכננו סטיות משמעותיות מהמסלול, הרגשנו שזה מספיק טוב.
ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו – הנה תיאור ההליכה שלנו. בחרנו ללכת ממערב למזרח כי בסיום הטיול שכרנו רכב וקפצנו לזלצבורג לכמה ימים (את הרכב החזרנו במינכן ומשם טסנו חזרה לארץ). התחלנו ללכת בעיירה Füssen ותכננו לסיים ב-Oberaudorf, סה"כ 11 ימי הליכה וכ-180 ק"מ. מה היה בפועל... תקראו בהמשך.
יום ראשון: מ-Füssen ל-Kenzenhütte.
אל Füssen הגענו ערב לפני, ברכבת ממינכן, וישנו ב-Hotel Bräustüberl. ידענו שלפנינו יום ארוך, לכן לקחנו בבוקר אוטובוס קצר ממרכז העיירה למרגלות הארמון Schloss Neuschwanstein, הארמון שהוא כנראה המפורסם ביותר בבוואריה (שיש פה יותר ארמונות מבתים רגילים) ושהאגדה מספרת שהיווה השראה לסרטי דיסני. למעשה האוטובוס הציבורי לא מגיע ממש אל הטירה, שנמצאת על ההר, אז כבר כדי להגיע אליה היינו צריכים לחמם את הרגליים. הדרך לארמון לוותה בהמון תיירים יפניים (go figure), אבל כולנו יחד התאכזבנו כשהגענו לארמון ואפילו ממרחק 50 מ' לא הצלחנו לראות אותו בשל ערפל כבד.
לאחר סיור קצר בחצר הארמון הקפנו אותו מסביב, התנתנקו סוף סוף מהמולת התיירים, והתחלנו בהליכה האמיתית. עולים עוד קצת בגובה והערפל סוף סוף מתפזר, או יותר נכון, נשאר מאחור. נוף ההרים נגלה לפנינו, ואנחנו מתחילים להרגיש בבית. חוצים סדרה של פאסים קטנים בדרך ל-Gabelschrofensattel, שהטיפוס אליו קשה בערך כמו ההגייה של השם שלו. משם יורדים לצד ערוצי נחל עד לתחנה הראשונה, Kenzenhütte.
יום שני: מ-Kenzenhütteל-Pürschlinghaus.
ממשיכים במגמת הירידה הנעימה עד שמגיעים לארמון השני שלנו ביומיים, Schloss Linderhof, שנבנה על ידי המלך הבווארי לוודויג השני. כאן עצרנו לארוחת צהריים מוצלחת במיוחד ולסיור מעניין בתוך הארמון ובגנים שסביבו. לאחר מכן פנינו צפונה בחזרה אל ה-E4 ולעלייה ארוכה ומפרכת עד לבקתת Pürschlinghaus. את הבקתה, או יותר נכון את "מתחם ה-VIP" שלה שנמצא ממש על השפיץ של הקצה של הצוק, אפשר לראות למרחקים. אנחנו ושאר פשוטי העם ישנו בבקתה עצמה, שממוקמת כמה מטרים נמוך יותר. משום שהגענו לכאן בסופ"ש, היו לא מעט משפחות שהגיעו לטיול קצר וישנו שם, והבקתה הרגישה כמעט מלאה. למזלנו, היה לנו מקום.
יום שלישי: מ-Pürschlinghaus ל-Eschenlohe.
מיד על הבוקר מתחילים לרדת מהצוק ולאבד את כל הגובה שצברנו ביום הקודם, עד שמגיעים בבסיס העמק לעיירה הגדולה Oberammergau. טפטוף קל הכניס אותנו לבית קפה להפסקת עשר עם עוגת פירות יער, שלאחריה המשכנו לעבור ברגל את העיירה המקסימה, וחצינו שוב "גבעות" קטנות (שהיו כנראה זוכות להיקרא הרים בישראל) עד לעמק הבא ולעיירה הקטנטנה Eschenlohe. כאן ישנו ב-B&B ממש על גדות הנהר, אצל זקנה גרמנייה שמנהלת את כל המקום בעצמה. למיטב הבנתי, היינו שם לבד.
יום רביעי: מנוחה. המקום היה ממש מקסים ורגוע, ואני הייתי זקוק להתאוששות משפעת קלה שנחתה עליי, אז החלטנו להישאר יום נוסף ב-Eschenlohe ולהתפנק.
יום חמישי: מ-Eschenlohe ל-Walchensee.
עולים בחזרה על ה-E4 (אני גורם לזה להישמע כמו highway, אבל זה ממש לא, בטח לא באוקטובר), בשביל שמטפס בעדינות על דרך עפר עד ל-Rotwandkopf. מכאן מחליטים לפנות צפונה, לדרך נוף גבוהה שעוברת ב-Heimgarten ומשם על רכס שפיצי וצר עד ל-Herzogstand. לצערנו נכנס ערפל כבד שהסתיר כמעט את כל הנוף, אבל ההליכה הייתה מאתגרת וכיפית. ב-Herzogstandhäuserלא היה לנו מקום לינה (ידענו זאת מראש) לכן ירדנו ב-Herzogstandbahn לאגם Walchensee שנמצא למרגלות ההר ושם ישנו שוב ב-B&B של סבתא גרמנייה.
יום שישי: מ-Walchensee ל-Tutzinger Hütte.
בבוקר תפסנו את האוטובוס הראשון צפונה מ-Walchensee, שהביא אותנו לנקודה הצפונית ביותר באגם, ממנה ממשיך המסלול (אילו היינו לנים ב-Herzogstandhäuserבלילה שלפני, היינו מגיעים לשם בירידה על השביל). חוצים את הכביש, ממשיכים בהליכה מזרחה ושוב עולים בתלילות בתוך יער מקסים אל Jocheralm. הערפל קצת חוזר, אבל מוסיף הרבה קסם להליכה בשדות האינסופיים של ה-alm. טיפוס נוסף ומגיעים ל-Benediktenwand ("קיר בנדיקט") המרשים והמפחיד, ולרגליו Tutzinger Hütte שבה נעביר את הלילה. בניגוד ללילות האחרונים, כאן אנחנו שוב זוכים לחוויה של בקתה אלפינית קלאסית.
יום שביעי: מ-Tutzinger Hütte ל-Lenggries ואוטובוס ל-Kreuth.
ממשיכים ללכת למרגלות ה-Benediktenwand ומקיפים אותו מצפון בהליכה על שביל גובה, עד שמגיעים לאתר הסקי Brauneck. כדי לפצות על יום המנוחה שלקחנו, וגם כדי לדלג על קטע בשביל שאמור להיות די משעמם, החלטנו לדלג קצת – ירדנו ברכבל ל-Lenggries, ומשם תפסנו אוטובוס שלקח אותנו אל העמק הבא ולעיירה Kreuth. הגענו ממש בזמן לסגירת האינפורמיישן, שהצליחו למצוא לנו מקום לינה ב-B&B חביב מאוד.
יום שמיני: מ-Kreuth ל-Sutten.
כפי שכבר התרגלו אחרי לילות בעמקים – הבוקר מתחיל בטיפוס תלול ומתפתל, שמביא אותנו ל-Grubereck שממנו אמורה להיות תצפית יפה, אך שוב הערפל מעט הורס. בשל כך אנחנו פונים שמאלה ולא ימינה, לדרך הנמוכה מבין השתיים, הולכים על קו רכס ומגיעים ל-Wallberghaus שם אנחנו מתחממים עם מרק טוב לצהריים. מכאן מתפתלת דרך סלולה בחזרה לעמק הבא, אל העיירה(?) Sutten. כאן אנחנו כבר זוכים להתארח במלון מפואר, Berghotel Sutten, בעיקר כי אין ברירה אבל אנחנו לא מתלוננים... (המחירים עדיין זולים כנראה בגלל העונה)
יום תשיעי: מ-Sutten ל-Rotwandhaus.
עולים ברגל לתחנה העליונה של רכבל הסקי שיש באיזור הזה, ומיד יורדים בחזרה בצד השני אל אגם Spitzingsee. מקיפים אותו מדרום ועוצרים כמובן לארוחת צהריים, שתהיה יקרה מאוד – לא בכסף אלא בגשם... והרבה גשם. בחוץ מתחיל טפטוף ואנחנו עומדים בפיתוי לעלות ברכבל Taubensteinbahn ומחליטים לטפס ברגל. בדרך הגשם מתחזק, ומתחזק, ועד שהגענו כעבור כמה שעות ל-Rotwandhaus זו כבר הייתה סופה של ממש והגענו רטובים עד העצם. הבקתה המודרנית קיבלה אותנו בשמחה ואירחה אותנו ללילה שהתחיל עם גשם, ונגמר ב...
יום עשירי: מ-Rotwandhaus ל-Spitzingsee.
שלג! מלא מלא שלג. התעוררנו לבוקר לבן לחלוטין וגילינו שבמהלך הלילה ירדו כ-40 ס"מ של שלג, ושהוא לא מפסיק לרדת. הבנו שלא נוכל להמשיך במסלול שתכננו, כי ציפה לנו יום ארוך, בשבילים מבודדים וגבוהים. לכן החלטנו לחזור בחזרה על עקבותינו, לרדת לאגם Spitzingsee שממנו עלינו אתמול, ולסיים שם את הטיול. חמושים בשקיות זבל סביב הרגליים (בין הגרביים לנעליים, ועד הברכיים) יצאנו לשלג ופילסנו את דרכנו מטה. כעבור כשעתיים של הליכה השלג הפסיק, מזג האוויר התבהר, וזכינו לנופים מטריפים. למרות שפספסנו את יום ההליכה האחרון, הרגשנו שזכינו בחוויה שיותר מפיצתה על כך. ב-Spitzingsee גילינו שגם בגרמניה, "קצת שלג והכל נתקע", והיה בלאגן שלם עם הרכבות והאוטובוסים שהיינו צריכים כדי להגיע לעיר Rosenheim ששם חיכה לנו הרכב השכור. סוף טוב הכל טוב, הגענו אל הרכב, חצינו אל אוסטריה לביקור של כמה ימים בזלצבורג והסביבה, ומשם למינכן והביתה.
