שמח להעשיר את מלאי השבילים בפורום בעוד אחד.
שביל המלך לודוויג רקע כללי-
בשנת 1864 הומלך המלך לודוויג השני כמלך בוואריה והוא בן 19 בלבד (גרמניה, בניגוד למדינות אירופאיות אחרות כמו אנגליה, צרפת, ספרד ופורטוגל שקיימות מאות שנים הינה מדינה חדשה יחסית בת פחות מ-150 שנה. עד לאיחוד גרמניה ע"י אוטו פון ביסמארק הפרוסי היה מדובר בערב רב של ממלכות, דוכסויות וקיסרויות שבעיקר נלחמו זו בזו. בוואריה היא אחת מהן, היו גם פרוסיה, שלזיה, סקסוניה, באדן-וירטמברג ועוד).
עד מהרה התברר שהמלך לודוויג היה אדם אקצנטרי במקרה הטוב ואולי גרוע מכך. הוא מעולם לא נישא ולא הוליד ילדים, הוא אסר על אנשים לראותו אוכל (האוכל היה מוכנס לו דרך חריץ בדלת והוא היה אוכל את ארוחותיו לבד על שולחן מזהב) ועיסוקו העיקרי התמקד ביצירות המלחין ריכארד וואגנר אותו העריץ ובבניית טירות וארמונות מפוארים.
למרות המוזרויות המלך לודוויג השני היה אהוב על העם הבווארי (ונשאר אהוב עד עצם היום הזה). הוא הצליח להימנע מרוב המלחמות שפרצו באיזור חדשות לבקרים , הוא ניהל את ענייני הממלכה בתבונה והעיקר-את המבנים המונומנטליים שבנה הוא לא מימן ב"מימון המונים" כפי שהיה מקובל באותה עת (קרי, הטלת מיסים כבדים) אלא מההון העצמי של משפחת המלוכה.
מה שהיה אהוב על העם היה אהוב פחות על משפחת המלוכה וכאשר הם הבינו שלודוויג מתכנן להוציא את כל ההון שצברה המשפחה במשך דורות עד הפרוטה האחרונה על טירות וארמונות הם עשו מעשה, הכריזו עליו כמשוגע והמליכו יורש עצר תחתיו (ומכאן הכינוי שדבק בו עד היום "לודוויג המשוגע".)
ב-12 ביוני 1886 נעצר המלך לודוויג בטירתו והובל למעצר בעיירה הקטנה BERG שעל גדות אגם שטרנברג (STARENBERG). יום למחרת הוא ביקש משומריו לצאת לטיול קצר בטבע עם רופאו האישי. הם הסכימו והוא יצא ולא חזר. לאחר חיפושים של כמה שעות נמצאו גופות המלך ורופאו במימי האגם.
חידת מותו של לודוויג מעסיקה את הבווארים עד היום. טביעה כנראה אינה באה בחשבון (הגופות נמצאו במים רדודים שאינם מגיעים עד לברכיים) כך שהדיעות חלוקות בין התאבדות להתנקשות.
מפעלות המלך לודוויג ממשיכות להכניס לעם הבווארי עשרות מיליוני יורו מידי שנה כאשר למעלה ממיליון תיירים מבקרים מידי שנה בטירת HOHENSCHANGAU ובארמון לינדורף שבנה.
הטירה (כל הצילומים בפוסט שלי)
שביל המלך לודוויג-KLW
לפני 40 שנה בדיוק, בשנת 1977, נחנך שביל הליכה על שם המלך KONIG LUDWIG WEG או בקיצור KLW.
אורכו של השביל 132-126 קילומטר ומקובל להשלימו תוך 6 ימי הליכה.
השביל מתחיל לגדות אגם STARENBERG במקום בו נמצאה גופת המלך ומסתיים בעיירה FUSSEN שבגבעות מעליה מתנשאת הטירה והארמון שבנה.
(אפשר ללכת גם בכיוון ההפוך כמובן אך זה כיוון ההליכה המקובל מכיוון שהנופים יפים יותר ככל שמתקרבים ל-FUSSEN שנמצאת למרגלות האלפים).
השביל הולך בגבעות שלפני האלפים הבוואריים בגבהים שבין 500 ל-1,000 מטר מעל פני הים ומשום כך הוא מתאים במיוחד לתקופה שבה התאפשר לנו לטייל
תחילת/אמצע אוקטובר.
ארבעת הימים הראשונים בשביל חופפים גם את שביל הצליינים סנטיאגו די קומפוסטלה (שנקרא בגרמניה YACOBS WEG)
סימון השביל הוא K כחולה על רקע לבן.
הסימון הוא טוב אבל קטן וצריך להתרגל כדי לדעת איפה מחפשים אותו. (לנו היה גם סיפור דרך שהקל על ההתמצאות. ראו בפרק הלוגיסטיקה).
בארבעת הימים הראשונים סימון המרחקים לנקודות הבאות הוא בקילומטרים. אני מעדיף את שיטת הסימון הזו.
ביומיים האחרונים הסימון על השלטים הוא בשיטה האירופית המקובלת של זמני הליכה (45 דקות ל-X שעה ורבע ל-Y וכן הלאה).
השביל מטוייל בעיקר ע"י גרמנים ואוסטרים ואינו מוכר כמעט מחוץ לתחומי גרמניה. הולכים אותו בעיקר גרמנים ומעט תיירים, בעיקר מאנגליה. בזמן שהלכנו אנחנו לא נתקלנו בשום מטייל נוסף שעשה את השביל אבל צריך לזכור שגם באיזור יחסית נמוך זה כבר מדובר בשולי העונה (ושאוקטובר הוא תקופת חגים רק אצל היהודים בעוד שהשאר עובדים) ואני מניח שביולי-אוגוסט השביל עמוס יותר. נתקלנו בהרבה הלכי יום באזורים היותר אטרקטיביים של השביל וכמובן שהסביבה הקרובה של הטירה מוצפת באלפי תיירים, בעיקר מלוכסני עיניים. אבל כעיקרון ברוב הזמן הלכנו לבד וזה היה כיף.
דרגת הקושי של רוב השביל קלה. יש שני טיפוסים מעט יותר רציניים (להמחשה-תל עזקה וחצי) ויש קטע אחד שהוא לא קשה פיזית אבל מאוד טכני, בעיקר כשרטוב, כשהולכים בקניון נהר ה-AMMER. בקיצור תוואי שמתאים לכולם מגיל 7 עד 77.
לוגיסטיקה-
מטבע הדברים לא מדובר בטיול אוהלים וגם לא בטיול בקתות.
אנחנו הלכנו על האופציה "של הביוקר" ולקחנו חברה אנגלית שדאגה להזמנת מקומות הלינה (פנסיונים ומלונות צנועים) והקפיצה לנו את הציוד. (וגם סיפקה מפות, סיפור דרך, חומרי רקע ואפילו וואוצ'ר למעבורת שצריך לקחת בסוף יום ההליכה השני).
השירות והביצוע היה ללא דופי אבל כאמור עסק יקר.
אתר החברה (שמציעה שירות לוגיסטי לעוד עשרות מסלולים באירופה וגם לא באירופה)
http://www.macsadventure.com/
בדיעבד התברר שיש להם אופרייטור מקומי גרמני והתקשרות ישירה איתו הייתה מוזילה לנו את העסק באיזה 25%.
מי שרוצה להוזיל עוד יכול ללכת על סחיבת הציוד על הגב ולינה בצימרים (ראיתי די הרבה שלטי ZIMMER FREI בכפרים בהם עברנו והקפצת הציוד ממש לא נחוצה. סתם פינוק שלנו)
ומי שרוצה לעשות את הטרק כמעט בחינם יכול אולי להתחזות לצליין ולישון במנזרים שבדרך (זו רק השערה שלי, לא בדקתי את העניין לעומק).
מבחינת ציוד צריך את כל הציוד הרגיל ולא ארחיב לגבי דברים שכבר פורטו בעבר. ניתן למצוא את הרשימה בפורום. נעלי הליכה, מקלות הליכה, תיק גב טוב, ציוד נגד גשם וקור וכו'.
יום 1- 4.10-הגעה והליכה מ-LEONI ל-STARENBERG
מרחק מדוד- 7.11 ק"מ
טיסת בוקר של אל-על הביאה אותנו לשדה התעופה של מינכן סביב 10 בבוקר.
משם תפסנו רכבת (עם החלפה אחת בדרך) ל-STARENBERG שיושבת לצד אגם באותו השם.
טיפ-קבוצה של 5 אנשים ומעלה יכולה לקנות כרטיס קבוצתי (לא בשעות העומס) בהנחה ניכרת. אנחנו היינו בדיוק 5 וזה עזר מאוד.
לשטרנברג הגענו בשעת צהריים ולאחר אפסון המזוודות במלון וארוחת צהריים קלה עלינו על ספינת האגם בדרך ל-LEONI
אגם שטרנברג והרי האלפים בהם נסיים את המסלול הרחק ברקע
מ-LEONI התחלנו לצעוד לאורך שפת האגם בחזרה לכיוון העיירה שטרנברג כאשר לאחר 500 מטר בערך מגיעים לצלב גדול באגם שמסמן את המקום שבו
נמצאה גופתו הטבועה של המלך לודוויג זוהי נקודת ההתחלה של השביל.
משם המשכנו ללכת לאורך גדות האגם בדרך שרובה פארק מלא בהלכים, רצים, רוכבי אופניים וכו' עד שהגענו לשטרנברג.
טיול אחה"צ קליל לשחרור הרגליים מהטיסה.
יום 2- 5.10- מ-STARENBERG ל- DIESSEN (למעשה הולכים עד HERSCHING ומשם במעבורת)
נתונים רשמיים של הקטע- 21 ק"מ, 318 מ' עליה, 375 מ' ירידה.
מרחק מדוד-21.26 ק"מ 5:34 שעות הליכה (ברוטו).
התעוררנו לבוקר מקסים והתחלנו לצעוד סביב 9:00. מיד אחרי היציאה מהאיזור המבונה השביל נכנס ליער יפהפה עם נחל זורם
ועם צבעי שלכת מהממים ושלל פטריות על הקרקע.
ממגוון הפטריות שראינו
וזאת הייתה כ"כ גדולה ששמנו עליה מטבע להמחשה
בין יער אחד למשנהו הולכים בשדות חקלאיים.
מידי פעם חוצים כפרונים אבל זה לא מטריד כי חציית הכפר מצד לצד היא עניין של 10-5 דקות ואז חוזרים לטבע.
לאחר שעתיים הליכה החלו מנשבות רוחות חזקות שהפכו בהמשך לעזות. הרוחות באו לכיווננו מה שדי הקשה על ההליכה
כך שהשמיים היו כחולים והאוויר היה חמים אך התמונות הפסטורליות מעט מטעות. הרוח די הקשתה על ההליכה.
בדיעבד נודע לנו כי באותו יום היכתה בגרמניה (וגם בפולין ובצ'כיה) סופה בשם חביאר (ממתי נותנים שמות לסופות שהם לא הוריקאן?)
הסופה היכתה בצפון גרמניה בעוצמה של 120 קמ"ש ונרשמו 7 הרוגים (ועוד 2 בפולין). מאות ואלפי עצים קרסו בסערה וחסמו כבישים וקווי רכבת.
אנחנו היינו כאמור הרחק בדרום גרמניה כך שלא הושפענו ממלוא עוצמת הסופה אבל גם כך אני מניח שספגנו רוחות של 50 קמ"ש עם משבים של 80-70 קמ"ש.
הסופה אפילו זכתה לערך בויקיפדיה- https://en.wikipedia.org/wiki/Storm_Xavier_(2017)
לאחר כ-15 קילומטר הליכה בערך אנחנו מגיעים למנזר אנדקס-ANDECHS (כאמור אנחנו הולכים במקביל לדרך הצליינים וכל יום נעבור מנזר כזה או אחר).
במנזר כנסייה יפה בסגנון הבארוק וחשוב מכך, בצמוד למנזר מנהלים הנזירים מבשלת בירה שנחשבת מהטובות בבוואריה. היינו חייבים לבדוק את העניין הזה......
מכאן כמה קילומטרים בירידה בתוך ערוץ יפהפה ויער סבוך (כאן פגשנו הרבה מטיילי יום) עד שמגיעים ל-HERRSCHING שיושבת על אגם אמר-AMMERSEE
האגם היה סוער מאוד כתוצאה מהרוחות העזות
אבל המקומיים הרגיעו אותנו שספינות האגם שטות בכל מזג אוויר אז נרגענו על עוגת היער השחור ואכן הספינה הגיעה בזמן והעבירה אותנו לצד השני של האגם ל-DIESSEN
וכך נגמר לו יום משובח של הליכה.
יום 3- 6.10
מ-DIESSEN ל-WESSOBRUNN - מרחק 16 ק"מ הליכה 336 מ' עליה, 212 מ' ירידה (מראש החלטנו לדלג על הקטע הזה בגלל מחסור בימים)
מ-WESSOBRUNN ל-PEITING -אורך הקטע 26-20 ק"מ, 639 מ' עלייה 609 מ' ירידה.
מרחק מדוד 18.91 ק"מ ב-6:24 שעות (ברוטו).
בערב התחיל לרדת גשם והוא ירד כל הלילה. התחזית הבטיחה הפוגה עד אחה"צ (וצדקה) אבל הטמפרטורות צנחו בחדות. התחלנו ללכת ב-5 מעלות ובמשך כל היום המד לא עבר את ה-10. הרוחות אומנם נחלשו אבל עכשיו הן היו קרות והגבירו את תחושת הקור. לבשנו כפפות, כובעי צמר ומעילים ויצאנו לדרך לאחר שנהג מונית חביב דילג אותנו על הקטע שבחרנו לא ללכת.
בנוהל מיד אחרי שיוצאים מהעיירה הקטנה נכנסים ליער קסום עם נחל זורם (שימו לב לצבע המים, עדות לכמות הגשם הרבה שירדה בלילה)
הדרך מזגזגת בין יערות לשדות חקלאיים (בדרך ראינו גם כמה עצים שלא עמדו בסופת הרוחות של אתמול) עד שמגיעים לטיפוס על ה-HOHENPEISSENBERG (אינני אחראי לשמות שוברי השיניים) זוהי הנקודה הגבוהה בשביל, כמעט 1,000 מטר מעפה"י ואומרים שביום יפה רואים ממנה לא פחות מ-70 פסגות של האלפים. אצלנו ההרים היו מכוסי עננים אז נאלצנו להסתפק במבט לצד השני ממנו באנו שהיה בהיר יותר (במרחק רואים את אגם אמר שלידו ישנו בלילה).
על הפסגה תחנה מטאורולוגית, מנזר (כמובן.....) ומסעדה אליה נמלטנו מהקור כדי לשתות מרק חם.
העלייה עצמה תלולה אבל לא ארוכה. משהו כמו עלייה מצטברת של 300-250 מטר, לא משהו שבוגרי אלטה ויה או TMB יבהלו ממנו.
הירידה תלולה עוד יותר ובסופה אחרי 20 קילומטר לפי סיפור הדרך (וקצת פחות לפי מדידת ה-GPS ) יש נקודת החלטה. אפשר לפנות שמאלה לתחנת רכבת וממנה להגיע לנקודת הסיום ואפשר לפנות ימינה וללכת עוד 6 קילומטר. מבט בשמיים המתקדרים מחד, הצצה במכם הגשם מאידך שכנעו אותנו לסיים כאן. ההחלטה התבררה כמוצדקת, עוד כשחיכינו לרכבת החל לרדת גשם וכשנסענו בה הטפטוף כבר הפך למבול. הגענו יבשים :)
סה"כ יום נחמד אבל פחות מתגמל מקודמו.
יום 4- 7.10
מ-PEITING ל-WILDSTEIG
מרחק רשמי- 17 ק"מ הליכה, 442 מ' עליה, 348 מ' ירידה
מרחק מדוד 16.03 ק"מ 6:40 שעות ברוטו
גם הלילה הזה היה גשום והיה צריך לקבל החלטה. סיפור הדרך מזהיר מפני הליכה בקניון ה-AMMER בגשם או לאחר גשם.
מצד שני אין יותר מידי אטרקציות במסלול וחבל לוותר על אחת מהן. גם הייתה לי הרגשה שהאזהרות קצת מוגזמות. מי שהלך בשבילים בדרום יודע מה זה שביל מסוכן באמת. החלטנו ללכת דרך הקניון ולנקוט משנה זהירות.
בדיעבד צדקנו. הקטע היה מאוד בוצי, קטעי שבילי העץ ובעיקר הקטעים בהם הונחו שכבות ברזל היו מעט מחליקים אבל ממש לא משהו שבגללו צריך לוותר.
השביל הולך בתחילה הרבה מעל הנהר שרק קולו נשמע (וכאן הקטע שצריך להיזהר כי מעידה פירושה החלקה של כמה עשרות מטרים במורד תלול)
ובהמשך הוא יורד עד הנהר עצמו. מדובר בנהר גדול, מרשים, עם זרימה שופעת. אולי זה קשור לגשמי הימים האחרונים ואולי תמיד זה ככה.
אחר כך מטפסים בתלילות כדי לצאת מהקניון וחוזרים ללכת באזורים חקלאיים. בשלב זה התבהר קצת והתגלו ההרים. התברר שהתקרבנו אליהם מאוד והתברר גם שבימים האחרונים הם כוסו בלא מעט שלג.
וככה בנוף מרהיב סיימנו לנו את הקטע בהרגשה מעולה.
יום 5- 8.10
מ-WILDSTEIG ל- BUCHING אורך הקטע 30 ק"מ, 405 מ' עליות, 445 מ' ירידות
הלכנו בפועל 19.28 ק"מ ב-5.57 שעות (ברוטו)
עוד בוקר ועוד החלטה לקבל. בלילה שוב ירד גשם והתחזית הייתה לגשם גם לאורך היום (בפועל חוץ מ-DRIZZLE מעצבן לא ירד יותר מידי)
לאף אחד לא התחשק לצעוד 30 ק"מ בגשם וניסינו לראות איך מקצרים את הקטע. בסוף גילינו שיש אוטובוס שאיתו אפשר להגיע ל-STEINGADEN דבר שמקצר את המסלול ב-11 קילומטר.
גם לאחר הקיצור זה היה הקטע הכי מבאס בטרק. מזג האוויר היה אפור, קר ועגמומי והשמש לא הציצה לשנייה אחת כל היום. גרוע מכך-רוב הקטע היה הליכה על דרכי אספלט סלולות. לא כבישים סואנים (יותר כבישי קישור בין חוות פרות) אבל עדיין מבאס את כפות הרגליים והנפש.
הקטעים היותר נחמדים היו מעבר באיזור ביצתי שבו ליווה אותנו הסימון המוזר הזה
ובו גם ראינו לא מעט סתווניות (אם כי זו בטח לא סתוונית היורה. אין יורה בארץ שבה יורד גשם כל הזמן....)
וקטע נוסף של הליכה על סוללה של מאגר מים גדול (האפרוריות בתמונה מייצגת היטב את אפרוריות היום הזה)
נותר לנו עוד יום הליכה אחד וקיווינו שהוא לא יהיה בסגנון הזה.
יום 6- 9.10
מ-BUCHING ל-FUSSEN
אורך הקטע 22 ק"מ, 377 מ' עליה, 321 מ' ירידה.
מרחק מדוד 19.82 ק"מ 5:13 שעות (ברוטו)
היום האחרון היה נהדר. למרות שהבוקר התחיל גשום (שוב!) ובתחילת ההליכה גם תפס אותנו גשם די חזק לאיזה 30-20 דקות הרי ככל שהיום התארך מזג האוויר השתפר והנופים היו מדהימים.
הלכנו לאורך אגם קטן ואז ביער לאורך נחל כאשר הטירה המתקרבת מציצה אלינו מבין העצים
בהמשך עוברים מתחת לטירה (השביל לא עובר דרך הטירה עצמה. ניתן לטפס אליה, עניין של 30-20 דקות אבל אנחנו ממילא תכננו לבקר בה למחרת, זו הסיבה שדילגנו על קטע הליכה אחד) ומשם ממשיכים בדרך נפלאה לעיר FUSSEN תחילה דרך יער עם צבעי שלכת עזים
אחר כך לאורך אגם חמוד שנחבא בין הרים גבוהים. את האגם עוזבים במקום בו מוצג לראווה מטאוריט שנפל במקום
מכאן טיפוס די תלול וקשה לפסגה שעליה צלב גדול אליו עולים במדרגות וממנו נשקף נוף נהדר. מצד אחד הטירות, האגם והדרך בה באנו.
ומצד שני העיר פוסן שהיא סוף המסע
עשרים דקות של ירידה ואנחנו סוגרים את המסע על (עוד) כוס של בירה.
למחרת עשינו סיור מודרך בטירה עצמה וגם הלכנו קצת סביבה. הנופים ממנה נהדרים.
סיכום- קצת יותר מידי הליכה על אספלט, קצת יותר מידי גשם (עניין של מזל) הרבה יותר מידי בירות........
לא טרק שהייתי בוחר כאופציה ראשונה (או שנייה או שלישית) לחודשי הקיץ אבל אופציה נחמדה מאוד למי שמתפנה לו זמן הליכה במאי או אוקטובר.
צבעי השלכת פשוט מהממים והנוף ככל שמתקרבים להרים הולך ומשתפר.
אופי הטרק הזכיר לי מאוד את ה-SWCP שעשיתי בקיץ הקודם בגלל סיומי היום בכפרים/עיירות קטנים עם אוכל מקומי טוב והרבה בירה (הנוף כמובן שונה בתכלית).
נערך ע"י משתמש יום שלישי 17 אוקטובר 2017 10:37:51(UTC)
| סיבה: לא צויינה